זהר פרשת חיי שרה דף קלא, א

אמר רבי חזקיה אי תימא דכל גופין דעלמא יקומון ויתערון מעפרא אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא מה תהא מנייהו, אמר רבי יוסי אינון גופין דלא זכו ולא אצלחו הרי אינון כלא הוו כמה דהוו עץ יבש בההיא עלמא הכי נמי בההוא זמנא וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום, ועליה כתיב (ירמיה יז, ח) והיה כעץ שתול על מים וגו' והיה עלהו רענן וגו', דעבד איבין ונטע שרשין ואצלח כדקא יאות ועל ההוא גופא קדמאה דלא עבד איבין ולא נטע שרשין (ולא זכה ולא אצלח) כתיב (שם פסוק ו) והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב וגו' כי יבא טוב דא תחיית המתים, ויתנהיר ההוא נהורא דזמין לאנהרא להו לצדיקיא דהוה גניז קמיה מיומא דאתברי עלמא דכתיב (בראשית א') וירא אלהים את האור כי טוב וכדין זמין קודשא בריך הוא לאחייא מתייא וכתיב (מלאכי ג') וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וגו' וכדין יתגבר טוב בעלמא וההוא דאתקרי רע יתעבר מעלמא כדאמרן, וכדין אינן גופין קדמאי להוו כלא הוו,

אמר רבי יצחק זמין קודשא בריך הוא לארקע עלייהו על אינון גופין רוחין אחרנין ואי זכאן בהון יקומון בעלמא כדקא יאות ואי לאו יהון קטמא תחות רגליהון דצדיקיא דכתיב (דניאל י"ב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וגו', וכלא אתקם ואתעתד קמי קודשא בריך הוא וכלהו במניינא הוו כמה דאת אמר (ישעיה מ') המוציא במספר צבאם וגו'.

האריז"ל

אמר רבי יוסי אינון גופין דלא זכו ולא אצלחו הרי אינון כלא הוו - [הדבר הזה מתמיה, כי אין לך אדם מישראל שאינו מלא מצות כרמון, ולמה יתבטל לגמרי בזמן התחיה?] ונלע"ד, כי כל בחי' תקון, ר"ל קיום המצות התלויות באיברי הנפש, ובחי' פגם, היא עשיית עבירות של מל"ת. ונודע, כי השלמת כניסת הנפש בגוף, שהוא הנקרא תקון נפש, אינו אלא ע"י קיום המצות. אמנם העבירות פוגמים הנפש, ואינם מחסרות נצוצותיה מליכנס, אבל יש ב' חלוקים אחרים בענין זה, והוא, כי הנה אם בפעם א', אשר לא השיג אלא נפש, אם לא זכה לתקן אותה כולה ומת, הנה כיון שהגוף הזה הא' לא השלים לתקן את כל בחי' הנפש, לכן בעת תחית המתים, אין לו לגוף הא', אלא אותו החלק הפרטיי אשר תקן הוא בחיים, ולכן כשמתגלגלת הנפש הזאת בגוף אחר להשלים תקונה, יכול להשיג נר"ן, ואז בחי' החלקים של הנפש שנתקנו בגוף הזה השני, עם כל כללות הרוח עם הנשמה, הם לזה הגוף הב' בזמן התחיה, באופן כי אין לגוף הא' שום חלק ברוח ובנשמה, אבל חולק עם הב' במקצת הנפש, כפי החלקים אשר תקן ממנה, ושאר חלקיה הם לשני.

וזהו ע"ד הנז"ל בסבא דמשפטים, בענין היבום, כי הגוף הא' דלא אצלח בפריה ורביה, אינו זוכה רק לנצוץ פרטיי של הנפש ההיא, והוא אותו הנצוץ דשבק באנתתיה בביאה א', ושארית חלקי הנפש עם הרוח והנשמה, הם לגוף השני.

