סוגיא: עתיד גבריאל לעשות קניגיא עם לויתן

 לגירסא נוספת של ערך זה עם קישורים לכל אחד מהמקורות, לחץ כאן. 

בבא בתרא עד, ב: כי אתא רב דימי אמר רבי יונתן עתיד גבריאל לעשות קניגיא עם לויתן, שנאמר (איוב מ, כה) התמשוך לויתן בחכה ובחבל תשקיע לשונו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, שנאמר (איוב מ, יט) העושו יגש חרבו.

פירוש דברי הגמרא, וביאור הדרשה מהפסוק:

פירוש רשב"ם:

קניגיא. צידת חיות בקשת ורומח, כל מיני צידה קרוי כן, וכן בשחיטת חולין (דף ס:) וכי משה רבינו קניגי או בליסטרי היה: התמשוך כו'. וכי אתה יכול לעשות קניגיא עם לויתן, מכלל דעתידה [לקניגיא]: העושו יגש חרבו. בבהמות כתיב באיוב, וה"ה עם לויתן:

מהרש"א:

ואלמלא הקב"ה עוזרו כו' שנאמר העושו יגש חרבו. פירש רשב"ם בבהמות כתיב כו' וה"ה עם לויתן, עד כאן לשונו. קצת קשה דהא לעיל גבי יבטח כי יגיח ירדן אל וגו', פריך האי בבהמות כתב, ולא אמר דה"ה בלויתן. וי"ל דלענין גבורת הלויתן שלא יהיה יכול לו גבריאל, ודאי דיש ללמוד לויתן מבהמות בהררי אלף במכל שכן, שהרי הלויתן יותר גדול בהפלגה בבריאתו מבהמות בהררי אלף, כמ"ש לעיל שנפרט הלויתן בבריאה ולא פרט בהמות. ועוד נראה לפי המדרשים שכתבנו שבהמות בהררי אלף הן עצמן חרבו של הקב"ה להמית הלויתן, והכי פירושא דקרא העושו של לויתן יגיש אל חרבו דהיינו בהמות שיגיחו בקרניו ובזנבו, וכן בהיפך שהוא הלויתן יגיש ויהיה חרבו של הבהמות לשחוט בסנפיריו, וניחא השתא דכתיב בבהמות וקאי גם אלויתן, ודו"ק. [חדושי אגדות שם]

ביאורים בזה על דרך העיון

הרשב"א:

כבר ידעת ענין לויתן ושרמז לנו בו ענין הנפש והשכל .. ועל הצד הזה הוא שאמרו בסמוך לזה, עתיד גבריאל לעשות קניגיא עם לויתן ואמלא שהקב"ה עוזרו אינו יכול לו שנאמר העושו יגש חרבו. לפי שכל חבור העולם הזה השפל ולוויו יש לו קצב ובא אל תכלית ועתיד ליחרב, וכמו שאמרו ז"ל (סנהדרין צג, א) שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב, על כן אמר כאן עתיד גבריאל לעשות מלחמה, ר"ל שינצח הסדור הזה ויבטלנו. ולפי שהם ז"ל כנו אותו בכל מקום מדת הדין לגבריאל, דאמרו (סוטה יב, ב) בא גבריאל וחבטן בקרקע, (בבא מציעא פו, ב) בא גבריאל להפוך את סדום, (מגילה יב, ב) בא גבריאל ועשה לה זנב, והמלה גזורה מגבורה, לפיכך כנו הענין בגבריאל. ואמרו שאלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, דלפי שזה העולם השפל עם היות פרטיו הווים ונפסדים, כלליו נשמרים, ואי אפשר למין האחד מן המינים שיפסד שיבטל כולו, כמו שאי אפשר שיפסדו הגלגלים כי אם ברצונו יתברך שעשאו, ולא יתבטל בכח מזל או גלגל ולא בכח אחד מן השרים, ואף בכח השרים הראשונים, לפי שהוא יתברך עשאו ענין חוק שאי אפשר לבטלו עד הגיע הקץ שחייבה חכמתו לבטלו, ואין הכל אלא מרצונו המכוון יתברך שעשאו ורצה בקיומו עד הקצב אחד ורוצה בבטולו בהגיעו אל הקצב ההוא. [פירושי ההגדות להרשב"א]

מהר"ל:

כי אחא רב דימי וכו'. ביאור הדברים כי לעתיד יתבטל כח לויתן, כי אי אפשר שלא יהיה לצדיקים כללות כח שלו. כי לעתיד יגדל השם יתברך מדריגת הצדיקים שיכללו כח הלויתן, כמו שהתבאר אצל ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, ולפיכך מחייב דבר זה ההריגה ללויתן ויתגבר עליו הפך שלו, וזה כי הלויתן כחו במים, וגבריאל ממונה על האש כמו שידוע מכח גבריאל, וזה שאמר אלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו, וזה כי ההפכים כל אחד מתגבר בכח שלו שהוא הפך השני, ולא היה יכול גבריאל אליו רק שהקב"ה עוזר לגבריאל, וזה מפני כי גבריאל יש לו קשור וחבור עם הש"י, שהרי בסוף שמו שם א-ל. ובמדרש (ילקוט שמעוני איוב תתקכ"ז) רמזו דבר זה בענין אחר, אמרו שם מה הקב"ה עושה, רומז ללויתן והוא מכה בהמות בסנפיריו ושוחטו, והוא רומז לבהמות והוא מכה ללויתן בזנבו והוא ממיתו, מה הקב"ה עושה נוטל עורו של לויתן ועושה סוכה לצדיקים, עד כאן. וביאור זה, כי אלו הם שני הפכים שהרי הלויתן בים ובהמות ביבשה, ובעולם הזה שהי' החלוק בעולם, נתן הקב"ה גבול ללויתן בפני עצמו, ולא היה כל אחד נכנס לרשות אחר, ולכך היה להם הקיום, ולבסוף יהיה הכל אחד ואין כאן גבולות מחולקים, וכיון שלא יהיה כאן גבולות מחולקים, נכנס האחד בגדר השני, וכל אחד מתגבר על השני, וזה שאמרו ששחטו בסנפריו כלומר שיש בלויתן דבר שלא נמצא לבהמות שאין לו סנפרין, ויש לבהמה שאין ללויתן והוא הזנב, ויהיו מתגברים זה על זה ויהיו בטילים שניהם הם רחוקים מן האחדות, והש"י לעתיד חפץ באחדות, כדכתיב והיה ביום ההוא וגומר, ולפיכך שניהם בטילים לעתיד, ודבר זה מבואר כאשר יתבונן בחכמה. [חדושי אגדות מהר"ל]

ביאור בזה על דרך הרמז

חידושי הריטב"א:

ועתיד גבריאל לעשות קיניגיא. דהיינו מלחמה. עם לויתן. עם שר אדום כדכתיב (ישעי' סג, א) מי זה בא מאדום, והקב"ה בכבודו ובעצמו עתיד להפילו מן השמים, כמו שהבטיח ליעקב ע"ה שם כששרה עם המלאך.

ביאורים בזה על פי חסידות

הצמח צדק:

דהנה אמרו רז"ל לעתיד לבוא יעשה גבריאל קניגי עם לויתן, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו שנא' העושו יגש חרבו, והענין שלע"ל יראה הקב"ה לצדיקים איך שכל המלחמה שלהם עם היצה"ר הוא רק ענין קניגי', שהוא מין צחוק שעושין במלחמת חיות כמו שיתבאר, וכל משך הזמן עד ימות המשיח הכל הוא זמן השחוק עד עת קץ, וזהו העסק כל שיתא אלפי שני דהוי עלמא שהוא זמן העבודה היום לעשותם, להלחם עם היצר ולאכפייא לסטרא אחרא וכמו שכתוב שש שנים יעבוד כו', וברא גם כן הקליפות שמהם נמשך היצר הרע, ושהאדם ילחם עמו וכמ"ש אשר ברא אלקים לעשות לתקן כו', ובמלחמה זו אנו רואים כמה שינוים שלאום מלאום יאמץ, כי במתן תורה פסקה זוהמתן ואחר כך בימי יהושע גם כן עבדו את ה', ובימי השופטים קלקלו, ובימי דוד ושלמה היו במעלה העליונה ואחר כך ירדו ונפלו בחטא ירבעם אחאב, וכן בכל דור ודור נשתנה לפי הענין וכן בכל אחד בפרטי' לפעמים נופל במחשבה דבור ומעשה אשר לא טוב, ולפעמים יפלו לו הרהורי תשובה ומעשים טובים כו', וכן בהצלחות גשמיות כמו בימי דוד ושלמה הצליחו, ואחר כך בחורבן בית המקדש נפלו ונהרגו עם רב מישראל, וכן בכל דור יש שינוים עד עת קץ שאז כתיב את רוח הטומאה אעביר מן הארץ, והמכוון הוא בשביל שיה' מזה אחר כך גילוי תענוג עליון וזהו ענין צחוק עשה לי אלקים, שעל ידי זה יהי' לעתיד לבוא ישמח ד' במעשיו,

והוא על דרך משל הקניגי שעושים המלכים והשרים, שמקבצים חיות שנלחמים זה עם זה כמו הנמר עם הדוב, ולפעמים אין האחד יכול לנצח ועוזרים לו בכמה מיני עזר, ולפעמים עוזרים להנמר ופעמים להדוב כו', עד שלבסוף הקניגי' ינצח מי שרוצים לנצח ע"י שמרבים לו עזר, ואף על פי כן מתחלה עוזרים גם לכשנגדו עד"ד להדוב כדי שעי"ז יתגבר הנמר יותר, והחיות דומים שהוא מצד עצמם שהם מתגברים, אבל באמת הכל תלוי ברצון הבעל הקניגי' למי שעוזר כו', כך על דרך משל למעלה, עלה ברצונו הפשוט של הקב"ה שיהי' קניג'י הנ"ל, שהוא מלחמת הקדושה עם הסטרא אחרא ויצר טוב ויצר הרע כו', וכמו כן בגשמו' מלחמת ישראל כל זמן הבית עם האומות ולהיפך בזמן הגלות כו ... ותכלית המכוון הוא להיות ותשחק ליום אחרון, שעל ידי זה יומשכו ויתוספו אורות עליונים גבוהים מאד שיתגלו לעתיד לבוא על ידי זה דוקא, כמו שנעשה להשרים תענוג מנצחון המלחמה והקניגי, כמו כן למעלה צחוק ותענוג זה מתגלה דוקא ע"י מלחמת היצר טוב והיצה"ר, וכן בגשמי' מוכרח לסבול צרות וחורבנות כו' ועי"ז דוקא יהי' יתרון האור מן החושך וגילוי חכמה עילאה כו'. [אור התורה שמות כרך ח' ע' ב'תתלח]

ר' צדוק הכהן:

שסעודת לויתן מרמז על בירור מתאוה כי לויתן הוא מין דגים דפריצי … שאומר הקב"ה לגבריאל שהוא יהרוג הלויתן ואלמלא הקב"ה עזרו אינו יכול לו שנאמר העושו יגיש את חרבו, והוא רומז גם כן על דברינו הנ"ל, כענין אמרם ז"ל (סוכה נב, א) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו שנאמר ה' לא יעזבנו בידו. והנה לעתיד לבא אמרו ז"ל (סוכה שם) שהקב"ה ישחוט ליצר הרע, ויהי' הצדיקים בוכין איך יכולנו לכבוש הר כזה, וזה הרמז על פי הנ"ל שיאמר הקב"ה לגבריאל, היינו הגבור הכובש את יצרו יכונה על שם המלאך גבריאל שהוא מסטרא דגבורה. ועם כל זה אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, שיתודע זאת בחוש שהכל הי' מעזר השם יתברך כמו שנאמר העושו יגיש חרבו. והיינו כמו שנאמר ה' לא יעזבנו בידו כנ"ל. [פרי צדיק חלק ה', על סוכות אות י"א]

ציונים נוספים

לביאור במאמר חז"ל זה על דרך הדרוש, ראה עין אליהו על בבא בתרא שם.

לביאורים במאמר חז"ל זה על דרך הסוד, ראה: ספר מערכת האלקות, שלהי פרק ח'. עמק המלך, שער י"ד (קרית ארבע), פרק י"ד. אפיקי ים להרי"א חבר חלק א' ע' קיא, וחלק ב' ע' תו, על מסכת בבא בתרא שם. בן יהוידע על בבא בתרא שם (דף ע"ה). לשם שבו ואחלמה, ספר הדעה חלק ב' ע' 120.