ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן ה׃ עתידין ישראל לומר שירה לע"ל

מתי יאמרו שירה

כתב השל"ה בפ' בשלח (לח,א) וז"ל: "במדרש רבה איתא תשורי מראש אמנה (שיר השירים ד,ח) עתידין ישראל לומר שירה לעתיד לבוא שנאמר (תהלים צח,א) שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה וכו', וקשה עתידין שיאמרו לעתיד לבא הוא כפל ודי הי' בעתידין או בלעתיד לבוא וכו', הענין הוא דמדת צדיקים הוא מיד שהובטחו לדבר טוב לומר שיר ושבח להשי"ת מיד אף שעדיין לא נתקיים, כי זה הוא מצד האמונה שמאמינים בדבריו ברוך הוא וברוך שמו, ומה שמשה רבינו ע"ה איחר מלומר שירה עד שנעשו המעשים שהוא בשביל שעדיין לא היתה אמונה חזקה בישראל, והוא דכתיב ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה ובני ישראל, כלומר אז באותו פעם שר משה ולא מקודם מיד שהובטח מהקב"ה שיבקע הים שאז האמינו ישראל וכו'.

"וע"ז רמזו רז"ל בפרק חלק (סנהדרין צד,א) בקש הקב"ה לעשות סנחריב גוג ומגוג וחזקי' משיח, אמרה מדת הדין ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח, חזקי' שלא אמר לפניך וכו' וקשה והא מכתב לחזקי' כתיב (ישעי' לח,ט), אלא "לפניך" דייקא כלומר שלא הקדים לומר שירה קודם שעשית בפועל מה שהבטחת אותו, כי הי' לו תיכף להתלבש באמונה ולומר שירה לפניך קודם שעושה הדבר, ובזה מבואר המדרש שעתידין ישראל לומר שירה לעתיד לבוא כלומר עתידין כשיתבשרו להגאולה יאמרו שירה על מה שעתיד לבא דהיינו על הנסים שיבואו שיתבשרו עליהם יקדימו לשורר מיד ויהיו בחוזק אמונתם כאילו נעשה, וזהו שירו לה' שיר חדש ואח"כ כתיב כי נפלאות עשה ואעפ"י שעדיין לא נעשה כאילו עשה, וזהו תשורי מראש אמנה כלומר תתחיל לשורר מראש, דהיינו מקודם אשר נעשה וזה לך מצד אמונה, ובזה מתורץ שהקפיד הקב"ה מעשה ידי טבעו בים ואתם אומרים שירה, כלומר לאחר שטבעו בים אמרתם שירה, הי' לכם להקדים ולשורר קודם הטביעה מיד לאחר ההבטחה, להיותכם גבורי כח ואמיץ לב בהאמונה", עכ"ל.

וראה בס' דברי שאול (חידושי אגדות, להג"ר יוסף שאול נאטנזאהן ז"ל) סנהדרין שם, מ"ש לבאר בהסוגיא שם עפ"י דברי של"ה אלו.

דעת הגר"ח בנוגע לדין שירה

ויש להעיר בענין זה במ"ש בס' עמק ברכה (בענין הלל על הנס ע' קכ"ד, מובא גם בס' הליכות הגר"ח ע' י') שהגרי"ז אמר בשם הגר"ח, דיש לעיין אם יבוא הנביא בשם ה' ויאמר שה' יעשה לישראל נס, או אם ימצא מי שיהי' לו בטחון גמור בה' שבהחלט יעשה ה' לו נס אם ראוי לומר בכה"ג את השירה מיד קודם הנס ולצאת בזה יד"ח שירה? ואמר שזהו ביאור הכתוב בתהילים (יג,ו) "ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך" – פי' אף שיש לי בטחון גמור בישועתך בזה רק יגל לבי בישועתיך, אבל מתי אשירה לה' כי גמל עלי, לאחר שגמל עלי, והיינו לאחר הנס אז אשירה לו, שזהו דין בשירה על הנס שאין אומרים השירה אלא לאחר הנס, עכ"ד (והמחבר שם ביאר דבריו דלשירה בעינן גם הכרה בגבורותיו של הקב"ה, וקודם הנס אין זה אלא בתור ידיעה אבל אין כאן עדיין הכרה בגבורותיו עיי"ש בארוכה). ובפשטות אין זה כדעת השל"ה הנ"ל.

וי"ל בזה נפק"מ לפועל כשיש בשורת הגאולה ע"י אליהו הנביא וכיו"ב, דלפי השל"ה יש לומר שירה מיד, משא"כ לפי הגר"ח צריך להמתין עד ביאת המשיח בפועל.

