זהר פרשת וארא דף כח, א
"מאמר ראיה לתחיית המתים" ומבואר בו כי בכל עושה הקב"ה שליחותו, ואין דבר שנברא בעולם לחינם. ומבאר כי אפילו הדומם הוא שליח להעניש לחוטא בעולם הזה, ולהעיד על מעשה החוטא לעתיד. ומוסיף ומבאר כי ממטה אהרן שהיה עץ יבש וניתן בו חיות, יש להביא ראיה לתחיית המתים. וממשיך ומבאר כי גוף האדם שמת הוא עצמו שיקום, ובנין הגוף יתפשט על ידי טל תחיה שיתפשט על עצם אחת שאינה נפסדת במיתה ובקבורה לעולם.
רבי חייא הוה יתיב יומא חדא אבבא דתרעא דאושא רבי חייא היה יושב יום אחד על פתח שער העיר אושא, חמא ליה לרבי אלעזר חד קטפירא טאסא גביה ראה לרבי אלעזר שצפור אחת שקוראים אותה מבשרת היתה מעופפת אליו, אמר ליה לרבי אלעזר משמע דאפילו באורחך כלא תאיבין למהך אבתרך משמע שאפילו כשאתה הולך בדרך הכל מתאוים ללכת אחריך, אהדר רישא וחמא ליה החזיר רבי אלעזר ראשו וראה את הצפור הפורחת אחריו, אמר ודאי שליחותא אית גביה אמר ודאי שיש לצפור זו איזו שליחות אלי, דהא קודשא בריך הוא בכלא עביד שליחותיה כי הקב"ה על דיד הכל עושה שליחותו וכמה שליחין אית ליה לקודשא בריך הוא כי הרבה שליחים יש להקב"ה דלא תימא מלין דאית בהו רוחא בלחודייהו שלא תאמר שעושה שליחותו רק בדבר שיש בו רוח חיים אלא אפילו אינון מלין דלית בהו רוחא אלא אפילו בדבר שאין בו רוח חיים עושה הקב"ה שליחותו, רצה לומר לפעמים נשברת קורה ונופלת על אדם והורגתו רח"ל, והענין הוא כי העון עצמו מתלבש באותו עץ או האבן ונפרע ממנו כמו שכתוב (איוב ח ד) וישלחם ביד פשעם, וכתוב (ירמיה ב יט) תיסרך רעתך.
- פירוש הפסוק המובא להלן, כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה פירוש מדבר שם על גזלות שהגוים גוזלים, ואמר כי כל אבן תזעק מהקיר לומר גזולה אני ביד הבונה, וגם חתיכת עץ מן הקורה הנקראה כפיס יענה אל האבן ויאמר גם אני מגזילה (מצודות).
פתח ואמר (חבקוק ב יא) לפרש מה שכתוב כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה והקדים ואמר, כמה אית ליה לבר נש לאזדהרא מחובוי דלא יחטא קמי קודשא בריך הוא, כמה צריך האדם להזהר מעונותיו שלא יחטא לפני הקב"ה ואי יימא מאן יסהיד ביה ואם יאמר מי יעיד בו מה שעשה בחדרי משכבו, הא אבני ביתיה ואעי ביתיה יסהידו ביה הרי אבני ביתו ועצי ביתו יעידו בו, רצה לומר עתיד הקב"ה להביא את הרשעים למשפט, וכדי שיתביישו ממעשיהם יתן הקב"ה רוח באבני ביתו שיעידו בפניו ויכלם ממה שעשה, ולזמנין דקודשא בריך הוא עביד בהו שליחותא ולפעמים הקב"ה עושה בהם שליחותו, ורצה לומר הגם שהקב"ה יודע כל תעלומות והוא העד והוא הדיין, אבל הקב"ה רוצה שעדים גשמיים יעידו בו.
'תא חזי חוטרא דאהרן דאיהו אעא יבישא בא וראה מקלו של אהרן שהיה עץ יבש, קודשא בריך הוא שירותא דנסין עבד ביה הקב"ה תחילת הנסים במצרים עשה בו, ותרי שליחותי ביה אתעבידו ושני שליחותיות נעשו בו, חד דאיהו אעא יבישא ובלע לאינון תנינייא דילהון אחד שהוא היה עץ יבש ובלע את התנינים שלהם, וחד דהא לשעתא אתהדר ברוחא ואתעביד בריה ואחד כי לפי שעה חזר להיות בריה ברוח חיים, אמר רבי אלעזר תפח [כח, עמוד ב] רוחיהון דאינון דאמרין דלא זמין קודשא בריך הוא לאחייא מתייא תפח רוחם של אלו האומרים שהקב"ה אינו עתיד להחיות המתים, והיך יתעביד מנייהו בריה חדתא ואומרים איך יעשה הקב"ה מגופים שנרקבו ונבלעו בעפר בריה חדשה, ייתון ויחמון אינון טפשאין חייביא רחיקין מאורייתא רחיקין מניה יבואו ויראו אלו טפשים חוטאים הרחוקים מן התורה ורחוקים מהקב"ה, בידיה דאהרן הוה חוטרא אעא יבישא בידו של אהרן היה מקל מעץ יבש וקודשא בריך הוא לפום שעתא אהדר ליה בריה משניא ברוחא וגופא והקב"ה לפי שעה החזירו להיות בריה משונה ברוח וגוף, כל שכן אינון גופין דהוו בהו רוחין ונשמתין קדישין ונטרו פקודי אורייתא ואשתדלו באורייתא יממא ולילי וקודשא בריך הוא טמיר לון בעפרא אלו הגופים שהיה בהם רוחות ונשמות קדושות ושמרו מצות התורה ועסקו בתורה יומם ולילה והקב"ה הטמין אותם ושמרם בעפר, לבתר בזמנא דיחדי עלמא על אחת כמה וכמה דיעבד להו בריה חדתא לעתיד בזמן שהקב"ה ישמח עולמו על ידיד שיחיה את העולם שנחשב עתה כמת, ואז בודאי שהקב"ה יעשה את גוף האדם בריה חדשה.
אמר רבי חייא ולא עוד אלא דההוא גופא דהוה יקום ולא עוד אלא אותו הגוף שמת הוא ממש יקום, כדי שיכירו שהוא הוא הפלוני הקודם, משמע דכתיב (ישעיה כו) יחיו מתיך משמע שאותם שמתו יקומו, ולא כתיב יברא שהקב"ה יברא אותם מחדש, משמע דבריין אינון אבל יחיו משמע שכבר היו נבראים ועתה יחיו, דהא גרמא חד ישתאר מן גופא תחות ארעא כי עצם אחד נשאר מן הגוף תחת הארץ, וההוא לא אתרקב ולא אתבלי בעפרא לעלמין וזה לא ירקב ולא יבלע בעפר לעולם, ובההוא זמנא קודשא בריך הוא ירכך ליה ויעביד ליה כחמירא בעיסה ובזמן תחיית המתים הקב"ה ירכך אותו ויעשה אותו כשאור בבצק, ויסתלק ויתפשט לארבע זויין ויתעלה ויתפשט לארבע זויות, רצה לומר שיהיה כעין הלב שהוא באמצע הגוף וממנו יתפשטו שתי הזרועות ושתי הרגלים, וגם ומניה ישתכלל גופא וכל שייפוי וממנו יתתקן ויבנה הגוף וכל אבריו, וקודשא בריך הוא יהיב ביה רוחא לבתר ואחר כך יתן בו הקב"ה רוח חיים, אמר ליה רבי אלעזר הכי הוא כך הוא ודאי כדבריך, ותא חזי ההוא גרמא במה אתרכך בא וראה, העצם הזה במה יתרכך, בטל שהקב"ה יוריד טל של תחיה מרישא דא"א הנקרא טלא דבדולחא שימשך לראש ז"א ומשם למלכות וממנה להחיות את המתים, דכתיב (שם) כי טל אורות טלך וגו' פירוש הטל ירד מאורות של מעלה: