תורה שבכתב
ספר במדבר
פרק כד
(יז) אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת: (יח) והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר איביו וישראל עשה חיל: (יט) וירד מיעקב והאביד שריד מעיר: (כ) וירא את עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד:
ספר דברים
פרק יט
(ח) ואם ירחיב ה' אלקיך את גבלך כאשר נשבע לאבתיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבתיך:
ישעיהו
פרק יא
(א) ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה: (ב) ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה': (ג) והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח: (ד) ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע: (ה) והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו: (ו) וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם: (ז) ופרה ודב תרעינה יחדו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן: (ח) ושעשע יונק על חר פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה: (ט) לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים: פ (י) והיה ביום ההוא שרש ישי אשר עמד לנס עמים אליו גוים ידרשו והיתה מנחתו כבוד: פ (יא) והיה ביום ההוא יוסיף אדני שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים: (יב) ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל ונפצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ: (יג) וסרה קנאת אפרים וצררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצר את אפרים: (יד) ועפו בכתף פלשתים ימה יחדו יבזו את בני קדם אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם: (טו) והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים: (טז) והיתה מסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור כאשר היתה לישראל ביום עלתו מארץ מצרים:
פרק יב
(א) ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישב אפך ותנחמני: (ב) הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה ה' ויהי לי לישועה: (ג) ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה: (ד) ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילתיו הזכירו כי נשגב שמו: (ה) זמרו ה' כי גאות עשה מידעת מודעת זאת בכל הארץ: (ו) צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל: פ
פרק נב
(א) עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלם עיר הקדש כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא: (ב) התנערי מעפר קומי שבי ירושלם התפתחו התפתחי מוסרי צוארך שביה בת ציון: ס (ג) כי כה אמר ה' חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו: (ד) כי כה אמר אדני ה' מצרים ירד עמי בראשנה לגור שם ואשור באפס עשקו: (ה) ועתה מי מה לי פה נאם ה' כי לקח עמי חנם משלו משליו יהילילו נאם ה' ותמיד כל היום שמי מנאץ: (ו) לכן ידע עמי שמי לכן ביום ההוא כי אני הוא המדבר הנני: (ז) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אמר לציון מלך אלהיך: (ח) קול צפיך נשאו קול יחדו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון: (ט) פצחו רננו יחדו חרבות ירושלם כי נחם ה' עמו גאל ירושלם: (י) חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגוים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו: ס (יא) סורו סורו צאו משם טמא אל תגעו צאו מתוכה הברו נשאי כלי ה': (יב) כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הלך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל: ס (יג) הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד: (יד) כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם: (טו) כן יזה גוים רבים עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא ספר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו:
פרק נג
(א) מי האמין לשמעתנו וזרוע ה' על מי נגלתה: (ב) ויעל כיונק לפניו וכשרש מארץ ציה לא תאר לו ולא הדר ונראהו ולא מראה ונחמדהו: (ג) נבזה וחדל אישים איש מכאבות וידוע חלי וכמסתר פנים ממנו נבזה ולא חשבנהו: (ד) אכן חלינו הוא נשא ומכאבינו סבלם ואנחנו חשבנהו נגוע מכה אלהים ומענה: (ה) והוא מחלל מפשענו מדכא מעונתינו מוסר שלומנו עליו ובחברתו נרפא לנו: (ו) כלנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו וה' הפגיע בו את עון כלנו: (ז) נגש והוא נענה ולא יפתח פיו כשה לטבח יובל וכרחל לפני גזזיה נאלמה ולא יפתח פיו: (ח) מעצר וממשפט לקח ואת דורו מי ישוחח כי נגזר מארץ חיים מפשע עמי נגע למו: (ט) ויתן את רשעים קברו ואת עשיר במתיו על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו: (י) וה' חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח: (יא) מעמל נפשו יראה ישבע בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים ועונתם הוא יסבל: (יב) לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה למות נפשו ואת פשעים נמנה והוא חטא רבים נשא ולפשעים יפגיע: ס
פרק נד
(א) רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא חלה כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה': (ב) הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשכי האריכי מיתריך ויתדתיך חזקי: (ג) כי ימין ושמאול תפרצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו: (ד) אל תיראי כי לא תבושי ואל תכלמי כי לא תחפירי כי בשת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד: (ה) כי בעליך עשיך ה' צבאות שמו וגאלך קדוש ישראל אלהי כל הארץ יקרא: (ו) כי כאשה עזובה ועצובת רוח קראך ה' ואשת נעורים כי תמאס אמר אלהיך: (ז) ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדלים אקבצך: (ח) בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך אמר גאלך ה': ס (ט) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך: (י) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך ה': ס (יא) עניה סערה לא נחמה הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים: (יב) ושמתי כדכד שמשתיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ: (יג) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך: (יד) בצדקה תכונני רחקי מעשק כי לא תיראי וממחתה כי לא תקרב אליך: (טו) הן גור יגור אפס מאותי מי גר אתך עליך יפול: (טז) הן הנה אנכי בראתי חרש נפח באש פחם ומוציא כלי למעשהו ואנכי בראתי משחית לחבל: (יז) כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאם ה': ס
פרק נה
(א) הוי כל צמא לכו למים ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב: (ב) למה תשקלו כסף בלוא לחם ויגיעכם בלוא לשבעה שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם: (ג) הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים: (ד) הן עד לאומים נתתיו נגיד ומצוה לאמים: (ה) הן גוי לא תדע תקרא וגוי לא ידעוך אליך ירוצו למען ה' אלהיך ולקדוש ישראל כי פארך: ס (ו) דרשו ה' בהמצאו קראהו בהיותו קרוב: (ז) יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבתיו וישב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח: (ח) כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם ה': (ט) כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבתי ממחשבתיכם: (י) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזרע ולחם לאכל: (יא) כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו: (יב) כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי השדה ימחאו כף: (יג) תחת הנעצוץ יעלה ברוש תחת ותחת הסרפד יעלה הדס והיה לה' לשם לאות עולם לא יכרת: ס
פרק נו
(א) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות: (ב) אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שמר שבת מחללו ושמר ידו מעשות כל רע: ס (ג) ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש: ס (ד) כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי: (ה) ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת: ס (ו) ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים כל שמר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי: (ז) והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים: (ח) נאם אדני ה' מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו: (ט) כל חיתו שדי אתיו לאכל כל חיתו ביער: ס (י) צפו צפיו עורים כלם לא ידעו כלם כלבים אלמים לא יוכלו לנבח הזים שכבים אהבי לנום: (יא) והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה והמה רעים לא ידעו הבין כלם לדרכם פנו איש לבצעו מקצהו: (יב) אתיו אקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר גדול יתר מאד:
ישעיהו פרק נט
[...]
(טו) ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל וירא ה' וירע בעיניו כי אין משפט: (טז) וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע ותושע לו זרעו וצדקתו היא סמכתהו: (יז) וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו וילבש בגדי נקם תלבשת ויעט כמעיל קנאה: (יח) כעל גמלות כעל ישלם חמה לצריו גמול לאיביו לאיים גמול ישלם: (יט) וייראו ממערב את שם ה' וממזרח שמש את כבודו כי יבוא כנהר צר רוח ה' נססה בו: (כ) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה': (כא) ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם: ס
פרק ס
(א) קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח: (ב) כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה: (ג) והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך: (ד) שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך בניך מרחוק יבאו ובנתיך על צד תאמנה: (ה) אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך כי יהפך עליך המון ים חיל גוים יבאו לך: (ו) שפעת גמלים תכסך בכרי מדין ועיפה כלם משבא יבאו זהב ולבונה ישאו ותהלת ה' יבשרו: (ז) כל צאן קדר יקבצו לך אילי נביות ישרתונך יעלו על רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר: (ח) מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארבתיהם: (ט) כי לי איים יקוו ואניות תרשיש בראשנה להביא בניך מרחוק כספם וזהבם אתם לשם ה' אלהיך ולקדוש ישראל כי פארך: (י) ובנו בני נכר חמתיך ומלכיהם ישרתונך כי בקצפי הכיתיך וברצוני רחמתיך: (יא) ופתחו שעריך תמיד יומם ולילה לא יסגרו להביא אליך חיל גוים ומלכיהם נהוגים: (יב) כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו והגוים חרב יחרבו: (יג) כבוד הלבנון אליך יבוא ברוש תדהר ותאשור יחדו לפאר מקום מקדשי ומקום רגלי אכבד: (יד) והלכו אליך שחוח בני מעניך והשתחוו על כפות רגליך כל מנאציך וקראו לך עיר ה' ציון קדוש ישראל: (טו) תחת היותך עזובה ושנואה ואין עובר ושמתיך לגאון עולם משוש דור ודור: (טז) וינקת חלב גוים ושד מלכים תינקי וידעת כי אני ה' מושיעך וגאלך אביר יעקב: (יז) תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נחשת ותחת האבנים ברזל ושמתי פקדתך שלום ונגשיך צדקה: (יח) לא ישמע עוד חמס בארצך שד ושבר בגבוליך וקראת ישועה חומתיך ושעריך תהלה: (יט) לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם ואלהיך לתפארתך: (כ) לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי ה' יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך: (כא) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעו מטעי מעשה ידי להתפאר: (כב) הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה: ס
פרק סא
(א) רוח אדני ה' עלי יען משח ה' אתי לבשר ענוים שלחני לחבש לנשברי לב לקרא לשבוים דרור ולאסורים פקח קוח: (ב) לקרא שנת רצון לה' ויום נקם לאלהינו לנחם כל אבלים: (ג) לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר שמן ששון תחת אבל מעטה תהלה תחת רוח כהה וקרא להם אילי הצדק מטע ה' להתפאר: (ד) ובנו חרבות עולם שממות ראשנים יקוממו וחדשו ערי חרב שממות דור ודור: (ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם: (ו) ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהינו יאמר לכם חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו: (ז) תחת בשתכם משנה וכלמה ירנו חלקם לכן בארצם משנה יירשו שמחת עולם תהיה להם: (ח) כי אני ה' אהב משפט שנא גזל בעולה ונתתי פעלתם באמת וברית עולם אכרות להם: (ט) ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים כל ראיהם יכירום כי הם זרע ברך ה': ס (י) שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה: (יא) כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן אדני ה' יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים:
פרק סב
(א) למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט עד יצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער: (ב) וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך וקרא לך שם חדש אשר פי ה' יקבנו: (ג) והיית עטרת תפארת ביד ה' וצנוף וצניף מלוכה בכף אלהיך: (ד) לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה כי לך יקרא חפצי בה ולארצך בעולה כי חפץ ה' בך וארצך תבעל: (ה) כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך: (ו) על חומתיך ירושלם הפקדתי שמרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכרים את ה' אל דמי לכם: (ז) ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלם תהלה בארץ: (ח) נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאיביך ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו: (ט) כי מאספיו יאכלהו והללו את ה' ומקבציו ישתהו בחצרות קדשי: ס (י) עברו עברו בשערים פנו דרך העם סלו סלו המסלה סקלו מאבן הרימו נס על העמים: (יא) הנה ה' השמיע אל קצה הארץ אמרו לבת ציון הנה ישעך בא הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו: (יב) וקראו להם עם הקדש גאולי ה' ולך יקרא דרושה עיר לא נעזבה: ס
פרק סג
(א) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו צעה ברב כחו אני מדבר בצדקה רב להושיע: (ב) מדוע אדם ללבושך ובגדיך כדרך בגת: (ג) פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי ואדרכם באפי וארמסם בחמתי ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי: (ד) כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה: (ה) ואביט ואין עזר ואשתומם ואין סומך ותושע לי זרעי וחמתי היא סמכתני: (ו) ואבוס עמים באפי ואשכרם בחמתי ואוריד לארץ נצחם: ס (ז) חסדי ה' אזכיר תהלת ה' כעל כל אשר גמלנו ה' ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם כרחמיו וכרב חסדיו: (ח) ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע: (ט) בכל צרתם לא לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם: (י) והמה מרו ועצבו את רוח קדשו ויהפך להם לאויב הוא נלחם בם: (יא) ויזכר ימי עולם משה עמו איה המעלם מים את רעי צאנו איה השם בקרבו את רוח קדשו: (יב) מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם: (יג) מוליכם בתהמות כסוס במדבר לא יכשלו: (יד) כבהמה בבקעה תרד רוח ה' תניחנו כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת: (טו) הבט משמים וראה מזבל קדשך ותפארתך איה קנאתך וגבורתך המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו: (טז) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גאלנו מעולם שמך: (יז) למה תתענו ה' מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך שוב למען עבדיך שבטי נחלתך: (יח) למצער ירשו עם קדשך צרינו בוססו מקדשך: (יט) היינו מעולם לא משלת בם לא נקרא שמך עליהם לוא קרעת שמים ירדת מפניך הרים נזלו:
פרק סד
(א) כקדח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך מפניך גוים ירגזו: (ב) בעשותך נוראות לא נקוה ירדת מפניך הרים נזלו: (ג) ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו: (ד) פגעת את שש ועשה צדק בדרכיך יזכרוך הן אתה קצפת ונחטא בהם עולם ונושע: (ה) ונהי כטמא כלנו וכבגד עדים כל צדקתינו ונבל כעלה כלנו ועוננו כרוח ישאנו: (ו) ואין קורא בשמך מתעורר להחזיק בך כי הסתרת פניך ממנו ותמוגנו ביד עוננו: (ז) ועתה ה' אבינו אתה אנחנו החמר ואתה יצרנו ומעשה ידך כלנו: (ח) אל תקצף ה' עד מאד ואל לעד תזכר עון הן הבט נא עמך כלנו: (ט) ערי קדשך היו מדבר ציון מדבר היתה ירושלם שממה: (י) בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבתינו היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה: (יא) העל אלה תתאפק ה' תחשה ותעננו עד מאד: ס
פרק סה
(א) נדרשתי ללוא שאלו נמצאתי ללא בקשני אמרתי הנני הנני אל גוי לא קרא בשמי: (ב) פרשתי ידי כל היום אל עם סורר ההלכים הדרך לא טוב אחר מחשבתיהם: (ג) העם המכעיסים אותי על פני תמיד זבחים בגנות ומקטרים על הלבנים: (ד) הישבים בקברים ובנצורים ילינו האכלים בשר החזיר ופרק ומרק פגלים כליהם: (ה) האמרים קרב אליך אל תגש בי כי קדשתיך אלה עשן באפי אש יקדת כל היום: (ו) הנה כתובה לפני לא אחשה כי אם שלמתי ושלמתי על חיקם: (ז) עונתיכם ועונת אבותיכם יחדו אמר ה' אשר קטרו על ההרים ועל הגבעות חרפוני ומדתי פעלתם ראשנה על אל חיקם: ס (ח) כה אמר ה' כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו כן אעשה למען עבדי לבלתי השחית הכל: (ט) והוצאתי מיעקב זרע ומיהודה יורש הרי וירשוה בחירי ועבדי ישכנו שמה: (י) והיה השרון לנוה צאן ועמק עכור לרבץ בקר לעמי אשר דרשוני: (יא) ואתם עזבי ה' השכחים את הר קדשי הערכים לגד שלחן והממלאים למני ממסך: (יב) ומניתי אתכם לחרב וכלכם לטבח תכרעו יען קראתי ולא עניתם דברתי ולא שמעתם ותעשו הרע בעיני ובאשר לא חפצתי בחרתם: פ (יג) לכן כה אמר אדני ה' הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ישמחו ואתם תבשו: (יד) הנה עבדי ירנו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ומשבר רוח תילילו: (טו) והנחתם שמכם לשבועה לבחירי והמיתך אדני ה' ולעבדיו יקרא שם אחר: (טז) אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן והנשבע בארץ ישבע באלהי אמן כי נשכחו הצרות הראשנות וכי נסתרו מעיני: (יז) כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשנות ולא תעלינה על לב: (יח) כי אם שישו וגילו עדי עד אשר אני בורא כי הנני בורא את ירושלם גילה ועמה משוש: (יט) וגלתי בירושלם וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה: (כ) לא יהיה משם עוד עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקלל: (כא) ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים ואכלו פרים: (כב) לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל כי כימי העץ ימי עמי ומעשה ידיהם יבלו בחירי: (כג) לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה כי זרע ברוכי ה' המה וצאצאיהם אתם: (כד) והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע: (כה) זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן ונחש עפר לחמו לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי אמר ה': ס
פרק סו
(א) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי: (ב) ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאם ה' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי: (ג) שוחט השור מכה איש זובח השה ערף כלב מעלה מנחה דם חזיר מזכיר לבנה מברך און גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה: (ד) גם אני אבחר בתעלליהם ומגורתם אביא להם יען קראתי ואין עונה דברתי ולא שמעו ויעשו הרע בעיני ובאשר לא חפצתי בחרו: ס (ה) שמעו דבר ה' החרדים אל דברו אמרו אחיכם שנאיכם מנדיכם למען שמי יכבד ה' ונראה בשמחתכם והם יבשו: (ו) קול שאון מעיר קול מהיכל קול ה' משלם גמול לאיביו: (ז) בטרם תחיל ילדה בטרם יבוא חבל לה והמליטה זכר: (ח) מי שמע כזאת מי ראה כאלה היוחל ארץ ביום אחד אם יולד גוי פעם אחת כי חלה גם ילדה ציון את בניה: (ט) האני אשביר ולא אוליד יאמר ה' אם אני המוליד ועצרתי אמר אלהיך: ס (י) שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה: (יא) למען תינקו ושבעתם משד תנחמיה למען תמצו והתענגתם מזיז כבודה: ס (יב) כי כה אמר ה' הנני נטה אליה כנהר שלום וכנחל שוטף כבוד גוים וינקתם על צד תנשאו ועל ברכים תשעשעו: (יג) כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלם תנחמו: (יד) וראיתם ושש לבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה ונודעה יד ה' את עבדיו וזעם את איביו: (טו) כי הנה ה' באש יבוא וכסופה מרכבתיו להשיב בחמה אפו וגערתו בלהבי אש: (טז) כי באש ה' נשפט ובחרבו את כל בשר ורבו חללי ה': (יז) המתקדשים והמטהרים אל הגנות אחר אחד אחת בתוך אכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר יחדו יספו נאם ה': (יח) ואנכי מעשיהם ומחשבתיהם באה לקבץ את כל הגוים והלשנות ובאו וראו את כבודי: (יט) ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים אל הגוים תרשיש פול ולוד משכי קשת תבל ויון האיים הרחקים אשר לא שמעו את שמעי ולא ראו את כבודי והגידו את כבודי בגוים: (כ) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות על הר קדשי ירושלם אמר ה' כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה': (כא) וגם מהם אקח לכהנים ללוים אמר ה': (כב) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עשה עמדים לפני נאם ה' כן יעמד זרעכם ושמכם: (כג) והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה': (כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר:
זכריה
פרק יב
(א) משא דבר ה' על ישראל נאם ה' נטה שמים ויסד ארץ ויצר רוח אדם בקרבו: פ (ב) הנה אנכי שם את ירושלם סף רעל לכל העמים סביב וגם על יהודה יהיה במצור על ירושלם: (ג) והיה ביום ההוא אשים את ירושלם אבן מעמסה לכל העמים כל עמסיה שרוט ישרטו ונאספו עליה כל גויי הארץ: (ד) ביום ההוא נאם ה' אכה כל סוס בתמהון ורכבו בשגעון ועל בית יהודה אפקח את עיני וכל סוס העמים אכה בעורון: (ה) ואמרו אלפי יהודה בלבם אמצה לי ישבי ירושלם בה' צבאות אלהיהם: (ו) ביום ההוא אשים את אלפי יהודה ככיור אש בעצים וכלפיד אש בעמיר ואכלו על ימין ועל שמאול את כל העמים סביב וישבה ירושלם עוד תחתיה בירושלם: פ (ז) והושיע ה' את אהלי יהודה בראשנה למען לא תגדל תפארת בית דויד ותפארת ישב ירושלם על יהודה: (ח) ביום ההוא יגן ה' בעד יושב ירושלם והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד ובית דויד כאלהים כמלאך ה' לפניהם: (ט) והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את כל הגוים הבאים על ירושלם: (י) ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלם רוח חן ותחנונים והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד והמר עליו כהמר על הבכור: (יא) ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדד רמון בבקעת מגדון: (יב) וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דויד לבד ונשיהם לבד משפחת בית נתן לבד ונשיהם לבד: (יג) משפחת בית לוי לבד ונשיהם לבד משפחת השמעי לבד ונשיהם לבד: (יד) כל המשפחות הנשארות משפחת משפחת לבד ונשיהם לבד: ס
פרק יג
(א) ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דויד ולישבי ירושלם לחטאת ולנדה: (ב) והיה ביום ההוא נאם ה' צבאות אכרית את שמות העצבים מן הארץ ולא יזכרו עוד וגם את הנביאים ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ: (ג) והיה כי ינבא איש עוד ואמרו אליו אביו ואמו ילדיו לא תחיה כי שקר דברת בשם ה' ודקרהו אביהו ואמו ילדיו בהנבאו: (ד) והיה ביום ההוא יבשו הנביאים איש מחזינו בהנבאתו ולא ילבשו אדרת שער למען כחש: (ה) ואמר לא נביא אנכי איש עבד אדמה אנכי כי אדם הקנני מנעורי: (ו) ואמר אליו מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הכיתי בית מאהבי: ס (ז) חרב עורי על רעי ועל גבר עמיתי נאם ה' צבאות הך את הרעה ותפוצין הצאן והשבתי ידי על הצערים: (ח) והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים בה יכרתו יגועו והשלשית יותר בה: (ט) והבאתי את השלשית באש וצרפתים כצרף את הכסף ובחנתים כבחן את הזהב הוא יקרא בשמי ואני אענה אתו אמרתי עמי הוא והוא יאמר ה' אלהי: ס
פרק יד
(א) הנה יום בא לה' וחלק שללך בקרבך: (ב) ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה ונלכדה העיר ונשסו הבתים והנשים תשגלנה תשכבנה ויצא חצי העיר בגולה ויתר העם לא יכרת מן העיר: (ג) ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב: (ד) ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים אשר על פני ירושלם מקדם ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה מאד ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה: (ה) ונסתם גיא הרי כי יגיע גי הרים אל אצל ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיה מלך יהודה ובא ה' אלהי כל קדשים עמך: (ו) והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות יקפאון וקפאון: (ז) והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור: (ח) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון בקיץ ובחרף יהיה: (ט) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד: (י) יסוב כל הארץ כערבה מגבע לרמון נגב ירושלם וראמה וישבה תחתיה למשער בנימן עד מקום שער הראשון עד שער הפנים ומגדל חננאל עד יקבי המלך: (יא) וישבו בה וחרם לא יהיה עוד וישבה ירושלם לבטח: (יב) וזאת תהיה המגפה אשר יגף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלם המק בשרו והוא עמד על רגליו ועיניו תמקנה בחריהן ולשונו תמק בפיהם: (יג) והיה ביום ההוא תהיה מהומת ה' רבה בהם והחזיקו איש יד רעהו ועלתה ידו על יד רעהו: (יד) וגם יהודה תלחם בירושלם ואסף חיל כל הגוים סביב זהב וכסף ובגדים לרב מאד: (טו) וכן תהיה מגפת הסוס הפרד הגמל והחמור וכל הבהמה אשר יהיה במחנות ההמה כמגפה הזאת: (טז) והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלם ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה' צבאות ולחג את חג הסכות: (יז) והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ אל ירושלם להשתחות למלך ה' צבאות ולא עליהם יהיה הגשם: (יח) ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם תהיה המגפה אשר יגף ה' את הגוים אשר לא יעלו לחג את חג הסכות: (יט) זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל הגוים אשר לא יעלו לחג את חג הסכות: (כ) ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לה' והיה הסירות בבית ה' כמזרקים לפני המזבח: (כא) והיה כל סיר בירושלם וביהודה קדש לה' צבאות ובאו כל הזבחים ולקחו מהם ובשלו בהם ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות ביום ההוא: