לימוד ענייני גאולה ומשיח

ערך זה הוא מתוך 'הדרך הישרה - לימוד ענייני גאולה ומשיח' בחב"דפיה

לאחר ה"השיחה הידועה" שאמר הרבי בכ"ח ניסן תנש"א "עשו כל אשר ביכולתכם להביא את משיח צדקנו בפועל ממש", החל הרבי בסלילת דרך חדשה לזירוז והבאת הגאולה: לימוד עניני משיח וגאולה. על לימוד זה התבטא הרבי כי זוהי הדרך הישרה, הקלה והמהירה מכל דרכי התורה לפעול התגלות וביאת המשיח והגאולה בפועל ממש.

מהות ומעלת הלימוד

דרך ישרה, קלה ומהירה מכל דרכי התורה

פחות משבועיים לאחר אמירת השיחה, בשבת פרשת תזריע-מצורע, ביאר הרבי את משנה א' בפרק ב' במסכת אבות, אותה למדו בשבת זו לפי המנהג. במשנה זו שואל רבי יהודה הנשיא "איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם" ועונה "כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם".

כללות בני ישראל, אמר הרבי, נמצאים כעת בדרגתו של רבי יהודה הנשיא, שמצד עצמו היה מושלם בעבודתו ורק בגלל הגלות היו לו יסורים. בחסידות מוגדרת דרגתו כ"האדם הזה שהוא במדריגה גדולה.. שלימות דכולא, שמוכשרין מעשיו ותיקן כל הדברים.. רק פסולת שבסוף לבושיו עדיין לא נתברר".

זו דרגת בני ישראל בדורנו, אמר הרבי, לאחר שכבר נסתיימו ונשלמו עניני העבודה שהיו צריכים להיעשות בזמן הגלות.

ועל משקל דבריו של רבי יהודה הנשיא - נשאלת השאלה: מהי ה'דרך ישרה' שיבורו להם בני ישראל (ה'אדם שגמר עניני העבודה') על מנת להביא את הגאולה, לאחר שכבר נסתיימו מעשינו ועבודתינו כל משך זמן הגלות?

והתשובה על כך - "כל שהיא תפארת לעושיה". התורה מושווית בחסידות לספירת התפארת, ולימוד התורה היא הפיתרון לשלימותו של האדם.

ובתורה עצמה יש לשים דגש על לימוד ענייני גאולה ומשיח, המקבילה בספירות למלכות שבתפארת, כי הרי כעת ההדגשה היא על "סוף לבושיו" של האדם.

על כן, סיכם הרבי - הדרך הישרה, הקלה והמהירה מכל דרכי התורה שיבור לו 'אדם' זה - היא לימוד התורה בעניני מלך המשיח ובעניני הגאולה.

לחיות עם ההכרה וההרגשה שהנה זה משיח בא

כמה שבועות לאחרי זה, בשיחת שבת פרשת בלק, הבהיר הרבי כי לבד עצם הסגוליות שבלימוד עניני גאולה ומשיח בזירוז והבאת הגאולה ('דרך ישרה' להבאת הגאולה) 'הרי עיקרו של הלימוד הוא בכדי שהנהגתו של כל אחד ואחד, בלבושי הנפש מחשבה דיבור ומעשה, תהא מתאימה לזמן המיוחד בו אנו נמצאים ש"עומדים על סף הגאולה, ומורים באצבע שהנה זה משיח בא", ועל כן יש: "לחיות עם משיח", לחיות עם הזמן דימות המשיח, מתוך ידיעה והכרה ש"הנה זה בא".

וגם זאת נעשה על ידי הלימוד בעניני משיח וגאולה, שעל ידי שהשכל נעשה חדור וממולא בהבנה והשגה בעניני משיח וגאולה שבתורה, הרי זה חודר ומתפשט גם ברגש הלב ועד למעשה בפועל. כי דווקא בכח התורה, שהיא למעלה מהעולם, ובכוחה לשנות את טבע האדם, הרי אף שישנו קושי ("עס קומט אן שווער")' לחיות עם משיח, ולהחדיר את ההכרה וההרגשה שעומדים על סף ימות המשיח ממש, הרי בכח זה של התורה, אף מי שעדיין נמצא ח"ו מחוץ לענין הגאולה, גם הוא יתעלה למעמד ומצב של גאולה, ויתחיל לחיות בעניני הגאולה.

פוקח את העיניים

בתחילת חורף תשנ"ב, בשבת פרשת ויצא, הכריז הרבי כי סיימו את כל הבירורים, וגשמיות העולם מוכנה לקבל את אור הגאולה. וממילא הכל מוכן לגאולה: סעודת שור הבר והלויתן, והקב"ה, משיח צדקנו ועם ישראל יושבים סביב השולחן. ולכן מודיע הרבי, כי הדבר היחידי שנשאר הוא שיהודי יפקח את עיניו כדבעי, ויראה איך שהכל מוכן לגאולה, וכל שנשאר הוא שיפתחו את ה"לב לדעת, עינים לראות ואזניים לשמוע", ויבינו, יראו וירגישו בפשטות ממש, בגשמיות העולם, את הגאולה האמיתית והשלימה, וללמוד תורתו של משיח באופן של ראיה, שכל זה ישנו מן המוכן.

גם פקיחת עינים לראיית הגאולה זו, אומר הרבי, היא על ידי הלימוד בעניני הגאולה.

התורה הנלמדת והלומדים

שטחי הלימוד בכלל ובפרט

בשיחת שבת פרשת תזריע מצורע, פירט הרבי את שטחי הלימוד וקבע שהלימוד צריך להיות בכל חלקי התורה כולה: בתורה שבכתב, ובפרט בדברי הנביאים ה"מלאים בדבר זה". בתורה שבעל פה: בגמרא, ובפרט בסוגיות הגאולה במסכת סנהדרין ובסוף מסכת סוטה - ובמדרשים. גם במיוחד בפנימיות התורה, החל מספר הזהר, ובפרט בתורת החסידות של רבותינו נשיאינו בכלל, ובמאמרים ולקוטי שיחות של נשיא דורנו בפרט.

'מנהג ישראל' - לכל עם ישראל

מכיון שלימוד עניני גאולה ומשיח הוא בהתאם למצב הדור, ונוגע להבאת הגאולה וכו', מבהיר הרבי (בשיחת שבת פרשת תזריע מצורע) כי הלימוד כולל את כל הסוגים בבני ישראל: אנשים, נשים ואפילו טף. ובהם גופא - הן יושבי אהל והן בעלי עסק. ועד לביטוי המיוחד (בשיחת שבת פרשת ויצא שם): "מנהג ישראל הולך ומתפשט ללמוד עניני גאולה".

אופן הלימוד

נסיבות הלימוד של עניני הגאולה: בואו הקרוב של משיח צדקנו, בעקבות שלימות העבודה בזמן הגלות - מקנה ללימוד אופי מיוחד:

'הלכה למעשה'

ראשית, אין הלימוד עתה באופן של "הלכתא למשיחא" - כדבר הרחוק, כי אם כהלכה למעשה בפועל ממש ברגע שלאחרי זה (שיחת שבת פרשת בלק תנש"א).

במנוחה ובשמחה

סיום וחותם מעשינו ועבודתינו מורה על התחלת התקופה של תשלום שכר, ובהתאם לכך צריך להיות הלימוד באופן של מנוחה והתיישבות, שמחה וטוב לבב (שיחת שבת פרשת תצא תנש"א).

ביחיד וברבים

תוספת התפעלות ושמחה ברגש הלב, המביאה להגדלת ההשתוקקות והציפיה לביאת המשיח, היא על ידי הלימוד ברבים, בעשרה. ולכן, גם אלו שרוצים ללמוד בעיון ושקו"ט ועד לחדש חידושי תורה, בעניני משיח וגאולה, מתוך מנוחה ויישוב הדעת, על ידי הלימוד לעצמו ובחברותא, ישתדלו מזמן לזמן להשתתף גם בלימוד בעשרה, כדי שיהיה אצלם גם המעלה שעל ידי הלימוד בעשרה. (שיחת שבת פרשת תזריע מצורע תנש"א)

קבלת פני משיח צדקנו

לימוד ענייני משיח וגאולה הוא גם הדרך והאמצעי להתכונן לקבלת פני משיח צדקנו. וכפי שמבאר הרבי בשיחה של כינוס השלוחים העולמי, שבת פרשת חיי-שרה, תשנ"ב, שתפקידו של כל שליח הוא להכין את עצמו ואת בני עירו לקבל פני משיח צדקנו, וזאת על ידי שהוא מסביר באופן המתקבל בשכלו והבנתו של כל אחד ואחד, את ענינו של משיח. גם הסברת ענין זה, אומר הרבי, היא על ידי הלימוד בעניני גאולה ומשיח, ובפרט באופן של חכמה בינה ודעת.