ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן ב׃ מי יסמוך הסנהדרין בביאת המשיח

זמן ביאת אליהו ומלחמת גוג ומגוג

ברמב"ם סוף הל' מלכים (פי"ב ה"ב) כתב וז"ל: יראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אלי' וגו', ואינו בא לא לטמא הטהור, ולא לטהר הטמא, ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות, ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין, אלא לשום שלום בעולם, שנאמר והשיב לב אבות על בנים, ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו, וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו וכו' עכ"ל.

ובס' שערי גאולה (סי' י"א) ובס' הדרנים על הרמב"ם וש"ס (הדרן ה') מבאר דב' הדעות לא פליגי במציאות, מתי הוא בא, דלכו"ע יבוא אליהו משך זמן לפני ביאת המשיח, אלא דפליגי בפירוש הכתוב ד"הנה אנכי שולח לכם את אלי' וגו' והשיב לב אבות על בנים וגו'" - מה הם הענינים שנכללים בביאת אליהו כחלק ושלב דהגאולה, דדעה הא' סב"ל דפעולותיו שפועל לפני ביאת המשיח לשום שלום בעולם וכו' הם חלק מהגאולה, ודעה הב' סב"ל שהם פעולות בפ"ע שאינם שייכים להגאולה, והם ע"ד פעולותיו שמצינו שפעל בזמן תנ"ך, כגון נבואתו לאחאב, המאורע עם נביאי הבעל בהר הכרמל וכו' וביאתו בתור חלק ושלב בהגאולה מתחיל בזה שמיד לפני ביאת המשיח יבשר ביאתו.

ונמצא שהפירוש בהרמב"ם הוא, דלכו"ע בא משך זמן לפני ביאת המשיח, אלא דלדיעה הראשונה מתחיל שליחותו בהגאולה לפני מלחמת גוג ומגוג שהוא משך זמן לפני ביאת משיח וכל פעולותיו שפועל אז נכללים במ"ש הנה אנכי שולח לכם וגו' כי הם חלק מהגאולה, משא"כ לדיעה הב' מתחיל שליחותו בהגאולה אחר מלחמת גוג ומגוג בסמיכות ממש לביאת המשיח לבשר ביאתו, עיי"ש בארוכה, וכן פי' גם בשיחת ו' תשרי תש"מ סעי' כ"ה.

ולפי"ז יוצא חידוש גדול דסב"ל בדעת הרמב"ם דמלחמת גוג ומגוג תהי' לפני ביאת משיח, ולפי"ז לכאורה צ"ל דמ"ש הרמב"ם "שבתחלת ימות המשיח תהי' מלחמת גוג ומגוג" היינו שאז מתחיל ימות המשיח בכללות, והגאולה בפועל תהי' אח"כ בביאת משיח.

וראה גם תוס' יו"ט סנהדרין פ"א משנה ב' שכתב ג"כ דלפי ב' הדעות שברמב"ם בא אליהו לפני ביאת משיח, ומשמע שפירש כוונת הרמב"ם כנ"ל ועי' גם בס' לקוטי סופר ח"ב מצוה כד (דף א' טור ג) וז"ל: ולענ"ד דהכוונה פשוטה ברמב"ם, דמתחילה כתב שאליהו בא להכין לבם של ישראל ולשום שלום בעולם ויהי' לו עבודה אשר א"א לגמור ביום אחד, ולפני בא יום הגדול לאו דוקא יום שלפני ביאת בן דוד, אלא איזה ימים קודם, ואח"כ כתב יש מן החכמים שסוברים שקודם ביאת משיח סמוך לביאתו ממש יבוא אליהו, כפשטות הקרא לפני בא יום הגדול יום א' קודם ביאת בן דוד יבוא אליהו, וכפשטות סוגיא דשמעתן (עירובין מג,ב) ומתורץ הכל, דאינו סותר הרמב"ם דבריו, ואינו חולק על מקרא, רק מחולקין בפירוש הקרא עכ"ל, ועי' גם בס' 'תורת המלך' ברמב"ם שם שפירש כן, ועפי"ז תירץ ג"כ דלב' הדעות לא קשה ממ"ש הנני שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום וגו' כיון דלכו"ע בא לפני ביאת המשיח, עיי"ש.

אבל בשו"ת חתם סופר ח"ו סי' צ"ח (מובא גם בס' מסילות הברזל עירובין מג,א ובכ"מ) פי' כוונת הרמב"ם באופן אחר, דמ"ש הנה אנכי שולח לכם את אלי' הנביא לפני יום הגדול והנורא מפרש הרמב"ם דקאי על יום בא גוג על אדמת ישראל (וכדמשמע ממ"ש ועמדו רגליו ביום ההוא וכו' דאיירי אודות מלחמת גוג ומגוג), ואליהו יבוא לפני היום ההוא, ומלחמת גוג ומגוג יהי' בתחילת ימות המשיח, אלא דלא ידענו אם יהי' זה באותו יום עצמו של ביאת המשיח, ונמצא דאליהו בא לפני ביאת המשיח, או אפשר שמשיח ימלוך זמן מה ואח"כ יהי' מלחמת גוג ומגוג, דלפי"ז נמצא דיבוא אליהו אחר ביאת משיח, ודעת הרמב"ם שהעתיק בתחילה דעה הא' שאליהו בא לפני מלחמת גוג ומגוג הוא שיבוא אחרי ביאת משיח, דסב"ל דמשיח ימלוך זמן מה ואח"כ יהי' מלחמת גוג ומגוג, ורק אח"כ הביא דיש מי שאומרים שאליהו יבוא לפני ביאת משיח משום דסב"ל דמלחמת גוג ומגוג יהי' ביום ביאת משיח עצמו וכיון שאליהו בא יום לפני זה נמצא שבא לפני ביאת משיח, עיי"ש. דנמצא מזה שפירש כוונת הרמב"ם באופן הפוך מהנ"ל. וכ"כ החיד"א בפתח עינים עירובין שם, וכ"כ בשו"ת חיים שאל שם.

ובלקוטי שיחות ח"ה ע' 419 כתב דלפי פירוש הא' שברמב"ם "יום הגדול והנורא" קאי על מלחמת גוג ומגוג, משא"כ לפירוש הב' קאי על יום הגאולה, וממשיך דע"פ סברת ודעת הרמב"ם סרו קושיות נו"כ בהל' נזירות פ"ד הי"א.

ומפורש יותר בס' שערי גאולה שם (סי' י"ג, משיחות תשמ"ג ועוד) דידוע מה שמקשים על הרמב"ם, שפסק בהל' נזירות בהאומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא אסור לשתות יין מיד, ובשבת ויו"ט מותר משום שיש ספק אם יבוא בשבת ויו"ט או לא וספק נזירות לקולא עיי"ש, ולא הזכיר הטעם שמבואר בסוגיית הגמ' דעירובין דבשבת ויו"ט מותר משום דאליהו הנביא צריך לבוא יום אחד קודם ביאת משיח ואינו בא בערב שבת וערב יו"ט עיי"ש? (ראה כס"מ ולח"מ שם ועוד), אבל להנ"ל לא קשה, שהרי לדעה הא' שברמב"ם בא אליהו לאחר ביאת משיח לפני מלחמת גוג ומגוג וכדעה זו קאי בהל' נזירות, אבל הגמ' דעירובין קאי לפי דעה הב' עיי"ש (וכדהובא בסי' א'). נמצא דהכא פי' הרמב"ם כהחתם סופר וכו' (אלא דלהחת"ס גם לדעה הב' קאי יום הגדול על מלחמת גוג ומגוג, אלא דסב"ל שהמלחמה יהי' ביום ביאתו ונמצא שאליהו בא לפני ביאת משיח, משא"כ בחלק ה' כתב דלפי' הב' ה"ז קאי על יום הגאולה).

הוכחת הרמב"ם שכל חכמי ישראל יכולים לסמוך

והנה ידוע מ"ש הרמב"ם (הל' סנהדרין פ"ד הי"א) שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותן הרי אלו סמוכין ויש להן לדון דיני קנסות ויש להן לסמוך אחרים, עיי"ש. ובפיהמ"ש ריש סנהדרין משנה ג' הביא הוכחה לזה וז"ל (בפיהמ"ש קאפח): לפי שאם לא תאמר כן לא תהא אפשרית מציאות בי"ד הגדול לעולם, לפי שצריך שיהי' כל אחד מהם סמוך, והרי כבר הבטיח ה' בשיבתם באומרו ואשיבה שופטיך כבראשונה, ושמא תאמר שהמשיח ימנה אותם ואע"פ שאינם סמוכים, זה מוכחש לפי שכבר ביארנו בהקדמת ספרינו זה שהמשיח לא יוסיף בתורה ולא יגרע [וכיון דהוא עצמו אינו סמוך איך יסמוך אחרים], [ועוד] שאני סבור שהסנהדרין תשוב לפני התגלות המשיח וזה יהי' מסימניו שנאמר ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה ואח"כ יקרא לך עיר הצדק, עכ"ל.

סמיכה ע"י אליהו הנביא

וכבר תמהו עליו דאיזה הוכחה היא זו הרי אליהו הנביא יהי' אז והוא סמוך וקיים בגוף ונפש ויכול לסמוך לכל דיני ישראל.

ובתומים סי' א' ס"ק ב' תירץ שהרמב"ם לשיטתו קאי שכתב בסוף הל' מלכים שאין דבר ברור שאליהו יבוא קודם משיח, ולכן נתקשה מאין יבוא בי"ד קודם ביאת הגואל ולכן חידש דין הנ"ל (אבל מסיק דלפי מה דנקטינן דאליהו יבוא לפני משיח, באמת ליכא ראיית הרמב"ם כיון דאליהו יכול לסמוך, עיי"ש). והנה אי נימא הפירוש בהרמב"ם כדסב"ל בההדרן, דלכו"ע יבוא אליהו לפני ביאת משיח, הדרה הקושיא לדוכתיה – שהרי לכו"ע יהי' שם אליהו הנביא והוא יוכל לסמוך?

אלא שמהר"י בי רב שם השיג על מהרלב"ח, וז"ל: דאליהו הרי הוא כשאר הצדיקים שמתו שכשיחיו לא יועיל הסמיכה שנעשה להם מקודם בזה העולם וכו' וכן נראה מאותה התשובה שהשיב רא"י בתרומת הדשן (סי' ק"ב) על אשת אליהו כשעלה למרום אם היא מותרת, עכ"ל. וכוונתו דכיון שפסק שהיא מותרת אלמא שאינו חשוב כחי, ובמילא ה"ה לענין סמיכה, ולפי דבריו דאליהו הנביא לא יוכל לסמוך א"ש בפשטות ראיית הרמב"ם.

אופן עליית אליהו הנביא השמימה

ועי' רד"ק (מלכים ב' ב,א) שכתב דרוח הסערה העלתה אליהו הנביא מן הארץ אל האויר וכו' על גלגל האש ושם נשרפו בגדיו זולתי האדרת וכלה בשרו ועצמו, והרוח שבה אל האלקים אשר נתנה וכו', וכ"כ שם בפסוק י"א שאליהו נעשה רוחני והגוף כלה באש העליוני ושב כל יסוד אל יסודו, עיי"ש. ועי' גם אבודרהם (סדר מוצאי שבת ופירושו) שפי' הפיוט דאליהו הנביא ושם על "איש שלא טעם טעם מיתה וקבורה" פירש שלא טעם מיתה וקבורה שלא מת כמות כל אדם אלא שהעלתהו רוח סערה מן הארץ עד גלגל האש ושם כלה בשרו ושב כל יסודו והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, עיי"ש. ולכאורה לפי"ז יש לבאר דעת מהר"י בר רב דנקט דאליהו הוא כשאר הצדיקים שמתו שיצטרכו סמיכה מחדש כיון דסבירא להו שגופו נשרפה באש.

אמנם באמת לא נקטינן כן, וכפי שהביא הרד"ק שם עצמו דדעת חכמינו (לא כמ"ש הוא) כי הכניסו ה' בגן עדן עם גופו כמו שהי' אדם הראשון קודם החטא, ומביא דבדרוש איתא (דרך ארץ זוטא ספ"א) דעשרה נכנסו חיים לגן עדן, עיי"ש. ועי' גם באברבנאל פ' ברכה שדחה דברי הרד"ק דסב"ל שגופו נשרף ביסוד האש – "דא"כ לא הי' מגדיל הכתוב בענין לקיחתו ולמה לא יחליט בו שם המות, האם נאמר שהאנשים הנשרפים באש אינם מתים כמו הנקברים בארץ, וזה מורה על אמיתת דעת חז"ל דותשאהו רוח לגן עדן ושם הוא יושב בגוף ונפש". ועי' גם בפירוש רמב"ן עה"ת פ' אחרי יח,ד שכתב דאליהו קיים בגופו ונפשו, וכן האריך בתורת האדם סוף שער הגמול (כתבי הרמב"ן ח"ב דש,ב) שאצל אליהו לא נפרד הגוף מהנפש. ועי' גם סוכה ה,א, ולא עלו משה ואליהו למרום וכו' (בתמיה). ובמו"ק כו,א, קאמר דאליהו חי הוא.

וזהו טעמו של מהרלב"ח שם (באמצע ד"ה עוד כתב), שדחה דברי מהר"י בר רב, כי אליהו חי הוא ולא חשיב כצדיק שמת, והביא לזה גם דברי הרמב"ן בב"ב קכא,ב, ד"אליהו קיים ומצוי בעולם ועם הראויין אליו" ובמילא שפיר יוכל לסמוך. והוסיף דאפילו בשאר צדיקים שמתו, נוכל לומר דבני סמיכה לאחרים נינהו כיון שיקומו בכל חכמתם ובאותה המעלה עצמה שהי' להם כשמתו, ומה שאנו צריכים לאליהו הנביא לענין הסמיכה הוא מטעם שלא ידענו מתי תהי' תחיית המתים כי יש מי שאומר שתהי' זמן רב אחר ביאת המשיח ואנו צריכים לשופטים קודם, עיי"ש, גם התומים שם חולק על מהר"י בי רב, עיי"ש. וכ"כ ביערות דבש ח"א דרוש א' בברכת השיבה שופטינו וכו' שאליהו יחזיר הסנהדרין על מכונם כי הוא סמוך מבי"ד של אחי' השילוני והוא יסמוך לזקני הדור וכו'.

ביאור החת"ס שישנם ב' אופנים בגילוי אליהו

וידועים גם דברי החת"ס בשו"ת שם, דמעולם לא עלה אליהו בגופו למעלה מיו"ד טפחים כמבואר בסוכה ה,א, אך נפרדה נשמתו מגופו שם בשמים למטה מי', והנשמה עולה ומשמש למעלה בין מלאכי השרת, וגופו נזדכך ושורה בג"ע התחתון בעולם הזה, וביום הבשורה ב"ב תתלבש נשמתו בגוף הקדוש הלז ואז הוא ככל אדם מחכמי ישראל, והוא מוסמך מרבו אחיה השלוני או ממשה רבינו ע"ה אם הוא פנחס, והוא יסמוך את חכמי ישראל ואז יש לו דין ככל בני ישראל, וכן בכל פעם שמתגלה ומתראה בעוה"ז מלובש בגופו הזך, אבל כשמתגלה בנשמתו כמו ביום המילה אז איננו מחויב במצות דבמתים חפשי כתיב ומותר לו לילך מחוץ לתחום, דכשמתגלה באופן זה ה"ה מלאך, ואעפ"י שלומד תורה ומגלה דינים אין לקבוע הלכה עפ"י דבריו דהוה רק כמו רוח נבואה ואין משגיחין בבת קול, אך כשמתגלה בלבוש גופו הרי הוא מגדולי חכמי ישראל ותשבי יתרץ קושיות ואיבעיות ואליו תשמעון כי מי כמוהו יורה, עיי"ש, ולפי"ז תירץ כמה סתירות בענין זה, וראה גם בשיחת ו' תשרי תש"מ שנת' ענין זה בארוכה, וציין שם לנצוצי אור לזהר ח"ד קמד,ב, אות ב' עיי"ש.

