ביטול הצומות
הבהרה: ערך זה הוא "ערך קצר" והוא תמצית ראשוני בלבד בלי מראה מקומות.
צום גדליה, עשרה בטבת, י"ז בתמוז ותשעה באב נקבעו בעקבות מאורעות הקשורים עם חורבן ירושלים והגלות (הריגת גדליה בן אחיקם ופיזור שארית עם ישראל לאחר חורבן הבית הראשון, סמיכת נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים, פריצת חומת ירושלים ומאורעות נוספים, שריפת בית המקדש הראשון והשני). הנביא זכריה מתנבא (ח, יט): "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, והאמת והשלום אהבו".
נבואה זו מובאת להלכה ברמב"ם (סוף הלכות תענית): "כל הצומות האלו, עתידים ליבטל לימות המשיח; ולא עוד, אלא שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה, שנאמר "כה אמר ה' צבאות וגו'". בדברי הרמב"ם יש לדייק, שלא זו בלבד שיקבע ביום התענית יום שמחה – אלא שהתענית עצמה תיהפך ליום שמחה, וע"ד ל' הפסוק (ישעיה יב, א) "אודך ה' כי אנפת בי", שהודיה היא מפני ש"אנפת בי"[1].
- ↑ (ע"פ לקו"ש חט"ו ע' 43 ואילך)