הנה ימים באים׃ תצוה - משיחה חוזרת בימות המשיח

סדר חינוכם וקידושם של אהרן ובניו לעבודת המשכן עתיד לחזור ולהתבצע בבית־המקדש השלישי שייבנה במהרה בימינו, ועדיין נותרו כמה וכמה שאלות שלא נפתרו באשר לעתידם של הכוהנים * אוסף מקורות בכמה מהנושאים הללו, וגם תזכורת על הלכה למעשה שנוהגת גם בזמן הזה וקשורה בציפייה לגאולה 

  בפרשת תצוה בא בפירוט רב ציווי הקב״ה אודות ימי המילואים, שבהם יקדשו את אהרן ובניו לעבודת המשכן. "וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי .. ולקחת את הבגדים והלבשת את אהרן .. ולקחת את שמן המשחה ויצקת על ראשו ומשחת אותו. ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות" (כט, א־ח).

תהליך זה של הלבשת הבגדים לאהרן ובניו יתרחש שוב בבניין בית המקדש השלישי. הגמרא במסכת יומא (ה, ב) מפרטת את הסדר המדוייק שלפיו הלבישו את אהרן ובניו, ומתייחסת גם לנושא זה לעתיד לבוא: "כיצד מלבישן לעתיד לבוא, לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם". הווי אומר: בבוא הגאולה, כשייבנה בית־המקדש, יהיו עמנו משה ואהרן ובניו, והם יורו וידריכו אותנו כיצד להתחיל את העבודה בבית המקדש.

אמנם בזוהר נאמר (ח"א קלט, א) שתחיית המתים תתרחש רק ארבעים שנה לאחר קיבוץ גלויות ובניין בית־המקדש, אך כבר כתבו ספרים רבים, שהצדיקים יקומו מיד בתחילת ימות המשיח (וראה זח״א קמ, א).

[כדוגמה, נביא את דברי הרדב״ז (שו״ת ח"ג סימן רמד): "שאלת ממני ידיד נפשי על זמן התחייה, לפי שקיבלת מאבותיך שהוא סמוך לאלף השביעי עם הכנסת שבת, העולם שכולו מנוחה. וקשה לך, אם כן הצדיקים וחסידי עליון אשר מתו על קדושת שמו בגלות לא יראו בטובתן של ישראל ולא ישמחו בשמחתן. תשובה: כל ימי הייתי מצטער על דבר זה, עד שראיתי דברי הריטב״א ז״ל בשם רבותיו, דאיכא תרי תחיות [ = שיש שתי תחיות]. אחת פרטית לצדיקים שמתו בגלות, והיא סמוכה לביאת המשיח, ויזכו לכל ימות המשיח בגוף ונפש ויראו בטובתן של ישראל ובבניין הבית וישמחו בשמחת עבודתם וכו׳. ואחת כללית, והיא סמוכה להכנסת שבת כאשר קיבלתי, והוא נקרא עולם התחייה, ועליה נאמר ורבים מישיני עפר יקיצו וגו׳"].

וזהו ההסבר גם בענין משה, אהרן ובניו.

משה ואהרן עמנו

הרבי מבאר (סה״ש תשמ״ט ח״ב ע׳ 754), שמיד ברגע שייבנה המקדש, משה, אהרן ובניו יבואו ויתחילו בעבודת הקודש. נכון אמנם, שבמקום אחר (נדה ע, ב) נאמר, שייתכן שאלה שקמים בתחיית המתים יזדקקו להזאה בשלישי ושביעי, ורק אז יהיו טהורים; אך לפחות ביחס למשה, אהרן ובניו, עולה מכאן שלא יזדקקו לטהרה זו, אלא ייכנסו מיד לבית־המקדש ויתחילו בעבודה.

הרבי מתייחס גם לחלקו של משה בעניין. אהרן ובניו יכולים להקריב קרבנות בתור כהנים; אך מה תפקידו של משה? בפשטות אפשר לומר, שמשה רבנו יורה להם מה ואיך לעשות, אך ייתכן לומר יתרה מזו, שמשה בעצמו יהיה אז כהן ויקריב קרבנות, וכפי שהיה בימי המילואים - שאודותם נאמר הציווי בפרשתנו - שמשה היה זה שהקריב את הקרבנות ועבד את כל עבודות המשכן. מה גם, שלפי דעה אחת משה רבנו נשאר כהן כל ימיו (ורק מבניו פסקה כהונה), ואם כן - גם לעתיד לבוא יהיה משה רבנו כהן ויקריב קרבנות עם אהרן ובניו.

במקום אחר אומר הרבי (ש״פ תשא תשמ״ז), שאהרן שיהיה עמנו אז ככהן גדול, הוא שיעשה את הפרה האדומה. אמנם בדורו של אהרן, אלעזר בנו עשה את הפרה, כפי שמפורש בתורה (חוקת יט, ג), אך שם היה זה משום שפרה אדומה באה ככפרה על חטא העגל, "ולפי שאהרן עשה את העגל לא נעשית עבודה זו על ידו, שאין קטיגור נעשה סניגור" (רש״י שם). אבל לעתיד לבוא, כשיימחה הרושם השלילי של חטא העגל, "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (זכריה יג, ב), לא תהיה עוד סיבה שאהרן לא יעשה את הפרה, ככהן גדול. ולמרות ענוותנותו של אהרן, אומר הרבי, ברור שלא יוותר על זכות זו... העובדה שהפרה תיעשה בידי אהרן עצמו, תביא כמובן לשלמות מיוחדת בעשייה זו.

כיצד יזהו את הכהנים?

ומאהרן הכהן ובניו, נעבור לעתידם של כל שאר הכהנים.

ראשית, הגאולה תביא לידיעה ברורה בזהות הכהנים והלוויים. כבר בזמן בית ראשון היו כהנים שייחוסם לא היה ידוע בצורה ברורה, כפי שמסופר בעזרא (ב, סא־סג), על משפחת כהנים שלא התירו לה לאכול בתרומה: "ומבני הכהנים בני חביה.. אלה בקשו כתבם המתיחשים [= כתב־יוחסין] ולא נמצאו, ויגאלו מן הכהונה [= לא עבדו עם אחיהם הכהנים]. ויאמר התרשתא להם, אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד כהן לאורים ותומים". ומסביר רש״י, "כאדם האומר לחבירו עד ימות המשיח לא יעלה דבר זה" (שכן בימי בית שני לא היו אורים ותומים).

כלומר, בביאת המשיח ישאלו באותם ותומים ויבררו את ייחוס הכהנים והלוויים. ובלשון ה״מצודת דוד": "עד שיבוא המשיח וישאלו אז באורים ותומים".

אך לדעת הרמב״ם, יעשה זאת מלך המשיח ברוח קודשו, כחלק מהייחוס הכללי של עם ישראל. וכך כותב הרמב״ם (בהלכות מלכים פי״ב ה״ג): "בימי המלך המשיח, כשתתיישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל, יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו, שנאמר (מלאכי ג, ג) וישב מצרף ומטהר וגו׳. ובני לוי מטהר תחילה, ואומר: זה מיוחס כהן וזה מיוחס לוי, ודוחה את שאינם מיוחסין לישראל. הרי הוא אומר: ויאמר התרשתא להם וגו׳ עד עמוד כהן לאורים ולתומים. הנה למדת שברוח־הקודש מייחסין המוחזקין ומודיעין המיוחס".

גוף חדש

אחד הפרטים המנויים בפרשתנו לגבי קידוש הכהנים לעבודה, הוא משיחתם. ״ולקחת את שמן המשחה ויצקת על ראשו ומשחת אותו״ - כך ביחס לאהרן, וכך ביחס לבניו (וגם ביחס למזבח מצווה התורה - כט, לו - "ומשחת אתו לקדשו"). האם תהיה משיחה נוספת לעתיד לבוא? מצינו מקורות סותרים בעניין זה.

מצד אחד, חז״ל שוללים במפורש אפשרות כזו, הן לגבי אהרן ובניו - והן לגבי המזבח. וכך אמרו (במדב״ר פי״ד. ועד״ז ב״תורת כהנים" פ׳ צו פרק יח): "זאת חנוכת המזבח. יכול שהוא נמשח מעתה, תלמוד לומר זאת - עוד אינו נמשך מעתה ["זאת" בלבד, ולא יותר]. אומר אני לא ימשח לימות המשיח אבל ימשח לעתיד לבוא [ = בעולם התחיה שלאחר ימות המשיח] - אמר: ׳זאת חנוכת המזבח אחרי וגו׳׳, עוד אינו נמשח לעתיד לבוא. וכן הוא אומר (צו ז, לה) ׳זאת משחת אהרן ומשחת בניו׳. יכול שהם נמשחים מעתה, תלמוד־לומר: ׳זאת׳, עוד אין נמשחים. עדיין אני אומר לא ימשחו לימות המשיח אבל ימשחו לעתיד לבוא, תלמוד־לומר: ׳זאת׳, אינם נמשחים לעולם ולעתיד לבוא".

עם זה, הרמב״ן (בספר המצוות שורש שלישי) מוכיח מדברי חז״ל במספר מקומות, שלעתיד לבוא אכן תהיה משיחה והתקדשות חוזרת של הכהנים (וכן של המזבח). מדוע יהיו זקוקים למשיחה מחודשת? מסביר הרמב״ן, "לפי שכבר בטלה משיחתן ממנו ומזרעו בשעת המיתה ויהיו אנשים מחודשים, יצטרכו להתקדש כראשונה, ויהיו המילואים האלה נוהגין בהן".

ה"בן איש חי" (בספרו "סוד ישרים" ח״ב, סימן ב) מאריך בדבר: "דבר הנעשה בגופים עצמם קודם המיתה, הנה הוא מתבטל אחר המיתה, וכשיעמוד הגוף ויחיה הנה זה גוף חדש.. והגם שהסברא הישרה כך מחייבת באמת בלי תפונה, עם כל זה הבאתי בס״ד ראיה לזה מדברי רבנו הרשב״ץ ז״ל בזוהר הרקיע, שכתב אהרן ובניו צריכים מילואים ומשיחה מחדש, כי כשמתו בטלה משיחתם, עיין שם.

"נמצא, אף־על־גב דהמצוות נוהגים בתחיית המתים שיש כהנים וקרבנות, עם כל זה דברים מחודשים שנעשו בגופם קודם בטלים אחר המיתה. דהגוף יש לו דין חדש ממש, ואין נוהג בו כל מה שנעשה בו קודם המיתה, דלכך כתב צריכין משיחה מחדש ולא מהני משיחה שהיה להם קודם המיתה".

ה"בן איש חי" מדגיש, שחיוב המשיחה מחדש יהיה גם ביחס לאהרן, "אשר גופו לא נשתנה בקבר כלל, והוא עודנו כאשר היה בחיים ורק הוא כאדם שהוא ישן, דהא אמרו רבותינו ז״ל - בבא בתרא יז, א - על אהרן הכהן ע״ה שלא שלטו בו רמה ותולעה״, ורק רגע אחד לפני תחיית המתים ישוב לעפרו - "וכל שכן בשאר אדם שהגוף משתנה לגמרי״, שיזדקקו למשיחה נוספת.

הגאולה מתחילה בכהנים

פרט מעניין ביחס למעמדם של הכהנים לעתיד לבוא, ציין הרבי באחד ממכתביו (נדפס ב״היכל מנחם" ח״ב ע׳ עח): "נראה לפי עניות דעתי, דשונה למעליותא מעמד הכהנים בקשר לבית־המקדש השלישי מאשר במשכן וב׳ המקדשות".

והרבי מסביר: במשכן ובבית־המקדש הראשון והשני, ההתחלה היתה בבניין המשכן ובית־המקדש, ורק אחר־כך היה אפשר לדבר על הכהנים שעובדים בבית־המקדש. (כך בפרשת תצוה המדברת על הכהנים, ובאה לאחר פרשת תרומה העוסקת במשכן עצמו ובכליו); ואילו בבית־המקדש השלישי, ההתחלה תהיה מהכהנים. בית־המקדש עצמו יגיע משמים - לפי כמה שיטות (רש״י ותוס׳ סוכה מא, א. ועוד), ומיד יתחילו הכהנים בעבודתם. "בבית־המקדש הג׳ ש(לדעת כמה וכמה) בנוי הוא ומשוכלל הוא, יגלה ויבוא משמים .. שאז בביהמ״ק הכהנים מתחילים (בחנוכת ביהמ״ק והמזבח, כמבואר בנבואת יחזקאל הכהן), והלוויים - ילוו עליך וגו׳".

ונסיים בפרט בדיני הכהנים בזמן הזה. שממנו לומד הרבי (לקו״ש ח״ב ע׳ 613) עד כמה יכולה הגאולה לבוא "כהרף עין":

הרמב״ם פוסק הלכה למעשה (הל׳ ביאת המקדש פ״א ה״ז): "כל כהן שיודע מאי זה משמר הוא ומאי זה בית אב הוא, ויודע שבתי אבותיו קבועים בעבודה היום, אסור לו לשתות יין כל אותו היום". והסיבה היא (תענית יז, א) שבמהרה ייבנה המקדש, ושיכור אסור בעבודה.

הבה נתבונן: הפגת שכרות של יין אפשרית בשתי דרכים - באמצעות שינה, או שהייה של 24 דקות. ומכך שחוששים לשכרותו של הכהן ואוסרים עליו לשתות יין, מובן שבית־המקדש יכול להיות כבר מושלם, בצורה כזו שהכהנים יצטרכו לעבוד מיד, תוך פחות מעשרים וארבע דקות (!), כך שהכהן לא יספיק להפיג את שכרותו.

ויהי רצון שנזכה לכך תיכף ומיד ממש, "והשב כהנים לעבודתם ולוויים לשירם ולזמרם", ובנוסח הברכה המסורתית: "יראה כהן בציון".