הנה ימים באים - פרשת החודש, ראש חודש ניסן ושבעת ימי המילואים

בפרשת שמיני מדובר על סיום 'ימי המילואים' במשכן והתחלת העבודה הסדירה בו, וגם בבית השלישי צפויים 'שבעת ימי המילואים' שיסתיימו בחודש ניסן, שרק אז תחל העבודה הסדירה של הקרבנות ❖ עיון בנבואת יחזקאל שבהפטרת 'פרשת החודש'
קרבנות העתיד - מאמר שני 

הפרשה שקוראים בתורה ב"שבת החודש" - "החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה" - מפרטת את דיני חודש ניסן וחג הפסח, ומבשרת את בואו הקרוב של ראש־חודש ניסן, ראש־ חודש של גאולה.

בפרשה אנו קוראים על חודש ניסן כחודש של הגאולה ממצרים, ובהפטרה - קוראים על חודש ניסן של הגאולה העתידה. לפי הקביעות בכמה מהשנים, מתקשר תוכן ההפטרה עם פרשת השבוע, פ' שמיני, בה מספרת התורה על ראש־חודש ניסן כיום השמיני למילואים, שבו סיימו את הקרבנות המיוחדים של "ימי המילואים", בו הקימו את המשכן ושרתה בו השכינה. בהפטרה אנו לומדים על הסדר המיוחד של קרבנות "ימי המילואים" בבניין הבית השלישי, שגם הוא מתרחש בתחילתו של חודש ניסן.

הדברים הם בספר יחזקאל (מג, יח ואילך). בתוך המחזה המפורסם (שמשתרע על פני תשעת הפרקים האחרונים של הספר) שבו רואה יחזקאל את בית־המקדש השלישי, העתידי, ותוך כדי 'סיור' בתוכו הוא מתאר את מבנהו, צורתו ופרטיו. בתוך הדברים מתאר ה'איש', הוא המלאך המלווה את יחזקאל ב'סיורו' המיוחד בבית־המקדש, את סדר הקרבנות בבית השלישי:

"ויאמר אלי, בן אדם, כה אמר ה' אלקים, אלה חקות המזבח ביום העשותו, להעלות עליו עולה ולזרוק עליו דם. ונתתה אל הכהנים הלוים אשר הם מזרע צדוק הקרבים אלי, נאם ה' אלקים, לשרתני, פר בן בקר לחטאת".

מי הם הכהנים שיעבדו?

במפרשים מוסבר, שבדברי המלאך ליחזקאל: "ונתתה אל הכהנים הלוים .. פר בן בקר לחטאת", יש בשורה ליחזקאל שהוא עתיד לקום בתחיית המתים, ולעבוד בבית המקדש השלישי, בתור כהן. מכאן גם מוכיחים שהנבואות האלו הן על בית המקדש השלישי, ולא על ימי עזרא בחנוכת הבית השני. וכך כתב האברבנאל: "זה ממה שיוכיח שלא היה זה מזבח של בית שני, כי יחזקאל לא עלה שמה והוא מת בארץ בבל ושם נקבר. גם סדר הקרבנות שעשו אנשי הגולה אינו כסדר הזה".

יחזקאל עתיד להגיש את פר החטאת בידי "הכהנים הלוים בני צדוק". כפי שנראה מהמשך הכתובים (מד, יד־טו) הכוונה בהדגשת משפחה זו היא למעט כהנים אחרים, שעקב חטאיהם לא יינתן להם לעבוד בעבודת המזבח החשובה והעיקרית, אלא בעבודות משניות בלבד, "ונתתי אותם שומרי משמרת הבית לכל עבדתו ולכל אשר יעשה בו". דווקא כהנים אלו מבני צדוק, "אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי, המה יקרבו אלי לשרתני, ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם, נאם ה' אלקים".

[האברבנאל מוסיף ומסביר את המשמעות שבחזרת כהנים אלו לעבודת המזבח:

צדוק היה הכהן הגדול שנמשח לעבודת המקדש בראשית ימי בית המקדש הראשון, בתקופת שלמה המלך, והדחת משפחתו מהכהונה היתה אחד הביטויים של תהליך הירידה הרוחנית שחלה בעם ישראל בתקופה שלאחר מכן, ביחד עם פריקת מלכות בית דוד, כאשר העם בחרו אז בכהנים אחרים שהיו יותר לטעמם. "אמנם לעתיד לבוא ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם, וכמו שישוב ביניהם האלוקות ומלכות בית דוד, כן תשוב הכהונה לזרע צדוק"].

פר החטאת והקרבתו מתחילים את סדר "ימי המילואים", ובכך הדבר מתאים עם מה שהיה ב"ימי המילואים" אשר במשכן, ששם הקריבו פר לחטאת. כמו מטרת הקרבן שם שהיתה במטרה "לחטא" את המזבח, להוציא אותו מדרך חול שבו - ולהכניסו לקדושה, שיהיה ראוי לכפר ע"י הקרבנות, כך גם בפר זה - המטרה זהה.

בעצם, גם הפרטים המעשיים של ההקרבה דומים מאוד. בפרשת צו (ח, יד־יז) מדובר על הפר שב"ימי המילואים" של המשכן: "ויגש את פר החטאת .. וישחט, ויקח משה את הדם, ויתן על קרנות המזבח סביב באצבעו, ויחטא את המזבח, ואת הדם יצק אל יסוד המזבח, ויקדשהו לכפר עליו .. ויקח את כל החלב אשר על הקרב, ואת יתרת הכבד, ואת שתי הכליות ואת חלבהן, ויקטר משה המזבחה. ואת הפר ואת ערו ואת בשרו ואת פרשו, שרף באש מחוץ למחנה, כאשר צוה ה' את משה".

ובהפטרה: "ולקחת מדמו, ונתתה על ארבע קרנתיו ואל ארבע פנות העזרה ואל הגבול סביב, וחטאת אותו וכפרתהו, ולקחת את הפר החטאת, ושרפו במפקד הבית מחוץ למקדש". להלן (מה, יח) מוצאים אנו, שדם הפר יינתן גם "על מזוזת הבית" - ההיכל, "ועל מזוזת שער החצר הפנימית" - העזרה. ודבר זה הוא, כנראה, חידוש של הבית השלישי.

לוח הזמנים

כך ביום הראשון. כאן באים עוד שישה ימים שמשלימים את "שבעת ימי המילואים" - גם המספר הזה זהה למה שהיה במשכן. אלא שלא כמו אז, כשהקריבו בכל שבעת הימים קרבנות זהים, בבית־המקדש השלישי יהיה הבדל בין היום הראשון לששת הימים הבאים, ובעוד ביום הראשון הקריבו פר חטאת - בימים הבאים יקריבו לחטאת שעיר עזים, ושני קרבנות לעולה - כליל על המזבח: פר בן בקר ואיל מן הצאן.

אלו הם שבעת ימי המילואים, המכשירים את המזבח ומכינים אותו לתפקידו. רק לאחר הימים הללו תחל העבודה הסדירה של הקרבנות: "ויכלו את הימים, והיה ביום השמיני והלאה יעשו הכהנים על המזבח את עולותיכם ואת שלמיכם, ורצאתי [לשון רצון] אתכם, נאם ה' אלקים".

באיזה תאריך צפויים להיות שבעת הימים הללו? על כך אנו קוראים בהפטרה (מה, יח): "כה אמר ה' אלקים, בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המזבח" - בראש חודש ניסן יתחילו שבעת הימים (ואם כן, לפי פירוש זה, הרי זה שונה מהמשכן, שם התחילו ימי המילואים בכ"ג אדר - וראש־חודש ניסן היה היום השמיני).

וכאן מתעוררת שאלה פשוטה: כאשר תבוא הגאולה הרבה לפני חודש ניסן, האם לא יקריבו קרבנות במשך כל הזמן עד אז (שהרי, כאמור, העבודה הסדירה במקדש תלויה בהקדמת "ימי המילואים")?

אומר על כך הרד"ק, שמכאן אכן ראי' ש"בניסן עתידין להיגאל":

"בראשון - זהו חדש ניסן שהוא חדש הגאולה, שבו נגאלו ישראל ממצרים - ובו עתידין להגאל לעתיד, באחד בחדש יחנכו את המזבח בקרבנות. וזה הפסוק ראיה לרבי יהושע (ר"ה יא, ב) שבניסן עתידים להגאל, שאם תהיה הגאולה בתשרי - איך יניחו מלהקריב במזבח עד ניסן הבא אחריו, ומלחטא ומלכפר את הבית?!

"ומה שאמר 'בניסן עתידים להגאל' - לא שיצאו מהגלות בניסן, אלא קודם ניסן ייצאו ויעלו, עד שבאחד בניסן יהיה בניין הבית נשלם, ויחנכו המזבח באחד בניסן. וכן עשו במשכן - באחד בניסן החל אהרן לעבוד במזבח, אלא שקדמו לו שבעת ימי המילואים ששמש בהם משה. ואפשר גם כן, הנה כי מה שזכר למעלה יהיו שבעת ימי המילואים וביום השמיני שיהיה אחד בניסן יהיה זה הקרבן שאמר עתה" (ולפי פירוש זה, ראש חודש ניסן יהיה היום השמיני והמסיים, כמו במשכן).

לפי פירושו של הרד"ק, למרות ש"ימי המילואים" יסתיימו בראש־חודש ניסן, בז' בניסן ישובו להקריב פר־חטאת נוסף. דבר זה חידוש הוא, והסיבה לכך היא שמרוב שמחת הבית השלישי חוששים שמא נכנס אדם למקום שאסור לו להיכנס אליו, בטעות ובשגגה, ולכן יקריבו פר נוסף לחטאת, לכפר על עבירה זו הפוגעת בקדושת הבית והמזבח.

תלוי ב"זכו" ו"לא זכו"

זו תמצית הדברים העולים מנבואת יחזקאל לגבי "ימי המילואים" של בית־המקדש השלישי, ובהמשך הדברים הוא מתייחס ל"חנוכת הבית" שתהיה ע"י הנשיא בבית השלישי - כשם שבמשכן היו קרבנות מיוחדים שהביאו הנשיאים בשנים־עשר הימים מראש־חודש ניסן ואילך, שעל שמם אנו קוראים בימים אלו את "פרשת הנשיא".

נציין, כי דברי נבואה זו מובאים גם בהלכה (דבר המלמד שהדברים כפשוטם), בספר "משנה תורה" להרמב"ם (ספ"ב מהל' מעשה־הקרבנות), אלא שהרמב"ם לא מעתיק את פרטי הדברים ומסתפק באיזכור כללי. וכאן המקום לציין, כי בכלל ידועה סוגיה זו כסוגיה סבוכה שרבו בה הסתירות והשיטות השונות, שכן דברי יחזקאל לא נאמרו בצורה ברורה ומפורשת.

הרבי מבאר (במכ' י"א ניסן תשמ"א הערה ד"ה זכו - לקו"ש חכ"ב ע' 252), שהדברים לא נאמרו בצורה ברורה ומפורשת, כי הם אכן עשויים להשתנות. קרבנות אלו, כאמור, באים לחטא ולכפר על המזבח, ואם כן, תלוי הדבר גם במצבם הרוחני של בני־ישראל, עד כמה הם יהיו בדרגת "זכו", שאז ייתכן שלא יהיו זקוקים לטהרה ו'ניקיון' מסוג זה. בלשון הרבי: "ויש לומר דלכן בנבואת יחזקאל אינו מפורט, דלא כבפרשת החודש ובנוגע למשכן (וברמב"ם הל' מלכים פי"ב ה"ב: וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים סתומין הן אצל הנביאים) כיוון שתלוי בזכו (ובדרגות דזכו) ולא זכו".

נסיים במסר שאנו יכולים לקחת מכל הענין, עוד בתקופה הנוכחית (משיחת ש"פ פקודי תשמ"א - בלתי מוגה):

"כיוון שכל העניינים של לעתיד לבוא תלויים במעשינו ועבודתנו, שהם ההכנה למה שיהיה לעתיד לבוא - מובן, שגם במעשינו ועבודתנו עכשיו קיים מעין עניין המילואים. אמנם, 'אין אתנו יודע עד מה', מה עניין המילואים בעבודה כעת - אבל זה ודאי, שזהו עניין בתורה, תורתו של משה.

"ובתורה עצמה - 'שמן' שבתורה (בדוגמת המשיחה בשמן שמשה עשה במילואים), רזי תורה .. וזהו עניין המילואים - צריכה להיות הוספה בתורה הנ"ל עוד יותר מכמו שהיה קודם, כמו עניין המילואים בפשטות - הוספה בקרבנות מיוחדים.

"ואף שנמצאים בחושך כפול ומכופל, ואיך אפשר לומר שדווקא כעת דרושה הוספה?! - האמת היא, שאדרבה: מצד שנמצאים בחושך - מוכרחים להוסיף עוד יותר באור, וכידוע המשל על כך, שאם קודם הספיקה נורה קטנה - כאשר נעשה חשוך יותר זה לא מספיק עוד, וצריכים דווקא מנורה גדולה.

"ועל דרך זה הוא ברוחניות, שדווקא כעת, כיוון שהחושך גדול יותר - צריכה להיות הוספה בעניינים של קדושה, מתחיל מהוספה בתורה". - זו ההכנה המתאימה ל"ימי המילואים", הבאים בקרוב ממש, ואז נוכל לראות כיצד באמת יתממשו הדברים לפועל.