ועד"ז איתא בס' שערי גאולה שם סי' י"ב שכתב שם דגופו קיים בשלימותו בעולם היצירה (וראה שם הערה 5) וציין שם להחת"ס הנ"ל, ועי' גם באור החיים סו"פ חוקת שכ"כ, וכ"כ בשו"ת טוב טעם ודעת מהדורא ג' סי' רל"ד בנוגע לעשיית ברית מילה בבית שיש שם מת ואליהו כהן הוא, עיי"ש, וראה גם בס' עט סופר כלל יב בענין זה.

היוצא מכל זה דנקטינן דאליהו ודאי יוכל לסמוך (שלא כמהר"י ב"ר), וא"כ לכאורה צריך לפרש הוכחת הרמב"ם בפיהמ"ש דכל חכמי ישראל שבא"י יכולים לסמוך משום דסב"ל להרמב"ם לפי דעה הא' בהל' מלכים שאליהו בא אחר ביאת המשיח, והסמיכה הוא מקודם וכפי שביאר התומים, ולפי"ז יל"ע בהך פירושא דגם לפי דעה הא' שברמב"ם בא אליהו מקודם.

ובמה שהובא לעיל ספיקת מהרלב"ח דאפשר דאפילו שאר הצדיקים שמתו כשיקומו יכולים לסמוך אחרים וכו' כנ"ל, לכאורה יש לדון בענין זה מהא דצדיקים במיתתן קרויין חיים ולכן כשבאים לעוה"ז מחוייבים במצוות, וכמבואר בכתובות קג,א, דרבינו הקדוש אחר פטירתו הי' בא לביתו בליל שבת והי' מקדש ומוציא בני ביתו.

ובס' חסידים סי' תתשכ"ט (צויין בגליון הש"ס שם) כתב בזה וז"ל: ורבינו הקדוש הי' נראה בבגדים חמודות שהי' לובש בשבת ולא בתכריכין להודיע שעדיין הי' בתוקפו ופוטר את הרבים ידי חובתו בקידוש היום, ולא כשאר המתים שהם חפשי מן המצוות כי אם כחי בבגדים כמו שהי' לובש בחייו והצדיקים נקראים חיים אפילו במיתתם ופוטר בקידוש בני הבית, עכ"ל.

ועיי"ש בגליוני הש"ס להגר"י ענגל שכתב לפרש דבריו דצדיקים במיתתן קרויים חיים וכאילו הם בחיים עדיין, ורק כאשר הם בעולם העליון פטורים מן המצוות מפאת המקום, כי לא נאמרו המצוות בעולם העליון, משא"כ בירדם לעוה"ז עדיין עליהם חיוב מצוות כבתחילה כי בעוה"ז יש חיוב מצוות לכל ישראל חי, וגם צדיק חי הוא, עיי"ש. וראה שו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' ו' (וראה בזה לקמן סי' סד), דלפי"ז מסתבר לומר כהך צד של מהרלב"ח שכשיקומו יכולים לסמוך.

גם מצינו פלוגתא בדומה לזה לענין כהנים כשיקומו אם יצטרכו משיחה, שהרמב"ן בספר המצות שורש ג' נקט בפשיטות שבטלה משיחתן בשעת מיתה ויהיו אנשים מחודשים ולכן יצטרכו משיחה מחדש, אבל בתו"כ פ' צו פרק י"ח מבואר שעומדים במשיחתן ולא יצטרכו משיחה מחדש. ועוד יתבאר אי"ה בזה לקמן סי' נט.