נסים מצד נבואה או מצד בטחון

ובהגש"פ "מבית לוי" ח"א ע' קפ"ו וכן בס' מאורי המועדים (ח"א ע' עו, ח"ב ע' נג) איתא, שהקשו על הגר"ח מהא דמצינו במלחמת יהושפט (דברי הימים ב' פ"כ) כאשר בישר להם הנביא שה' יעשה להם נס במלחמה ואויביהם ינגפו לפניהם אמרו שירה מיד עוד לפני צאתם למלחמה כמבואר שם (ובמכילתא פ' בשלח מונה הך דיהושפט בין עשר השירות עיי"ש, וכן הקשה בעמק ברכה שם), הרי דשייך לומר שירה עוד קודם הנס? והשיב הגרי"ז דדברי הגר"ח אינם אמורים אלא במי שבוטח שייעשה לו נס מכח מדת הבטחון וכדכתיב ואני בחסדך בטחתי, אבל כשהובטח לו ע"י נביא שה' יעשה לו נס וכמו התם ביהושפט, בזה כבר שייך לומר שירה גם קודס הנס (וזהו לא כפי שהובא בס' עמק ברכה), נמצא לפי"ז דבביאת אליהו הנביא לכו"ע יאמרו שירה ואי נימא כן גם לפי הגר"ח שיש חילוק כשהובטח ע"י נביא או לא, לכאורה אפ"ל דבאמת אין כאן פלוגתא כלל, די"ל דהשל"ה איירי רק כשהובטח לו מהקב"ה או ע"י נביא וכו' שייעשה לו נס בהתאם ללשונו הנ"ל: "מדת צדיקים הוא מיד שהובטחו לדבר טוב לומר שיר ושבח להשי"ת מיד", דאז צריך לומר שירה מיד אף שעדיין לא נתקיים בפועל, אבל אם הוא רק מצד מדת הבטחון לבד לא.

ולפי"ז יש לפרש הפסוק ד"ואני בחסדך בטחתי וגו' אשירה לה' כי גמל עלי" כנ"ל גם לפי השל"ה, כיון דמצד בטחון שייך אמירת שירה רק לאחר הנס, ומתורץ גם הא דהביא השל"ה מפרק חלק כנ"ל דדוד אמר שירות ותשבחות לפניך, לפני שנעשה הנס בפועל, ואילו בקרא כתיב אשירה לה' כי גמל עלי דמשמע רק לאחר שנעשה הנס, דלהנ"ל ניחא, דבפ' חלק איירי כשנתבשר דוד ע"י נביא, וכהך מעשה דחזקיהו שנתבשר לו ע"י נביא, משא"כ הפסוק דואני בחסדך וגו' איירי מצד מדת הבטחון לבד.

נבואה לטובה אינה חוזרת

וטעם החילוק בזה אפ"ל עפ"י מ"ש הרמב"ם בהל' יסודי התורה פ"י ה"ד "נבואה לטובה שיגזור ה' אפילו על תנאי אינו חוזר משא"כ נבואה לרעה", וביאר בזה מה שאמר ירמי' לחנניה בן עזור כשירמי' התנבא לרעה וחנניה לטובה דאם לא יעמדו דברי אין בזה ראי' שאני נביא שקר אבל אם לא יעמדו דבריך יודע שאתה נביא שקר וכו', וכ"כ הרמב"ם בהקדמתו לפהמ"ש, והביא כן מברכות ז,א, דאמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: כל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה, אפילו על תנאי, לא חזר בו וכו' עיי"ש, וראה גם ב"ר פ' וירא (פנ"ג, ד). וכיון דבודאי צריך להתקיים לכן י"ל דשייך כבר אז אמירת שירה, משא"כ כשהוא מצד בטחון לבד דאז שייך שיגרום החטא וכו', הנה אמירת השירה הוא רק לאחר שמתקיים הנס.

ואם ביאור חילוק זה נכון, יש להוסיף בזה עוד לפי דעת המאירי ברכות ד,א, וכן כתב הרדב"ז (שו"ת ח"ג סי' תרל"ח), דהא דאמרינן דנבואה לטובה אינה חוזרת ה"ז רק כשהוא נבואה בנוגע לרבים, משא"כ כשהנבואה נוגע רק ליחיד חוזרת, עיי"ש. ותירץ עפ"ז למה פחד יעקב שמא יגרום החטא הלא נבואה לטובה אינה חוזרת? ותירץ כנ"ל דנבואה ליחיד אפשר להתבטל (אבל הרמב"ם בפיהמ"ש שם תירץ באופן אחר – דנבואה לטובה אינה חוזרת רק אם נאמר הנבואה לנביא בנוגע לאחר אבל לא אם נאמר לו בנוגע לעצמו, עיי"ש).

והנה לפי שיטה זו יש לתרץ קושיא הנ"ל באופן אחר, דהא דאיתא בפ' חלק, דדוד אמר שירות ותשבחות לפניך איירי כשהי' נוגע לרבים, אבל כאשר הי' נבואה שנוגע לו לבדו כדכתיב "ואני בחסדך וגו'" אשירה רק כשגמל עלי. אלא דמלשון השל"ה משמע דמיד שהובטחו לדבר טוב אומרים שירה מיד, שזהו בכל אופן אפילו אם נוגע לו לבדו, וי"ל משום דנקטינן כהרמב"ם דנבואה לטובה אפילו בנוגע ליחיד אם נאמר לנביא אינה חוזרת.

עוד פירוש בפסוק ד"ואני בחסדך וגו'"

ולכאורה יש לפרש האי קרא דואני בחסדך וגו' גם באופן אחר, דהרי ענין השירה והלל, הוא רק על נסים גלויים שאינם בדרך הטבע, וכמבואר גם בלקוטי שיחות חל"ו פורים ב' דאעפ"י שאנו מודים לה' בכל יום בתפלה על נסיך שבכל יום עמנו, מ"מ אין זה מחייב אמירת הלל, ואדרבה הקורא הלל בכל יום וכו' כיון שאינם נסים גלויים ואמירת הלל היא דוקא על נס גלוי. ובהערה 13 מביא ע"ז לשון הירושלמי (פסחים פ"י ה"ו) "כשהקב"ה עושה לכם ניסים תהו אומרים שירה", עיי"ש.

וא"כ יש לפרש דגם כשאני בחסדך בטחתי ויגל לבי בישועתך, מ"מ אכתי לא ידע דוד אם ישועתו תבוא בדרך נס גלוי או שתתלבש בדרך הטבע, לכן אשירה לה' רק לאחר שגמל עלי דאז ידע אם בא ע"י נס גלוי או לא, אבל באופן שידע מעיקרא שיהי' נס גלוי, כגון שידע ע"י נביא אז הי' אומר שירות ותשבחות לפניך. דלפי"ז י"ל דאם יש לו בטחון גמור שיהי' לו נס גלוי, כגון באופן שאי אפשר בדרך הטבע וכו', שפיר שייך שירה גם קודם. ולפי"ז שוב אפ"ל שהשל"ה איירי אפילו מצד בטחון לבד, שכשיש לו בטחון על נס גלוי צ"ל אמירת השירה (וראה בס' גבורת ה' פרק ז' בנוגע ההפרש בין נבואה והבטחה).

דעת הקדושת לוי דגם מצד בטחון שייך שירה

וראה בס' קדושת לוי (פ' בשלח) שכתב: "ועוד יש להבין שנאמר "אז ישיר" לשון עתיד, וגם "אז" אינו מובן כי בכל התורה כולה לא נאמר לשון עבר כי התורה מאמרה לשון הוה ו"אז" פירושו לשון עבר כלומר באותו זמן, וכך הול"ל וישירו את השירה הזאת?" ובסוף דבריו שם כתב דכיון שהי' בטחונם גדול כ"כ שבודאי יעשה הש"י תשועה להם וכפירוש רש"י בפסוק מה תצעק אלי כדאי האמונה שהאמינו בי כו', הרי שהאמינו שבודאי השי"ת יעשה להם תשועה א"כ עלה בלבם מיד לומר שירה קודם התשועה, כי מי שדבוק בה' ובטוח בו שבודאי יושיע לו אומר השירה על התשועה קודם התשועה כמו דוד המלך ע"ה, ועפ"ז יובן מה שנאמר אז ישיר לשון עתיד על שעלתה בלבם לומר שירה קודם התשועה, וכמו שפירש"י שמשום שעלתה בלבם לומר שירה נאמר אז ישיר, עכ"ל.

- הרי יוצא מדבריו דסב"ל דאפילו מצד מדת הבטחון עצמו שייך לומר שירה מיד.

ובסיכום מהנ"ל יוצא דלכו"ע מיד בביאת אליהו הנביא יש לומר שירה. ואולי יש מקום לקשר זה עם המבואר בלקוטי שיחות חט"ו פ' ויחי ד' בסופו בנוגע השיטות דבבלי וירושלמי אם ההוה מכריע או העתיד, ואחד הדוגמאות שם הוא אם כדאי להקריב קרבנות לפני גמר הביהמ"ק אף שיש כבר מזבח, עיי"ש, דלפי הבבלי זריזות עדיף אף שאינו בהידור כ"כ, ולפי הירושלמי שלימות עדיף שמחכים בהקרבה עד שיבנה ביהמ"ק, עיי"ש. ואולי י"ל כן גם בעניננו לענין שירה.