שינויים

<strong>בקצרה:</strong>

 

==בקצרה==

 

לעתיד לבוא, כשיבנה בית המקדש, ישתנה נוסח התפילה של היום, וחלק מן התפילות יבטלו כליל, וכן יהיו שינויים בצורת התפילה שיתפללו שמונה-עשרה בקול רם, וכן יאמרו 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' בקול רם, כשכל השינויים הללו תלויים זה בזה.

לעתיד לבוא, כשיבנה בית המקדש, ישתנה נוסח התפילה של היום, וחלק מן התפילות יבטלו כליל, וכן יהיו שינויים בצורת התפילה שיתפללו שמונה-עשרה בקול רם, וכן יאמרו 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' בקול רם, כשכל השינויים הללו תלויים זה בזה.

<strong>ביטול התפילות</strong>

 

== ביטול התפילות ==

"'במדרש"'<ref>מדרש רבה – ויקרא ט, ז. </ref> נאמר, כי לעתיד לבוא יבטלו כל התפילות, מלבד מתפילת הודאה.

"'במדרש"'<ref>מדרש רבה – ויקרא ט, ז. </ref> נאמר, כי לעתיד לבוא יבטלו כל התפילות, מלבד מתפילת הודאה.

<strong>על פי חסידות, </strong>מבאר אדמו"ר הצמח-צדק,<ref>בספר הליקוטים, (כ-ל) ע' תרעד "ארז"ל ברות פ' צו פ"ט לע"ל כל הקרבנות בטלים וקרבן תודה אינו בטל, כל התפילות בטילות ההודאה אינה בטלה הד"ד קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות כו' זהו הודאה ומביאין תודה עכ"ל. והיינו כי תפילה וקרבנות עניין א' הם לברר נה"ב כי תפילה במקום תמידים תקנום כו' והם הכל תיקום המל' שם ב"ן בגימט' בהמה להעלותה באצליות כו' ונק' חיי שעה ולעת"ל שיהיה עליית המל' ויהיה יחו"ת כמו יחו"ע שיהיה בי"ע כמו אצי' כו' לכן א"צ לתפילה ובפע"ח ש"א פ"ז אתיא [איתא] שאפי' בזמן ביהמ"ק לא היו צריכין כ"כ לתפילה כו' ע"ש. אך הודאה שהיא מגעת לבחי' ע"י שהוא א"ס ממש לכך אינה בטילה אף לע"ל כו'. ומ"מ י"ל ג"כ פי' בטלים אין ר"ל שיבטלו לגמרי אלא ע"ד ביטול זיו השמש בשמש כמ"ש בת"א בד"ה יביואו לבוש מל' בפי' הנביאים והכתובים עתידין להבטל ע"ש.</ref> כי עניין התפילה בכלל הוא בירור נפש הבהמית (תיקון המלכות, להעלותה באצילות), אך לעתיד לבוא, כשתברר הנפש הבהמית (תיקון והעלאת המלכות) לא יצטרכו לתפילה. אך ההודאה מגעת עד בחינת אין-סוף, ולכן ללא תתבטל לעתיד לבוא.

<strong>על פי חסידות, </strong>מבאר אדמו"ר הצמח-צדק,<ref>בספר הליקוטים, (כ-ל) ע' תרעד "ארז"ל ברות פ' צו פ"ט לע"ל כל הקרבנות בטלים וקרבן תודה אינו בטל, כל התפילות בטילות ההודאה אינה בטלה הד"ד קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות כו' זהו הודאה ומביאין תודה עכ"ל. והיינו כי תפילה וקרבנות עניין א' הם לברר נה"ב כי תפילה במקום תמידים תקנום כו' והם הכל תיקום המל' שם ב"ן בגימט' בהמה להעלותה באצליות כו' ונק' חיי שעה ולעת"ל שיהיה עליית המל' ויהיה יחו"ת כמו יחו"ע שיהיה בי"ע כמו אצי' כו' לכן א"צ לתפילה ובפע"ח ש"א פ"ז אתיא [איתא] שאפי' בזמן ביהמ"ק לא היו צריכין כ"כ לתפילה כו' ע"ש. אך הודאה שהיא מגעת לבחי' ע"י שהוא א"ס ממש לכך אינה בטילה אף לע"ל כו'. ומ"מ י"ל ג"כ פי' בטלים אין ר"ל שיבטלו לגמרי אלא ע"ד ביטול זיו השמש בשמש כמ"ש בת"א בד"ה יביואו לבוש מל' בפי' הנביאים והכתובים עתידין להבטל ע"ש.</ref> כי עניין התפילה בכלל הוא בירור נפש הבהמית (תיקון המלכות, להעלותה באצילות), אך לעתיד לבוא, כשתברר הנפש הבהמית (תיקון והעלאת המלכות) לא יצטרכו לתפילה. אך ההודאה מגעת עד בחינת אין-סוף, ולכן ללא תתבטל לעתיד לבוא.

<strong>שינוי נוסח התפילה</strong>

 

== שינוי נוסח התפילה ==

 

חלקים רבים בנוסח התפילה שלנו כיום, מבקשים על הגאולה העתידה, ועל בניין בית המקדש. מובן, כי לעתיד לבוא לא יאמרו קטעים אלו בלשון זה.

חלקים רבים בנוסח התפילה שלנו כיום, מבקשים על הגאולה העתידה, ועל בניין בית המקדש. מובן, כי לעתיד לבוא לא יאמרו קטעים אלו בלשון זה.

שינוי נוסף מביא בעל ה<strong>'חתם סופר', </strong>בעניין אמירת 'שיר של יום'<ref>סידור החתם סופר, מוסף לשבת, (על הנוסח "השיר שהלוים היו אומרים בית המקדש . . מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"). שבו היו הלויים אומרים בבית המקדש וכו הנה טעמים שאמר התנא (ר"ה לא, א) דחוק מאד לכוון דבר יום ביומו אבל ז' מזמורים אלו הם נגד ז' זמנים של כל ימות עולם בראשית ברא אלקים על מנת שימלא כבודו את כל הארץ ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמי והיינו לה' הארץ ומלואה וקלקלו ב"א מעשיהם עד שבחר בעם ה' וצמצם שכינת עזו בירושלים מקום מקדש והיינו גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו הר קדשו שוב חטאו וגלו בעו"ה והשכינה מתטלטלת בד' אמות של הלכה או במקום מושב הדיינים והיינו אלקים נצב בעדת אל בקרב אלקים ישפוט עד שבזמן הרביעי ידין ה' עמו ויבער קוצים מכרמי עולמו אל נקמות ה' אל נקמות הופיע ואח"כ בזמן החמישי יקבץ נדחיו בתשרי עתידין להגאל הרנינו לאלקים עוזינו תקעו בחודש שופר כי חק לישראל והזכיר גם גאולה ראשונה עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים יסיים לו עמי שומע לי ויהי עתם לעולם יהי' כל יומא זמני' ועתים של גאולה שוב אח"כ זמן הששי אחר מלחמת גוג ומגוג יכירו כל יושבי תבל כי ה' הוא אלוקים יהפוך אל עמים שפה ברורה יחד היינו ה' מלך גאות לבש עד שזמן השביעי יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולם והלוים חלקו מזמורים אלו לז' ימי השבוע. ונדחק התנא ליתן עכ"פ שום קצת שייכות לעין בריאת אותו היום.

שינוי נוסף מביא בעל ה<strong>'חתם סופר', </strong>בעניין אמירת 'שיר של יום'<ref>סידור החתם סופר, מוסף לשבת, (על הנוסח "השיר שהלוים היו אומרים בית המקדש . . מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"). שבו היו הלויים אומרים בבית המקדש וכו הנה טעמים שאמר התנא (ר"ה לא, א) דחוק מאד לכוון דבר יום ביומו אבל ז' מזמורים אלו הם נגד ז' זמנים של כל ימות עולם בראשית ברא אלקים על מנת שימלא כבודו את כל הארץ ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמי והיינו לה' הארץ ומלואה וקלקלו ב"א מעשיהם עד שבחר בעם ה' וצמצם שכינת עזו בירושלים מקום מקדש והיינו גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו הר קדשו שוב חטאו וגלו בעו"ה והשכינה מתטלטלת בד' אמות של הלכה או במקום מושב הדיינים והיינו אלקים נצב בעדת אל בקרב אלקים ישפוט עד שבזמן הרביעי ידין ה' עמו ויבער קוצים מכרמי עולמו אל נקמות ה' אל נקמות הופיע ואח"כ בזמן החמישי יקבץ נדחיו בתשרי עתידין להגאל הרנינו לאלקים עוזינו תקעו בחודש שופר כי חק לישראל והזכיר גם גאולה ראשונה עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים יסיים לו עמי שומע לי ויהי עתם לעולם יהי' כל יומא זמני' ועתים של גאולה שוב אח"כ זמן הששי אחר מלחמת גוג ומגוג יכירו כל יושבי תבל כי ה' הוא אלוקים יהפוך אל עמים שפה ברורה יחד היינו ה' מלך גאות לבש עד שזמן השביעי יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולם והלוים חלקו מזמורים אלו לז' ימי השבוע. ונדחק התנא ליתן עכ"פ שום קצת שייכות לעין בריאת אותו היום.

השיר שלוים הי' אומרים וכו'. מזמור שיר לע"ל וכו' שלהי מס' תמיד זהו עבודת התמיד וכו' השיר שהלוים הי' אומרים וכו' בס' באר שבע האריך לתמוה הא גם נוסח השיר מעיקרי הקרבן א"כ מ"ט לא נטר מלומר כן עד סוף

השיר שלוים הי' אומרים וכו'. מזמור שיר לע"ל וכו' שלהי מס' תמיד זהו עבודת התמיד וכו' השיר שהלוים הי' אומרים וכו' בס' באר שבע האריך לתמוה הא גם נוסח השיר מעיקרי הקרבן א"כ מ"ט לא נטר מלומר כן עד סוף המסכת אחר שנשנה נוסח השיר ולפע"ד נ"ל פשוט כי לע"ל ישתנה הנוסח ההוא שהרי כתב הרב"י סס"י נ"א באו"ח בשם א"ח שמזמור לתודה מצוה למשוך אותו בנגינה ולנגן כדאמרינן כל השירות עתידים ליבטל חוץ ממזמור לתודה עכ"ל א"כ הרי קמן שכל שירי הקרבן יתבטלו לעתיד לבא פירושו ויאמר עליהם נוסחא אחריתא חוץ משיר שעל קרבן תודה ולכן לא שייך על נוסח השיר הך לישנא דהך מתניתין זהו עבודת התמיד שיבנה ב"ב דלכשיבנה לע"ל לא יאמר אותו הנוסחא עוד וא"ש לישנא דמתניתין לקמן השיר שהלוים הי' אומרים פי' שהי' אומרים כן לשעבר אבל לא יהי' כן לע"ל ומ"מ נ"ל דשיר של שבת לא ישתנה ולכן מסיים התנא מזמור שיר ליום השבת מור שיר לע"ל פירש זהו השיר יהי' גם לע"ל משום דקאי איום שכולו שבת ומנוחה שיהי' אחרי ימות המשיח.

המסכת אחר שנשנה נוסח השיר ולפע"ד נ"ל פשוט כי לע"ל ישתנה הנוסח ההוא שהרי כתב הרב"י סס"י נ"א באו"ח בשם א"ח שמזמור לתודה מצוה למשוך אותו בנגינה ולנגן כדאמרינן כל השירות עתידים ליבטל חוץ ממזמור לתודה עכ"ל א"כ הרי קמן שכל שירי הקרבן יתבטלו לעתיד לבא פירושו ויאמר עליהם נוסחא אחריתא חוץ משיר שעל קרבן תודה ולכן לא שייך על נוסח השיר הך לישנא דהך מתניתין זהו עבודת התמיד שיבנה ב"ב דלכשיבנה לע"ל לא יאמר אותו הנוסחא עוד וא"ש לישנא דמתניתין לקמן השיר שהלוים הי' אומרים פי' שהי' אומרים כן לשעבר אבל לא יהי' כן לע"ל ומ"מ נ"ל דשיר של שבת לא ישתנה ולכן מסיים התנא מזמור שיר ליום השבת מור שיר לע"ל פירש זהו השיר יהי' גם לע"ל משום דקאי איום שכולו שבת ומנוחה שיהי' אחרי ימות המשיח.

ובזה מיושב קושית הב"ש שרצה למחוק הך נוסחא ממשנתינו כי מ"ע תפרש מתניתין פי' השיר של שבת יותר משארי שירים והא"ש משום דקתני לעיל מיני' זהו עבודת התמיד וכו' דמזה מוכח שנוסח השירים הללו ישתנו והי' ס"ד דגם של שבת כן הוא ע"כ הוצרך לומר שזהו ג"כ מזמור שיר לע"ל ומפרש הטעם מפני שמרמז על שביתת מנוחה העולמים (שלהי מס' תמיד)

ובזה מיושב קושית הב"ש שרצה למחוק הך נוסחא ממשנתינו כי מ"ע תפרש מתניתין פי' השיר של שבת יותר משארי שירים והא"ש משום דקתני לעיל מיני' זהו עבודת התמיד וכו' דמזה מוכח שנוסח השירים הללו ישתנו והי' ס"ד דגם של שבת כן הוא ע"כ הוצרך לומר שזהו ג"כ מזמור שיר לע"ל ומפרש הטעם מפני שמרמז על שביתת מנוחה העולמים (שלהי מס' תמיד)

</ref>. החתם סופר מחדש, כי נוסח כל הימים ישתנה, ולכן נאמר ש"זהו השיר שהלווים היו אומרים בבית המקדש", לשון עבר, כי לעתיד לא יאמרו כן. אך נוסח השיר של שבת לא ישתנה כי מדבר על יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.

</ref>. החתם סופר מחדש, כי נוסח כל הימים ישתנה, ולכן נאמר ש"זהו השיר שהלווים היו אומרים בבית המקדש", לשון עבר, כי לעתיד לא יאמרו כן. אך נוסח השיר של שבת לא ישתנה כי מדבר על יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.

<strong>תפילת שמונה עשרה - בקול רם</strong>

 

== תפילת שמונה עשרה - בקול רם ==

 

<strong>אדמו"ר הזקן</strong><ref>תורה אור סוף פרשת ויגש ד"ה 'ואכלתם', (מה, ב) "והנה ידוע דכעת בגלות המל' מקבלת האור ע"י ז"א שהוא מקבל בעצמו מאמא, וכמ"ש בעטרה שעטרה לו אמו והוא משפיע אח"כ למל' אבל לעתיד נאמר א"ח עט"ב (=אשת חיל עטרת בעלה), שתהיה המל' עט"ב, ז"א (=זאת אומרת) שתתעלה שתתעלה יותר למעלה הימנו כי נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן כו'. וזהו הטעם למשארז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש. ולכן עתה בזה"ז נאמר משמח חתן וכלה שהכלה היא המל' מקבלת האור ע"י החתן ז"א.

<strong>אדמו"ר הזקן</strong><ref>תורה אור סוף פרשת ויגש ד"ה 'ואכלתם', (מה, ב) "והנה ידוע דכעת בגלות המל' מקבלת האור ע"י ז"א שהוא מקבל בעצמו מאמא, וכמ"ש בעטרה שעטרה לו אמו והוא משפיע אח"כ למל' אבל לעתיד נאמר א"ח עט"ב (=אשת חיל עטרת בעלה), שתהיה המל' עט"ב, ז"א (=זאת אומרת) שתתעלה שתתעלה יותר למעלה הימנו כי נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן כו'. וזהו הטעם למשארז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש. ולכן עתה בזה"ז נאמר משמח חתן וכלה שהכלה היא המל' מקבלת האור ע"י החתן ז"א.

</ref> כותב כי לעתיד לבוא יתפללו שמונה-עשרה בקול רם. ומבאר דברים אלו, שדווקא בזמן הגלות, שמלכות מקבל מז"א, מתפללים שמו"ע בלחש. אבל לעתיד לבוא, כשתתגלה מעלת המלכות, ותהיה 'אשת חיל עטרת בעלה', יתפללו שמו"ע בקול רם.

</ref> כותב כי לעתיד לבוא יתפללו שמונה-עשרה בקול רם. ומבאר דברים אלו, שדווקא בזמן הגלות, שמלכות מקבל מז"א, מתפללים שמו"ע בלחש. אבל לעתיד לבוא, כשתתגלה מעלת המלכות, ותהיה 'אשת חיל עטרת בעלה', יתפללו שמו"ע בקול רם.

<strong>הרבי</strong><ref>התוועדויות תשמ"ו, ח"ב ע' 269 "יש להתעכב על דבר חידוש בתו"א סוף פרשת ויגש בסיום הדרוש מבאר את הטעם לשינוי הלשון בברכה אחרונה דנישואין מהרה ה' אלקינו ישמע בערי יהודה כו' בא"י משמח חתן עם הכלה ולא כמ"ש בברכה שלפנ"ז משמח חתן וכלה שמשמח חתן וכלה קאי על זמן הזה שהכלה היא המלכות מקבלת האור ע"י החתן ז"א משא"כ בנוגע לזמן דלעתיד לבוא מהרה ה' אלקינו ישמע כו" שאז תתעלה המלכות למעלה מז"א נאמר משמח חתן עם הכלה שע"י הכלה הוא משמח את החתן מפני שאשת חיל עטרת בעלה וממשיך שוהו גם הענין דקול כלה כי עתה בגלות נאמר נאלמתי דומי' הכלה שותקת אבל לעתיד כשתתעלה מעלה מעלה אז תהי' ג"כ משפעת ונק' קול כלה ומסיים וכמו"כ יובן ענין שמונה עשרה צלותא בחשאי הוא רק בזמן הזה שהנוק' היא בחי' מקבל ולא משפיע אבל לעתיד כשתתעלה להיות בבחי' משפיע כמו הדכר עצמו או יהי' שמו"ע בקול רם וכאן רואים דבר חידוש שלא שמים לב אודותיו שלעתיד לבוא תהי' תפלת שמו"ע בקול רם ויש לעיין ולחפש היכן הוא מקור הדברים לחידוש זה בודאי שדבריו של אדמו"ר הזקן עצמו הם מקור כו' אבל אעפ"כ לא מסתבר שזהו חידוש של אדמו"ר הזקן וכנראה יש מקור לדבר גם בספרים שלפנ"ז ויש לומר מעין מקור לדבר מדברי הזהר פרשת ויגש (שנתבארו גם בהערות אאמו"ר) "קול ברמה נשמע, ברמה, מאי ברמה דא הוא עלמא עלאה, עלמא דאתי", וענין זה בא בהמשך להמבואר לפנ"ז (בזהר שם) בעניין התפלה "לא איצטריך לי' לבר נש למשמע קלי' בצלותי' אלא לצלאה בלחש", וכהמשך לזה מובן הענין "דקול ברמה נשמע" (תפלתה של רחל שמבכה על בני"') בקול רם דוקא, ומכיון ש"ברמה" קאי על "עלמא דאתי" לעתיד לבוא, מוכח, שלעתיד לבוא תהי' תפלת שמו"ע (שבזמן הזה היא בלחש צלותא בחשאי) - ברמה בקול רם דוקא.

<strong>הרבי

 

<strong><ref>התוועדויות תשמ"ו, ח"ב ע' 269 "יש להתעכב על דבר חידוש בתו"א סוף פרשת ויגש בסיום הדרוש מבאר את הטעם לשינוי הלשון בברכה אחרונה דנישואין מהרה ה' אלקינו ישמע בערי יהודה כו' בא"י משמח חתן עם הכלה ולא כמ"ש בברכה שלפנ"ז משמח חתן וכלה שמשמח חתן וכלה קאי על זמן הזה שהכלה היא המלכות מקבלת האור ע"י החתן ז"א משא"כ בנוגע לזמן דלעתיד לבוא מהרה ה' אלקינו ישמע כו" שאז תתעלה המלכות למעלה מז"א נאמר משמח חתן עם הכלה שע"י הכלה הוא משמח את החתן מפני שאשת חיל עטרת בעלה וממשיך שוהו גם הענין דקול כלה כי עתה בגלות נאמר נאלמתי דומי' הכלה שותקת אבל לעתיד כשתתעלה מעלה מעלה אז תהי' ג"כ משפעת ונק' קול כלה ומסיים וכמו"כ יובן ענין שמונה עשרה צלותא בחשאי הוא רק בזמן הזה שהנוק' היא בחי' מקבל ולא משפיע אבל לעתיד כשתתעלה להיות בבחי' משפיע כמו הדכר עצמו או יהי' שמו"ע בקול רם וכאן רואים דבר חידוש שלא שמים לב אודותיו שלעתיד לבוא תהי' תפלת שמו"ע בקול רם ויש לעיין ולחפש היכן הוא מקור הדברים לחידוש זה בודאי שדבריו של אדמו"ר הזקן עצמו הם מקור כו' אבל אעפ"כ לא מסתבר שזהו חידוש של אדמו"ר הזקן וכנראה יש מקור לדבר גם בספרים שלפנ"ז ויש לומר מעין מקור לדבר מדברי הזהר פרשת ויגש (שנתבארו גם בהערות אאמו"ר) "קול ברמה נשמע, ברמה, מאי ברמה דא הוא עלמא עלאה, עלמא דאתי", וענין זה בא בהמשך להמבואר לפנ"ז (בזהר שם) בעניין התפלה "לא איצטריך לי' לבר נש למשמע קלי' בצלותי' אלא לצלאה בלחש", וכהמשך לזה מובן הענין "דקול ברמה נשמע" (תפלתה של רחל שמבכה על בני"') בקול רם דוקא, ומכיון ש"ברמה" קאי על "עלמא דאתי" לעתיד לבוא, מוכח, שלעתיד לבוא תהי' תפלת שמו"ע (שבזמן הזה היא בלחש צלותא בחשאי) - ברמה בקול רם דוקא.

(ויגש, רי, א)

(ויגש, רי, א)

על 'עלמא דאתי'. וראה גם לקו"ש חל"ה פ' ויגש א סעיף ו. והערה 40* שם.

על 'עלמא דאתי'. וראה גם לקו"ש חל"ה פ' ויגש א סעיף ו. והערה 40* שם.

</ref> מביא דברים אלו, ואף מוסיף מקור לדברי אדמו"ר הזקן מדברי <strong>הזוהר</strong><ref>לקוטי שיחות חלק לה, שיחה א' לפרשת ויגש בסופה "והנה בתורה אור סוף פרשתינו איתא: "וכמו"כ יובן עניין שמו"ע צותא החשאי הוא רק בזמן הזה שהנוק' הוא בחי' מקבל ולא משפיע, אבל לעתיד כשתתעלה להיות בבחי' משפיע כמו הדכר עצמו אז יהיה שמו"ע בקול רם ויהיה קול כלה".

</ref>  

מביא דברים אלו, ואף מוסיף מקור לדברי אדמו"ר הזקן מדברי <strong>הזוהר</strong><ref>לקוטי שיחות חלק לה, שיחה א' לפרשת ויגש בסופה "והנה בתורה אור סוף פרשתינו איתא: "וכמו"כ יובן עניין שמו"ע צותא החשאי הוא רק בזמן הזה שהנוק' הוא בחי' מקבל ולא משפיע, אבל לעתיד כשתתעלה להיות בבחי' משפיע כמו הדכר עצמו אז יהיה שמו"ע בקול רם ויהיה קול כלה".

ולכאורה צ"ע, שכיון שע"פ פנימיות הורה (דעת הזוהר) העניין דתפילה בלחש הוא מצד גדר ומהות התפילה, כי הוא היבוטי דהביטול במציאות דהתפילה שהוא אמיתית התוכן דתפילת העמידה (כנגד עולם האצילות) – כיצד ייתכן שלעת"ל תהיה התםילה בקול רם, שהוא היפך הביטול?

ולכאורה צ"ע, שכיון שע"פ פנימיות הורה (דעת הזוהר) העניין דתפילה בלחש הוא מצד גדר ומהות התפילה, כי הוא היבוטי דהביטול במציאות דהתפילה שהוא אמיתית התוכן דתפילת העמידה (כנגד עולם האצילות) – כיצד ייתכן שלעת"ל תהיה התםילה בקול רם, שהוא היפך הביטול?

ויש לבאר זה ע"פ מ"ש אאמו"ר בהערותיו לזוהר שם בביאור הלשונות שם: "הג' לשונות רעותא כוונה תקונא הוא כי תפילה הוא במל' הנה רעותא רצון הוא כתר מלכות, וכוונה שהוא בשכל ומוחין הוא המוחין דמל' חו"ב, ותקונא הוא בהמדות דמל' שמדעתה עד הודה, [וממשיך] וליחדא יחודא דמרי', הוא ברחם המל' ששם הוא היחוד וכמובן".

ויש לבאר זה ע"פ מ"ש אאמו"ר בהערותיו לזוהר שם בביאור הלשונות שם: "הג' לשונות רעותא כוונה תקונא הוא כי תפילה הוא במל' הנה רעותא רצון הוא כתר מלכות, וכוונה שהוא בשכל ומוחין הוא המוחין דמל' חו"ב, ותקונא הוא בהמדות דמל' שמדעתה עד הודה, [וממשיך] וליחדא יחודא דמרי', הוא ברחם המל' ששם הוא היחוד וכמובן".

</ref> <strong>מסביר הרבי</strong>, שעניין התפילה בקול לעתיד, הוא גילוי הביטול בתכלית השלימות, שיתגלה בכל מציאות העולם ש"אין עוד". ואף שבדרך כלל ביטול עניינו שתיקה, בגאולה יהיה <strong>גילוי</strong> הביטול.

</ref> <strong>מסביר הרבי</strong>, שעניין התפילה בקול לעתיד, הוא גילוי הביטול בתכלית השלימות, שיתגלה בכל מציאות העולם ש"אין עוד". ואף שבדרך כלל ביטול עניינו שתיקה, בגאולה יהיה <strong>גילוי</strong> הביטול.

<strong>ברוך שם כבוד מלכותו – בקול רם </strong>

 

== ברוך שם כבוד מלכותו – בקול רם ==

 

כיום אומרים את תפילת 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' בלחש, על פי דברי הגמרא

כיום אומרים את תפילת 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' בלחש, על פי דברי הגמרא

</ref> שעניין זה מגיע מצד הביטול וקבלת עול מלכות שמים "עול מצוות", דלעתיד, שיהיה בשלמות מצד קיום היעוד "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ". ואז יהיה 'לילה כיום יאיר', ויוכלו לאמר ברוך שם בקול רם.

</ref> שעניין זה מגיע מצד הביטול וקבלת עול מלכות שמים "עול מצוות", דלעתיד, שיהיה בשלמות מצד קיום היעוד "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ". ואז יהיה 'לילה כיום יאיר', ויוכלו לאמר ברוך שם בקול רם.

<strong>השינויים בתפילה לעתיד לבא – כולם קשורים זה בזה</strong>

 

== השינויים בתפילה לעתיד לבא – כולם קשורים זה בזה ==

 

בספר <strong>ימות המשיח בהלכה </strong>מבאר הדברים, ועולה כי הדברים תלויים זה בזה:

בספר <strong>ימות המשיח בהלכה </strong>מבאר הדברים, ועולה כי הדברים תלויים זה בזה: