זהר

רשימת חלקית בלבד. למפתח קטעי זהר על הגאולה לפי נושאים ראה אוצר הזהר.

קטעי זהר מתורגמים ללה"ק

מתוך אתר 'אספקלריה'

גאולה

ובתקיעת השופר הזה יצאו ישראל ממצרים, וכך עתיד (לתקע בשופר), בפעם אחרת באחרית הימים, וכל גאולה באה משופר הזה (שהוא בינה), ומשום זה, יש בה בפרשה זו, יציאת מצרים, משום שמשופר הזה באה, בכח הי' שפתח רחמה והוציא קולה לגאולת העבדים, וזו היא ה' אות שניה משם הקדוש. (הקדמה רמ, ועיין שם פירוש)

ענקים הם מין חמישי (של הערב רב), שהם מזלזלים באלו שנאמר בהם וענקים לגרגרותיך, (דהיינו בישראל מקיימי התורה), ועליהם נאמר רפאים יחשבו אף הם כענקים, שקולים זה כזה, אלו הם שמחזירים את העולם לתהו ובהו... תכף כשיבא האור לישראל שהוא הקב"ה ימחו מן העולם ויאבדו, אבל גאולת ישראל אינה תלויה במחייתם אלא במחיית עמלק, עד שימחה אותו שבו היא השבועה, דהיינו הכתוב כי יד על כס י-ה וכו'. (בראשית רלא)

...רבי אליעזר מעמיד את המקראות הללו ביום שהקב"ה יקים את כנסת ישראל מן העפר, דהיינו לעת הגאולה, ויום ההוא יהי ידוע למעלה ולמטה, שכתוב, והיה יום אחד הוא יודע לה', ויום ההוא הוא יום של נקמות שעתיד הקב"ה לנקם משאר עובדי ע"ז.

וכאשר הקב"ה יעשה נקמות בשאר העמים עובדי כו"ם, אז נאמר אוקיר אנוש מפז, זהו מלך המשיח, שיתעלה ויתכבד על כל בני העולם, וכל בני העולם יעבדו וישתחוו לפניו... (וירא רנג, ועיין שם עוד)

אמר ר' יוסי, כעין זה כתוב אני ה' בעתה אחישנה, מהו בעתה, (ואומר שהוא אותיות בעת ה', שפירושו) בעת שה' שהיא הנוקבה תקום מעפר אז אחישנה, (כלומר שמכחי תקום מעפר הגלות ולא מכחה עצמה. אמר ר' יוסי ועם כל זה, יום אחד נמצא כנסת ישראל בעפר (הגלות) ולא יותר, דהיינו יומו של הקב"ה שהוא אלף שנה...

וכאשר יבא אלף הששי, שהוא סוד הואו, דהיינו היסוד שהוא מילוי הו' שהוא ז"א, אז הו' יקים את הה', (שהיא הנוקבא), בזמן שש פעם עשר, והו' עולה בי' (משם הויה שהיא חכמה, ואז ו' יורדת ומשפעת בה')... (שם תמא, ועיין שם עוד)

...כשנשלם הו' (שה"ס ז"א) מעשר, שש פעמים, (שה"ס ג"ר דרוח, שמשיג כל קצה מו"ק ועתה באלף הששי שה"ס חכמה, הן בחינת רוח החכמה כנ"ל), אז הם במספר ששים, להקים (הנוקבא) מעפר, ובכל ששים וששים שבאלף הששי מתחזקת הה' ונתעלית במדריגותיה להתחזק, ובשש מאות שנה לאלף הששי, (דהיינו בעת שכל קצה משיג מוחין מבינה שספירותיה במאות), שהם שש מאות כנ"ל, שעתה הם נשמה דחכמה, דהיינו בינה דחכמה), יפתחו שערי החכמה למעלה, ומעיינות החכמה למטה, (הג"ר דבינה נבחנות לשערי החכמה ו"ת דבינה נבחנות למעייני החכמה), ויתתקן העולם אז לכנוס לאלף השביעי, (שה"ס שלמות המלכות עצמה בסוד שבה), כאדם המתקן עצמו ביום הששי בבוא השמש, כדי שלכנוס בשבת, אף כאן כן, וסימנך בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו' נבקעו כל מעיינות תהום רבה.

אמר לו ר' יוסי הרי זה יותר אריכות הזמן ממה שאמרו החברים, שהגלות של כנסת ישראל הוא רק יום אחד ולא יותר, שכתוב, נתנני שוממה כל היום דוה, והיינו בסוף יומו של הקב"ה שהוא אלף שנה כנ"ל. אמר לו, כך למדתי מאבי בסוד האותיות של השם הקדוש הוי"ה, ובימי שנות העולם ובימי בראשית, והכל סוד אחד הוא... (שם תמה, ועיין שם עוד)

...אמר להם ר' שמעון, אין רצונו של הקב"ה בזה, שיתגלה יותר מדאי לעולם, וכשיהיה קרוב לימות המשיח, אפילו תנוקות שבעולם עתידים למצוא סודות החכמה, ולדעת בהם קצים וחשבונות (של הגאולה), ובאותו הזמן תגלה לכל, וזה שאמר כי אז אהפוך אל עמים וגו', מהו אז, היינו בזמן שכנסת ישראל תקום מעפר, ויקים אותה הקב"ה, אז אהפוך אל עמים וגו'. (שם תס)

ר"ש פתח ואמר, וזכרתי את בריתי יעקוב, יעקב הוא מלא (עם ו', ושואל) למה, ואומר בב' צדדים הוא, סוד החכמה אף שהוא (היינו הו') סוד מדרגת החכמה במקום שיעקב שורה בו, (שהוא ת"ת דאצילות, סוד הקו אמצעי, והמילוי ו' שביעקב יורה על יסוד, שהוא סוד החכמה שבפרצוף, ות"ת ויסוד כאחד הם בסוד וו, ועל כן כתוב יעקוב עם ו' לרמז על חיבורו עם היסוד, שהוא שלמותו בסוד החכמה).

ושנית, אבל מקרא זה נאמר על גלות ישראל, כי כשהם בגלות בשעה שיהיו נפקדים מהגלות יהיו נפקדים בסוד הו', שהוא באלף הששי, ועל כן כתוב יעקוב עם ו', לרמוז שיעקב דהיינו בני ישראל יגאלו בו' שהוא אלף הששי.

והפקידה בסוד הו' הוא ששה רגעים וחצי עת, ובזמן ששים שנה לבריח הדלת באלף הששי (הו' דהיינו ת"ת ה"ס בריח התיכון המבריח בתוך הקרשים מקצה אל הקצה, ועל כן מכונה בריח הדלת), יקים אלקי השמים פקידה לבת יעקב, ומזמן ההוא עד שיהיה לה זכירה ימשך שש שנים ומחצה, (שהוא זמן המשכת הפקידה), ומזמן ההוא ימשך ששה שנים אחרים, (שהוא זמן המשכת הזכירה), והם שבעים ושנים שנים ומחצה...

בששים ושש שנים יתגלה מלך המשיח בארץ הגליל, (והוא משיח בן יוסף, ועל כן מקום גילוי שלו ארץ הגליל, שהוא נחלת יוסף), וכאשר כוכב שבצד מזרח יבלע שבע כוכבים שמצד צפון ושלהבת אש שחור תהיה תלויה ברקיע ששים ימים, ומלחמות יתעוררו בעולם על צד צפון, וב' מלכים יפלו באלו המלחמות, ויתחברו כל העמים על בת יעקב לדחותה מן העולם, שעל אותו הזמן כתוב ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע, הנה אז יכלו כל הנפשות מגוף, וצריכים לחזור ולהתחדש, וסימנך כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה וגו' כל נפש ששים ושש...

בשבעים ושלש שנים דהיינו אחר ז' שנים לגילוי משיח בן יוסף, כל מלכי העולם יתאספו לעיר הגדולה רומי, והקב"ה יעיר עליהם אש וברד ואבני אלגביש ויאבדו מעולם, ורק אותן המלכים שלא באו לרומי ישארו בעולם שיחזרו אחר כך לעשות מלחמות אחרות. ובזמן ההוא יעיר מלך המשיח בכל העולם, ויתאספו אליו כמה עמים וכמה צבאות מכל קצוי העולם, וכל בני ישראל יתאספו במקומותיהם. (אבל עוד אינם הולכים לירושלים מטרם ביאת תקון הד' שהיא תקון המלכות שתקבל הארת ג' הקוין בתורה, ואז מתקבצים כל ישראל ובאים לירושלים).

עד שנשלמו השנים, והגיעו למאה שנים לאלף הששי, אז יתחבר הו' בה' (שישפיעו תקוני ג' הקוין הנ"ל אל הה' שהיא המלכות, שהיינו תקון הד' הנ"ל), ואז והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה', (ואז יהיה קבוץ גלויות). ועתידים בני ישמעאל (שהם הראש לכל כחות הקליפות מימין כמו רומי לכחות השמאל) בזמן ההוא להתעורר יחד עם כל עמי העולם (שלא באו לרומי כנ"ל), לבא על ירושלים למלחמה, שכתוב ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה וגו' וכתוב יתיצבו מלכי ארץ וגו', וכתוב יושב בשמים ישחק וגו'.

אחר כך, (דהיינו אחר שכל כחות הס"א הימין והשמאל יאבדו מהעולם), יתעורר ו' הקטנה, (שהוא יסוד דז"א), להתחבר (עם הה'), ולחדש נשמות הישנות, (דהיינו כל אותם שהיו בגוף מעת בריאת העולם עד אז), כדי לחדש העולם, (שהוא המלכות), כמו שכתוב, ישמח ה' במעשיו. וכתוב יהי כבוד ה' לעולם, (פירושו), כדי שתתחבר הה' עם הו' כראוי, ישמח ה' במעשיו, פירושו להוריד מעשיו, (שהם הנשמות שנתחדשו לעולם), שתהינה כולם בריות חדשות ויתחברו כל העולמות כולם כאחד.

אשרי הם כל אלו שישארו בעולם בסוף אלף הששי לכנוס בשבת, (שהוא אלף השביעי), כי אז הוא יום אחד לה' לבדו, להזדווג עם הה' כראוי, וללקוט נשמות חדשות (להשפיע לעולם, דהיינו נשמות שלא היו עוד בעולם) שיהיו בעולם ביחד עם נשמות הישנות שנשארו מתחילה, (דהיינו שנתחדשו כנ"ל) שכתוב, והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים. (וירא תפ, ועיין שם הביאור)

ולשעה שעתיד הקב"ה לפקוד את עמו, להוציאו מגלות, כנסת ישראל (היא השכינה) תשוב מהגלות ותלך לבית המקדש, מטעם שבית המקדש יבנה תחילה לקבוץ גלויות, (ששם השראת השכינה, ועל כן גם השכינה המקדמת לצאת מהגלות)... ואז הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם, שזהו תחיית המתים, וכתוב ואת רוחי אתן בקרבכם, ועשיתי את אשר בחקי תלכו וגו'. (חיי שרה ער)

ר' אלעזר בן ערך היה יושב והיה מצטער בעצמו ביותר. בא לפניו ר' יהושע, אמר לו ר"י מראה אורו של נר העולם למה היא חשכה. אמר לו, מורא ופחד גדול נכנס בי, כי אני רואה מה שהעירו החברים בעלי המשנה, שרוח הקדושים שורה עליהם, ומה שהעירו שבאלף הששי תהיה הגאולה יפה הוא, אבל אני רואה אריכות יתרה לשוכני העפר הללו, אשר לזמן ארבע מאות ושמנה שנים לאלף הששי יעמדו לתחיה כל שוכני עפר בקיומם...

אמר ר' יהושע לא יקשה לך זה (האריכות), כי למדנו ג' כתות הם של צדיקים גמורים ושל רשעים גמורים ושל בינונים, צדיקים גמורים יקומו בתחיה של מתי ארץ ישראל, שהם קודמים תחלה כמה שנים מהיום של ת"ח, דהיינו בשנת ארבעים אחר קבוץ גליות, והאחרונים יקומו כולם לזמן ת"ח שנה לאלף הששי, כמו שאמרנו, מי יזכה לאריכות הזה, מי ישאר בשמירת דתו בזמן ההוא, ועל זה אני מצטער בעצמי...

חזר ואמר שבתשובה יתקדמו כולם (לקום לתחיה), אמר ר' יהושע אם לא שאמרת כך לא הנחנו פתחון פה למצפים על הגאולה בכל יום, שכתוב חוסן ישועות מהו ישועות, רומז על אלו המצפים ישועות בכל יום, ואם הגאולה קשורה בזמן קצוב, איך אפשר לצפות בכל יום, אלא ודאי שתלויה בתשובה, ואימתי שיעשו תשובה יגאלו, וארבעים שנה אחר הגאולה תהיה תחיית המתים כנ"ל... (תולדות סח, ועיין שם עוד)

ויאמר שלחני כי עלה השחר וגו', ר' יהודה פתח ואמר, מי זאת הנשקפה כמו שחר וגו', מקרא זה בארוהו, ולמדנו, אבל מי זאת הנשקפה אלו הם ישראל, בזמן שהקב"ה יקים אותם ויוציאם מן הגלות אז יפתח להם פתח אור דק מדק קטן מאד, ואחר כך יפתח להם פתח אחר מעט גדול ממנו, עד שהקב"ה יפתח להם את השערים העליונים הפתוחים לארבע רוחות העולם, (פירוש שלא תתגלה ישועתם בבת אחת, אלא בדומה אל שחר שהולך ואור עד נכון היום, ועל כן נאמר אז עליהם מי זאת הנשקפה כמו שחר וגו').

וכן כל מה שעושה הקב"ה לישראל ולצדיקים שבהם, הכל כן הוא (שמושיעם לאט לאט) ולא בפעם אחת, (בדומה) לאדם הנתון בחושך ותמיד בחשך היה משכנו, שבעת שרוצים להאיר לו צריכים לפתוח לו תחילה, אור קטן כפתחו של מחט, ואחר כך מעט גדול ממנו, וכן בכל פעם יותר, עד שמאירים לו כל האור כראוי.

כך הם ישראל, כמש"א מעט מעט אגרשנו מפניך וגו', וכן למי שבאה לו רפואה אינה באה בשעה אחת, אלא מעט מעט עד שמתרפא... (וישלח צ)

רבי אבא אמר, מכאן (נשמע) שאחר שיעשה דין במצרים, הכוללת כל הגוים, יגאלו ישראל מגלות, שנאמר והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה', רוצה לומר כשיהיה הקב"ה בדין במצרים, (דהיינו בכל האומות כמו שכתוב במקרא הקודם לזה), בעת ההיא יביאו כל העמים מנחה, כאשר שמעו שמועה של הקב"ה, והיינו ונהרו אליו כל הגוים... (ויחי עו, ועיין שם עוד)

...אלא משום שהמלך היה בא להוציא את המטרוניתא שהיתה שם, ומשום כבודה של המטרוניתא (שהיא השכינה שירדה עמהם בגלות), היה בא, ועל זה שהיה רוצה הקב"ה בכבודה, בא אליה להקים אותה ולתת לה יד לזקוף אותה, כמו שעתיד הקב"ה לעשות בסוף גלות אדום...

בגלות אדום רוצה הקב"ה להתכבד בעולם, ולבא בעצמו להקים את המטרוניתא ולנערה מעפרה, אוי למי שיהיה שם לפניו בשעה שיאמר התנערי מעפר קומי שבי ירושלים התפתחי מוסרי צוארך, מי הוא המלך והעם שיקום לפניו...

רבי שמעון נשא את ידיו ובכה, ואמר אוי למי שיקרה באותו זמן, ואשרי חלקו של מי שיקרה ויוכל להמצא באותו זמן. (ומפרש) אוי למי שיקרה באותו זמן הוא, משום כשיבא הקב"ה לפקוד את האילה (שהיא השכינה), יסתכל מי הם העומדים עמה, ובכל אלו הנמצאים עמה, ויסתכל בכל המעשים של כל אחד ואחד, ולא יהיה נמצא צדיק שכתוב ואביט ואין עוזר, וכמה צרות על צרות יהיו לישראל.

אשרי מי שיקרה וימצא באותו זמן, משום שאותו שיתקיים בזמן ההוא באמונה, יזכה לאור ההוא של שמחת המלך, ועל זמן ההוא כתוב, וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב וגו'.

אחר שהצרות האלו מתעוררות על ישראל, וכל העמים ומלכיהם יתיעצו יחד עליהם ומעוררים כמה גזירות רעות וכולם בעצה אחת באים עליהם, ותבאנה צרות על צרות, והאחרונה משכחת את הראשונה, אז יתראה עמוד האש עומד ממעלה למטה ארבעים יום, וכל העמים שבעולם יראו אותו.

בזמן ההוא יתעורר מלך המשיח לצאת מן גן העדן ממקום ההוא שנקרא גן צפור, ויתגלה בארץ הגליל, וביום ההוא (שהמשיח) יצא לשם, יתרגז כל העולם וכל בני העולם יתחבאו בתוך מערות ובבקעות שבאבנים, ולא יחשבו להנצל. ועל זמן ההוא כתוב, ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ... (שמות צ והלאה, ועיין עוד בערך משיח ההמשך)

ביום ההוא יתחיל מלך המשיח ויקבץ הגלות מסוף העולם עד סוף העולם, כמש"א אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו', מיום ההוא, כל האותות והנסים והגבורות שעשה הקב"ה במצרים יעשה לישראל, כמש"א, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. (שם קלב)

א"ר יהודה לעתיד לבא מה כתוב, בבכי יבואו ובתחנונים וגו', מהו בבכי יבואו, בזכות הבכיה של אם הילד (אמם של ישראל), שהיא רחל, יבואו ויתקבצו מן הגלות. ואמר ר' יצחק גאולת ישראל אינה תלויה אלא בבכיה, דהיינו כשתשלמנה ותכלינה בכי הדמעות שבכה עשו לפני אביו, (אז יגאלו), שכתוב, וישא עשו את קולו ויבך, ואלו הדמעות הורידו את ישראל לגלות, לכן כיון שתכלינה אלו הדמעות על ידי הבכיה של ישראל יצאו מן הגלות, זה שאמר בבכי יבואו ובתחנונים אובילם. (שם רו)

דבר אחר עד שיפוח היום ונסו הצללים, עד שיפוח היום מקרא זה על גלות ישראל נאמר, שהם יהיו משועבדים בגלות עד שיגמר יום ההוא של ממשלת האומות, שלמדנו, א"ר יצחק אלף שנים הם ממשלת כל האומות ביחד על ישראל, ואין לך אומה שלא תשתעבד בהם, ויום אחד הוא כנגד מה שכתוב, והיה יום אחד הוא יודע לה' וגו'.

דבר אחר עד שיפוח היום, היינו קודם שיפוח יום ההוא של האומות ונסו הצללים הם הממשלות ששלטו עליהם, אלך לי אל הר המור, אמר הקב"ה אלך לי לנער האומות מירושלים, שהוא הר המור, כמ"ש בהר המוריה אשר בירושלים, ואל גבעת הלבונה, זהו בית המקדש אשר בציון, שכתוב בו יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון וגו', כמש"א לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה, כמי שאוחז בשמלה לנער הטנופת ממנו.

א"ר יוסי עתיד הקב"ה להתגלות בירושלים של מטה ולטהר אותה מטנופת העמים עד שלא נשלם יום ההוא של האומות, דא"ר חייא אין ממשלת האומות על ישראל אלא יום אחד בלבד, והוא יומו של הקב"ה, שהוא אלף שנים, ז"ש נתנני שוממה כל היום דוה, יום אחד לבד ולא יותר.

א"ר יוסי אם ישתעבדו יותר מאלף שנים הוא אינו על פי גזרת המלך, אלא על שאינם רוצים לשוב בתשובה לפניו, וכתוב והיה כי יבואו עליך וגו' ושבת עד ה' אלקיך וגו', וכתוב אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וגו'. (שמות רצב)

ר' חייא היה הולך לר' אלעזר, מצאו שהיה יושב אצל ר' יוסי בר"ש בן לקוניא חמיו, בעוד שהיה מרים את ראשו ראה את ר' חייא אמר ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור וגו', ברוך עמי מצרים ומעשה ידי אשור ונחלתי ישראל, וכי אשור ומצרים קרובים הם להקב"ה.

אלא על בני הגלות שיעלו ממצרים ומאשור נאמר, ואם נאמר על מצרים ואשור (עצמם), הוא על החסידים שבהם שחזרו בתשובה ונשארו לעבוד את ישראל ומלך המשיח, שכתוב, וישתחוו לו כל המלכים, וכתוב והיו מלכים אומניך וגו'. (בשלח רצג, ועיין עוד משפטים שפח)

כתיב אמר שומר אתא בוקר וגו', מקרא זה העמידוהו על גלות ישראל היושבים בתוך בני שעיר, וישראל אומרים להקב"ה שומר מה מלילה, מה יהיה עלינו מגלות הזה, הדומה לחשכת לילה, מה כתוב, אמר שומר, זה הקב"ה אתא בקר, כבר הארתי עליכם בגלות מצרים והעליתי אתכם, וקרבתי אתכם לעבודתי, ונתתי לכם התורה, כדי שתזכו לחיי עולם, עזבתם תורתי, וגם לילה, הבאתי אתכם בגלות בבל והעליתי אתכם. עזבתם תורתי כבתחילה, הבאתי לכם שוב בגלות כבתחילה, אם תבעיון בעיו, כש"א דרשו מעל ספר ה' וקראו, ושם תמצאו במה שתלוי הגלות שלכם והגאולה שלכם, וכאשר תבעיון בה, היא תאמר ותכריז לפניכם שובו אתיו, שובו בתשובה שלמה ומיד אתיו ותקרבו אצלי. (תרומה עט)

אבל סמוך לימות המשיח ישלוט החלון עם כוכב הזה על העולם, ועל כן ישלטו חיות רעות על העולם ויתחדשו מיני רע זה אחר זה, וישראל יהיו בצרה, וכשיהיו נדחקים בחשכת הגלות, אז יאיר להם הקב"ה את אור היום, (שהוא הגאולה), ויקבלו קדושי עליונים את המלכות ויתבטל המלכות מיד העמים עובדי כוכבים וישלטו עליהם ישראל, ויתקיים והיה אור הלבנה כאור החמה וגו'.

ואז חלון השביעי, (שהוא המלכות הנעלמת הנקראת מנעולא), יפתח בכל העולם, (דהיינו שיתבטלו ממנה הדינים דמסך דצמצום א'), והכוכב שלו הוא כוכב של יעקב, וזהו שאמר בלעם, דרך כוכב מיעקב, וכוכב הזה יהיה מאיר ארבעים יום, וכשיתגלה מלך המשיח, ויתקבצו אל מלך המשיח כל עמי העולם, אז יתקיים הכתוב שורש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרושו והיתה מנוחתו כבוד... (תרומה תתנט)

ראה עוד ערך תחיית המתים, ויקהל תצג והלאה.

רבי אבא פתח, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, עתיד הקב"ה להראות גאולה לבניו, כאלו הימים ששלח הקב"ה להוציא ישראל (ממצרים), והראה אלו המכות במצרים והכה אותם בשביל ישראל, תא חזי מה בין גאולה זו (שבסוף הימים) לבין גאולת מצרים, גאולת מצרים היתה במלך אחד, ובמלכות אחת, וכאן בכל המלכים שבעולם, ואז יתכבד הקב"ה בכל העולם, וידעו הכל ממשלתו של הקב"ה וכולם יזכו במכות עליונות, על אחת פעמים משום שימאנו כולם לשחרר את ישראל.

ואז תתגלה ממשלתו של הקב"ה שכתוב, והיה ה' למלך על כל הארץ, ואז יתנדבו האומות בישראל להביאם להקב"ה, זה שאמר והביאו את כל אחיכם, אז יעמדו האבות לתחיה בשמחה לראות גאולת בניהם כבתחילה, זה שאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. (תזריע קפו)

תאנא בכל זמן, שישראל הם בגלות, אם הם זכאים הקב"ה מקדים לרחם עליהם ולהוציאם מן הגלות, ואם אינם זכאים מעכב אותם בגלות עד הזמן ההוא שנגזר, וכשהגיע הזמן והם אינם ראוים (להגאל), הקב"ה משגיח לכבוד שמו, ואינו שוכח אותם בגלות. זה שאמר וזכרתי את בריתי יעקב וגו' שהם אבות הכל, (דהיינו חג"ת) שה"ס השם הקדוש (הויה כי משגיח לכבוד שמו). (אחרי קפג)

כעין זה יעשה לנסות ישראל בגאולה האחרונה, זה שאמר יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים שהם מצד הטוב ועומדים בנסיון, והרשיעו רשעים שהם מצד הרע, ויתקיים בהם ואל אדמת ישראל לא יבאו, והורג אותם.

והמשכילים יבינו, (כי הם) מצד הבינה שהוא עץ החיים, בשבילם נאמר, והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, בחבור הזה שלך (של רשב"י), שהוא ספר הזהר, מזוהר של אמא עלאה, (שנקראת תשובה), אלו לא צריכים נסיון ומשום שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים שהוא ספר הזהר הזה, יצאו בו מן הגלות ברחמים, ויתקיים בהם ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר... (נשא רע"מ פט)

אראנו ולא עתה, כי דברים אלו מהם שנתקיימו באותו הזמן, ומהם לאחר זמן, בזמן של מלך המשיח, למדנו, עתיד הקב"ה לבנות את ירושלים ולהראות כוכב אחד קבוע, הנוצץ בע' כוכבים רצים, ובע' רוחות שמאירים ממנו באמצע הרקיע, ויהיו מצטוים ומונהגים ממנו ע' כוכבים אחרים, ויהיה מאיר ולוהט ע' ימים.

וביום הששי בכ"ה ימים לחדש הששי, הכוכב יראה, ויהיה נאסף ביום השביעי, לסוף ע' ימים (שיתכסה ולא יהיה נראה), ביום הראשון יראה בעיר רום, ובאותו יום יפלו ג' חומות עליונות מעיר ההוא רומי והיכל הגדול (אשר שם) יפול, ומושל של אותה העיר ימות, אז יתפשט כוכב ההוא להראות בעולם, ובזמן ההוא יתעוררו מלחמות חזקות בעולם לכל ד' צדדים ואמונה לא תמצא ביניהם...

וביום שיתכסה הכוכב תזדעזע ארץ הקדושה מ"ה מילין, מסביב המקום של בית המקדש, ומערה אחת מתחת הארץ תתגלה, וממערה ההיא תצא אש חזקה לשרוף העולם, וממערה ההיא יגדל ענף אחד גדול ועליון שישלוט בכל העולם, ותנתן לו המלכות, וקדושים עליונים יתקבצו אליו, ואז יתגלה המשיח בכל העולם ותנתן לו המלכות.

ובני העולם, בשעה שיתגלה (המשיח), יהיו נמצאים בצרה אחר צרה, ושונאי ישראל יתגברו, אז יעורר עליהם רוחו של משיח, וישמיד את אדום הרשעה, וכל ארץ שעיר ישרוף באש, אז כתוב, וישראל עושה חיל, זה שאמר והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו, דהיינו אויביו של ישראל, וזה וישראל עושה חיל, בעת ההיא יקים הקב"ה (לתחיה) את מתי עמו ויסיר מהם המות, זה שאמר ימין ה' עושה חיל, לא אמות כי אחיה, וכתוב ועלו מושיעים וגו' ואז והיה ה' למלך.

א"ר אבא מאי דכתיב כי בשמחה תצאו וגו', אלא כשישראל יצאו מן הגלות השכינה תצא עמהם, ועמה יצאו, זה שאמר כי בשמחה תצאו, (דהיינו בהשכינה הנקראת שמחה), ששון זהו הקב"ה, ר' יצחק אמר זהו צדיק, (דהיינו יסוד דז"א), זהו שכתוב ששון ושמחה ימצא בה, (שהם יסוד ומלכות).

אר"ש צדיק, (שהוא יסוד דז"א) נקרא ששון, ומיום שכנסת ישראל נפלה בגלות נמנעו הברכות לרדת לעולם מצדיק הזה, ובזמן ההוא (של הגאולה) מה כתוב, ושאבתם מים בששון, זהו צדיק (הנקרא ששון), ממעיני הישועה אלו הם אבא ואמא, (שהם חכמה ובינה שמשם שואב היסוד)... (בלק תקא, ועיין שם עוד הביאור)

ואמר המאור הקדוש, כי הנפש לבית יעקב ששים ושש, ששים הוא להתעוררות של משיח ראשון, ושש הוא להתעוררות משיח שני, נשארו שש שנים למספר ע"ב, (שאז תהיה הגאולה, דהיינו אלף שנה שהוא כל אלף החמישי, שכולו חרב, ורע"ב שנה לאלף הששי), לקיים בהם שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך, (דהיינו ב' פעמים שש אחר אלף וששים, ואז) ואספת את תבואתה, (שיהיה קבוץ גלויות, כי ישראל נקראים תבואה), שנאמר, קדש ישראל לה' ראשית תבואתה.

אם כן (שהגאולה תהיה לאלף רע"ב שנה), מה כתוב למעלה רנ"ו ליעקב שמחה, (שמשמע שבשנת אלף רנ"ו תהיה הגאולה, ומשיב) אלא ארבע גאולות עתידים להיות כנגד ארבע כוסות של פסח, (שה"ס חו"ב תו"מ), משום שישראל מפוזרים בארבע רוחות העולם (שה"ס חו"ב תו"מ). ואלו שיהיו מאומות הרחוקות מקדימים (להגאל לאלף) רנ"ו, והשניים (לאלף ומאתים) וששים, והשלישים (לאלף ומאתים) וששים ושש, והרביעים (לאלף ומאתים) וע"ב.

וגאולות אלו תהיינה בד' חיות (המרכבה, אריה שור נשר אדם), בשם הוי"ה הרוכב עליהם. זה שאמר כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה. שכנגדם יתעורר למטה ד' דגלים וי"ב שבטים בסוד ג' הוויות, הויה מלך, הויה מלך, הויה ימלוך לעולם ועד, שבהם י"ב אותיות, כנגד י"ב שבטים, וי"ב פנים שבג' אבות, (דהיינו ג' קוין חג"ת), שנאמר עליהם האבות הן הן המרכבה. (כי ד' חיות הן במרכבה, פני אריה ושור ונשר ואדם, ובכל אחד ג' קוין חג"ת הם י"ב פנים). ואלו העשרת השבטים (רומזים) לאלף שנים, וב' שבטים (רומזים) למאתים שנה, ומי"ב אותיות (דג' הויות) תלוים ע"ב שמות, (כי אלו י"ב אותיות יש בכל ספירה מחג"ת נה"י דז"א, ונמצא שהם שש פעמים י"ב שהם ע"ב), שהם ע"ב שנים אחר אלף ומאתים, (ומכאן הרמז שאחר אלף ומאתים וע"ב שנה תהיה הגאולה כנ"ל, ודע שכל הקצין המובאים בזוהר רומזים, שאז עת רצון לקבל תשובתם של ישראל, ואם ישובו יגאלו)... (פנחס רע"מ תשמז)

פתח ואמר הן עוד היום גדול וגו', מקרא זה העמידו כשישראל יתעוררו בתשובה לפני הקב"ה בזכות התורה ישובו לארץ הקדושה, ויתקבצו מן הגלות, כי ודאי יום אחד תהיה גלות לישראל ולא יותר, (דהיינו יומו של הקב"ה שהוא אלף שנים, והיינו אלף החמישי), זה שאמר נתנני שוממה כל היום דוה. ואם לא ישובו אז יאמר הקב"ה הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה, בלא זכות ובלי מעשים טובים, אבל רפואה אחת יש לכם, השקו הצאן, עסקו בתורה שתהיינה נשקות ממימי התורה, ולכו רעו, תלכו למקום המנוחה למקום טוב וחמדה של נחלתכם...

ועתיד הקב"ה באחרית הימים להחזיר את ישראל לארץ הקדושה ולקבצם מן הגלות, ומה הוא סוף הימים, היינו אותה שהיא אחרית הימים, (דהיינו מלכות, שהיא סוף כל הספירות הנקראת ימים), באחרית הימים הזה סובלים ישראל גלות, זה שאמר בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, וכתוב, וקראת אתכם הרעה באחרית הימים, באחרית הימים הוא בדיוק, כי זו היא כנסת ישראל (שהיא המלכות), שהיא בגלות, ועם אחרית הימים זו, מקבלים עונש בגלות, ובזו יעשה הקב"ה נקמות לישראל תמיד, זה שאמר אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים, ובכל מקום (שכתוב אחרית הימים), זו היא (דהיינו המלכות), והקב"ה עתיד להשיבה למקומה, וזה שאמר והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' וגו', וזו היא (שנקראת) יום, (דהיינו יום האחרון, כי כל ספירה נקראת יום).

ומשהתחיל הצל להעשות בתחילת יום האחר (אחר אלף החמישי), כמו שבזמן שנחרב בית המקדש שהיה נוטה הצל להאסף, כמש"א אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב, (כלומר כמו שהחורבן היה בזמן שהתחיל הצל להאסף, כך תהיה הגאולה בזמן שיתחיל הצל לצאת, בזמן שיהיה) יום וצל הוא סוף הגלות, ושיעור של צל הזה הוא שש קמצין וחצי... (ואתחנן קפד, ועיין שם עוד)

...כי ביציאת מצרים נפתח להם חמשים שערי חירות מצד הדין שהוא שמאל, שהוא א-דני, (דהיינו המלכות מצד השמאל), ששם דן אנכי, (כי בא-דני יש אותיות דין), שמקודם דן אנכי דין, ואחר כך יצאו, אבל בגאולה האחרונה (נאמר) וברחמים גדולים (אקבצך), שהוא מצד אברהם וגדולה (שהיא חסד), היא מדרגת אברהם, כי בינה שם היא (נקרא) יד הגדולה, ושם הוא חמשים כסף, (דהיינו חמשים שערי בינה), ואחר כך לא יוכל לשלחה, בגלות כל ימיו, משום כי לו תהיה לאשה, כמו שנאמר וארשתיך לי לעולם, ומקרא אחר, כי בועליך עושיך ה' צב-אות שמו, לא יאמר לך עוד עזובה, כי אף על פי שהשכינה היא בגלות הקב"ה אינו זז ממנה. (כי תצא כח)

וכשמקדים תורה למצוה או חכמה ליראה מתהפך השם עליו לבחינת נוקבא למדת הדין, כעין זה הוה"י, (כי כשהשם ביושר יורה למדת הרחמים וכשהוא למפרע יורה על מדת הדין), שמתהפך לו הכל לדין, וקשים מזונותיו שבתורה כקריעת ים סוף. וכעין זה הגאולה, אם זכו יצאו ברחמים, זה שאמר בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר ויצא ברחמים. ואם לא מקדים רחמים יצאו בצער, וטוב שיקדים צער ודין (להמשיך) הרחמים, ומשום זה העמידו חכמים בעלי המשנה, לפום צערא אגרא. (שם נד)

כי אתה, אם לא היית קבור לחוץ מארץ הקדושה, לחוץ מן הכלה שלך, לא היו ישראל יוצאים מן הגלות, ובשבילך נאמר, והוא מחולל מפשעינו, כי נהיית חול בקבורה שלך בשביל עון ופשע של ישראל... (כי תצא פג)

בעוד שהיו הולכים, ראו שהחשיך השחר, ואחר כך האיר האור, א"ר חזקיה לר' יוסי, בוא ואראה לך, שכך היא גאולתם של ישראל, בשעה שיאיר להם שמש הגאולה, תבא להם צרה אחר צרה, וחשכות אחר חשכות, ובעוד שהן (הצרות) בה, יאיר עליהם האור של הקב"ה, שנאמר כשחר נכון מוצאו, וכתוב, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה.

ובזמן ההוא, תתעוררנה מלחמות, גוי בגוי, ועיר בעיר וצרות רבות תתחדשנה על שונאיהם של ישראל עד שישחירו פניהם כשולי קדרה, ואחר כך תתגלה עליהם גאולתם מתוך שאגת לחצם ודחקם.

וזהו שאמר דוד המלך עליו השלום, למנצח על אילת השחר, הבוקר היה צריך לומר, אלא על אילת וחזק של החרות של ישראל (כי אילה היא לשון חוזק), באותה שעה יצעקו בני ישראל מתוך צרתם ויאמרו, א-לי א-לי למה עזבתני, ואחר כך מה כתוב, פתחת שקי. (זהר חדש בראשית שח)

עקיבא עקיבא, מי יזכה לאריכות הגלות הזו שנמשכת, כי לא יקום אדם, (דהיינו המשיח), שעתיד להגיע לענני השמים, לפני יום הששי, (שה"ס שאדם נברא ביום הששי), שהוא בששת אלפים שנה, (דהיינו באלף הששי), ולא במילואו (אלא בהמשכו של אלף הששי), חוץ אם יתחזקו בתשובה, כי ממשלת האדם אינה אלא בששי, (שה"ס יסוד, כי ששת הימים הם חג"ת נה"י, ויום הששי הוא יסוד, וכן שתא אלפי שני הם חג"ת נה"י, ואלף הששי הוא יסוד). (שם שם תש)

וישלח את היונה בגלות אדום, ולא יספה שוב אליו עוד, שעד היום לא חזרה בתשובה, ולא העירה רוחה. דא"ר פנחס, אלמלי חזרה בתשובה לא נשתיירה בגלות יומא חד. רבי אליעזר אומר, כל הגליות שגלתה כנסת ישראל, נתן לה הקב"ה זמן וקץ, ונתעוררה תמיד בתשובה, וגלות האחרון אין לו קץ וזמן, אלא הכל תלוי בתשובה, שנאמר, ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו, וכתיב אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך.

א"ל רבי עקיבא אם כן איך יהיה זה שיתעוררו בתשובה כולם ביחד, מי שהוא בסוף השמים ומי שהוא בסוף הארץ איך יתחברו יחד לעשות תשובה.

א"ל רבי אליעזר חייך, שאם ראשי בית הכנסת יחזרו בתשובה, או בית כנסת אחד, יתקבצו בזכותם כל הגלות, כי הקב"ה מצפה תמיד מתי יחשבו בתשובה ויעשה להם טוב, שכתוב, ולכן יחכה ה' לחננכם, מחכה תמיד מתי יעשו תשובה.

רבי היה יושב יום אחד, והיה מסתכל בדבר הזה, שכתוב בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו, אמר, מה שאמר משה שיהיה באחרית הימים, כל אלו הצרות כבר באו, ותשובה עד עתה עוד לא נעשתה.

בעוד שהיה יושב בא אליהו ז"ל, אמר לו, רבי, במה אתה עוסק, א"ל בזה שאמרה תורה כאשר יבואו צרות לישראל באחרית הימים, יעשו מיד תשובה, שכתוב באחרית הימים ושבת, ועד עתה עוד לא שבו בתשובה.

א"ל חייך רבי, בדבר הזה עסק הקב"ה ביום הזה, ובא מיכאל המליץ הגדול שלכם, ושאל מתי יצאו בניו האהובים מתחת גלות אדום. ואמר (להקב"ה), אתה כתבת בתורה כשיקבלו אלו העונשים על מה שעשו מה כתוב, כי א-ל רחום ה' אלקיך.

א"ל יבא סמאל המליץ של אדום ויענה לו לפני. בא סמאל, ואמר מיכאל דבר זה שאמר מקודם, אמר סמאל, רבונו של עולם, אתה הוא שאמרת שכנסת ישראל תהיה תחת ממשלת אדום, עד שיהיו כשרים לפניך, והרי כולם הם חייבים עד היום הזה.

בה בשעה גער בו הקב"ה, על שאמר שטנה על בניו, וברח ג' אלפי מילין, ואמר (הקב"ה) למיכאל, מיכאל, היה לך להשפיל לראש המקרא, שכתוב ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו, ואחר כך כתוב, כי א-ל רחום ה' אלקיך (ולא קודם שעשו תשובה).

אמר מיכאל, רבון העולם, היה לך לרחם עליהם כי אתה רחום, וכך אתה נקרא, אמר לו, שבועה נשבעתי ביום שנגזר הדין, לפני (שלא לגאלם) עד שישובו. ואם כנסת ישראל יפתחו בתשובה כפתחו של מחט, אני אפתח להם שערים גדולים. (שם נח קמג)

...ועל זה למדנו, יכולה היא שבת שתרחם עלינו, ויקבצנו הקב"ה מן גלותנו, ואם שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתם, מיד נגאלים. (שם וישב לג)

...ואז נפרע מהם על ידי מנין השנים שחסרו (ופגמו) בסוד שבע על חטאותיכם, תא חזי, כשתמנה כ"ב שנים, (שיוסף לא ראה את אביו מחמת חטאם), ז' פעמים, (בסוד שבע על חטאתיכם) לכל אחד מאלו עשרת השבטים שמכרוהו, תמצא אלף תק"מ. (שכל הזמן הזה תהיה הגלות בסוד שבע על חטאתיכם, וכשיגמרו אלף ותק"מ שנים), אז תתעורר גאולת ישראל כמו בוקר המתחיל להאיר מעט מעט, עד י"ז שנים, שנתעלה אותו צדיק במדרגת טוב, (שהוא בגימטריא י"ז), זה שאמר יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו, כי אז (בי"ז שנים אחר אלף ותק"מ), הוא ראוי לעמוד בפרץ לפני מדת הדין, כי נגמרו עונות העולם, ואז, והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום.

ואז יעורר הקב"ה טובות רבות על ישראל, ויתבע (מן האומות) עלבונם (של ישראל), ועלבון התורה ששרפו באש, והדם של אלו שנהרגו על קידוש שמו, ואז יתרצה יוסף לאחיו, אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים... (שם שם מ, ועיין שם עוד)

ויוסף משום ששמר הברית, ניצל מן הבור ומנחשים ועקרבים שלו, ולא עוד אלא שזכה למלכות, וישראל השומרים שבת ואות ברית מילה, שנאמר בהם כל ישראל בני מלכים, ואם היו ישראל שומרים שבת אחד כהלכתו מיד היו נגאלים. (שם יתרו קמג)

...כיון שידעו האבות, שהקב"ה פקד לאילה שלו, (שהיא השכינה), ולעמו, כמה שמחה על שמחה תהיה ביום ההוא, בארץ הצפון במלכות תימן, כמה צרות על צרות יתעוררו ביום הזה על עם ישראל, ותתקבל תפלתם ברצון, ובערב יום הזה תחזור השכינה אל הבית והמשיח למקומו, והאבות לתוך המערה שלהם.

השכינה תלך ותחזור למשה שבעים יום, לסוף שבעים יום תעלה צעקת ישראל לפני המלך הקדוש, שיהיו מצרים להם בכל רוחות העולם, ובית כנסת אחד לצד דרום יאבד ויחרב, וחמשה צדיקי אמת יהרגו ביניהם.

אז לסוף ל"ב ימים אחר שיהרגו (לאנשי בית הכנסת ההוא), ילבש הקב"ה קנאה לשופר קטן הזה, (שהוא המלכות), ואותו משיח בן אפרים, יפשוט פרשות, כשור אחד שקרניו אותות כקרני ראם.

ואותו שופר הקטן, (שהוא המלכות), יתקע תרועה תקיעה ותרועה ג' פעמים בראש ההר כבתחילה, אז יסעו הדגלים של המשיח ההוא, ויפול רעש על העולם על ידי קולות השופר, וכל בני העולם ישמעו ויראו, כש"א כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו.

ואז יתבער הגלולים מן ארץ הקדושה, וג' מלחמות יעשו בני ישמעאל עם המשיח, והם יבואו וישתחוו לרבון העולם בהר הקדש בירושלים. ואלו המלחמות תהיינה באלף הששי.

ובחודש בול (שהוא מרחשון), יפלו שונאי ישראל ויעברו כל אלו הגילולים שישארו בארץ הקדושה, ומשם ילכו (ישראל) ויעוררו מלחמות על העולם, ובעוד שאלו יעשו מלחמות עם כל בני העולם, יתקבצו בניו של אדום על הארץ הקדושה, ויתפשו אותה, וישלטו עליה י"ב חדשים.

לסוף י"ב חדש יתגעש וירעש העולם, ובין הזמנים האלו, תלך השכינה ותחזור למערה של משה, ויסתתר מלך המשיח תשעה ירחים, כירחים של היולדת, ובאלו ט' ירחים כמה צירים וחבלים יקבל על עצמו...

אחר שיעברו תשעה ירחים אלו, אז יעורר הקב"ה את המשיח הזה, ויוציאו מגן עדן, ואותו יום שיצא מגן עדן יזדעזע כל העולם, כי כל בני העולם יחשבו שימותו.

ועל היום ההוא כתוב, ובאו במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד ה', זו היא השכינה שתתרומם מאותו זמן והלאה, ומשיח עמה, ומהדר גאונו, זה הוא המשיח, בקומו לערוץ הארץ, אז, ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ וגו', וזהו בששים שנה של האלף הששי, וילכו, לאחר שיעשה להם הקב"ה כמה נסים. (בלק קכו, ועיין שם עוד וערך משיח)

הסוף של כל הקללות והסיום שלהם הוא, והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה וגו', ראו הבטחות ונחמות שעתיד הקב"ה לעשות לישראל באחרית הימים, (שכתוב) והשיבך ה' מצרים באניות, שהוא הבטחה לשוב ולעשות נסים ואותות שעשה הקב"ה במצרים בימים הראשונים, כש"א כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.

באניות, (הפירוש) הוא כאן כמו שאמרת, שאתה דורש בעניות, (דהיינו) שתכלה פרוטה מן הכיס, אבל עתידים כל בני העולם לבא על ישראל באניות הים, ויחשבו לכלות (את ישראל) מן העולם וכלם יהיו נטבעים בתוך הים כמו שעשה בימים הראשונים...

וכל זה יהיה באחרית הימים, והכל תלוי בתשובה, והכל סתום, כמו שכתוב, למען תשכילו את כל אשר תעשון, מי שיש לו לב יסתכל, וידע לשוב לאדונו... (שם כי תבא טו)

...אז (בבקר) בא הגואל, (שהיא יסוד דז"א, כלומר שאז זמן הזווג של ז"א ומלכות), מתי הוא בזמן שישראל מתפללים תפלה וסומכים גאולה (דהיינו גאל ישראל) לתפלה, ואז נבחן שישראל שורים בארץ הקדושה, (שהיא המלכות), וכשאינו סומך גאולה לתפלה אז אינם סמוכים (ז"א ומלכות) זה לזה, (והמלכות) הולך בגלות, (כלומר כשהמלכות היא בפרוד מז"א נבחן אצלה לגלות)...

לא אוכל לגאול פן אשחית את נחלתי, מכאן ששני משיחין הם, גואל קרוב, וגואל רחוק, גואל קרוב הוא מצד ימין, (דהיינו אור החסד כנ"ל), גואל רחוק, זהו משיח בן יוסף, ומי הוא, הוא יוסף שנקרא צדיק, (דהיינו יסוד דז"א ובועז ה"ס יסוד דז"א) וזה הוא המשיח הבא ראשון...

גאל לך אתה את גאולתי, כי משיח בן יוסף (שהוא יסוד דז"א), יבא ויגאל תחילה, ואחר כך יתעורר אור הימין הגנוז, (דהיינו אור הראשון ששימש ביום א' דמעשה בראשית), שהוא נגנז לב' הצדיקים האלו צדיק וצדק, (דהיינו ליסוד דז"א שנקרא צדיק, וליסוד המלכות שנקרא צדק), ועל זה למדנו, שהוא גנוז לצדיקים ובזה יקומו ויתחברו בתשוקה בגניזה לעשות אבים ופירות בעולם, ואז ימין ה' רוממה... (שם רות תריז, ועיין שם עוד)

גוג ומגוג

בששים ושש שנים יתגלה מלך המשיח בארץ הגליל, וכאשר כוכב שבצד מזרח יבלע שבע כוכבים שמצד צפון, ושלהבת אש שחור תהיה תלויה ברקיע ס' ימים, ומלחמות יתעוררו בעולם על צד צפון, וב' מלכים יפלו באלו המלחמות ויתחברו כל העמים על בת יעקב לדחותה מן העולם, שעל אותו זמן כתוב ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע, הנה אז יכלו כל הנפשות מגוף וצריכים לחזור ולהתחדש... (וירא תעח, ועיין שם עוד)

בשבעים ושלש שנים (אחר ז' שנים לגילוי משיח) כל מלכי העולם יתאספו לעיר הגדולה רומי, והקב"ה יעיר עליהם אש וברד ואבני אלגביש ויאבדו מן העולם, ורק אותם המלכים שלא באו לרומי ישארו בעולם, שיחזרו אחר כך לעשות מלחמות אחרות. ובזמן ההוא יעיר מלך המשיח בכל העולם ויתאספו אליו כמה עמים וכמה צבאות מכל קצוי העולם, וכל בני ישראל יתאספו במקומותיהם...

עד שנשלמו השנים והגיעו למאה... ואז והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה', ועתידים בני ישמעאל (שהם הראש לכל הקליפות מימין כמו רומי לכחות השמאל), בזמן ההוא להתעורר יחד עם כל עמי העולם (שלא באו לרומי כנ"ל), לבא על ירושלים למלחמה. (שם תפ, ועיין שם עוד)

רבי יצחק אמר, מקרא זה הוא בשעה שהקב"ה מתלבש בגאות על העמים שיתאספו עליו, כמו שנאמר ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו. ולמדנו עתידים ע' שרי צבאות להתאסף מכל צד בעת ההיא עם הצבאות של כל העולם ולעשות מלחמה על ירושלים עיר הקדושה, ולאחוז צבאות על הקב"ה. אז עתיד הקב"ה לצחוק עליהם... בזמן ההוא ילבש הקב"ה גאות עליהם ויכלה אותם מן העולם, כמו שכתוב זאת תהיה המגפה וגו'.

רבי אבא אמר משמו של רבי ייסא סבא, וכן אמר רבי שמעון, עתיד הקב"ה להחיות כל אלו המלכים שהצרו את ישראל וירושלים... ולכל שאר מלכי העולם שהחריבו את ביתו, ויתן להם ממשלה כבתחילה, ויאספו עמהם שאר העמים וילחמו על ירושלים, ועתיד הקב"ה להפרע מהם בגלוי סביב ירושלים... אז כתוב וברוב גאונך תהרוס קמיך, לזמן שיבא משיח, ושירה זו שירת עולם היא. וברוח אפיך נערמו מים, היינו באותו זמן, ובזמן מלך המשיח, ובזמן גוג ומגוג נצבו כמו נד, הוא לזמן עולם הבא, שהוא שמחת כל העולמות. (בשלח שט, ועיין שם עוד)

וביום הששי בכ"ה ימים לחדש הששי הכוכב יראה, ויהיה נאסף ביום השביעי, לסוף ע' ימים (שיתכסה ולא יראה). ביום הראשון יראה בעיר רום, ובאותו יום יפלו ג' חומות עליונות בעיר ההוא רומי, והיכל גדול יפול, ומושל אותה העיר ימות, ואז יתפשט הכוכב ההוא להראות בעולם, ובזמן ההוא יתעוררו מלחמות חזקות בעולם לכל ד' צדדים, ואמונה לא תמצא ביניהם. כשיאיר הכוכב ההוא באמצע הרקיע יקום מלך אחד רב ושליט בעולם ורוחו יתגאה על כל המלכים ויעורר מלחמה בב' צדדים ויתגבר עליהם.

וביום שיתכסה הכוכב, תזדעזע ארץ הקדושה מ"ה מילין מסביב המקום של בית המקדש... ואז יתגלה המשיח בכל העולם ותנתן לו המלכות. ובני העולם בשעה שיתגלה המשיח יהיו נמצאים בצרה אחר צרה, ושונאי ישראל יתגברו, אז יעורר עליהם רוחו של משיח וישמיד את אדום הרשעה... (בלק תקב, ועיין שם עוד)

דבר אחר עיר קטנה זו ירושלים, שהיא בזמן הזה קטנה וחרבה. ואנשים בה מעט, מעטים היהודים שיש בה. ובא אליה מלך גדול זה הוא מלך מבני עשו, שנאמר עליו בדניאל שוקיו מברזל וגו' תדיק ותסף כל אילין מלכוותא, ובזמן שהוא סיבב את ירושלים מצא בה איש מסכן חכם, זה משיח ראשון ומלט הוא את העיר בחכמתו זה משיח אחרון. (זהר חדש רות רסח)

זמן הגאולה

ואז נפרע מהם על ידי מנין השנים שחסרו ופגמו, מסוד שבע על חטאותיכם, תא חזי, כשתמנה כ"ב שנים (שיוסף לא ראה את אביו מחמת חטאם) ז' פעמים, (בסוד שבע על חטאותיכם), לכל אחד מאלו י' השבטים שמכרוהו, תמצא אלף תק"מ, ואז תתעורר גאולת ישראל כמו בוקר המתחיל להאיר מעט מעט עד י"ז שנים שנתעלה אותו צדיק במדרגת טוב... ואז יעורר הקב"ה טובות רבות על ישראל, ויתבע מן האומות עלבונם ועלבון התורה ששרפו באש... (וישב מ, ועיין שם עוד)

...משם ולהלאה יעורר הקב"ה אלו הנסים והאותות, שאמרנו לעיל, ויתעוררו על ישראל אלו הצרות שאמרנו, ואז (נאמר) ואף את בריתי יצחק (כי יצחק ה"ס גבורה ודין), ואחר כך כשיערוך מלך המשיח מלחמות בכל העולם בימינו של הקב"ה (שהוא חסד), כמש"א ימינך ה' נאדרי בכח, אז ואף את בריתי אברהם אזכור, (כי אברהם ה"ס חסד), ואחר כך ואת הארץ אזכור, זו היא ה' אחרונה דהוי"ה (דהיינו הנוקבא שנקראת ארץ), בזמן ההוא כתוב והיה ה' למלך על כל הארץ וגו'.

לסוף ששים ושש שנים אחרות, שהם (ביחד עם הששים ושש הנ"ל) מאה שלשים ושנים שנים, יתראו האותיות בשם הקדוש מפותחים בשלימות (הששים ושש) למעלה (בת"ת), ולמטה (בנוקבא) כראוי, וזה סוד ה"ה עליונה ותחתונה שיש במילואה של ה' תתאה...

ולסוף מאה ושלשים ושנים שנים אחרות, (כי אותן קל"ב שנשלמו בת"ת ונוקבא שהם ו"ה דהוי"ה צריכים גם כן שיאירו בחכמה ובינה שהם י"ה דהויה) יקוים הכתוב לאחוז בכנפי הארץ וינערו רשעים ממנה ויטוהר הארץ הקדושה, והקב"ה יחיה המתים שבארץ הקדושה, ויקומו מחנות מחנות בארץ הגליל... (שמות קנ, ועיין שם עוד)

כעת באחרית הימים, כפי השעה של היום והיום בעת שיזרח השמש מיום הששי (האלף השישי), בשעה שיקרה כפי מנין השנים שיהיה יובל ושמטה יחד, (שהוא רע"ד מהיום השישי, כעת עתיד קול להתעורר מרום מרומי הרקיעים קול עצב במרירות מה שלא היה כזה מיום שנברא העולם... (בלק קז, ועיין שם עוד)

ואי תימא דלע' (שנה) תחיל (חבלי לידה), ולב' שנים תוליד (הגאולה), אחר אלף ומאתים (לחורבן בית המקדש, כלומר אחר אלף החמשי שכולו חורבן עוד מאתים לאלף הששי ועוד ע' שנה לחבלי לידה וב' שנים ללידה, שהוא) כחשבון רע"ב (לאלף הששי), הרי כתוב בטרם תחיל ילדה, וסוד הדבר והיה טרם יקראו ואני אענה עוד וגו', ומהו בטרם, אלא בטרם שישלמו ע' וב' שנה אחר אלף ומאתן (כנ"ל, שאלו ע"ב שנה הן חבלי לידה), יתגלו ב' משיחין בעולם, ובעת ההיא ובהיכלו כולו אומר כבוד, והרי העמידו, כבוד חכמים ינחלו...

בעת ההיא אלו בעלי תורה יהיו נכבדים, אלו שסבלו כמה חבלים וצירים כיולדה, והיו מבוזים בין עמי הארץ, יהיו נכבדים ומיד ה' למבול ישב, בשביל הרשעים, אין מבול אלא דינם דמבול, דהיינו כעין שנפתחו מעיינות תהום וארובות השמים נפתחו בימי המבול, אף כך יתעוררו דינים עליהם... (פנחס תשא, ועיין עוד גאולה-כללי)

ואמר המאור הקדוש כל הנפש לבית יעקב ששים ושש, ששים הוא להתעוררות של משיח ראשון, ושש הוא להתעוררות משיח שני, נשארו שש שנים למספר ע"ב, (שאז תהיה הגאולה, דהיינו אלף שנה, שהוא כל אלף החמישי שכולו חרב, ורע"ב שנה לאלף הששי) לקיים בהם שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך, (דהיינו ב' פעמים שש אחר אלף וששים, ואז) ואספת את תבואתה, (שיהיה קבוץ גלויות, כי ישראל נקראים תבואה), שנאמר קדש ישראל ראשית תבואתה.

אם כן (שהגאולה תהיה לאלף רע"ב שנה), מה כתוב למעלה רנ"ו ליעקב שמחה, (שמשמע שבשנת אלף רנ"ו תהיה הגאולה, ומשיב) אלא ארבע גאולות עתידים להיות כנגד ארבע כוסות של פסח, (שה"ס חו"ב תו"מ), משום שישראל מפוזרים בארבע רוחות העולם (שה"ס חו"ב תו"מ), אלו שיהיו מאומות הרחוקות מקדים (להגאל לאלף רנ"ו), והשניים (לאלף ומאתים) וששים, והשלישיים (לאלף מאתים) וששים ושש, והרביעים (לאלף ומאתים) וע"ב... (שם תשמז)

רבי יצחק פתח, ויקבור אותו בגיא וגו' וכתוב ולא ידע איש את קבורתו וגו', אמר הקב"ה שוטים הם שמחשבים קצים של המשיח, שהוא דבר שלא גליתי לעולם שנאמר כי יום נקם בלבי, הלב אינו מגלה לפה, והם משתדלים לדעת הקץ... אם אתם מבקשים לדעת קץ גאולתכם מתי תהיה, שובו אתיו, כמו שאמר רבי יהודה אין קץ הגלות נתלה אלא בתשובה, שנאמר "היום אם בקולו תשמעו", וכיוון שנברא העולם נרמז הרמז הגדול הזה ברזי הסתרים, שנאמר ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, כלומר יהי רז, כי רז ואור דבר אחד הם, (אור בגימטריא רז), וירא אלקים להיות ברז, כדי שלא יתגלה לשום אדם, שאלמלי יתגלה כמה פריצים מבני עמנו ילכו לאבדון, (מחמת אריכות הקץ). (זהר חדש בראשית שמז, ועיין שם עוד)

חבלי משיח

תנן מ' שנה קודם הקבוץ גלויות לתחיית המתים, כדאמרינן ויהי יצחק בן ארבעים שנה, האי ארבעים שנה מאי עבידתייהו, אמר רב כהנא אמר רבי ברוקא מקבוץ גלויות עד תחיית המתים כמה צרות, כמה מלחמות יתעוררו על ישראל, ואשרי הנמלט מהם, דכתיב בעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר, רבי יהודה אומר יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים, רבי יצחק אמר מהכא, וצרפתים כצרוף את הכסף, ובחנתים כבחון את הזהב, ובאותם הימים יהיו ימים, אשר יאמרו אין לי בהם חפץ, ומשעה שיעברו הצרות עד תחיית המתים מ' שנה... (תולדות סד, וראה גאולה, תחיית המתים)

אבל סמוך לימות המשיח, ישלוט החלון עם כוכב הזה על העולם, ועל כן ישלטו חיות רעות על העולם, ויתחדשו מיני רע זה אחר זה, וישראל יהיו בצרה, וכשיהיו נדחקים בחשכת הגלות אז יאיר להם הקב"ה את אור היום, (שהוא הגאולה), ויקבלו קדושי עליונים את המלכות, ויתבטל המלכות מיד העמים עובדי כוכבים, וישלטו עליהם ישראל, ויתקיים והיה אור הלבנה כאור החמה. (תרומה תתנט)

אמר רעיא מהימנא, בזמן ההוא, (קודם ביאת המשיח), אלו בעלי המשנה בעלי החכמה העליונה בעלי קבלה, בעלי סודות התורה, השעה דחוקה להם, (שאין להם ממה להתפרנס), וזהו שאמר כאיל תערג על אפיקי מים, שהם (דהיינו בעלי החכמה הנ"ל) אפיקי מים של התורה אל השכינה, (כי התורה נקראת מים, ואין תורה אלא העמוד האמצעי, (דהיינו ז"א קו האמצעי), כי אלו אפיקי מים (שהם בעלי החכמה הנ"ל, שמהם תצא התורה שהיא מים), הם בצער ביגון בעניות, ואלו הם חבלים וצירים של היולדת, שהיא השכינה, שנאמר בה ותגל יולדת, ובאלו חבלים תהיה, בצער שלהם (של בעלי התורה והחכמה הנ"ל, שצערם נבחן לחבלי לידה של השכינה).

ובאלו חבלי לידה שצועקת בהם מתעוררים ע' סנהדרין למעלה, עד שיתעורר הקול שלה עד הוי"ה, ומיד קול ה' יחולל אילות, שהם בעלי המשנה (הנ"ל, שהוא סוד) בתולות אחיה רעיתיה, לכולם יהיה חיל כיולדה ממש, בדחק שהשעה דוחקת להם בכמה נשיכות של יצר הרע, שהוא הנחש הנושך אותם בכמה דחקות.

בזמן ההוא היא נפתחת להוליד את המשיח, בשביל החלקים והדחק של הצדיקים, בעלי מדות, בעלי סודות התורה, בעלי בושת וענוה, בעלי יראה ואהבה, בעלי חסד... שהשעה דוחקת אותם, וזהו שהעמידו בעלי המשנה, דור שבן דוד בא אנשי חיל יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, ויראי חטא ימאסו, וחכמתם תסרח, ותהא האמת נעדרת, והגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומאלו הקולות שנותנת, שהם שבעים, כנגד שבעים תיבות (שיש במזמור) יענך ה' ביום צרה, נתפתחה רחמה, שהיא ב' (דהיינו בית הרחם), הכלול מב' בתים, להוליד ב' משיחים, (משיח בן דוד ומשיח בן יוסף), ומביא ראשה בין ברכיה, הראש שלה הוא העמוד האמצעי (דהיינו ז"א, ברכיה) הם ב' שוקים נצח והוד, שהם ב' נביאים, משם נולדים ב' משיחים, בעת ההיא ויחשוף יערות, והנחש יהיה נעבר מן העולם... (אחרי ריא, ועיין שם עוד)

...באותה שעה יתעוררו על העם הקדוש צרות, אלו על אלו, בדוחק גדול, והם צועקים צעקה אחר צעקה, דמעות אחר דמעות, ויתעוררו אותה (את השכינה), והיא משמיעה קול על בניה, והקב"ה קורא ואומר, זו היא איילתי, חברתי, יונתי, שלמתי, היושבת בגנים, (שמקודם לכן) לא היתה יושבת אלא בסתר המדרגה בפנים, כמו שאמר כל כבודה בת מלך פנימה, ועתה היא בגנים בעזות, כאם ההולכת אחר בנה בשווקים וברחובות העיר, מפחד שלא יזיקו לו...

כמה זמנים הם שלא שמעתי את קולך, ולא ידעתי אותך, אז היו כל בני העולם בערבוב בעמים, אומות באומות, ומי שלא היה ראוי למלוך יבואו אותו שישלוט, ויבואו עמו עמים נכרים ולשונות אחרים, שאינם יודעים דין ולא חוקי המלכות, וכמה מלחמות הם חושבים לעשות. ובשפה רפה, ודבור רך, יעשה כרצונו, וישלוט, ויחשבו כמה מחשבות להרע, ועל העם היחיד יעשה חוקים רעים, אז תהיה צרה על צרה על אותו העם היחיד. בו בזמן יתחזק הקב"ה וירצה את האילה שלו, (שהוא המלכות), בכמה דברי רצוי, ויחזק בה, ויקים אותה מעפר, הוא ולא אחר, ושתי הישיבות תשארנה עמה.

ג' מלכים ישארו ויתעוררו בג' רוחות העולם, על העם הזה (דהיינו ישראל), והמלך שהיה שולט בפה רך, ישלוט בכעס גדול וזעף ותוקף על העם הקדוש. ובחדש השלישי בארבעה לחדש, בתשע שעות ומחצה, ילכו כל בני הישיבה עם האילה (שהיא המלכות) לקברו של הרועה, נאמן ביתו (שהוא משה), ותתן ג' קולות עליו... (זהר חדש בלק קיא, וראה שם עוד, וערך משיח)

השכינה תלך ותחזור למשה שבעים יום, לסוף שבעים יום תעלה צעקת ישראל לפני המלך הקדוש, שיהיו מצירים להם בכל רוחות העולם, ובית כנסת אחד לצד דרום יאבד ויחרב, וחמשה צדיקי אמת יהרגו ביניהם, לסוף ל"ב ימים אחר שיהרגו (לאנשי בית הכנסת) ההוא, ילבש הקב"ה קנאה לשופר קטן הזה, (שהוא המלכות), ואותו משיח בן אפרים יפשוט פרשות, כשור אחד שקרניו עולות כקרני ראם. ואותו השופר הקטן יתקע תרועה תקיעה ותרועה ג' פעמים בראש ההר כבתחילה, אז יסעו הדגלים של המשיח ההוא, ויפול רעש על העולם על ידי קולות השופר, וכל בני העולם ישמעו וייראו... ואז יתבער הגלולים מן ארץ הקדושה, וג' מלחמות יעשו בני ישמעאל עם המשיח, והם יבואו וישתחוו לרבון העולם בהר הקדש בירושלים...

ובחודש בול (שהוא מרחשון) יפלו שונאי, ויעברו כל אלו הגילולים שישארו הקדושה, ומשם ילכו (ישראל), ויעוררו מלחמות על העולם ויתפשו אותה, וישלטו עליה י"ב חדשים... (שם שם קכז, וראה שם עוד וערך משיח)

באניות, (הפירוש) הוא כאן כמו שאמרת, שאתה דורש בעניות, שתכלה אז פרוטה מן הכיס, אבל עתידים כל בני העולם לבא על ישראל באניות הים, ויחשבו לכלות (את ישראל) מן העולם, וכולם יהיו נטבעים בתוך הים, כמו שעשה בימים הראשונים... כי לאחר שכל הצדדים האחרים (מאומות העולם) יתקבצו על ישראל יחשבו ישראל שבעת ההיא יאבדו, והם יהיו נמכרים לאויביהם, זה שאמר והתמכרתם שם, ונמכרתם לא כתוב, ואלא והתמכרתם, דהיינו שתחשבו בלבבכם שנמכרתם, ואינו כן, כי ואין קונה, כתוב, שאין מי שיוכל לשלוט עליכם, כל זה באחרית הימים, והכל תלוי בתשובה, והכל סתום. (שם כי תבא טז)

ימות המשיח

...אמר להם רבי שמעון, אין רצונו של הקב"ה בזה, שיתגלה יותר מדאי לעולם, וכשיהיה קרוב לימות המשיח, אפילו תינוקות שבעולם עתידים למצא סודות החכמה, ולדעת בהם קצים וחשבונות (שם הגאולה), ובאותו הזמן תגלה לכל, וזה שאמר כי אז אהפוך אל עמים וגו', מהו אז, היינו בזמן שכנסת ישראל תקום מעפר, ויקים אותה הקב"ה, אז אהפוך אל עמים וגו'. (וירא תס)

...ואין בין העולם הזה לימות המשיח, אלא שעבוד מלכיות בלבד, ואין בין עולם הזה לתחיית המתים, אלא נקיות והשגת ידיעה, רב נחמן אמר ואריכות ימים. אמר רב יוסף וכי ימות המשיח ותחיית המתים לאו חד הוא, אמר ליה לא, דתנן, בית המקדש קודם לקבוץ גליות, קבוץ גליות קודם לתחיית המתים, ותחיית המתים הוא אחרון שבכלם, מנא לן, דכתיב בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס, הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם, זו היא תחיית המתים שהיא הרפואה לשבורי לב, על מתיהם, בונה ירושלים תחלה, ואחריו נדחי ישראל יכנס, והרופא לשבורי לב אחרון על הכל.

יעבדוך עמים, (נתקיים) בזמן ששלט שלמה המלך בירושלים, שכתוב, וכל מלכי ארץ וגו', מביאים איש מנחתו וגו', וישתחוו לך לאומים (יתקיים בזמן שיבא מלך המשיח, שכתוב, וישתחוו לו כל מלכים. רבי יהודה אומר, הכל יהיה בזמן שיבא מלך המשיח, שכתוב, וישתחוו לו כל מלכים, כל גוים יעבדוהו. (תולדות קמה)

אמר לו, כל הברכות האלו נתקיימו, וכן ברכות האחרות שהקב"ה ברך את יעקב נתקיימו. אבל בתחילה לקח יעקב (את כל הברכות) למעלה, (משמים וארץ העליונים, ועל כן הם אצלו מחוסרי השלמות, כל עוד שלא לקח מלמטה כנ"ל בסמוך), ועשו לקח למטה, ולאחר כך כשיקום מלך המשיח, יקח יעקב מלמעלה ומלמטה, (דהיינו גם משמים וארץ התחתונים), ויאבד עשו מכל, ולא יהיה לו חלק ונחלה וזכרון בעולם. וזה שאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש, מפני שיאבד עשו מכל, ויירש יעקב שני עולמות, עולם הזה (דהיינו שמים וארץ התחתונים), ועולם הבא, (דהיינו שמים וארץ העליונים. ואין לשאול הלא גם מקודם ביאת המשיח מקבל יעקב משמים וארץ התחתונים, דהיינו בזמן בית המקדש, ובשבתות וימים טובים, ועל ידי תפלות, אבל לעתיד לבא יהיה זה בקביעות)... (שם קנד, ועיין שם עוד)

מהם נתקיימו בעולם הזה, וכולם יתקיימו בזמן מלך המשיח, שאז יהיו ישראל גוי אחד בארץ ועם אחד אל הקב"ה, וזהו שכתוב, ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ, וימשלו למעלה ולמטה, שכתוב, וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתי, היינו המלך המשיח, שכתוב וביומיהון די מלכיא אינון יקום א-לה שמיא מלכו וגו', ועל כן רצה יעקב שברכותיו יהיו נדחות לעתיד לבא, ולא לקח אותם מיד. (שם קפו)

ויתר עז, בזמן שמלך המשיח יתער בעולם, הם יצאו ויערכו מלחמה בעולם וינצחו, ויתגברו על העמים, ובני העולם יפחדו מהם, ויתחלחלו לפניהם, ויחשבו (בני ראובן) להתגבר (במלכות), ולא ישארו בה, זהו שכתוב פחז כמים אל תותר, מהו הטעם, שאלה ישארו במלכות ואפילו בצד אחד בעולם, משום כי עלית משכבי אביך, שעתידים לבא ולערוך מלחמה בתוך ארץ הקדושה, משכבי אביך, הוא בדיוק, וזו היא ירושלים שירצו לקחת אותה ממלך המשיח. (ויחי תקמח)

באותו זמן יתעורר עם אחד מסוף העולם על רומי הרשעה, ויערוך עליה מלחמה ג' חדשים, ויתאספו שם עמים רבים ויפלו בידיהם, עד שיתאספו עליה כל בני אדום מכל קצוי העולם, ואז יתעורר הקב"ה עליהם, זהו שכתוב כי זבח לה' בבצרה, ולאחר כך מה כתוב, לאחוז בכנפות הארץ וגו', ויכלה את בני ישמעאל מן הארץ וישבר כל הכחות שלמעלה, ולא ישאר כח למעלה על עם העולם, (דהיינו ישראל), אלא כח ישראל בלבדו, זה שאמר ה' צלך על יד ימינך... (וארא רה, וראה עוד משיח-כללי שמות קיג והלאה)

שתולים בבית ה' לזמן מלך המשיח, בחצרות אלקינו יפריחו, בתחיית המתים, עוד ינובון בשיבה ביום ההוא שהעולם חרב, (דהיינו באלף השביעי) דשנים ורעננים יהיו, לאחר כך (שהעולם) יחזור להבנות, שכתוב השמים החדשים והארץ החדשה, ואז ישמח ה' במעשיו... (ויקרא רסח)

אמר רבי יהודה, עתיד הקב"ה לגלות סודות עמוקים בתורה בזמן מלך המשיח, משום שמלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, וכתוב, ולא ילמדו עוד איש את אחיו ואיש את רעהו לאמר דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, אמן כן יהי רצון. (שם שפח)

קם רבי יוסי ואמר, בימיו של מלך המשיח לא יאמרו אחד לאחד למדני חכמה, שכתוב ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, ובזמן ההוא יעורר עתיק יומין רוח היוצא ממוח הסתום מכל, (שהוא חכמה דא"א), וכשיוציא את זה כל הרוחות שלמטה יתעוררו עמו, ומה ומי הם (הרוחות שלמטה), הן הספירות הקדושות דז"א, שהן ששה רוחות אחרים שהם כך, שכתוב (עליהן) רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה', (שהם בחינות חג"ת נה"י דז"א).

שלמדנו כתוב, וישב שלמה על כסא ה', וכתוב שש מעלות לכסא, (נגד חג"ת נה"י), ומלך המשיח עתיד לשבת (בכסא) של שבע (מעלות), שש הן (כנגד חג"ת נה"י), ועם הרוח של עתיק יומין שעליהם, (היוצא מנקב שמאלי של חוטמא כנ"ל), הרי שבע, כמו שלמדנו. אמר רבי שמעון ינוח דעת רוחך לעולם הבא... (אדרא רבא ס"ה ועיין שם עוד)

...ואותו השופר הקטן, (שהוא המלכות), יתקע תרועה תקיעה ותרועה ג' פעמים בראש ההר כבתחילה, אז יסעו הדגלים של המשיח ההוא, ויפול רעש על העולם על ידי קולות השופר, וכל בני העולם ישמעו ויראו, כמו שאמר כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו, וכתקוע שופר תשמעו. ואז יתבער הגלולים מן ארץ הקדושה, וג' מלחמות יעשו בני ישמעאל עם המשיח, והם יבואו וישתחוו לרבון העולם בהר הקודש בירושלים, ואלו המלחמות תהיינה באלף הששי... (זהר חדש בלק קכט, וראה עוד משיח-חבלי)

לעתיד לבוא

ועם כל הרוממות שבכתוב הזה, פירשוהו החברים כלפי אלהים אחרים. הכתוב אני אני הוא, קאי על הקב"ה ושכינתו, (דהיינו ז"א ונוקביה), אני היינו השכינה, הוא היינו הקב"ה הנקרא והו, (ושיעור הכתוב שלעתיד בגמר התיקון תאמר הנוקבא ראו כי אני והו"ו אחד, דהיינו סוף הכתוב והיה אור הלבנה כאור החמה, שהנוקבא שוה אל הז"א). ואין אלהים עמדי, הכוונה על אלהים אחרים, שהם ס"ם ונחש, (כי אז יגלה שהס"ם ונחש לא הפרידו מעולם בין קב"ה ושכנתיה), כי אז תתגלה שאני אמית בשכינתי למי שהוא חייב, ואני אחיה בשכינתי למי שהוא זכאי, (כלומר שיתגלה השגחתו יתברך למפרע בכל העולם כולו, ואז יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם, לאפוקי ממה שנדמה לנו בשתא אלפי שני שיש הנהגה המתנגדת לקדושה שהם ס"ם ונחש, בסוד הכתוב אשר שלט האדם באדם לרע לו, אבל אז יגלה לעין כל, אני אמית בשכינתי ואחיה בשכינתי ואין עוד מלבדו). (בראשית קעה)

כי בעת ההיא יהיה הקב"ה בזווג עם שכינתו, והעולם יתחדש, כמו שכתוב כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגו', וזה הוא ביום עשות שכתוב כאן, דהיינו ביום שיתחדש העולם. (שם רלב)

בעת ההיא יזכו ישראל כל אחד ואחד בבת זוגו, וזהו שכתוב ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה וגו', (פירוש כי באמת נמשכים ישראל מן המלכות, אלא משום שלא יכול העולם להתקיים שיתף עמה מדת הרחמים, דהיינו בינה, ונמצא משום זה שכל הנוקבין דנשמות ישראל נמשכים מן הבינה, שהיא מדת הרחמים כי מלכות דמדת הדין נגנזה כנ"ל, ונמצא שאין להם לישראל בת זוגם האמיתי, אבל בגמר התקון כשהמלכות עצמה תתקן ולא תהא צריכה עוד לשיתוף הבינה, יהיו אז הנוקבין דנשמות ישראל מבחינת המלכות עצמה, שהיא בת זוגם האמיתית)...

בעת ההיא יוסר הערב רב מהעולם, ואז נאמר בישראל ובמשה כל אחד ואחד בבת זוגו, ויהיו שניהם ערומים וגו' ולא יתבוששו, (כלומר לא יהיו צריכים ללבושים לכסות הערוה), כי הוסר הערוה מן העולם, שהם הערב רב שגרמו הגלות בעולם. (שם רפג, ועיין שם עוד)

רבי אליעזר אומר עתיד הקב"ה לתקן העולם ולתקן את רוח החיים בבני אדם באופן שיאריכו ימים לעולם, הדא הוא דכתיב כי כימי העץ ימי עמי וגו', וכתיב בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל הארץ כי פי ה' דבר. (שם תפב)

אמר רבי חזקיה עתיד הקב"ה להעביר את רוח הטומאה מהעולם, שכתוב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, וכתיב בלע המות לנצח. ועתיד הקב"ה להאיר את הלבנה, ולהוציא אותה מחושך, שהשיגה מכח אותו נחש הרע, כמו שכתוב והיה אור הלבנה וגו', מהו אור (שבעת הימים), הוא אותו האור שגנזו הקב"ה במעשה בראשית. (נח קמו)

אמר לו ההוא יהודאי כך אמר לי אבי, בשעה שהיה מסתלק מהעולם, לא תצפה לעקבות המשיח, עד שתהיה נראה קשת הזו בהעולם, מתקשטת בצבעים מאירים ותאיר להעולם, ואז תצפה למשיח, מאין לנו זה, כי כתוב וראיתיה לזכור ברית עולם, ועתה שהקשת נראה בצבעים חשוכים, הוא נראה רק לזכרון, שלא יבא מבול לעולם. אבל בעת ההיא היא תהיה נראה בצבעים מאירים ומתקשטת בתיקוניה, כמו כלה המתקשטת לבעלה, ואז יקיים לזכור ברית עולם, ויזכור הקב"ה לברית הזה שהוא בגלות... (שם רצ, ועיין שם עוד)

אבל לעתיד לבא הקב"ה יעיר חכמה בעולם, ויעבדו אותו בה, וזה שאמר ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי, לא כראשונים שהשחיתו עמה העולם, אלא ועשיתי את אשר בחוקי תלכו ואת משפטי תשמרו ועשיתם. (שם שעח)

אמר רבי פנחס, עתיד הקב"ה ליפות לגוף הצדיקים לעתיד לבא, כיופי של אדם הראשון, כשנכנס לגן עדן, שנאמר ונחך ה' תמיד וגו', והיית כגן רוה, אמר רבי לוי הנשמה בעודה במעלתה ניזונת באור של מעלה ומתלבשת בו, וכשתכנס לגוף לעתיד לבא באותו האור ממש תכנס, ואז הגוף יאיר כזוהר הרקיע, הדא הוא דכתיב והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, וישיגו בני אדם דעת שלימה, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה'... זהו דעת הבורא יתברך, ואזי ידעו הבריות, שהנשמה הנכנסת בהם, שהיא נשמת החיים, נשמת התענוגים, שהיא קבלה תענוגים מלמעלה, ומעדנות לגוף, והכל תמהים בה, ואומרים מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים, זו היא הנשמה לעתיד לבא.

אמר רבי יהודה תא חזי שכך הוא, דכתיב מלך אסור ברהטים. וכתיב בתריה מה יפית ומה נעמת, ואמר רבי יהודה באותו זמן, עתיד הקב"ה לשמח עולמו ולשמוח בבריותיו, שנאמר ישמח ה' במעשיו, ואזי יהיה שחוק בעולם, מה שאין עכשיו, דכתיב אז ימלא שחוק פינו וגו', הדא הוא דכתיב ותאמר שרה צחוק עשה לי אלקים, שאזי עתידים בני אדם לומר שירה, שהוא עת שחוק. רבי אבא אמר, היום שישמח הקב"ה עם בריותיו, לא היתה שמחה כמותה מיום שנברא העולם, והצדיקים הנשארים בירושלים לא ישובו עוד לעפרם, דכתיב והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו. הנותר בציון ובירושלים דייקא...

רבי יהודה ברבי אלעזר שאל לרבי חזקיה, אמר לו, מתים שעתיד הקב"ה להחיותם, למה לא יהיב נשמתהון באתר דאתקברו תמן, וייתון לאחייא בארעא דישראל. אמר לו נשבע הקב"ה לבנותך ירושלים ושלא תהרוס עולמים, דאמר רבי ירמיה עתיד הקב"ה לתקן עולמו ולבנות ירושלים ולהורידה בנויה מלמעלה, בגין שלא תהרס, ונשבע שלא תגלה עוד כנסת ישראל, ונשבע שלא יהרס בנין ירושלים, שנאמר לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה, ובכל מקום שאתה מוצא לא לא היא שבועה...

אמר רבי יצחק מאי דכתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים, מאי טיבותא דא למיזל כדין, דכתיב ואיש משענתו בידו, אלא אמר רבי יצחק עתידים הצדיקים לעתיד לבא להחיות מתים כאלישע הנביא, דכתיב וקח משענתי בידך ולך... דבר אחר ותאמר שרה צחוק עשה לי אלקים כתיב שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה, שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, אמר רבי יהודה לא היתה שמחה לפני הקב"ה מיום שנברא העולם, כאותה שמחה שעתיד לשמח עם הצדיקים לעתיד לבא. וכל אחד ואחד מראה באצבע ואומר, הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו, זה ה' קיוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו... (וירא שצג, וראה שם עוד)

...אחר נאחז בסבך וגו', הוא כמו שאתה אומר וכל קרני רשעים אגדע. וילך אברהם ויקח את האיל וגו', שהם מזומנים עוד להתנסות בכל נסיון רע, והצדיקים ישארו לעתיד לבא כמלאכים העליונים הקדושים, ליחד את שמו, ועל כן כתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד וגו'... (שם תיא)

מהו טל אורות, הוא אורות ממש, מאלו האורות של מעלה, שבהם עתיד להוריק חיים לעולם, אשר עץ החיים (שהוא ז"א), יריק אז חיים שאינם נפסקים לעולם, כי עתה החיים נפסקים, משום כי שנחש הרע שולט, הלבנה מתכסה, ומשום זה נפסקים כביכול מימיו, ועל כן החיים אינם שולטים כראוי בעולם.

ובעת ההיא אותו יצר הרע, שהוא נחש הרע, יסתלק מן העולם, ויעביר אותו הקב"ה כמו שנאמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ואחר שהוא יעבר מן העולם, הלבנה אינה מתכסה עוד, והנהר הנמשך ויוצא מעדן, (שהוא ז"א), לא יפסקו מבועיו, ואז כתוב, והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה וגו'. (חיי רד, ועיין שם עוד וערך תחיית המתים)

...אחות לבן, אחות יצר הרע, כדתנן בתחלה שהיה מנוול בחטאים בזה העולם נקרא לוט, לעתיד לבא שלא יהיה מנוול כבתחילה, כמי שרחץ וטבל מטומאתו, קורים אותו לבן, על כל פנים אין יצר הרע בטל מן העולם...

אמר רבי יוסי, אם כן מה ההפרש בין עולם הזה לאותו הזמן, אם גם אז יהיה היצר הרע, ועוד הרי המקרא אומר ויעתר לו ה' ותהר, שפירושו, שהקב"ה בעצמו עושה זאת, ומעורר באותו הזמן את היצר הרע. אמר רבי אחא כך הוא, שהקב"ה מעורר היצר הרע לאותו הענין כפי שצריך, אלא הזווג בלבד, אבל לא לכל שעה, שהיה תמיד עם האדם כמו עתה שהוא נמצא תמיד עם האדם, ובני אדם חוטאים על ידו. אלא שיתעורר רק אל הזווג בלבד... וזהו שכתוב והסירותי את לב האבן ונתתי לכם בשר, מהו לב בשר, אמר רבי יהודה לב להוציא בשר, ולא לדבר אחר, דהיינו ללידת הבנים בלבד...

אמר לו רבי יצחק, תאמר שהחברים חכמי המשנה נתעוררו בענין הזה, שיצר הרע יתבטל מעולם חוץ מבשעת הזווג, אמר לו חייך, שכן היצר הרע נצרך לעולם כמו הגשם שנצרך לעולם, כי אלמלא יצר הרע לא היתה חדות הלימוד בעולם, אבל לא יהיה אז מנוול כמקודם לכן, לחטא על ידו, וזהו הכתוב לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו'... (תולדות נב, ועיין שם עוד)

אמר רבי יוסי, כתוב לאחר מכאן ויעקב וגו', ונזיד עדשים, מהו עדשים, ואומר שהם עגולים כעגול, וכמו הגלגל המקיף העולם, כלומר שאינו יוצא ממסלולו, כך הוא האדם בעת ההיא, אף על פי שיהיה אז, כל אותו הטוב והיקר והשלמות, מכל מקום לא ישתנה דרך העולם מלאכול ולשתות. מתניתין תנן, ארבע רוחות העולם מנשבן, ועתיד קב"ה להתעורר רוח אחד, לקיים הגוף שיהא כלול מד' רוחות, הדא הוא דכתיב מארבע רוחות בואי הרוח... ותאנא אותו הרוח הוא רוח המוליד, הוא הרוח האוכל ושותה, ואין בין העולם הזה לימות המשיח, אלא שעבוד מלכיות בלבד, ואין בין עולם הזה לתחיית המתים אלא נקיות והשגת ידיעה, רב נחמן אמר ואריכות ימים.

אמר רב יוסף וכי ימות משיח ותחיית המתים לאו חד הוא. אמר לו לא, דתנן, בית המקדש קודם לקבוץ גלויות, קבוץ גליות קודם לתחיית המתים, ותחיית המתים הוא אחרון שבכל, מנלן, דכתיב בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס, והרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם. זו היא תחיית המתים, שהיא הרפואה לשבורי לב.

תנן מ' שנה קודם הקבוץ גלויות לתחיית המתים, כדאמרינן ויהי יצחק בן ארבעים שנה, האי מ' שנה מאי עבידתייהו. אמר רב כהנא אמר רב ברוקא מקבוץ גליות עד תחיית המתים כמה צרות, כמה מלחמות יתעוררו על ישראל, ואשרי הנמלט בהם, דכתיב בעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר... (שם סג ועיין שם עוד, וערך תחיית המתים)

...אף יעקב כך אמר, לנגד עשו, מספיקות לו עתה גם אלו הברכות, אבל אדחה אותן לאותו העת, שיהיו נחוצים לבני לנגד כל המלכים והשליטים שבכל העולם, שיקומו עליהם. כשאותו העת יגיע יתעוררו אלו הברכות מכל הצדדים על ישראל, ויתקיים העולם על קיומו כראוי להיות ומאותו יום ואילך יקום מלכות הזו על כל שאר הממלכות האחרות... (שם רג ועיין שם עוד)

כיוון שנחרב בית המקדש, מה כתוב, השיב אחור ימינו מפני אויב, ומשום זה כתוב הושיעה ימינך וענני, שהשמאל נתגבר אז והטומאה נתגברה עד שיבנה הקב"ה את בית המקדש, ויתקן העולם על תיקונו, וישובו הדברים כראוי, וצד הטומאה יעבור מן העולם, ולמדנו שכתוב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, וכתוב בלע המות לנצח וגו'. וישאר הקב"ה לבדו כמו שכתוב ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, הוא בלבדו, כמו שכתוב ואין עמו אל נכר, משום שיכלה כח הטומאה מן העולם ולא ישאר למעלה ולמטה אלא הקב"ה לבדו, וישראל עם קדוש לעבודתו וקדוש יקראו, שכתוב והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, כל הכתוב לחיים בירושלים... (ויצא שנט)

ועתיד הקב"ה להקים כנסת ישראל (שהיא השכינה) מעפר, כמו שנאמר ולשמח את העולם בכל, כמו שאמר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים וגו'... (מקץ רכד)

ועל כן עתיד הקב"ה לגלות אותו השמש ולהאיר לישראל, שכתוב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה, מהו שמש צדקה, ומשיב זהו שמשו של יעקב, שנתרפא בו, ומרפא בכנפיה, כי באותו הזמן יתרפאו כולם, כי בזמן שיקומו ישראל מעפר כמה חגרים וכמה סומים יהיו בהם, ואז הקב"ה מאיר להם אותו השמש להתרפאות בו, שכתוב ומרפא בכנפיה. ואז יאיר אותו השמש מסוף העולם עד סופו, ולישראל יהיה רפואה, ועמים עכו"ם ישרפו בו, אבל לישראל מה כתוב, אז יבקע כשחר אורך, וארוכתך מהרה תצמח. (שם רלו)

למדנו אמר רבי שמעון עתיד הקב"ה לעשות לכל צדיק וצדיק חופה בירושלים, כמו שכתוב קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה, כאשר תשוב השכינה אל המלך ויעשה לה אירוסין. וזהו שכתוב צאנה וראנה וגו', ביום חתונתו וביום שמחת לבו... (ויחי עז, ועיין שם עוד)

תאנא אמר רבי שמעון ומולדתך, זהו ירושלים של מטה... האנשים אשר יוולדו בירושלים הזו לאחר מכאן, שישובו העולם לאדון השמים, כי יתגיירו, לא יקראו אלא על שמות בני ישראל, ולא יקראו על שמות אבותיהם, כגון גרמקפוטקיא, אלא בשם ישראל... יקראו בנחלתם, וכאשר ישובו ינחלו עם ישראל בארץ, ויקח כל שבט ושבט את שלו, (וגם בשביל) אנשים משלהם, וכל אחד ינחל מן הארץ לפי מנינו. (שם עט)

תנא אמר רבי אבא עתידים ישראל לערוך מלחמה בדרך לאפרת, וימותו עם רב מהם, ואחר כן יקומו לתחיית המתים, וממשלה יתרה תהיה לאותם שמתו בדרך הזה, מכל אלו שיהיו כבר לפניהם בירושלים. (שם פו)

אמר רבי יוסי, כתוב הנה יום בא לה' וגו', והיה יום אחד הוא יוודע לה' וגו', וכי שאר הימים אינם של ה', אלא אמר רבי אבא מלמד ששאר הימים ניתנו לשרים, ויום ההוא אינו של השרים אלא של הקב"ה, כדי לעשות דין בעכו"ם, מפני שביום ההוא יפלו כל השרים ממעלתם, ועל כן כתוב ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, כי ביום ההוא לא יהיה מעלה לשרים... (שמות שמו, ועיין שם עוד)

ישיר, שר מיבעי ליה, אלא דבר זה תלוי (לעתיד לבא), שהשלים לאותו זמן והשלים לעתיד לבא, אף על פי שנסתלקו במדרגות העליונות שלמעלה ונקשרו בקשר של צרור החיים, הם עתידים כולם לעמוד לתחיה בגוף ולראות ולומר שירה זו, זה שכתוב אז ישיר משה ובני ישראל... ועל כן למדנו משה עתיד לומר שירה לעתיד לבא, מהו הטעם, משום שכתוב, כימי צאתם מארץ מצרים אראנו נפלאות, אראנו, אראך היה צריך לומר, אלא אראנו ממש, שמי שראה בתחילה (דהיינו משה) יראה שנית, וזה הוא אראנו. וכתוב אראנו בישע אלקים, ואז אז ישיר משה ובני ישראל וגו'. שירה של המטרוניתא, (שהיא המלכות) אל הקב"ה, למדנו כל אדם שאומר שירה זו בכל יום, ומכווון בה, זוכה לאמרו לעתיד לבא, כי יש בה עולם העבר, ויש בה עולם הבא, ויש בה קשרי האמונה ויש בה ימי מלך המשיח, ונתלים עליה כל התשבחות האחרות שאומרים העליונים והתחתונים... (בשלח רטז)

והכל כך הוא, תהרוס קמיך, הרסת לא כתוב אלא תהרוס, וכן תשלח חרונך וכו', הכל לעתיד לבא, ימינך ה' תרעץ אויב הוא בזמן המלך המשיח, וברוב גאונך תהרוס קמיך הוא לביאת גוג ומגוג, תשלח חרונך יאכלמו כקש הוא לתחיית המתים, שכתוב ורבים מישיני עפר יקיצו. בזמן ההוא אמר רבי שמעון, אשריהם שישארו בעולם, ומי הם, בא וראה, לא ישאר בעולם חוץ מאלו הנמולים שקבלו אות ברית קדש, ובאו בברית הקדוש בב' חלקים, כמו שהעמדנו והוא שומר לברית ההוא, ולא הכניסו במקום שלא צריך, אלא אלו הם שישארו ויכתבו לחיי עולם... (שם רצ)

...וכל סודות הנעלמים והסתומים, מה שלא נגלה לדורות אחרונים הבאים אחריהם, ולא לדורות שיבואו לעולם, עד הזמן שיבא מלך המשיח, שכתוב כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. (יתרו רצט)

בזמן ההוא אז תחפוץ זבחי צדק משום כי יתחבר הכל בחבור אחד, ויהיה השם שלם בכל תקונו, ואז הקרבן יהיה שלם להויה אלקים, כי עתה אלקים אינו מתחבר אל הקרבן, כי אם היה מתחבר בו, כמה אלהים אחרים יעלו אזנים להתחבר שם (וינקו מן הקדושה חס ושלום), אבל בזמן ההוא כתוב כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלקים לבדך, ואין אלהים אחר. (משפטים רסח)

וישראל שהיו כיונה, נרדפים מפני הנשר, שהוא מצד העופות של אומות העולם, בזמן ההוא יתעורר נשר (דקדושה), ויפרוש כנפיו על ערב האומות ועשו וישמעאל שהם עמלקים, וערב רע של ישראל וטרף אותם, שלא ישאר אחד מהם, לקיים מה שנאמר בישראל ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. משם והלאה אין מקבלים גרים, כמו שהעמידו בעלי המשנה אין מקבלים גרים לימות המשיח, ואומות העולם שישארו יעורר הקב"ה חיה דאדם לשלוט עליהם, לקיים בהם כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו, ולקיים בישראל וירדו בדגת הים וגו' ומוראכם וחתכם וגו', ומצד התבואות ה' מיני לחם השבורים מכולם, והם חטה ושעורה וכוסמת ושבלת שועל ושפון, המשיל אותם לישראל, זה שאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתה. כשיצאו ישראל מגלות יהיו שבורים עד שיתברר אוכל מתוך פסולת, דהיינו קש שהוא ערב רב, עד שיתבררו ויהיו נכרים ישראל שביניהם, שכבר נבררו מתוך מוץ ותבן... (משפטים תפו, ועיין שם עוד)

ויעשו את הכתנות שש וגו', רבי יוסי פתח והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים וגו', היינו כשיפקוד הקב"ה את בת יעקב ויקים אותה מעפר, ויתחבר השמש עם הלבנה, אז נכון יהיה הר בית ה' זה הוא ירושלים שלמעלה, (שהיא המלכות), שתהיה מתוקנת בתקוניה להאיר באור העליון, כי כל אורותיה אינם מתתקנים אלא באור העליון, (דז"א), ובזמן ההוא יאיר עליה אור העליון על אחד שבעה ממה שהיה מקודם לכן, כמו שכתוב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וגו'... (פקודי רכד, ועיין שם עוד)

פתח ואמר ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת, מהו ביום ההוא, הוא ביום שהקב"ה יעשה דין בעולם ויפקוד על רשעי עולם כמעשיהם, כי אין קימה לכנסת ישראל מעפר בעוד שאלו רשעים יעמדו בעולם. מה כתוב למעלה, בחרב ימותו כל חטאי עמי האומרים לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה, מה כתוב אחריו, ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת... (שם שעו, ועיין שם עוד)

בזמן שיקים הקב"ה את ביתו (שהוא המלכות), מה כתוב, בלע המות לנצח, בלע הוא כמו שנאמר בלע ה' ולא חמל. כוס ההוא ששתה זה ישתה זה, (כמו שמלאך המות בלע את בני העולם, כן יבולע מלאך המות). ואם תאמר בלע ההוא, הוא לזמן ידוע וקצוב כמו שישראל (היו בגלות זמן קצוב), אינו כן, כי כתוב לנצח, לדורי דורות... ואז יקים הקב"ה לכנסת ישראל (שהיא המלכות), והוא יקים האדנים והספות וכל אלו תקרות הבית בתקונם, לעולם ולעולמי עולמים, וכתוב הרחיבי מקום אהלך וגו', משום שיהיה נבלע הסט"א ולא יקום עוד לעולם, ואז וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי פי ה' דבר. (שם שפו)

ואז כשתגמר הגלות בהמשכת הרגלין (שיקבלו תיקונם), אז ועמדו רגליו ביום ההוא, ונעבר רוח הטומאה ההוא, הנקרא ערלה מן העולם, ויחזרו ישראל בלבדם לשלוט כראוי, משום שערלה היא הורידם למטה עד עתה, ומכאן והלאה, אחר שערלה ההיא נקצצת ונעברת מן העולם, אז וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב, ולא נמצא מקטרג עליהם, אשרי חלקם של ישראל בעולם הזה ובעולם הבא. (שם תשלט)

שתולים בבית ה' לזמן המשיח, בחצרות אלקינו יפריחו בתחיית המתים, עוד ינובון בשיבה ביום ההוא שהעולם יהיה חרב (באלף השביעי), דשנים ורעננים יהיו, לאחר כך (שהעולם יחזור להבנות, שכתוב השמים החדשים והארץ החדשה ואז ישמח ה' במעשיו, וכל כך למה, להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו. (ויקרא רסח)

בזמן ההוא יתקיים בהם (בז"א שנקרא משה, ובמלכות), ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו, כמו אדם ואשתו קודם החטא, כי כבר נעבר העירוב הרע שהם הערב רב, שהם קושיא רעה (כלומר דינים רעים), מן העולם, שהם העריות של קב"ה ושכינתיה (שהם) העריות של ישראל, ומכל שכן שהם העריות שלך, רועה נאמן (והם העריות) מהלכה שלך (שהיא מלכות), שבשבילם צריכים לכסות סודות התורה, כמו שהעמידוהו, כבוד אלקים הסתר דבר, עד שיעברו מן העולם... (צו לח)

ולעתיד לבא עתיד הקב"ה להחזיר השכינה למקומה, שימצא הכל בזווג אחד, שכתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד וגו'. ואם תאמר עתה אין הוא אחד, לא, כי עתה רשעי העולם גורמים (שז"א ומלכות) לא מצאו אחד, כי המלכה מתרחקת מן המלך, ואינם נצאים בזווג, ואמא עילאה (שהיא בינה), מתרחקת מן המלך ואינה מניקה אותו... (אחרי שעג, ועיין שם עוד)

אשרי הם הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא, עליהם כתוב, ואור צדיקים כאור נוגה, משום שבזמן ההוא יסתלק הנחש שהיה שורה תחילה בנוקבא, (דהיינו שהיה יונק מן המלכות), ויבא דכורא לשרות במקומו כמו בתחלה... (קדושים קל)

אמר רבי יהודה שמחה ושירה עתידים ישראל לשבח להקב"ה כאותו השבח שמשבחים ישראל בליל פסח, שכנסת ישראל (שהוא סוד לילה), מתקדשת בקדושת המלך, זה שאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג... (אמור קמד, ועיין שם עוד)

תא חזי לעולם הבא כתוב, כי כימי העץ ימי עמי, עץ הנודע ההוא, (שהוא עץ החיים), בו בזמן כתוב בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים... (שם שמ)

...אמר ה', היינו לעתיד לבא עתיד הקב"ה לעורר ולהשיב מבשן כל אלו שהרגו אותם חיות השדה ואכלו אותם. (כי מבשן הוא אותיות) מבין שיני... (בלק ח)

בזמן ההוא יתעורר רוח יתירה תוספת על ישראל, זה שאמר אשפוך רוחי על כל בשר, ותהיה מנוחה לישראל מאומות העולם, ונוח מאויביהם, שיהיה כמו בשבת, שמתוספת לאדם נפש יתרה בשבת ויש לו בה מנוחה, ואם בנפש יתירה יש לנו מנוחה, שהיא נקבה, כל שכן ברוח שהוא זכר. (פנחס תקסח)

בעת ההיא אלו בעלי התורה יהיו נכבדים, אלו שסבלו כמה חבלים וצירים כיולדה, והיו מבוזים מעמי הארץ יהיו נכבדים. ומיד, ה' למבול ישב בשביל הרשעים, אין מבול אלא דינים דמבול, דהיינו כעין שנפתחו מעיינות תהום וארובות השמים בימי המבול, אף כן יתעוררו דינים עליהם למעלה ולמטה (על הרשעים), וכל בזיון וקלון שעשו אומות העולם עכו"ם לשם הוי"ה ולעמו וכמה חרפות שסבלו ישראל מהם על שם ה' מכולם יטול הקב"ה נקמה, ועל כן נקרא נוקם ה' ובעל חימה עליהם... (שם תשב, וראה עוד גאולה)

ממשבצות זהב לבושה, כנגד זה אמר שלמה נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים, לחייך הן שתים, אחת לזמן הזה, ואחת לעתיד לבא. בתורים שני תורים ודאי, (אחד בזמן הזה ואחד לעתיד לבא), כי בימות המשיח תתחדש הדעת בעולם והתורה תאיר לפני הכל, כי כתוב כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם... (זהר חדש חקת קלא, ועיין שם עוד)

לעתיד לבוא - סעודה

אמר רבי יהודה לרבי חייא, הא דתנינן דעתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים לעתיד לבא, מאי היא, אמר ליה עד לא אזלית קמי אינון מלאכיו קדישין מארי מתניתין, הכי שמיע לי, כיון דשמעית הא דאמר רבי אלעזר אתישבא בלבאי, דאמר רבי אלעזר סעודת הצדיקים לעתיד לבא, כהאי דכתיב ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו. ודא הוא דתנן ניזונין, ואמר רבי אלעזר באתר חד תנינן נהנין, ובאתר אחרא תנינן נזונין, מאי בין האי להאי, אלא הכי אמר אבוי, הצדיקים שלא זכו כל כך נהנין מאותו זיו, שלא ישיגו כל כך, אבל הצדיקים שזכו נזונין עד שישיגו השגה שלמה. ואין אכילה ושתיה אלא זו, וזו היא הסעודה והאכילה. ומנא לן הא, ממשה, דכתיב ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכל ומים לא שתה. מאי טעמא לחם לא אכל ומים לא שתה, מפני שהיה נזון מסעודה אחרת, מאותו זיו של מעלה, וכהאי גוונא סעודתן של צדיקים לעתיד לבא.

אמר רבי יהודה סעודת הצדיקים לעתיד לבא, לשמוח בשמחתו, הדא הוא דכתיב ישמעו ענוים וישמחו, רב הונא אמר מהכא, וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו, אמר רבי יצחק האי והאי איתא לעתיד לבא, ותאנא אמר רבי יוסי יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, אלו דברים עתיקים שלא נתגלו לאדם מיום שנברא העולם, ועתידים להתגלות לצדיקים לעתיד לבא, וזו היא השתיה והאכילה, ודאי דא היא.

אמר רבי יהודה ברבי שלום אם כן מהו לויתן ומהו השור, דכתיב כי בול הרים ישאו לו. אמר רבי יוסי, והא כתיב בעת ההיא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון, והרג את התנין אשר בים, הא הכא תלתא, אלא רמז הוא, דקא רמז על מלכוותא, אמר רבי תנחום לית למימר על מה דאמרו רבנן, ודאי כך היא, אמר רבי יצחק, אנא הוינא קמיה דרבי יהושע ושאילנא האי מלה, אמרנא האי סעודתא דצדיקיא לעתיד לבא, אי כך הוא לא אתיישבא בלבאי, דהא אמר רבי אלעזר סעודת הצדיקים לעתיד לבא כהאי גוונא, דכתיב ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו. אמר רבי יהושע שפיר קאמר רבי אלעזר, וכך הוא. עוד אמר רבי יהושע האי מהימנותא, דאמרו רבנן לרובא דעלמא דזמינין אינון בהאי סעודתא דלויתן, ההוא יתור תורא ולמשתי חמרא טב, דאתנטר מכד אתברי עלמא, קרא אשכחו ודרשו, דכתיב ואכלתם לחמכם לשובע, דאמר רבי זירא כל מיני פיתוי פתה הקב"ה לישראל להחזירם למוטב, ודא הוא יתיר מכלהון, דאמר להו ואכלתם לחמכם לשובע, ובקללות ואכלתם ולא תשבעו, ודא קשיא להו מכלהו... חמו רבנן דגלותא אתמשך, אסתמכו על קראי דאורייתא ואמרו דזמינין למיכל ולמחדי בסעודתא רבה, דזמין קודשא בריך הוא למעבד להו, ועל דא רובא דעלמא סבלו גלותא בגין ההיא סעודתא. אמר רבי יוחנן אין לנו לסתור את האמונה אלא לקיים אותה, שהסעודה היא אכילה ושתיה, כי התורה מעידה עליה, כי אנו כבר יודעים אמונת הצדיקים והשתוקקותם מה היא, כי כתוב נגילה ונשמחה בך, ולא באכילה, וכמו כן נזכירה דודיך מיין, שפירושו יינה של תורה, ואותה הסעודה שהם עתידים בה, יהיה גם לנו חלק ליהנות ממנה, וזו היא חלק השמחה והשחוק, ואלה תולדות יצחק, שיצחקו הצדיקים לעתיד לבא, אברהם הוליד את יצחק, זכות הנשמה מוליד השחוק הזה והשמחה בעולם. (תולדות מא והלאה)

לויתן

אמר רבי יהודה ברבי שלום, אם כן מהו לויתן ומהו השור, דכתיב כי בול הרים ישאו לו. אמר רבי יוסי והא כתיב בעת ההיא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים, הא הכא תלתא, אלא רמז הוא דקא רמז על מלכוותא. אמר רבי יהושע האי מהימנותא דאמרו רבנן לרובא דעלמא, דזמינין אינון באיהי סעודתא דלויתן וההוא תורא ולמשתי חמרא טב... (תולדות מג, ועיין שם עוד)

...אבל הרי למדנו, כל העולם אינו עומד אלא על סנפיר אחד של לויתן, וסוד זה הוא, שבשעה שנמצא הלויתן דכר ונוקבא, וכי דכר ונוקבא ברא אותם הקב"ה, בכל מקום שהלכו היה העולם מזדעזע, ואם לא סרס הקב"ה את הזכר וצינן את הנקבה, היו מעכירים את העולם. ועל כן אינו עושה תולדות.... (משפטים רעכ, ועיין שם עוד)

...מבית לוי, שהלויתן (שהוא יסוד דז"א) השרה כל שמחה בעולם, זה שאמר לויתן זה יצרת לשחק בו... (שלח שיא, ועיין שם עוד)

ואתה תניא דמסייע לך יותר מכולם, משום שאתה הלויתן של ימה של תורה, כי אדונם של כל הדגים נקרא לויתן, שהוא על שם התורה, שנאמר בה, כי לוית חן הם לראשך, ובך אדם ובהמה תושיע ה'... בתוך כך בא המאור הקדוש (רבי שמעון), פתח רעיא מהימנא ואמר, בעלי המשנה, מי הוא לויתן, אמר לו המאור הקדוש זה הוא שמדרגתו עמוד האמצעי וצדיק, שנאמר בו, גוף וברית, אנו חושבים אותם כאחד, והוא גדל בים הזה, שהיא ימא עלאה, שהיא ים... אמר רעיא מהימנא ודאי לויתן הוא העומד על שפת הים, והעולם עומד על סנפירו שלויתן, זהו צדיק יסוד עולם, שכל העולם עומד עליו... (תבא סו, ועיין שם עוד)

לוז

אמר רבי יוחנן מטטרון שר הפנים שהוא נער עבד מרבו האדון המושל עליו, הוא ממונה על הנשמה להשפיע לה בכל יום מאותו אור שנצטוה, והוא עתיד לקבל חשבון בכתב מבית הקברות, מיד דומה, ולהראותו לפני אדונו, והוא עתיד לעשות אותו העצם לוז שאור תחת הארץ, ולתקן את הגוף ולהחיותו בשלמות. (חיי קנה, ועיין שם עוד)

רב הונא אמר לא כך הוא, ואני הייתי במדינות הים, ושמעתי שהיו קוראים לאותו העצם של השדרה ההוא, הנשאר מכל הגוף בקבר (ואינו נרקב), בתואל הרמאי, דהיינו נוכל. שאלתי עליו, אמרו שצורתו כמו הראש של נחש, שהוא רמאי, ואותו העצם הוא רמאי יותר מכל שאר העצמות של הגוף. כי למדנו אמר רבי שמעון למה נשאר ומתקיים אותו העצם יותר מכל שאר העצמות, הוא משום שהוא רמאי, ואינו סובל טעם מזונות של בני אדם כמו שאר העצמות, ומשם זה הוא חזק יותר מכל העצמות, והוא יהיה השורש שהגוף יבנה ממנו, (בעת תחיית המתים), וזהו שכתוב בת בתואל הארמי... (תולדות נ, ועיין שם עוד)

מקום יש בישוב שאינו שולט בו מחבל ההוא, ולא ניתנה לו רשות להכנס שם, וכל אלו הדרים שמה לא מתים עד שיוצאים מחוץ לעיר, ואין לך אדם מכל הדרים שם שלא ימות, וכולם מתים כשאר בני אדם, אלא לא בעיר, מה הטעם, משום שאינם יכולים לשבת תמיד בעיר, אלא אלו יוצאים ואלו נכנסים, על כן כולם מתים. מהו הטעם שמלאך המחבל אינו שולט שם, אם תאמר שאינו עומד ברשותו, הרי ארץ הקדושה שאינה עומדת ברשות אחרת, ומתים, במקום הזה מהו הטעם שאינם מתים, ואם תאמר בשביל קדושת המקום, הרי אין לך מקום שבקדושה בכל הישוב כמו ארץ ישראל, ואם תאמר משום זכותו של אדם הזה שבנה העיר, הלא כמה בני אדם היו שזכותם יותר משלו, אמר רבי יצחק אני לא שמעתי ואיני יכול לומר.

באו ושאלו את רבי שמעון, אמר להם, ודאי המקום ההוא אין מלאך המות שולט עליו, והקב"ה אינו רוצה שימות אדם במקום ההוא לעולם, ואם תאמר שמקודם לכן עד שלא נבנה מתו במקום ההוא בני אדם, אינו כן, אלא מיום שנברא האדם נתתקן מקום ההוא לקיום, וסוד הסודות כאן לאלו המסתכלים בסוד החכמה. כשברא הקב"ה את העולם ברא אותו בסוד האותיות, ונתגלגלו האותיות וברא העולם בחקיקות של השם הקדוש... נשארה אותו טי"ת במקום ההוא תלויה באויר, ט' היא אות המאירה החיים... (תרומה תסז, ועיין שם עוד)

משיח

דבר אחר, וכל שיח השדה קאי על משיח ראשון, (דהיינו משיח בן דוד), טרם יהיה בארץ, וכל עשב השדה טרם יצמח, קאי על משיח שני, (שהוא משיח בן יוסף), ולמה לא היו המשיחין בארץ, ואומר שהוא משום שאין עמהם משה, שעליו נאמר, ואדם אין לעבוד את האדמה. וסוד הדבר, לא יסור שבט מיהודה זהו משיח בן דוד, ומחוקק מבין רגליו, זהו משיח בן יוסף, עד כי יבא שילה, זהו משה, כי משה בגימטריא שילה, ולו יקהת עמים, הוא אותיות ולוי קהת, כלומר שיגיע התיקון ממשה עד קהת ועד לוי שהם אבותיו. (בראשית רלד, ועיין שם עוד)

...ולמעלה מהצדיקים עומד משיח, והוא נכנס ועומד ביניהם ומוריד להם האור שיוכלו להשיגו. (בראשית ב טו, ועיין שם עוד)

המשיח נוסע מהיכל זה הב' ונכנס בהיכל השלישי, ושם כל אלו שסבלו מחלות ומכאובים ביותר כדי להתתקן. וכל אלו תינוקות של בית רבן שלא השלימו ימיהם, וכל אלו המתאבלים על חורבן בית המקדש ומורידין דמעות, כל אלו נמצאים בהיכל ההוא, ומשיח מנחם אותם (כלומר שמאיר להם אורותיהם).

ונוסע מהיכל זה ונכנס בהיכל הרביעי, כלומר, אחר שמשתלם בכל האורות שבהיכל הג' הוא יכול להכנס להיכל הת"ת), ושם כל אלו אבלי ציון וירושלים עם כל אלו שנהרגו על ידי עמים אחרים עכו"ם, המשיח רואה (את אבלי ציון וירושלים והרוגים של האומות), הוא מתחיל לבכות, ואז כל אלו הנשיאים מזרע דוד, כולם אוחזים בו ומנחמים אותו, המשיח חוזר לבכות פעם ב', עד שיוצא הקול ונתאחד בקולו של משיח, ועולה קולו למעלה, והוא מתעכב שם עד ראש חודש... וכשיורד יורדים עמו כמה אורות ומיני זיו המאירים לכל אלו ההיכלות, ורפואה ומאור לכל אלו הרוגים שעל ידי אומות העולם, ובעלי מחלות ומכאובים הסובלים עם המשיח, בכדי להמשיך הגאולה.

ואז המשיח מתלבש בבגד מלכות הנקרא פורפירא, כל אלו שנהרגו על ידי האומות עכו"ם חקוקים ורשומים באותה פורפירא, ועולה פורפירא זו של המשיח למעלה (אל הבינה), והוא נחקק בתוך פורפירא עליונה של המלך... עד שהמשיח חוזר ויורד ממקום הזיווג), ומנחם את הנשמות ויורדים עמו אורות ותענוגים להתענג, וכמה מלאכין ומרכבות יורדים עם המשיח, שכל אחד מהם נושא מלבוש בשביל כל אלו הנשמות של הרוגי אומות העולם עכו"ם, שם מתעדנים כל אותה העת שהמשיח עולה ויורד... (שם טז, ועיין שם עוד)

דבר אחר כי פשעי אני אדע וגו', כל המדרגות שבהם תלוים עונות בני אדם אני אדע, (כלומר שכבר תיקן אותם), וחטאתי נגדי תמיד, זו מיעוט הירח (שלא תקן), כי לא יצאה מפגמה עד שבא שלמה, ואז האירה בשלמות, ואז נתבשם העולם וישבו ישראל לבטח, שכתוב וישב יהודה וישראל וגו', ועם כל זה וחטאתי נגדי תמיד, כלומר שגם בימי שלמה לא נתקן מיעוט הירח בשלמות, כי בית המקדש חזר ונחרב, והלבנה שהיא הנוקבא חזרה למיעוטה, ולא יפסוק הפגם מהעולם עד שיבא מלך המשיח לעתיד לבא, כמו שכתוב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. (נח שיט)

ומשום זה דוד המלך חי לעולם, ואפילו בימות המלך המשיח, הוא המלך, כי למדנו אשר מלך המשיח, אם הוא יהיה מבין החיים דוד שמו, ואם הוא יהיה מנשמות הנפטרים דוד שמו, והוא היה מעורר השחר מטרם שיבא... (לך לך קלה, ועיין שם עוד)

וכאשר הקב"ה יעשה נקמות בשאר העמים עובדי כו"ם, אז נאמר אוקיר אנוש מפז, זהו מלך המשיח, שיתעלה ויתכבד על כל בני העולם, וכל בני העולם יעבדו וישתחוו לפניו, שכתוב, לפניו יכרעו ציים וגו', מלכי תרשיש וגו'. (וירא רנד)

בשבעים ושלש שנים, דהיינו אחר ז' שנים לגילוי משיח בן יוסף כל מלכי העולם יתאספו לעיר הגדולה רומי, והקב"ה יעיר עליהם אש וברד ואבני אלגביש ויאבדו מן העולם. ורק אותם המלכים שלא באו לרומי ישארו בעולם, שיחזרו אחר כך לעשות מלחמות אחרות, ובזמן ההוא יעיר מלך המשיח בכל העולם, ויתאספו אליו כמה עמים וכמה צבאות מכל קצוי העולם, וכל בני ישראל יתאספו במקומותיהם. עד שנשלמו השנים, והגיעו למאה שנים לאלף השישי, אז יתחבר הו' בה', (שישפיעו תקוני ג' הקוים הנ"ל אל הה' שהיא המלכות, דהיינו תקון הד' הנ"ל), ואז והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה', (ואז יהיה קבוץ גלויות), ועתידים בני ישמעאל (שהם הראש לכל כחות הקליפות מימין, כמו רומי לכחות השמאל), בזמן ההוא להתעורר יחד עם כל עמי העולם, (שלא באו לרומי כנ"ל), לבא על ירושלים למלחמה... (שם תפ, ועיין שם עוד)

ויהי אחר הדברים וגו', אמר רבי חזקיה לא בא הכתוב להשמיענו מה שעשה (יוסף), אלא הכתוב בא להשמיענו מה שיהיה בסוף הגלות, שכל אלו לסוף המנין שנמנה (דהיינו לסוף שש אלפים שנה כנ"ל, והכתוב, ויאמר ליוסף הנה אביך חולה), רוצה לומר, שיבא משיח (שהוא סוד יוסף), ויאמר לו, אביך שבשמים נחפז לקבל פניך הצופים על הקץ של המשיח... (ויחי לו, ועיין שם עוד)

אסרי לגפן עירה, זהו מלך המשיח, שעתיד למשול על כל צבאות העמים ועל הצבאות הממונים על עמים עכו"ם שהם מעוזם להתחזק, ועתיד מלך המשיח להתגבר עליהם, משום שגן הזה, (שהוא הנוקבא), שולט על כל אלו כתרים התחתונים, ששולטים על ידם כל העמים עכו"ם, והוא נצח למעלה, ישראל שהם נקראים שורקה, שישמידו וינצחו צבאות אחרים למטה. ועל כולם יתגבר מלך המשיח, הדא הוא דכתיב, עני ורוכב על החמור ועל עיר, עיר וחמור, הם שני כתרים, שהעמים עכו"ם שולטים בהם, והם מצד שמאל, בחינת חול (ומלך המשיח מתגבר עליהם). ומה שאומר (הכתוב על המשיח) שהוא עני, וכי מלך המשיח יקרא עני, אלא הכי אמר רבי שמעון, משום שאין לו מעצמו כלום, (כי הוא הנוקבא דז"א), וקוראים לה מלך המשיח, (אבל) זו היא הלבנה הקדושה למעלה, (שהיא הנוקבא דז"א) שאין לה אור (מעצמה) אלא (מה שמקבלת) מן השמש (שהוא ז"א, ועל כן נקראת עני).

מלך המשיח זה ישלוט בשליטתו, יתיחד במקומו למעלה, ואז, הנה המלך יבא לך סתם, (להיותו כולל את הנוקבא למעלה ומלך המשיח למטה), אם למטה, עני הוא, כי בבחינת הלבנה היא, (שהיא הנוקבא העליונה, כי מלך המשיח למטה נמשך מן הנוקבא, ועל כן נקרא עני כמוה), ואם למעלה (שהיא הנוקבא עצמה), היא עני, כי היא מראה שאינה מאירה (מעצמה, אלא מז"א, ונקראת משום זה) לחם עני, ועם כל זה (המשיח) רוכב על חמור ועל עיר, שהם מעוזם של עמים עכו"ם, להכניעם תחתיו, ויתחזק הקב"ה (שהוא הנוקבא), במקומו (למעלה, כי הכתוב הנה מלכך יבא לך כולל את שניהם כנ"ל). (שם תקפז, ועיין שם עוד)

אחר שהצרות האלו מתעוררות על ישראל, וכל העמים ומלכיהם יתיעצו יחד עליהם, ומעוררים כמה גזרות רעות, וכולם בעצה אחת באים עליהם, ותבאנה צרות על צרות, והאחרונה משכחת את הראשונה, אז יתראה עמוד האש עומד ממעלה למטה ארבעים יום, וכל העמים שבעולם יראו אותו. בזמן ההוא יתעורר מלך המשיח לצאת מן גן העדן ממקום ההוא שנקרא קן צפור, ויתגלה בארץ הגליל, וביום ההוא (שהמשיח) יצא לשם, יתרגז כל העולם, וכל בני העולם יתחבאו בתוך מערות (ובבקעות) שבאבנים, ולא יחשבו להנצל, ועל זמן ההוא כתוב, ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו לערוץ את הארץ. מפני פחד ה', זה הוא הרגזה של כל העולם, ומהדר גאונו, שהוא משיח, בקומו לערוץ הארץ, הוא כאשר יקום (המשיח) ויתגלה בארץ הגליל, משום, שהוא מקום הראשון שנחרב בארץ הקודש (על ידי אשור), שמשום זה יתגלה שם תחילה לכל מקום, ומשם יעורר מלחמות על כל העולם.

ואחר ארבעים יום, שהעמוד יקום מארץ לשמים, לעיני כל העולם והמשיח יתגלה, יקום מצד מזרח כוכב אחד המלהט בכל הצבעים, וז' כוכבים אחרים מסבבים לכוכב ההוא, ויעשו עמו מלחמה בכל הצדדים ג' פעמים ביום, עד שבעים יום, וכל בני העולם רואים. ואותו כוכב יעשה עמהם מלחמה בלפידי אש הלוהטים ומנצצים לכל צד, ומכה בהם עד שבולע אותם בכל ערב וערב, וביום (חוזר) ומוציא אותם, והם עושים מלחמה לעיני כל העולם, עד שבעים יום, לאחר שבעים יום יתגנז כוכב ההוא, ויתגנז משיח עד י"ב חודש, ויחזור עמוד האש כמקודם לכן, ובו יתגנז המשיח ועמוד ההוא אינו נראה.

לאחר י"ב חודש יעלו את המשיח בתוך עמוד ההוא אל הרקיע, ושם יקבל תוקף ועטרת המלכות, וכשיורד לארץ יתראה שוב אותו עמוד האש כמקודם לכן, לעיני כל העולם, ואחר כך יתגלה המשיח, ויקבצו אליו עמים רבים, ויעשה מלחמות בכל העולם, ובזמן ההוא יתעורר הקב"ה בגבורתו לכל עמי העולם, ומלך המשיח יהיה נודע בכל העולם, וכל מלכי העולם יתעוררו להתחבר יחד לעשות עמו מלחמה. וכמה מפריצי ישראל יתהפכו לחזור אל (הגוים), ויבואו עמהם לעשות מלחמה על מלך המשיח, אז יחשך העולם חמשה עשר יום, ורבים מעם ישראל ימותו בחשך הזה, ועל זה כתוב, כי הנה החושך יכסה ארץ וגו'. (שמות צט)

אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו, אלעזר, בזמן שיתעורר מלך המשיח, כמה אותות ונסים אחרים יתעוררו בעולם, תא חזי, בגן עדן התחתון יש מקום אחד גנוז ונעלם שלא נודע, והוא מרוקם בכמה גוונים, ובו גנוזים אלף היכלות נחמדים, ואין מי שיכנס בהם בלבד המשיח, שהוא עומד תמיד בגן עדן, וכן הגן מסובב ממרכבות רבות של הצדיקים ומשיח עומד עליהם, ועל כמה צבאות ומחנות של נשמות הצדיקים אשר שם. ובראשי חדשים ובימים טובים ובשבתות נכנס המשיח במקום ההוא להשתעשע בכל היכלות האלו...

לפני ולפנים מכל אלו היכלות (דכסופין), יש מקום אחד נעלם וגניז שאינו נודע כלל, ונקרא עדן, ואין מי שיכול להשיג אותו, והמשיח נגנז בחוץ סביב לאותו מקום, עד שנגלה לו מקום אחד שנקרא קן צפור, והוא מקום שמכריז עליו צפור הזה, המתעוררת בגן עדן כל יום... במקום ההוא (שנקרא קן צפור) מרוקמים (בבגד המכונה פורפירא דמלכא) צורות של כל העמים שנאספו על ישראל להרע להם. נכנס (המשיח) במקום ההוא, ונושא עיניו ורואה את האבות שנכנסו בבית אלקים החרב, עד שרואה את רחל שדמעתה על לחיה, והקב"ה מנחם אותה ואינה רוצה לקבל תנחומים, כמו שאמר מאנה להנחם על בניה, אז המשיח מרים קולו ובוכה, ומזדעזע כל גן העדן, וכל אלו הצדיקים שהם שם, גועים ובוכים עמו. געה ובכה פעם שנית, ונזדעזע הרקיע של הגן, ואלף וחמש מאות רבוא מחנות (מלאכים) עליונים. עד שמגיע (המשיח) לכסא העליון, אז רומז הקב"ה לאותו צפור, ונכנסת אל הקן שלה, ויושבת אצל המשיח, וקוראת מה שקוראת, ונעור מה שנעור... עד שמתוך כסא הקדוש (שהוא בינה) נקרא ג' פעמים אותו קן צפור והמשיח, וכולם עולים למעלה (לבינה), והקב"ה משביע אותם להעביר מלכות הרשעה מן העולם על ידי המשיח, ולנקום נקמת ישראל, (ולהמשיך) כל הטוב שעתיד הקב"ה לעשות לעמו, וחוזרים אותו קן צפור והמשיח למקומם, וחוזר המשיח ונגנז בתוך המקום ההוא (קן צפור) כמקודם...

ויקום שלהבת אש אחת מצד צפון, (דהיינו מקו שמאל, שבשעה שממשיך החכמה מלמעלה למטה נהפך אורו לשלהבת אש) בתוך הרקיע ויעמדו זה כנגד זה ארבעים יום, (כי השלהבת שהיא מקו שמאל מפריד עצמו מכל אחת שבחו"ב תו"מ, שבקו האמצעי, שכל אחת כלולה מעשר ספירות, והם ארבעים). ויבהלו כל בני העולם. לסוף ארבעים יום, (דהיינו בספירה סופית מהם שהיא מלכות דמלכות), יעשו מלחמה הכוכב והשלהבת לעיני כל, ותתפשט השלהבת בשרפת אש בתוך הרקיע מצד צפון... אז יסולק הכוכב ההוא לצד דרום, (שהוא קו ימין ואור החסד, ויחזרו החסדים להאיר בעולם, שבזה) וישלוט על השלהבת, והשלהבת תהיה נבלעת מעט מעט ברקיע, מפני הכוכב, עד שלא תהיה נראה כלל. אז יעשה הכוכב אורחות ברקיע בי"ב גבולים ויעמדו אלו האורות ברקיע י"ב יום.

כשירצה (להמשיך הארתם) לאחר י"ב יום, (דהיינו לבחינת המלכות),יחרדו כל בני העולם (ממדת הדין שבמלכות), ויחשך השמש בחצי היום, כמו שנחשך ביום שנחרב בית המקדש עד שלא יהיו נראים שמים וארץ, ויתעורר קול אחד ברעם וזיקים (דהיינו קול ממדת הדין שבמלכות), ותתחלחל הארץ מאותו הקול, וכמה צבאות ומחנות ימותו מחמתו. ויום ההוא (שהוא מלכות כנ"ל, יגרום) שיתעורר בעיר רומי הגדולה (שהוא סוד בינה דקליפות), שלהבת אש (שהיא דינין דשמאל), בקול ההוא שיתעורר בכל העולם, (שהוא ממדת הדין שבמלכות, כלומר, שאלו ב' מיני דינים יתחברו יחד), וישרוף הרבה מגדלים והרבה היכלות וכמה מגדלים יפלו, וכמה רוזנים ושרים יפלו ביום ההוא, וכולם (דהיינו כל הדינים) יתקבצו עליה להרע. וכל בני העולם לא יוכלו להנצל. (וכל זה השתלמות המשיח באור החיה דג"ר, כנודע)...

מיום ההוא עד י"ב חודש, (כלומר עד שיתוקנו הארת י"ב גבולים גם במלכות, כי בז"א נקראים י"ב יום, ובמלכות נקראים י"ב חדש), יתיעצו כל המלכים ויגזרו כמה גזירות וכמה שמדות על ישראל, ויצליחו בהם, כמו שלמדנו אשרי הוא מי שיקרה לשם (היינו בימות המשיח), אשרי הוא מי שלא יקרה שם, (שינצל מדינים הללו), וכל העולם יהיו במבוכה גדולה.

לסוף י"ב חודש, (דהיינו אחר שיתוקנו י"ב האורות במלכות), יקום שבט מישראל, שזהו מלך המשיח, שיתעורר בתוך הגן עדן, וכל הצדיקים יעטרו אותו שם ויחגירו אותו כלי זיין באותיות רשומות של כלי השם הקדוש.

וקול יתפוצץ בענפי העצים דבגן, וקורא בכח, ואמר התעוררו קדושים עליונים, קומו מפני המשיח, הנה הזמן להתחבר אשה בבעלה, (דהיינו ת"ת ומלכות), ובעלה (ת"ת), רוצה לנקום בשבילה נקמות בעולם, ולהקים אותה ולנערה מעפר, אז יקומו כולם ויחגירו אותו כלי זיינו כמקודם, אברהם מימינו, יצחק משמאלו, יעקב מלפניו, משה רועה הנאמן מעל כל אלו הצדיקים הולך ורוקד בגן עדן, (ובזה נשתלם המשיח באור החיה דג"ר).

כיון שהמשיח נתקן על ידי הצדיקים בגן עדן, יכנס כמקודם במקום זה שנקרא קן צפור, ורואה שם צורת חורבן בית המקדש, ואת כל הצדיקים שנהרגו בו, אז לוקח משם עשר לבושים והם נקראים עשרה לבושי קנאה, ויהיה נגנז שם מ' יום שאינו מתגלה כלל. לסוף ארבעים יום, יתעורר קול אחד ויקרא מתוך כסא העליון, (שהוא בינה), את קן צפור עם מלך המשיח שנגנז בו, ואז מעלים אותו למעלה, והקב"ה רואה את מלך המשיח שמתלבש בלבושי נקם וחוגר כלי זיינו, ולקחו ונושק אותו על ראשו.

אז נרעדים ג' מאות ותשעים רקיעים, ורומז הקב"ה לרקיע אחד מהם, שהיה גנוז מששת ימי בראשית, והוציא מהיכל אחד שברקיע ההוא כתר אחד מפותח וחקוק בשמות הקדושים, בעטרה זו נתעטר הקב"ה כשעברו ישראל את הים, לקבל נקמה מכל רכבי פרעה ופרשיו, והעטיר את הכתר למלך המשיח... כיון (שהמשיח) נתעטר ונתתקן בכל אלו התקונים, לקח אותו הקב"ה ונשקו כמקודם. מי ראה המרכבות הקדושות ומחנות מלאכים העליונים שמסבבים אותו, ונותנים לו מתנות ומחמדים רבים, והוא יתעטר מכולם, נכנס שמה בהיכל אחד, ורואה כל המלאכים הנקראים אבלי ציון, הם הבוכים על חורבן בית המקדש ובוכים תמיד, והם נותנים לו לבוש מלכות אדום, לעשות נקמות, אז הקב"ה גונז אותו באותו קן צפור, ונסתר שם שלושים יום, (שהוא הכנה לקבל בחינת ג"ר יחידה).

לאחר שלשים יום באותו קן צפור, ירד מעוטר בכל התקונים מלמעלה ומלמטה, כמה מחנות קדושים סביבו, ויראו כל העולם אור אחד תלוי מן הרקיע לארץ, ויעמוד שבעה ימים... וכל בני העולם יתמהו ויבהלו ולא ידעו כלל, חוץ מאלו החכמים שיודעים בסודות אלו, אשרי חלקם.

וכל אלו שבעת הימים יתעטר בארץ, (שהוא סוד המלכות), באותו קן צפור שזה הוא סוד כי יקרא קן צפור לפניך, (שסובב על מלך המשיח המתעטר בקן צפור), באיזה מקום הוא, בדרך, זו קבורת רחל, שהיא עומדת בפרשת דרכים, (ומתוך שהמשיח מעוטר גם באור מלכות דמלכות, הראוי לקבוץ גלויות), על כן יבשר לה זה, וינחם אותה, ואז תקבל תנחומים, והיא תקום ותנשק אותו.

אחר כך יקום אור ההוא מאותו מקום, (מקבורת רחל), וישרה בעיר יריחו עיר האילנות, (ועל כן) בכל עץ זהו יריחו, (אשר יהושע לא יכול לתקן אותה לגמרי... ועתה המשיח יתקן אותה באור הימים), או על הארץ זהו ירושלים, (שהיא בחינת חיצוניות המלכות), ויהיה גנוז באותו האור בגן צפור י"ב חדשים.

לאחר י"ב חודש, יהיה אותו האור זקוף בין שמים וארץ, וישרה בארץ הגליל, ששם היה התחלת הגלות של ישראל, (היינו גלות אשור), ושם יתגלה המשיח מאותו האור של קן צפור, ושב למקומו. ובאותו יום תרעד הארץ כמקודם, מסוף חמשים עד סוף חמשים, ואז יראו כל העולם שנגלה מלך המשיח בארץ הגליל, ויתקבצו אליו כל אלו שעסקו בתורה, (והם שנקראים בכתוב) בנים, והם מעטים בעולם, ובזכות תנוקות של בית רבן, יתחזק כחו (של משיח), להתגבר, וזה סוד אפרוחים (שבכתוב), ואם לא נמצא אלה, הנה היונקים שיושבים בחיק אמותיהם ויונקים, כמו שאמר גמולי מחלב עתיקי משדים, והיינו או ביצים (שבכתוב), כי בשביל אלו שורה השכינה עם ישראל בגלות... והמשיח יתעכב עד י"ב חדשים אחרים, ואחר כך יבא בעלה, (שהוא ז"א), ויקים אותה מעפר, כמו שכתוב, אקים את סוכת דוד הנופלת.

ביום ההוא יתחיל המלך המשיח ויקבץ הגלות מסוף העולם ועד סופו, כמו שאמר אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו'. מיום ההוא, כל האותות והנסים והגבורות שעשה הקב"ה במצרים יעשה לישראל, כמו שאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.

אמר רבי שמעון, בני אלעזר, כל אלו הדברים תמצא בסוד של שלשים ושנים שבילי (החכמה) של השם הקדוש, וכל עוד שנסים אלו לא יתעוררו בעולם, לא יהיה נשלם סוד השם הקדוש, ולא תתעורר האהבה, כמו שאמר השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות וגו', בצבאות זהו מלך המשיח, שנקרא צבאות, או באילות השדה, זהו שאר הצבאות שלמטה... (שמות קו, ועיין שם עוד)

מלך המשיח דן בריח, כמו שאומר והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט וגו', ושלשה אלו, (משה, ושלמה המלך ומלך המשיח), דנים העולם בלא עדות והתראה, שאר בני העולם דנים על פי עדות על פי התורה... (יתרו קעה)

ראיתי בספר אדם הראשון שאמר כך, התורות של משיח הראשון ללבנה, (שהיא המלכות, דהיינו מזרעו של דוד, כי משיח השני הוא משיח בן יוסף), המראה שלו זהב ירקרק בפניו, המראה שלו זהב אופיר זקנו, המראה שלו זהב שבא בגבות עיניו, המראה שלו זהב פרוים בקריצין שעל עיניו, (דהיינו בריסי העינים), המראה שלו זהב סגור בשערות ראשו, המראה שלו זהב מופז על החזה שלו בלוח שעל לבו, המראה שלו זהב תרשיש על שני זרועות, כל שבע מראות האלו היו רשומות על כל אלו מקומות של השערות.

בזרוע ימין שלו היה חקוק ורשום רושם אחד סתום מבני אדם, שהוא מגדל שחקוק בו אריה, ואלף קטנה רשומה בו. וזה סימן אלף המגן תלוי עליו, כל זמן שעושה מלחמה רושם ההוא עולה ובולט ועל המגדל דופקת אלף הזו, ואז מתגבר לעשות מלחמה, וכשנכנס במלחמה, דופק האריה ואז מתגבר כארי ומנצח המלחמות, ומגדל ההוא מריץ, וסימנו בו ירוץ צדיק ונשגב... (שם ריב)

משיח בן דוד שהוא אריה (חסד), יהיה מימינו של משה, משיח בן יוסף, שהוא שור (גבורה) משמאלו, (דהיינו בסוד ג' קוין), שמימין אברהם (שהוא חסד), ומשמאל יצחק (שהוא גבורה), ומשה עצמו שהוא נשר (תפארת) הוא באמצע... (משפטים תפא)

בשעה שאומרים למשיח צערם של ישראל בגלותם, ואלו הרשעים שבהם, שאינם מסתכלים לדעת רבונם, הוא מרים קול ובוכה על אלו הרשעים שבהם, זה שאמר והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו, חוזרות הנשמות ועומדות במקומן... בגן עדן יש היכל אחד, שנקרא היכל החולים, אז משיח נכנס בהיכל ההוא וקורא כל המחלות וכל המכאובים וכל היסורים של ישראל, שיבואו עליו, וכלם באים עליו, ולולא שהוא מקל מעל ישראל ולוקחם עליו, לא היה אדם שיכול לסבול יסוריהם של ישראל על עונשי התורה, זה שאמר אכן חליינו הוא נשא וגו'... (ויקהל שלה)

...כי בהיכל זה נמצאות כל הנשמות וכל הרוחות העתידים לרדת לבני אדם מיום שנברא העולם... ומיום שנחרב בית המקדש לא נכנסו כאן נשמות אחרות, וכשיגמרו אלו, (דהיינו שכל הנשמות שבהיכל זה תרדנה להתלבש בבני אדם), היכל נמצא ריקם ויהיה נפקד מלמעלה, ואז יבא מלך המשיח, ויתעורר היכל זה שלמעלה, (דהיינו המלכות), ויתעורר ההיכל למטה (לגלות מלכותו בעולם הזה). (פקודי תרלח)

עוד פתח ואמר, על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון וגו', על הר גבוה, היינו ודאי הר העברים, המקום שנקבר משה בו, והרי העמדנו שהשכינה תעלה שמה, ותבשר אל העולם, אבל הכל היא, (כלומר שכל הפשטים כוללת המלה מבשרת ציון), מבשרת ציון זו היא חפצי בה, שהיא אשת נתן בן דוד, שהיא אמו של משיח, מנחם בן עמיאל (שהוא יצא מחלציה), והיא תצא ותבשר (על הגאולה), והיא בכלל מבשרת ציון. קול ישמע בעולם, ושני מלכים יתעוררו בעולם לערוך מלחמה, (ואז) יצא השם הקדוש (למלוך) על העולם... (שלח רחצ, ועיין שם עוד)

אמר רבי יוסי, אלו (עשרה) של ימין כלולים כולם באחד שנקרא חמור, וזה הוא אותו חמור שכתוב לא תחרוש בשור וחמור יחדיו, וזהו החמור שמלך המשיח עתיד לשלוט עליו, כמו שהעמדנו, ואלו (עשר) של שמאל כלולות כולן באחת הנקראת אתון, כי מצדה יוצא עירה המקטרג על הילדים... וזהו שכתוב עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות... (בלק תד, ועיין שם עוד)

ואמר בוצינא קדישא, כל הנפש לבית יעקב ששים ושש, ששים הוא להתעוררות של משיח ראשון, ושש הוא להתעוררות משיח שני, נשארו שש שנים למספר ע"ב, (שאז תהיה הגאולה, דהיינו אלף שנה שהוא כל אלף החמישי שכולו חרב, ורע"ב שנה לאלף הששי), לקיים בהם שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה, שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתה... (פנחס רעיא מהימנא תשמז, וראה עוד גאולה)

...ומה כתוב בהם, ויפן כה וכה וירא כי אין איש, שכולם חייבים ולא נמצא בהם איש שיהיה זוכה לצאת מן הגלות, ומשום זה מיאנה ללכת שם, ואמרת שלח נא ביד תשלח, והרי אתה (עתה) כמו בזמן ההוא (של יציאת מצרים), כך, עם ישראל יתקיים כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. (ובגלות האחרון ישלח עמך ב' משיחין, (משיח בן יוסף ומשיח בן דוד), שהם כנגד ב' כנפים של היונה, (שהיא השכינה), כי אתה בגלות הד' כגוף, ואין לך כנפים... (כי תצא נו)

...ובזמן שהנקב פתוח, כל מי שנופל שמה אינו עולה, ומשיח בן דוד נפל שם, עם משיח בן יוסף, שאחד הוא עני ורוכב על החמור, ואחד הוא בכור שורו, שזהו משיח בן יוסף. וזה הוא כי יכרה איש בור ולא יכסנו, ונפל שמה שור או חמור, ומשום זה נקרא משיח בר נפלי. והיא (דהיינו השכינה) נפלה עמהם, ונאמר עליה נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. (ואתה רעיא מהימנא, הוא בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו, והמת יהיה לו, זהו משיח בן יוסף שעתיד ליהרג. (שם סב, ועיין שם עוד)

ואם תאמר, למה בא המשיח מיהודה, מיוסף היה צריך לבא, אלא שניהם יבואו, (משיח בן יוסף ומשיח בן דוד), ומשום שהקב"ה אינו מאבד שכר כל בריה, נתנה המלכות לדוד, משום שהיה עשירי לצדיקים ושביעי שבאחים... (זהר חדש וישב מז)

כיון (שמשה) רואה השכינה נכנסת, יקום ויתחברו יחד זה עם זה, והקולות יתערו ברום מרומי רקיעים, והקב"ה ישמע, ונכנס לתוך היכל אהבה, ויקח משם ג' אוהבים ופתח להם המערה (של משה), אז באותו לילה יתעורר המשיח, והוא ימצא שם עמהם, ויחזרו על סודות התורה בכל אותו הלילה במערתו של משה. וכשעולה עמוד השחר יסתתר המשיח, וישארו שם משה והשכינה באותו יום, כביום השבועות... (שם בלק קיח)

ובחדש בול (שהוא מרחשון), יפלו שונאי ישראל, ויעברו כל אלו הגילגולים שישארו בארץ הקדושה, ומשם ילכו (ישראל) ויעוררו מלחמות על העולם, ובעוד שאלו יעשו מלחמות עם כל בני העולם, יתקבצו בניו של אדום על הארץ הקדושה, ויתפשו אותה, וישלטו עליה י"ב חדשים, לסוף י"ב חדש יתגעש וירעש העולם, ובין הזמנין האלו, תלך השכינה ותחזור למערה של משה. ויסתתר מלך המשיח תשעה ירחים, כירחים של היולדת, באלו ט' ירחים כמה צירים וחבלים יקבל על עצמו... ובין כך יהיו למשיח צירים וחבלים כיולדה, ועל הזמן ההוא כתוב, יענך ה' ביום צרה, שהם תשעה פסוקים כט' ירחים של יולדת, ויש בו ע' מילים, (רומז) כי לשבעים שנים באלף הששי יוליד את ממשלתו, דהיינו שישלוט על כל העולם, משום זה, באלו ט' ירחים יהיו נראים בכל לילה מחצות לילה ולהלאה רכב אש וסוסי אש לחוץ מן הרקיע, שעושים מלחמות אלו באלו עד שיאיר הבוקר.

אחר שיעברו תשעה ירחים אלו, אז יעורר הקב"ה את המשיח הזה, ויוציאו מגן עדן, ואותו יום שיצא מגן עדן יזדעזע כל העולם, כי כל בני העולם יחשבו שימותו. ועל היום ההוא כתוב, ובאו במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד ה', זו היא השכינה, שתתרומם מאותו זמן ולהלאה ומשיח עמה ומהדר גאונו, זה הוא המשיח, בקומו לערוץ הארץ, אז, ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ וגו', זהו בששים שנה של האלף הששי, וילכו לאחר שיעשה להם הקב"ה כמה נסים. (שם שם קלב)

דבר אחר עיר קטנה, זו היא ציון (דהיינו המלכות), ואנשים בה מעט, אלו ששת ימי בראשית, (שהם חג"ת נה"י), ובא אליה מלך גדול וסבב אותה, זהו פלוני, (דהיינו סמאל), ומצא בה איש מסכן, זהו משיח בן דוד, שנאמר בו עני ורוכב על חמור, ונאמר הצדיק אבד, כל זמן שלא יבא עליו השפע, ועליו נאמר ונהר יחרב ויבש, (ועל כן נקרא מסכן). חמור (ורוכב על החמור) וזהו סמאל, חכם, זהו משיח בן דוד, ועליו נאמר ומלט הוא את העיר בחכמתו, שיהיה גואל את משיח בן אפרים, וזהו היא גאולה שמלמעלה...

דבר אחר, עיר קטנה זו ירושלים, שהיא בזמן הזה קטנה וחרבה, ואנשים בה מעט, מעטים הם היהודים שיש בה, ובא אליה מלך גדול וסבב אותה, דא הוא מלכא מבני עשו, דאתמר עליה בדניאל שקוהי די פרזל, די מרע כל אילין תדיק ותרוע, תדיק ותרוע, תדיק ותסף כל אילין מלכוותא. ובזמן שהוא סיבב בירושלים, מצא בה איש מסכן וחכם, זה משיח ראשון, ומלט הוא את העיר בחכמתו, זה משיח אחרון. (שם רות רסו)

לא אוכל לגאול, פן אשחית את נחלתי, מכאן ששני משיחין הם, גואל קרוב וגואל רחוק, גואל קרוב הוא מצד ימין (דהיינו אור החסד), גואל רחוק זהו משיח בן יוסף, ומי הוא, הוא יוסף שנקרא צדיק, (שהיינו יסוד דז"א), יבא ויגאל תחלה, ואחר כך יתעורר (אור) הימין הגנוז, (דהיינו אור הראשון ששמש ביום א' דמעשה בראשית), שהוא נגנז לב' הצדיקים האלו צדיק וצדק... (שם תרכ, ועיין שם עוד)

משיח בן יוסף

זרוע השמאל (שהוא גבורה, נאמר בו שמאל דוחה וימין מקרבת, שאף על פי שהקדים (זמן הגאולה) לחדש תשרי, שהעמידו בו בעלי המשנה, בתשרי עתידים להגאל, (אמנם כיון שתשרי הוא שמאל לחדשים), תהיה דוחה (את הגאולה), כדי שלא ימות משיח בן אפרים (בדינים של השמאל), כי משיח בן אפרים הוא גלגול של ירבעם, שיש קטרוגים עליו (מחמת שחטא והחטיא את הרבים), ועל כן דוחה מתשרי שהוא שמאל, עד דיקרב הימין (שהוא) פסח, זרוע ימין (דהיינו חסד), לקיים בהם כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, וזה הוא בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל, לקיים בהם ובחסד עליון רחמתיך אמר גאלך ה'...

ואחר כך נוטלים כולם מגבורה שממנו הוא משיח בן אפרים, שבא לקבל נקמה משונאיו, כי כך צריכים תחלה לנקות התבואה, שהוא ישראל, בימין, ואחר כך לשרוף הקש שהוא בשמאל, זה שאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש, ודלקו בהם ואכלום, ואסיפת התבואה היא בעמוד האמצעי, שבו (נאמר) ויאסף, לאיזה מקום, לבית, שהוא השכינה. אבל במדרגת משיח בן יוסף הוא שרומז, עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור את ירק השדה, (דהיינו משיח בן יוסף שנקרא שור), שעליהם נאמר בפרח רשעים כמו עשב וגו', מפסח עד תשרי תהיה הגאולה, (שנקראת) עד, ומשם ואילך תהיה השמדה שלהם, כמו שכתוב להשמדם עדי עד...

משיח בן דוד שהוא אריה (חסד), יהיה מימינו של משה, משיח בן יוסף, שהוא שור (גבורה) משמאלו, (דהיינו בסוד ג' קוין), שמימין אברהם ומשמאל יצחק, ומשה עצמו שהוא נשר (תפארת) באמצע, שלשלת שלם, (דהיינו ג' הקוין המכונים שלשלת) הוא מצד יעקב... ויתקיים במשיח וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ, וכך בב' משיחים, וכך בישראל, והכל בזכות מ"ה דמשה, (שהוא פני אדם), ויבואו דגל של משיח בן דוד מיהודה, שאריה רשום עליו, והדגל של משיח בן יוסף אשר שור רשום עליו, והדגל של שילה, (שהוא משה, שהוא גימטריא שילה) הוא אריה לימין, שור לשמאל, נשר באמצע... ואדם על כולם, (שבכל אחד מג' פנים כלול בו אדם), שד' פנים לכל אחד מג' חיות, שהוא סוד ד' שבטים... שבזמן ההוא יתקיים במשה, ואעשך לגוי גדול ועצום ממנו, בזמן ההוא, מ"ה שהיה הוא שיהיה, (דהיינו שמשה, שהיה גואל במצרים, הוא שיהיה גואל לעתיד), ואשר להיות כבר היה, (דהיינו ב' משיחים בן יוסף ובן דוד כבר היו, כי כבר היה יוסף וכבר היה דוד). והאלקים יבקש את נרדף היינו ישראל, שנאמר בהם ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם, שהיו נרדפים לפני הערב רב, זאבים הרעים, הרי בנימין זאב יטרף לנגדם, עד שטורף אותם, ויתקיים בעת ההוא בבקר יאכל עד, דהיינו עד כי יבא שילה (שהוא משה), ובקר זה הוא בקר דאברהם, (שהוא החסד, כלומר בבקר בעת שיתגלה החסד הגדול, יתגלה עד, שהוא משה). ולערב יחלק שלל, זהו ערב של יצחק, (שהוא המלכות הנבנית מקו השמאל), ששם ב' המשיחים, (בימינה משיח בן דוד, ובשמאלה משיח בן יוסף). באחד יאכל וישחית הממונים של אומות העולם, (משיח בן יוסף), ובאחד יחלק אותם לישראל, (שהוא משיח בן דוד)... (משפטים תעד, ועיין שם עוד)

אמר רבי שמעון, בזמן ההוא שיתעוררו מתי עולם ויזדמנו בארץ הקדושה, יקומו מחנות מחנות, כולם על ארץ הגליל, משום ששם עתיד מלך המשיח להתגלות, משום שהוא חלקו של יוסף, ושם נשברו תחלה, שמשם הגלו תחילה מכל מקומותיהם ולהתפזר בין העמים, כמו שאמר ולא נחלו על שבר יוסף... (ויקהל תצג, וראה עוד תחיית המתים)

...ומשום שהנביא ראה אותך מתקשר בג' מדרגות (כתר, ת"ת יסוד) שבאמצע, פתח עליך מקרא הזה, הנה ישכיל עבדי (הוא סוד יסוד), ירום ונשא (הוא סוד ת"ת), וגבה מאד) הוא סוד כתר. ומשום שאתה תהיה אחוז בב' משיחין, אמר דוד על ג' ימינים (חכמה חסד נצח) דמשיח בן דוד ימין ה' ג' פעמים, (כנ"ל בדבור הסמוך), וכנגד ג' שמאלים (גבורה בינה הוד), שאחוז בהם משיח בן אפרים אמר מצד שמאל אחד, שהוא גבורה, לא אמות, (ואמר) כי אחיה, מצד שמאל הב' שהוא הוד שלך, שנאמר בו ונתן ההוד למשה, וניתן בך מצד הבינה... משום שבו (בגבורה) היית יבש חרב ויבש בכל, משום משיח בן אפרים (יבש) בתורה שלך, ובנבואה שלך, ובגופך, שסבלת כמה מיני יסורים כדי שלא ימות הוא (משיח בן אפרים, ובקשת עליו רחמים, נאמר בו, כי אחיה מצד הבינה, ומשום זה לא אמות מצד הגבורה, (שנמשכה ממנה דין קשה כנ"ל), כי אחיה מצד הבינה (דהיינו אחר שנגלה ממנה מוחין שהוא סוד) עץ החיים, (שהוא קו האמצעי), שנתגבר עליו (על קו השמאל גבוה, על ידי) קריאת שמע של שחרית, (שהוא סוד חסד), וקשר אותו בקשר התפילין בימין דאברהם, שהוא שחרית, (דהיינו חסד)... (בהעלותך צא, ועיין שם עוד)

כשמגיע זמן תפלת המנחה, (שהוא סוד) בערב היא באה, (דהיינו היחוד לפנות ערב), זה שאמר ותבא אליו היונה לעת ערב, (כי היונה היא המלכות), משום שמנחה שלוחה לאדוני בגלות עשו, (כי ערב הוא סוד גלות), והנה גם הוא אחרינו, (דהיינו שזה בא אחרינו לגאול אותה מן הגלות), ועוד לאדונה, זהו אדון כל הארץ, שזה צדיק, (דהיינו יסוד), כי משם, (מבחינת הזווג המנחה שלעת ערב, נאמר) על יוסף הצדיק בכור שורו הדר לו, כי יחוד המנחה הוא משליטת השמאל שנקרא ערב, וכיון שמנחה היא שלוחה לאדוני, ליסוד, שהוא יוסף, על כן נעשה גם יוסף בחינת בכור שור, שהוא קו שמאל), שעתיד לצאת ממנו משיח בן אפרים. (כי משיח בן דוד הוא בחינת ימין, ומשיח בן אפרים הוא בחינת שמאל), ובשבילו, (בשביל משיח בן אפרים), נאמר והנה קמה אלומתי וגם נצבה, והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוינה לאלומתי, (כי משיח בן אפרים נקרא אלם בגלות), ובצדיק אמר, כי הכורע כורע בברוך, (על כן נאמר מצדו ותשתחוינה לאלומתי, שהיא משיח)... (פנחס תקסה, ועיין שם עוד)

...ומשום שהם גרמו לך, ועשו לך טובות, אתה סבלת בשבילם כמה צרות, כדי שלא יהרג משיח בן יוסף, שנאמר בו ופני שור מהשמאל, הוא מזרע יוסף, שנאמר בו בכור שורו הדר לו, וכדי שלא יתחלל הוא וזרעו בין העכו"ם, שמחמת חטאו של ירבעם שעבד ע"ז היה לו להתחלל בעכו"ם הוא וזרעו, משום שירבעם בן נבט מזרעו של יוסף הוא, ובשבילו נאמר בך, והוא מחולל מפשעינו וגו', ובחבורתו נרפא לנו. (תצא כא)

ובזמן שהנקב פתוח, כל מי שנופל שמה אינו עולה, ומשיח בן דוד נפל שם, עם משיח בן יוסף, שאחד הוא עני ורוכב על החמור, ואחד הוא בכור שורו, שזהו משיח בן יוסף וזה הוא כי יכרה איש בור ולא יכסנו, ונפל שמה שור או חמור, ומשום זה נקרא משיח בר נפלי, והיא (דהיינו השכינה) נפלה עמהם, ונאמר עליה נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל ואתה (רעיא מהימנא), הוא בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו, והמת יהיה לו, זהו משיח בן יוסף שעתיד ליהרג... (שם עב)

...בהתעוררות השופר הזה, שנתעורר בתרועה תקיעה ותרועה, ויתעוררו האבות מתוך המערה, ויעלו ברוח, ויבואו אליה, ומהקול ההוא כמה רשעים בארץ הקדושה ימותו, ויסתלקו מן העולם. ביום ההוא, יעלו תפלות ישראל בכל מקום שהם לפני המלך הקדוש, והאבות יבואו יחד ויהיו באותו ההר, ומשה יעלה עמהם, ושם הוא יסתכל באבות, והאבות יסתכלו בו, וכולם יעלו למערתו של משה, ומשיח יתעורר עליהם, וכלם יתחברו ביום הזה. וביום ההוא יתעוררו עשרת השבטים לעשות מלחמה לד' רוחות העולם, עם המשיח שנמשח עליהם, ויקבל המשיח, (דהיינו שיהיה נמשח) על ידי כהן צדק אחד, ושבעה רועים נאמנים עמו. ומשיח זה הוא משבט אפרים, וזרע ירבעם בן נבט, הוא בנו של אביה, שמת בנעוריו, ובאותו יום שמת נולד לו בן, ונלקח מבית ירבעם אל המדבר, ושם לקחוהו מאה ושבעים גדורים שכולם היו צדיקים משבט אפרים, שלא נמצאו בחטאו של ירבעם. ומבן זה יצא המשיח הזה, ועל זה כתוב וספדו לו כל בית ישראל וקברו אותו, (מקרא זה סתום, כי הוא נבואה לשעתה ונבואה לעתיד לבא), כי כן יהיה לעתיד, שכל ישראל יספדו על משיח בן אפרים יוצא חלציו, כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר, יען נמצא בו דבר טוב אל ה' אלקי ישראל בבית ירבעם, זהו על המשיח, שהוא דבר טוב אל ה'...

כיון שידעו האבות שהקב"ה פקד לאילה שלו, (שהיא השכינה), ולעמו, כמה שמחה על שמחה היה ביום ההוא, בארץ הצפון במלכות תימן, כמה צרות על צרות יתעוררו ביום הזה על עם ישראל, ותתקבל תפלתם ברצון, ובערב יום הזה תחזור השכינה אל הבית, והמשיח למקומו, והאבות לתוך המערה שלהם.

השכינה תלך ותחזור למשה שבעים יום, לסוף שבעים יום תעלה צעקת ישראל לפני המלך הקדוש שיהיו מצירים להם בכל רוחות העולם, ובית כנסת אחד לצד דרום יאבד ויחרב, וחמשה צדיקי אמת יהרגו ביניהם, אז לסוף ל"ב ימים, אחר שיהרגו לאנשי בית הכנסת ההוא, ילבש הקב"ה קנאה לשופר קטן הזה, (שהוא המלכות), ואותו משיח בן אפרים יפשוט פרשות, כשור אחד שקרניו עולות כקרני ראם.

ואותו שופר הקטן (שהוא המלכות), יתקע תרועה תקיעה ותרועה ג' פעמים בראש ההר כבתחילה, אז יסעו הדגלים של משיח ההוא, ויפול רעש על העולם על ידי קולות השופר, וכל בני העולם יראו וישמעו, כמו שאמר כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו, וכתקוע שופר תשמעו. ואז יתבערו הגלולים מן ארץ הקדושה, וג' מלחמות יעשו בני ישמעאל עם המשיח, והם יבואו וישתחוו לרבון העולם בהר הקדש בירושלים, ואלו המלחמות תהיינה באלף השישי... (זהר חדש בלק קכג, וראה עוד משיח-חבלי-ימות)

ראה עוד משיח-כללי, זהר חדש רות תרכב.

עולם הבא

אלא אמר לו הקב"ה אנכי מגן לך בעולם הזה, שכרך הרבה מאד בעולם הבא. מיד נתעורר אברהם בסוד החכמה ואמר, מה תתן לי, כי אני יודע שאיש שלא הוליד בן אינו מקבל שכר שיבוא בו לעולם הבא, ועל כן אמר מת תתן לי ואנכי הולך ערירי, כי לא תתן לי שלא זכיתי בו, מכאן שאדם שלא זכה לבנים בעולם הזה, אינו זוכה בעולם הבא לכנוס למחיצתו של הקב"ה. (לך לך שכא)

אמר רבי פנחס, עתיד הקב"ה ליפות לגוף הצדיקים לעתיד לבא, כיופי של אדם הראשון כשנכנס לגן עדן, שנאמר ונחך ה' תמיד וגו', והיית כגן רוה. אמר רבי לוי הנשמה בעודה במעלתה ניזונת באור של מעלה, ומתלבשת בו, וכשתכנס לגוף לעתיד לבא, באותו האור ממש תכנס, ואזי הגוף יאיר כזוהר הרקיע, הדא הוא דכתיב, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, וישיגו בני אדם דעה שלמה, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה'... ואזי ידעו הבריות שהנשמה הנכנסת בהם שהיא נשמת החיים, נשמת התענוגים, שהיא קבלה תענוגים מלמעלה ומעדנות לגוף, והכל תמהים בה, ואומרים מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים. (וירא שצג)

תא חזי, כמה מקומות מתוקנים יש לו להקב"ה בעולם ההוא, ובכולם יש בתי דירה לצדיקים לכל אחד ואחד לפי מדרגתו כראוי לו... (חיי שרה קכג)

כעין זה מי שנטמא בעולם הזה, מושך על עצמו רוח הטומאה, וכשנשמתו יוצאת ממנו מטמאים אותו, ודירתו בין אלו הטמאים, ואלו הם מזיקי העולם, כי כמו שאדם ממשיך על עצמו בעולם הזה, כן הוא דירתו וכן נמשך בעולם הנצחי.

תא חזי, כל המקדש עצמו, ושומר עצמו בעולם הזה שלא יטמא, דירתו בעולם ההוא בין קדושים העליונים, ועושים שליחות (של הקב"ה) תמיד, והם עומדים בחצר, כמו שאתה אומר, את חצר המשכן, ועליהם כתוב, אשרי וגו' ישכון חצריך.

ויש אחרים שהם יותר בפנימיות, שאינם בחצר אלא בבית, כמו שאתה אומר נשבעה בטוב ביתך... ויש מקום לחסידים העליונים הנכנסים (עוד יותר) בפנימיות, (דהיינו לבחינת היכל), ומי הם, הם כמו שכתוב והחונים לפני המשכן קדמה וגו', ועליהם נאמר קדוש היכלך. וכמה מדורים על מדורים ואורות על אורות נבדלים זה מזה בעולם ההוא, וכל אחד ואחד מתבייש מאורו של חברו, כי כמו שהמעשים טובים נבדלים (בין איש לחברו) בעולם הזה, כן מקומות (הדירה) והאורות שלהם נבדלים בעולם ההוא. (שם קכו)

ר' חייא שאל, מי שהוא צדיק גמור, ועסק בתורה ימים ולילות, וכל מעשיו לשמו של הקב"ה, ולא זכה לבנים בעולם הזה, או שהשתדל ולא זכה, או שהיה לו בנים ומתו, מה הם לעולם הבא. אמר לו ר' יוסי מעשיו והתורה מגינים עליו שיזכה לעולם הבא... (וישב קע)

...ונועם זה הוא נעימות היוצאת מעולם הבא, (שהוא ישסו"ת), ומעולם הבא מאירים כל המאורות ומתחלקים לכל צד, (דהיינו לג' קוין ימין ושמאל ואמצע), ואותו הטוב והאור של עולם הבא שיורשים האבות, נקראים נועם. פירוש אחר, עולם הבא עצמו, (שהוא ישסו"ת) נקרא נעם, כי כשנתעורר עולם הבא להאיר, כל שמחה כל טוב, כל האורות, וכל חירות שבעולם מתעוררים ומשום זה נקרא נעם.. (מקץ צט)

וכשהנשמה מתלבשת בלבוש ההוא של עולם ההוא, כמה עדונים כמה חמדות יש לו שם, מי גרם לגוף הזה (שבגן עדן) שיתלבש בו הרוח, הוי אומר מי שהפשיט לו הלבושים האלו של עולם הזה... (תרומה תלח)

...ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה, שבעולם ההוא אינם נותנים רשות לכנוס חוץ לאלו צדיקי אמת, לאלו שעוסקים בתורה יומם ולילה, ומתעטרים במצות התורה בעולם הזה כדי לבוא עמהם לעולם הבא. (אחרי רכח)

כי ישראל הם מעץ החיים, ויש עבד טוב ועבד רע, מצד מטטרון עבד טוב, שהוא עבד נאמן לרבו, עבד רע סמאל, אבל מי שהוא מעץ החיים הוא בן עולם הבא, בן מצד בן י"ה, (שהוא ז"א, כי) בינה (היא אותיות בן י"ה), ויורש המלכות שהוא ה' (דהוי"ה)... (קדושים נא)

עוד אמר וכי על זה בלבד תמה שלמה, והרי במקום אחר אמר כעין זה, פתח ואמר זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש, זה רע ודאי, מהו זה רע, זהו מי ששופך זרע בחנם ומשחית דרכו, כי זה אין מדורו עם הקב"ה ולא יהיה לו חלק לעולם הבא. זה שכתוב כי לא א-ל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, על זה אמר זה רע, שלא יהיה לו מדור למעלה. כי מקרא אחד לכל וגם לב בני האדם מלא רע והוללות בלבבם, כי בחייהם שטות תקועה בלבם, והם מחוסרי אמונה ואין להם חלק בהקב"ה ובאלו בני האמונה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, זה שאמר ואחריו אל המתים.

תא חזי, הקב"ה מזהיר לבני העולם ואמר, ובחרת בחיים למען תחיה, והיינו החיים של עולם ההוא, ואלו הרשעים מחוסרי אמונה מה אומרים, כי מי אשר יבחר אל כל החיים יש בטחון, שאף על פי שיחבר האדם בעולם ההוא, כמו שאומר אינו כלום, כי מסורת זה בידינו, אל כל החיים יש בטחון, (דהיינו החיים בעולם הזה), ומסורת זה בידיהם, כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת, ואיך יהיה לנו חיים בעולם ההוא, ועל כן זה רע ודאי שלא ידורו במלך העליון לא יהיה להם חלק בו... אבל ודאי ששלמה בא לגלות על אלו הרשעים מחוסרי אמונה שאין להם חלק בהקב"ה בעולם הזה ובעולם הבא. (שלח כה)

מה כתוב, (שהקב"ה אומר להם), עלו זה בנגב, היינו השתדלו בתורה, ושתראו שהיא עומדת לפניכם, וממנה תדעו אותו (העולם), וראיתם את הארץ מה היא וגו', היינו שתראו ממנה אותו העולם שהוא ירושה ונחלה שאני מביאכם בו, ואת העם היושב עליה, הם הצדיקים שבגן עדן, העומדים שורות שורות ביקר העליון במדרגות העליונות.

החזק הוא הרפה, היינו בה תראו, אם זכו לכל זה משום שהתגברו על היצר שלהם בחזקה ושברו אותו, או (ברפיון בלי יגיעה), או אם נתחזקו בתורה לעסוק בה יומם ולילה, או שהרפה ידיהם ממנו...

ומה הארץ השמנה היא אם רזה, בתורה תדעו, מה הארץ, היינו מה הוא עולם ההוא, אם מרובה בה טוב העליון ליושביה, או אם יחסר בה כלום. היש בה עץ אם אין, היינו היש בה עץ החיים לעולם ולעולמי עולמים, (שהוא ז"א), או אם נמצא בה צרור החיים (שהוא יסוד) אם לא. (שם נו)

בהיכל אחד יש בתיה בת פרעה, וכמה רבבות ואלפים נשים צדקניות עמה, וכל אחת ואחת מהן יש לה מקומות אור ועדונים בלי דוחק כלל... מצות התורה שלא זכו לקיים אותן בעולם הזה הן עוסקות בהן ובטעמיהן בעולם ההוא, וכל אלו הנשים היושבות עם בתיה בת פרעה נקראות נשים שאננות, שלא נצטערו כלל בצער הגיהנום... (שם קצו, ועיין שם עוד)

אהה רבי, אהה רבי, כמה חדשים הם הדברים מן ראש הישיבה, אשרי הוא מי שמשפיל את עצמו בעולם הזה, כמה הוא רב ועליון בעולם ההוא, וכך פתח ראש הישיבה, מי שהוא קטן הוא גדול, ומי שהוא גדול הוא קטן. שכתוב, ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, מאה, שהוא חשבון גדול כתוב בו שנה, עד לאחת הקטין אותו, שבע שהוא חשבון קטן, הגדיל אותו והרבה אותו, שכתוב שבע שנים. תא חזי, שלא הגדיל הקב"ה אלא למשפיל עצמו, אשרי הוא מי שמשפיל עצמו בעולם הזה, כמה הוא רב בהתעלות בעולם ההוא. (שם רי)

ועוד, כי בכל זמן שלא נתלבש (בלבוש של עולם ההוא), פוקד הרוח לגוף המזוהם שלו, ורצוי זה לשטן, וכיון שנתלבש באותו לבוש יקר (של עולם ההוא), הרי נתבטל כל גווני היצר הרע והגוף שלו, ואין לו זכרון עמו לעולם. (שם רלו)

והיינו כל צדיק וצדיק יש לו מדור לפי כבודו, ולפי הראוי לו. מאן דאתי מראובן שם מדורו עם הצדיקים מן ראובן, וכן כל שבט ושבט. ומאן דהוא גר מאומות העולם, ונתגייר, מדורו במדור של גרים. והשבטים עומדים לעדים לכל צדיק וצדיק, הדא הוא דכתיב ששם עלו שבטים שבטי י-ה עדות לישראל להודות לשם ה'. א"ר יהודה נשמתו של צדיק יודעת ומכרת לעולם הבא, מה שאינו יודע ומכיר מלאך המשרת. הדא הוא דכתיב, אמרו צדיק כי טוב, כי טוב ממלאכי השרת. (זהר חדש לך לך קג)

כיון שיוצאים מהעולם הזה, כמה נחלים עליונים של העולם הבא מסבבים את מקומותיהם, והם משתרשים בו (בעולם הבא), ועולים למעלה (מעולם הבא), אז (נאמר עליהם), עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו, מי יעשה, זה הוא יובל, (שהוא בינה) אותו הנקרא עולם הבא... (שם בהר יד)

תחיית המתים

אמר רבי יהודה בר' סימון, כיון שהנשמה ניזונת מזיוה של מעלה קב"ה אומר לאותו המלאך הנקרא דומ"ה לך ובשר לגוף פלוני שאני עתיד להחיותו, למועד שאני אחיה את הצדיקים לעתיד לבא. והוא משיב, אחרי בלותי היתה לי עדנה, אחרי בלותי בעפר, ושכנתי באדמה, ואכל בשרי רמה וגוש עפר תהיה לי חידוש. (וירא קלה)

...אבל יקומו ליום הדין, ויקומו לתחיית המתים, ועליהם נאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם וגו', ועליהם נאמר והיו דראון לכל בשר, מה דראון, דיי ראון, שהכל יאמרו דיי בראייתם ועל הצדיקים שבישראל נאמר ועמך כלם צדיקים וגו'. (שם רמט)

...מלך אסור ברהטים, זהו הגוף, שהוא אסור בקבר, וכלה בעפר, ולא נשאר ממנו אלא כמלא תרווד רקב, וממנו יבא כל הגוף, וכשפוקד הקב"ה את הגוף, הוא אומר לארץ שתפליט אותו לחוץ, דכתיב וארץ רפאים תפיל.

אמר רבי יוחנן, המתים שבארץ הם חיים תחלה, הדא הוא דכתיב יחיו מתיך, נבלתי יקומון, אלו שבחוצה לארץ, הקיצו ורננו שוכני עפר, אלו המתים שבמדבר. דאמר רבי יוחנן, למה מת משה בחוצה לארץ, להראות לכל באי עולם כשם שעתיד הקב"ה להחיות למשה, כך עתיד להחיות לדורו, שהם קבלו התורה. ועליהם נאמר זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה.

דבר אחר, הקיצו ורננו שוכני עפר, אלו הם האבות, והמתים בחוצה לארץ יבנה גופם, ומתגלגלים תחת הארץ, עד ארץ ישראל, ושם יקבלו נשמתם ולא בחוצה לארץ, הדא הוא דכתיב, לכן הנבא ואמרת אליהם הנה אנכי פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי, והבאתי אתכם אל אדמת ישראל, מה כתיב אחריו, ונתתי רוחי בכם וחייתם. (שם שפט)

אמר רבי פנחס, עתיד הקב"ה ליפות לגוף הצדיקים לעתיד לבא, כיופי של אדם הראשון, כשנכנס לגן עדן, שנאמר ונחך ה' תמיד וגו', והיית גן רוה, אמר רבי לוי הנשמה בעודה במעלתה ניזונת באור של מעלה ומתלבשת בו, וכשתכנס לגוף לעתיד לבא, באותו האור ממש תכנס ואזי הגוף יאיר כזוהר הרקיע, הדא הוא דכתיב, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, וישיגו בני אדם דעה שלימה, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה', מנא לן הא, ממה דכתיב ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך זה אור של מעלה, ועצמותיך יחליץ, זה פקידת הגוף, והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו, זהו דעת הבורא ית', ואזי ידעו הבריות שהנשמה הנכנסת בהם, שהיא נשמת החיים, נשמת התענוגים שהיא קבלה תענוגים מלמעלה, ומעדנות לגוף, והכל תמהים בה, ואומרים מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים, זו היא הנשמה לעתיד לבא. (שם שצג)

ר' יהודה בר' אלעזר שאל לרבי חזקיה, אמר לו מתים שעתיד הקב"ה להחיותם, למה לא יהיב נשמתהון באתר דאתקברו תמן, וייתון לאחייא בארעא דישראל... ועתיד הקב"ה לקיים עולמו קיום שלא תגלה כנסת ישראל, ולא תהרס בנין בית המקדש, לפיכך אין מקבלין נשמתן אלא במקום קיים לעולמים, כדי שתהיה הנשמה קיימת בגוף לעולמים, ודא הוא דכתיב הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו. (שם שצו)

א"ר יצחק מאי דכתיב, עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים, מאי טיבותא דא למיזל כדין, דכתיב ואיש משענתו בידו, אלא אמר רבי יצחק עתידים הצדיקים לעתיד לבא להחיות מתים כאלישע הנביא... (שם שצח)

כך הקב"ה מכניס את גוף הזה תחת הארץ, עד שנרקב כולו, ויוצא ממנו כל הזוהמא הרעה, ונשאר ממנו מלא כף רקב, והגוף חוזר ונבנה ממנו, ועדיין הוא גוף בלתי שלם.

לאחר אותו יום הגדול שכתוב, והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה וגו', שמסתתרים כולם בעפר כבתחילה, (כמו בקבר מטרם התחיה), מפני הפחד והעוז של הקב"ה, וזהו שכתוב, ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו וגו', ויוצא נשמתם ונעכל שם אותו כף רקב, ונשאר הגוף הנבנה שם כאור השמש וזהר הרקיע, שכתוב והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגו', ואז הכסף שלם, דהיינו גוף שלם בלי תערובת דבר אחר.

דאמר ר' יעקב גוף מאיר יטיל הקב"ה מלמעלה, שכתוב, כי טל אורות טלך, וכתוב הנה ה' מטלטלך וגו' ואז יקראו קדושים עליונים שכתוב קדוש יאמר לו, וזה הוא שנקרא תחית המתים האחרונה, ולא יטעמו עוד טעם של מות, שכתוב בי נשבעתי נאום ה' וגו', ובזמן ההוא מתפללים הצדיקים שלא יתנסו בזה יותר. (שם תז)

תנו רבנן ג' דברים הללו אינן באין לעולם אלא בקולות, קול חיה... קול תחיית המתים, דכתיב קול קורא במדבר. מאי בעי הכא קלא במדברא, אלא אמר רבי זריקא אלין אינון קלייא לאתערא מתי מדבר, ומכאן דהוא הדין לכל העולם. א"ר יוחנן הא תנן, כשנכנס אדם לקבר, נכנס בקולות, כשיקומו בתחיית המתים אינו דין שיקומו בקולי קולות.

א"ר יעקב עתידה בת קול להיות מתפוצצת בבתי קברות ואומרת, הקיצו ורננו שוכני עפר, ועתידים לחיות בטל של אור גדול של מעלה, דכתיב כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל, אמן כן יהי רצון. (שם תכא)

ותאנא אמר רבי אלעזר, לעתיד לבא, כשיפקוד הקב"ה להחיות המתים, יקרא למלאך הממונה על הקברות ודומה שמו, ויתבע ממנו מנין כל המתים הצדיקים והחסידים, ואותם גרי הצדק ושנהרגו על שמו, והוא מוציאם בחשבון, כמו שנטלם בחשבון, הדא הוא דכתיב המוציא במספר צבאם וגו' איש לא נעדר.. (חיי שרה נח)

...עד דאתא רשב"י ודרש, ומה אם בעולם הזה, שהוא הבל, והגוף שהוא טפה סרוחה נכנסת בו אותה הנשמה, לעתיד לבא שיצרפו כולם ויהיה הגוף מובחר בקיום ותשלום יותר, אינו דין להכנס אותה הנשמה בו, בכל התשלומין והעלויין שבה.

אמר רבי אחא, אותה הנשמה ממש, ואותו הגוף ממש, עתיד הקב"ה להעמידן בקיומן לעתיד לבא, אבל שניהם יהיו שלמים, בתשלום הדעת, להשיג מה שלא השיגו בעולם הזה. (שם קנב)

ותניא אר"י מטטרון שר הפנים, שהוא נער עבד מרבו האדון המושל עליו, הוא ממונה על הנשמה להשפיע לה בכל יום מאותו אור שנצטוה (להשפיע לה), והוא עתיד לקבל חשבון בכתב מבית הקברות מיד דומה, (מכל גוף וגוף), ולהראותו לפני אדונו. והוא עתיד לעשות אותו העצם לוז שאור (לבנין הגוף) תחת הארץ ולתקן את הגוף ולהחיותו בשלמות (הראוי אל) גוף בלא נשמה, והקב"ה ישלח אחר כך הנשמה למקומה בגוף, והיינו אחר שבא לארץ ישראל. (שם קנה ועיין שם עוד)

א"ר אבא יש להסתכל בפרשה זו, שכתוב ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים, אמר ר' אבא מחוץ לעיר פירושו בבית הקברות, אל באר המים, פירושו כי למדנו הנקדמים (לתחית המתים) בבית הקברות, הם אותם שנשאו ונתנו בתורה, שהרי תנן, כשנכנס אדם לקבר, מה ששואלים לו מתחילה הוא, אם קבע עתים לתורה, שכתוב, והיה אמונת עתך וגו', ומכל שכן כשיצא אינו שאלה להחיות אותם מתחילה.

אמר ר' אבא לעת ערב, זהו יום הששי, שהוא ערב השבת, שאז הזמן להחיות המתים, מהו המשמעות (של הדברים, ואומר) כי למדנו ששה אלף שנים עומד העולם, (וערב שבת) הוא אלף הששי שהוא סיום הכל, והיינו לעת ערב, שפירושו זמן סיום הכל. לעת צאת השואבות, אלו הם תלמידי חכמים השואבים מימיה של תורה, שהוא עת לצאת, ולהתנער מן העפר, דהיינו לקום לתחיה... (שם קעב, ועיין שם עוד)

אר"י אלמלא לא באנו אלא בשביל סוד הזה די לנו, אמרו לו, אשרי חלקך לעולם הבא, שכל סוד לא נעלם ממך, אמרו לו באנו לפני אדונינו לדעת הסוד של פסוק הזה, ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה.

אמר, הפירוש של פסוק הזה הוא כמו שגילו החברים בעלי המשנה, שבעת שהנשמה תבא באותו גוף הקדוש שלה אז אלו הדברים (דהיינו ויוסף וגו') יהיו (נאמרים) על הרשעים, שיקומו לתחיה, ויטיבו מעשיהם, והנשמה תתן להם מזיו יקר שלה, כדי שידעו וישובו ויזכו זכות שלמה.

וכששלמה ראה את זה, היה תוהה מאד, ואמר, ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו, וממקום קדוש יהלכו, דהיינו שיבואו ויחיו ממקום קדוש, דהיינו שיקומו בתחיית המתים.

ולמדנו א"ר אבא אמר ר' יוחנן כתוב, היהפוך כושי עורו ונמר חברברותיו, כך הרשעים שלא זכו לשוב בעולם הזה, ולהקטיר מעשים טובים לעולם לא יקטירו לעולם הבא, (כלומר שגם שיקומו לתחיית המתים מכל מקום לא יכלו לעשות מעשים טובים, משום שלא זכו בחייהם... (שם קצו)

ואותו הגוף ממש, ואותה הנשמה ממש, עתיד הקב"ה להחזיר לעולם כבתחלה ולחדש פני העולם, וזה שכתוב, יחיו מתיך נבלתי יקומון, ואותה הנשמה ממש גנוזה לפני הקב"ה. שחוזרת למקומה אחר פטירת האדם לפי מעשיה, כמו שאתה אומר, והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, ובזמן שהוא עתיד להחיות המתים הוא עתיד להריק טל מראשו עליהם, ובטל הזה יקומו כל הגופים מעפר.

הדא הוא דכתיב כי טל אורות טלך, מהו טל אורות, הוא אורות ממש, מאלו האורות של מעלה, שבהם עתיד להוריק חיים לעולם, אשר עץ החיים, (שהוא ז"א) יריק אז חיים שאינם נפסקים לעולם, כי עתה החיים נפסקים, משום כי (בעת) שנחש הרע שולט הלבנה מתכסה, (דהיינו שנפסק הזווג של חמה ולבנה העליונים, שהם זו"ן), ומשום זה נפסקים כביכול מימיו (של ז"א, שה"ס עץ החיים) ועל כן החיים אינם שולטים כראוי בעולם.

ובעת ההיא אותו יצר הרע, שהוא נחש הרע, יסתלק מן העולם, ויעביר אותו הקב"ה, כמו שנאמר, ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ואחר שהוא יעבר מן העולם, הלבנה אינה מתכסה עוד, והנר הנמשך ויוצא מן העדן, שהוא ז"א, לא יפסוק מבועיו, ואז כתוב, והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה וכו'.

אמר ר' חזקיה, אם תאמר שכל הגופים שבעולם יקומו לתחיה, ויתעוררו מעפר, יש לשאול, אלו הגופים שנוטעו בנשמה אחת, (דהיינו שנשמה אחת נתגלגלה בכמה גופים, בזה אחר זה, כנודע), מה יהיה מהם, (אם יקומו כולם לתחיית המתים או האחרון בלבד). אמר ר' יוסי, אלו הגופים שלא זכו (במעשים טובים), ולא הצליחו (להשלים הנשמה), הרי הם כמו שלא היו, כמו שהם עץ יבש בעולם ההוא, כן הם יהיו לעת תחיית המתים, ורק גוף אחרון שנוטע והצליח וקבל שרשיו הרוחניים כראוי, הוא יקום לתחיית המתים.

ועליו כתוב והיה כעץ שתול על מים וגו', והיה עלהו רענן וגו' כי עשה פירות (דהיינו מעשים טובים), ונטע שרשים כראוי, (למעלה בעולם העליון, שמכל מצוה מתגלה כנגדה שורש רוחני למעלה), וגוף הקודם שלא עשה פירות ולא נטע שרשים, עליו כתוב, והיה כערער בערבה, ולא יראה כי יבא טוב וגו', כי יבא טוב זהו תחיית המתים.

ויאיר אותו האור העתיד להאיר לצדיקים שהיה גנוז לפניו מיום שנברא העולם, שכתוב וירא אלקים את האור כי טוב, ואז עתיד הקב"ה להחיות המתים, וכתוב, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וגו', כי אז יתגבר הטוב בעולם, ואותו שנקרא רע יהיה נעבר מן העולם, כמו שאמרנו, ואז אלו גופים הקודמים להאחרון יהיו כמו שלא היו כנ"ל.

א"ר יצחק עתיד הקב"ה להריק עליהם, על אלו גופים (הקודמים לאחרון) רוחות אחרים, ואם הם זוכים בהם, (שיוכלו ללכת בדרך הישר), יקומו בעולם כראוי, ואם לא יהיו אפר תחת רגלי הצדיקים, שכתוב, ורבים מישיני עפר יקיצו וגו', והכל הוקם ונועד לפני הקב"ה, וכולם הם במנין לעת התחיה, כמו שאמר המוציא במספר צבאם וגו'.

תא חזי, הרי למדנו, שכל המתים שבארץ ישראל יקומו לתחיה בתחלה, כי הקב"ה יעיר עליהם (רוח), ויקים אותם. עליהם כתוב, יחיו מתיך אלו הם שבארץ ישראל, נבלתי יקומון, אלו הם שבארצות אחרות, שלא כתוב בהם תחיה אלא קימה, כי רוח החיים אינה שורה, אלא בארץ הקודש של ישראל, ומשום זה כתוב רק בהם יחיו מתיך, ואלו שמחוץ לארץ יהיה נברא הגוף שלהם ויקמו (לתחיה) גוף בלא רוח, אחר כך יתגלגלו תחת עפר הארץ, עד שיגיעו לארץ ישראל, ושם יקבלו הנשמה, ולא ברשות אחר, בשביל שיתקיימו בעולם כראוי.

ר' אלעזר ור' ייסא היו יושבים לילה אחד ועוסקים בתורה. אמר ר' אלעזר, בוא וראה בשעה שעתיד הקב"ה להחיות המתים, כל אלו הנשמות שיתעוררו לפניו, תהיינה עומדות כולן לפניו צורות צורות, באותה הצורה ממש שהיו בעולם הזה ויוריד אותן הקב"ה (אל הגופים שלהם), ויקרא אותן בשמות, כמו שאתה אומר, לכל בשם יקרא, וכל נשמה תכנס למקומה בגוף, ויקומו לתחיה בעולם כראוי, ואז יהיה העולם שלם, ועל אותו זמן כתוב, וחרפת עמו יסיר וגו' מהו וחרפת עמו יסיר, זהו יצר הרע... (שם רד)

ואלה תולדות יצחק בן אברהם, ר' יצחק פתח, הדודאים נתנו ריח וגו', תנו רבנן לעתיד לבא, הקב"ה מחיה את המתים וינער אותם מעפרם שלא יהיו בנין עפר כמות שהיו בתחלה, שנבראו מעפר ממש, דבר שאינו מתקיים, הדא הוא דכתיב וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה.

ובאותה שעה יתנערו מעפר, מאותו הבנין, ויעמדו בבנין מקויים, להיות להם קיומא, הדא הוא דכתיב, התנערי מעפר קומי שבי ירושלים, יתקיימו בקיומא, ויעלו מתחת לארץ, ויקבלו נשמתם בארץ ישראל, באותה שעה יציף קב"ה כל מיני ריחין שבגן עדן עליהם, הדא הוא דכתיב, הדודאים נתנו ריח...

אמר רבי יצחק אל תקרי הדודאים אלא הדודים, זהו הגוף והנשמה, שהם דודים ורעים זה עם זה, רב נחמן אמר, דודאים ממש, מה הדודאים מולידים אהבה בעולם, אף הם מולידים אהבה בעולם, ומאי נתנו ריח, כשרון מעשיהם, לדעת ולהכיר בוראם.

ועל פתחינו אלו פתחי שמים, שהם פתוחים להוריד נשמות לפגרים, כל מגדים, אלו הנשמות, חדשים גם ישנים, אותם שיצאו נשמתם מהיות כמה שנים, ואותם שיצאו נשמתם מימים מועטים, וזכו בכשרון מעשיהם, להכנס בעולם הבא, כולם עתידים לירד בבת אחת, להכנס בגופות המוכנים להם... (תולדות לג)

דתאנא אמר רבי יהודה, שלש כתות של מלאכי השרת, הולכים בכל חדש ובכל שבת, ללוות לנשמה עד מקום מעלתה, ובמאן נוקים על פתחינו כל מגדים, אמר רבי יהודה אלו הן הגופות, שהם עומדים בפתחי קברות לקבל נשמתן, ודומ"ה נותן פתקא דחשבנא, והוא מכריז ואומר, רבונו של עולם, חדשים גם ישנים, אותם שנקברו מכמה ימים ואותם שנקברו מזמן מועט, כלם צפנתי לך, למיפק להו בחושבנא.

אמר רב יהודה אמר רב, עתיד הקב"ה לשמוח באותו זמן, עם הצדיקים להשרות שכינתו עמהם, והכל ישמחו באותה שמחה, הדא הוא דכתיב, ישמח ה' במעשיו, א"ר יהודה עתידים הצדיקים באותו זמן לברא עולמות, ולהחיות מתים. אמר ליה רבי יוסי והתנן אין כל חדש תחת השמש, א"ל רבי יהודה תא שמע, בעוד שהרשעים בעולם וירבו כל העולם אינו בקיום, וכשהצדיקים בעולם אזי העולם מתקיים, ועתידים לחייות מתים, כדקאמרן, עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים, וכדכתיב לעיל.

באותו זמן, ישיגו הצדיקים דעת שלימה, דאמר רבי יוסי, ביומא דיחדי קודשא בריך הוא בעובדוי זמינין אינון צדיקיא, למנדע ליה בלבהון, וכדין יסגי סכלתנו בלבהון, כאילו חזו ליה בעינא, הדא הוא דכתיב, ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה וגו'. ושמחת הנשמה בגוף יתר מכולם, על שיהיו שניהם קיימים, וידעו וישיגו את בוראם, ויהנו מזיו השכינה, וזהו הטוב הגנוז לצדיקים לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב, ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אלו הם תולדות השמחה והשחוק שיהא בעולם באותו זמן. בן אברהם היא הנשמה הזוכה לכך, ולהיות שלימה במעלתה. אברהם הוליד את יצחק, הנשמה מולידה השמחה והשחוק הזה בעולם. (שם לח וראה עוד לעתיד לבא-סעודה)

א"ר יוסי, באותה שעה שעתיד הקב"ה להחיות המתים, הנה סוף כל הצרות יהיה בשנת הארבעים (אחר קבוץ גלויות), וחרץ חוק, ארבעים יכנו לא יוסיף, והליכתם של ישראל במדבר (נגמר) בשנת הארבעים. וארבעים שנה קודם תחיית הגוף ממתנת לו הנשמה בארץ ישראל, (נמצא) שבשנת הארבעים (להמתנת הנשמה בארץ ישראל), יקומו הגופות מעפרא. בארבעים נכלא הגשם (בזמן המבול), וזה שאמר ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום ויפתח נח, וכן זמן גאותם של ישראל, בשנת הארבעים הוא, ובחמשים יבא ישוב העולם, שהוא היובל. החזרת הנשמה לגוף הוא בשנת הארבעים שהמתינה לו בארץ ישראל כנ"ל, וזהו שכתוב ויהי יצחק בן ארבעים שנה, שהמתין לגוף, בקחתו את רבקה, בהכנסתה לגוף המזומן לו. (שם מט, ועיין שם עוד)

אמר רב יוסף וכי ימות המשיח ותחיית המתים לאו חד הוא, א"ל לא, דתנן, בית המקדש קודם לקבוץ גליות, קבוץ גליות קודם לתחיית המתים, ותחיית המתים הוא אחרון שבכלם, מנא לן, דכתיב בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס, הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם, זו היא תחיית המתים, שהיא הרפואה לשבורי לב על מתיהם. בונה ירושלים תחלה, ואחריו נדחי ישראל יכנס, והרופא לשבורי לב אחרון על הכל.

תנן, מ' שנה קודם הקבוץ גליות לתחיית המתים, כדאמרינן ויהי יצחק בן ארבעים שנה, האי מ' שנה מאי עבידתייהו, אמר רב כהנא א"ר ברוקא מקבוץ גליות עד תחיית המתים, כמה צרות, כמה מלחמות יתעוררו על ישראל, ואשרי הנמלט מהם, דכתיב בעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר. רבי יהודה אמר מהכא יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים. רבי יצחק אמר מהכא, וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב. ובאותם הימים יהיו ימים, אשר יאמרו אין לי בהם חפץ, ומשעה שיעברו הצרות עד תחיית המתים מ' שנה.

רבי הונא אמר תא חזי כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר וגו' אשר לא שמעו בקול ה' כהאי גונא הכא. א"ר יוסף, כל אלין חד מלה אמרו, ולסוף מ' שנה שהצרות יעברו, והרשעים יכלו, יחיו המתים שוכני עפר, מאי טעמא, משום דכתיב לא תקום פעמים צרה, ודי להם במה שעברו, ומזמן תחיית המתים יתיישב עלמא בישובו, הדא הוא דכתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. (תולדות סה)

ר' אלעזר בן ערך היה יושב, והיה מצטער בעצמו ביותר, בא לפניו ר' יהושע, אמר לו ר"י, מראה אורו של נר העולם למה היא חשכה, אמר לו, מורא ופחד גדול נכנס בי, כי אני רואה מה שהעירו החברים בעלי המשנה, שרוח הקדושים שורה עליהם. ומה שהעירו שבאלף הששי תהיה הגאולה יפה הוא, אבל אני רואה אריכות יתרה לשוכני העפר הללו אשר לזמן ארבע מאות ושמנה שנים מאלף הששי, יעמדו לתחיה כל שוכני עפר בקיומם. ומשום זה נתעוררו החברים על הפסוק שקרא אותם (אל שוכני העפר), בני חת, כי חת רומז שיתעוררו לתחיה לת"ח שנה, והיינו שכתוב בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו, כשישתלם הזאת, שהוא ח' אלף ות"ח, (כי ה' של הזאת רומזת לה' אלפים), זאת בגימטריא ת"ח, תשובו איש אל אחזותו, היינו (שהגוף ישוב) אל נשמתו שהיא אחוזתו ונחלתו.

אמר ר' יהושע לא יקשה לך זה (האריכות), כי למדנו ג' כתות הם, של צדיקים גמורים, ושל רשעים גמורים ושל בינונים, צדיקים גמורים יקומו בתחיה של מתי ארץ ישראל שהם קודמים תחלה כמה שנים, מהיום (של ת"ח), דהיינו בשנת ארבעים אחר קבוץ גליות, והאחרונים, יקומו כולם, לזמן ת"ח שנה לאלף הששי כמו שאמרנו, מי יזכה לאריכות הזה, מי שישאר בשמירת דתו בזמן ההוא, ועל זה אני מצטער בעצמי...

חזר ואמר, שבתשובה יתקדמו כולם (לקום לתחיה), אמר ר' יהושע אם לא שאמרת כך, לא הנחנו פתחון פה למצפים על הגאולה בכל יום, שכתוב, חוסן ישועות, מהו ישועות, רומז על אלו המצפים ישועות בכל יום. ואם הגאולה קשורה בזמן קצוב, איך אפשר לצפות בכל יום, אלא ודאי שתלוי בתשובה ואימתי שיעשו תשובה יגאלו, וארבעים שנה אחר הגאולה תהיה תחיית המתים כנ"ל...

וכמה שנים נקדמים הצדיקים לשאר בני אדם, רבי יהודה אומר מאתים ועשר שנים, רבי יצחק אמרו רד"י שנים, שכתוב ויר"ד מיעקב וגו', שבגימטריא רד"י, להורות אשר י"ד שנה נקדמים הצדיקים לשאר כל אדם.

רבי נחמן אמר ששיעור הקדימה תלוי לפי השיעור שנבלה בעפר, (כלומר שכל גוף הקודם לבלות בעפר הוא קודם לתחיה). א"ל רבי יוסי אם כן יש הרבה תחיות, (כי לכל גוף תהיה תחיה מיוחדת, שלפי שיעור מהירותו לבלות בעפר. ומשיב) אלא כל התחיות תהיינה באותו הזמן, כמו זה שנאמר בחזון, ואמת הדבר וצבא גדול. הרי שיקומו בזמן אחד... (שם סח, וראה שם עוד)

ומי שעוסק בתורה מה כתוב, בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך, בשכבך בקבר, התורה תשמור עליך מן הדין של העולם ההוא, והקיצות, כאשר הקב"ה יעורר רוחות ונשמות להחיות המתים אז היא תשיחך, היא תהיה מליצה טובה על הגוף, כדי שאלו הגופים שעסקו בתורה יקומו כראוי. ואלו הם שיקומו בתחילה לחיי עולם, כמו שאתה אומר ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם וגו', ואלו הם לחיי עולם, משום שעסקו בחיי עולם שהוא התורה.

ותא חזי, כל אלו שעסקו בתורה הגוף שלהם יתקיים, והתורה תגן עליו. מהו הטעם, הוא משום שבאותה שעה יעורר הקב"ה רוח אחד שכלול מארבעה רוחות, שהם חו"ב תו"מ ואותו הרוח הכלול מארבעה רוחות מזדמן לכל אלו שעסקו בתורה להחיותם ברוח הזה, כדי שיתקיימו לעולם.

ואם תאמר הרי כתוב (במתים שהחיה יחזקאל), מארבע רוחות בואי הרוח, למה לא נתקיימו, והרי כולם מתו כבתחילה, (ולא הועיל להם הרוח הזה הכלול מד' הרוחות שיתקיימו לעולם, ומשיב) תא חזי, באותה שעה שהחיה הקב"ה המתים על ידי יחזקאל אותו הרוח, אף על פי שהיה כלול מארבע רוחות, (מלכתחילה) לא ירד להחיותם שיתקיימו לעולם אלא להראות שעתיד הקב"ה להחיות מתים באותו הדרך, ולהחיותם ברוח הנכלל באופן הזה, (דהיינו מד' רוחות) ואף על פי שהעצמות חזרו בשעה ההיא למה שהיו, הקב"ה רצה רק להראות לכל העולם שהוא עתיד להחיות המתים, אשר עתיד הקב"ה להחיותם אז בקיום שלם בעולם, כראוי. ואלו העוסקים בתורה בעולם הזה, התורה עומדת להם (אז), ונעשית מליצה טובה לפני הקב"ה.

ר"ש אמר, כל אלו המלות שבתורה וכל התורה ההיא (דהיינו השכל שבה), שעסק בה האדם בעולם הזה, אלו המלות ואותה התורה עומדת (תמיד) לפני הקב"ה, ואומרת לפניו ומרימה קולות ואינה משתככת, ולעת ההיא (בתחיית המתים), היא תשיח ותאמר כפי שנתדבק בה האדם ועסק בה בעולם הזה, ועל כן הם יקומו בקיום שלם לחיי עולם, כמו שאמרנו, ומשום זה כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. (וישלח רי)

ר' אלעזר אומר, כל מה שעושה הקב"ה הוא בדין, (ואם מביא יסורין על איש צדיק הוא) כדי לטהר את נפש ההיא, להביאה לעולם הבא, כי כל מעשיו של הקב"ה הם בדין ובאמת. ובכדי להעביר ממנו אותה הזוהמא שקבלה בעולם הזה, על כן נשבר אותו הגוף והנפש מטהרת, ועל כן עושה הקב"ה לאותו צדיק שיסבול יסורין ומכאובים בעולם הזה, ויהיה נקי מכל, ויזכה לחיי העולם הבא. ועל זה כתוב, ה' צדיק יבחן, ודאי, וכבר למדנו זה. (וישב לו)

...ואלו (הצדיקים) הם בשותפות תמיד עם הלבנה, (שהיא הנוקבא), ופגומים באותו פגם שלה, (דהיינו פגם מקטנות הבינה, שעל כן היא ראויה לאור גדולת הבינה), ומשום זה היא שורה תמיד בתוכם ואינה עוזבתם, כמו שאמר ואת דכא וגו', וכתוב קרוב ה' לנשברי לב, (היינו) לאלו שסבלו עם הלבנה אותו הפגם (מקטנות הבינה), הם קרובים אליה תמיד, (כי זוכים מחמת זה לקבל גם מגדלות הבינה), ועל כן להחיות לב נדכאים באלו החיים הבאים אל הנוקבא להתחדש, (דהיינו אור החיה) יהיה חלקם, כי אלו שסבלו עמה יתחדשו עמה, (כי מחמת שקבלו הקטנות מקבלים גם כן הגדלות כנ"ל)... (וישב מ, ועיין שם עוד)

לעת צאת השואבות, היינו השואבות מימי התורה, כי בזמן ההוא הם עתידים לקום לתחיה תחילה מכל שאר בני אדם, משום שעסקו לשאוב מימי התורה ונתחזקו בעץ החיים, והם יצאו תחילה לתחיית המתים, כי עץ החיים גרם להם שיקומו מתחילה כמו שלמדנו...

ובנות אנשי העיר יוצאות, מהו יוצאות, הוא כמו שאתה אומר, וארץ רפאים תפיל, שעתידה הארץ להפליט ממנה כל הגופות שבתוכה, ועל כן כתוב כאן יוצאות, (שסובב גם כן על אלו הגופות שהארץ תפליט מתוכה בעת התחיה), לשאוב מים, לקחת נשמה, ולקבלה כראוי שתהיה מתוקנת ממקומה כראוי.

והיה הנערה וגו' מטעם, כי למדנו שכל נשמה מנשמות שבעולם שנתקיימו בעולם הזה והשתדלו לדעת את רבונם, בסוד חכמה העליונה, היא עולה ומתקיימת במדרגה עליונה למעלה מכל אלו הנשמות שלא השיגו ולא ידעו, והן עומדים תחילה לתחיה, וזה הוא השאלה שאותו העבד עומד לשאול ולדעת, במה עסקה הנשמה ההיא בעולם הזה, (כדי לברר אם היא ראויה לתחיה תחלה, וזה שאמר הטי נא כדך ואשתה).

ואמרה אלי גם אתה שתה וגו', אתה צריך לשתותו להיות נשקה מתחילה, ואחריך, וגם לגמליך אשקה, משום שכל אלו שאר המרכבות, אף על פי שנשקים ממדרגה זו, כולן נשקים בעיקר מעבודת הצדיקים היודעים עבודת רבונם כראוי...

ואלו הגופים עתידים להתעורר תחילה (לתחיה) כמו שאמרנו, ואחר שיקומו אלו יקומו כל האחרים שבחוץ לארץ, ויתקיימו בקיום שלם, ויתחדשו בהתחדשות הלבנה, (שאז, יהיה אור הלבנה כאור החמה כנ"ל), ויתחדש העולם כבתחילה, ואז כתוב על העת ההיא, ישמח ה' במעשיו.

ובגין כך הנה ישכיל עבדי, (פירושו שהעבד מטטרון ישכיל) להחזיר את הנשמות כל אחת ואחת למקומה, (דהיינו אל הגוף הראוי לה), כמו שאמרנו, ירום ונשא וגבה מאד, מצד כל אלו מדרגות העליונות כמו שאמרנו. (וישב נח, ועיין שם עוד)

ועל כן עתיד הקב"ה לגלות אותו השמש, ולהאיר לישראל, שכתוב, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה, מהו שמש צדקה, זהו שמשו של יעקב, שנתרפא בו, ומרפא בכנפיה, כי באותו הזמן יתרפאו כולם, כי בזמן שיקומו ישראל מעפר כמה חגרים וכמה סומים יהיו בהם, ואז הקב"ה מאיר להם אותו השמש להתרפאות בו, שכתוב ומרפא בכנפיה... (מקץ רלו)

...ואז יתוקן הסתימה שבמבוע העליון (של הוי"ה, דהיינו) אות י' (שהוא חכמה), ויתקיימו ל"ב שבילים (שבחכמה) בשלימות להשפיעם למטה, ויתקיימו האותיות של השם הקדוש, כולם בשלמות, דהיינו השם י"ה ו"ה שעד עתה לא היו בשלמות.

עד הזמן שיהיה נוזל וימשוך מבוע ההוא העליון שהוא י' בחיבור האותיות ה"ו (שהם בינה ות"ת), תוך ה' אחרונה (דהוי"ה שהיא הנוקבא). וזה הוא לסוף השלמת מאה וארבעים וארבע שנים אחרות שישלמו, (שהם סוד קל"ב שלישיים עם י"ב שבטים שבנוקבא, שהם ביחד מאה וארבעים וארבע שנים). ויקיצו שאר המתים שבשאר הארצות.

שימצא כל זה במספר ח"ת (שהם ב' פעמים קל"ב ומאה וארבעים וארבע, שהם ביחד ת"ח), ויתישב העולם ויבושם, ויעבור צד האחר מן העולם, וה' התחתונה, שהיא הנוקבא), תתמלא מן מבוע העליון, (שהוא י' דהויה, וסוד החכמה), ותתעטר ותאיר בשלמות. ואז כתוב והיה אור הלבנה כאור החמה וגו'. (שמות קנג)

אמר ר' אלעזר תפח רוחם של אותם האומרים, שהקב"ה אינו עתיד להחיות המתים, שאיך אפשר, שיעשה מהם בריה חדשה, יבואו ויראו אלו הרשעים השוטים הרחוקים מתורה ורחוקים ממנו (מן הקב"ה), שבידיו של אהרן היה מטה, עץ יבש, והקב"ה החזירו לפי שעה לבריה, שנשתנתה ברוח וגוף, אלו הגופים שכבר היו בהם רוחות ונשמות קדושות, ושמרו מצות התורה ועסקו בתורה ימים ולילות, והקב"ה הטמין אותם בעפר, הנה אחר כך בעת שישמח העולם (דהיינו אחר גמר התקון על אחת כמה וכמה שהקב"ה יעשה אותם בריה חדשה.

אמר ר' חייא ולא עוד אלא אותו גוף שהיה, יקום, זה משמע שכתוב, יחיו מתיך, ולא כתוב יברא, משמע שהם כבר נבראו, (אבל צריכים רק) שיחיו, כי עצם אחד ישאר מן הגוף מתחת הארץ, ועצם ההוא אינו נרקב ואינו נעדר בעפר לעולם, ובעת ההיא הקב"ה ירכך אותו, ויעשה אותו כשאור בבצק, ויעלה ויתפשט לארבע זויות וממנו ישתכלל הגוף וכל אבריו, ואחר כך נותן בו הקב"ה את הרוח. אמר לו ר' אלעזר כן הוא, ותא חזי, עצם הזה במה מתרכך, בטל, שכתוב כי טל אורות טלך וגו'. (וארא קכו)

וזה סוד מי יתן טהור מטמא, קליפה ומוחא עולים זה בזה, וקליפה זו לא תהיה נעדרת ולא תשבר עד הזמן שיקומו המתים מעפר. אז תשבר הקליפה והאור יאיר בעולם בלא סתימה, מן המוח. אשרי הם הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא. (יתרו נג)

אלא כך הם גבורות עליונות שעושה הקב"ה. רוח ההוא שהכניס שמה אותו הגואל, בו מתלבשת הנשמה במקום הלבוש מנשמות הגרים, ורוח ההוא של המת, הערום (בלי בנים), שחזר שמה להבנות (מחדש) יהיה לבוש לנשמה העליונה, ורוח ההוא שהיה מתחילה שנשאר בכלי ההוא, (דהיינו הרוח שעזב בה בעלה המת בביאה הראשונה), פרח משם, והקב"ה מזמין מקום בתוך סוד החלון שבסלע שלאחר כתפיו של הגן עדן ונסתר שמה, והוא עולה לגוף ההוא הראשון (של המת בלי בנים) שהיה לו מתחילה. וברוח ההוא יקום גוף ההוא (לתחיית המתים), וזהו אחד שהם שנים שאמרתי.

אבל גוף ההוא עד שלא יקום (לתחיה) עונשו גדול, כי משום שלא זכה להתגדל (בבנים), מורידים אותו לתוך אדמה הסמוך לארקא, ונדון שם, ואחר כך מעלים אותו לתבל הזה (שאנו נמצאים בו). עתה יורד (בחזרה לאדמה), ועתה עולה, הנה עולה והנה יורד אין לו מנוחה חוץ בשבתות ובימים טובים ובראשי חדשים... (משפטים קטז)

ועתיד קול אחד להתעורר בבית הקברות, ויאמר הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל, מתי יהיה זה, הוא בזמן שיהיה נעבר מלאך המות מן העולם, שכתוב, בלע המות לנצח וגו', כיון דבלע המות לנצח אחר כך, ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל הארץ, אז כתוב, ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה.

כיון שנתעורר קול ההוא בין הקברים, אז כל הקברים יקיאו את המתים שבהם לחוץ. זה שאמר וארץ רפאים תפיל. מהו (תפיל, היינו) שיקיא אותו לחוץ. רפאים, מה הם רפאים, (היינו) אותם שקבלו רפואה (ונתרפאו והיו) כמקודם לכן. ונרפא עצמות אל עצמות, ואלו נקראו רפאים.

ואם תאמר הרי כתוב רפאים בל יקומו, אלא ודאי כל בני העולם יתרפאו בעצמם בבית הקברות, אבל מהם יקומו לתחיה, ומהם לא יקומו לתחיה. (דהיינו אותם שלא האמינו בתחית המתים). ועל זה כתוב רפאים בל יקומו. אשרי חלקם של ישראל שכתוב בהם נבלתי יקומון. ובדג הזה שבלע ליונה, מצאתי (מרומזים בו) דברים, לרפואת כל העולם, (דהיינו לתחיית המתים כמבואר). (ויקהל צד)

אמר ר"ש בזמן ההוא שיתעוררו מתי עולם ויזדמנו בארץ הקדושה, יקומו מחנות מחנות, כולם על ארץ הגליל, משום ששם עתיד מלך המשיח להתגלות, משום שהוא חלקו של יוסף, ושם נשברו תחלה, שמשם הגלו תחילה מכל מקומותיהם ולהתפזר בין העמים, כש"א ולא נחלו על שבר יוסף.

ולמה יקומו שם (העומדים לתחיה), משום שהוא חלקו של אותו שהושם בארון, שכתוב, ויישם בארון במצרים, ואחר כך נקבר בארץ הקדושה, שכתוב, ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם, וזה (יוסף) עמד בקיום הברית יותר מכל (השבטים).

ובזמן ההוא שיתעוררו כולם מחנות מחנות (על ארץ הגליל), ילכו כולם זה לחלק אבותיו, וזה לחלק אבותיו, שכתוב ושבתם איש אל אחוזתו, ויכירו זה את זה, ועתיד הקב"ה להלביש לכל אחד ואחד לבושים מעשה רוקם, ויבואו כולם וישבחו לאדונם בירושלים. ויתחברו שם המונים המונים, וירושלים תתפשט לכל הצדדים, יותר ממה שנתפשטה בעת שנתחברו שם בשובם מגלות... (שם תצג)

תא חזי, כשיתעוררו מעפר (בתחית המתים), כמו שנכנסו (לקבר) כן יקומו, אם פסחים או עורים נכנסו, פסחים ועורים יקומו, באותו הלבוש (שהוא הגוף, יקומו), שלא יאמרו שאחר הוא נתעורר (לתחיה). ואחר כך הקב"ה ירפא אותם וימצאו לפניו שלמים. ואז יהיה העולם שלם בכל, ואז, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. (אמור נא)

ומטל ההוא שאותו שמבחוץ (שהוא ז"א) מנער מראשו, מתעוררים המתים (לתחיה) לעולם הבא, שכתוב, כי טל אורות טלך, (שטל הזה הוא) אורות אור החוורתא של עתיקא, (דהיינו חוורתא דגלגלתא הנקרא עתיקא). ומטל ההוא מתקיימים קדושים עליונים והוא המן שטוחנים בשביל הצדיקים לעתיד לבא... (נשא אד"ר יז)

א"ל אהה חסיד קדוש, ודאי, אם לא נסתם ממנו כל מראה של עולם הזה, ולא נאבד ממנו הכל, לא יהיה לו מקראה וחלק בעולם ההוא, כי עולם הזה הוא הפוך מעולם ההוא שאנו בו, ובזמן תחיית המתים אפילו כחוט השערה לא יהיה ממעשה עולם הזה, כי הכל יאבד תחילה באותו הטל, (דהיינו בטל התחיה), ויעביר ממנו כל הזוהמא ואחר כך הוא נעשה כעיסה זו, וממנו יעשה הגוף כבריה חדשה, כך כאן (בעולם העליון גם מטרם התחיה). (שלח רכז)

ובני העולם בשעה שיתגלה המשיח יהיו נמצאים בצרה אחר צרה, ושונאי ישראל יתגברו, אז יעורר עליהם רוחו של משיח, וישמיד את אדום הרשעה, וכל ארץ שעיר ישרוף באש, אז כתוב, וישראל עושה חיל, זה שאמר והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו, דהיינו אויביו של ישראל, וזה וישראל עושה חיל. ובעת ההיא יקים הקב"ה (לתחיה) את מתי עמו, ויסיר מהם המות, זה שאמר ימין ה' עושה חיל, לא אמות כי אחיה, וכתוב ועלו מושיעים וגו', ואז והיה ה' למלך. (בלק תקה)

א"ר פנחס, מסתכל הייתי כי לתחיית המתים בדרך אחר יעשה אותנו הקב"ה, ומה שהיה עתה ראשון להסתלקות יהיה אז אחרון (לתחיה), מאין לנו מאלו העצמות, אלו העצמות שהחיה אותם הקב"ה על ידי יחזקאל, שכתוב, בתחילה ותקרבו העצמות עצם אל עצמו, ואחר כך כתוב, וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה וגו', ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם, כי מה שהפשיט (האדם) תחלה יהיה אחרון, שבתחילה נפשט מרוח, ואחר כן העור, ואחר כך הבשר ואחר כך הגידין, ואחר כך העצמות. (ובתחיה הוא להיפך).

א"ר שמעון, בזה הקשו הראשונים, אבל עצמות אלו שהחיה הקב"ה, עשה בהם הקב"ה נסים ואותות משונים. תא חזי, מה כתוב, זכר נא כי כחומר עשיתני ואל עפר תשיבני, מה כתוב אחריו, הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני. אחר שהאדם נרקב בעפר והגיע הזמן של תחיית המתים, עתיד הקב"ה לעשות אותו העצם הנשאר (שאינו נרקב) כמו עסה וכמו גבינת חלב, וכנביע של חלב שהוא נביע נקי מצוחצח בצחות. כי עצם ההוא יתדקיק ויהיה נשחק עד שיעשה חלב, ואחר כך מקפיא אותו, ויהיה מצטייר בציור, כמו גבינה קפואה, ואחר כך ימשוך עליו עור ובשר ועצמות וגידים... (פנחס קס, ועיין שם עוד)

והיו הדברים האלה וגו' רבי יצחק פתח, כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו, מקרא זה אמרו דוד ברוח הקדש, כל עצמותי תאמרנה, ומי ראה שעצמות תאמרנה שירה, אלא מקרא זה נאמר בזמן שהקב"ה עתיד להחיות מתים, ועתיד הקב"ה לתקן העצמות ולקרב כל אחת ואחת למקומה, שכתוב, ותקרבו עצמות עצם אל עצמו, וכתוב ועצמותיך יחליץ. אז עתידים ישראל לומר שירה.

איזו שירה אומרים, ה' מי כמוך, וזו שירה יותר חשובה ממה שאמרו ישראל על הים, כי הם לא הזכירו את השם הקדוש אלא לאחר ג' מילים, שכתוב, מי כמוכה באלים ה', וכאן הם מקדימים את השם הקדוש, שכתוב ה' מי כמוך... (ואתחנן קמח)

הדורות שלאחריהם נתפשו בחטא שלהם (דעץ הדעת, ונגזרה עליהם מיתה, שלבסוף) הרוח שלהם נשלף מכלי ולבוש ההוא (שלהם, דהיינו הגוף, והגוף מת) ואחר כך נגנז בעפר בין רגבי נחל... (וכל המתים) נסתרו ונגנזו בעצם אחת חזקה (שנשארה) מהכלי ההוא, (דהיינו עצם לוז שאינה נרקבת בקבר, ונקראת גם כן בתואל הארמי), שיהיו נבנים ממנו בתחילה ויקומו מחנות מחנות, ויתערו שנית בארץ ישראל, (דהיינו על ידי גלגול מחילות יבואו כולם לארץ ישראל ושם תגמר שלמות תחיתם).

ועתיד הקב"ה ללוש אותו העפר הקודם, של אותו הכלי, (דהיינו גוף הקודם, של אותו הכלי, (דהיינו הגוף הקודם לחטא עץ הדעת) ממש. ולהכניס בו עיסה דקה מן הדקה, כשאור הזה שבעיסה, ומאותה העיסה שהיא צחות שלמעלה יתתקן ויתישר הכלי השלם...

ואלו שאינם זוכים, יקומו להיות נדונים בדין מלך העליון, זה שאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם, ואז כתוב, כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה' כן יעמוד זרעכם ושמכם, בילא"ו יילא"ו. (שם קצו, ועיין שם עוד)

א"ר יצחק תא שמע, יהי מארת ברקיע השמים, ר' יצחק אמר, כשהקב"ה מחיה את המתים ויעביר הכרוז על כל ציון וציון, בו בעת יורדת הנשמה כאור וכנר המאיר באורו של רקיע השמים, על הגוף ההוא שנתעורר מן הארץ. זה שאמר יהי מארת ברקיע השמים, דהיינו הנשמות, ולמה, היינו להאיר על הארץ, על אותו הגוף היוצא מן הארץ.

ר' אבהו אמר, זה הוא זהר הרוח השורה על הגוף להחיותו, ולהאיר חשכו, זה שאמר יהי מארת ברקיע השמים, ולמה הוא, להאיר על הארץ, דהיינו על הגוף היוצא מן הארץ, כמו שאמרנו..

ר' יהודה בן פזי פגש ברב נחמן, א"ל אותו הרוח, שעתיד הקב"ה להחיות בו המתים מהו, א"ל הוא רוח מן המראה של מעלה, כאשר ישיגו בני אדם הדעות הנכונות, ומאין לנו זה, הוא ממה שכתוב, ונתתי רוחי בכם וחייתם, ונתתי רוח בכם לא נאמר, אלא רוחי, דהיינו אותו הנאצל מן המראה שלו, וכתוב ואת רוחי אתן בקרבכם, ואחר כך יהיה סימן ידוע בעולם, זה שאמר והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. (זהר חדש בראשית תרנה)

הקדמה

הקדמה דף ד עמוד א

פתח ר"ש ואמר ייעול רבי חייא וליחמי בכמה דזמין קודשא בריך הוא לחדתא אנפי צדיקייא לזמנא דאתי, זכאה איהו מאן דעאל הכא בלא כסופא וזכאה מאן דקאים בההוא עלמא כעמודא תקיף בכלא, וחמא דהוה עאל והוה קם רבי אלעזר ושאר עמודין דיתבין תמן והוא הוה כסיף ואשמיט גרמיה ועאל ויתיב לרגלוי דרבי שמעון, קלא נפק ואמר מאיך עינך לא תזקוף רישך, ולא תסתכל, מאיך עינוי וחמא נהורא דהוה נהיר למרחוק קלא אהדר כמלקדמין ואמר עלאין טמירין סתימין פקיחי עינא אינון דמשטטין בכל עלמא אסתכלו וחמו, תתאין (נ"א תנאין) דמיכין סתימין בחוריכון אתערו, מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא וטעמין מרירא למתקא עד לא ייתון הכא, מאן מנכון דמחכאן בכל יומא לנהורא דנהיר בשעתא דמלכא פקיד (ויקהל קצ"ו ע"א) לאילתא ואתייקר ואתקרי מלכא מכל מלכין דעלמא, מאן דלא מצפא דא בכל יומא בההוא עלמא לית ליה חולקא הכא, אדהכי חמא כמה מן חברייא סחרניה כל אינון עמודין דקיימין, וחמא דסליקו לון למתיבתא דרקיעא, אלין סלקין ואלין נחתין ועילא דכולהו חמא מארי דגדפי דהוה אתי והוא אומי אומאה דשמע מאחורי פרגודא דמלכא מפקד בכל יומא ודכיר לאילתא די שכיבת לעפרא ובעט בעיטין בההוא שעתא בתלת (שמות מ"ב) מאה ותשעין רקיעין וכלהו מרתתין וזעין

הקדמה דף ד עמוד ב

קמיה ואוריד דמעין על דא ונפלי אינון דמעין רתיחין כאשא לגו ימא רבא ומאינון דמעין קאים ההוא ממנא דימא ואתקיים וקדיש שמיה דמלכא קדישא וקביל עליה למבלע כל מימוי דבראשית ויכנוש להו לגויה בשעתא דיתכנשון כל עממיא על עמא קדישא וינגבון מיא, ויעברון בנגיבו, אדהכי שמע קלא דאמר פנון אתר פנון אתר דהא מלכא משיחא אתי למתיבתא דר' שמעון בגין דכל צדיקייא דתמן רישי מתיבתא ואינון מתיבתי דתמן רשימין אינון, וכל אינון חברין די בכל מתיבתא סלקי ממתיבתא דהכא למתיבתא דרקיעא, ומשיח אתי בכל אינון מתיבתי וחתים אורייתא מפומייהו דרבנן, ובההיא שעתא אתי משיח מתעטר מן (נ"א רישי) ריחי מתיבתי בעטרין עלאין, בההוא שעתא קמו כל אינון חברייא וקם רבי שמעון והוה סליק נהוריה עד רום רקיע אמר ליה רבי זכאה אנת דאורייתך סלקא בתלת מאה ושבעין נהורין וכל נהורא ונהורא אתפרשת לשית מאה ותליסר טעמין סלקין ואסתחיין בנהרי אפרסמונא דכיא וקודשא בריך הוא איהו חתים אורייתא ממתיבתך וממתיבתא דחזקיה מלך יהודה ומגו מתיבתא דאחיה השלוני ואנא לא אתינא למחתם ממתיבתך אלא מארי דגדפין אתי הכא דהא ידענא דלא ייעול גו מתיבתי אחריתי אלא במתיבתך, בההיא שעתא סח ליה ר' שמעון ההוא אומאה דאומי מארי דגדפין כדין אזדעזע משיח וארים קליה ואזדעזעו רקיעין ואזדעזע ימא רבא ואזדעזע לויתן וחשיב עלמא לאתהפכא, אדהכי חמא לר' חייא לרגלוי דר' שמעון אמר מאן יהיב הכא בר נש לביש מדא דההוא עלמא, אמר רבי שמעון דא איהו רבי חייא נהירו דבוצינא דאורייתא, אמר ליה יתכנש הוא ובנוי וליהוון ממתיבתא דילך, א"ר שמעון זמנא יתייהב ליה יהבו ליה זמנא ונפק מתמן מזדעזע וזלגין עינוי דמעין, אזדעזע ר' חייא ובכה ואמר זכאה חולקהון דצדיקייא בההוא עלמא וזכאה חולקיה דבר יוחאי דזכה לכך עליה כתיב (משלי ח') להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא:

כרך א (בראשית)

פרשת בראשית דף כה עמוד ב

ד"א וכל שיח השדה משיח ראשון טרם יהיה בארעא, וכל עשב השדה טרם יצמח דא משיח שני, ולמה בגין דלית תמן משה למפלח לשכינתא דעליה אתמר ואדם אין לעבוד את האדמה, ורזא דמלה (בראשית מ"ט) לא יסור שבט מיהודה דא משיח בן דוד, ומחוקק מבין רגליו דא משיח בן יוסף, עד כי יבא שיל"ה דא משה חשבן דא כדא, ול"ו יקה"ת עמים אתוון ולו"י קה"ת

כרך ב (שמות)

פרשת שמות דף ז עמוד ב

ומה מצראי דעבדי כל הני טבאן לישראל אתדנו בכל אינון דינין, אשור ואדום ושאר עמין דמעיקין לון וקטלין לון ונטלין לון ממוניהון עאכ"ו דקודשא בריך הוא בעי ליקרא שמיה עלייהו דכתיב (יחזקאל ל"ח) והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי, התם במצרים במלכא חד, והכא בכל מלכין דעלמא: רבי שמעון זקף ידוי ובכה ואמר ווי מאן דיזדמן בההוא זמנא וזכאה חולקיה מאן דיזדמן וישתכח בההוא זמנא, ווי מאן דיזדמן בההוא זמנא בגין דכד ייתי קודשא בריך הוא לפקדא לאיילתא יסתכל מאן אינון דקיימין בהדה בכל אינון דמשתכחי עמה בכל עובדוי דכל חד וחד ולא ישתכח זכאי, דכתיב (ישעיה ס"ג) ואביט ואין עוזר, וכמה עקתין על עקתין לישראל, זכאה מאן דיזדמן וישתכח בההוא זמנא בגין דההוא דיתקיים בההוא זמנא במהימנותא יזכה לההוא נהירו דחדוה דמלכא, ועל ההוא זמנא כתיב (זכריה י"ג) וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב וגו', לבתר דאינון עקתין מתערי על ישראל וכל עמין ומלכיהון יתייעטון כחדא עלייהו ומתערי כמה גזירין בישין כלהו סלקי בעיטא חדא עלייהו וייתון עקתא על עקתא בתרייתא משכחן קמייתא, כדין יתחזי חד עמודא דאשא קאים מעילא לתתא ארבעין יומין וכל עמין דעלמא חמאן ליה, בההוא זמנא יתער מלכא משיחא לנפקא מגו גנתא דעדן מההוא אתר (בלק ק"צ ע"ב) דאתקרי ק"ן צפו"ר ויתער בארעא (ויקרא רי"ב ב') דגליל וההוא יומא דיפוק לתמן יתרגז כל עלמא וכל בני עלמא מתחבאין גו מערתי וטנרי דלא יחשבון לאשתזבא, ועל ההוא זמנא כתיב (ישעיה ב') ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ, מפני פחד ה' דא ההוא רגיזו דכל עלמא, ומהדר גאונו דא משיח, בקומו לערוץ הארץ כד יקום ויתגלי בארעא (וירא קי"ט ע"א רכ"א) דגליל בגין דאיהו הוא אתר קדמאה דאתחרבא בארעא קדישא ובגין כך יתגלי תמן קדמאה לכל אתר ומתמן יתער קרבין לכל עלמא, לבתר ארבעין יומין דעמודא יקום מארעא לשמיא לעיניהון דכל עלמא ומשיח יתגלי יקום מסטר מזרח חד (ויקרא רי"ב ב' בראשית קי"ט א') כוכבא מלהטא בכל גוונין ושבעה כוכבין אחרנין דסחרן לההוא כוכבא ויגיחון ביה קרבא בכל סטרין תלת זמנין ביומא עד שבעין יומין וכל בני עלמא חמאן, וההוא כוכבא יגיח בהו קרבא בטיסין דנורא מלהטין מנצצין לכל עבר ובטש בהו עד דבלע לון בכל רמשא ורמשא, וביומא אפיק לון ויגיחון קרבא לעיניהון דכל עלמא וכן בכל יומא עד שבעין יומין, לבתר שבעין יומין יתגניז ההוא כוכבא ויתגניז משיח עד תריסר ירחין ויתהדר ההוא עמודא דאשא כמלקדמין וביה יתגניז משיח וההוא עמודא לא יתחזי, לבתר תריסר ירחין יסלקון ליה למשיח בההוא עמודא לגו רקיעא ותמן יקבל תוקפא ועטרא דמלכותא, וכד נחית יתחזי ההוא עמודא דאשא כמלקדמין לעיניהון דכל עלמא ויתגלי לבתר משיח ויתכנשון לגביה עמין סגיאין ויתער קרבין בכל עלמא, ובההוא זמנא יתער קודשא בריך הוא גבורתיה לכל עמין דעלמא ומלכא משיחא יתידע בכל עלמא וכל מלכין דעלמא יתערון לאתחברא לאגחא קרבא ביה וכמה (עמין) מפריצי יהודאין יתהפכו לאהדרא לגבייהו וייתון עמהון לאגחא קרבא על מלכא משיחא, כדין יתחשך כל עלמא חמש עשרה יומין וסגיאין מעמא דישראל יהון מתין בההוא חשוכא ועל דא כתיב כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים, פתח ואמר (דברים כ"ב) כי

פרשת שמות דף ח עמוד א

יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרוחים או ביצים והאם רובצת וגו' שלח תשלח את האם וגו' האי קרא אוקימנא ליה ואיהו חד מפקודי אורייתא גניזין ואנן אית לן ביה רזי דאורייתא גניזין שבילין וארחין ידיען לחברייא באינון תלתין ותרין שבילין דאורייתא, אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בריה אלעזר בזמנא דיתער מלכא משיחא כמה אתין ונסין אחרנין יתערון בעלמא, תא חזי בגנתא דעדן דלתתא אית אתר חד גניז וטמיר דלא אתידע, ואיהו מרקמא בכמה גוונין וביה גניזין אלף היכלין דכסופין, ולית מאן דעייל בהו בר משיח דאיהו קאים תדיר בגנתא דעדן וכל גנתא מסחרא ברתיכין סגיאין דצדיקיא, ומשיח קאים עלייהו ועל כמה חילין ומשיריין דנשמתין דצדיקיא תמן ובראשי ירחי ובזמני ובשבתי משיח עאל בההוא אתר לאשתעשעא בכל אינון היכלין לגו, לגו מכל אינון היכלין אית אתר אחרא טמיר וגניז דלא אתידע כלל ואקרי עדן ולית מאן דיכיל למנדע ביה, ומשיח אגניז (ס"א אתגלי) לבר סחרניה דההוא אתר עד דאתגלי ליה חד אתר דאקרי קן צפור ואיהו אתר דכריז עליה ההוא צפור דאתער בגנתא דעדן בכל יומא, ובההוא אתר מרקמן דיוקנין דכל שאר עמין דאתכנשו עלייהו דישראל לאבאשא לון, עאל בההוא אתר זקיף עינוי וחזי אבהן דעאלין בחרבן בית אלהא עד דחמי לרחל (שמות י"ב ע"א) דדמעהא באנפהא וקודשא בריך הוא מנחם לה ולא צביאת לקבלא תנחומין כמה דאת אמר (ירמיה ל"א) מאנה להנחם על בניה, כדין משיח ארים קליה ובכי ואזדעזע כל גנתא דעדן וכל אינון צדיקיא דתמן געו ובכו עמיה, געי ובכי זמנא תניינא ואזדעזע ההוא רקיע דעל גבי גנתא אלף וחמש מאה רבוא משריין עלאין עד דמטי לגו כרסייא עלאה, כדין קודשא בריך הוא רמיז לההוא צפרא ועאל לההוא קן דילה ויתבא לגבי משיח וקרי מה דקרי ואתער מה דאתער, עד דמגו כרסייא קדישא אתקרי תלת זמנין ההוא קן צפור ומשיח וכלא סלקין לעילא ואומי לון קודשא בריך הוא לאעברא מלכו חייבא מן עלמא על ידא דמשיח ולנקמא נקמין דישראל, וכל אינון טבוון דזמין קודשא בריך הוא למעבד לעמיה, ותב ההוא קן צפור ומשיח לדוכתיה, ותב משיח ואתגניז גו ההוא אתר כמלקדמין, ובזמנא דיתער קודשא בריך הוא לאתקנא עלמין ואתנהירו אתוון דשמיה בשלימו יו"ד בה"א (לאתקנא) וא"ו בה"א למהוי כלא בשלימו חד כדין יתער חד ככבא דחילא באמצע רקיעא כגון ארגוונא להיט ונציץ ביממא לעיניהן דכל עלמא ויקום חד שלהובא דאשא מסטרא דצפון גו רקיעא ויקום דא לקבל דא ארבעין (קע"ב ב') יומין ויתבהלון כל בני עלמא, לסוף ארבעין יומין יגחון קרבא ככבא ושלהובא לעיניהון דכלא ויתפשט ההוא שלהובא ביקידו דאשא מסטרא דצפון גו רקיעא ויחשוב למבלע ההוא ככבא, וכמה שליטין ומלכין ואומיא ועממיא יתבהלון מהאי, כדין יסתלק ההוא ככבא לסטר דרום וישלוט על ההוא שלהובא וההוא שלהובא יתבלע זעיר זעיר ברקיעא מקמי ההוא ככבא עד דלא יתחזי כלל כדין ההוא ככבא יעביד אורחין ברקיע בתריסר תחומין וקיימין אינון נהורין ברקיעא תריסר יומין אחרנין לבתר תריסר יומין אחרנין יזדעזעון כל בני עלמא ויתחשך שמשא בפגלות יומא כמה דאתחשך יומא דאתחרב בי מקדשא עד דלא יתחזון שמיא וארעא, ויתער חד קלא ברעם וזיקין ואתחלחלא ארעא מההוא קלא וכמה חילין ומשיריין ימותון מניה וההוא יומא (ממש) יתער בקרתא דרומי רבתא חד שלהובא דאשא בההוא קלא דיתער בכל

פרשת שמות דף ח עמוד ב

עלמא ויוקיד כמה מגדלין וכמה היכלין וכמה מגדלין יפלון וכמה פרדשכי ורברבי יפלון בההוא יומא וכלהו יתכנשון עלה לביש, וכל בני עלמא לא יכלין (ס"א יחשבון) לאשתזבא, מההוא יומא עד תריסר ירחין יתיעטון כל מלכיא ויגזרון כמה גזרות וכמה שמדות על ישראל ויצלחון ביה (נ"א בהון) כמה דאתמר זכאה איהו מאן, דיערע תמן וזכאה איהו מאן דלא יערע תמן וכל עלמא יהא בערבוביא סגיא לסוף תריסר ירחי יקום שבט מישראל דא מלכא משיחא דיתער גו גנתא דעדן, וכל אינון צדיקיא יעטרון ליה תמן ויחגרון ליה מאני זיינא באתוון רשימן דמאני דשמא קדישא, וקלא יתפוצץ בענפי אילנין דגנתא, קרי בחיל ואמר אתערו קדישין עליונין קומו מקמי משיחא הא עדנא לאתחברא איתתא בבעלה ובעלה בעי לנקמא לה נוקמין דעלמא ולאקמא לה ולאנערה לה מעפרא כדין יקומון כלהו ויחגרון ליה כמלקדמין מאני זייניה, אברהם מימיניה, יצחק משמאליה, יעקב קמיה, משה רעיא מהימנא על כל אלין צדיקיא אזיל ורקיד גו גנתא דעדן כיון דאתקן משיח על ידא דצדיקיא בגנתא דעדן יעול בההוא דוכתא דאקרי ק"ן צפו"ר כמלקדמין וחמי תמן ההוא דיוקנא דחרבן בית מקדשא וכלהו צדיקיא דאתקטלו ביה, כדין נטיל מתמן (ס"א עשר) לבושין ואינון (נ"א ואקרון) עשר לבושי קנאה, ויתגניז תמן ארבעין יומין דלא אתגליא כלל לסוף ארבעין יומין קלא חד יתער ויתקרי מגו כורסייא עלאה ההוא ק"ן צפו"ר במלכא משיחא דאתגניז ביה, וכדין סלקין ליה לעילא וקודשא בריך הוא חמי ליה למלכא משיחא מתלבש בלבושא נוקמא וחגיר מאני זייני נטיל ליה ונשיק ליה על רישיה, כדין מזדעזען ג' מאה ותשעין רקיעין וארמיז קודשא בריך הוא לחד רקיעא מאינון דהוה גניז מששת ימי בראשית ואפיק מחד היכלא דבההוא רקיעא (תרומה קל"ב ע"א) חד כתרא גליפא מחקקא בשמהן קדישין, בההוא עטרא אתעטר קודשא בריך הוא כד עברו ישראל ית ימא למיטל נוקמין מכל רתיכי פרעה ופרשוי ואעטר ליה למלכא משיחא, כיון דאתעטר ואתתקן בכל הני תקונין נטיל ליה קודשא בריך הוא ונשיק ליה כמלקדמין, מאן חמי רתיכין קדישין ומשריין עלאין דסחרין ליה ויהבין ליה מתנן ונבזבזן סגיאין ויתעטר מכלהו עאל תמן בחד היכלא וחמי כל אינון מלאכי עלאי דאקרון אבלי ציון אינון דבכו על חרבן בי מקדשא ובכאן תדיר ואינון יהבין ליה חד פורפירא סומקא למעבד נוקמין כדין קודשא בריך הוא גניז ליה בההוא קן צפור ואתכסי תמן תלתין יומין לבתר תלתין יומין בההוא קן צפור יחות מעטר בכל אינון תקונין מעילא ומתתא כמה משריין קדישין סחרניה ויחמון כל עלמא חד נהירו תלי מרקיעא לארעא ויקום שבעה יומין וכל בני עלמא יתמהון ויתבהלון ולא ינדעון כלל בר אינון חכימין דידעין ברזין אלין זכאה חולקהון וכל אינון שבעה יומין יתעתד (ס"א יתעטר) בארעא בההוא ק"ן צפו"ר באן אתר בדרך דא קבורת רחל דאיהי קיימא בפרשת אורחין ויבשר לה וינחם לה וכדין תקבל תנחומין ותקום ותנשיק ליה לבתר יקום ההוא נהירו מההוא אתר ושרי ביריחו קרתא דאילני, בכל עץ דא יריחו או על הארץ דא ירושלים ויהא גניז בההוא נהירו דק"ן צפו"ר תריסר ירחי, בתר תריסר ירחי יזדקף ההוא נהירו בין שמיא, וארעא וישרי (שמות ז' ע"ב) בארעא דגליל דתמן הוה שרותא דגלותא דישראל, ותמן יתגלי מההוא נהירו דקן צפור ותב לאתריה וההוא יומא יזדעזע כל ארעא כמלקדמין מסייפי שמיא עד

פרשת שמות דף ט עמוד א

סייפי שמיא וכדין יחזון (ינדעון) כל עלמא דהא אתגלי מלכא משיחא בארעא דגליל ויתכנשון ליה כל אינון דלעאן באורייתא ואינון זעירין בעלמא ובזכות ינוקי דבי רב יתתקף חיליה לאתגברא ורזא דא אפרוחים ואי לא ישתכחון אלין הא ינוקי דיתבין בתוקפא דאמהון וינקי כמה דאת אמר (ישעיה כ"ח) גמולי מחלב עתיקי משדים, והיינו או ביצים דבגין אלין שריא שכינתא עמהון דישראל בגלותא דהא חכימין זעירין אינון דישתכחון בההוא זמנא והיינו (דברים כ"ב) והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים, (דהא ביה לא קיימא מלה לאפקא לה מן גלותא אלא במלכא עלאה דכיון דאינון רביין וינוקין יהבין תוקפא למלכא משיחא כדין אימא עלאה דהיא רביעא עלייהו יתערת לגבי בעלה) ויתעכב (הכי) עד תריסר ירחין אחרנין, לבתר ייתי בעלה ויוקים לה מעפרא כמה דאת אמר (עמוס ט') אקים את סוכת דוד הנופלת, בההוא יומא מלכא משיחא שארי ויכנוש גלותא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא כמה דאת אמר (דברים ל') אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו', מההוא יומא כל אתין ונסיו וגבוראן דעבד קודשא בריך הוא במצרים יעביד לון לישראל כמה דאת אמר (מיכה ז') כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, אר"ש אלעזר ברי כל אלין מלין תשכח ברזא דתלתין ותרין שבילין דבשמא קדישא ועד דנסין אלין לא יתערון בעלמא לא ישתלם רזא דשמא קדישא ולא תתער לאהבה כמה דאת אמר (שיר ב') השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות, בצבאות דא מלכא (נ"א משיחא) דאקרי צבאות, או באילות השדה שאר חילין ומשריין דלתתא, אם תעירו ואם תעוררו את האהבה דא ימינא דקודשא בריך הוא דאקרי אהב"ה, עד שתחפץ ההיא דשכיבת לעפרא ויהא רעותא דמלכא בה, זכאה איהו מאן דיזכי לההוא דרא זכאה איהו בעלמא דין וזכאה איהו בעלמא דאתי, ר' שמעון ארים ידוי בצלו לקודשא בריך הוא וצלי צלותיה לבתר דצלי צלותיה אתו ר' אלעזר בריה ור' אבא ויתבו קמיה, עד דהוו יתבי קמיה חמו חד נהירו דיממא דאתחשך ואשתקע חד צנורא (ס"א צרורא) דשלהובא דאשא גו ימא דטבריה ואזדעזע כל ההוא אתר, אר"ש ודאי השתא הוא עדנא דקודשא בריך הוא אדכר לבנוי ואחית תרין דמעין לגו ימא רבא, וכד נחתין פוגעין בהאי צנורא דשלהובא דאשא וישתקעו דא בדא בימא, בכה ר"ש ובכו חברייא, אר"ש הא אתערנא ברזי דאתוון דשמא קדישא בסתרא דאתערותא דיליה לגבי בנוי אבל השתא אית לי לגלאה מה דלא אתיהיב רשו לב"נ אחרא לגלאה, אלא זכו דדרא דא יקיים עלמא עד דייתי מלכא משיחא, אר"ש לר' אלעזר בריה ולרבי אבא קומו בקיומייכו, קמו ר' אלעזר ור' אבא, בכה ר"ש זמנא אחרא אמר ווי מאן יקום במה דאמינא (נ"א דחמינא) גלותא יתמשך מאן יכיל למסבל, אוף איהו קם ואמר (ישעיה כ"ו) ה' אלהינו בעלונו אדונים זולתך לבד בך נזכיר שמך האי קרא אוקמוה, אבל בהאי קרא אית רזא עלאה גו מהימנותא, ה' אלהינו דא הוא שירותא דרזין עלאין אתר דמתמן נפקין כל נהירו דשרגין כלהו לאדלקא ותמן תליא כל רזא דמהימנותא שמא דא שליט על כלא, בעלונו אדונים זולתך דהא עמא דישראל לית מאן דשליט עליה בר שמא עלאה דא, והשתא בגלותא שליט עליה סטרא אחרא, לבד בך נזכיר שמך, רזא דשמא קדישא כללא דעשרין ותרין אתוון וכנ"י לא מתברכא אלא מגו שמא דא דאקרי בך כמה דאת אמר (שמות ל"ב) אשר נשבעת להם בך (בראשית מ"ח) בך יברך ישראל (תהלים י"ח) כי בך ארוץ גדוד, ובזמנא דשלימו אשתכח לא הוה מתפרש דא מן דא, ואסיר

פרשת שמות דף ט עמוד ב

לאפרשא דא מן דא אתתא מבעלה לאו ברעיוני ולאו בדכירו בגין דלא לאחזאה פרודא והשתא בגלותא פרודא אשתכח דמגו עאקו דכל זמנא וזמנא אנן עבדין פרודא לאדכרא ההוא שם בר מבעלה בגין דאיהי שכיבת לעפרא והיינו לבד בך נזכיר שמך, בר מבעלה אנן דכרין להאי שם בפרודא בגין דאנן רחיקין מינך ושלטין אחרנין עלן ושמך איהו בפרודא מן שמא דאקרי בך, והאי ביומי דגלותא בגין דגלותא קדמאה הוה מבית ראשון ובית ראשון הוא רזא דה' קדמאה ולקבל ע' שנין דילה גלותא דבית ראשון הוה ע' שנין ואינון ע' שנין לא אשתכחת אימא רביעא עלייהו והוה פרודא מן שמא עלאה רזא דה' עלאה, וכדין יו"ד רזא עלאה אסתלק לעילא לעילא לאין סוף ובית ראשון עלאה קדישא לא נביע נביעו דמיין חיין דהא מקורא דילה אסתלק ואיהי ע' (בראשית רמ"ח א') שנין בגלותא בגין דאיהי ז' שנין אקרי כמה דאת אמר (מ"א ו') ויבנהו שבע שנים, ואי תימא דשלטא מלכות בבל לעילא ברזא דע' שנין ח"ו, אלא בזמנא דהוה בי מקדשא קיים נהורא ונביעו דאמא עלאה הוה נהיר ונחית לתתא, כיון דחטו ישראל ואתחרב מקדשא ושלטא מלכות בבל הוה חפי ואחשיך ההוא נהירו ותתאי קדישין לא הוו נהירין כיון דתתאי לא הוו נהירין בגין (מגו) שלטנו דמלכותא דבבל אסתלק ההוא נהורא וההוא מבועא עלאה דהוה נביע רזא די' אסתלק לעילא לעילא באין סוף כדין אינון ע' שנין לא הוו נהירין בגין ההוא נהירו דאתמנע ודא הוה ודאי גלותא דע' שנין כיון דאעדיאו שלטנו דבבל ושריאת ה"א תתאה לאנהרא, ישראל כלהו לא אהדרו לאדכאה (נ"א לשלטאה) למהוי סגולה שלימתא כמלקדמין אלא זעיר זעיר (בערבוביא) וכיון דשלימו לא אשתכח (ושריאת ה"א תתאה לשלטאה) כדין י' נביעו עלאה לא נחית כ"כ לאנהרא כמה דהוה כמלקדמין אלא זעיר זעיר בערבוביא דלא הוו דכיין כמלקדמין כמה דאתחזי, ועל כך נביעו עלאה לא נביע ולא נהיר אלא דאהדר לאנהרא זעיר זעיר מגו דחקא (דשמאלא) דשמא (נ"א דגלותא ודינא), ועל דא אתגרו בהו בישראל קרבין סגיאין עד דהחשך יכסה ארץ, וה' תתאה אתחשך ונפלת לארעא ונביעו עלאה אסתלק כמלקדמין בגין דמלכות אדום אתתקף וישראל אהדרו לסרחנייהו, ועל דא ה' בית שני אתחרב וכל אינון תריסר שבטין דילה כחושבן משריין דלהון אינון בגלותא דמלכות אדום, ונביעו עלאה אסתלק מההוא נביעו דקיימא עלה כמה דאת אמר (ישעיה נ"ז) הצדיק אבד אבד ההוא נביעו דמקורא עלאה דהוה נגיד ומשיך מלעילא, (נ"א קרבין סגיאין ומלכות יון שלטא עלייהו לבתר דאהדרו בתיובתא אתתקפו עלייהו ואתכפיאו לון ובגין דישראל אהדרו לסרחנייהו מלכות אדום אתתקף ובית שני אתחרב וה"א תתאה אתחשכת ונפלת לארעא ונביעו עלאה אסתלק מההוא מבועא דקיימא עלה כמה דאת אמר הצדיק אבד אבד ההוא נביעו דמקורא עלאה דהוה נגיד ומשיך עליה מלעילא מ"ט בגין דהחשך יכסה ארץ) וכדין הוה פרודא בה"א בית שני ואיהי בגלותא דאדום בכל אינון תריסר שבטין (נ"א דילה) ומשריין דילהון תריסר שבטין סלקין (בראשית רמ"ז א') לחושבן סגי ועל דרזא (נ"א ועל דא רזא) דה' הוה בהו בכל ההוא (נ"א ועל דא רזא דה' בכל ההוא) חושבנא (נ"א חשוכא) גלותא אתמשך, רזא דרזין לחכימי לבא אתמסר, י' שבטין אלף שנין, תרין שבטין מאתן שנין, שארו דמעין למנפל פתח ואמר (איכה א') בכה תבכה בלילה ודמעתה על לחיה, לסוף תריסר שבטין דגלותא ליליא יתחשך לישראל עד דיתער וא"ו לזמן שתין ושית שנין לבתר תריסר שבטין דאינון אלף ומאתן שנין דגלותא ולבתר (עד) שתין ושית שנין דחשוכא דליליא כדין (ויקרא כ"ו) וזכרתי את בריתי יעקב, דא אתערותא דאת ו' דאיהו נפש דבית יעקב, ורזא דא (בראשית מ"ו) כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה וגו' ששים ושש ואיהו ו' נפש דבית שני רזא דה' תתאה ודא ו' רזא דששים ושש ששים לאתערותא דיעקב ושש לאתערותא דיוסף ועל דא איהו ו"ו דאינון תרין בחבורא חדא ורזא חדא, מתמן ולהלאה יתער קודשא בריך הוא לאינון נסין ואתין

פרשת שמות דף י עמוד א

דקאמרן ויתערון על ישראל אינון עקתין דקאמרן וכדין (ס"א ורזא דא) ואף את בריתי יצחק ולבתר כד יגיח מלכא משיחא קרבין בכל עלמא בימינא דקודשא בריך הוא כמה דאת אמר (שמות טו) ימינך ה' נאדרי בכח, כדין ואף את בריתי אברהם אזכור ולבתר והארץ אזכור דא ה' בתראה בההוא זמנא כתיב (זכריה יד) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, לסוף שתין ושית שנין אחרנין דאינון מאה ותלתין ותרין שנין יתחזון אתוון בשמא קדישא גליפן בשלימו עילא ותתא כדקא יאות, ורזא דא ה"ה עלאה ותתאה וכל אינון שבילין דאינון תלתין ותרין שנין דכלילן ברזא דאת ו' הו"ה (נ"א יו"ד וה"ה) רזא דשלימו דמאה ותלתין ותרין, לסוף מאה ותלתין ותרין שנין אחרנין יתקיים לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה, ויתדכי ארעא קדישא, וקודשא בריך הוא יתער מתייא דארעא קדישא ויקומון חיילין חיילין בארעא דגליל, וכדין יתער סתימו דנביעו עלאה את י' ויתקיימון תלתין ותרין שבילין בשלימו לנגדא לתתא ויתקיימון אתוון דשמא קדישא כלהו בקיומייהו ידו"ד, דעד כען לא יהון בשלימו, עד זמן דינגיד ויתמשך ההוא נביעו עלאה בחבורא דאתוון גו ה' (נ"א וה') בתראה ודא איהו לסוף תשלום מאה וארבעין וארבעה שנין אחרנין דישתלמון ויתערון שאר מתי ישראל דבשאר ארעאן דישתכח כל דא (תולדות קל"ט ע"ב במדרש הנעלם) בחשבן חי"ת דאתיישיב עלמא ויתבסם ויתעבר סטרא אחרא (נ"א חויא בישא) מעלמא וה"א תתאה תתמלי מגו נביעו עלאה ותתעטר ותתנהיר בשלימו וכדין כתיב (ישעיה ל) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים, עד דיהא שבת לה' לאלקטא נפשין בתענוגי קדושה (דא ה' בתרא) כל ההוא אלף שביעאה ודא איהו אתערותא דרוחין קדישין דעמא דישראל לאתלבשא לבתר שבת בגופין אחרנין קדישין לאתקרי קדישין דכתיב (שם ד) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו, עד כאן מלין דרזין סתימין:

פרשת ויקהל דף ריא עמוד ב

זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי ואינון נשמתין דבגנתא דעדן לתתא שטאן בכל רישי ירחי ושבתי וסלקין עד ההוא אתר דאקרי חומות ירושלם, דתמן כמה ממנן ורתיכין דנטרי אינון חומות דכתיב (ישעיה סב) על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים, וסלקין עד ההוא אתר ולא עאלין לגו עד דאתלבנן, ותמן סגדין וחדאן מההוא נהירו ותייבין לגו גנתא נפקין מתמן ושטאן בעלמא וחמאן באינון גופין דחייביא בההוא עונשא דלהון (קנא א) דכתיב (שם סו) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר, מאי לכל בשר לאינון שאר גופין דבסחרנייהו והא אוקמוה, ולבתר משטטי ומסתכלן באינון מאריהון דכאבין ובני מרעין ואינון דסבלין על יחודא דמאריהון ותאבין ואמרין ליה למשיחא, בשעתא דאמרין ליה למשיחא צערא דישראל בגלותהון ואינון חייביא די בהון דלא מסתכלי למנדע למאריהון ארים קלא ובכי על אינון חייבין דבהו הדא הוא דכתיב (שם נג) והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו, תייבין אינון נשמתין וקיימין באתרייהו, בגנתא דעדן אית היכלא חדא דאקרי היכלא דבני מרעין, כדין משיח עאל בההוא היכלא וקארי לכל מרעין וכל כאבין כל יסוריהון דישראל דייתון עליה וכלהו אתיין עליה, ואלמלא דאיהו אקיל מעלייהו דישראל ונטיל עליה לא הוי בר נש דיכיל למסבל יסוריהון דישראל על עונשי דאורייתא הדא הוא דכתיב (שם) אכן חליינו הוא נשא וגו' כגוונא דא רבי אלעזר בארעא, בגין דלית חושבנא לאינון יסורין דקיימין עליה דבר נש בכל יומא על עונשי דאורייתא וכלהו נחתו לעלמא בשעתא דאתייהיבת אורייתא וכד הוו ישראל בארעא קדישא באינון פולחנין וקרבנין דהוו עבדי הוו מסלקין כל אינון מרעין ויסורין מעלמא, השתא משיח מסלק לון מבני עלמא עד דנפיק בר נש מהאי עלמא ומקבל עונשיה כמה דאתמר, כד אינון חובין יתיר דעיילין לון לגו בגו גיהנם באינון מדורין תתאין אחרנין ומקבלין עונשא סגי מסגיאות זוהמא די בנשמתא כדין אדליקו נורא יתיר למיכל ההוא זוהמא, (ווי לההיא נשמתא דסבלת ההוא עונשא, ועל דא אינון מלאכי חבלה דבגיהנם מטרדין לון בחוטרין דאשא לנערא ההוא זוהמא, ווי לנשמתא דסבלת ההוא עונשא)