בעל שם טוב
בפסוק לך לך מארצך וגו'. ביאר [מורי הבעש"ט ז"ל] סוד אות א"ב ומנצפ"ך, שירוד האות אחד מהחיות וכו' ומלובש במנצפ"ך שהוא דינין וצריך להעלותן, ואות ל' הוא כו', ואות ך' הוא סוף מנצפ"ך וכו' וזהו ענין תחיית המתים ומשיח הוא סוד הדעת, והוא סוד עולם הבא, והנה על ידי מעשי האדם הממשיך על עצמו בעולם הזה על ידי בינה שלו, שמבין לעשות כל מעשיו בבינה ודעת וכו', ודברי פי חכם חן. (בעש"ט על התורה, לך לך, מתולדות יעקב יוסף בסופו ד"ה בש"ס חשיב)
שמעתי ממורי, כי ענין גלות מצרים היה שחסר מהם הדעת שידעו להכריע שיש בורא אחד, המחדש בטובו תמיד מעשה בראשית, עד שבא משה, ועל ידי הנסים שעשה נתפרסם בעולם שיש בורא אחד המחדש תמיד, אמנם בחינת דעת זה שנתגלה ביציאת מצרים היה דעת דנוקבא, אך דעת דדכורא יתגלה לעתיד בימות המשיח, והיינו שיהיו עיניך רואות את מוריך (ישעיה ל, כ) שיראו אותיות התורה והתפלה שלומדים ומתפללים לנגד עיניהם שהם עולמות מצוחצחות כו'. וזהו שאמרו חז"ל עין רואה ואוזן שומעת וכו' (אבות ב, א). וזהו שאמר בעל הגדה אמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות (ברכות יב, ב) ר"ל שיוכל לפרסם חידוש העולמות שנקרא יציאת מצרים בלילות, שאין אורות ועולמות עליונים נראים, כי חושך הקליפות הנקרא לילות גורם זה שאי אפשר שתאמר יציאת מצרים שהוא פרסום חידוש העולמות, עד שדרשה בן זומא וכו', כי סגולת הדרשה לשבר הקליפות, ואז היה יכול להראות פרסום יציאת מצרים, מה שאי אפשר להראות כי אם לעתיד יהיה נראה עין בעין, וזהו שאמרו חכמים כי תכלית זה יהיה לימות המשיח וכו', ודברי פי חכם חן: (בעש"ט על התורה, שמות, מתולדות יעקב יוסף, סוף פרשת וישלח)