זהר פרשת תולדות דף קלז, א

מפדן ארם [בא לרמז] מצמד רמאין [שהגוף הוא מחבורות של רמאים, ר"ל הוא בעולם הזה בין הרשעים], כדתנן פדנא דתורא שהוא צמד [פי' חיבור של שוורים], אחות לבן [פירושו] אחות יצר הרע הארמי [פי' הגוף הוא שכן ליצר הרע שהוא מרמה את הבריות], כדתנן בתחלה שהיה [היצר הרע] מנוול בחטאות בזה העולם נקרא לוט [שהוא לשון קללה], לעתיד לבא שלא יהא מנוול כדבקדמיתא [לעתיד לבא שלא יהיה מנוול כבראשונה, כי גם הוא יטהר], כמאן דסחי ומטביל מסאבותיה [ויהיה דומה כמי שרחץ וטבל עצמו מטומאתו, אז] קראן ליה לבן, עכ"פ אין יצר הרע בטל מן העולם [כי יצטרך אז כדי לעורר את האדם לפריה ורביה כמבואר לקמן],

ת"ש [ראיה לדבר שלא יתבטל היצר הרע מן העולם], דהכי אנן אוקימנא במתניתא [שכך ביארנו במשנה, כי] שתי בנות לוט, שהן שתי כחות הגוף [כח המתאוה וכח המחזיק] המעוררות ליצר הרע [כמ"ש לעיל דף קט, ע"ב] עכשיו שאינו מנוול כ"כ ונטבל מלכלוכו [דף קלז, עמוד ב] נקרא לבן, ואותן שתי בנות אינן בטלות ממש הדא הוא דכתיב [בראשית כט] וללבן שתי בנות [אפילו שיצר הרע כבר נקרא לבן עכ"ז יש לו עדיין שתי בנות],

אמר ר' יוסי כך הוא [כמו שאמרת, כי] תמן [בבנות לוט] כתיב בכירה וצעירה, והכא [בבנות לבן] כתיב גדולה וקטנה [הרי שהם דומות לאותן הבנות], אמר רבי יוסי, אבל אינן בכח לעשות רע ולהתעורר ליצר הרע כמתחלה, משמע דכתיב שם הגדולה לאה [שפירושו] שלאה מכחה ומרשעתה [פי' שנתעיפה ונתיגעה מכחה ונחה מלעשות רשעות.] ושם הקטנה רחל [גם כן מורה] שאין בה כח המתעורר [לתאות] כמא דאת אמר [ישעיה נג] וכרחל לפני גוזזיה נאלמה [פירוש כשה העומד לפני הגוזז צמרו שהוא נאלם ואינו צועק להתלונן, כך לעתיד לבא יוחלש כח היצר הרע ולא יהיה בו עוד כח לעורר את האדם לתאות עולם הזה, וכן], אמר רב הונא זה יצר הרע ושתי בנותיו מתחלפות מכמות שהיו בראשונה, [ומפרש] בתחלה לוט מקולל מנוול עכשיו לבן מלובן שאינו מקולל ומנוול בניוולו כבראשונה, בתחלה שתי בנותיו חזקות כל אחת ואחת בכחה ועכשיו שם הגדולה לאה, [פירוש] לאה בלא כח, לאה בלא חזוק, לאה ממעשיה הראשונים, ושם הקטנה רחל כדקאמרן [שהיא נאלמת בלי פעולה], ולא כמות שהיו בראשונה. [מפרשים]

אמר רבי אחא בר יעקב תא חזי מה כתיב ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה [שאין לה בנים] היא אמר רבי אחא מפני מה היא עקרה מפני שיצר הרע אינו נמצא בכחו בעולם [לעורר פריה ורביה], ועל כך אין נמצא פריה ורביה זולתי בתפלה [כי ע"י התפלה פועלים למעלה יחודים שעי"ז יוצאות ונולדות נשמות, וממילא יהיה להם כח למטה לעשות ולהוליד גופים שבהם יתלבשו הנשמות], מה כתיב ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו [פי' ע"י התפלה נתעברה], כיון שמתעורר יצר הרע נמצא פריה ורביה

אמר רבי יוסי א"כ מה הפרש בין העולם הזה לאותו הזמן [של לעתיד לבא אם גם אז יהיה התעוררות לפריה ורביה מצד היצר הרע], ועוד דהא קרא קאמר דקודשא בריך הוא עביד [ועוד שהרי הפסוק אומר שהקב"ה מעורר את האדם לפריה ורביה כמ"ש ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו], א"ר אחא כך הוא דקודשא בריך הוא אתער ליה [את היצר הרע], לההוא עניינא דצריך לזווגא [לאותו הענין שצריך התעוררות אל הזווג בלבד], ולא לכל שעתא דיהא תדיר עם ב"נ כמו כען [ולא לכל שעה שיהיה תמיד עם האדם כמו עכשיו], דאיהו אשתכח תדיר וחטאן ביה בני נשא [שהוא נמצא תמיד עם האדם וחוטאים על ידו], אלא לההוא זווגא בלחודוי [אלא אל הזווג בלבד], ואתערותא ההיא אתערותא דקודשא בריך הוא ליהוי [ואתה ההתעוררות של היצר הרע תהיה מהקב"ה שהוא יעורר אותו לזה], הדא הוא דכתיב [יחזקאל לו] והסירותי את לב האבן מבשרכם [שהוא היצר הרע] ונתתי לכם לב בשר [ומפרש], מהו לב בשר, אמר ר' יהודה לב להוציא בשר [ר"ל להוציא ולהוליד בנים] ולא לדבר אחר [הרי שהקב"ה בעצמו יתן לנו לב להתעוררות היחוד להוליד בנים]:

יצר הרע יישאר עבור חדוותא דשמעתא

[דף קלח עמוד א] רבי יצחק בר' יוסי הוה אתי מקפוטקיא ללוד, פגע ביה רבי יהודה, א"ל רבי יצחק, תאמר דחבירנא חכימי מתניתא אתערו להאי עניינא [תאמר לי בענין מה שחברינו חכמי המשנה נתעוררו לענין זה שלמדנו] דיצר הרע יתנשי מן עלמא בר ההיא שעתא לזיווגא [שהיצר הרע ישתכח ויתבטל מן העולם לבד מבשעת הזווג], א"ל חייך, הכי אצטריך יצר הרע לעולם כמטרא לעולם [כך נצרך היצר הרע לעולם כצורך המטר לעולם], דאלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי [שאלמלא יצר הרע לא היתה שמחת הלימוד בעולם, וכן לא היה ענין פריה ורביה בעולם], אבל לא מנוולה כקדמיתא למחטי ביה [אבל לא יהיה היצר הרע מנוול כמקודם לחטוא על ידו] הדא הוא דכתיב [ישעיה יא] לא ירעו ולא ישחיתו [פי' היצר הרע לא ירע ולא ישחית עוד את ישראל], בכל הר קדשי וגו' [פירושו] אמר רבי שמעון, הוא לבא דמדוריה דיצר הרע ביה [הר הקודש הוא הלב שבו מדורו של היצר הרע], רבי אליעזר אומר לבא טבא בניינא דגופא ונשמתא [לב טוב הוא בנין הגוף והנשמה], ובגין כך כתיב [דברים ו] ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך דהוא עקרא דכלא [שהלב הוא עיקר הכל ובו צריך לאהוב את הקב"ה].

אלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי - אמרו רז"ל בראת יצה"ר בראת תורה תבלין כו', דמשמע שהיצה"ר הוא כשמשל המאכל הרע ויכולים לתקנו ולהטעימו ע"י תבלין ובשמים כו', וביאור זה דהנה ענין היצה"ר הוא חמימות הנפש הבהמית שבא מקליפת נוגה שבדברום שיונקת פסולת תוקפא דשמשא כו', והוא חם ויבש כו', והנה ניצוץ האלקי הוא נמשך מי' ספירות דקדושה מבחינת קרירות שבצפון והוא קר ולב כו', והוא אהבה שנמשכת כמים כו' וכל מהות הניצוץ האלקי הוא מבחי' קר ולח ואין בו חמימות כלל מסטרא דקדושה כו', ונזדווגו היצ"ט ויצה"ר שהם הגוף והנשמה ב' הפכים בטבעם וצריכים להיות מפורדים כו' וכשיתדבקו יחד באהבה ואחוה עד שעזה כמות אהבתם כנזכר בזוהר זהו מדברים הקשים כקריעת ים סוף כנ"ל וד"ל. ולכך משלו היצה"ר למאכל רע שמתובל בתבלין כו' דהיינו שפירשו סיבת דיבוק פירודם שהוא ע"י התורה כענין שנזכר במדרש הנעלם אלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא אשתכח כו', וכן בעבודת ה' בתפלה החמימות שמצד טבעיות גורם החדוה וההתלהבות בתפלתו כו', וזהו שמתובל בתבלין פי' בחדוות דבר ההלכה או עבודת ה' בתפלה נמתקו גבורות החמימות של היצה"ר שאם לא התורה ותפלה הרי זה שרש התאוה כו'. ונמצא שבתורה ותפלה נדבקו הניצוץ עם היצה"ר להיות לאחדים וד"ל. (אדמו"ר הזקן)

אחרי שיחלש היצר - למה זה אנכי?

כד אתא רב כהנא אמר הכי אמרי' משמיהון דמארי מתניתא [כך אמרו משמם של בעלי המשנה], תרי בנייני דגופא אינון כבדא ולבא [שני בונים של הגוף הם הכבד והלב], דאמר רבי שמעון אמר ר' יהודה כבדא ולבא אינון מנהגי גופא בכל סטרי אברוי [כי הכבד והלב הם מנהיגים את הגוף בכל צדדי אבריו, ומפרש] מנהגא דרישא מוחא [מנהיג הראש הוא המוח], אבל דגופא אינון תרין [אבל לגוף יש שני מנהיגים], וקדמאה הוא כבדא תניינא לבא [הראשון הוא הכבד והשני הוא הלב כמבואר להלן], והיינו דכתיב בפרשתא [וזה מש"כ בפרשה] ויתרוצצו הבנים בקרבה [פי' אל תקרי בנים אלא בונים], אלין תרין בנייני דגופא [אלו הם שני בוני ומנהיגי הגוף שהם הכבד והלב], מ"ט ויתרוצצו [למה הכבד ולהב מתקוטטים] משום דלבא אתנשי מניה יצר הרע [משום שנתבטל היצר הרע מן הלב, ומקשה א"כ למה כתוב], ויתרוצצו [שפי' שנתקוטטו], וישליו מבעי ליה [שעשו שלום ביניהם היה צריך לומר], אלא אמר רב הונא, ויתרוצצו [פירושו] וישברו, כלומר נשבר כחם וחילם [של הלב והכבד מלהתאות לתאות עולם הזה], אמר רבי יהודה הגוף מהו אומר [אחר שנתבטל היצר הרע], אם כן למה זה אנכי [רצונו לומר] ולמה נבראתי [שאם אין התגברות היצר הרע מה חשובה העבודה], מיד ותלך לדרוש את ה':

יש להביא את ההמשך ויאמר ה' לה כו'