שינויים

== השינויים בתפילה לעתיד לבא – כולם קשורים זה בזה ==

== השינויים בתפילה לעתיד לבא – כולם קשורים זה בזה ==

בספר <strong>ימות המשיח בהלכה </strong>מבאר הדברים, ועולה כי הדברים תלויים זה בזה:

ברמב"ן <ref>(סוף פרשת בא יג, טז) וז"ל "וכוונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו והיא כוונת היצירה שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו וזו כוונתם במה שאמרו ז"ל (ירושלמי תענית פ"ב ה"א) ויקראו אל אלקים בחזקה מכאן אתה למד שתפלה צריכה קול, חציפא נצח לבישה.

'''ברמב"ן'''<ref>תכלת מרדכי, (לבעל הלבוש), עמ' נח "ותיבת "מכאן אתה למד שתפלה צריכה קול" הם דברי הרמב"ן עצמו לא העתקת דברי רז"ל ורק עי' בש"ע או"ח סי' ק"א וטור שם וצ"ל דרבינו קאי במתפלל בביתו ואף שתחלה הזכיר גם בתי כנסיות מ"מ לצדדין אמר רוממות הקול בביתו "וכוונת" בתי בנסיות בלחש וז"ש הלשון "בכונת" וכו' ועי' טור ושו"ע שם".</ref> ביאר, שהתפילה צריכה להיות ברוממות הקול כדי להודות לה' על שבראנו. והקשו <strong>המפרשים<ref>כך מבואר בגמרא סוטה לב, ב, "והאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחי מפני מה תקנו תפילה בלחש כדי שלא לבייש את עוברי עבירה". ופירש רש"י "המתוודים בתפילתם על עבירות שבידם". </ref></strong> שהרי תפילה צריכה להיות דווקא בלחש<ref>שיחות חכמה ומוסר, ח"א, ע' קי"ט "ענין רוממות הקול בתפילה שהשבח וההודאה שאנחנו נותנים לקב"ה לא יהיו בהחבא רק בפרסום ובפרהסיא. באמירת פרשת ביכורים לקב"ה על חסדיו נאמר וענית ואמרת ופירש רש"י במסכת סוטה ל"ב ע"ב אמר רב בלחש כדי שלא לבייש את עוברי עברה". אולם טעם זה יפה לגבי תפילת שמונה עשרה שנתקנה בלחש מפני שיש בה בקשות ולפיכך יש בה מקום לוידויים של עוברי עבירה. אבל תפילות וברכות שעיקרן שבח אין מה מה להסתיר אותם צריך לאמרן בהכרזה נגלית לעיני כל העולם. וזהו מה שממשיך הרמב"ן ומבאר בכוונת בתי כנסיוות ותפילת הרבים כי באמת מדוע צריך תפילה בציבור ובבית הכנמת יתפלל כל אדם ביחידות בביתו. אלא שכל ענין התפילה הוא ענין פרסום מלכותו ית ושליטתו ולכן הוא צריך להיות ברבים ובקול רם וחציפא נצח לבישא החצוף נוצח לביישן וגם כלפי שמיא הוא כן שלא תהא התפילה בביישנות רק בתקיפות להכריז על רוממותו ית'.</ref>. ויש שביארו<ref>שיחות חכמה ומוסר, ח"א, ע' קי"ט "ענין רוממות הקול בתפילה שהשבח וההודאה שאנחנו נותנים לקב"ה לא יהיו בהחבא רק בפרסום ובפרהסיא. באמירת פרשת ביכורים לקב"ה על חסדיו נאמר וענית ואמרת ופירש רש"י במסכת סוטה ל"ב ע"ב אמר רב בלחש כדי שלא לבייש את עוברי עברה". אולם טעם זה יפה לגבי תפילת שמונה עשרה שנתקנה בלחש מפני שיש בה בקשות ולפיכך יש בה מקום לוידויים של עוברי עבירה. אבל תפילות וברכות שעיקרן שבח אין מה מה להסתיר אותם צריך לאמרן בהכרזה נגלית לעיני כל העולם. וזהו מה שממשיך הרמב"ן ומבאר בכוונת בתי כנסיוות ותפילת הרבים כי באמת מדוע צריך תפילה בציבור ובבית הכנמת יתפלל כל אדם ביחידות בביתו. אלא שכל ענין התפילה הוא ענין פרסום מלכותו ית ושליטתו ולכן הוא צריך להיות ברבים ובקול רם וחציפא נצח לבישא החצוף נוצח לביישן וגם כלפי שמיא הוא כן שלא תהא התפילה בביישנות רק בתקיפות להכריז על רוממותו ית'.</ref> שהשבח צריך להיות בפרסום, ורק תפילת שמונה עשרה נתקנה בלחש, לפי שאין עניינה שבח, ונתקנה בלחש כדי שלא לפרסם עוברי עבירה.

וכ"כ בדרשת 'תורת  ה' תמימה' (כתבי הרמב"ן ע' קנג)

כאמור לעיל, לעתיד לבוא כל התפלות יהיו תפילות שבח בלבד, ואם כן, מבן מובן שגם תפילת שמונה עשרה – שעניינה יהיה אז שבח והודאה בלבד – תהיה בקול רם, וזו גם הסיבה כאמור, שנוסח התפילה ישתנה, מבקשות צרכי האדם, להודאה בלבד.

</ref> ביאר, שהתפילה צריכה להיות ברוממות הקול כדי להודות לה' על שבראנו. והקשו המפרשים <ref> תכלת מרדכי, (לבעל הלבוש), עמ' נח "ותיבת "מכאן אתה למד שתפלה צריכה קול" הם דברי הרמב"ן עצמו לא העתקת דברי רז"ל ורק עי' בש"ע או"ח סי' ק"א וטור שם וצ"ל דרבינו קאי במתפלל בביתו ואף שתחלה הזכיר גם בתי כנסיות מ"מ לצדדין אמר רוממות הקול בביתו "וכוונת" בתי בנסיות בלחש וז"ש הלשון "בכונת" וכו' ועי' טור ושו"ע שם".</ref> שהרי תפילה צריכה להיות דווקא בלחש <ref>כך מבואר בגמרא סוטה לב, ב, "והאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחי מפני מה תקנו תפילה בלחש כדי שלא לבייש את עוברי עבירה". ופירש רש"י "המתוודים בתפילתם על עבירות שבידם". </ref>. ויש שביארו <ref>שיחות חכמה ומוסר, ח"א, ע' קי"ט "ענין רוממות הקול בתפילה שהשבח וההודאה שאנחנו נותנים לקב"ה לא יהיו בהחבא רק בפרסום ובפרהסיא. באמירת פרשת ביכורים לקב"ה על חסדיו נאמר וענית ואמרת ופירש רש"י במסכת סוטה ל"ב ע"ב אמר רב בלחש כדי שלא לבייש את עוברי עברה". אולם טעם זה יפה לגבי תפילת שמונה עשרה שנתקנה בלחש מפני שיש בה בקשות ולפיכך יש בה מקום לוידויים של עוברי עבירה. אבל תפילות וברכות שעיקרן שבח אין מה מה להסתיר אותם צריך לאמרן בהכרזה נגלית לעיני כל העולם. וזהו מה שממשיך הרמב"ן ומבאר בכוונת בתי כנסיוות ותפילת הרבים כי באמת מדוע צריך תפילה בציבור ובבית הכנמת יתפלל כל אדם ביחידות בביתו. אלא שכל ענין התפילה הוא ענין פרסום מלכותו ית ושליטתו ולכן הוא צריך להיות ברבים ובקול רם וחציפא נצח לבישא החצוף נוצח לביישן וגם כלפי שמיא הוא כן שלא תהא התפילה בביישנות רק בתקיפות להכריז על רוממותו ית'.</ref> שהשבח צריך להיות בפרסום, ורק תפילת שמונה עשרה נתקנה בלחש, לפי שאין עניינה שבח, ונתקנה בלחש כדי שלא לפרסם עוברי עבירה.

<strong>עוד מבאר שם</strong>, כי אחת מהסיבות שנאמרו מדוע מתפללים בלחש דווקא הוא מפני עוברי עבירה, שלא ישמעום בעת שמתוודים על עוונותיהם. ולעתיד לבוא, שלא יהיו עוברי עבירה לא שייך טעם זה וממילא יתפללו בקול.

כאמור לעיל, לעתיד לבוא כל התפלות יהיו תפילות שבח בלבד, ואם כן, מבן מובן שגם תפילת שמונה עשרה – שעניינה יהיה אז שבח והודאה בלבד – תהיה בקול רם, וזו גם הסיבה כאמור, שנוסח התפילה ישתנה, מבקשות צרכי האדם, להודאה בלבד.  

<strong>ונראה להוסיף:</strong> טעם נוסף שנאמר בעניין בתפילה בלחש, הוא שהמתפלל בקול מראה בעצמו כאילו הוא קטן אמונה - שאינו מאמין שה' ישמע תפילתו בלחש. וכמובן גם טעם זה אינו שייך כלל בעתיד, שאז "עין בעין יראו", וה' יראה במוחש.

ונראה להוסיף: טעם נוסף שנאמר בעניין בתפילה בלחש, הוא שהמתפלל בקול מראה בעצמו כאילו הוא קטן אמונה - שאינו מאמין שה' ישמע תפילתו בלחש. וכמובן גם טעם זה אינו שייך כלל בעתיד, שאז "עין בעין יראו", וה' יראה במוחש.

ואם כן, לעתיד יתפללו אף את חלקי התפילה שנאמרים כיום בלחש – בקול רם.

ואם כן, לעתיד יתפללו אף את חלקי התפילה שנאמרים כיום בלחש – בקול רם.