אין בין דוד בא עד שיכלו נשמות מהגוף

נאמר במקורות, כי אין בן דוד בא עד "שיכלו כל נשמות שבגוף". פירוש הדברים הפשוט: אוצר הנשמות בשמים נקרא 'גוף', ואין המשיח מתגלה עד שירדו כל הנשמות לעולם, ולכן יש לקיים מצוות פריה ורביה ככל האפשר, כדי לזרז ולמהר את ביאת המשיח.

פירושים נוספים נאמרו בדבר זה, ומהם: עד שיתוקנו כל הנשמות שנתקלקלו בעוונות האדם, עד שירדו לעולם נשמות חדשות שגבוהות יותר ממדרגת הגוף, עד שירדו לעולם נשמות חדשות שלא היו בגלגול וכן פירושים נוספים.

מקור הדברים

בגמרא נאמר "איתמר, היו לו בנים ומתו, רב הונא אמר: קיים פריה ורביה, רבי יוחנן אמר: לא קיים. רב הונא אמר קיים, משום דרב אסי, דאמר רב אסי אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף, שנאמר "כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי".

(כלומר, נחלקו רב הונא ורבי יוחנן, במי שנולדו לו בנים ומתו בעודו בחיים, האם נחשב לו שקיים מצוות 'פרו ורבו', או לא. דעת רב הונא שאותו אדם קיים את המצוה. ומוכיח את דבריו מאמרתו של רב אסי, שאין המשיח בא עד שירדו כל הנשמות אל העולם. ומכאן, שאותו אדם שהוריד נשמות לעולם, ובכך קירב וזירז את ביאת המשיח, עשה כראוי).

דברים אלו מובאים בגמרא, בעוד מספר מקומות, ואף במקורות נוספים בשם תנאים אחרים.

ההוכחה לכך שאין המשיח מגיע עד שיכלו הנשמות מן הגוף, הינה מפסוק בישעיה, ט "כי רוח מלפני יעטוף, ונשמות אני עשיתי". פירוש הדברים: הרוח – מלך המשיח, יאחר הגעתו על ידי הנשמות שעשה ה'". או: הרוחות – הנשמות, שגזר ה' שיעכבו את הגאולה, כלומר: נשמות אשר עשיתי שיעטפו-יעכבו הגאולה.

כמתבאר, 'גוף' זה הינו אוצר שבו ניתנו הנשמות בעת בריאת העולם, ונראה, כי יש סוגים שונים של 'אוצרות' כאלו, ישנו 'אוצר' המיוחד לנשמות ישראל, וישנו 'אוצר' לנשמות הגויים. ויש שכתבו שכל אומה מסודרת לבדה. הרבי מבאר, כי ישנם שתי דרגות באוצר זה אחת הקשורה לעולם הגשמי, ואחת למעלה ממנו.

ביאור מאמר חז"ל זה

כאמור, פירוש מאמר חז"ל באופן הפשוט הוא שעל ידי הולדת צאצאים רבים והמשכת נשמות לעולם, מתקרבת התגלות מלך המשיח. ובזוהר מוסבר, שאוצר זה נקרא גוף, כי לנשמות באוצר זה דמות גוף.

יש שביאר מאמר חז"ל זה, שרק הנשמות המתוקנות כלות מן האוצר, אבל נשמות הרשעים חוזרות לאוצר עד שיתוקנו. ולכן נאמר ש"תשובה מקרבת את הגאולה", כי על ידי עשיית תשובה, הנשמה עולה למעלה ואינה חוזרת לאוצר, וכך האוצר נגמר במהירות.

וכן כתבו עוד, שהטעם לכך שהנשמות לא כלו עדיין, ולא התגלה מלך המשיח, לפי שהנשמות חוזרות בכל פעם בגלגול, שוב אל האוצר. ודבר זה יכול לקרות פעמים רבות, כי לפעמים צריכה הנשמה להשלים רק פגם מועט. אך תיקון הנשמות יכול לקרות במהירות.

ויש מי שביאר שטעם אריכות הגלות הוא כי כל הנשמות בדורנו באות בגלגול, ולוקח זמן לתקנם ושיכלה אוצר הנשמות 'גוף', אך ביציאת מצרים הייתה הגאולה במהירות, כי אז היו נשמות חדשות.

ובספר חסידים ביאר באופן מעט שונה ביטוי זה "עד שיכלו נשמות מן הגוף": שבעת שברא ה' את אדם הראשון, היה מגיע מסוף העולם ועד סופו, ומיעט ה' את גודלו של אדם הראשון. ואחר שהתרעם על כך, פיצהו ה' את בכך שריבה את זרעו, ועשה זאת על ידי שפיזר חתיכות מגופו של אדם הראשון בעולם. וזהו "מן הגוף" – גופו של אדם הראשון.

ורבי חיים ויטאל ביאר, כי כל הנשמות שבעולם היו כלולות בגופו של אדם הראשון, ולכן נקרא האוצר "גוף". ולעתיד יתגלו נשמות חדשות.

ויש מי שביאר מאמר בזה באופנים אחרים: או שאחר ביאת משיח יתבטל היצר הרע, וממילא לא יהיו עוד לידות, ואט-אט ימותו כולם, וישארו חיים רק הקדושים, אליהם יצטרפו הצדיקים הקמים לתחיה, וזו "עד שיכלו הנשמות מן הגוף". ביאור נוסף: עד שיכלו כל הנשמות שנמשכו בחייהם אחרי תענוגי הגוף.

ומהר"ל מפראג ביאר, כי פירוש הביטוי הוא, כי הנשמות שלפני ביאת משיח שייכות עדיין לגוף, אבל הנשמות שלאחר ביאת המשיח, יהיו נעלות יותר ולא שייכות כלל אל הגוף. או שדרגת העולם הוא גוף המדרגה ששייכת לנשמות כעת. ובביאת משיח "יכלו הנשמות מן הגוף", כי תתגלה מדרגה חדשה בעולם.

ויש שכתבו, שכיוון שנגמרות לפני הגאולה כל הנשמות מהאוצר, לעתיד לבוא הנולדים יהיו מנשמות חדשות.

התאמת מאמר זה למאמרי חז"ל אחרים

כמה מן המפרשים, הקשו על מאמר זה, ממאמרי חז"ל אחרים מהם משתמע, כי אין הגאולה תלויה בלידת כל הנשמות, אלא בשמירת שתי שבתות כהלכתם ""אלמלא שמרו ישראל שני שבתות כהלכתן – מיד הם נגאלים"?

יש שתירצו שבמקרה כזה, שישמרו ישראל שתי שבתות, תלד כל אשה במהירות רבה, ויכלו הנשמות מן האוצר 'גוף'. ויש שביארו שאם ישמרו ישראל שתי שבתות, תבוא הגאולה אף מבלי שיכלו הנשמות מן הגוף. ויש שיישבו שיזכו ישראל ותלד אשה נשמה גבוה כנשמתו של משה רבינו, ששקולה כמו ששים ריבוא (600,000) נשמות, וכך יכלה האוצר במהירות, אך יש שהקשו על ביאור זה, ודחוהו.

פירושים וביאורים נוספים על מאמר חז"ל זה

יש מי שכתב, כי רק בעת ברית המילה נחשב התינוק בכלל הנשמות של אותו דור, ורק אז יורד ממניין הנשמות שבגוף.

ובאחת הפעמים אמר הרבי, כי עניין זה קשור עם נתינת השם לילד או לילדה, ולכן יש להזדרז בנתינת השם ככל שניתן.

השל"ה כתב, כי על ידי תיקון חטאים החמורים, חוזרות למקומם הנשמות שירדו בחטא, ויכול לבוא מלך המשיח.

והמהרש"א ביאר את הפסוק "כל הנשמה תהלל י-ה" - שכל עוד הנשמות עדיין באוצר 'גוף', אין שמו של ה' שלם, אלא נכתב רק 'י-ה'. כמו שנאמר שכל עוד לא ימחה שמו של עמלק, לא יהיה שמו של ה' שלם, ודבר זה יקרה רק בגאולה, כאשר יכלו הנשמות.

ויש שהסבירו, שביאת המשיח תלויה בסיום הנשמות, כי רק אז יכולה נשמתו של המשיח לרדת לעולם. ומכל מקום, מי שגרם ללידת פחות נשמות, מעכב ביאת המשיח.

הרבי מבאר, כי מכך שכבר בימי הגמרא שנאמר כי "אין בן דוד בא עד שיכלו הנשמות שבגוף", ובכל זאת כבר אז נאמר "שכלו כל הקיצין", מוכח שכבר אז כלו כל הנשמות שבגוף, אלא, שברבות השנים נתווספו עוד נשמות לאוצר זה. אך סוף-כל-סוף גם הם כלו, ומשיח צריך להגיע.

בחסידות

אדמו"ר האמצעי, מסביר ששורש הנשמות הוא מבחינת העולם המכוסה 'עלמא דאתכסייא', ומשם ירדו לעולם המגולה 'עלמא דאתגלייא', וזה הפירוש "עד שיכלו הנשמות מן האוצר ששמו גוף". שהיא המלכות שנקרא 'אוצר הנשמות' - ואותם אורות שנזרעו באוצר ירדו למטה ויצמחו יותר ממה שהיו, שהמשיח בא להמשיך נשמות חדשות לגמרי.

אדמו"ר הצמח-צדק מסביר, שדווקא על ידי הירידה לגוף, אפשר לקבל הארה הגדולה של 'סובב כל העלמין', בעולם. וזוהי תכלית ירידת האדם לעולם, לגלות האור-אין-סוף בעולם, דכן יהיה לעתיד לבוא. ולכן נצטווינו לפרות ולרבות עד ש'יכלו הנשמות שבגוף'.

ובספר הליקוטים כתב, שבכללות הדורות מתחלקים ל'גוף שלם'. ראש, הוא בחינת חב"ד, וזה היה בימי התנאים. גוף – בחינת חג"ת הוא בימי האמוראים, והרגלים – בחינת נה"י, והוא מזמן הגאונים עד דורות אלו. וכאשר יתבררו גם הניצוצות של עקבי הרגליים – "יכלו נשמות שבגוף", יתגלה משיח.

ומבואר בחסידות שזמן לידת הנשמות הוא בשביעי של פסח, ולכן באחרון של פסח הוא זמן הארת גילוי המשיח.

לסיכום, מעשה לפועל

הרבי, מדגיש פעמים רבות, את גודל המעלה והזכות שבהולדת כל ילד חדש בעם ישראל, ובכך שבעצם העובדה שהילד יצא לאוויר העולם ונולד ילד יהודי – מתקרבת הגאולה האמיתית והשלימה, לכל עם ישראל כולו בכל הדורות.

ומכאן, שיש ליתן לב לחינוכו של כל תינוק מיד עם לידתו, ולא רק משיגדל וידבר, שכן כבר ברגע הלידה תלויה בו גאולת כלל ישראל.

הרבי מבאר, כי הסיבה לכך שצריך שכל הנשמות ירדו לעולם הזה, הוא כי החידוש של משיח הוא שתהיה לה' דירה פה, בתחתונים. ולכן, גם הנשמות צריכות לרדת פה למטה, למקום בו ה' רוצה שתהיה לו דירה.

ומכיוון שכל לידה קשורה עם גאולה לכלל ישראל, צריך לקשר את שמחת הלידה עם מעשים הקשורים לתורה ולמצוותיה.

והסיבה שתלוי חז"ל את הגאולה דווקא בעניין של לידה, הוא כי על ידי הלידה נעשה בניין שלם לה' בעולם, שמתגלה בו מלכות ה'.

הרבי מחדש, כי כל המצוות בתורה עניינם 'פרו ורבו'. כי מהותם של כל המצוות הוא להמשיך את הנשמה ולגלות אותה למטה, כמו במצות פריה ורביה, שממשיכים ומגלים את הנשמה שהייתה קיימת כבר ב'אוצר'. וזוהי הסיבה שבכוחו של כל יהודי לקרב את הגאולה על ידי כל מצווה.