זהר פרשת תולדות דף קלז, א

מתוך תורת הגאולה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לעתיד לבוא ייטהר יצר הרע מטומאתו

מפדן ארם [בא לרמז] מצמד רמאין [שהגוף הוא מחבורות של רמאים, ר"ל הוא בעולם הזה בין הרשעים], כדתנן פדנא דתורא שהוא צמד [פי' חיבור של שוורים], אחות לבן [פירושו] אחות יצר הרע הארמי [פי' הגוף הוא שכן ליצר הרע שהוא מרמה את הבריות], כדתנן בתחלה שהיה [היצר הרע] מנוול בחטאות בזה העולם נקרא לוט [שהוא לשון קללה], לעתיד לבא שלא יהא מנוול כדבקדמיתא [לעתיד לבא שלא יהיה מנוול כבראשונה, כי גם הוא יטהר], כמאן דסחי ומטביל מסאבותיה [ויהיה דומה כמי שרחץ וטבל עצמו מטומאתו, אז] קראן ליה לבן, עכ"פ אין יצר הרע בטל מן העולם [כי יצטרך אז כדי לעורר את האדם לפריה ורביה כמבואר לקמן],

ת"ש [ראיה לדבר שלא יתבטל היצר הרע מן העולם], דהכי אנן אוקימנא במתניתא [שכך ביארנו במשנה, כי] שתי בנות לוט, שהן שתי כחות הגוף [כח המתאוה וכח המחזיק] המעוררות ליצר הרע [כמ"ש לעיל דף קט, ע"ב] עכשיו שאינו מנוול כ"כ ונטבל מלכלוכו [דף קלז, עמוד ב] נקרא לבן, ואותן שתי בנות אינן בטלות ממש הדא הוא דכתיב [בראשית כט] וללבן שתי בנות [אפילו שיצר הרע כבר נקרא לבן עכ"ז יש לו עדיין שתי בנות],

אמר ר' יוסי כך הוא [כמו שאמרת, כי] תמן [בבנות לוט] כתיב בכירה וצעירה, והכא [בבנות לבן] כתיב גדולה וקטנה [הרי שהם דומות לאותן הבנות], אמר רבי יוסי, אבל אינן בכח לעשות רע ולהתעורר ליצר הרע כמתחלה, משמע דכתיב שם הגדולה לאה [שפירושו] שלאה מכחה ומרשעתה [פי' שנתעיפה ונתיגעה מכחה ונחה מלעשות רשעות.] ושם הקטנה רחל [גם כן מורה] שאין בה כח המתעורר [לתאות] כמא דאת אמר [ישעיה נג] וכרחל לפני גוזזיה נאלמה [פירוש כשה העומד לפני הגוזז צמרו שהוא נאלם ואינו צועק להתלונן, כך לעתיד לבא יוחלש כח היצר הרע ולא יהיה בו עוד כח לעורר את האדם לתאות עולם הזה, וכן], אמר רב הונא זה יצר הרע ושתי בנותיו מתחלפות מכמות שהיו בראשונה, [ומפרש] בתחלה לוט מקולל מנוול עכשיו לבן מלובן שאינו מקולל ומנוול בניוולו כבראשונה, בתחלה שתי בנותיו חזקות כל אחת ואחת בכחה ועכשיו שם הגדולה לאה, [פירוש] לאה בלא כח, לאה בלא חזוק, לאה ממעשיה הראשונים, ושם הקטנה רחל כדקאמרן [שהיא נאלמת בלי פעולה], ולא כמות שהיו בראשונה. [מפרשים]

אמר רבי אחא בר יעקב תא חזי מה כתיב ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה [שאין לה בנים] היא אמר רבי אחא מפני מה היא עקרה מפני שיצר הרע אינו נמצא בכחו בעולם [לעורר פריה ורביה], ועל כך אין נמצא פריה ורביה זולתי בתפלה [כי ע"י התפלה פועלים למעלה יחודים שעי"ז יוצאות ונולדות נשמות, וממילא יהיה להם כח למטה לעשות ולהוליד גופים שבהם יתלבשו הנשמות[1]], מה כתיב ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו [פי' ע"י התפלה נתעברה], כיון שמתעורר יצר הרע נמצא פריה ורביה

ונתתי לכם לב בשר

אמר רבי יוסי א"כ מה הפרש בין העולם הזה לאותו הזמן [של לעתיד לבא אם גם אז יהיה התעוררות לפריה ורביה מצד היצר הרע], ועוד דהא קרא קאמר דקודשא בריך הוא עביד [ועוד שהרי הפסוק אומר שהקב"ה מעורר את האדם לפריה ורביה כמ"ש ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו], א"ר אחא כך הוא דקודשא בריך הוא אתער ליה [את היצר הרע], לההוא עניינא דצריך לזווגא [לאותו הענין שצריך התעוררות אל הזווג בלבד], ולא לכל שעתא דיהא תדיר עם ב"נ כמו כען [ולא לכל שעה שיהיה תמיד עם האדם כמו עכשיו], דאיהו אשתכח תדיר וחטאן ביה בני נשא [שהוא נמצא תמיד עם האדם וחוטאים על ידו], אלא לההוא זווגא בלחודוי [אלא אל הזווג בלבד], ואתערותא ההיא אתערותא דקודשא בריך הוא ליהוי [ואתה ההתעוררות של היצר הרע תהיה מהקב"ה שהוא יעורר אותו לזה], הדא הוא דכתיב [יחזקאל לו] והסירותי את לב האבן מבשרכם [שהוא היצר הרע] ונתתי לכם לב בשר [ומפרש], מהו לב בשר, אמר ר' יהודה לב להוציא בשר [ר"ל להוציא ולהוליד בנים] ולא לדבר אחר [הרי שהקב"ה בעצמו יתן לנו לב להתעוררות היחוד להוליד בנים]:

יצר הרע יישאר עבור חדוותא דשמעתא

[דף קלח עמוד א] רבי יצחק בר' יוסי הוה אתי מקפוטקיא ללוד, פגע ביה רבי יהודה, א"ל רבי יצחק, תאמר דחבירנא חכימי מתניתא אתערו להאי עניינא [תאמר לי בענין מה שחברינו חכמי המשנה נתעוררו לענין זה שלמדנו] דיצר הרע יתנשי מן עלמא בר ההיא שעתא לזיווגא [שהיצר הרע ישתכח ויתבטל מן העולם לבד מבשעת הזווג], א"ל חייך, הכי אצטריך יצר הרע לעולם כמטרא לעולם [כך נצרך היצר הרע לעולם כצורך המטר לעולם], דאלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי [שאלמלא יצר הרע לא היתה שמחת הלימוד בעולם, וכן לא היה ענין פריה ורביה בעולם], אבל לא מנוולה כקדמיתא למחטי ביה [אבל לא יהיה היצר הרע מנוול כמקודם לחטוא על ידו] הדא הוא דכתיב [ישעיה יא] לא ירעו ולא ישחיתו [פי' היצר הרע לא ירע ולא ישחית עוד את ישראל], בכל הר קדשי וגו' [פירושו] אמר רבי שמעון, הוא לבא דמדוריה דיצר הרע ביה [הר הקודש הוא הלב שבו מדורו של היצר הרע], רבי אליעזר אומר לבא טבא בניינא דגופא ונשמתא [לב טוב הוא בנין הגוף והנשמה], ובגין כך כתיב [דברים ו] ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך דהוא עקרא דכלא [שהלב הוא עיקר הכל ובו צריך לאהוב את הקב"ה].

אצטריך יצר הרע לעולם כמטרא לעולם - ויהיה גם בימות המשיח (צמח צדק[2]).
אלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי - היצה"ר הוא חמימות הנפש הבהמית שבא מקליפת נוגה שבדברום ... והוא חם ויבש כו', והנה ניצוץ האלקי הוא נמשך מי' ספירות דקדושה מבחינת קרירות שבצפון והוא קר ולב כו', והוא אהבה שנמשכת כמים כו' וכל מהות הניצוץ האלקי הוא מבחי' קר ולח ואין בו חמימות כלל מסטרא דקדושה כו' ... ולכך משלו היצה"ר למאכל רע שמתובל בתבלין כו' דהיינו שפירשו סיבת דיבוק פירודם שהוא ע"י התורה כענין שנזכר במדרש הנעלם אלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא אשתכח כו', וכן בעבודת ה' בתפלה החמימות שמצד טבעיות גורם החדוה וההתלהבות בתפלתו. (אדמו"ר הזקן[3])

אחרי שיחלש היצר - למה זה אנכי?

כד אתא רב כהנא אמר הכי אמרי' משמיהון דמארי מתניתא [כך אמרו משמם של בעלי המשנה], תרי בנייני דגופא אינון כבדא ולבא [שני בונים של הגוף הם הכבד והלב], דאמר רבי שמעון אמר ר' יהודה כבדא ולבא אינון מנהגי גופא בכל סטרי אברוי [כי הכבד והלב הם מנהיגים את הגוף בכל צדדי אבריו, ומפרש] מנהגא דרישא מוחא [מנהיג הראש הוא המוח], אבל דגופא אינון תרין [אבל לגוף יש שני מנהיגים], וקדמאה הוא כבדא תניינא לבא [הראשון הוא הכבד והשני הוא הלב כמבואר להלן], והיינו דכתיב בפרשתא [וזה מש"כ בפרשה] ויתרוצצו הבנים בקרבה [פי' אל תקרי בנים אלא בונים], אלין תרין בנייני דגופא [אלו הם שני בוני ומנהיגי הגוף שהם הכבד והלב], מ"ט ויתרוצצו [למה הכבד ולהב מתקוטטים] משום דלבא אתנשי מניה יצר הרע [משום שנתבטל היצר הרע מן הלב, ומקשה א"כ למה כתוב], ויתרוצצו [שפי' שנתקוטטו], וישליו מבעי ליה [שעשו שלום ביניהם היה צריך לומר], אלא אמר רב הונא, ויתרוצצו [פירושו] וישברו, כלומר נשבר כחם וחילם [של הלב והכבד מלהתאות לתאות עולם הזה], אמר רבי יהודה הגוף מהו אומר [אחר שנתבטל היצר הרע], אם כן למה זה אנכי [רצונו לומר] ולמה נבראתי [שאם אין התגברות היצר הרע מה חשובה העבודה], מיד ותלך לדרוש את ה':

ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך ושני לאומים וגו' אלו השני גאים הכבד והלב רבי יוסי אמר המוח והלב רבי יהודה אמר המוח אין בכלל זה משמע דכתיב בבטנך והמוח אין בבטן אלא בראש, ושני לאמים ממעיך ורב יעבוד צעיר זהו הכבד שהוא רב וגדול והוא משמש לפני הלב דאמר ר' יהודה הכבד קולט הדם ומשמש בו לפני הלב:

נספח: לקט מקורות בעניין 'אלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי'

המגיד ממעזריטש

[מתוך ספר 'וצוה הכהן'] מפי הרב החסיד מו"ה דוב בער מ"מ [דק"ק מעזריטש] (כי בילדותי הייתי מצוי לפניו ב' או ג' שבועות בכל שנה בהיותו מקום כבודו בק"ק טולטשין ובק"ק אווני סמוך למקום דירתי ק"ק סטעפאן שהייתי שם כמה שנים וישבתי שם על כסא הרבנות) שמעתי ממנו ז"ל שאפילו זה ההתחשקות שיש להאדם לתורה או לעשיית מצוה, זו ההתחשקות נמשכת מפאת היצה"ר, ואלמלא היצה"ר לא היה להאדם שום התחשקות. ולכך אמר בזוהר דאלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתתא לא הוי.

ובדרך מליצה וצחות, אמר הרב החסיד הנ"ל, דמה שאמר בזוהר חדוותא דשמעתתא לא הוי, ומה שאמר בגמרא (יומא סט, ב) ביעותא בת יומא לא אשתכח, המה דבר אחד, והא עפ"י מה שמבואר בשל"ה על פסוק (משלי כח, ט) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה, ופי' השל"ה ז"ל (שער האותיות עמק ברכה, ה) לפי שיותר יש לאדם חשק ללמוד דבר הלכה ממה שיש חשק להתפלל, והוא מטעם דהלימוד הוא לומד דבר חדש ואצלו הוא חביב, וכמו שאמרו בגמרא כמה פעמים חדת היא לי, אבל התפילה היא בכל יום נוסחא אחת.

ולכך בלימוד ג"כ מה שיודע מכבר ושגורה בפיו, שוב אין לו חשק כל כך לזה כמו שיש לו חשק ללמוד דבר חדש, אבל באמת אינו ראוי להיות כך, אלא כמו שדרשו חז"ל (ספרי ו, ו) על פסוק אשר אנכי מצוך היום יהיה בעיניך כאילו היום ניתנה, וכדיוטגמא חדשה. וזה שאמר מסיר אזנו משמוע תורה, מתורה שכבר שמע, ואין נפשו חשקה אלא בדבר חדש, ולא ישמע בישן, גם תפלתו תועבה, ממילא דהא תפילה ודאי הוא אצלו דבר ישן, ובודאי מתפלל בלי שום חשקות, ותפילתו תועבה אלו דברי השל"ה ז"ל.

ונמצא מבואר דבדבר חדש יש לו להאדם התחשקות יותר, וזהו שאמר בזוהר דאי לאו יצה"ר חדוותא דשמעתא אפילו שהוא דבר חדש גם זה לא הוי. וזה שאמרו בגמרא ג"כ ביעתא בת יומא, ר"ל תפלה[4] שהיא חדשה בת יומא, שעדיין לא התפלל אותה מתמול שלשום רק היום אצלו חדשה, ג"כ לא אשכח, ודברי הזוהר והגמרא לאחדים המה, אלו דברי הרב החסיד זלה"ה ודפח"ח.[5]


בראתי יצה"ר בראתי תבלין תורה, והנה יש להבין הלא התבלין הם הממתיקים את התבשיל והתבשיל הוא העיקר ובכאן הלא התורה היא העיקר, אך הענין הוא ע"ד משרז"ל (יומא סט, ב) אי מסר בידיהו יצר דעבירה אפילו בעיתא בת יומא לא הוה אשתכח, דהנה יש ב' מיני תפלות בהתלהבות, הא' שהאדם עושה לעצמו הכנה וב' מה מתפלל בלי שום הכנה רק הזמן הוא גורם כמו בשבתות וי"ט שאז הוא השראת הקדושה בעולם, וזהו אפילו בעיתא, ר"ל תפלה בת יומא שהזמן גורם לא אשתכח כי יצה"ר נקרא כח התאוה והוא החשק, וכמו שהאדם רוצה כך מהפך החשק[6]. (לקוטי אמרים[7])

אדמו"ר הזקן

אמרו רז"ל בראת יצה"ר בראת תורה תבלין כו', דמשמע שהיצה"ר הוא כשמשל המאכל הרע ויכולים לתקנו ולהטעימו ע"י תבלין ובשמים כו', וביאור זה דהנה ענין היצה"ר הוא חמימות הנפש הבהמית שבא מקליפת נוגה שבדרום שיונקת פסולת תוקפא דשמשא כו', והוא חם ויבש כו', והנה ניצוץ האלקי הוא נמשך מי' ספירות דקדושה מבחינת קרירות שבצפון והוא קר ולב כו', והוא אהבה שנמשכת כמים כו' וכל מהות הניצוץ האלקי הוא מבחי' קר ולח ואין בו חמימות כלל מסטרא דקדושה כו', ונזדווגו היצ"ט ויצה"ר שהם הגוף והנשמה ב' הפכים בטבעם וצריכים להיות מפורדים כו' וכשיתדבקו יחד באהבה ואחוה עד שעזה כמות אהבתם כנזכר בזוהר זהו מדברים הקשים כקריעת ים סוף כנ"ל[8] וד"ל. ולכך משלו היצה"ר למאכל רע שמתובל בתבלין כו' דהיינו שפירשו סיבת דיבוק פירודם שהוא ע"י התורה כענין שנזכר במדרש הנעלם אלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא אשתכח כו', וכן בעבודת ה' בתפלה החמימות שמצד טבעיות גורם החדוה וההתלהבות בתפלתו כו', וזהו שמתובל בתבלין פי' בחדוות דבר ההלכה או עבודת ה' בתפלה נמתקו גבורות החמימות של היצה"ר שאם לא התורה ותפלה הרי זה שרש התאוה כו'. ונמצא שבתורה ותפלה נדבקו הניצוץ עם היצה"ר להיות לאחדים וד"ל.[9]

ערבי נחל

היצר הרע אינו כמו שסוברין ההמון שהשי"ת ברא בתוך בריאות האדם ב' יצירות אחד טוב ומפתהו לטוב ואחד רע ומפתהו לרע, דזהו אינו, דמאתו לא תצא הרעות, אלא היצר הרע הוא כח החשק באדם, וכמו שאמרו רז"ל (זח"א קלח א) אלמלא יצר הרע לא הוי חדוותא דשמעתתא, והאדם הוא המוציא מכח אל הפועל הכח החושק ההוא אל מה שיחשוק, אם משתמש תמיד בדברים טובים אזי הכח החושק ההוא נעשה מורגל ויוצא לפועל וחושק תמיד לדברים טובים כחדוותא דשמעתתא וכדומה, ואם הורגלו להיפוך כו'.[10]

מאור עינים

נודע שיש באדם תרי חללי דלבא משכן יצר טוב בימינו ומשכן יצר הרע בשמאלו ועל ידי טוב ההתגברות נכלל השמאל בימין ונמתק הרע ונעשה טוב ואדרבה מסייעהו לעבודת השי"ת וכמאמר חכמינו זכרונם לברכה אלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתתא לא הוי כי עיקר הזריזות והחשק בעבודה בא מצד היצר הרע שנמתק וקטיגור נעשה סניגור שזהו מש"כ[11] ואהבת את וגו' בכל לבבך בשני יצריך כו' וכמו שאמר הכתוב[12] שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני שעיקר התשוקה והחשק לעבודה נעשה מהמתקת היצר הרע שאין לך תענוג שיש לבורא גדול מזה שדבר המונע מתהפך לטוב ומה גם שהוא בעולם המעשה וגשמי המעכבין גם כן ובגוף חומרי ומ"מ עובד ה' על כן יש תענוג גדול להבורא ברוך הוא מזה וכל זה הוא על ידי שהבורא יתברך נתן התורה לישראל שהוא התבלין שמתבלין וממתקין ליצר הרע.

ה'צמח צדק'

[מבואר בזהר] פ' תולדות דף קל"ח ע"א במדרש הנעלם שם ענין לא ירעו ולא ישחיתו שהיצה"ר נצרך לעולם כמטרא לארעא ויהי' גם בימות המשיח אך לא יהי' מנוול כמו עתה להחטיא את האדם ח"ו כי אם לעורר הזיווג בקדושה עם אשתו[13], ועיין מה שכתוב על פסוק וייצר בשני יודין שהם יצר טוב ויצר הרע אבל נברא באופן שיהי' כפוף להיצ"ט והיינו מה שכתוב בזח"ג נשא קי"א ב' וייצר בשני יודין שיהי' כפוף להיצר טוב, הם ע"ק [עתיקא קדישא] וז"א ורצה לומר משם נמשך היצר טוב והיצר הרע כי ז"א נק' אלקים לגבי ע"ק, והנה בע"ק הוא הטוב והמטיב, משא"כ [בז"א][14] נמשך לפעמים מדת הדין כו' אבל גם זו לטובה, לכן מזה נשתלשל היצר הרע שלגבי היצר הטוב נקרא רע[15] כו' וקודם אכילת עץ הדעת לא הי' כלל כמו שהוא עכשיו ועל ידי עץ הדעת נתגשם היצר הרע שיהי' רע גמור, ולעתיד לבא יזדכך וזהו לא ירעו ולא ישחיתו והיינו כמו ערך הגבורה שלמעלה לגבי סיגי הגבורה כו' [16].

מגן אבות

הנה כתיב (ישעי' י"א) לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה כו'. שישתנה הטבעיות גם אצל בע"ח שיהי' וגר זאב עם כבש כו' (שם). וא"כ כל שכן שגם באדם ישתנה ויתהפך הטבע דנה"ב. ואין הפי' שיתבטל היצה"ר לגמרי כ"א שיה' באופן אחר לגמרי ע"ד שהי' קודם החטא דכתיב (בראשית ב, ז) וייצר הוי' אלקים כו' ששרשם ב' שמות הוי' אלקים חו"ג. ופעולת היצה"ר לע"ל יהי' עדמ"ש בזה (ח"ב ל, א) רוחא דצפון אתער כו' חביבותא לגבי מטרוניתא כמ"ד שמאלו תחת לראשי (שה"ש ב, ו) שהגבורות מעוררים רשפי אש וחמימות האהבה על זווג עליון כו'. גם ע"ד שאמרז"ל אלמלא היצה"ר חדוותא דשמעתא לא ליהוי. והיינו משום שלעתיד הלילה יעשה יום ועי"ז יתהפך גם החשך דנה"ב. וזהו ג"כ הטעם שיהי' וגר זאב עם כבש. דהנה כתיב (תלים קד) תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער. שעיקר יניקתם מבחי' לילה. משא"כ לעתיד. ולכן ביצי"מ שהרע לא נתברר הי' צ"ל חפזון שהגאולה הוא רק בחי' נר להאיר את החשך. שהחשך נשאר כו'. ובחי' חפזון מוחין דקטנות זהו שרש ומקור לבחי' חיות הטורפים ומזיקים. שאלו הי' להזאב איזה בחי' ישוב הדעת לא הי' טורף כלל את השה. שהשה ג"כ בע"ח כמוהו כו' ולכן לעתיד לא ירעו כו' משום כי מלאה הארץ דעה כו' שיומשך מוחין דגדלות וכמו"כ לא יהי' חפזון כלל. כ"א כמ"ש בשובה ונחת תושעון.[17]

פרי צדיק

לעתיד מביא הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו (סוכה נ"ב א) והיינו שמיצר הרע של תאוה ישאר לעתיד חשק לדברי תורה וכמו שנברא לתכלית זה - אלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי, וזה ישאר לעתיד. וזה ענין הסעודה שיעשה לצדיקים מלויתן[18], דהיינו שישאר המטעמים חמידו דאורייתא שעל זה התכלית נברא יצר של התאוה שיהיה חשק לדברי תורה. וכן איתא בגמרא (בבא בתרא ע"ה א) עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן וכו', ומשור הבר לא מצינו שישאר מה. והוא שמחשק התאוה ישאר בקדושה להיות חמידו דאורייתא וזה שאמרו והשאר פורסו הקדוש ברוך הוא על חומות ירושלים וזיוו מבהיק וכו'. מה שאין כן שור הבר שמרמז על קליפת הקנאה והרציחה ומזה לא ישאר כלל לעתיד וכמו שנאמר (עובדיה א', י"ח) ולא יהיה שריד וגו'.[19]

דברי שלום

חדוותא דשמעתא לא ליהוי - והוא הדין בל תרי"ג מצוות, ולכן אמר על לבן (דהוא כינוי היצר לעתיד לבא) עם לבן גרת"י בגימטריא תרי"ג. וע"י שמחת החומר תתפעל גם הנפש, וכמשל הבעש"ט בזה על בן מלך שנתן יי"ש לבני הכפר כו'.[20]

אגלי טל

שמעתי קצת בני אדם טועין מדרך השכל בענין לימוד תוה"ק ואמרו כי הלומד ומחדש חדושים ושמח ומתענג בלימודו אין זה לימוד התורה כ"כ לשמה כמו אם היה לומד בפשיטות שאין לו מהלימוד שום תענוג והוא רק לשם מצוה, אבל הלומד ומתענג בלימודו הרי מתערב בלימודו גם הנאת עצמו. ובאמת זה טעות מפורסם ואדרבא כי זה היא עיקר מצות לימוד התורה להיות שש ושמח ומתענג בלימודו ואז דברי תורה נבלעין בדמו ומאחר שנהנה מדברי תורה הוא נעשה דבוק לתורה [ועיין פירש"י סנהדרין נ"ח ד"ה ודבק]. ובזוה"ק דבין יצה"ט ובין יצה"ר אינן מתגדלין אלא מתוך שמחה יצה"ט מתגדל מתוך שמחה של תורה יצה"ר כו'. ואם אמרת שע"י השמחה שיש לו מהלימוד נקרא שלא לשמה או עכ"פ לשמה ושלא לשמה, הרי שמחה זו עוד מגרע כח המצוה ומכהה אורה ואיך יגדל מזה יצה"ט? וכיון שיצה"ט מתגדל מזה בודאי זה הוא עיקר המצוה.

ומודינא דהלומד לא לשם מצות הלימוד רק מחמת שיש לו תענוג בלימודו הרי זה נקרא לימוד שלא לשמה כהא דאוכל מצה שלא לשם מצוה רק לשם תענוג אכילה ובהא אמרו לעולם יעסוק אדם כו' שלא לשמה שמתוך כו אבל הלומד לשם מצוה ומתענג בלימודו הרי זה לימוד לשמה וכולו קודש כי גם התענוג מצוה.[21]

שם משמואל

הנה לעתיד שיהי' הכל מתוקן והכל יהי' נכנע להקדושה, וישארו כל האומות מתוקנים כמ"ש (ישעי' ס"א) ובני נכר אכריכם וכורמיכם, זולת עמלק דכתיב כי מחה אמחה וכו' וגם כתיב ולא יהי' שריד לבית עשו ובש"ס ע"ז (י' ב) בעושה מעשה עשו. והיינו דשני מיני יצה"ר כנ"ל אחד מהם יתלבן ויכלל בקדושה והוא יצה"ר של תאוה, כדאיתא בזוה"ק שאלמלא היצה"ר לא היתה חדוותא דשמעתתא, וא"כ יש לו שורש בקדושה, ולעתיד תדחה ממנו הזוהמא וישאר מנוקה ומלובן. אבל יצה"ר של שקר להטעות את השכל לאמור לרע טוב אין לו שום ענין ושורש בקדושה, כי בקדושה אינו נמצא כלל ענין השקר וההטעאה.[22]

נספח: לקט מקורות בעניין 'שורש יצר הרע'

כדי שיובנו הביאורים לעיל בענין שורש היצר הרע, יובאו כאן כמה מקורות המובאים בדברי הצמח צדק שבספר הליקוטים ערך יצר טוב, יצר הרע. 

זוהר

שרש יצה"ר נמשך מבחינת גבורה דז"א, ולעתיד יאיר בו אור ע"ק

וייצר, תרין יודין למה, רזא דעתיקא קדישא ורזא דזעיר אנפין[23].

ורזא דזעיר אנפין - יש להבין איך שייך לומר שהיצה"ר שרשו נמשך מבחי' גבורה דז"א, והענין כו' דמבחי' מדת הדין בחי' גבורה נשתלשל בריבוי הצמצומים עד שנתהווה למטה יצר הרע (ובאמת קודם חטא עץ הדעת הי' היצה"ר למטה גם כן גבורות דקדושה רק אחר חטא עה"ד נתקלקל ונעשה רע כו') והוא שפי' הזהר תרין יודין דוייצר הן עתיקא קדישא וז"א.[24] לכן ע"י תורה יש כח לעשות שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה מעט מזעיר מעין שהי' קודם חטא עץ הדעת ... ולעתיד לבוא כתיב למרבה המשרה ולשלום אין קץ שיומשך השלום אף בחיצוניות שיהי' וגר זאב עם כבש. (צמח צדק) [25] ולע"ל יבטל ויעבור היצה"ר מאתנו על ידי שיאיר אור ע"ק דלית שמאלא (צמח צדק)[26]

שרשו בז' מלכין קדמאין דתהו

ממלך זקן וכסיל[27], ממלך דא הוא יצר הרע דאיהו אקרי מלך ושליט בעלמא על בני נשא, זקן וכסיל דאיהו זקן ודאי[28].

דאיהו זקן ודאי - מפני ששורשו הוא ממלכין קדמאין שהם הזקנים שקדמו לעולם (רמ"ז שם[29]).
שורשו הוא ממלכין קדמאין - ומכל מקום נק' כסיל כי בקליפות אין להם מוח הדעת וכתיב גם בלא דעת נפש לא טוב (צמח צדק[30]).
וכן נתבאר בתורה אור (עב, ב), ובתורת חיים פרשת נח (ס, ג) בארוכה. ובתורת חיים פרשת בראשית (טו, ד) הקשה ד"לכאורה יפלא האיך יהיה הנפילה ממקום ומדריגה עליונה כזו שבמדות דתוהו להיות בבחי' הגסות ופירוד כמו ה' שרים דנוגה דעשיה שמהם נמשך הנה"ב כו'". עיי"ש הביאור באריכות.[31] ובמאמרי אדה"ז מאמרי רז"ל (עמ' שכה) נתבאר שה"נפש הבהמית שרשה מבחינת תהו תקיפי דרא בהמה רבה שלפני אצי' ... אבל לע"ל כתיב אשת חיל עטרת בעלה שיתעלה שם ב"ן דתהו בשרשו בבחי' תהו שלפני תיקון רק שהוא בחינת ריבוי האורות ואעפ"כ יתקיימו יחד ויתכללו ממש מחמת ריבוי גילוי האור א"ס" עיי"ש.

לעתיד תחזור יצה"ר להיות שומר לפרי

וישלח יעקב מלאכים וגו', רבי יהודה פתח כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך[32] האי קרא אוקמוה חברייא דהא בשעתא דבר נש אתי לעלמא מיד אזדמן בהדיה יצר הרע דאיהו מקטרג ליה לבר נש תדיר ... ויצר הטוב אתי לבר נש מיומא דאתי לאתדכאה ואימתי אתי בר לאתדכאה כד איהו בר תליסר שנין כדין אזדווג בר נש בתרווייהו חד מימינא וחד משמאלא, יצר טוב לימינא ויצר רע לשמאלא, ואלין אינון תרין מלאכין ממש ממנן ואינון משתכחין תדיר בהדיה דבר נש, אתי בר נש לאתדכאה ההוא יצר הרע אתכפיא קמיה ושליט ימינא על שמאלא ותרווייהו מזדווגין לנטרא ליה לבר נש בכל ארחוי דהוא עביד הדא הוא דכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך[33]

חד מימינא וחד משמאלא, יצ"ט לימינא ויצ"ר לשמאלא - חד מימינא שנמשך מבחי' ימין שלמעלה דהיינו מבחי' חסדים, וחד משמאלא מבחי' שמאל שלמעלה דהיינו מבחי' גבורות, ואינו קורא אותם עדיין בשם. יצ"ט ויצר רע, כי היצה"ר כשהוא מצד שרשו משמאל שלמעלה, גבורות דקדושה אינו רע עדיין לכן נקט רק חד וחד, ורק כשנמשכים למטה באדם, שם נעשה יצ"ט ויצר רע. (לקוטי לוי יצחק)[34]
ותרווייהו מזדווגין לנטרא ליה לבר נש - ואיך היצה"ר יהי' שומר, י"ל דהנה קודם חטא עה"ד הי' הקליפה שומר לפרי כמ"ש בשל"ה בהקדמה די"ז ע"ב בפי' השומר אחי אנכי[35] ... אלא שאח"כ נעשה הקליפה מתנגד לנגד הקדושה. אך כשמגביר יצה"ט על היצ"ר וממתיק הגבורות חוזר ונעשה שומר. וזהו כי ברבים היו עמדי פי' כי רשות היחיד הוא עולם האצילות ורשות הרבים טורי דפרודא. אך כשמברר היצר הרע מתגלה בו שרשו מעולם התהו שנקרא מקור רשות הרבים הנ"ל, אך שם רבים ריבוי האור כענין רבות עשית וזהו ברבים מקור בחי' רבים. (צמח צדק)[36]
מיד אזדמן בהדיה יצר הרע כו' ויצר הטוב אתי לבר נש כו' בר תליסר שנין - והטעם י"ל על דרך שעשו הי' הבכור שזהו משום שקליפה קדמה לפרי, כמו בגשמיות הקש והתבן מקדימים להחטה, וכמ"ש במדרש ס"פ וישלח[37]. וזהו ג"כ שקדם עולם התהו לעולם התיקון, ובעמק המלך כתב שעולם התהו הוא מבחי' נפש ועולם התיקון שאחר כך הוא מבחי' רוח והנפש לגבי הורח הוא ג"כ כמו קליפה לגבי מוחא כו' (צמח צדק)[38].

מאורי אור

אופן השתלשלות היצר הרע

אות י' סי' כב - "יצר הרע ויצר טוב הם חסדים וגבורות ב' יצרים והרע נאחז בגבורות ולכן נקרא רע ויצ"ר גי' אלהי"ם במלוי יודי"ן כי משם אחיזת יצה"ר ומיתוקו צר"י צי"ר נאמן". וביאיר נתיב (שם) "סוד יצר הרע ויצר טוב עיין בזוהר פ' וארא דף נ"ו ע"ב וז"ל לבבך יצר טוב ויצר רע וכו' ע"ש וגם בדף כ"ו באריכות ועיין בדרוש הרר"א פאנצרי על ספר התיקונים מ"ש בזה".

והרע נאחז בגבורות - נזכר כאן שני שמות הוי' אלקים כי היצ"ט שרשו משם הוי' כמ"ש חלק הוי' עמו וכתיב טוב הוי' לכל ע"כ ממנו נמשך בחי' יצ"ט, ומשם אלקים נמשך ומשתלשל הצמצום עד שמשם יש יניקה לק"כ צירופים דנוגה בחי' אלקים אחרים ע"כ ממנו נמשך ומשתלשל ג"כ היצה"ר (צמח צדק)[39]

רמ"ז

רצה הקב"ה שיצה"ר יהיה נכלל ביצר הטוב ונכנע לו

בזוהר פרשת תזריע דף מו, ב, איתא "וייצר הוי' אלקים בתרי יודין, בתרין יצרין יצר טוב ויצר רע חד לקביל מייא וחד לקביל אשא, הוי' אלקים שם מלא". ובד"ה בתרי יודין בתרין יצרין כ' הרמ"ז: "שהם נמשכין מחו"ג ושהם מים ואש, אבל אחד מן היודין נקוד ונדגש ונרגש והשני נסתר, רמז שחפץ ה' שיצה"ר יהיה נכלל ביצר הטוב ונכנע לו". ובד"ה שם מלא: "הפשט הוא הוי' ואלקי"ם חסד וגבורה" כו'.[40]

רמז שחפץ ה' שיצה"ר יהיה נכלל ביצר הטוב ונכנע לו ... הוי' אלקים - וי"ל כמו ששם אלקים טפל לשם הוי' כך ג"כ בהשתלשלות צ"ל היצה"ר נכנע ובטל ליצ"ט. ועמ"ש בלק"ת פ' ואתחנן סד" הוידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקים כו' פי' לבבך ב' לבבות שם היצ"ט והיצה"ר הם שניהם כאחד שגם היצה"ר ישוב לעבודת ה' כו'. ומזה וידעת כי כך הוי' הוא האלקים כו'. (צמח צדק)[41]

של"ה

לפני חטא עה"ד היה היצה"ר כלול ובטל בתכלית ביצ"ט

ותכלית בריאת אדם היה למעלה, ולא היה בפרסום בגדר טוב ורע, כי היתה נשמתו למעלה מקצוות, על כן היה כמו מלאך קדוש. ואין כוונתי שלא היתה בו בחירה כלל, דזה אינו, דאם היה מוכרח במעשיו בהכרח מוחלט, לא היה בא לידי חטא, רק הבחירה לא היתה בו בפרסום כל כך, רק בנעלם, כענין ד"ו פרצופין, שהם שורש של הקצוות, הם בבינה בנעלם, ומכל מקום מסטרא דבינה מתערין דינין, אף שבעצם אין שם דין מתגלה, ואדם הראשון היה מתעורר זה להביאו לפועל, והיה נכנס בידיעת טוב ורע הבחירה המפורסמת.[42]

מסטרא דבינה מתערין דינין, אף שבעצם אין שם דין מתגלה - השל"ה פירש ענין עה"ד טו"ר ע"ד התגלות הגבורה ביותר משא"כ מקודם הי' הדין בטל תוך החסד, וזה ענין בינה, אם כן יש להעיר לזה ממ"ש בדרוש ועברתי בארץ מצרים כו' איך ענין חו"ג כל מה שלמעלה יותר שם הם בהתכללות יותר והיו לאחדים וכל מה שלמטה יותר מתחלקים הגבורות מהחסדים, וא"כ עד"ז באדם קודם חטא עה"ד היה היצר הרע כלול ובטל בתכלית ביצר טוב והיו לאחדים, והיינו לפי שהי' מאיר בחינת ע"ק בז"א ולית שמאלא בהאי עתיקא א"כ אין שם שרש לדין ובז"א מלובש ע"ק, אבל אחר שחטא כו' כנ"ל. ומזה מובן מ"ש במד"ר כי תשא פ' מ"ו[43] שלע"ל יבטל ויעבור היצה"ר מאתנו על ידי שיאיר אור ע"ק דלית שמאלא, ומזה למדנו דכל מה שאדם כופה היצה"ר ומשעבדו גבי היצ"ט מעורר ג"כ למעלה כפיית הדין והגברת אור החסד עד דכאשר אתכפיי' סט"א לגמרי אצלו יוכל לעורר גילוי ע"ק דלית שמאלא כו'. (צמח צדק)[44]

שרשו הראשון של היצ"ט נעלה יותר משל היצה"ר

ודע, כי ענין יצר טוב ויצר הרע, הוא כדמות יעקב ועשו, שלפי הנגלה עשו הוא הבכור מאחר שיצא ראשון, אבל באמת יעקב הוא הבכור הטפה ראשונה, כמו שפירש רש"י פרשת תולדות (בראשית כה, כו), ועשו שיצא ראשונה הוא הקליפה הקודם לפרי, שהוא יעקב. כן, באמת הנשמה קדמה לגוף, כי הנשמות נבראו כבר בבריאת עולם, וגם קודם שנולד משביעין אותו שילך בדרך הטוב, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (נדה ל ב) על פסוק (ישעיה מה, כג) 'תשבע כל לשון', וגם תינוק בזמן שהוא במעי אמו, שנר דולק על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, כדאיתא בפרק המפלת (נדה שם). והנר משל האור הבהיר, שהנפש מתלבשת בו ונכללת ממנו, אשר מתוכו צופה ומביט, והיא ההשגה והידיעה ביחוד האל, שהוא מסוף העולם ועד סופו, ראשית המחשבה וסופה, ומזה עומד על סתרי התורה וטעמים המופלאים, וכמו שאמרו שם (בנדה), ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר (משלי ד, ד) 'וירני ויאמר לי' וגו', ואומר (איוב כט, ד) 'בסוד אלוה עלי אהלי', ובגיחו מרחם משכחין ממנו כל מה שראה וידע והשיג, והוא אמרם שם (בנדה), וכיון שיצא לאויר העולם, בא מלאך וסטרו על פיו ומשכח ממנו כל התורה. וטעם הדבר, כדי שלא יהיה מוכרח במעשיו, ויהיה לו הבחירה ויבחור בטוב, ואז בצאתו להגילוי מקדים יצר הרע ליצר טוב, כדרך הקליפה הקודמת לפרי, ו'אדם עיר פרא יולד' (עפ"י איוב יא, יב), ו'יצר לב האדם רע מנעריו' (בראשית ח, כא), עד אחר זמן בהגיעו לגדלות, פועל בו היצר טוב.[45]

בצאתו להגילוי מקדים יצר הרע ליצר טוב - ואע"פ שהיצה"ר קדם לבוא וגם שרשו מעולם התהו שלמע' מעולם התיקון, עכ"ז היצ"ט יש לו שרש גבוה יותר מבחי' שלמע' מהתהו והתיקון היינו מבחי' עקודים[46]. וע"כ נקרא יצ"ט ששרשו מבחי' שכולו טוב. (צמח צדק)[47]

חסידות

  • לכללות ענין זה ע"פ חסידות ראה ראה בקיצורים והערות לתניא לפ"א. ובס' הליקוטים ע' יצר טוב, יצה"ר, וש"נ.
  • עיין היטב בלקוטי שיחות חלק ט"ו עמודים 13-19 בענין ביטול נפש הבהמית בעבודת ה' בזמן הזה.

לעיון נוסף

  • תלמוד בבלי מסכת סוכה נב, א - וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד. אמרו: והלא דברים קל וחומר. ומה לעתיד לבא - שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם - אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם - על אחת כמה וכמה. הא הספידא מאי עבידתיה? פליגי בה רבי דוסא ורבנן. חד אמר: על משיח בן יוסף שנהרג, וחד אמר: על יצר הרע שנהרג. בשלמא למאן דאמר על משיח בן יוסף שנהרג - היינו דכתיב והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד. אלא למאן דאמר על יצר הרע שנהרג - האי הספידא בעי למעבד? שמחה בעי למעבד! אמאי בכו? - כדדרש רבי יהודה: לעתיד לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין, והללו בוכין. צדיקים בוכין [שנזכרים בצערם שהיה להם - רש"י] ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה! ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה! ואף הקדוש ברוך הוא תמה עמהם, שנאמר כה אמר ה' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא. אמר רבי אסי: יצר הרע, בתחילה דומה לחוט של בוכיא [עכביש - רש"י], ולבסוף [משאדם נמשך אחריו מעט - מתגבר והולך בו -רש"י] דומה כעבותות העגלה, שנאמר הוי מושכי העון בחבלי השוא [בתחלה היו מביאין אותו עליהם על ידי חבלים שאינן של כלום - רש"י] וכעבות העגלה חטאה [חבל עבה, שקושרין בו את הפרה למחרישה - רש"י].
  • מסכת קידושין דף ל, ב - ת"ר: ושמתם - סם תם, נמשלה תורה כסם חיים; משל, לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו, ואמר לו: בני, כל זמן שהרטיה זו על מכתך, אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך, ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא, ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי; כך הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה - אין אתם נמסרים בידו, שנאמר: הלא אם תטיב שאת, ואם אין אתם עוסקין בתורה - אתם נמסרים בידו, שנא': לפתח חטאת רובץ, ולא עוד, אלא שכל משאו ומתנו בך, שנאמר: ואליך תשוקתו, ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר: ואתה תמשל בו. ת"ר: קשה יצר הרע, שאפילו יוצרו קראו רע, שנאמר: כי יצר לב האדם רע מנעוריו. אמר רב יצחק: יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, שנאמר: רק רע כל היום. ואמר ר"ש בן לוי: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, שנאמר: צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו, שנאמר: אלהים לא יעזבנו בידו. תנא דבי ר' ישמעאל: בני, אם פגע בך מנוול זה [יצר הרע מתגרה בך - רש"י] משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ [שהתורה כאש נמשלה המפעפע את הברזל - רש"י], שנאמר: הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע, אם אבן הוא נימוח; שנאמר: הוי כל צמא לכו למים, ואומר אבנים שחקו מים.
  • מדרש תנחומא פרשת בראשית סימן ז[48] - מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר (קהלת ז) לא בראו הקדוש ברוך הוא שנקרא צדיק וישר את האדם בצלמו אלא כדי להיות צדיק וישר כמוהו, ואם תאמר למה ברא יצר הרע שכתוב בו כי יצר לב האדם רע מנעוריו (בראשית ח) אתה אומר שהוא רע מי יוכל לעשותו טוב אמר הקדוש ברוך הוא אתה עושה אותו רע למה תינוק בן חמש בן שש ושבע ושמנה ותשעה אינם חוטאים אלא מבן עשר ואילך ואז הוא מגדל יצר הרע, ואם תאמר אין אדם יכול לשמור את עצמו, אמר הקדוש ברוך הוא אתה עשית אותו רע למה תינוק היית ולא חטאת, נתגדלת וחטאת, וכמה דברים קשים יש בעולם יותר מיצר הרע ומרים ממנו ואתם ממתיקין אותן, אין לך מר מן התורמוס ואתה שוקד לשלקו ולהמתיקו במים ז"פ ז' פעמים עד שהוא נעשה מתוק וכן חרדל וצלף ודברים הרבה, ומה מרים שבראתי אותן ממתקין לצורכך, יצר הרע המסור בידיך עאכ"ו.
  • בראשית רבה, פרשת בראשית פרשה ט - רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר הנה טוב מאד זה יצר טוב והנה טוב מאד זה יצר רע, וכי יצר הרע טוב מאד, אתמהא, אלא שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה, ולא הוליד ולא נשא ונתן, וכן שלמה אומר (קהלת ד, ד[49]) כי היא קנאת איש מרעהו.
  • שמות רבה, פרשת כי תשא פרשה מו - מהו אנחנו החומר ואתה יוצרנו, אמרו ישראל רבון העולם אתה הכתבת לנו (ירמיה יח) הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל, לכך אף על פי שאנו חוטאים ומכעיסים לפניך אל תסתלק מעלינו למה שאנחנו החומר ואתה יוצרנו, בא וראה היוצר הזה אם יעשה חבית ויניח בה צרור, כיון שיוצאה מן הכבשן אם יתן אדם בה משקה מנטפת היא ממקום הצרור ומאבדת את המשקה שבתוכה, מי גרם לחבית לנטף ולאבד מה שבתוכה היוצר שהניח בו את הצרור, כך אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולם בראת בנו יצר הרע מנעורינו שנאמר (בראשית ח) כי יצר לב האדם רע מנעוריו, והוא גורם לחטוא לפניך ואין אתה מסלק ממנו את החטייא אלא בבקשה ממך העבירהו ממנו כדי שנהא עושים רצונך, אמר להם כך אני עושה לעתיד לבוא שנאמר (מיכה ד) ביום ההוא נאם ה' אוספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הרעותי מהו אשר הרעותי, זה יצר הרע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו.
  • דברים רבה, פרשת כי תצא פרשה ו - אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה ע"י שהיו ביניכם בעלי לשון הרע סלקתי את שכינתי מביניכם שנא' (תהלים נז) רומה על השמים אלהים אבל לעתיד לבוא שאני עוקר יצר הרע מביניכם שנא' (יחזקאל לו) והסירותי את לב האבן מבשרכם אני מחזיר שכינתי ביניכם מנין שנאמר (יואל ג) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וגו' ומתוך שאני משרה שכינתי עליכם כולכם זוכין לתורה ויושבין בשלום בעולם שנאמר (ישעיה נד) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. [50]
  • מאירי, אבות פרק ב - וכל מעשיך יהיו לשם שמים והוא מאמר חשוב וכולל מאד עניינו שהאדם בודאי צריך להתעסק בענייני העולם ובישוב המדינה לצורכי הגוף והזהירו שאף כשמתעסק בעניינים אלו לא יהא כונתו אלא להשלמת הנפש ונמצאת זוכה אפילו בעת מעשה ההוא אחר שכונתך בו אינה לשם המעשה ההוא אלא לשלמת הנפש והוא ענין אומרו (ברכות סג, א) בכל דרכיך דעהו - אפילו לדבר עבירה[51]. קרא התעסק באומניות[52] דבר עבירה והוא ג"כ אומרם שם נ"ד א' ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך ביצה"ט וביצה"ר כלומר שאפילו בעת שתעסק בפעולת היצר תהיה כונתך לתכלית טוב ועל זה הצד יקרא היצר הרע טוב כאומרם ז"ל ב"ר פ"ט וירא אלהים את כל כו' והנה טוב זה יצה"ר וכי יצה"ר טוב מלמד שאלמלא יצר הרע לא היה העולם מתקיים והוא ג"כ אצלי אומרם ז"ל ברכות ח' ב' כל האוכל בט' כאלו התענה תשיעי ועשירי כלומר שאחר שאכילתו בתשיעי היתה לכונה כדי שיוכל להתענות כראוי בעשירי נמצא שהוא זוכה באכילתו והוי כאלו התענה תשיעי ועשירי.
  • ראשית חכמה שער הקדושה פט"ז אות יז-יח.[53]
  • נתיב מצותיך (קומרנא) - קליפת נוגה כשמתברר לטוב נקרא 'אלקים קדושים', 'כורסייא דשביבין', ונותן חימום לזיוג וליחוד אור תורה מצוה ותפלה בהתלהבות, "חדוותא דאורייתא" ו"בעיתא בת יומא" שהוא התפלה כנודע, כי אין שום צמיחה לשום דבר של דצח"מ אלא על ידי חמימות, וכן ברוחני אי אפשר להוליד אלא על ידי חימום, ואילו 'אלקים קדושים' שנתבררו לטוב, מעוררין חמימות לכל דבר שבקדושה.[54]
  • בענין האהבה של הנה"ב ושרשה הגבוה ראה סה"מ קונטרסים ג' עמ' כד. ושם בשם אדמו"ר הרש"ב, דגבהותה של אהבה רואים מגודל הירידה שלה, שכל הסיפורים שאסור לקרוא אותם מפני שהם מורידים את הנפש ומטמאים אותה ר"ל - מיוסדים על אהבה. וזה מצביע על שרשה הגבוהה, כי הגבוה יותר נופל למטה יותר. ולכן יש באהבה כוח עליון לברר את הדרגות הנמוכות ביותר ולהעלותן למדריגה הגבוהה ביותר, עיי"ש. עוד שם, דשורש הנפש הבהמית הוא משמרי האופנים ושורש שרשה בתהו, אך המדריגה בתהו שהיא שורש שרשה של הנפש הבהמית היא מדריגה יותר גבוהה בתהו גופא ויותר בלתי מבוררת מאשר המדריגה בתהו המהווה שורש האופנים, ולכן נפלה למטה יותר, דהאופנים הם בעשייה הרוחנית, ואילו הנה"ב הוא בעוה"ז התחתון הגשמי, ויכולה להיות גם היפך מאלקות שלא כמו האופנים שנשארו במדריגות הקדושה. [55].
  • לב שמחה - איתא בזהר הקדוש פ' אמור (צז, ב) עצרת דאית בית ביטול יצר הרע ועל דא לא כתיב ביה חטאת כו'. וענין ביטול יצה"ר אף שרז"ל דרשו בכל לבבך בשני יצריך ואיתא בזוה"ק אלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא ליהוי, א"כ מה ענין ביטול יצה"ר הלא צריכין אותו לעבודת השם, רק פי' ביטול היצר היינו שהיצר הרע יהיה בטל אל האדם[56]. וזהו הפירוש על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע, דלכאורה וכי איזה חטא אין עושין ביצה"ר? רק הפי' על החטא שלא עשו מהיצה"ר עצמו טוב.[57]
  • בן יהוידע - הנה אמרו חז"ל (קידושין ל, ב) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, וקשה דמשכהו משמע שמוליכו עמו לבהמ"ד, ומה יעשה בו שם, והול"ל ברח לבית המדרש. וע"פ מה שנתבאר במדרש הנעלם כאן יובן המאמר כמין חומר, אם פגע בך מנוול זה להחטיאך בחמדה וקנאה ותאוה גשמית, אל תדחהו ותשליכהו לגמרי, אלא משוך אותו לבית המדרש להשתמש בו בדבר טוב, ששם יהיה לך קנאה מלומדי תורה, וחמה ותאוה להביר סברה ולעשות חדושי תורה, ויהיה לו מכחו חדוותא דשמעתתא, כי כאשר דבר סתום ומוקשה שלא יכלו לפתרו ולפרשו כל חכמי המדרש, ואתה זכית לפרשו ולפתרו במה שעתה יגיע לך מזה, הוא הדבר אשר אמר אדונינו דוד מלך ישראל, שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב.[58]

