זהר פרשת תולדות דף קלז, א

מפדן ארם [בא לרמז] מצמד רמאין [שהגוף הוא מחבורות של רמאים, ר"ל הוא בעולם הזה בין הרשעים], כדתנן פדנא דתורא שהוא צמד [פי' חיבור של שוורים], אחות לבן [פירושו] אחות יצר הרע הארמי [פי' הגוף הוא שכן ליצר הרע שהוא מרמה את הבריות], כדתנן בתחלה שהיה [היצר הרע] מנוול בחטאות בזה העולם נקרא לוט [שהוא לשון קללה], לעתיד לבא שלא יהא מנוול כדבקדמיתא [לעתיד לבא שלא יהיה מנוול כבראשונה, כי גם הוא יטהר], כמאן דסחי ומטביל מסאבותיה [ויהיה דומה כמי שרחץ וטבל עצמו מטומאתו, אז] קראן ליה לבן, עכ"פ אין יצר הרע בטל מן העולם [כי יצטרך אז כדי לעורר את האדם לפריה ורביה כמבואר לקמן],

ת"ש [ראיה לדבר שלא יתבטל היצר הרע מן העולם], דהכי אנן אוקימנא במתניתא [שכך ביארנו במשנה, כי] שתי בנות לוט, שהן שתי כחות הגוף [כח המתאוה וכח המחזיק] המעוררות ליצר הרע [כמ"ש לעיל דף קט, ע"ב] עכשיו שאינו מנוול כ"כ ונטבל מלכלוכו [דף קלז, עמוד ב] נקרא לבן, ואותן שתי בנות אינן בטלות ממש הדא הוא דכתיב [בראשית כט] וללבן שתי בנות [אפילו שיצר הרע כבר נקרא לבן עכ"ז יש לו עדיין שתי בנות],

אמר ר' יוסי כך הוא [כמו שאמרת, כי] תמן [בבנות לוט] כתיב בכירה וצעירה, והכא [בבנות לבן] כתיב גדולה וקטנה [הרי שהם דומות לאותן הבנות.], אמר רבי יוסי, אבל אינן בכח לעשות רע ולהתעורר ליצר הרע כמתחלה, משמע דכתיב שם הגדולה לאה [שפירושו] שלאה מכחה ומרשעתה [פי' שנתעיפה ונתיגעה מכחה ונחה מלעשות רשעות.] ושם הקטנה רחל [גם כן מורה] שאין בה כח המתעורר [לתאות] כמא דאת אמר [ישעיה נג] וכרחל לפני גוזזיה נאלמה [פירוש כשה העומד לפני הגוזז צמרו שהוא נאלם ואינו צועק להתלונן, כך לעתיד לבא יוחלש כח היצר הרע ולא יהיה בו עוד כח לעורר את האדם לתאות עולם הזה, וכן], אמר רב הונא זה יצר הרע ושתי בנותיו מתחלפות מכמות שהיו בראשונה, [ומפרש] בתחלה לוט מקולל מנוול עכשיו לבן מלובן שאינו מקולל ומנוול בניוולו כבראשונה, בתחלה שתי בנותיו חזקות כל אחת ואחת בכחה ועכשיו שם הגדולה לאה, [פירוש] לאה בלא כח, לאה בלא חזוק, לאה ממעשיה הראשונים, ושם הקטנה רחל כדקאמרן [שהיא נאלמת בלי פעולה], ולא כמות שהיו בראשונה. [מפרשים]

אמר רבי אחא בר יעקב תא חזי מה כתיב ויעתר יצחק ליי' לנכח אשתו כי עקרה [שאין לה בנים] היא אמר רבי אחא מפני מה היא עקרה מפני שיצר הרע אינו נמצא בכחו בעולם [לעורר פריה ורביה], ועל כך אין נמצא פריה ורביה זולתי בתפלה [כי ע"י התפלה פועלים למעלה יחודים שעי"ז יוצאות ונולדות נשמות, וממילא יהיה להם כח למטה לעשות ולהוליד גופים שבהם יתלבשו הנשמות], מה כתיב ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו [פי' ע"י התפלה נתעברה], כיון שמתעורר יצר הרע נמצא פריה ורביה

אמר רבי יוסי א"כ מה הפרש בין העולם הזה לאותו הזמן [של לעתיד לבא אם גם אז יהיה התעוררות לפריה ורביה מצד היצר הרע], ועוד דהא קרא קאמר דקודשא בריך הוא עביד [ועוד שהרי הפסוק אומר שהקב"ה מעורר את האדם לפריה ורביה כמ"ש ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו], א"ר אחא כך הוא דקודשא בריך הוא אתער ליה [את היצר הרע], לההוא עניינא דצריך לזווגא [לאותו הענין שצריך התעוררות אל הזווג בלבד], ולא לכל שעתא דיהא תדיר עם ב"נ כמו כען [ולא לכל שעה שיהיה תמיד עם האדם כמו עכשיו], דאיהו אשתכח תדיר וחטאן ביה בני נשא [שהוא נמצא תמיד עם האדם וחוטאים על ידו], אלא לההוא זווגא בלחודוי [אלא אל הזווג בלבד], ואתערותא ההיא אתערותא דקודשא בריך הוא ליהוי [ואתה ההתעוררות של היצר הרע תהיה מהקב"ה שהוא יעורר אותו לזה], הדא הוא דכתיב [יחזקאל לו] והסירותי את לב האבן מבשרכם [שהוא היצר הרע] ונתתי לכם לב בשר [ומפרש], מהו לב בשר, אמר ר' יהודה לב להוציא בשר [ר"ל להוציא ולהוליד בנים] ולא לדבר אחר [הרי שהקב"ה בעצמו יתן לנו לב להתעוררות היחוד להוליד בנים]:

[דף קלח עמוד א] רבי יצחק בר' יוסי הוה אתי מקפוטקיא ללוד, פגע ביה רבי יהודה, א"ל רבי יצחק, תאמר דחבירנא חכימי מתניתא אתערו להאי עניינא [תאמר לי בענין מה שחברינו חכמי המשנה נתעוררו לענין זה שלמדנו] דיצר הרע יתנשי מן עלמא בר ההיא שעתא לזיווגא [שהיצר הרע ישתכח ויתבטל מן העולם לבד מבשעת הזווג], א"ל חייך הכי אצטריך יצר הרע לעולם כמטרא לעולם [כך נצרך היצר הרע לעולם כצורך המטר לעולם], דאלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי [שאלמלא יצר הרע לא היתה שמחת הלימוד בעולם, וכן לא היה ענין פריה ורביה בעולם], אבל לא מנוולה כקדמיתא למחטי ביה [אבל לא יהיה היצר הרע מנוול כמקודם לחטוא על ידו] הדא הוא דכתיב [ישעיה יא] לא ירעו ולא ישחיתו [פי' היצר הרע לא ירע ולא ישחית עוד את ישראל], בכל הר קדשי וגו' [פירושו] אמר רבי שמעון, הוא לבא דמדוריה דיצר הרע ביה [הר הקודש הוא הלב שבו מדורו של היצר הרע], רבי אליעזר אומר לבא טבא בניינא דגופא ונשמתא [לב טוב הוא בנין הגוף והנשמה], ובגין כך כתיב [דברים ו] ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך דהוא עקרא דכלא [שהלב הוא עיקר הכל ובו צריך לאהוב את הקב"ה].

כד אתא רב כהנא אמר הכי אמרי' משמיהון דמארי מתניתא [כך אמרו משמם של בעלי המשנה], תרי בנייני דגופא אינון כבדא ולבא [שני בונים של הגוף הם הכבד והלב], דאמר רבי שמעון אמר ר' יהודה כבדא ולבא אינון מנהגי גופא בכל סטרי אברוי [כי הכבד והלב הם מנהיגים את הגוף בכל צדדי אבריו, ומפרש] מנהגא דרישא מוחא [מנהיג הראש הוא המוח], אבל דגופא אינון תרין [אבל לגוף יש שני מנהיגים], וקדמאה הוא כבדא תניינא לבא [הראשון הוא הכבד והשני הוא הלב כמבואר להלן], והיינו דכתיב בפרשתא [וזה מש"כ בפרשה] ויתרוצצו הבנים בקרבה [פי' אל תקרי בנים אלא בונים], אלין תרין בנייני דגופא [אלו הם שני בוני ומנהיגי הגוף שהם הכבד והלב], , מ"ט ויתרוצצו [למה הכבד ולהב מתקוטטים] משום דלבא אתנשי מניה יצר הרע [משום שנתבטל היצר הרע מן הלב, ומקשה א"כ למה כתוב], ויתרוצצו [שפי' שנתקוטטו], וישליו מבעי ליה [שעשו שלום ביניהם היה צריך לומר], אלא אמר רב הונא, ויתרוצצו [פירושו] וישברו, כלומר נשבר כחם וחילם [של הלב והכבד מלהתאות לתאות עולם הזה], אמר רבי יהודה הגוף מהו אומר [אחר שנתבטל היצר הרע], אם כן למה זה אנכי [רצונו לומר] ולמה נבראתי [שאם אין התגברות היצר הרע מה חשובה העבודה], מיד ותלך לדרוש את ה':

יש להביא את ההמשך ויאמר ה' לה כו'