בן איש חי

שו"ת רב פעלים חלק ב

סוד ישרים סימן ב

להרב המחבר ס' מצב הישר.

כ"ז סיון תרמ"ז לעיר ווילנא יע"א. המאור הגדול הגאון המפורסם מהר"ר שניאור זלמן דובער נ"י ויזהיר כאור החמה כיר"א.

אחרי עתרת החיים והשלום, לנעמי מודע איך בסוף שבוע העבר הביא לי איש אחד שמו אהרן יצ"ו, ספר אחד שמו נאה לו מצב הישר, והוא חלק מן החיבור שחיבר מעכ"ת ונתתי מחירו מאנא וחצי כאשר הושת עליו, ובראשיתו ראיתי כמה הסכמות מגאוני הדור מעידין בגודלן בשבת הספר ותפארתו ויהללו אותו בתוקפו וגבורתו ויושר סברתו, ועוצם הבקיאות הנמצא במחברתו, אשרי יולדתו.

וכאשר שמתי עיני לראות בגוף התשובות המזהירות שבספר הנז' נזדמן לפני תחלה תשובה ז' ועיינתי בה היטב, ושם ראיתי שנשאל מעכ"ת באלמנה, אם תנשא לאחר אם תחזור בתחיית המתים לבעלה הראשון או תהיה לשני, והגאון השואל חקר בזה, אם תחזור לראשון איך יכון זה ע"פ משפט התורה שהאשה אם נשאת לאחר נאסרה לבעלה הראשון, ומעכ"ת השיב להגאון השואל תשובה באורך, והביא ראיה מזוה"ק פ' בראשית דף כ"א ע"ב, שתחזור לראשון אחר תחיית המתים וכנז' בד"ק.

והנה לכאורה נראה דאין מדברי הזוהר דפרשת בראשית הנז' הוכחה לזה, כי שם לא קאמר על תחיית המתים בעת שיחיו הגופים דזווגם הוי גופא בגופא, אלא קאי על ההוא עלמא, דהיינו אחר פטירתם מעוה"ז והולכים לג"ע ששם הוא זווג הנפשות דוקא, ואין שם גופים אלו של עוה"ז, ורק מלבוש יהיה לנפש שנחשב גוף בערך הנפש כי באמת כן הוא זווג לנפשות בג"ע איש עם אשתו, וכמ"ש בזוהר פ' שלח לך דף קס"ז ע"ב דזווגא איהו בפלגות ליליא בין בהאי עלמא בין בההוא עלמא, זווגא דההוא עלמא אדבקותא דנשמתא בנשמתא נהורא בנהורא זווגא דהאי גופא בגופא וכו' ע"ש, וכן מפורש בדברי רבינו האר"י זלה"ה בשער טעמי המצות בדף ה' ע"א וז"ל, אחרי פטירת האדם מתחבר עם בת זוגו בג"ע אחר חצות לילה כנז' בזוה"ק פ' שלח לך, ומולידים נפשות לגרים וכו' עכ"ל, ע"ש. ומ"ש מעכ"ת בשם אמרי בינה שכתב חוזרת לעתיד לבעלה הראשון, הנה ודאי לשון לעתיד שכתב הרב הנז' יורה על תחה"מ =תחית המתים=, אך אין לזה הכרח מדברי זוה"ק הנז' וכדאמרן. ומ"ש מעכ"ת בשם גדול קדמון שמואל בקוראי שמו שכתב חוזרת לראשון לעוה"ב, הנה גם דבריו אלו י"ל דקאי על הנשמות אשר בג"ע דוקא, ולפ"ז אי אזלינן בתר פשט דברי הזוהר הנז' דאיירי בזווג דנשמות דאיש ואשתו בג"ע ולא קאי על תחיית המתים, הנה אז לא שייכה בזה חקירת החכם השואל מה שהעיר מדין התורה, יען כי דין התורה באיסורה על בעלה הראשון איירי בגופים שהוא זווג גופניי ובעוה"ז, ולא איירי בנשמות שהוא זווג רוחניי ובג"ע.

