שינויים

</ref> כותב כי לעתיד לבוא יתפללו שמונה-עשרה בקול רם. ומבאר דברים אלו, שדווקא בזמן הגלות, שמלכות מקבל מז"א, מתפללים שמו"ע בלחש. אבל לעתיד לבוא, כשתתגלה מעלת המלכות, ותהיה 'אשת חיל עטרת בעלה', יתפללו שמו"ע בקול רם.

</ref> כותב כי לעתיד לבוא יתפללו שמונה-עשרה בקול רם. ומבאר דברים אלו, שדווקא בזמן הגלות, שמלכות מקבל מז"א, מתפללים שמו"ע בלחש. אבל לעתיד לבוא, כשתתגלה מעלת המלכות, ותהיה 'אשת חיל עטרת בעלה', יתפללו שמו"ע בקול רם.

'''הרבי''' <ref>התוועדויות תשמ"ו, ח"ב ע' 269 "יש להתעכב על דבר חידוש בתו"א סוף פרשת ויגש בסיום הדרוש מבאר את הטעם לשינוי הלשון בברכה אחרונה דנישואין מהרה ה' אלקינו ישמע בערי יהודה כו' בא"י משמח חתן עם הכלה ולא כמ"ש בברכה שלפנ"ז משמח חתן וכלה שמשמח חתן וכלה קאי על זמן הזה שהכלה היא המלכות מקבלת האור ע"י החתן ז"א משא"כ בנוגע לזמן דלעתיד לבוא מהרה ה' אלקינו ישמע כו" שאז תתעלה המלכות למעלה מז"א נאמר משמח חתן עם הכלה שע"י הכלה הוא משמח את החתן מפני שאשת חיל עטרת בעלה וממשיך שוהו גם הענין דקול כלה כי עתה בגלות נאמר נאלמתי דומי' הכלה שותקת אבל לעתיד כשתתעלה מעלה מעלה אז תהי' ג"כ משפעת ונק' קול כלה ומסיים וכמו"כ יובן ענין שמונה עשרה צלותא בחשאי הוא רק בזמן הזה שהנוק' היא בחי' מקבל ולא משפיע אבל לעתיד כשתתעלה להיות בבחי' משפיע כמו הדכר עצמו או יהי' שמו"ע בקול רם וכאן רואים דבר חידוש שלא שמים לב אודותיו שלעתיד לבוא תהי' תפלת שמו"ע בקול רם ויש לעיין ולחפש היכן הוא מקור הדברים לחידוש זה בודאי שדבריו של אדמו"ר הזקן עצמו הם מקור כו' אבל אעפ"כ לא מסתבר שזהו חידוש של אדמו"ר הזקן וכנראה יש מקור לדבר גם בספרים שלפנ"ז ויש לומר מעין מקור לדבר מדברי הזהר פרשת ויגש (שנתבארו גם בהערות אאמו"ר) "קול ברמה נשמע, ברמה, מאי ברמה דא הוא עלמא עלאה, עלמא דאתי", וענין זה בא בהמשך להמבואר לפנ"ז (בזהר שם) בעניין התפלה "לא איצטריך לי' לבר נש למשמע קלי' בצלותי' אלא לצלאה בלחש", וכהמשך לזה מובן הענין "דקול ברמה נשמע" (תפלתה של רחל שמבכה על בני"') בקול רם דוקא, ומכיון ש"ברמה" קאי על "עלמא דאתי" לעתיד לבוא, מוכח, שלעתיד לבוא תהי' תפלת שמו"ע (שבזמן הזה היא בלחש צלותא בחשאי) - ברמה בקול רם דוקא.

'''הרבי''' <ref>התוועדויות תשמ"ו, ח"ב ע' 269 "יש להתעכב על דבר חידוש בתו"א סוף פרשת ויגש בסיום הדרוש מבאר את הטעם לשינוי הלשון בברכה אחרונה דנישואין מהרה ה' אלקינו ישמע בערי יהודה כו' בא"י משמח חתן עם הכלה ולא כמ"ש בברכה שלפנ"ז משמח חתן וכלה שמשמח חתן וכלה קאי על זמן הזה שהכלה היא המלכות מקבלת האור ע"י החתן ז"א משא"כ בנוגע לזמן דלעתיד לבוא מהרה ה' אלקינו ישמע כו" שאז תתעלה המלכות למעלה מז"א נאמר משמח חתן עם הכלה שע"י הכלה הוא משמח את החתן מפני שאשת חיל עטרת בעלה וממשיך שוהו גם הענין דקול כלה כי עתה בגלות נאמר נאלמתי דומי' הכלה שותקת אבל לעתיד כשתתעלה מעלה מעלה אז תהי' ג"כ משפעת ונק' קול כלה ומסיים וכמו"כ יובן ענין שמונה עשרה צלותא בחשאי הוא רק בזמן הזה שהנוק' היא בחי' מקבל ולא משפיע אבל לעתיד כשתתעלה להיות בבחי' משפיע כמו הדכר עצמו או יהי' שמו"ע בקול רם וכאן רואים דבר חידוש שלא שמים לב אודותיו שלעתיד לבוא תהי' תפלת שמו"ע בקול רם ויש לעיין ולחפש היכן הוא מקור הדברים לחידוש זה בודאי שדבריו של אדמו"ר הזקן עצמו הם מקור כו' אבל אעפ"כ לא מסתבר שזהו חידוש של אדמו"ר הזקן וכנראה יש מקור לדבר גם בספרים שלפנ"ז ויש לומר מעין מקור לדבר מדברי הזהר פרשת ויגש (שנתבארו גם בהערות אאמו"ר) "קול ברמה נשמע, ברמה, מאי ברמה דא הוא עלמא עלאה, עלמא דאתי", וענין זה בא בהמשך להמבואר לפנ"ז (בזהר שם) בעניין התפלה "לא איצטריך לי' לבר נש למשמע קלי' בצלותי' אלא לצלאה בלחש", וכהמשך לזה מובן הענין "דקול ברמה נשמע" (תפלתה של רחל שמבכה על בני"') בקול רם דוקא, ומכיון ש"ברמה" קאי על "עלמא דאתי" לעתיד לבוא, מוכח, שלעתיד לבוא תהי' תפלת שמו"ע (שבזמן הזה היא בלחש צלותא בחשאי) - ברמה בקול רם דוקא.</ref>

(ויגש, רי, א)

מביא דברים אלו, ואף מוסיף מקור לדברי אדמו"ר הזקן מדברי <strong>הזוהר <ref>(ויגש, רי, א) על 'עלמא דאתי'. וראה גם לקו"ש חל"ה פ' ויגש א סעיף ו. והערה 40* שם.</ref>

על 'עלמא דאתי'. וראה גם לקו"ש חל"ה פ' ויגש א סעיף ו. והערה 40* שם.

בו מבואר 'שהפסוק "קול ברמה נשמע" מדבר על העולם הבא, כהמשך לביאור עניין התפילה בלחש ומובן שעניין התפילה בקול רם (קול ברמה), שייך לגאולה דווקא.

</ref>  

 

מביא דברים אלו, ואף מוסיף מקור לדברי אדמו"ר הזקן מדברי <strong>הזוהר</strong><ref>לקוטי שיחות חלק לה, שיחה א' לפרשת ויגש בסופה "והנה בתורה אור סוף פרשתינו איתא: "וכמו"כ יובן עניין שמו"ע צותא החשאי הוא רק בזמן הזה שהנוק' הוא בחי' מקבל ולא משפיע, אבל לעתיד כשתתעלה להיות בבחי' משפיע כמו הדכר עצמו אז יהיה שמו"ע בקול רם ויהיה קול כלה".

 

<ref>לקוטי שיחות חלק לה, שיחה א' לפרשת ויגש בסופה "והנה בתורה אור סוף פרשתינו איתא: "וכמו"כ יובן עניין שמו"ע צותא החשאי הוא רק בזמן הזה שהנוק' הוא בחי' מקבל ולא משפיע, אבל לעתיד כשתתעלה להיות בבחי' משפיע כמו הדכר עצמו אז יהיה שמו"ע בקול רם ויהיה קול כלה".

ולכאורה צ"ע, שכיון שע"פ פנימיות הורה (דעת הזוהר) העניין דתפילה בלחש הוא מצד גדר ומהות התפילה, כי הוא היבוטי דהביטול במציאות דהתפילה שהוא אמיתית התוכן דתפילת העמידה (כנגד עולם האצילות) – כיצד ייתכן שלעת"ל תהיה התםילה בקול רם, שהוא היפך הביטול?

ולכאורה צ"ע, שכיון שע"פ פנימיות הורה (דעת הזוהר) העניין דתפילה בלחש הוא מצד גדר ומהות התפילה, כי הוא היבוטי דהביטול במציאות דהתפילה שהוא אמיתית התוכן דתפילת העמידה (כנגד עולם האצילות) – כיצד ייתכן שלעת"ל תהיה התםילה בקול רם, שהוא היפך הביטול?

ויש לבאר זה ע"פ מ"ש אאמו"ר בהערותיו לזוהר שם בביאור הלשונות שם: "הג' לשונות רעותא כוונה תקונא הוא כי תפילה הוא במל' הנה רעותא רצון הוא כתר מלכות, וכוונה שהוא בשכל ומוחין הוא המוחין דמל' חו"ב, ותקונא הוא בהמדות דמל' שמדעתה עד הודה, [וממשיך] וליחדא יחודא דמרי', הוא ברחם המל' ששם הוא היחוד וכמובן".

ויש לבאר זה ע"פ מ"ש אאמו"ר בהערותיו לזוהר שם בביאור הלשונות שם: "הג' לשונות רעותא כוונה תקונא הוא כי תפילה הוא במל' הנה רעותא רצון הוא כתר מלכות, וכוונה שהוא בשכל ומוחין הוא המוחין דמל' חו"ב, ותקונא הוא בהמדות דמל' שמדעתה עד הודה, [וממשיך] וליחדא יחודא דמרי', הוא ברחם המל' ששם הוא היחוד וכמובן".

ועפ"ז יש לבאר זה שלעתיד לבוא תהי' תפילת שמו"ע בקול רם: תכלית הביטול שאפשר להגיע אליה בזמן הזה, גם דרגת ביטול במציאות גם באופן שחודר בכל הכוחות שלו, מכח הרצון ועד כח המעשה, ה"ז באופן ששולל מציאות האדם, ביטול כל כח מכוחות נפשו. אבל לעתיד לבוא שאז יהיה הביטול בתכלית השלימות, עד ל"ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו", שהבשר מצד עצמו "יראה" אלקות, הרי בכל המציאות יתגלה שאין עוד, שאינם שום מציאות, ובישראל יתגלה הא דישראל וקוב"ה כולא חד, באופן שמציאותם גופא היא העצמות כביכול, וע"ד מאן מלכי רבנן, שמציאותם גופא היא המלך, אז תתגלה המעלה דעניין הביטול בתכלית שבתפילה, ולכן תהיה התפילה בקול רם שעניינו – גילוי מעלת הביטול".

ועפ"ז יש לבאר זה שלעתיד לבוא תהי' תפילת שמו"ע בקול רם: תכלית הביטול שאפשר להגיע אליה בזמן הזה, גם דרגת ביטול במציאות גם באופן שחודר בכל הכוחות שלו, מכח הרצון ועד כח המעשה, ה"ז באופן ששולל מציאות האדם, ביטול כל כח מכוחות נפשו. אבל לעתיד לבוא שאז יהיה הביטול בתכלית השלימות, עד ל"ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו", שהבשר מצד עצמו "יראה" אלקות, הרי בכל המציאות יתגלה שאין עוד, שאינם שום מציאות, ובישראל יתגלה הא דישראל וקוב"ה כולא חד, באופן שמציאותם גופא היא העצמות כביכול, וע"ד מאן מלכי רבנן, שמציאותם גופא היא המלך, אז תתגלה המעלה דעניין הביטול בתכלית שבתפילה, ולכן תהיה התפילה בקול רם שעניינו – גילוי מעלת הביטול".

ובהערה 40* שם, הביא "ויש לומר שזה רמז לזה בזהר פרשתינו שם: קול ברמה נשמע (ירמיה לא, יד) מאי ברמה דא הוא עלמא דאתי' – היינו לעתיד לבוא, עלמא דאתי, תהי' התפילה "ברמה", בקול רם.

ובהערה 40* שם, הביא "ויש לומר שזה רמז לזה בזהר פרשתינו שם: קול ברמה נשמע (ירמיה לא, יד) מאי ברמה דא הוא עלמא דאתי' – היינו לעתיד לבוא, עלמא דאתי, תהי' התפילה "ברמה", בקול רם.

</ref>, בו מבואר 'שהפסוק "קול ברמה נשמע" מדבר על העולם הבא, כהמשך לביאור עניין התפילה בלחש ומובן שעניין התפילה בקול רם (קול ברמה), שייך לגאולה דווקא.

</ref>

שעניין התפילה בקול לעתיד, הוא גילוי הביטול בתכלית השלימות, שיתגלה בכל מציאות העולם ש"אין עוד". ואף שבדרך כלל ביטול עניינו שתיקה, בגאולה יהיה <strong>גילוי</strong> הביטול.

</ref> <strong>מסביר הרבי</strong>, שעניין התפילה בקול לעתיד, הוא גילוי הביטול בתכלית השלימות, שיתגלה בכל מציאות העולם ש"אין עוד". ואף שבדרך כלל ביטול עניינו שתיקה, בגאולה יהיה <strong>גילוי</strong> הביטול.

== ברוך שם כבוד מלכותו – בקול רם ==

== ברוך שם כבוד מלכותו – בקול רם ==