וז"ס מ"ש בזהר בפרשת חיי שרה דף קל"א ע"א, דהנהו גופין דלא אצלחו להוו כלא הוו, והדבר הזה מתמיה, כי אין לך אדם מישראל שאינו מלא מצות כרמון, ולמה יתבטל לגמרי בזמן התחיה, אבל רמז אל האמור, כי הנה עיקר התענוג העתיד לבא, הוא לבחי' הרוח והנשמה, והגוף הא' שאין בו אפילו נפש שלימה, רק נצוץ פרטיי, ההוא רוחא דשבק באנתתיה וכו', נמצא כי אין לו תענוג, ובערך זה הוי כלא הוי. אבל אם זה הגוף הא', זכה לתקן את כל הנפש, אלא שאח"כ חזר ופגם בה, הנה כאשר חוזרת להתגלגל הנפש ההיא עם הרוח והנשמה בגוף הב' כנזכר, הם מתגלגלים בהתחברות נצוץ נפש אחרת, כדי שתסייעם במצות, וזה נקרא גלגול כפול, וזכור ענין זה. ואח"כ בעת התחיה, חוזרים הנר"ן בגוף הא', וזה הגוף הב' אינו זוכה אלא לנצוץ של נפש האחרת שבאו עמו, כי זה הנצוץ הוא העקרי בגוף הזה הב', כי נפש הראשונה כבר נתקנה בגוף הא' כלה, ונמצא שהוא יגע לאחרים, וכמו שנתבאר אצלינו על מאמר רב ששת חדאי נפשי, לך קראי, לך תנאי וכו':

מקדש מלך (רמ"ז)

אינון גופין דלא זכו ולא אצלחו הרי אינון כלא הוו - יובן במ"ש הרב בס' הגלגולים פרק יו"ד וז"ל צריך את לדעת מי של זכה תחלה אלא לנפש ופגם בו הגוף השני תקן הנפש מה שלא ניתקן בגוף הראשון וגם תיקן רוח ונשמה. הנה בתחיית המתים נמצא שהגוף הראשון לא יקח רק את החלק מה שתיקן מן הנפש אכן שאר חלקי הנפש שנשארו פגומים וגם הרוח ונשמה הכל לגוף השני שתיקנם והשלימם ולזה רמז בפ' חיי שרה בדף קל"א ע"א באותן דלא זכו להוו כלא הוו: והענין שאין לגוף ראשון דלא אצלח זולת חלק קטן מהנפש כפי מה שתיקן וא"כ הרי הם כלא הוו כי עיקר התענוג שלעתיד אחר התחייה הוא לרוח ונשמה וכיון שלא זכה לרוח ונשמה הרי הוא כלא היה ובזה יצדקו שני המאמרים דהא בסבא דמשפטים אמר דאי תימא גופא קדמאה אתאביד אי הכי למגנה אשתדל בפקודייא דאורייתא וכו'. אך הענין שבודאי אותם חלק הנפש שתיקן יקחם ויקים עמם בתחייה אל אכיון שלא זכה לרוח ונשמה הוא כאלו לא היה בכף הדמיון כלא הוו למיעוט התענוג שישיגו והבן זה עכ"ל הרב:

זמין קב"ה לארקע עלייהו רוחין וכו' - כמ"ש במדרש הנעלם בפ' זו בפסוק ויוסף אברהם ויקח אשה וכו' שהרשעים בתחיית המתים נותן להם הקב"ה נשמה אולי יזכה בה אחר התחייה במעשים טובים שיעשו אותה שעה וז"ש כאן זמין קב"ה וכו' ואי זכאן בהו יקומון בעלמא כדקא יאות פי' אחר התחייה שנתן להם הקב"ה נשמה בתורת חסד אם זכו ועשו מעשים טובים באותה שעה יזכו באותם הנשמות ויתקיימו בהם. ואם לאו שלא עשו מ"ט יהון קטמא וכו' ולפי דברי הרב דלעיל החילוק שיש בין רבי יוסי לרבי יצחק דרבי יוסי ס"ל כלא הוו דהיינו שאינו קם בתחייה רק באותו ניצוץ הנפש שתיקן. אבל רבי יצחק ס"ל זמין קב"ה ליתן להם נשמות אחרים בתורת חסד אולי יעשו מצות באותה שעה ואם יזכו ויעשו מ"ט יזכו באותם הנשמות ויתקיימו בעולם ע"י אותם הנשמות.

לעיון נוסף

• ימות המשיח בהלכה חלק ב', סימן צו.