מראי מקומות

  1. כן הוא במתוק מדבש, והוא מבני יששכר (מאמרי ר"ח מאמר ה), וז"ל: ע"י פעולת הזיווגים שיפעלו למעלה ע"י תפלתם ויתיילדו נשמות כמו כן יהיה להם כח למטה לעשות לבושי הנשמות.
  2. ראה מילואים לדף זה.
  3. ראה מילואים בדף זה.
  4. ראה אבודרהם סדר ההגדה, "ואמרינן בירושלמי שלכך לוקחין ביעא ודרעא כלומר בעא רחמנא למפרק יתנא בדרעא מרממא", אך לא נמצא בירושלמי לפנינו.
  5. וצוה הכהן פרק י'. וסיים שם: ולפי דברי הרב האלקי הנ"ל יפורש שפיר הא דאמר בגמרא בכלל לבבך בשני יצריך דהיינו שילמוד תורה ויעשה מצות בהתחשקות והחשק הוא נמשך מפאת היצה"ר ואיהו בדידיה ואנן בדידן, למאי שכתבנו שראוי לאדם שיטהר מחשבתו אשר כל מה שמתאוה לעסקי העוה"ז הן אכילה ושתיה או הרוחת ממון יהיה עיקר רצונו ומגמתו של ידי זה יהיה לו הכנה וסיוע לתורה ומצות ועבודת הבורא ית"ש והתאוות עסקי העוה"ז וודאי הוא מפאת היצה"ר ומאחר שרצונו בזה הוא רק שיהיה לו ע"י זה סיוע והכנה לעבודת הבורא גם זה העסק הוא מצוה ושפיר עובד את ה' בשני היצרים.
  6. וראה להלן ב'ערבי נחל'
  7. להמגיד ממעזריטש סי' עט
  8. לעיל במאמר
  9. מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ב חלק ב' עמ' שכט-של.
  10. דברים שבת שובה - דרוש ז.
  11. דברים ו, ה.
  12. שיר השירים ב, ו.
  13. להעיר שכאן לא הזכיר מענין חדוותא דשמעתא, ולהעיר מניצוצי זהר (להר"ר ראובן מרגליות) על הזהר שם: ע' ב"ר פ"ט ז' טוב מאד זה יצה"ר כו', והגרד"ל בנפש דוד כ' להגיה הכא חדוותא דשעתא לא ליהוי ור"ל של אותה שעת הזווג דלעיל, שרחוק לפרש גי' דשמעתא בהא דרבה דאמר מילתא בדיחותא והדר פתח בשמעתא (פ"ב דשבת) או כדרב המנונא סבא דאמר מלין מפרקא דשטותא משום יתרון האור מן החושך כו'. עכ"ל. אך קצת דוחק שצ"צ גריס כן, שהרי אדה"ז הזכיר ענין חדוותא דשמעתא לעיל. (העורך)
  14. בדפוס יש כאן רווח, ואולי צריך להיות "בז"א". (העורך)
  15. היינו שאין הכוונה שיהי' יצר 'רע' בימות המשיח, ונקרא בשם 'רע' רק ביחס ליצר הטוב. (העורך)
  16. אור התורה - נ"ך חלק א' עמ' קפט עיי"ש.
  17. מגן אבות (קאפוסט) פ' בא.
  18. עיי"ש דהוא קליפת התאווה ע"פ בבא בתרא עד, ב לגבי הלויתן - דגים פריצי, ולכן הרג הנקבה עיי"ש.
  19. פרשת תולדות ס"ד, עיי"ש בארוכה, ויתר דבריו הובאו בזהר פרשת תולדות דף קלה, ב.
  20. ע"פ דברי שלום (לרבי שלום פרלוב מבראהין) פ' וישלח.
  21. אגלי טל בהקדמה.
  22. שם משמואל בראשית פרשת וישלח. וראה בספר 'היום יום' ליום כ"ג סיון: מענה אאזמו"ר (מהר"ש) לאאמו"ר (הרש"ב) ביחידות חורף תרל"ה: היצר הרע נקרא נפש הבהמית, לא מפני שהיא בהמה דוקא, כי לפעמים הוא שועל פקח שבחיות, וצריכים לחכמה מרבה להבין תחבולותיו, ולפעמים הוא מתלבש בלבוש צדיק תמים ענו ובעל מדות טובות ... וסיים אאמו"ר נ"ע: עד אז לא ידעתי שתתכן נפש בהמית (בלבוש) ירא שמים, שלא לדבר על נפש בהמית (בלבוש) "חסידי". וראה תורת מנחם חלק יט סעיף כט, וש"נ.
  23. אדרא רבא פרשת נשא דף קמא, ב.
  24. ספר הליקוטים ע' יצ"ט יצה"ר ע' א'רסה.
  25. שם עמ' א'רעז.
  26. ראה את הדברים במילואים להלן בדברי השל"ה.
  27. קהלת ד, יג
  28. זוהר, פרשת וישב דף קעט עמוד א
  29. הובא ע"י הצ"צ בס' הליקוטים ע' א'רסח
  30. ס' הליקוטים ע' א'רסח בהמשך לדברי הרמ"ז.
  31. וראה סה"מ קונטרסים ג' עמ' כד, דאף ששורש שרשה בתהו, כמו באופנים עצמם. אך המדריגה בתהו שהיא שורש שרשה של הנפש הבהמית היא מדריגה יותר גבוהה בתהו גופא מאשר המדריגה בתהו המהווה שורש האופנים, ולכן נפלה למטה יותר, דהאופנים הם בעשייה הרוחנית, ואילו הנה"ב הוא בעוה"ז התחתון הגשמי, ויכולה להיות גם היפך מאלקות שלא כמו האופנים שנשארו במדריגות הקדושה.
  32. תהלים צא.
  33. זוהר, פרשת וישלח דף קסה, ב.
  34. הערות לזהר, פ' ויצא עמ' קכט.
  35. של"ה תולדות אדם בית ישראל (תליתאה) אות רכח: והנה הקליפה - קליפת הפרי, נקרא בלשון רבותינו ז"ל (ברכות לו ב) 'שומר', והוא ענין גדול. כבר כתבתי ענין הקליפות, הוא ממותרות הקדושות. והנה אם לא חטא אדם, לא היה הקליפה מתנגד, רק שומר לפרי, כמו המלך שהוא יושב בבית הפנימי, והעבדים שומרים אותו. אבל מצד החטא התעוררה המרירות בהם ונעשים מורדים. ובמסכת סנהדרין פרק ארבע מיתות (נט ב) ... אלמלא נתקלל נחש, כל אחד ואחד מישראל היו מזדמנים לו שני נחשים טובים ... וכן יהיה לעתיד, הקליפות שהם רעים יחזרו להיותן טובים, בסוד מלאך רע יענה אמן, ורמז על ידי הנביאים בכמה פסוקים: ישעיה אמר וגר זאב עם כבש ... ושעשע יונק על חר פתן, ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה, לא ירעו ולא ישחיתו וגו', כל זה מורה על כוחותיהם למעלה, כי יכרע כל ברך, ואז הקליפות נקראים 'שומר', כי הם שומר לפרי. וזה שרמז קין בגנבו דעת עליון, אמר (בראשית ד, ט) 'השמר אחי אנכי'. נודע (זהר ח"א דף נ"ד ע"א), קין קינא דמסאבותה, מזוהמת הנחש הבא על חוה (ראה שבת קמו א) ... ואמר 'השומר אחי אנכי', והיא תמיהה מתקיימת ... והוא רצה לגנוב דעת עליון, ואמר שהוא שומר הפרי, עבד נאמן לקונו, וכן באמת יהיה לעתיד.
  36. ספר הליקוטים שם עמ' א'ער
  37. בראשית רבה, פרשת וישלח פרשה פג אות ה' - התבן והקש והמוץ מריבים זה עם זה זה אומר בשבילי נזרעה השדה וזה אומר בשבילי נזרעה השדה אמרו החטים המתינו עד שתבואו הגורן ואנו יודעין בשביל מה נזרעה השדה, באו לגורן ויצא בעל הבית לזרותה הלך לו המוץ ברוח, נטל את התבן והשליכו על הארץ ונטל את הקש ושרפו, נטל את החטים ועשה אותן כרי וכל מי שרואה אותן מנשקן, המד"א (תהלים ב) נשקו בר פן יאנף, כך אומות העולם הללו אומרים אנו עיקר ובשבילנו נקרא העולם, והללו אומרים בשבילנו נברא העולם, אמרו להם ישראל המתינו עד שיגיע היום ואנו יודעים בשביל מי נברא העולם, הה"ד (מלאכי ג) כי הנה היום בא בוער כתנור, ועליהם הוא אומר (ישעיה מא) תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם, אבל ישראל ואתה תגיל בה' קדוש ישראל תתהלל.
  38. ספר הליקוטים שם עמ' א'ערב. וראה לקוטי שיחות ח"ה תולדות-א סעיף יא: ידוע לגבי הענין שבלידה היה עשו הבכור וביצירה היה יעקב הראשון, שיעקב ועשו רומזים ליצר הטוב וליצר הרע. בלידה - התגלות, בא תחילה היצר הרע, ואילו ביצירה - שורש - היצר הטוב הוא הראשון. כך גם לגבי שרשם של יעקב ועשו, כמוסבר בתורהת הקבלה ובתורת החסידות, שהם תוהו ותיקון, שבסדר השתלשלות - גילוי, תוהו קודם לתיקון, אך (בשורש ו)בכוונה הפנימית שלמעלה מהשתלשלות, התיקון קדם (ושם נסמן לקיצורים והערות לתניא עמ' מח ואילך, קונ' ומעין מי"ג, פ"ב. תו"ח ואוה"ת ר"פ וישלח).
  39. ספר הליקוטים ע' יצ"ט יצה"ר עמ' א'רסד.
  40. צויין ע"י הצ"צ בס' הליקוטים ע' יצ"ט יצה"ר, עמ' א'רסד.
  41. ספר הליקוטים ע' יצ"ט יצה"ר עמ' א'רסד.
  42. הקדמה דף יח, סע"א - תולדות אדם בית ישראל (תליתאה). ובהמשך שם: ואל תתמה על דברי, שהרי מצינו גם כן במלאכי עליון בחינת בחירה קצת, שהרי מלאכי סדום חטאו, שתלאו הגדולה בעצמם, ואמרו (שם יט, יג) 'כי משחתים אנחנו', ונענשו שנדחו ממחיצתם קל"ח שנה, כדאיתא במדרש רבה (בראשית רבה פ"נ ס"ט), 'כי משחיתים אנחנו', רבי לוי בשם רב שמואל בר נחמן, מלאכי השרת על ידי שגילו מסתורין של הקדוש ברוך הוא, נדחו ממחיצתן קל"ח שנה, אמר רבי חמא בר חנינא, על שנתגאו ואמרו 'כי משחיתים אנחנו את המקום הזה', עד כאן. והסוד, כי כל נברא הוא חסר, ואף אם הוא שלם, מכל מקום יש בו חסרון קצת מצד ההעדר הקודם להויה.
  43. הובא להלן במדור 'לעיון נוסף'.
  44. ס' הליקוטים שם ע' יצ"ט יצה"ר עמ' א'רפו. ::ולהעיר מע"ח שער נ' (היכל אבי"ע) פרק ג' "כי עץ הדעת הוא סוד הדעת הכולל חו"ג אשר בקדושה שינהן טובים וכשהחצונים יונקים אז יכול להיות טוב ורע... ע"י חטא אדה"ר... שהגבורות ירדו תחלה לא נמתקו ע"י החסדים... וכל תוקף השמרים והקליפות נדבקו ונתאחזו בהן והיו רובם קליפות ומעוטם מוח ולכן נעשו רע ואז נקרא רע.
  45. של"ה שער האותיות אות יו"ד - יצר טוב.
  46. עיי"ש דבחי' עקודים זהו אין האמיתי והתהו מבחי' נקודים והתיקון מבחי' ברודים.
  47. קיצורים והערות לתניא פ"א, עיי"ש באריכות גדולה.
  48. הובא בפרי צדיק, סוף ר"ח חשון בהקשר הזהר דידן. וראה דברי הצ"צ לעיל "יצר הרע - שלגבי היצר הטוב נקרא רע" (העורך).
  49. וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל עָמָל וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ:
  50. ובדברים רבה, פרשת ואתחנן פרשה ב - אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה על ידי שהיה יצר הרע מצוי היו הורגים אלו את אלו ומתים אבל לעתיד לבא אני עוקר יצר הרע מכם ואין מיתה בעולם (ישעיה כה) בלע המות לנצח. ע"כ. ולכאורה בב' מקורות אלו יש לבאר דהכוונה ליצר המביא לידי חטא (לה"ר או הריגה), וא"כ יתאים עמש"כ כאן בזהר.
  51. תן לב אם צורך מצוה הוא, כגון אליהו בהר הכרמל, עבור עליה - רש"י ד"ה דעהו
  52. זה לשון הגמרא שם: דרש בר קפרא: איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה - בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך. אמר רבא: אפילו לדבר עבירה. דרש בר קפרא: לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה. מה היא? אמר רב חסדא: מחטא דתלמיותא.
  53. צויין בס' הליקוטים שם עמ' א'רפא, ושם צויין גם לזהר בראשית דף מט, א בעניין זה.
  54. ע"פ נתיב מצותיך נתיב התורה שביל א.
  55. תורגם ללה"ק בתורת שלום מילואים חלק א' עמ' 355.
  56. לב שמחה שבועות תשל"ז הובא באמרי הרי"מ פ' ראה.
  57. ע"פ לב שמחה, לך לך תשד"מ הובא באוצרותיהם של צדיקים, יום כיפור.
  58. ע"פ בן יהוידע, קידושין דף ל'. ואולי י"ל שהדוגמא שנתן כאן הוא בעולם הזה, אבל לימות המשיח יהי' חדוותא דשמעתתא באופן נעלה יותר. ובהמשך שם: ולזה אמר (קידושין שם) אם אבן הוא נמוח נגד מדת תאוה, שהאבן בהיותה לבינה קודם שריפתה בכבשן, אם תשפוך עליה מים שואבת אותו וחוזרת ושואבת אחר שתיבש, וכן על זה הדרך, ולא נודע כי באו מים אל קרבנה, וכן מדת התאוה עושה פועל באדם, וגם ברזל הוא מתפוצץ כנגד מדת הקנאה, כי הקנאי תמיד משתדל לחתוך מחבירו קניינו וכבוד וכל רכושו, מחמת קנאתו בו, והרי הוא נעשה לו כברזל, שמלאכתו לחתוך ולקצר, ומה שקרה ליצה"ר בשם מנוול, כי נמשך מן ס"מ שמספרו עם הכולל גי' מנוול. ע"כ. (ולהעיר ממש"כ בזהר כאן אבל לא מנוולה כקדמיתא (העורך).