בעלי החיים בגאולה העתידה
הבהרה: ערך זה הוא "ערך קצר" והוא תמצית ראשוני בלבד בלי מראה מקומות.
אחת מנבואות ישעיה בנוגע לגאולה העתידה מתארת כי לעתיד לבוא ישנו החיות הטורפות והמזיקות את מנהגן: "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ; ועגל וכפיר ומריא יחדיו, ונער קטון נוהג בם. ופרה ודוב תרעינה, יחדיו ירבצו ילדיהן, ואריה כבקר יאכל תבן. ושיעשע יונק, על חור פתן, ועל מאורת צפעוני, גמול ידו הדה. לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי".
חז"ל נחלקו (תו"כ פ' בחוקותי פ"ב) על הפסוק "והשבתי חיה רעה מן הארץ", רבי יהודה אומר "מעבירם מן העולם", שלעתיד לבוא יכחדו לחלוטין החיות הרעות. רבי שמעון אומר "משביתן שלא יזיקו". על שיטתו מביא ר' שמעון ראיה את דברי ישעיה, שלעתיד לבוא ישנו החיות הרעות את מנהגן ולא יזיקו יותר.
על משמעות נבואה זו, האם כוונת הנביא אכן כפשוטו, שטבע החיות ישתנה או שהאם זהו משל וחידה, נחלקו חכמי ישראל. הרמב"ם (הלכות מלך המשיח פרק יב) כתב "עניין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי העולם, המשולים בזאב ונמר, שנאמר "זאב ערבות ישודדם, נמר שוקד על עריהם" (ירמיהו ה, ו). ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזולו ולא ישחיתו, אלא יאכלו דבר המותר בנחת כישראל". כלומר, שכוונת הנבואה היא שלעתיד לבוא לא יזיקו אומות העולם לישראל אלא יחיו עמם בשלווה.
הראב"ד חולק על דעת הרמב"ם, וראייתו לכך היא שאף בתורה נאמר "והשבתי חיה רעה מן הארץ", ואת דברי התורה אי אפשר להוציא מפשוטם כשם שניתן לפרש בדברי הנביא. בין התירוצים על כך: דברי התורה נאמרו דווקא בארץ, אך בחו"ל לא ישתנה דבר ממנהגו של עולם. תירוץ נוסף הוא שדברי התורה נאמרו על השלב השני בין שתי תקופות בגאולה (ע"ע), שאז ישתנה מנהגו של עולם, ואילו דברי הרמב"ם נאמרו על התקופה הראשונה, בה לא ישתנה דבר ממנהגו של עולם.