מיהו באמת כבר אנא עבדא כתבתי בס"ד על דברי הזוהר דפרשת בראשית הנז', אף על גב דקאמר התם בההוא עלמא דמשמע על זווג הנשמות בג"ע, מ"מ האמת יורה דרכו שגם בתחיית המתים כאשר יחיו הגופים, אז בזווג הגופים ג"כ יהיה כך, שהאשה שנשאת לשני תחזור לבעלה הראשון, וענין זה הוא מוכרח כי מאחר שקודם התחיה של הגופים בהיות נשמות שלהם בג"ע, אמרינן דנשמת האשה תחזיר לנשמת בעלה הראשון להזדווג יחד, איך יתכן שאחר התחיה תחזור האשה להתחבר עם בעל השני גופא בגופא, אחר שחזרה להתחבר עם בעלה הראשון בג"ע קודם התחיה.

ואפילו אם נניח במונח שבתחיית המתים אותם הנפשות שכבר הלכו לג"ע ונתיישבו שם, לא ישובו לעוה"ז לעמוד באותם הגופים אשר יחיו כאשר היו בתוכם קודם המיתה, אלא רק אותו חלק הנפש הנשאר על עצמות שבקבר, הוא בלבד יהיה בתוך הגוף הזה אשר יחיה בתחיית המתים, והגם כי זה החלק הוא קטן בערכו כי הוא מסוד הקטנות כנודע, אפשר שישלח הקדוש ברוך הוא לאותם הגופים שיחיו נשמות חדשות שלא באו עדיין לעולם, להיות בתוך הגופים שיחיו עם חלקי הנפש שהיו על העצמות שבקבר, כי ידוע דלעתיד אחר ביאת המשיח קודם תחיית המתים, נבראים נשמות חדשות הרבה, דנמצא הגוף אשר יחיה לא יש בו נשמה חדשה, מלבד חלק הנפש שלו שהיה בו קודם המיתה, שהוא בסוד הקטנות, הנה אפילו אם נניח במונח כך, עכ"ז קשה הדבר לומר, שהנפשות של איש ואשה בג"ע תתחבר ותזדווג נפש האשה עם נפש בעלה הראשון, וחלקים של אלו הנפשות עצמן הנשאר בקבר על העצמות יתחברו בגופים אחר תחיה חלק נפש גוף האשה עם גוף בעלה השני, מאחר כי אלה החלקים אשר יהיו בגופים אחר התחיה הם חלקים מנפשות הגדולים העקרים שהם בג"ע, ואיך חלק הגדול של נפש האשה בג"ע מתחבר עם בעלה הראשון, וחלק הקטן של אותו חלק הגדול של האשה מתחבר עם בעלה השני, כי באמת מפורש להדיא בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים בשמואל בפסוק ומעיל קטן תעשה לו אמו, שזה החלק של הנפש הנשאר בקבר עד זמן תחיית המתים הוא חלק קטן מן הנפש אשר הלכה לג"ע אחר שנתעכל הבשר וישבה לה שם, ודברים אלו הם ג"כ הובאו בעץ חיים שער לידת המוחין פ"ב ע"ש, וא"כ איך אחר התחיה הנפש שבג"ע מזדווגת עם נפש בעלה הראשון, וחלק שהוא מן הנפש הזאת הנשאר בקבר אשר יעמוד בגוף אחר התחיה יזדווג עם בעל השני. על כן נראה כי הגם שדברי הזוהר בפרשת בראשית דף כ"א הנז"ל איירי בזווג הנשמות בג"ע, מוכרחים אנחנו דה"ה שצריך להיות כן לעתיד בתחיית המתים, בזווג איש ואשתו גופא בגופא, שתחזור האשה לבעלה הראשון כאשר המה בג"ע.

והשתא חובה עלינו לעיין בחקירת חכם הוא הגאון השואל, שחקר איך תחזור האשה לבעלה הראשון בתחיית המתים מאחר שנשאת לאחר ונאסרה, וגם מה שחקר עוד אם אדם נשא אשה ומתה ולקח אחותה אחר מות אשתו ונעשו שתיהם נשיו איך יתקיימו שתיהם אצלו בתחיית המתים אשה ואחותה ביחד. ומה שהוסיף מעכ"ת לחקור בענין יעקב אע"ה איך יקיים אצלו את רחל ולאה אחר תחיית המתים שכבר נתנה תורה ואסרה שתי אחיות הנה אין זו חקירה ואין זו שאלה לפי הטעם שכתבו המפרשים בכלל הטעמים מה שנשא יעקב אע"ה שתי אחיות, היינו כי רחל ולאה אין להם דין שתי אחיות, כי נתגיירו אחר לידתם ויש להם דין גר דקי"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, אך חקירת הגאון השואל הנז"ל הם חקירות עצומות. ונ"ל בס"ד בישוב דברים אלו, והוא דאפילו אם נאמר המצות אינם בטלות בתחיית המתים, הנה זה אינו אלא במצות התורה אשר החיוב שלהם נמשך ובא מצד הנפשות שכולם היו במעמד הר סיני, וכמ"ש רז"ל ע"פ אשר ישנו פה עמנו עומד היום, ולכן גם הגופים הנולדים בכל דור ודור הם מתחייבים ממילא מצד הנפש שבקרבם שכבר היתה בהר סיני, וכל אדם מושבע ועומד מהר סיני על קיום המצות מצד נפשו אשר בקרבו, ולכן גם הגופים אשר יחיו בתחיית המתים לא גרעי מן הגופים הנולדים תמיד בכל דור ודור, וכמו שגופים הנולדים עתה מתחייבים במצות מכח הנפשות כן הגופים אשר יחיו בתחיית המתים מתחייבים במצות מכח הנפשות, דמאי שנא גוף נעשה חדש על ידי זרע אב ואם מגוף העומד וחי בטל התחיה במאמרו יתברך, הלא בין גופים אלו הנולדים עתה בין גופים הקמים בתחיית המתים לא היו בהר סיני בעת השבועה, ולכן כמו שגופים הנולדים עתה מתחייבים במצות התורה מכח הנפשות שנשבעו כן גופים הקמים בתחייה יתחייבו במצות התורה מכח הנפשות שנשבעו כבר הם בעצמם במעמד הר סיני.

וכל זה נאמר בחיוב מצות התורה שנתחייבו בהם הנפשות עצמן, אשר הנפשות הן הן שעמדו בה"ס =בהר סיני= ונשבעו ולא נעשה בהם שינוי, אך דבר הנעשה בגופים עצמם קודם המיתה הנה הוא מתבטל אחר המיתה, וכשיעמוד הגוף ויחיה הנה זה גוף חדש, ועל כן כל קשר ואגד של קורבה שיהיה בין הגופים בהיותם חיים בעוה"ז הנה בודאי שיופר ויתבטל אחר המיתה דהגוף משתנה, וכאשר יחיה הגוף לעתיד פנים חדשות באו כאן ואינו חוזר וניעור אותו הקשר והאגד שנעשה בגוף בהיותו חי אחר שנתבטל במיתה שהלכה צורת הגוף ותוארו ולא נשאר אלא העצמות' וכ"ש בהיכא שגם העצמות נעשו עפר ולא נשאר אלא עצם קטן הנקרא נסכוי ולכן הקורבה של אחיה שהיתה בהיותם בחיים בטלה במיתה, ואחר שיחיו הגופים פנים חדשות הם ואין נקרא שם אחוה עליהם, ושתי אחיות נכריות הם חשובין, וכן הקשר שנעשה בין זכר ונקבה ע"י קדושין שקדש זה את זאת ונעשית אשתו גם זה בטלה, ואין גופים של אלו נקראים איש ואשתו, מאחר כי האגד והקשר נתבטל, והיה כלא היה, וזה ברור.

והגם שהסברה הישרה כך מחייבת באמת בלי תפונה, עכ"ז הבאתי בס"ד ראיה לזה מדברי רבינו הרשב"ץ ז"ל בזוהר הרקיע, שכתב אהרן ובניו צריכים מלואים ומשיחה מחדש, כי כשמתו בטלה משיחתם ע"ש, נמצא אף על גב דהמצות נוהגים בתחיית המתים שיש כהנים וקרבנות, עכ"ז דברים מחודשים שנעשו בגופים קודם בטלים אחר המיתה, דהגוף יש לו דין חדש ממש ואין נוהג בו כל מה שנעשה בו קודם המיתה, דלכך כתב צריכין משיחה מחדש ולא מהני משיחה שהיה להם קודם המיתה, והנך רואה שדברי הרשב"ץ ז"ל אמורים גם על אהרן הע"ה, אשר גופו לא נשתנה בקבר כלל, והוא עודנו כאשר היה בחיים, ורק הוא כאדם שהוא ישן, דהא ארז"ל על אהרן הע"ה שלא שלטו בו רמה ותולעה, וכאשר היה אצל אברהם יצחק ויעקב וכ"ש בשאר אדם שהגוף משתנה לגמרי, וכבר ארז"ל אפילו הצדיקים צריכין להיות עפר, עכ"פ שעה אחת קודם תחיית המתים, לקיים מש"ה ואל עפר תשוב, וכנז' בגמרא.

נמצא לפ"ז המיתה מבטלת ומפרת כל קורבה ואחוה של הגופים, וכן מבטלת ומפרת כל קשר ואגד שנעשה לגופים זע"ז, כגון איש עם אשתו, ולכן שתי אחיות ואיש ואשתו אחר התחייה המה רחוקים זע"ז, ואין להם קישור זע"ז מצד אחוה ומצד קדושין שהיה להם קודם מיתה, ולכן שתי גופים שהיו אחיות קודם מיתה אם יזדווגו אחר התחיה עם איש אחד אין זה נושא שתי אחיות, וכן האשה שנשאת קודם מיתה לבעל שני, אם תזדווג אחר התחיה לבעלה הראשון אין כאן איסור לוקח אשתו אחר שנשאת לאחר, אמנם קשר ואגד שהיה לנפשות זע"ז לא יופר אחר מיתת הגוף, יען כי בנפש לא היה שום שינוי בין אחר מיתה לקודם מיתה, ולכן ראוי שאותו חלק של נפש האשה הנשאר בקבר יתחבר אחר התחיה של הגופים עם גוף בעלה הראשון, כאשר נמצא בנפשות של איש ואשתו הגדולים המיושבים בג"ע דנפש האשה תתחבר עם נפש בעלה הראשון ולא עם השני, כן יהיה בחלקים הבאים בתוך הגופים בעוה"ז אחר התחיה.

ודע, כי אף על פי שכתבתי שהמיתה מבטלת אגד וקשר הקורבה שהיה בגופים קודם מיתה, עכ"ז קרבת הבנים עם אביהם ואמם לא תופר ולא תפסק, שגם אחר התחיה חייב כל אדם בכבוד אביו ואמו, יען כי הגופים אשר יחיו עומדים בקרבם חלקי הנפש אשר ישארו בקבר על העצמות וכאמור לעיל, וזו היא נפש דקטנות אשר נמשכה לולד ע"י אביו ואמו, וחיוב כבוד או"א =אב ואם= לאו בעבור יצירת הגוף דוקא אלא בעבור חלק הנפש שהמשיכו לולד בזווגם, ועיין בעץ חיים בשער פרקי הצלם, ובשער המוחין, ועיין בשער הגלגולים ובשער טעמי המצות, ומאחר שזו הנפש היא הנשארת בגוף אחר שיחיה, יתחייב האדם בכבוד אביו ואמו בעבורם, ואף על פי שזה הגוף אשר יחיה נחשב גוף חדש, הנה הוא נעשה ומתחדש מן עפר או עצם של גוף שבקבר שזה הנשאר בקבר נעשה כמו עיסה לזה הגוף אשר חי ועומד בתחה"מ =בתחית המתים=, וזו העיסה היא יצאה ונהייתה מגוף האב ואם החיים עתה בתחה"מ, אשר גם באלו הגופים של אב ואם יש עיסה שהיא מגופים הראשונים שהולידו גוף זה הולד קודם המיתה, נמצא עדיין יש קשר לולד עם גוף אביו ואמו אחר תחייה, ולכך צריך לכבדם גם אח"כ.

והנה הואיל ובאתי להתבונן עתה בדבר זה, ארחיב עוד הדיבור בענין זה, והוא כי אף על פי שכתבנו שהמיתה פקעה ופסקה כל קשר ואגד וקורבה שהיה בגופים בהיותם בחיים קודם מיתה, אין דבר זה נוגע למ"ש הגאון חיד"א בברכי יוסף אה"ע סי' טו"ב שנסתפק באשתו של רבי זירא שנשחט בפורים ואח"כ החייהו רבא אם פקעי קדושיה והותרה לשוק וכי חיה רבי זירא למחר היה צריך לקדש אשתו קדושין חדשים דפנויה היא ע"ש, הנה אין דברינו נוגעים לענין זה, דהתם במיתה לא נשתנה כלל כי חיה סמוך למיתתו, ודברינו הם על זמן התחיה שכבר נשתנו הגופים, כי אפילו הצדיקים אתמר בהו עתידים להיות עפר קודם שעה של תחיית המתים, וכאמור לעיל, ולכן גם לסברת הכנה"ג ז"ל באה"ע סי' טו"ב, דפשיטה במיתה של בן - הצרפית, ובן השונמית, אי הוה כה"ג לאשה דלא פקע זיקת הבעל מעליה ואינה יכולה להנשא לאחר, גם התם שאני דלא הוה שינוי במיתה, ועיין להכנה"ג שם שהביא דברי פסקים וכתבים ולא נסתפק אלא בהיכא שבעלה נשאר חי, אבל אם גם בעלה מת פשיטה ליה דודאי פקעה. מיהו באמת בהא שרצה הכנה"ג לחלק בהיכא דנשאר בעלה חי, אחהמ"ר איני רואה שום טעם וסברה, כיון דגופה של האשה בטל ונשתנה שמה לגמרי, מה נשאר לבעל קשר ושייכות בגוף זה אחר שחיה, הלא גוף זה של האשה שחיה אחר מיתה גמורה פנים חדשות באו, וגוף הבעל אשר עודנו חי מהו מעלה ומוריד בדבר זה של הזיקה שהיה לו באותו הגוף.

ודרך אגב ראיתי להרב נחלת בנימין ז"ל מצוה ל"ה בסי' ט"ז דפשיטא ליה כאשר פרחה נשמתו של פנחס במעשה זמרי הותרה אשתו לעלמא, ולא נשאר עליה זיקת א"א =אשת איש=, וכן סבר בפשיטות שם בסי' יו"ד /י'/ גבי יצחק אע"ה כאשר פרחה נשמתו בעקידה, שאם היתה רבקה בעולם ונשואה לו היתה זקוקה ליבם לישמעאל, ואף כי חזר יצחק וחי היתה אשתו אסורה מצד זקיקתה לישמעאל ע"ש, ודברים אלו תמוהין הם, ואין הדעת סובלתן, ולפ"ד נמצא גם נכסיו של פנחס זכו בהם יורשיו, ולא נשאר לפנחס כלום, והגם כי י"ל דרך דרש קאמר, הנה כל כהאי מילתה אמרינן ה'ן /הן/ מקשין על הדרש, ועיין עוד להרב נ"ב הנז' במצוה ק"ד סי' כ"ו שנסתפק באותם שנכנסו חיים לג"ע אם מחייבים עדיין במצות או לאו, די"ל המקום גורם ובג"ע ליכא חיוב מצות וכו' ובענין זה דברתי בס"ד במ"א ואין כאן מקומו כדי שלא להאריך יותר.

איך שיהיה לפי האמור במיתה גמורה שבטל הגוף לגמרי ונשתנה פקעה הזיקה והקורבה והותר האגד והקשר שהיה בגופים קודם מיתה, וכאשר מפורש יוצא מדברי רבינו הרשב"ץ ז"ל שהבאתי לעיל, והנה איתא ביומא דף פ' ע"א, א"ר אלעזר האוכל חלב בזה"ז צריך שיכתוב לו שיעור, ופירש רש"י ז"ל שמא יבנה בהמ"ק בימיו ויתחדש בית דין ותתחדש הלכה, והגאון חיד"א בקנטריס סבר פנים שבסוף ספרו פני דוד כתב, מדברי רש"י שכתב שמא יבנה בהמ"ק בימיו נראה, דאם מת פקע חובו, ולתחיית המתים פנים חדשות באו לכאן, אך מדברי רבינו האר"י ז"ל מוכח בכמה דוכתי דאף אם מת צריך לתקן כל אשר חטא בגלגולים אחרים כנודע עכ"ל. ומה דדייק מדברי רש"י יפה דייק, ומ"ש בשם רבינו האר"י ז"ל, כן נמצא בשער הגלגולים בהקדמה י"א, אך גם מדברי רבינו האר"י ז"ל אין סתירה למה שכתבתי, דאה"נ המיתה פקעה חובו של גוף, אבל חיוב של נפש במה פקע דלא נעשה בה שינוי, וידוע דעיקר חיוב המצות הוא לנפש שהיא היתה במעמד הר סיני ונשבעה לקיים התורה כולה, ולכך תחזור הנפש בגלגול לקיים החיוב שלה, דבה לא שייך לומר פנים חדשות באו, כי היא לא תשתנה וזה פשוט וברור.

וראיתי עוד בשער הגלגולים הקדמה ט"ז דף י"ז שכתב וז"ל, אמנם הבחינה השלישית והם המצות שהוא מן הנמנע לקיימם בזה"ז כמו מצות הקרבנות וכיוצא, ונתבאר שהאדם מוכרח לקיים כל תרי"ג מצות ולהתגלגל עד שיקיים אותם, ואמנם בזה"ז לא יתגלגל לקיימם, כיון שאין יכולת לקיימם, אמנם אחר ביאת המשיח שיבנה בהמ"ק בב"א, אז יתגלגלו בגלגול ממש כדי לקיימם, ואל זה רמז רבי ישמעאל בן אלישע כה"ג כשהטה את הנר בליל שבת שאמר אכתוב על פנקסי לכשיבנה בהמ"ק אביא חטאת שמנה עכ"ל, וכאן פירש רבינו ז"ל להדיה שישלימו החיוב אחר ביאת המשיח קודם שיחיו המתים, ולא אמר שישלימו אחר תחיית המתים, שאותם הגופים עצמן יעמדו וישלימו, והיינו כי תרי טעמי איכא בזה, חדא כי אין תחיית המתים נעשית עד שישלימו כל החיוב המוטל עליהם, ולכך צריך להקדים לגלגלם קודם תחיית המתים כדי שישלימו, ועוד כבר אמרנו דבמיתה גמורה נשתנה הגוף ופקע מיניה כל אגד וקשר שנעשה בו, ולפ"ז אין יתרון וחשיבות להשלים החיוב בזה הגוף עצמו שהיה בו, כי אחר שמת ופקע מיניה הכל, הנה גוף אשר חיה נחשב חדש ממש, ואין בו יתרון לענין ההשלמה על גוף אחר שנולד בכל זמן שיהיה, כי הנחיה והנולד חדא אינון, דתרווייהו חדשים נינהו.

ולך נא ראה מ"ש בס' חסידים סי' תתשכ"ט, דרבינו הקדוש היה נראה בבגדים ופוטר בני ביתו מקידוש, כי הצדיקים נקראים חיים ולא כשאר מתים שהם חפשי, ועמ"ש הגאון חיד"א בס' ברית עולם ביאור על ס' חסידים, ונ"ל דודאי לא היה בא באותו הגוף שקברו אותו במערה, כי זה הגוף א"א שיקום אלא עד תחה"מ, וכמ"ש בגמרא על רב אחאי בר יאשיה דהיה שלם בכל גופו, והיה מדבר עם רב נחמן כשאר חיים, וכשא"ל ר"נ שיקום ויבא לבית, א"ל אפילו מקרא לא ידעת, כי מפורש ביחזקאל שא"א לזוז ממקומו אלא עד תחיית המתים, אלא היה מתלבש בגוף חדש כמו גוף שמתלבש בו אליהו זכור לטוב ושאר נשמות צדיקים, כמו בניהו בן יהוידע, ורב המנונא סבא, ורב ייבא סבא וכיוצא שהיו נראים לתנאים, ומלמדים אותם תורה, וכן י"ל באותה מעשה של נס שנעשה בחברון תוב"ב שבא אברהם אע"ה ביוה"כ לבית הכנסת והשלים לעשרה, וכמ"ש בעמק המלך ע"ש. ומ"ש אליהו זכור לטוב לרבינו הקדוש על האבות זיע"א שיקים לכל אחד להעמידו להתפלל בפ"ע, התם עומד במקומו ולא יצא מן המערה, ולא זז ממקומו, ויש להאריך בדברים אלו ולהתיישב בהם, ואכמ"ל.

ואשובה לדבר בשאר דברי מעכ"ת שכתב בתשובה הנז"ל בענין נצחיות התורה, והביא דברי הרמב"ם ז"ל ודברי בעל העקרים, והנה לא זכר שר כי דבר זה מקורו בגמרא דנדה דף ס"א שהתירה הברייתא כלאים גבי מת, והכי אפסיקא הלכתא, וקאמר התם זאת אומרת מצות בטלות לעת"ל =לעתיד לבוא=, ובזה נתחבטו הראשונים, יש מפרשים לעת"ל משעה שמת קאמר, אבל אה"נ אחר התחיה נהוגין המצות בכל אותם שיחיו, וכ"כ הר"ן בשם הרשב"א, אך הגאון חיד"א ז"ל בפתח עינים כתב בשם הריטב"א שהוקשה לפניו ד"ז דאינו מתיישב לא מצד הלשון ולא מצד הענין, ומסיק דהעיקר כדעת הראשונים שפרשו לעת"ל לזמן תחיית המתים שלא נהיה חייבין, אבל ינהגו מעצמן כמה מצות מפאת שלימותם ותפארתם ולא בדרך חיוב, וכאשר מצינו באבותינו זיע"א שקיימו כל התורה כולה קודם שנתנה, ובסו"ד ציין על תשובת הרשב"א ח"א סי' צ"ג וצ"ד, והרדב"ז סי' תרס"ו ע"ש, וכן הרב יערת דבש ז"ל ח"ב דף נ"א כתב מ"ש מצות בטילות לעת"ל היינו דבתחה"מ יקיימו המצות כאינו מצווה ועושה, ועיין יוסף אומץ סי' וא"ו /ו'/ שכתב מה שחקר חתנו הרב רא"ף ז"ל כשהקב"ה יחיה המתים בביאת משיחינו אם יהיו חייבים בקרבן פסח שני והאריך בזה, ובאמת יש אריכות בזה בספרי האחרונים במחלוקת זו של הראשונים די"א בטלים בתחיית המתים, וי"א דחייבין בהם, והביאו דברי הילקוט בירמיה לעת"ל תאנה אומרת שבת היא וכו', גם מ"ש בשוחר טוב על פ' ה' מתיר אסורים, לעת"ל מתיר הקדוש ברוך הוא כל מה שאסר בבהמות טמאות, וי"א אינו מתירם, ומהו מתיר אסורים אין איסור גדול מן הנדה שהאשה רואה דם וכו' שנאמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ואין טומאה אלא נדה וכו' והאריכו בכל זה ואכמ"ל.

ומה שרצה מעכ"ת להביא ראיה לדברי הזוהר מדברי רז"ל מ"ש ע"פ ומבשרך אל תתעלם שדרשו זה על גרושתו דקרי לה בשרו גם אחר שגרשה ונשאת לאחר, ועשה מזה הוכחה דגם רז"ל ס"ל דעתידה לחזור לו בתחה"מ, ולהכי קרי לה בשרו, אחר המחילה דברים אלו לא נתנו להאמר, חדא קרי לה בשרו על זמן העבר שהיתה אשתו, ועוד, דגם השתא בשרו קרינן לה, דאם בא לישא אחותה אמרינן לו זו אחות בשרך ואסורה לך, ואם בא לישא אמה אמרינן ליה זו אם בשרך ואסורה לך, ועוד מאי קא מוכח מר מהכא דהא רז"ל דרשי זה בסתם על כל מי שנשא אשה וגרשה, ונמצא בכלל גם מי שנשא אשה גרושה או אלמנה ואח"כ גרשה הוא ונשאת לאחר דג"כ צריך לפרנסה דבשרו קרינן לה, ואף על פי שזאת לא תהיה אצלו בתחה"מ, אלא חוזרת לבעלה הראשון.

והנה מדברי הסבא בפרשת משפטים דף ק"ג ע"א וע"ב נראה, דיש לחלק בין גרושה ובין אלמנה, די"ל אם גרשה ונשאת לאחר גם בתחיית המתים לא תשוב עוד לבעלה הראשון, דכן אמר התם בזה"ל, לא יוכל ודאי לאתבא לההוא דרגא לעלמין אחרי אשר הוטמאה תנינן דהטמאה בלביה ע"כ, אך דברי הזוהר דפרשת בראשית הנז"ל איירי באלמנה שמת בעלה, דהא נקיט האי מלתא על ענין יעקב אע"ה ומרע"ה, ועל דא קאמר מכאן וכו' והא דמי להא, וא"כ שפיר השיב מעכ"ת להשואל בנידון שלו דאיירי באלמנה שתשוב לבעלה הראשון.

שוב אחרי כותבי כל הנז"ל, ראיתי במדרש רבא פרשת נשא פרשה י"ד וז"ל, וכן הוא אומר זאת משחת אהרן ומשחת בניו יכול שהם נמשחים מעתה, ת"ל זאת עוד אין נמשחים, ועדיין אני אומר לא משחו לימות המשיח, אבל משחו לעת"ל, ת"ל זאת, אינם נמשחים לעת"ל, ומה אני מקיים אלה שני בני היצהר, זה אהרן ודוד, זה מבקש כהונתו, וזה מבקש מלכותו, ע"כ, וכן הוא ג"כ בספרא פ' צו וז"ל, רבי יאודה אומר יכול יהיו אהרן ובניו צריכין לשמן המשחה לעת"ל, ת"ל זאת משחת אהרן ומשחת בניו, הא מה אני מקיים אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ, זה אהרן ודוד ע"כ, ולפ"ז נמצא המדרש והספרא הם הפך דברי הרשב"ץ שהבאתי לעיל שכתב אהרן ובניו צריכין מלואים ומשיחה מחדש, כי כשמתו בטלה משיחתם, ובאמת ספר זוהר הרקיע להרשב"ץ אינו מצוי אצלי לראות אם הביא דברי רז"ל אלו ומה דבר בהם, ואני ראיתי דברי הרשב"ץ ז"ל הנז' בספר אחר שהביא כן בשמו, ועמ"ש בספר קרבן אהרן ובספר התורה והמצות, ואין לי פנאי להאריך יותר בזה, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר.