שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הוסרו 5,841 בתים ,  16:01, כ"ה בניסן ה'תשע"ו
שורה 69: שורה 69:  
</ref> כותב כי לעתיד לבוא יתפללו שמונה-עשרה בקול רם. ומבאר דברים אלו, שדווקא בזמן הגלות, שמלכות מקבל מז"א, מתפללים שמו"ע בלחש. אבל לעתיד לבוא, כשתתגלה מעלת המלכות, ותהיה 'אשת חיל עטרת בעלה', יתפללו שמו"ע בקול רם.
 
</ref> כותב כי לעתיד לבוא יתפללו שמונה-עשרה בקול רם. ומבאר דברים אלו, שדווקא בזמן הגלות, שמלכות מקבל מז"א, מתפללים שמו"ע בלחש. אבל לעתיד לבוא, כשתתגלה מעלת המלכות, ותהיה 'אשת חיל עטרת בעלה', יתפללו שמו"ע בקול רם.
   −
'''הרבי''' <ref>התוועדויות תשמ"ו, ח"ב ע' 269 "יש להתעכב על דבר חידוש בתו"א סוף פרשת ויגש בסיום הדרוש מבאר את הטעם לשינוי הלשון בברכה אחרונה דנישואין מהרה ה' אלקינו ישמע בערי יהודה כו' בא"י משמח חתן עם הכלה ולא כמ"ש בברכה שלפנ"ז משמח חתן וכלה שמשמח חתן וכלה קאי על זמן הזה שהכלה היא המלכות מקבלת האור ע"י החתן ז"א משא"כ בנוגע לזמן דלעתיד לבוא מהרה ה' אלקינו ישמע כו" שאז תתעלה המלכות למעלה מז"א נאמר משמח חתן עם הכלה שע"י הכלה הוא משמח את החתן מפני שאשת חיל עטרת בעלה וממשיך שוהו גם הענין דקול כלה כי עתה בגלות נאמר נאלמתי דומי' הכלה שותקת אבל לעתיד כשתתעלה מעלה מעלה אז תהי' ג"כ משפעת ונק' קול כלה ומסיים וכמו"כ יובן ענין שמונה עשרה צלותא בחשאי הוא רק בזמן הזה שהנוק' היא בחי' מקבל ולא משפיע אבל לעתיד כשתתעלה להיות בבחי' משפיע כמו הדכר עצמו או יהי' שמו"ע בקול רם וכאן רואים דבר חידוש שלא שמים לב אודותיו שלעתיד לבוא תהי' תפלת שמו"ע בקול רם ויש לעיין ולחפש היכן הוא מקור הדברים לחידוש זה בודאי שדבריו של אדמו"ר הזקן עצמו הם מקור כו' אבל אעפ"כ לא מסתבר שזהו חידוש של אדמו"ר הזקן וכנראה יש מקור לדבר גם בספרים שלפנ"ז ויש לומר מעין מקור לדבר מדברי הזהר פרשת ויגש (שנתבארו גם בהערות אאמו"ר) "קול ברמה נשמע, ברמה, מאי ברמה דא הוא עלמא עלאה, עלמא דאתי", וענין זה בא בהמשך להמבואר לפנ"ז (בזהר שם) בעניין התפלה "לא איצטריך לי' לבר נש למשמע קלי' בצלותי' אלא לצלאה בלחש", וכהמשך לזה מובן הענין "דקול ברמה נשמע" (תפלתה של רחל שמבכה על בני"') בקול רם דוקא, ומכיון ש"ברמה" קאי על "עלמא דאתי" לעתיד לבוא, מוכח, שלעתיד לבוא תהי' תפלת שמו"ע (שבזמן הזה היא בלחש צלותא בחשאי) - ברמה בקול רם דוקא.
+
'''הרבי''' <ref>התוועדויות תשמ"ו, ח"ב ע' 269 "יש להתעכב על דבר חידוש בתו"א סוף פרשת ויגש בסיום הדרוש מבאר את הטעם לשינוי הלשון בברכה אחרונה דנישואין מהרה ה' אלקינו ישמע בערי יהודה כו' בא"י משמח חתן עם הכלה ולא כמ"ש בברכה שלפנ"ז משמח חתן וכלה שמשמח חתן וכלה קאי על זמן הזה שהכלה היא המלכות מקבלת האור ע"י החתן ז"א משא"כ בנוגע לזמן דלעתיד לבוא מהרה ה' אלקינו ישמע כו" שאז תתעלה המלכות למעלה מז"א נאמר משמח חתן עם הכלה שע"י הכלה הוא משמח את החתן מפני שאשת חיל עטרת בעלה וממשיך שוהו גם הענין דקול כלה כי עתה בגלות נאמר נאלמתי דומי' הכלה שותקת אבל לעתיד כשתתעלה מעלה מעלה אז תהי' ג"כ משפעת ונק' קול כלה ומסיים וכמו"כ יובן ענין שמונה עשרה צלותא בחשאי הוא רק בזמן הזה שהנוק' היא בחי' מקבל ולא משפיע אבל לעתיד כשתתעלה להיות בבחי' משפיע כמו הדכר עצמו או יהי' שמו"ע בקול רם וכאן רואים דבר חידוש שלא שמים לב אודותיו שלעתיד לבוא תהי' תפלת שמו"ע בקול רם ויש לעיין ולחפש היכן הוא מקור הדברים לחידוש זה בודאי שדבריו של אדמו"ר הזקן עצמו הם מקור כו' אבל אעפ"כ לא מסתבר שזהו חידוש של אדמו"ר הזקן וכנראה יש מקור לדבר גם בספרים שלפנ"ז ויש לומר מעין מקור לדבר מדברי הזהר פרשת ויגש (שנתבארו גם בהערות אאמו"ר) "קול ברמה נשמע, ברמה, מאי ברמה דא הוא עלמא עלאה, עלמא דאתי", וענין זה בא בהמשך להמבואר לפנ"ז (בזהר שם) בעניין התפלה "לא איצטריך לי' לבר נש למשמע קלי' בצלותי' אלא לצלאה בלחש", וכהמשך לזה מובן הענין "דקול ברמה נשמע" (תפלתה של רחל שמבכה על בני"') בקול רם דוקא, ומכיון ש"ברמה" קאי על "עלמא דאתי" לעתיד לבוא, מוכח, שלעתיד לבוא תהי' תפלת שמו"ע (שבזמן הזה היא בלחש צלותא בחשאי) - ברמה בקול רם דוקא.</ref>
(ויגש, רי, א)
+
מביא דברים אלו, ואף מוסיף מקור לדברי אדמו"ר הזקן מדברי <strong>הזוהר <ref>(ויגש, רי, א) על 'עלמא דאתי'. וראה גם לקו"ש חל"ה פ' ויגש א סעיף ו. והערה 40* שם.</ref>
על 'עלמא דאתי'. וראה גם לקו"ש חל"ה פ' ויגש א סעיף ו. והערה 40* שם.
+
בו מבואר 'שהפסוק "קול ברמה נשמע" מדבר על העולם הבא, כהמשך לביאור עניין התפילה בלחש ומובן שעניין התפילה בקול רם (קול ברמה), שייך לגאולה דווקא.
</ref>  
+
 
מביא דברים אלו, ואף מוסיף מקור לדברי אדמו"ר הזקן מדברי <strong>הזוהר</strong><ref>לקוטי שיחות חלק לה, שיחה א' לפרשת ויגש בסופה "והנה בתורה אור סוף פרשתינו איתא: "וכמו"כ יובן עניין שמו"ע צותא החשאי הוא רק בזמן הזה שהנוק' הוא בחי' מקבל ולא משפיע, אבל לעתיד כשתתעלה להיות בבחי' משפיע כמו הדכר עצמו אז יהיה שמו"ע בקול רם ויהיה קול כלה".
+
ובתוספת ביאור מסביר הרבי
 +
 
 +
<ref>לקוטי שיחות חלק לה, שיחה א' לפרשת ויגש בסופה "והנה בתורה אור סוף פרשתינו איתא: "וכמו"כ יובן עניין שמו"ע צותא החשאי הוא רק בזמן הזה שהנוק' הוא בחי' מקבל ולא משפיע, אבל לעתיד כשתתעלה להיות בבחי' משפיע כמו הדכר עצמו אז יהיה שמו"ע בקול רם ויהיה קול כלה".
 
ולכאורה צ"ע, שכיון שע"פ פנימיות הורה (דעת הזוהר) העניין דתפילה בלחש הוא מצד גדר ומהות התפילה, כי הוא היבוטי דהביטול במציאות דהתפילה שהוא אמיתית התוכן דתפילת העמידה (כנגד עולם האצילות) – כיצד ייתכן שלעת"ל תהיה התםילה בקול רם, שהוא היפך הביטול?
 
ולכאורה צ"ע, שכיון שע"פ פנימיות הורה (דעת הזוהר) העניין דתפילה בלחש הוא מצד גדר ומהות התפילה, כי הוא היבוטי דהביטול במציאות דהתפילה שהוא אמיתית התוכן דתפילת העמידה (כנגד עולם האצילות) – כיצד ייתכן שלעת"ל תהיה התםילה בקול רם, שהוא היפך הביטול?
 
ויש לבאר זה ע"פ מ"ש אאמו"ר בהערותיו לזוהר שם בביאור הלשונות שם: "הג' לשונות רעותא כוונה תקונא הוא כי תפילה הוא במל' הנה רעותא רצון הוא כתר מלכות, וכוונה שהוא בשכל ומוחין הוא המוחין דמל' חו"ב, ותקונא הוא בהמדות דמל' שמדעתה עד הודה, [וממשיך] וליחדא יחודא דמרי', הוא ברחם המל' ששם הוא היחוד וכמובן".
 
ויש לבאר זה ע"פ מ"ש אאמו"ר בהערותיו לזוהר שם בביאור הלשונות שם: "הג' לשונות רעותא כוונה תקונא הוא כי תפילה הוא במל' הנה רעותא רצון הוא כתר מלכות, וכוונה שהוא בשכל ומוחין הוא המוחין דמל' חו"ב, ותקונא הוא בהמדות דמל' שמדעתה עד הודה, [וממשיך] וליחדא יחודא דמרי', הוא ברחם המל' ששם הוא היחוד וכמובן".
שורה 80: שורה 82:  
ועפ"ז יש לבאר זה שלעתיד לבוא תהי' תפילת שמו"ע בקול רם: תכלית הביטול שאפשר להגיע אליה בזמן הזה, גם דרגת ביטול במציאות גם באופן שחודר בכל הכוחות שלו, מכח הרצון ועד כח המעשה, ה"ז באופן ששולל מציאות האדם, ביטול כל כח מכוחות נפשו. אבל לעתיד לבוא שאז יהיה הביטול בתכלית השלימות, עד ל"ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו", שהבשר מצד עצמו "יראה" אלקות, הרי בכל המציאות יתגלה שאין עוד, שאינם שום מציאות, ובישראל יתגלה הא דישראל וקוב"ה כולא חד, באופן שמציאותם גופא היא העצמות כביכול, וע"ד מאן מלכי רבנן, שמציאותם גופא היא המלך, אז תתגלה המעלה דעניין הביטול בתכלית שבתפילה, ולכן תהיה התפילה בקול רם שעניינו – גילוי מעלת הביטול".
 
ועפ"ז יש לבאר זה שלעתיד לבוא תהי' תפילת שמו"ע בקול רם: תכלית הביטול שאפשר להגיע אליה בזמן הזה, גם דרגת ביטול במציאות גם באופן שחודר בכל הכוחות שלו, מכח הרצון ועד כח המעשה, ה"ז באופן ששולל מציאות האדם, ביטול כל כח מכוחות נפשו. אבל לעתיד לבוא שאז יהיה הביטול בתכלית השלימות, עד ל"ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו", שהבשר מצד עצמו "יראה" אלקות, הרי בכל המציאות יתגלה שאין עוד, שאינם שום מציאות, ובישראל יתגלה הא דישראל וקוב"ה כולא חד, באופן שמציאותם גופא היא העצמות כביכול, וע"ד מאן מלכי רבנן, שמציאותם גופא היא המלך, אז תתגלה המעלה דעניין הביטול בתכלית שבתפילה, ולכן תהיה התפילה בקול רם שעניינו – גילוי מעלת הביטול".
 
ובהערה 40* שם, הביא "ויש לומר שזה רמז לזה בזהר פרשתינו שם: קול ברמה נשמע (ירמיה לא, יד) מאי ברמה דא הוא עלמא דאתי' – היינו לעתיד לבוא, עלמא דאתי, תהי' התפילה "ברמה", בקול רם.
 
ובהערה 40* שם, הביא "ויש לומר שזה רמז לזה בזהר פרשתינו שם: קול ברמה נשמע (ירמיה לא, יד) מאי ברמה דא הוא עלמא דאתי' – היינו לעתיד לבוא, עלמא דאתי, תהי' התפילה "ברמה", בקול רם.
</ref>, בו מבואר 'שהפסוק "קול ברמה נשמע" מדבר על העולם הבא, כהמשך לביאור עניין התפילה בלחש ומובן שעניין התפילה בקול רם (קול ברמה), שייך לגאולה דווקא.
+
</ref>
   −
ובתוספת ביאור<ref>תרומה, דף קלד, א " . . כמה דאת אמר (זכריה יד) יהיה יי' אחד ושמו אחד, אחד לעילא בשית סטרין דכתיב (דברים ו) שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד, הא שית תיבין לקבל שית סטרין, אחד לתתא בשית סטרין, (הדא הוא דכתיב) בשכמל"ו הא שית סטרין אחרנין בשית תיבין, יי' אחד לעילא ושמו אחד לתתא, ואי תימא הא כתיב אחד לעילא ולתתא לא כתיב אחד, ועד הוא אחד בחלופי אתוון, אתוון דדכורא לא מתחלפי, אתוון דנוקבא מתחלפי דהא שבחא דדכורא על נוקבא, ובגין דלא תשלוט עין הרע אנן מחלפי אתוון דלא אמרינן אחד באתגלייא, ובזמנא דאתי דיתעבר עין הרע מעלמא ולא תשלוט (בהדה) כדין יתקרי אחד באתגלייא, בגין דהשתא דההוא סטרא אחרא אתדבק בהדה לאו איהי אחד אלא דאנן מיחדין לה בלחישו ברזא דאתוון אחרנין ואמרי ועד, אבל בזמנא דאתי דיתפרש ההוא סטרא מינה ויתעבר מעלמא כדין יתקרי אחד ודאי דלא יהא בהדה שותפו ודביקו אחרא.
+
שעניין התפילה בקול לעתיד, הוא גילוי הביטול בתכלית השלימות, שיתגלה בכל מציאות העולם ש"אין עוד". ואף שבדרך כלל ביטול עניינו שתיקה, בגאולה יהיה <strong>גילוי</strong> הביטול.
כמה דאת אמר (זכריה יד) ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד באתגליא בהדי' ולא בלחישו ולא ברזא, ועל דא אנן מיחדין לה מההוא סטרא אחרא כמאן דזמין לאחרא למיהוי סהיד דיליה, בגין דדא איהו סהיד דילן וסטרא אחרא לאו איהו סהדא לגבן, וכדין איהי אתפרישת מההוא סטרא, כיון דאתת אנן מעלין לה לחופה לגבי בעלה מלכא עלאה בכל רעותא וכוונא דלבא ועל דא איהו אחד, בשעתא דאיהי אתת בעולימתהא ובעאת לאתפרשא מסטרא אחרא לא אתת אלא כמאן דאזדמנת למחמי ביקרא דמלכא ולא יתיר והכי מכריזי דיזדמנון למחמי ביקרא דמלכא, כמה דאת אמר (שיר ג) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה, פוקו למחמי ביקרא דמלכא כדין סטרא אחרא לא ניחא ליה למחמי ואתפרש מינה, כיון דאתת, כל אינון שמשהא עיילין לה לחופה בהדי מלכא עלאה בלחישו ברזא, דאלמלא לאו הכי לא יתפרש מינה ההוא סטרא אחרא ויתערב חדוותא,
  −
אבל בזמנא דאתי דיתפרש מינה ההיא סטרא אחרא כדין ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד, כיון דעאלת לחופה ואיהי בהדי מלכא עלאה כדין אנן מתערי חדוה דימינא ושמאלא כמה דאת אמר (דברים ו) ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך וגו', והיה אם שמוע וגו' בלא דחילו כלל דהא סטרא אחרא לא יתקרב תמן ולית ליה רשו, כלה כל זמנא דבעאן לאעלא לה לגבי מלכא לחדוה דשמושא אצטריך בלחישו ברזא בגין דלא ישתכח ברגלי (בר נש דגלי) צעדהא רמז דסטרא בישא ולא יתדבק בהדה ולא ישתכחון בבני רמז פסול כלל, והכי אמר יעקב לבנוי שמא חס ושלום אירע פסול (בזרעי או) בערסי כדין אינון אמרו כמה דלית בלבך אלא אחד כך וכו' לית לן דביקו בסטרא אחרא כלל דהא פרישא הוה מערסך ואנן ביחודא לגבי מלכא עלאה ולית לן דביקו כלל בסטרא אחרא דהא בפרישו מסטרא אחרא (נ"א הוינן ברעו) הוה רעותא ומחשבתא דילן, כיון דידע דסטרא אחרא לא אתדבק תמן כלל כדין עאלת אתתא לגבי בעלה בלחישו ברזא דיחודא דשית סטרין, פתח ואמר בשכמל"ו דהא איהי ברזא דאחד בעולימתהא בלא ערבובא כלל ולא שותפו דסטרא אחרא,
  −
ותא חזי בההיא שעתא יעקב ובנוי הוו בדיוקנא עלאה לתתא בהדי שכינתא, יעקב הוה ברזא דשית סטרין דעלמא עלאה ברזא חד, בנו הוו בדיוקנא דשית סטרין דעלמא תתאה, ואיהו בעא לגלאה לון ההוא קץ כמה דאוקימנא דאית קץ ואית קץ אית (קכא א) קץ הימין ואית קץ הימים, קץ הימין דא מלכות קדישא רזא דמהימנותא רזא דמלכו דשמיא, קץ הימים דא רזא דמלכו חייבא רזא דסטרא אחרא דאקרי קץ כל בשר, והא אוקימנא, כיון דחמא דאסתלקת שכינתא מניה וכו', אינון אמרו כמה דלית בלבך אלא אחד דאנת ברזא דעלמא עלאה ואיהו אחד, אוף אנן דאנן ברזא דעלמא תתאה איהו אחד, ועל דא אדכרו תרי לבבות רזא דעלמא עלאה דאיהו לבא דיעקב ורזא דעלמא תתאה דאיהו לבא דבנוי כדין אעיל לה בלחישו,
  −
וכמה דאינון אתייחדו רזא דעלמא עלאה באחד ורזא דעלמא תתאה באחד, אוף הכי אנן צריכין ליחדא עלמא עלאה באחד וליחדא עלמא תתאה ברזא דאחד, דא בשית סטרין ודא בשית סטרין, ובגין כך שית תיבין הכא ברזא דשית סטרין ושית תיבין הכא ברזא דשית סטרין (זכריה יד) יי' אחד ושמו אחד".
  −
</ref> <strong>מסביר הרבי</strong>, שעניין התפילה בקול לעתיד, הוא גילוי הביטול בתכלית השלימות, שיתגלה בכל מציאות העולם ש"אין עוד". ואף שבדרך כלל ביטול עניינו שתיקה, בגאולה יהיה <strong>גילוי</strong> הביטול.
      
== ברוך שם כבוד מלכותו – בקול רם ==
 
== ברוך שם כבוד מלכותו – בקול רם ==

תפריט ניווט