הנה ימים באים׃ חג השבועות - הכנות לעידן חדש בלימוד התורה
במאמרי חסידות חב״ד מופיע הביטוי "מתן תורה לא יהיה פעם נוספת", וכדברי חז״ל ש״כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר נאמר למשה בסיני"; עם זה, לעתיד לבוא יתגלו סודות התורה ו״מובטחים מאתו להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמיה ומסתר צפונותיה״ - הכיצד? * באגרת הקודש שבתניא מוסבר בהרחבה מדוע לעתיד לבוא יעסקו בעיקר בפנימיות התורה, אבל במקום אחר מצינו שנאמר במפורש כי לעתיד לבוא גם לימוד חלק הנגלה שבתורה יהיה בצורה מיוחדת * מדברי רבותינו הק׳ על לימוד התורה לעתיד לבוא
לקראת חג השבועות, זמן מתן תורתנו, שבו ירד הקב״ה על הר סיני ונתן לנו את תורתו - מן הראוי לעסוק בנושא גילוי סודות התורה וטעמיה הנסתרים, דבר שעתיד להתרחש בבוא הגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימינו.
לאמיתו של דבר, במתן־תורה ניתנה לנו כל התורה כולה, ״כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש - הכל ניתן למשה מסיני״, ובלשון החסידות - ״מתן־תורה לא יהיה פעם נוספת״; במתן־תורה ניתן הכל. אלא, שחלק מהתורה הינו גלוי, וחלק אחר - נעלם ונסתר. גם החלק הנסתר קיים בעצם בתורה הידועה לנו, אלא שכיום אין בכוחנו לגלות זאת, ולעתיד לבוא הסודות יתגלו.
כך מפרש רש״י את הפסוק (שיר השירים א, ב), "ישקני מנשיקות פיהו": "ומובטחים מאתו, להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמיה ומסתר צפונותיה". וכך נאמר בתלמוד ירושלמי על פסוק זה (ע״ז פ״ד סוף ה״ז): "יש דברים שמשיקין עליהם את הפה, (משיקין השפתיים עליהן וסותמין את הפה ואין לגלותן), כמה דאת אמרת: ישקני מנשיקות פיהו״, - ואת הדברים הללו, שהינם סתומים כיום, נבין ונדע בימות המשיח.
[עניין זה, שדברים מסויימים קיימים בהעלם ואינם נראים, נידון בהרחבה בתורת החסידות, וניתנו לכך גם דוגמאות מענייני העולם. הנה אחת מהן: ישנה אש שנמצאת בתוך אבן, "צור החלמיש". אש זו אינה ניכרת, אבל שיפשוף חזק של האבן מגלה אותה. רגע לפני אותו שפשוף, האש לא היתה ניכרת כלל. היה אפשר אף לשים את האבן במים ולא היתה לכך שום השפעה על האש, אבל פעולת השיפשוף מגלה שהאש היתה קיימת תמיד באבן, באופן נעלם. כך גם בתורה - כל מה שיתגלה לעתיד לבוא קיים באופן נעלם בתורה שלפנינו, אלא שישנם חלקים שכיום הם נעלמים לחלוטין וכאילו אינם קיימים, עד שיעשה מלך המשיח פעולה מיוחדת ויגלה את צפונות התורה].
עיקר העיסוק יהיה בפנימיות התורה
באיגרת הקודש (סכ״ו), מאריך אדמו״ר הזקן בחילוק עקרוני שקיים בין לימוד התורה בימינו – לבין לימוד התורה לעתיד לבוא. בעוד שכיום עיקר הלימוד הוא בהלכות התורה וטעמיהן – בחלק ה׳נגלה׳ שבתורה, הרי שאז יהיה עיקר הלימוד דוקא בחלק של פנימיות התורה.
אחד ההבדלים הבולטים בין נגלה דתורה לפנימיות התורה הוא, שבחלק ה׳נגלה׳, התורה מדברת על דברים גשמיים, על שור ועל חמור, על סכסוכים בין אדם לחברו, ואפילו על עניינים שליליים לגמרי: על אדם שטוען שקר, בירור מה אסור ליהודי לאכול, וכדומה.
דבר נוסף שמאפיין את לימוד חלק הנגלה הוא, שאדם עשוי ללמוד ׳נגלה׳, ולא לחשוב בכלל על הקב״ה – נותן התורה. אפשר ללמוד סוגיה בגמרא כבעיה משפטית מעניינת, ללא התייחסות לעובדה שמדובר בחכמתו ורצונו של הבורא. מכאן, שאף כי גם חלק הנגלה הוא חלק מתורתו הקדושה, חכמתו ורצונו של הקב״ה, כמובן, הרי חלק זה ׳ירד׳ לעולם במידה רבה יותר מחלק הנסתר.
פנימיות התורה, לעומת זאת, מדברת על עניינים רוחניים, על דרגות באור האלוקי, העולמות העליונים וכו׳, והיא גם לא דנה במצבים בלתי רצויים של שקרנים וגזלנים. זאת ועוד: בפנימיות התורה רואים בגלוי את שייכותה לקב״ה. אדם שלומד פנימיות התורה – זוכר ומרגיש תמיד שמדובר בחכמה אלוקית.
והנה, למרות המעלות של פנימיות התורה על נגלה שבתורה, הרי רוב עיסוקם ועיונם של התנאים והאמוראים, הראשונים והאחרונים, היה דווקא בחלק הנגלה שבתורה, שמדבר על עניינים גשמיים ואפילו שליליים, כאמור.
ההסבר לכך הוא, שהלימוד והעיסוק בהלכות אלו הוא חלק מ"עבודת הבירורים". מוסבר בתורת החסידות, שהתופעות השליליות והלא־רצויות שקיימות בעולם, אינן מתחילות בהכרח מבריאתו של הרע. בתחילת הבריאה, אמנם היה קיים רע מסויים, אך הוא היה נמצא במקום מיוחד ומובדל. מכיוון שחיותו של העולם היא מהקב״ה, ברור שעיקר החיות והכוח נמצאים דווקא בצד הטוב, ולצד הרע – אין כמעט כוח וחיות.
כך, מצד הבריאה עצמה; אלא שבחטא עץ הדעת, נוצרה תערובת בין הרע לטוב – ומאז אין עוד תחומים ברורים בין הרע לטוב. במצב כזה, כשאין הפרדה מוחלטת בין הטוב לרע, הכוח והחיות שקיימים בצד הטוב מנוצלים גם ע״י כוחות הרע והקליפה.[1]
ליתר ביאור: מאז חטא עץ הדעת, אין עוד תחום ברור של טוב, ותחום ברור של רע. מכאן ואילך, בנוסף לטוב והרע יש מציאות שלישית והיא "קליפת נוגה", שמורכבת מטוב ורע מעורבים. למעשה, רוב ענייני העולם שייכים לתחום זה, שהרי ברוב הדברים בעולם, אפשר להשתמש לטוב ואפשר גם להשתמש לרע. ומכיוון שיש ב׳קליפת נוגה׳ גם טוב, לכן יש לה כוח וחיות, והרע שמעורב בה – מקבל חיות ו׳יניקה׳ מהטוב, וכך מתגברים כוחות אלו.
מרכז החיים של העולם הוא עם ישראל, ולכן תפקידו של כל יהודי הוא להפריד את הטוב מן הרע בתוך עצמו (בגופו ובנפשו), וכך ייפרד גם הרע מן הטוב בעולם כולו. דבר זה נעשה כתוצאה מקיום מצוות עשה – שבהם לוקח היהודי דברים גשמיים, ששייכים ל"קליפת נוגה", מפריד מהם את הרע שבהם, ומשתמש בהם לקיום המצווה, ואז הם נעשים "טוב". במקביל לכך, האדם נשמר מלעבור על מצוות לא תעשה – ובכך הוא מנתק את עצמו מכל דבר שמוגדר כ"רע". תהליך זה מביא לידי הפרדה מוחלטת בין הטוב והרע, וכשהרע נפרד מהטוב – הוא מאבד את כל כוחו ועוצמתו.
"יגדיל תורה ויאדיר"
ה"הפרדה" וה"בירור" מתבצעים בעיקר על־ידי קיום המצוות, אך גם על־ידי לימוד התורה: כשאדם לומד על דברים גשמיים – הוא ׳ממשיך׳ בהם קדושה, וכשהוא אומר על ״רע״ - ״זה אסור״, ״זה טמא״ – הרי בעצם דיבורו הוא מפריד את הרע מן הטוב.
זוהי הסיבה לכך שעיקר הלימוד כיום הוא דווקא בחלק הנגלה, שמדבר על דברים גשמיים ועוסק גם בשלילת הדברים הלא־טובים – שכן בכך אנו ׳ממשיכים׳ קדושה בדברים הגשמיים, ומפרידים את הרע מהטוב. העבודה הזו תגיע לסיומה בימות המשיח, כאשר תושלם המטרה והמצב יחזור לתיקונו. יהיו תחומים ברורים של "טוב" ו"רע", ללא עירבוב ביניהם, ואז הרע לא יוכל ׳לשאוב׳ ולקבל מהטוב.
לכן, לעתיד לבוא לא יהיה צורך להרבות בלימוד הדינים וההלכות, שעוסקים בעיקר דברים נחותים ושליליים. כיום זהו דבר חשוב, כחלק מ"עבודת הבירורים", אבל אז יעסקו בעיקר בפנימיות התורה.
גם קיום המצוות לעתיד לבוא לא יהיה כדי להפריד בין הטוב לרע, אלא הוא יהיה מיועד למטרה שונה (כמבואר ב׳אגרת הקודש׳ שם).
[כאן המקום לציין, שתהיה זו טעות להבין מהאמור שלעתיד לבוא לא יעסקו בכלל בלימוד נגלה דתורה, וכך אומר הרבי בעניין זה (ש״פ נח תשמ״ח – בלתי מוגה. וראה עוד בהקדמת "ביאורי הזוהר" לאדמו״ר האמצעי):
"משיח ילמד את כל העם פנימיות התורה, וגם נגלה דתורה. ואף שמבואר בכמה מקומות, שעיקר החידוש דמשיח יהיה גילוי פנימיות התורה, שזהו הביאור במה שכתוב שמשיח ילמד גם את משה והאבות וכו׳, אף שהם למדו הכל, מכל מקום צריך לומר שיהיה אז גם לימוד נגלה דתורה".
אלא, שהלימוד לא יתמקד בבירור ההלכות עצמן – שיהיו ברורות וידועות, כדלהלן – אלא בעומק טעמי ההלכות והפילפול בהם. הלימוד יהיה באופן של "יגדיל תורה ויאדיר", וכדברי הגמרא במסכת סוטה (מד, א) "דרוש וקבל שכר". (וראה בארוכה לקו״ש חכ״ז עמ׳ 237 ואילך).]
כיצד ידעו מבלי ללמוד?
רבנו הזקן מוסיף ואומר, שלעתיד לבוא לא יהיה צורך בלימוד הנגלה כדי לדעת את צורת ההתנהגות על־פי ההלכה. זאת משום, שאדם ילמד את ההלכות פעם אחת ומאז לעולם לא ישכח את לימודו. המושג שכחה שקיים כיום מקורו מ"רוח הטומאה", אבל כשתתבטל רוח הטומאה, לא ישכחו עוד את הלימוד ואדם יוכל להקדיש את רוב הזמן ללימוד פנימיות התורה.
יתר על כן, מוסיף רבינו הזקן במקום אחר (הלכות תלמוד־תורה פ״ב סוף ס״י), כי לא זו בלבד שאז לא ישכח האדם את לימודו, אלא גם מה שהאדם למד בעולם הזה ושכח, "הרי לעתיד לבוא יזכירוהו כל לימודו ששכח מחמת אונסו".
(ויצויינו דברי המדרש – ילקוט ירמיה רמז שיז: "בעולם הזה ישראל לומדים תורה מבשר־ודם, לפיכך משכחין אותה, שניתנה ע״י משה שהיה בשר ודם, וכשם שבשר ודם עובר אף לימודו עובר. אבל לעתיד לבוא אין ישראל לומדים אלא מפי הקב״ה. וכיוון שהקב״ה חי לעולם, כך תלמודו, מה שישראל לומדים ממנו, אינם שוכחים לעולם").
הסבר נוסף הוא, שמתוך פנימיות התורה ידעו את כל הדינים וההלכות המעשיות. ביאור הדברים: קיום המצוות פועל פעולות רוחניות בעולמות העליונים. בפנימיות התורה מתבארים הדברים במפורט ומתוך הלימוד על הפעולות הרוחניות שנעשות על ידי המצוות, יוכלו לדעת גם מה צריך לעשות כאן, בעולם הגשמי.
ביאור נוסף לעניין זה, נמצא בדברי הרבי (לקו״ש חכ״ה עמ׳ 263). הרבי מבאר, שלעתיד לבוא יהיה מצב מיוחד במינו. כיום, היצר הרע רוצה לגרום לאדם לעבור עבירות ולמנוע אותו מקיום מצוות, אבל בימות המשיח האדם והיקום כולו, "יכריזו" אודות מציאותו של הבורא.
וכדברי המדרש (מדרש תהילים סוף מזמור עג), שאם אדם יעמוד ללקוט תאנה בשבת, התאנה עצמה תזעק ותאמר לו: "שבת היום!". הווי אומר, קיום המצוות והימנעות מעבירות יהיו מציאות טבעית ופשוטה, חלק בלתי נפרד מהחיים היום יומיים הרגילים. משום כך, האדם לא יצטרך ללמוד הלכות שבת, לדוגמה, כדי להימנע מחילול שבת. בדיוק כשם שילד קטן, ואפילו בעל־חיים, נרתעים באופן אינסטינקטיבי מלהיכנס לתוך אש לוהטת, מבלי שמישהו ילמד אותם זאת – כך, באופן טבעי, יקיים האדם את המצוות ויימנע מלעבור עבירות, אף־על־פי שלא ילמד את פרטי ההלכות.
לפי ההסברים הללו נוכל להבין מדוע לעתיד לבוא עיקר העיסוק והעיון יהיה בפנימיות התורה, בטעמי המצוות, כדלהלן.
ילמדו באמצעות ראיה
"טעמי מצוות לא נתגלו". אדמו״ר הזקן (באגה״ק סי״ט), מרחיב בענין זה שטעמי המצוות אינם ידועים לנו כיום, ומפרט: ישנן מצוות שלא ניתן להן הסבר כלל. גם המצוות שניתן להן טעם, הרי זה טעם שמסביר את המצווה באופן כללי, אך לא כל פרט והלכה במצווה. והעיקר – עם כל ההסברים, עדיין מסתתרים במצוות דברים שלמעלה מהבנתנו.
במקומות אחרים (ד״ה תורה צוה, תשי״ט. וש״נ) מדובר על כך, שיש בתורה שבכתב טעמים, נקודות, תגים ואותיות. לנו יש השגה ותפיסה רק באותיות ובתוכן שהם מביעות, אך לא במובנם העמוק של הנקודות והתגים, וודאי שאין לנו שום מושג במה שמביעים טעמי המקרא.
טעמים אלו יתגלו לעתיד לבוא, בפנימיות התורה שילַמד משיח־צדקנו, ואז כל בני ישראל ידעו את הטעמים שכיום הינם נעלמים מעין כל חי, ואפילו הצדיקים הגדולים ביותר לא זכו לאורם.
אפילו הטעם למצוות פרה אדומה, שעליה אמר שלמה המלך – שעמד על טעמי כל המצוות – "אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני", יתגלה לכל עם ישראל. וכדברי המדרש (במדבר יט, ו – בהקשר זה של פרה אדומה): "דברים המכוסים מכם בעולם הזה, עתידים להיות צופים לעולם הבא, כהדין סמיא (= עיוור) דצפי (= שנפתחו עיניו)". ובפירוש מתנות כהונה: "כסומא הזה שנתפתחו עיניו ורואה, כן יתפתחו עיני ישראל לעתיד לבוא".
גם הצורה שבה ילמדו, תהיה שונה ונעלית יותר מצורת הלימוד כיום:
בתורת החסידות (ראה לקו״ת צו יז, א. שער האמונה פרקים נו־ס), מובאת תמיהה בעניין לימוד התורה שילמד משיח את כל העם: הרי לאחר תחיית המתים, יהיה מספרם של בני־ישראל גדול ביותר (ובלשונו של אדמו״ר האמצעי שם: "אלפי אלפים רבבות לאין שיעור"). אם כן, כיצד ייתכן שיהיה זמן שבו משיח צדקנו ילמד את כל העם?!
התשובה לשאלה זו היא, שאז הלימוד יהיה בצורה מיוחדת, שלא מוכרת לנו:
בזמן הגלות מלמדים דבר־שכל ומעבירים רעיון על־ידי אותיות. אי־אפשר לקחת את הרעיון ו״לתת" אותו... הרעיון הוא אור שכלי רוחני, אלא ש"מלבישים" אותו במילים ומשפטים, וכך אפשר לקלוט אותו.
בימות המשיח זה יהיה שונה. הוא לא ילמד אותנו באמצעות ׳אותיות׳, שאז הדבר נמשך זמן רב; הוא יַראה לנו את סודות התורה, וכן נקלוט אותם, בטהרתם – ללא אותיות ״מלבישות״ – ובלימוד כזה די בזמן קצר ביותר.
דוגמה פשוטה לדבר: אדם מנסה לתאר לחברו חפץ יפה שראה, והוא מתחיל לספר לו את כל הפרטים שבדבר. החבר מתאמץ לדמיין לעצמו את החפץ, על־פי המידע שקיבל ממי שראה את הדבר, אך גם לאחר כל המאמצים, עדיין אין הדבר ברור לו לחלוטין. ואולם, ברגע שמראים לו את החפץ, הכל מתבהר: ברגע אחד קולט החבר את מראה החפץ, על כל פרטיו.
כך גם בהבנת עניין שכלי: כשרואים את הרעיון – קולטים אותו, על כל פרטיו, ברגע אחד. כמי שלא למדו מימיהם בסגנון כזה, בדרך ראייה, קשה לנו לעכל זאת. ניתן רק להביא את המסופר על האריז״ל (פרע״ח שט״ז פ״א), שאמר לאחד מתלמידיו, שכאשר ישן בשבת ראה והשיג בסודות התורה דברים נפלאים, שאם היה צורך לגלותם בדיבור או בכתב, היה צורך להאריך בהם שישים או שמונים שנה...
בהשקפה ראשונה, הדבר נראה מוזר ביותר. ההסבר לכך הוא שהאריז״ל לא למד באמצעות אותיות שבהן "מלובשים" הרעיונות עמוקים, אלא הוא קלט את הרעיונות בטהרתם, באמצעות ראייה. ואילו כדי להעביר את הרעיונות באמצעות אותיות ומשפטים, נדרש זמן ארוך וממושך מאוד.
"טעימה" והכנה
זהו, אפוא, החידוש המיוחד שיביא משיח בתחום לימוד התורה – גילוי טעמי המצוות וסודות התורה, ועניין נפלא זה יתבצע בצורה מופלאה של ראייה.
האמת היא, שמשהו מעין הגילויים שיהיו לעתיד לבוא מתגלה לנו כבר כיום, בתורת החסידות שהתגלתה בדורות האחרונים. כידוע, התגלות זו היא בבחינת "טועמיה חיים זכו": כשם שבערב שבת מצווה לטעום ממאכלי השבת, כך בערב הגאולה אנו "טועמים" מפנימיות התורה שתתגלה בבוא הגאולה.[2]
ולסיום, עם כל המעלות הנפלאות של לימוד התורה לעתיד לבוא, ועד כדי כך שחז״ל אמרו (קה״ר פי״א, ח), "התורה שאדם למד בעולם הזה, הבל היא לפני תורתו של משיח", אין להפחית במעלת הלימוד היום, כי דוקא הוא מהווה הכנה נכונה ללימוד לעתיד. הדבר דומה ללימוד של ילד קטן, שאמנם אין כל השוואה בינו לבין לימוד של אדם מבוגר, ובכל זאת – זהו החינוך של הילד, ההכנה שלו לתקופה שיגדל (וראה "שערי גאולה" ס״ל).
וכפי שביארו בתורת החסידות, את מאמר חז״ל (פסחים נ, א): "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", שבכוח לימוד התורה בעולם הזה – זוכה הנשמה ללימוד נעלה יותר, בגן־עדן, כך הדבר גם בעניננו – לימוד התורה היום הוא ההכנה הראויה להתגלות פנימיות התורה, בימות המשיח.