סוגיא: עתידין צדיקים שיחיו את המתים
ישעי' ה, יז. ורעו כבשים כדברם וחרבות מחים גרים יאכלו
פסחים סח, א: (…..וחרבות מחים גרים יאכלו….כדמתרגם רב יוסף ונכסיהון דרשיעיא צדיקיא יחסנון, ורעו כבשים (כבשים ישראל, רש"י) כדברם אמר מנשיא בר ירמיה אמר רב כמדובר בם (כמה שהובטחו על ידי נביא רש"י) מאי כמדובר בם (מהי אותה הבטחה, ומפרש לה (אביי בגמרא) סיפא דקרא היינו הבטחה, וחרבות מחים גרים יאכלו, צדיקים עד הנה כגרים ותושבים רש"י) אמר לי' רבא…. )
אלא אמר רבא כדרב חננאל אמר רב דאמר רב חננאל אמר רב, עתידין צדיקים שיחיו המתים, כתיב הכא ורעו כבשים כדברם, וכתיב התם (מיכה ז, יד) ירעו בשן וגלעד כימי עולם, בשן זה אלישע הבא מן הבשן, שנאמר (דברי הימים א ה, יב) ויעני ושפט בבשן, וכתיב (מלכים ב ג, יא) פה אלישע בן שפט, גלעד זה אליהו, שנאמר (מלכים א יז, א) ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד וגו'. אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן, עתידים צדיקים שיחיו מתים, שנאמר (זכרי' ח, ד) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלם ואיש משענתו בידו מרוב ימים, וכתיב (מלכים ב ד, כט) ושמת משענתי על פני הנער.
ביאור הדרשה
פירוש רש"י
אלא. כמדובר בם דרישא, היינו כרב חננאל, כמדובר באליהו ואלישע שהחיו את המתים, יחיו כל הצדיקים את המתים, ירעו ורעו לגזירה שוה: ויעני ושפט בבשן. ושפט הוא אביו של אלישע, דכתיב אלישע בן שפט: ושמת משענתי. באלישע כתיב, על שהחיה בן השונמית:
הכרח הדרשה מהפסוק, ופירוש לשונות הפסוקים לפי הדרשה
מהרש"א
ורעו כבשים וכו'. … למאי דמסיק עתידין צדיקים שיחיו המתים כו', יהיה פירושו על פי מה שכתוב פרק אין דורשין (חגיגה דף י"ג א) כבשים ללבושיך גו', דברים שהם כבשונו של עולם כו' [=יהיו תחת לבושך], הכי נמי תחיית המתים הוא דבר שהוא כבשונו של עולם, ובכלל "מה לאחור" שאמרו שם הוא:
ירעו בשן וגלעד. האי קרא בלעתיד איירי כל הענין, שישובו ישראל לנחלתן לארץ ישראל, ופרט בשן וגלעד לומר שיזכו הצדיקים אז להחיות המתים כמו שזכו אליהו ואלישע, והקדים אלישע לאליהו בענין זה[1] לפי שהוא החיה שנים כמ"ש (מלכים ב ב, ט) פי שנים ברוחך, ונראה דנקט בשן וגלעד שהן אינן מעיקר א"י, לומר שאף המתים שבחוץ לארץ יזכו לתחיית המתים ע"י הצדיקים, וע"פ מ"ש במדרשות שע"י הצדיקים הנקברין בחוץ לארץ יזכו גם שאר מתים שם לגלגול מחילות:
ואיש משענתו גו'. לפי פשוטו דקאי אזקנה דנקט, וכיון דנקט גם זקנות לא הוה לי' למכתב ואיש אלא ומשענתן בידן, ועוד מדכתיב ישבו זקנים גו' לא יתכן בו משענת והל"ל עוד ילכו זקנים גו' ומשענתו גו', ועל כן דרשוהו שהוא מלתא אחריתי, ואיש צדיק יהיה משענתו בידו להחיות בו המתים כמו שעשה אלישע וק"ל. [חדושי אגדות שם]
עין אברהם
כי כפשוטו אין זה מעלה שצריך לילך עם משענתו מרוב חולשתו וזקנתו. ולכן דרש. שהמה יזקנו מאוד וכל אחד יהי' בכחו עם משענתו להחיות מתים. כי יוגבהו מאוד במעלתם. [על עין יעקב, פסחים שם] ביאורים שונים באיזה מתים יקומו לתחי' ע"י הצדיקים:
חסד לאברהם (רבי אברהם אזולאי)
דע כי יש מסורת קבלה בידינו שתחית המתים של ארץ ישראל קודם לתחית המתים של חוץ לארץ מ' שנה. אמנם כל מי שנפטר בחוץ לארץ ויש לו ממשפחתו בארץ ישראל שהוא כל כך קרוב לו שחייב באבילתו בין איש בין אשה, יש כח ביד קרובו שבארץ ישראל להחיות כל קרוביו שבחוץ לארץ [להחיותם] כל החייבים להתאבל עליו. וסוד זה נרמז בפסחים בפרק תמיד נשחט באומרם רבותינו ז"ל עתידין צדיקים שיחיו המתים דכתיב כה אמר ה' עוד ישבו זקנים וזקנות בירושלים ואיש משענתו בידו, וכתיב ושמת משענתי על פני הנער עד כאן, ומה שתלה כח התחיה בזקנה ולא בצדקות, הענין לרמוז לפי שכל הדרים בארץ ישראל נקראים צדיקים כענין דכתיב ועמך כולם צדיקים וכמו שביארנו לעיל, אמנם זאת הסגולה של התחיה צריך שיהיו בני תורה שנקראו זקנים, כאמרו והדרת פני זקן ופי' רבותינו ז"ל זקן זה שקנה חכמה.[2] [מעין שלישי נהר כג]
זהר חי
עתידים צדיקים להחיות מתים: דהיינו אותן שדינם שלא יקומו בתחיית המתים, מלוה ברבית וכיוצא, אם הי' דבוק לצדיק באהבה ובאמת יהי' בכח הצדיק להקים אותם. כן נראה לי יצחק יהודה יחיאל. [וירא, דף רעט, א]
ענף יוסף
עתידים צדיקים שיחיו מתים כו'. וקשה למה יחיו הצדיקים. הלא מפתח של תחיה ביד הקב"ה. אמנם הטל של תחיה נולד משינת תלמידי חכמים על ספר מריר היוצא. וכתב היפ"ת שהקב"ה מזככן כטל אורות, ואמרו חז"ל (כתובות קיא, ב) עמי הארץ אין חיים שלא שמשו באור תורה, אבל יש להם רפואה, כי המשיא בתו לתלמיד חכם והעוסק בפרקמטיא לתלמיד חכם בעולם הזה, אותו יחיה בעולם הבא. שעליו הכתוב אומר חיים כולכם היום. אם כן כל תלמיד חכם יחיה את התומכו בעולם הזה, וז"ש ואיש משענתו בידו, מי שהיה משען לחם לתלמיד חכם בעולם הזה אותו יחיה בעולם הבא.[3] [על עין יעקב פסחים שם, מספר שבט מישראל על תהלים כד, ה]
עין אליהו
העניין לדעתי הא דצדיקים יחיו מתים וגם מה דקרייה ליה בלשון משענת. נ"ל דמבואר הדבר בילקוט (מלאכי ג, כא, סוף רמז תקצ"ג) דאיתא שם וזה לשונו: שנו חכמים במשנה משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש וכו' מיד אומר הקב"ה א"כ הוא, לכו ורפאו אותם, מיד הולכים הצדיקים ועומדין על אפרן של הרשעים ומבקשים עליהם רחמים, והקב"ה מעמידן על רגליהם מאפרן מתחת כפות רגליהם של הצדיקים, ומביאים אותם לחיי העוה"ב, ע"כ לשון הילקוט. וע"פ דברי הילקוט האלו אתי שפיר פשוט דעל זה כוונו כאן חז"ל במה שאמרו דצדיקים יחיו מתים, והיינו דיעלו להרשעים הנידונין בגיהנם לחיי העוה"ב על ידי תפילתם, ואתי שפיר נמי במה דאמר ואיש משענתו בידו דהצדיקים יהי' להם למשענת דע"י שיעמדו על אפרן ויתפללו עליהם יעמיד הקב"ה אותן מאפרן ויחי' אותן לעוה"ב בזכות הצדיקים ודוק. [פסחים שם]
שיטת הזוהר בזה
זוהר
אמר ר' יצחק מאי דכתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם ואיש משענתו בידו מרוב ימים, מאי טיבותא דא (כדי) למיזל כדין דכתיב ואיש משענתו בידו, אלא אמר רבי יצחק עתידים הצדיקים לעתיד לבא להחיות מתים כאלישע הנביא, דכתיב (מלכים ב ד, כט) וקח משענתי בידך ולך, וכתיב ושמת משענתי על פני הנער, אמר לי' קב"ה דבר שעתידים לעשות הצדיקים לעתיד לבא אתה רוצה עכשיו לעשות, מה כתיב וישם את המשענת על פני הנער ואין קול ואיך עונה ואין קשב, אבל הצדיקים לעתיד לבא עלה בידם הבטחה זו דכתיב ואיש משענתו בידו כדי להחיות בו את המתים (מה מתים אותם) מהגרים שנתגיירו מאומות העולם דכתיב בהו (ישעי' סה, כ) כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקולל. אמר רבי יצחק סופיה דקרא מוכיח דכתיב מרוב ימים.[4] [חלק א קיד, ב]
עמק המלך
ועתידים הצדיקים להחיות את הגרים, שנתגירו מאומות העולם, והם המתים בימות המשיח, דכתיב באומות העולם הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקולל, ומפני שלא נתגיירו קודם ביאת הגואל, לא יקרב אותם משיח, ויתביישו ממעשיהם ויעשו תשובה וימותו, ואחר זה יחיו על ידי הצדיקים.[5] [שער עולם התהו סוף פרק ע"ב]
ביאור המאמר על דרך הרמז
יערות דבש
(הכונה להחזיר רשעים בתשובה) ולכך אחי ורעי כמה יקר בעיניכם לומר זה מחי' מתים, ומעשה אליהו ואלישע הוא ממבחר שבפלאים שהחי' המתים, ודבר זה בידכם לעשות כל רגע ושעה להשיב רבים מעון ולהחזיר טועים לדרך הישר, זוהיא תחיית המתים המובחרת, כי מה נפקא מינה בגוף אשר תחלתו מטיפה סרוחה וסופו למקום רמה ותולעה, אבל עיקר התחי' לנשמת אדם, אשר היא נר אלקים וכבתה, חושך ולא אור, בעברו את מצות ה', ויש לה מיתה עצמית, ועל ידי החזרה בתשובה ושמוע לקול מוכיח, תשוב רוח לנדנה וחי' תחי', ולכך אמרו צדיקים בידם להחיות מתים כל שעה ורגע, והיינו כמ"ש. [דרוש י]
הטעם (על פי סוד) שיהי' להם מעלה זו
בן יהוידע
עתידים הצדיקים שיחיו מתים. נ"ל בס"ד מה שיהיה להם מעלה זו לעתיד, מפני דעתה ע"י מעשיהם הטובים מחיים ניצוצי הקדושה בבירור שעושים להם מן הקליפה, וכן מבררים ניצוצי נשמות המגולגלים בדומם צומח חי מדבר ומחיים אותם, ולכן בזכות זה יזכו להחיות גופים המתים…
ביאורים על פי סוד על השייכות בין "משענת" לתחיית המתים
עבודת הקודש
...לעתיד לבוא שישובו הדברים להויתם ולטבע הראשון כמו שהיו קודם החטא הקדום. ואז לא יצטרכו הצדיקים להפציר בתפלה ולהחיות המתים, כי תגדל מעלתם ודבקותם בבוראם אז כל כך עד שיחיו המתים במשענותם. וזה, כי האור והשפע אשר יושפע עליהם אז יהיה בו די לשיעבור בהם עד שידבק במשענותם להיות גופם הקדוש והזך נשען עליהם ויספיק להחיות המתים. [חלק ג' פי"ג]
עמק המלך
ועתידים להחיות מתים כדקא אמרן עוד ישבו זקנים זקינות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים. רצה לומר הנובלות של תחיית המתים אשר נוטפו מכלי כתר, הם נוטפים טיף טיף ארוך, כמקל ומשענת, לכן נקראים השמות הללו משענת, וגם כן כמו אדם חלש שאינו יכול לעמוד על רגליו נשען על משענתו, כן הצירופים הללו מחייה את המתים ומעמידם על רגליהם, אשר הם חלשים ואינם יכולים לעמוד על רגליהם. וכן הוא אצל אלישע, והמשענת הזה בא מסוד הכתר, אשר אחר כך נבנה ממנו אדם קדמא ואריך הכולל תלת רישין, ויומו אלף שנה, לכן נקרא אריך, שמשם יש אריכת השנים… [שער עולם התוהו סוף פרק ע"ב]
ביאורים על פי חסידות על השייכות בין "משענת" לתחיית המתים
צמח צדק
ואפשר לומר משום כי פי' משענת לשון בטחון כמ"ש וישען באלקיו ישעי' סי' נו"ן יו"ד, וכמו שאנו אומרים בשמונה עשרה משען ומבטח לצדיקים וכתיב טוב לחסות בה' מבטוח באדם והיינו אפילו מבחי' אדם העליון שהוא ממלא כל עלמין, כי אם בה' הוא סובב כל עלמין, ומשם נמשך תחיית המתים, וזהו ואיש משענתו בחי' סובב כל עלמין בידו שיוכל להחיות מתים כו', וכפשוטו דהוא מטה זהו כענין מטה עוזך ישלח ה' מציון ברבות סוף פרשת קרח, גם כמ"ש ברבות וישב פפ"ה ומטה זה מלך המשיח כמ"ש ויצא חוטר מגזע ישי מטה עוזך כו', והיינו שהמטה הוא ההמשכה מבחינת סובב כל עלמין ... זהר חלק א' תולדות קל"ה א' ועתידים להחיות מתים כו' ואיש משענתו בידו כו' ופי' הרמ"ז שזהו בחי' גילוי הוד דעתיק כו' ע"ש שהאריך. [אור התורה, נביאים וכתובים כרך א' ע' תקי"ז]
באר משה
ותמוה שדרשו משענתו על כך שבזה יחיו הצדיקים מתים, ולכאורה מה היא הראיה מהמשענת המיוחדת לאלישע למשענת שנאמר עליה ואיש משענתו בידו. ברם מצינו שפירש בזה ה"מאור עינים" (ירושלים ליקוטים עמוד רנט-רס) "ידוע כי האמונה הוא יסוד כל התורה כולה, ובאין אמונה תפול כל התורה ח"ו, אבל כשהאמונה נכונה אז מעמדת כל התורה על תילה לאשר ולקיים וכו', וזהו: קח משענתי בידך, שאלישע שלחו להחיות את המת, ואמר לו שאף שידעת וקבלת ולמדת ממני ענין זה, מכל מקום העיקר היא המשענת שעליה נשען הכל שהיא האמונה, שאם תקח האמונה כאשר היא אצלי בחוזק תוכל להחיות המת, וזה: קח משענתי, האמונה שהיא המשענת שלי" ונמצא שגם בזקנים מה שנאמר: ואיש משענתו היינו משענת האמונה, שעל ידה יזכו הצדיקים להחיות מתים. [מאמר תחיית המתים ע' כח]
ציונים נוספים
לעוד ביאורים בענין "משענתו בידו" על דרך הסוד, ראה: הקדמה ראשונה לתיקונים חדשים לרמח"ל. ליקוטי מהרי"א על ילקוט שמעוני חלק א', ישעי' סימן ה' (ע' כ'), וסימן ח' (ע' כ"א).
לעוד ביאורים במאמר חז"ל זה על דרך החסידות, ראה: דגל מחנה אפרים ריש פרשת פנחס. שיחות הר"ן אות צח. דברת שלמה על ויגש מה, ג (ויאמר יוסף אל אחיו וגו'). ספר הלקוטים דא"ח צמח צדק אות מ', ערך משענת, ע' א'תתכו ואילך. אור התורה נ"ך כרך א' ע' פ"ו. פרי צדיק על בראשית, קדושת שבת מאמר ז', ע' 44 (בסופו). תפארת יוסף (ראדזין) על פסחים שם (ע' קמ). באר משה (להאדמו"ר מאוזרוב) בראשית חלק א' ע' פח (קטע המתחיל ותמצא).
קישורים נוספים
בביאור הקשר בין דרשת הגמרא ודברי הפסוק - ראה עץ יוסף על עין יעקב פסחים שם. בן יהוידע פסחים שם. פנים מסבירות (להרב משה מיינשטרש) על פסחים שם.
לביאור מקיף לאיך הצדיקים יחיו המתים, והרי מפתח של תחיית המתים לא נמסר לשליח - ראה בס' ימות המשיח בהלכה חלק ב' סימן עח.