386
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ימות המשיח בהלכה חלק ב׳ - סימן כו׃ הקרבת פסח שני אם יבנה המקדש בין פסח ראשון לשני (הצגת מקור)
גרסה מ־00:01, ט"ז באדר א' ה'תשע"ט
, 00:01, ט"ז באדר א' ה'תשע"טיצירת דף עם התוכן "הנה מבואר בכ"מ דעשיית פסח שני הוא רק ביחיד ולא בציבור, דציבור אין עושין פסח שני וכדאיתא בפ..."
הנה מבואר בכ"מ דעשיית פסח שני הוא רק ביחיד ולא בציבור, דציבור אין עושין פסח שני וכדאיתא בפסחים סו,ב "איש נדחה לפסח שני ואין ציבור נדחה לפסח שני" ולפי"ז לכאורה צריך לומר בפשטות שאם יבנה ביהמ"ק בין פסח ראשון לפסח שני, לא יהא שייך הקרבת ק"פ ע"י כל ישראל – ציבור – בפסח שני,{{הערה|ראה בס' עיקרי הד"ט או"ח סי' כ'.}} וכדאי להביא כאן קצת מהשקו"ט והשיטות בענין זה.
== שיטת המנחת חינוך: דין רוב הציבור נקבע בעזרה בפסח ראשון ==
א) הדין פשוט דאם רוב הציבור היו טמאי מתים עושים את הראשון בטומאה ואין מקריבים פסח שני, ואם היו רובם טמאי זבים או מצורעים וכו', כתב המנ"ח (מצוה ש"פ אות יא) דאין עושים הפסח באותה שנה כלל, וכן כתב גם המאירי (פסחים סט,ב, בד"ה מי שהי'): וז"ל: כל שהצבור הופקע מפסח ראשון כגון שהיו רובם זבים ומצורעים וכיוצא באלו, אע"פ שמיעוטן טמאי מתים הרי הצבור כולו ומעוטו נדחה כל אותה שנה מקרבן הפסח שרוב הצבור נדחה מפסח ראשון שלא הותרה טומאה בצבור אלא בטומאת מת ונדחו מן השני שאין צבור נדחה לפסח שני וכו' עכ"ל, וראה גם בערוך השולחן העתיד הל' ק"פ סי' קצ"א סעי' ט"ו שכ"כ. ועי' בס' הר המורי' פ"ה מק"פ אות י"ד.
ובאות י"ג שם חקר המנ"ח באופן שבין ב' הפסחים נתגיירו הרבה גרים או נתגדלו הרבה קטנים ונעשו עתה בזמן פסח שני '''לרוב''' הציבור, אי נימא דכיון שהם עכשיו '''רוב''' הציבור, אין עושים פ"ש מצד הדין דציבור אין עושין פ"ש, או עושין, ומכריע שעושין פ"ש, כי הרוב והמיעוט תלוי רק איך הוא השיעור בעת '''פסח ראשון''', וכיון שבפסח ראשון לא היו הם הרוב לכן יכולים הם לעשות פ"ש, וכן הוא להיפך אם בזמן פסח ראשון היו הרוב טמאין בטומאת זב וכו', ואח"כ נתמעטו אין עושין פ"ש, ולמד כן מדברי הרמב"ם (הל ק"פ פ"ז ה"ו) שכתב: "כיצד משערים הפסח לידע אם רוב הקהל טמאים או טהורים, אין משערין בכל האוכלין שאפשר שיהיו עשרים נמנין על פסח אחד ומשלחין אותו ביד אחד לשחוט עליהן, '''אלא משערין בכל הנכנסים לעזרה''' ועד שהן מבחוץ קודם שתכנס כת הראשונה משערין אותן" הרי נמצא שמשערין וקובעים הדין באלו הנכנסין בעזרה '''בפסח ראשון''' אם הם רוב או מיעוט{{הערה|אבל ראה בשוה"ג שם במנ"ח החדש שדחה ראייתו.}} וזה קובע הדין אח"כ לגבי הקרבת פסח שני.
ועפי"ז הוסיף לחדש דאם יש בסמיכות להעזרה מיעוט טמאים, אף ששאר ישראל הם רוב טמאים, מ"מ כיון שאינם נמצאים שם בסמיכות להעזרה אינם נמנין בהמנין כלל, ונקבע הדין לשנה זו שיש מיעוט טמאים, ויכולים אלו - שהיו בדרך רחוקה - לעשות פסח שני אף שהם הרוב, דהוו להו כאילו הרבה גרים נתגיירו שחייבים בפסח שני, ומסיים דעפ"ז נראה ברור דאם יבנה ביהמ"ק במהרה בימינו בין שני הפסחים, כיון שבראשון לא היו ישראל שם ולא הי' מקדש כלל, לא חל אז דין רוב שאינם ראויים לפסח ראשון, ובמילא יהיו כל ישראל חייבים לעשות פסח שני דהוה כמו שנתגיירו גרים רבים.
== שיטת כ"ק אדמו"ר: ציבור שלא הקריב מצד סיבה צדדית – נדחה לפסח שני ==
ב) שיטת הרבי (לקוטי שיחות חי"ב עמ' 216 ואילך, ובחי' וביאורים לש"ס ח"א סי' ט' ובנספחים שם) דאף דליכא פ"ש בציבור, הן בטמאי מתים והן בטמאי זבין (וכהמאירי והמנ"ח הנ"ל), מ"מ כל זה הוא כאשר לא הקריבו פ"ר מצד '''דחיית התורה''', אבל אם הי' מחמת סיבה צדדית משום שלא הי' ביהמ"ק וכו' שפיר שייך בהם עשיית פ"ש, ויסוד זה הוכיח מלשון הגמ' (פסחים סז,א) "ורובא לא '''מדחו''' לפסח שני" (ולא אמרו "לא '''עבדי''' פסח שני"), דמשמע שאין זה דין בפסח שני דליכא עשיית פסח שני בציבור, אלא הוא דין בפסח ראשון, דדין '''דחי' שבתורה''' מפסח ראשון לפסח שני הוא רק ביחיד ולא בציבור, דאם הציבור היו טמאי מתים בפ"ר, לא שייך בהם פ"ש שהרי הן מחוייבים להקריב פ"ר בטומאה, ואם היו טמאי זבים וכו' אינם נדחים לפ"ש שאין להם הקרבת ק"פ כלל, מיהו כל זה הוא באופן שנדחו מפסח ראשון מצד דין תורה, אבל כשהי' מחמת סיבה צדדית כנ"ל שלא הי' ביהמ"ק שפיר שייך עשיית פ"ש גם בציבור.
וראה גם בס' 'תורת מנחם – התוועדויות' תשד"מ ח"ג (עמ' 1549) וז"ל: וע"פ המבואר באחרונים שכאשר יבוא משיח צדקנו בין פסח ראשון לפסח שני חייבים להקריב פסח שני זוכים להקריב פסח שני בבית המקדש השלישי עכ"ל.
וראה גם בהמכתב שבסו"ס 'נימוקי או"ח' להגה"ק ממונקאטש זצ"ל (בד"ה אך י"ל עוד) שכתב ג"כ כדעת הרבי, דבאופן שכל ישראל היו אנוסים כחבושים בבית אסורים, בזה לא מיירי הרמב"ם במה שכתב שאין ציבור מקריבין פ"ש.
== שיטת הגר"א פארדו: רק בטומאת מת אין ציבור נדחין לפסח שני ==
ג) שיטת הג"ר אברהם פארדו (שנדפס בשו"ת חותנו - החיד"א - 'יוסף אומץ' סי' ו) דהא דאמרינן דאין ציבור נדחין לפסח שני לא אמרינן כן אלא אם אידחו מכח '''טומאת מת''', אבל אי אדחו מכח טעמא אחרינא כגון שהיו הרוב זבין ודאי עבדי, והביא ראיה לזה מלשון הרמב"ם (פ"ז מהל' ק"פ ה"א) וז"ל: רבים שהיו טמאי מת בפסח ראשון אם היו מיעוט הקהל הרי אלו נידחין וכו' אבל אם היו רוב הקהל וכו' אינן נידחין אלא יקריבו וכו' שנאמר וכו' יחידים נידחים ואין צבור נדחה ודבר זה '''בטומאת המת''' בלבד וכו' עכ"ל, הרי דקאמר דהא דאין ציבור נידחין היינו בטומאת מת דוקא, אבל בשאר טומאות ודאי נידחין לפסח שני.
והביא שם שכ"כ המבי"ט ב'קרית ספר' (שם) ריש פ"ז וז"ל: רבים שהיו טמאי מתים וכו' יקריבו הכל הפסח בטומאה .. ומש"ה כתיב לנפש (במדבר ט,ז) למימר דבטומאת מת דוקא הוא דהיקל עלייהו, אבל זיבה וצרעת לא היקל עלייהו שיעשו בטומאה, '''אלא ידחו לשני''' וכו' עכ"ל, (ולא כהמאירי הנ"ל), הרי קאמר בהדיא דלהרמב"ם בטומאת זיבה וכו' ידחו לשני אף דהוו רובא, – וממשיך – דמעתה כיון דשמעינן בהדיא דמאי דקפיד קרא לומר דציבור לא עבדי פסח שני היינו דוקא בטומאת מת דוקא, אבל אי אידחו מכח שאר דברים עבדי ואפילו ציבור, א"כ בנדו"ד – כשנבנה ביהמ"ק בין פסח ראשון לשני – כיון דמאי דלא עבדו בראשון אינו אלא מטעמא דאונס, אנוס על פי הדיבור שאין לנו מקדש ולא מזבח ולא כהן להקריב קרבנות חובותינו, ואילו היה בית המקדש קיים ודאי היו עושין בטומאה, נמצא שלא היתה הדחייה מתוך טומאה אלא מתוך אונס, וא"כ למה נגרע לבלתי הקריב קרבן ה' במועדו בשני, דהא להכי שדייה רחמנא להאי לנפש לומר לך איש נדחה ואין ציבור נדחין והיינו דוקא לנפש דהיינו טמאי מת הא שאר אונסים ודאי עבדי.
והוסיף ראי' לזה מפסחים צג,א: "ת"ר אלו שעושין את הב' הזבין והזבות המצורעים והמצורעות וכו' השוגגין והאנוסים והמזידים וטמא ושהיה בדרך רחוקה וכו'", הרי בהדיא דכולהו תני בלשון רבים חוץ מן הטמא וכו' ומדתני לכולהו בלשון רבים, משמע בהדיא דבכולהו אין קפידא אי הוו רבים אלא אפילו רבים עבדי וכו'.{{הערה|ועי' לח"מ הל' ק"פ פ"ה ה"א שכתב דדוקא בטמא מת אין ציבור נדחין, אבל בשאר טומאות אפילו ציבור נדחין, ומשמע לכאורה דסב"ל ג"כ כהגר"א פארדו, אבל יש לדחות דכוונתו דבטמא מת עושין פ"ר, אבל בשאר טומאות נדחין לגמרי דאין מקריבין ק"פ כלל וכהמאירי וראה מקראי קודש (פסח ח"א סי' י"ג) שכ"כ.}}
ומוסיף דאין לומר דנהי דחייבים אנו לעשותו, מ"מ כל היכא דעבדי צבור בראשון עביד יחיד בשני וכל היכא דלא עבדי ציבור בראשון לא עביד יחיד בשני, וא"כ ה"ה נמי הכא בנדו"ד כיון דלא נעשה הפסח בראשון כלל לא ליתעביד שני כדאיתא בש"ס פסחים פ,א, וכ"כ הרמב"ם שם בה"ד, דזה אינו דלא אמרינן הכי אלא דוקא '''ליחידים''', ר"ל שהעושה הפסח ב' הוא יחיד, אבל לגבי רבים הבאים לעשות את הפסח לא איתמר, כגון בנידו"ד ושאר טומאות שאירעו להם ולא עשו את הפסח בזמנו בראשון ולא נתקיים מצות פסח כלל ודאי דעבדי בב', עיי"ש עוד והביא ראי' לזה מלשון הרמב"ם, עכתו"ד.
הרי יוצא מכ"ז דסבירא להו לכל השיטות הנ"ל דאם יבנה ביהמ"ק לפני פ"ש יקריבו הציבור פ"ש, אלא שכ"א כתב מטעם אחר, וכפי' שנת'.
== הפלוגתא בירושלמי בדין פסח שני כש"ניתן לישראל לבנות בית הבחירה" ==
והנה איתא בירושלמי פסחים (פ"ט ה"א):"טמא לנפש אין לי אלא טמא לנפש טמא זיבה וטמא צרעת מניין, תלמוד לומר טמא מת ריבה, מה תלמוד לומר טמא נפש, אלא איש טמא נפש נדחין לפסח שני, ואין ציבור טמא נפש נדחה לפסח שני, טמא זיבה וטמא צרעת נדחין לפסח שני, טומאת ע"ז עשו אותה כטמא זיבה וטמא צרעת, '''ניתן לישראל לבנות בית הבחירה''', יחיד עושה פסח שני ואין ציבור עושין פסח שני, רבי יודה אומר ציבור עושה פסח שני, שכן מצינו בחזקיה שעשה פסח שני, הדא הוא דכתיב (דברי הימים-ב ל,יח) כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה וגו'", ובתוספתא פסחים פ"ח ה"ב איתא: "'''ניתן להן לישראל לבנות בית הבירה''' היחיד עושה פסח שני ואין הצבור עושה פסח שני, ר' יהודה אומר אף הצבור עושה פסח שני, אמ' ר' יהודה מעשה בחזקיהו המלך שעישה את הצבור לעשות פסח שני שנאמר כי מרבית העם רבת מאפרים וממנשה מיששכר ומזבולון לא הטהרו וגו'" וכבר טרחו המפרשים שם ובכ"מ לבאר הפירוש ב"ניתן להן לישראל לבנות בית הבחירה"? ונראה שרובם פירשו דהיינו כשנבנה ביהמ"ק בין פסח ראשון לשני,{{הערה|מנ"ח שם, מרכבת המשנה הל' ק"פ פ"ז ה"א, גליוני הש"ס פסחים צג,א, וקהלת יעקב שם, גליון אפרים ירושלמי שם, וראה בס' ראשית בכורים (להג"ר בצלאל כהן) עמ' קכ"ד בההגהה בענין זה, ומסיק דאין עושין פ"ש כי אין הציבור עושין פ"ש עיי"ש, וראה חזון יחזקאל תוספתא שם, וראה בס' 'בין פסח לשבועות' פ"ז סעי' ה ועוד.}} ונמצא לפי"ז דבנדון דידן, יש פלוגתא בין הת"ק ורבי יהודא, דת"ק סב"ל דאין מקריבין פ"ש כיון שהם ציבור, ורבי יהודא סב"ל דמקריבין.
ועי' בס' 'מקראי קודש' פסח (ח"א סי' יג) שהביא בשם האדר"ת לפרש דברי הירושלמי דבתחילה דנים במקום שהציבור נדחה מפסח ראשון לא משום טומאת מת אלא משום טומאות אחרות, דת"ק סב"ל דגם בזה אמרינן דאין ציבור עושין פ"ש – וכדהובא לעיל מהמאירי, ורבי יהודא סב"ל דבזה גם צבור עושין פ"ש – וכהגר"א פארדו, ובהמשך לזה הביא הירושלמי הדין אם ניתן רשות לבנות ביהמ"ק בין פ"ר לפ"ש, דזה דומה ממש לדיון הקודם כיון דגם בזה לא הקריבו פסח ראשון משום סיבה אחרת משום שלא הי' להם ביהמ"ק וכו' דלת"ק אין ציבור עושין פ"ש ולרבי יהודא עושין, ועי' בזה גם ב'אמבוהא דספרי' פ' בהעלותך אות לא.
ולפי פירוש זה לכאורה צ"ל בפשטות דכיון דהלכה כרבים, במילא ההלכה כת"ק דגם בזה אין ציבור עושין פ"ש, וכ"כ הגרש"י זוין ז"ל במכתבו להרבי (ראה בנספחים שם) דמצינו רק בעירובין דהלכה כרבי יהודא אפילו כנגד רבים ולא במילי אחרינא (עירובין פא,ב, וברא"ש שם פ"ג סי ד') נמצא דבזה צ"ל דהלכה כחכמים, וכן נקט בפשיטות הגרי"א הרצוג בס' 'היכל יצחק' או"ח סי' נ"ג עיי"ש.
אבל במכתב הנ"ל של הגה"ק ממונקאטש, הביא ג"כ ירושלמי זה ופירש דהיינו שהי' הגאולה בין פ"ר לפ"ש, וכתב די"ל דבכה"ג הלכה כרבי יהודא שם דעושין גם הציבור פ"ש עיי"ש, אלא שלא פירש למה נימא בזה דהלכה כרבי יהודא ולא כרבים, ונראה לכאורה דגם הרבי (שם) נוטה לומר כן, שהרי לכן ביאר דגם בדעת הבבלי י"ל דסב"ל כרבי יהודא שבירושלמי, וראה גם לקוטי שיחות חל"ג עמ' 60 בענין זה, וראה שו"ת 'עני בן פחמא' או"ח סי' כ"ט דשקו"ט בענין זה ור"ל דמהתוספתא נראה דפלוגתא דניתן לישראל לבנות בית הבחירה וכו' תלוי בהפלוגתא שבין רבי ור' נתן בגר שנתגייר אם פ"ש תשלומין לראשון או רגל בפ"ע (פסחים צג,א), וכיון שהרמב"ם פסק כרבי (פ"ה ה"ז) שהוא רגל בפ"ע לכן פסקינן גם הכא דאם ניתן לבנות ביהב"ח חייבין בפ"ש עיי"ש, אבל דבריו אינם מובנים דהרי זהו מחלוקת בפ"ע בנוגע לפ"ש '''בציבור'''.
ועי' גם בס' משך חכמה פ' פינחס (כח,טז) שהביא התוספתא והירושלמי הנ"ל, ודייק מלשונות הכתובים שם, דאם לא היה להם בית הבחירה בניסן, אז עושים כל ישראל הפסח בחודש השני, ואז עושים כל ישראל חג המצות '''שבעת ימים''' בחודש השני, אף על גב דפסח שני של יחידים נאכל על מצות רק בליל ט"ו, אבל כשכל ישראל עושים אותו אז עושים חג מצות שבעת ימים עיי"ש, והוא חידוש גדול.
== תפילה בליל הסדר שנזכה להקריב פסח שני ==
וכבר הובא בכ"מ,{{הערה|ראה בשו"ת 'דברי ישראל' ח"ב סי' ע"ב ובס' 'ילקוט המאירי' על הש"ס פסחים קטו,א, (ד"ה על מצות) ועוד.}} מ"ש בהגש"פ 'קול יהודא' (עמ' ק"ס) בנוגע להנוסח שאומרים באכילת כורך בליל הסדר לקיים מ"ש "על מצות ומרורים יאכלוהו" שכבר הקשו ע"ז רבים,{{הערה|ראה הגדת הרבי שם, ובשו"ת חת"ס או"ח סי' ק"מ, ואבני נזר או"ח סי' שפ"ג, רש"ש פסחים קטו,א, ועוד.}} דהלא קרא זה נאמר בפסח שני (בהעלותך ט,יא) ולמה לא הביא קרא הנאמר לגבי פסח ראשון (בא יב,ח) "ומצות על מרורים יאכלוהו"? ותירץ הגה"ק מהר"י מבעלז זצ"ל, דאנו מבקשים כעת בעת אכילת הכורך בליל הסדר שנזכה שעוד השנה יבנה ביהמ"ק בין פסח ראשון לשני, ונזכה עוד השנה להקריב פסח שני עכ"ד. (וכ"כ בס' 'שער יששכר' מאמרי חודש אייר, מאמר פסחא זעירא (אות י"ג) וכתב שם: "כנודע מהירושלמי פסחים שאם יבוא משיח בין פסח ראשון לשני יקריבו כל הציבור הק"פ בפסח שני" ולשיטתו קאי במ"ש בנימוקי או"ח כנ"ל) וכשנאמרו הדברים לפני הגרי"ש נאטנזון זצ"ל מלבוב תמה ע"ז, דהרי ציבור אין עושין פסח שני? והשיבו שהדברים מפורשין בירושלמי (הנ"ל) דאיתא התם ניתן לישראל לבנות בית הבחירה רבי יהודא אומר ציבור עושין פסח שני עיי"ש.
ומשמע מזה דסב"ל ג"כ דההלכה כרבי יהודא אף דלכאורה צ"ל דהלכה כרבים, וראה בזה בס' פרדס יוסף החדש בהעלותך ט,י, ור"ל שם דכיון דאמרינן דלעת"ל הלכה כבית שמאי אף דב"ה היו הרוב, מוכח מזה דלעת"ל לאו דוקא דנימא דהלכה כרבים עיי"ש, ויש לפקפק בזה.
== פירוש ה'חסדי דוד' שהירושלמי איירי באמצע זמן בית ראשון ==
ובחסדי דוד תוספתא שם (ובפרטיות יותר בפירושו הארוך שם) פי' כוונת הירושלמי באופן אחר מהנ"ל, דלא איירי כלל אודות לעת"ל, אלא קאי על הזמן דבית ראשון בזמן חזקי' שהוצרכו לתקן המזבח ושבט אחד נטמא, וע"פ מה דאיתא בירושלמי פ"ק דסנהדרין (ה"ב) אההיא דחזקיהו שמצאו גולגולת של ארונה היבוסי תחת המזבח, וא"כ באותו זמן נתקלקלה הרצפה או בנין המזבח, והוצרכו לחתור ולחפור שם כדי לבנות המזבח מחדש ועי"ז מצאו הגולגולת, – דאי לא"ה איך לא נמצא ולא נודע דבר זה כמה שנים עד אותו הזמן בימי חזקיהו – וזהו הכוונה מה שאמר כאן (בתוספתא) שהיה זמן שניתן להם לישראל לבנות בית הבחירה, כלומר שהוצרכו לבנותו מחדש ואז הוצרכה הלכה זו למעשה לדעת אם ציבור נדחה לפי שאירע זה קרוב לפסח, ופליגי רבנן ור"י '''באופן זה''' דוקא, אם היו צריכים להקריב פסח שני או לא, ומבאר דלשיטתייהו אזלי אם שבט אקרי קהל או לא, וכן אם טומאה הותרה בציבור או דחויה בציבור, ופירש עפ"ז המשך ראיית רבי יהודא מקרא דחזקי' עיי"ש בארוכה.
ועי' בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ב סי' מז) שהביא פירושו, והוסיף דהך שמצאו בימי חזקיה גולגולת של ארונה היבוסי תחת המזבח מובא גם בירושלמי פסחים שם בסמוך להך מימרא של ניתן לישראל לבנות בית הבחירה, ועי"כ מתאמת יותר פירושו זה של החסדי דוד, וראה בזה גם ב'שירי מנחה' תוספתא שם.
ולפי פירוש זה יוצא שמדובר בירושלמי ובתוספתא בכלל על התקופה של בית ראשון כשעמד עוד על תילו ורק הוצרכו לבנות בו כמה תיקונים ברצפה ובמזבח, ואין זה שייך לענין בנין ביהמ"ק לעת"ל בין פ"ר לפ"ש, ולפי"ז י"ל דבנוגע לעת"ל אין בזה שום פלוגתא וכו"ע מודי שעושין פ"ש, וא"כ הרי מבואר יותר חידושו של הרבי הנ"ל, כי גם לפי הבבלי שאין ציבור נדחה לפ"ש, מ"מ באופן שנבנה ביהמ"ק בין פ"ר לפ"ש, י"ל דכו"ע מודים שעושין פ"ש, וכ"כ שם הגר"א פארדו שלפי פירוש הנ"ל של אביו בחסדי דוד, כו"ע מודי בנבנה ביהמ"ק בין פ"ר לפ"ש שעושין פ"ש.{{הערה|וראה גם בס' 'אבי הנחל' דרוש י"ג דשקו"ט בדברי הירושלמי, ועי' בזה בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' קמ"ח ס"ק ט' ועוד, ובס' תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ט כרך ג עמ' 130 ביחידות עם הרבנים הראשיים עיי"ש, ובס' ילקוט הגרשוני או"ח סי' תצ"ב.}}
== אם טומאה הותרה בציבור גם בפסח שני ==
ולפי דעות הנ"ל שאם יבנה ביהמ"ק בין פ"ר לפ"ש יעשו הציבור פסח שני, מצינו דפליגי אם יכולים לעשותו גם בטומאה כשלא היו יכולים להזות ג' וז', דהמנ"ח שם בסופו כתב דאף דלשון הגמ' ביומא נא,א, הוא: "מפני '''טומאה''' דחיתו, ויעשה בטומאה?" וא"כ הי' אפשר לומר שזהו רק אם נדחה מפני הטומאה, דאז אין פ"ש בא בטומאה, אבל כשהוא מחמת סיבה אחרת אפשר לעשותו אפילו בטומאה, אבל מסיק דבאמת אין חילוק מאיזה טעם נדחה, דפסח שני אינו דוחה את הטומאה לעולם ופשוט עיי"ש, אבל הרבי הביא שם דנוסף לזה שישנם כמה דעות (מאירי פסחים צה,ב) דפסח שני אינו דוחה את הטומאה הוא לפי שבא ביחיד והיחיד אין טומאה נדחית מפניו, (וראה גם תוס' יומא נא,א, בד"ה דוחה) ולפי"ז יוצא דבאופן שציבור עושים את פ"ש יקריבו גם בטומאה, הנה י"ל עוד, דמתי ליכא פ"ש בטומאה, דוקא באופן ש"מפני '''הטומאה דחיתיו'''" היינו שנדחה רק מצד דין '''טומאה''', אבל באופן שלא הקריבו פ"ר מצד סיבה אחרת ובנדו"ד משום שלא הי' ביהמ"ק י"ל דלכו"ע יקריבו אפילו בטומאה. (וראה שם בהמכתב אח"כ שכתב שכן משמע מלשון הגמ' אף שהמנ"ח לא נוקט כן כנ"ל).{{הערה|ולכאורה יש להוסיף, דגם בזה י"ל דמתי אין עושין בטומאה, רק כש"'''דיחיתיו'''" כשנדחה מצד דין התורה, אבל אם לא הקריבו פ"ר מפני שלא הי' ביהמ"ק אפשר להביא פ"ש גם בטומאה, וכ"כ בשו"ת עני בן פחמא או"ח סי' כ"ט עיי"ש.}}
אבל הגר"א פארדו שם דייק מלשון הרמב"ם הל' ק"פ סוף פ"י: "מה בין פסח ראשון לפסח שני.. ואפשר שיבא בטומאה אם נטמא רוב הקהל טומאת מת כמו שביארנו, אבל פסח שני.. '''אינו בא בטומאה'''", דמבואר בהדיא מלשונו דפסח שני אינו בא בטומאה כלל, והוסיף דלכן דייק הרמב"ם למנקט "כגון שנטמא קהל או רובו" והלא זה כבר השמיענו לעיל? אמנם הוא לאשמועינן דבפ"ש אפילו הוא רוב קהל או כולו, ידחו ואל יעשו בטומאה,{{הערה|גם הרבי כתב שם דמלשון הרמב"ם זה משמע קצת שהוא דין '''בפסח שני''' שאינו בא בטומאה כלל, ולא רק כשנדחה בראשון מפני הטומאה עיי"ש.}} אבל הקשה דמנ"ל להרמב"ם דאפילו רוב ציבור אינו דוחה את הטומאה, דהרי מלשון הגמ' "מפני '''הטומאה דחיתיו''' יחזור ויעשה בטומאה?" - דנקט לשון '''יחיד''' ו'''מפני הטומאה''' - משמע דברבים וכשאינו מפני הטומאה אפשר להקריב פ"ש בטומאה עיי"ש, ומ"מ מסיק דלהלכה קיימ"ל כהרמב"ם דלעולם ליכא הקרבת פ"ש בטומאה.
ועי' בס' 'עקבי חיים' סי' ס' שתמה על המנ"ח הנ"ל שכתב שאם יבנה הבית בב"א בין שני הפסחים נצטרך לעשות פסח שני, ותמה עליו שהרי לא נוכל ליטהר באפר פרה כשיבוא הגואל עד ח' שנים (וביאר שם החשבון), ופסח שני אינו דוחה את הטומאה? הנה – נוסף לזה דסב"ל להרבי כנ"ל דבכה"ג שלא הקריבו מחמת שלא הי' ביהמ"ק, יוכלו להקריב פסח שני גם '''בטומאה''', (אלא שהמנ"ח עצמו לא סב"ל כן כנ"ל) – הנה מסיק שם דאפשר שנטהר מיד בהזאת ג' וז' ע"י הקב"ה בכבודו ועצמו עיי"ש. וראה לעיל סי' יט בזה, ונת' שם שיוכל להיות אפר פרה מיד עיי"ש.
וראה עוד בזה ב'ליקוטי הערות' על חת"ס יו"ד סי' רל"ג (אות כ"ב) שתמהו הרבה על מ"ש החת"ס (בהתשובה שם) שהוא "יום יו"ד אייר יום ביקור פסח שני" ותמוה שהרי מפורש בפסחים צו,א, דבפסח שני אין צריך?{{הערה|ועי' גם מאירי פסחים שם (ד"ה וזה שביארנו) שכתב: "ופסח שני אף הוא כראשון לענין ביקור" וכבר הקשה עליו בתורה שלימה חי"א עמ' קצ"ה, וראה מ"ש בשו"ת אבן יעקב סי' מט, ובאוצרות ירושלים יא-כ עמ' רעא.}} והביא שם מס' 'אור פני יהושע' לתרץ דברי החת"ס ע"פ דברי הגה"ק מבעלז הנ"ל, דלעת"ל אם יבנה ביהמ"ק בין פ"ר לפ"ש יעשו כל ישראל פ"ש, וסב"ל דהא דאמרו בגמ' דפ"ש אי"צ ביקור, זהו דוקא בזמן שביהמ"ק הי' קיים ורק יחידים עשו פ"ש, הילכך הי' להם שהות לבקרם ביום י"ד, אבל כשיבנה ביהמ"ק לפני פסח שני וכל ישראל יביאו ק"פ בודאי צריכים ביקור ד' ימים, כיון דאין שהות לבקר הכל ביום אחד עיי"ש, וכן תירץ הגר"י וועלץ בשו"ת דברי ישראל ח"ג סי' י"ט ובקובץ 'האהל' שנה א' עמ' קעז.
== שיטת המנחת חינוך: דין רוב הציבור נקבע בעזרה בפסח ראשון ==
א) הדין פשוט דאם רוב הציבור היו טמאי מתים עושים את הראשון בטומאה ואין מקריבים פסח שני, ואם היו רובם טמאי זבים או מצורעים וכו', כתב המנ"ח (מצוה ש"פ אות יא) דאין עושים הפסח באותה שנה כלל, וכן כתב גם המאירי (פסחים סט,ב, בד"ה מי שהי'): וז"ל: כל שהצבור הופקע מפסח ראשון כגון שהיו רובם זבים ומצורעים וכיוצא באלו, אע"פ שמיעוטן טמאי מתים הרי הצבור כולו ומעוטו נדחה כל אותה שנה מקרבן הפסח שרוב הצבור נדחה מפסח ראשון שלא הותרה טומאה בצבור אלא בטומאת מת ונדחו מן השני שאין צבור נדחה לפסח שני וכו' עכ"ל, וראה גם בערוך השולחן העתיד הל' ק"פ סי' קצ"א סעי' ט"ו שכ"כ. ועי' בס' הר המורי' פ"ה מק"פ אות י"ד.
ובאות י"ג שם חקר המנ"ח באופן שבין ב' הפסחים נתגיירו הרבה גרים או נתגדלו הרבה קטנים ונעשו עתה בזמן פסח שני '''לרוב''' הציבור, אי נימא דכיון שהם עכשיו '''רוב''' הציבור, אין עושים פ"ש מצד הדין דציבור אין עושין פ"ש, או עושין, ומכריע שעושין פ"ש, כי הרוב והמיעוט תלוי רק איך הוא השיעור בעת '''פסח ראשון''', וכיון שבפסח ראשון לא היו הם הרוב לכן יכולים הם לעשות פ"ש, וכן הוא להיפך אם בזמן פסח ראשון היו הרוב טמאין בטומאת זב וכו', ואח"כ נתמעטו אין עושין פ"ש, ולמד כן מדברי הרמב"ם (הל ק"פ פ"ז ה"ו) שכתב: "כיצד משערים הפסח לידע אם רוב הקהל טמאים או טהורים, אין משערין בכל האוכלין שאפשר שיהיו עשרים נמנין על פסח אחד ומשלחין אותו ביד אחד לשחוט עליהן, '''אלא משערין בכל הנכנסים לעזרה''' ועד שהן מבחוץ קודם שתכנס כת הראשונה משערין אותן" הרי נמצא שמשערין וקובעים הדין באלו הנכנסין בעזרה '''בפסח ראשון''' אם הם רוב או מיעוט{{הערה|אבל ראה בשוה"ג שם במנ"ח החדש שדחה ראייתו.}} וזה קובע הדין אח"כ לגבי הקרבת פסח שני.
ועפי"ז הוסיף לחדש דאם יש בסמיכות להעזרה מיעוט טמאים, אף ששאר ישראל הם רוב טמאים, מ"מ כיון שאינם נמצאים שם בסמיכות להעזרה אינם נמנין בהמנין כלל, ונקבע הדין לשנה זו שיש מיעוט טמאים, ויכולים אלו - שהיו בדרך רחוקה - לעשות פסח שני אף שהם הרוב, דהוו להו כאילו הרבה גרים נתגיירו שחייבים בפסח שני, ומסיים דעפ"ז נראה ברור דאם יבנה ביהמ"ק במהרה בימינו בין שני הפסחים, כיון שבראשון לא היו ישראל שם ולא הי' מקדש כלל, לא חל אז דין רוב שאינם ראויים לפסח ראשון, ובמילא יהיו כל ישראל חייבים לעשות פסח שני דהוה כמו שנתגיירו גרים רבים.
== שיטת כ"ק אדמו"ר: ציבור שלא הקריב מצד סיבה צדדית – נדחה לפסח שני ==
ב) שיטת הרבי (לקוטי שיחות חי"ב עמ' 216 ואילך, ובחי' וביאורים לש"ס ח"א סי' ט' ובנספחים שם) דאף דליכא פ"ש בציבור, הן בטמאי מתים והן בטמאי זבין (וכהמאירי והמנ"ח הנ"ל), מ"מ כל זה הוא כאשר לא הקריבו פ"ר מצד '''דחיית התורה''', אבל אם הי' מחמת סיבה צדדית משום שלא הי' ביהמ"ק וכו' שפיר שייך בהם עשיית פ"ש, ויסוד זה הוכיח מלשון הגמ' (פסחים סז,א) "ורובא לא '''מדחו''' לפסח שני" (ולא אמרו "לא '''עבדי''' פסח שני"), דמשמע שאין זה דין בפסח שני דליכא עשיית פסח שני בציבור, אלא הוא דין בפסח ראשון, דדין '''דחי' שבתורה''' מפסח ראשון לפסח שני הוא רק ביחיד ולא בציבור, דאם הציבור היו טמאי מתים בפ"ר, לא שייך בהם פ"ש שהרי הן מחוייבים להקריב פ"ר בטומאה, ואם היו טמאי זבים וכו' אינם נדחים לפ"ש שאין להם הקרבת ק"פ כלל, מיהו כל זה הוא באופן שנדחו מפסח ראשון מצד דין תורה, אבל כשהי' מחמת סיבה צדדית כנ"ל שלא הי' ביהמ"ק שפיר שייך עשיית פ"ש גם בציבור.
וראה גם בס' 'תורת מנחם – התוועדויות' תשד"מ ח"ג (עמ' 1549) וז"ל: וע"פ המבואר באחרונים שכאשר יבוא משיח צדקנו בין פסח ראשון לפסח שני חייבים להקריב פסח שני זוכים להקריב פסח שני בבית המקדש השלישי עכ"ל.
וראה גם בהמכתב שבסו"ס 'נימוקי או"ח' להגה"ק ממונקאטש זצ"ל (בד"ה אך י"ל עוד) שכתב ג"כ כדעת הרבי, דבאופן שכל ישראל היו אנוסים כחבושים בבית אסורים, בזה לא מיירי הרמב"ם במה שכתב שאין ציבור מקריבין פ"ש.
== שיטת הגר"א פארדו: רק בטומאת מת אין ציבור נדחין לפסח שני ==
ג) שיטת הג"ר אברהם פארדו (שנדפס בשו"ת חותנו - החיד"א - 'יוסף אומץ' סי' ו) דהא דאמרינן דאין ציבור נדחין לפסח שני לא אמרינן כן אלא אם אידחו מכח '''טומאת מת''', אבל אי אדחו מכח טעמא אחרינא כגון שהיו הרוב זבין ודאי עבדי, והביא ראיה לזה מלשון הרמב"ם (פ"ז מהל' ק"פ ה"א) וז"ל: רבים שהיו טמאי מת בפסח ראשון אם היו מיעוט הקהל הרי אלו נידחין וכו' אבל אם היו רוב הקהל וכו' אינן נידחין אלא יקריבו וכו' שנאמר וכו' יחידים נידחים ואין צבור נדחה ודבר זה '''בטומאת המת''' בלבד וכו' עכ"ל, הרי דקאמר דהא דאין ציבור נידחין היינו בטומאת מת דוקא, אבל בשאר טומאות ודאי נידחין לפסח שני.
והביא שם שכ"כ המבי"ט ב'קרית ספר' (שם) ריש פ"ז וז"ל: רבים שהיו טמאי מתים וכו' יקריבו הכל הפסח בטומאה .. ומש"ה כתיב לנפש (במדבר ט,ז) למימר דבטומאת מת דוקא הוא דהיקל עלייהו, אבל זיבה וצרעת לא היקל עלייהו שיעשו בטומאה, '''אלא ידחו לשני''' וכו' עכ"ל, (ולא כהמאירי הנ"ל), הרי קאמר בהדיא דלהרמב"ם בטומאת זיבה וכו' ידחו לשני אף דהוו רובא, – וממשיך – דמעתה כיון דשמעינן בהדיא דמאי דקפיד קרא לומר דציבור לא עבדי פסח שני היינו דוקא בטומאת מת דוקא, אבל אי אידחו מכח שאר דברים עבדי ואפילו ציבור, א"כ בנדו"ד – כשנבנה ביהמ"ק בין פסח ראשון לשני – כיון דמאי דלא עבדו בראשון אינו אלא מטעמא דאונס, אנוס על פי הדיבור שאין לנו מקדש ולא מזבח ולא כהן להקריב קרבנות חובותינו, ואילו היה בית המקדש קיים ודאי היו עושין בטומאה, נמצא שלא היתה הדחייה מתוך טומאה אלא מתוך אונס, וא"כ למה נגרע לבלתי הקריב קרבן ה' במועדו בשני, דהא להכי שדייה רחמנא להאי לנפש לומר לך איש נדחה ואין ציבור נדחין והיינו דוקא לנפש דהיינו טמאי מת הא שאר אונסים ודאי עבדי.
והוסיף ראי' לזה מפסחים צג,א: "ת"ר אלו שעושין את הב' הזבין והזבות המצורעים והמצורעות וכו' השוגגין והאנוסים והמזידים וטמא ושהיה בדרך רחוקה וכו'", הרי בהדיא דכולהו תני בלשון רבים חוץ מן הטמא וכו' ומדתני לכולהו בלשון רבים, משמע בהדיא דבכולהו אין קפידא אי הוו רבים אלא אפילו רבים עבדי וכו'.{{הערה|ועי' לח"מ הל' ק"פ פ"ה ה"א שכתב דדוקא בטמא מת אין ציבור נדחין, אבל בשאר טומאות אפילו ציבור נדחין, ומשמע לכאורה דסב"ל ג"כ כהגר"א פארדו, אבל יש לדחות דכוונתו דבטמא מת עושין פ"ר, אבל בשאר טומאות נדחין לגמרי דאין מקריבין ק"פ כלל וכהמאירי וראה מקראי קודש (פסח ח"א סי' י"ג) שכ"כ.}}
ומוסיף דאין לומר דנהי דחייבים אנו לעשותו, מ"מ כל היכא דעבדי צבור בראשון עביד יחיד בשני וכל היכא דלא עבדי ציבור בראשון לא עביד יחיד בשני, וא"כ ה"ה נמי הכא בנדו"ד כיון דלא נעשה הפסח בראשון כלל לא ליתעביד שני כדאיתא בש"ס פסחים פ,א, וכ"כ הרמב"ם שם בה"ד, דזה אינו דלא אמרינן הכי אלא דוקא '''ליחידים''', ר"ל שהעושה הפסח ב' הוא יחיד, אבל לגבי רבים הבאים לעשות את הפסח לא איתמר, כגון בנידו"ד ושאר טומאות שאירעו להם ולא עשו את הפסח בזמנו בראשון ולא נתקיים מצות פסח כלל ודאי דעבדי בב', עיי"ש עוד והביא ראי' לזה מלשון הרמב"ם, עכתו"ד.
הרי יוצא מכ"ז דסבירא להו לכל השיטות הנ"ל דאם יבנה ביהמ"ק לפני פ"ש יקריבו הציבור פ"ש, אלא שכ"א כתב מטעם אחר, וכפי' שנת'.
== הפלוגתא בירושלמי בדין פסח שני כש"ניתן לישראל לבנות בית הבחירה" ==
והנה איתא בירושלמי פסחים (פ"ט ה"א):"טמא לנפש אין לי אלא טמא לנפש טמא זיבה וטמא צרעת מניין, תלמוד לומר טמא מת ריבה, מה תלמוד לומר טמא נפש, אלא איש טמא נפש נדחין לפסח שני, ואין ציבור טמא נפש נדחה לפסח שני, טמא זיבה וטמא צרעת נדחין לפסח שני, טומאת ע"ז עשו אותה כטמא זיבה וטמא צרעת, '''ניתן לישראל לבנות בית הבחירה''', יחיד עושה פסח שני ואין ציבור עושין פסח שני, רבי יודה אומר ציבור עושה פסח שני, שכן מצינו בחזקיה שעשה פסח שני, הדא הוא דכתיב (דברי הימים-ב ל,יח) כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה וגו'", ובתוספתא פסחים פ"ח ה"ב איתא: "'''ניתן להן לישראל לבנות בית הבירה''' היחיד עושה פסח שני ואין הצבור עושה פסח שני, ר' יהודה אומר אף הצבור עושה פסח שני, אמ' ר' יהודה מעשה בחזקיהו המלך שעישה את הצבור לעשות פסח שני שנאמר כי מרבית העם רבת מאפרים וממנשה מיששכר ומזבולון לא הטהרו וגו'" וכבר טרחו המפרשים שם ובכ"מ לבאר הפירוש ב"ניתן להן לישראל לבנות בית הבחירה"? ונראה שרובם פירשו דהיינו כשנבנה ביהמ"ק בין פסח ראשון לשני,{{הערה|מנ"ח שם, מרכבת המשנה הל' ק"פ פ"ז ה"א, גליוני הש"ס פסחים צג,א, וקהלת יעקב שם, גליון אפרים ירושלמי שם, וראה בס' ראשית בכורים (להג"ר בצלאל כהן) עמ' קכ"ד בההגהה בענין זה, ומסיק דאין עושין פ"ש כי אין הציבור עושין פ"ש עיי"ש, וראה חזון יחזקאל תוספתא שם, וראה בס' 'בין פסח לשבועות' פ"ז סעי' ה ועוד.}} ונמצא לפי"ז דבנדון דידן, יש פלוגתא בין הת"ק ורבי יהודא, דת"ק סב"ל דאין מקריבין פ"ש כיון שהם ציבור, ורבי יהודא סב"ל דמקריבין.
ועי' בס' 'מקראי קודש' פסח (ח"א סי' יג) שהביא בשם האדר"ת לפרש דברי הירושלמי דבתחילה דנים במקום שהציבור נדחה מפסח ראשון לא משום טומאת מת אלא משום טומאות אחרות, דת"ק סב"ל דגם בזה אמרינן דאין ציבור עושין פ"ש – וכדהובא לעיל מהמאירי, ורבי יהודא סב"ל דבזה גם צבור עושין פ"ש – וכהגר"א פארדו, ובהמשך לזה הביא הירושלמי הדין אם ניתן רשות לבנות ביהמ"ק בין פ"ר לפ"ש, דזה דומה ממש לדיון הקודם כיון דגם בזה לא הקריבו פסח ראשון משום סיבה אחרת משום שלא הי' להם ביהמ"ק וכו' דלת"ק אין ציבור עושין פ"ש ולרבי יהודא עושין, ועי' בזה גם ב'אמבוהא דספרי' פ' בהעלותך אות לא.
ולפי פירוש זה לכאורה צ"ל בפשטות דכיון דהלכה כרבים, במילא ההלכה כת"ק דגם בזה אין ציבור עושין פ"ש, וכ"כ הגרש"י זוין ז"ל במכתבו להרבי (ראה בנספחים שם) דמצינו רק בעירובין דהלכה כרבי יהודא אפילו כנגד רבים ולא במילי אחרינא (עירובין פא,ב, וברא"ש שם פ"ג סי ד') נמצא דבזה צ"ל דהלכה כחכמים, וכן נקט בפשיטות הגרי"א הרצוג בס' 'היכל יצחק' או"ח סי' נ"ג עיי"ש.
אבל במכתב הנ"ל של הגה"ק ממונקאטש, הביא ג"כ ירושלמי זה ופירש דהיינו שהי' הגאולה בין פ"ר לפ"ש, וכתב די"ל דבכה"ג הלכה כרבי יהודא שם דעושין גם הציבור פ"ש עיי"ש, אלא שלא פירש למה נימא בזה דהלכה כרבי יהודא ולא כרבים, ונראה לכאורה דגם הרבי (שם) נוטה לומר כן, שהרי לכן ביאר דגם בדעת הבבלי י"ל דסב"ל כרבי יהודא שבירושלמי, וראה גם לקוטי שיחות חל"ג עמ' 60 בענין זה, וראה שו"ת 'עני בן פחמא' או"ח סי' כ"ט דשקו"ט בענין זה ור"ל דמהתוספתא נראה דפלוגתא דניתן לישראל לבנות בית הבחירה וכו' תלוי בהפלוגתא שבין רבי ור' נתן בגר שנתגייר אם פ"ש תשלומין לראשון או רגל בפ"ע (פסחים צג,א), וכיון שהרמב"ם פסק כרבי (פ"ה ה"ז) שהוא רגל בפ"ע לכן פסקינן גם הכא דאם ניתן לבנות ביהב"ח חייבין בפ"ש עיי"ש, אבל דבריו אינם מובנים דהרי זהו מחלוקת בפ"ע בנוגע לפ"ש '''בציבור'''.
ועי' גם בס' משך חכמה פ' פינחס (כח,טז) שהביא התוספתא והירושלמי הנ"ל, ודייק מלשונות הכתובים שם, דאם לא היה להם בית הבחירה בניסן, אז עושים כל ישראל הפסח בחודש השני, ואז עושים כל ישראל חג המצות '''שבעת ימים''' בחודש השני, אף על גב דפסח שני של יחידים נאכל על מצות רק בליל ט"ו, אבל כשכל ישראל עושים אותו אז עושים חג מצות שבעת ימים עיי"ש, והוא חידוש גדול.
== תפילה בליל הסדר שנזכה להקריב פסח שני ==
וכבר הובא בכ"מ,{{הערה|ראה בשו"ת 'דברי ישראל' ח"ב סי' ע"ב ובס' 'ילקוט המאירי' על הש"ס פסחים קטו,א, (ד"ה על מצות) ועוד.}} מ"ש בהגש"פ 'קול יהודא' (עמ' ק"ס) בנוגע להנוסח שאומרים באכילת כורך בליל הסדר לקיים מ"ש "על מצות ומרורים יאכלוהו" שכבר הקשו ע"ז רבים,{{הערה|ראה הגדת הרבי שם, ובשו"ת חת"ס או"ח סי' ק"מ, ואבני נזר או"ח סי' שפ"ג, רש"ש פסחים קטו,א, ועוד.}} דהלא קרא זה נאמר בפסח שני (בהעלותך ט,יא) ולמה לא הביא קרא הנאמר לגבי פסח ראשון (בא יב,ח) "ומצות על מרורים יאכלוהו"? ותירץ הגה"ק מהר"י מבעלז זצ"ל, דאנו מבקשים כעת בעת אכילת הכורך בליל הסדר שנזכה שעוד השנה יבנה ביהמ"ק בין פסח ראשון לשני, ונזכה עוד השנה להקריב פסח שני עכ"ד. (וכ"כ בס' 'שער יששכר' מאמרי חודש אייר, מאמר פסחא זעירא (אות י"ג) וכתב שם: "כנודע מהירושלמי פסחים שאם יבוא משיח בין פסח ראשון לשני יקריבו כל הציבור הק"פ בפסח שני" ולשיטתו קאי במ"ש בנימוקי או"ח כנ"ל) וכשנאמרו הדברים לפני הגרי"ש נאטנזון זצ"ל מלבוב תמה ע"ז, דהרי ציבור אין עושין פסח שני? והשיבו שהדברים מפורשין בירושלמי (הנ"ל) דאיתא התם ניתן לישראל לבנות בית הבחירה רבי יהודא אומר ציבור עושין פסח שני עיי"ש.
ומשמע מזה דסב"ל ג"כ דההלכה כרבי יהודא אף דלכאורה צ"ל דהלכה כרבים, וראה בזה בס' פרדס יוסף החדש בהעלותך ט,י, ור"ל שם דכיון דאמרינן דלעת"ל הלכה כבית שמאי אף דב"ה היו הרוב, מוכח מזה דלעת"ל לאו דוקא דנימא דהלכה כרבים עיי"ש, ויש לפקפק בזה.
== פירוש ה'חסדי דוד' שהירושלמי איירי באמצע זמן בית ראשון ==
ובחסדי דוד תוספתא שם (ובפרטיות יותר בפירושו הארוך שם) פי' כוונת הירושלמי באופן אחר מהנ"ל, דלא איירי כלל אודות לעת"ל, אלא קאי על הזמן דבית ראשון בזמן חזקי' שהוצרכו לתקן המזבח ושבט אחד נטמא, וע"פ מה דאיתא בירושלמי פ"ק דסנהדרין (ה"ב) אההיא דחזקיהו שמצאו גולגולת של ארונה היבוסי תחת המזבח, וא"כ באותו זמן נתקלקלה הרצפה או בנין המזבח, והוצרכו לחתור ולחפור שם כדי לבנות המזבח מחדש ועי"ז מצאו הגולגולת, – דאי לא"ה איך לא נמצא ולא נודע דבר זה כמה שנים עד אותו הזמן בימי חזקיהו – וזהו הכוונה מה שאמר כאן (בתוספתא) שהיה זמן שניתן להם לישראל לבנות בית הבחירה, כלומר שהוצרכו לבנותו מחדש ואז הוצרכה הלכה זו למעשה לדעת אם ציבור נדחה לפי שאירע זה קרוב לפסח, ופליגי רבנן ור"י '''באופן זה''' דוקא, אם היו צריכים להקריב פסח שני או לא, ומבאר דלשיטתייהו אזלי אם שבט אקרי קהל או לא, וכן אם טומאה הותרה בציבור או דחויה בציבור, ופירש עפ"ז המשך ראיית רבי יהודא מקרא דחזקי' עיי"ש בארוכה.
ועי' בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ב סי' מז) שהביא פירושו, והוסיף דהך שמצאו בימי חזקיה גולגולת של ארונה היבוסי תחת המזבח מובא גם בירושלמי פסחים שם בסמוך להך מימרא של ניתן לישראל לבנות בית הבחירה, ועי"כ מתאמת יותר פירושו זה של החסדי דוד, וראה בזה גם ב'שירי מנחה' תוספתא שם.
ולפי פירוש זה יוצא שמדובר בירושלמי ובתוספתא בכלל על התקופה של בית ראשון כשעמד עוד על תילו ורק הוצרכו לבנות בו כמה תיקונים ברצפה ובמזבח, ואין זה שייך לענין בנין ביהמ"ק לעת"ל בין פ"ר לפ"ש, ולפי"ז י"ל דבנוגע לעת"ל אין בזה שום פלוגתא וכו"ע מודי שעושין פ"ש, וא"כ הרי מבואר יותר חידושו של הרבי הנ"ל, כי גם לפי הבבלי שאין ציבור נדחה לפ"ש, מ"מ באופן שנבנה ביהמ"ק בין פ"ר לפ"ש, י"ל דכו"ע מודים שעושין פ"ש, וכ"כ שם הגר"א פארדו שלפי פירוש הנ"ל של אביו בחסדי דוד, כו"ע מודי בנבנה ביהמ"ק בין פ"ר לפ"ש שעושין פ"ש.{{הערה|וראה גם בס' 'אבי הנחל' דרוש י"ג דשקו"ט בדברי הירושלמי, ועי' בזה בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' קמ"ח ס"ק ט' ועוד, ובס' תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ט כרך ג עמ' 130 ביחידות עם הרבנים הראשיים עיי"ש, ובס' ילקוט הגרשוני או"ח סי' תצ"ב.}}
== אם טומאה הותרה בציבור גם בפסח שני ==
ולפי דעות הנ"ל שאם יבנה ביהמ"ק בין פ"ר לפ"ש יעשו הציבור פסח שני, מצינו דפליגי אם יכולים לעשותו גם בטומאה כשלא היו יכולים להזות ג' וז', דהמנ"ח שם בסופו כתב דאף דלשון הגמ' ביומא נא,א, הוא: "מפני '''טומאה''' דחיתו, ויעשה בטומאה?" וא"כ הי' אפשר לומר שזהו רק אם נדחה מפני הטומאה, דאז אין פ"ש בא בטומאה, אבל כשהוא מחמת סיבה אחרת אפשר לעשותו אפילו בטומאה, אבל מסיק דבאמת אין חילוק מאיזה טעם נדחה, דפסח שני אינו דוחה את הטומאה לעולם ופשוט עיי"ש, אבל הרבי הביא שם דנוסף לזה שישנם כמה דעות (מאירי פסחים צה,ב) דפסח שני אינו דוחה את הטומאה הוא לפי שבא ביחיד והיחיד אין טומאה נדחית מפניו, (וראה גם תוס' יומא נא,א, בד"ה דוחה) ולפי"ז יוצא דבאופן שציבור עושים את פ"ש יקריבו גם בטומאה, הנה י"ל עוד, דמתי ליכא פ"ש בטומאה, דוקא באופן ש"מפני '''הטומאה דחיתיו'''" היינו שנדחה רק מצד דין '''טומאה''', אבל באופן שלא הקריבו פ"ר מצד סיבה אחרת ובנדו"ד משום שלא הי' ביהמ"ק י"ל דלכו"ע יקריבו אפילו בטומאה. (וראה שם בהמכתב אח"כ שכתב שכן משמע מלשון הגמ' אף שהמנ"ח לא נוקט כן כנ"ל).{{הערה|ולכאורה יש להוסיף, דגם בזה י"ל דמתי אין עושין בטומאה, רק כש"'''דיחיתיו'''" כשנדחה מצד דין התורה, אבל אם לא הקריבו פ"ר מפני שלא הי' ביהמ"ק אפשר להביא פ"ש גם בטומאה, וכ"כ בשו"ת עני בן פחמא או"ח סי' כ"ט עיי"ש.}}
אבל הגר"א פארדו שם דייק מלשון הרמב"ם הל' ק"פ סוף פ"י: "מה בין פסח ראשון לפסח שני.. ואפשר שיבא בטומאה אם נטמא רוב הקהל טומאת מת כמו שביארנו, אבל פסח שני.. '''אינו בא בטומאה'''", דמבואר בהדיא מלשונו דפסח שני אינו בא בטומאה כלל, והוסיף דלכן דייק הרמב"ם למנקט "כגון שנטמא קהל או רובו" והלא זה כבר השמיענו לעיל? אמנם הוא לאשמועינן דבפ"ש אפילו הוא רוב קהל או כולו, ידחו ואל יעשו בטומאה,{{הערה|גם הרבי כתב שם דמלשון הרמב"ם זה משמע קצת שהוא דין '''בפסח שני''' שאינו בא בטומאה כלל, ולא רק כשנדחה בראשון מפני הטומאה עיי"ש.}} אבל הקשה דמנ"ל להרמב"ם דאפילו רוב ציבור אינו דוחה את הטומאה, דהרי מלשון הגמ' "מפני '''הטומאה דחיתיו''' יחזור ויעשה בטומאה?" - דנקט לשון '''יחיד''' ו'''מפני הטומאה''' - משמע דברבים וכשאינו מפני הטומאה אפשר להקריב פ"ש בטומאה עיי"ש, ומ"מ מסיק דלהלכה קיימ"ל כהרמב"ם דלעולם ליכא הקרבת פ"ש בטומאה.
ועי' בס' 'עקבי חיים' סי' ס' שתמה על המנ"ח הנ"ל שכתב שאם יבנה הבית בב"א בין שני הפסחים נצטרך לעשות פסח שני, ותמה עליו שהרי לא נוכל ליטהר באפר פרה כשיבוא הגואל עד ח' שנים (וביאר שם החשבון), ופסח שני אינו דוחה את הטומאה? הנה – נוסף לזה דסב"ל להרבי כנ"ל דבכה"ג שלא הקריבו מחמת שלא הי' ביהמ"ק, יוכלו להקריב פסח שני גם '''בטומאה''', (אלא שהמנ"ח עצמו לא סב"ל כן כנ"ל) – הנה מסיק שם דאפשר שנטהר מיד בהזאת ג' וז' ע"י הקב"ה בכבודו ועצמו עיי"ש. וראה לעיל סי' יט בזה, ונת' שם שיוכל להיות אפר פרה מיד עיי"ש.
וראה עוד בזה ב'ליקוטי הערות' על חת"ס יו"ד סי' רל"ג (אות כ"ב) שתמהו הרבה על מ"ש החת"ס (בהתשובה שם) שהוא "יום יו"ד אייר יום ביקור פסח שני" ותמוה שהרי מפורש בפסחים צו,א, דבפסח שני אין צריך?{{הערה|ועי' גם מאירי פסחים שם (ד"ה וזה שביארנו) שכתב: "ופסח שני אף הוא כראשון לענין ביקור" וכבר הקשה עליו בתורה שלימה חי"א עמ' קצ"ה, וראה מ"ש בשו"ת אבן יעקב סי' מט, ובאוצרות ירושלים יא-כ עמ' רעא.}} והביא שם מס' 'אור פני יהושע' לתרץ דברי החת"ס ע"פ דברי הגה"ק מבעלז הנ"ל, דלעת"ל אם יבנה ביהמ"ק בין פ"ר לפ"ש יעשו כל ישראל פ"ש, וסב"ל דהא דאמרו בגמ' דפ"ש אי"צ ביקור, זהו דוקא בזמן שביהמ"ק הי' קיים ורק יחידים עשו פ"ש, הילכך הי' להם שהות לבקרם ביום י"ד, אבל כשיבנה ביהמ"ק לפני פסח שני וכל ישראל יביאו ק"פ בודאי צריכים ביקור ד' ימים, כיון דאין שהות לבקר הכל ביום אחד עיי"ש, וכן תירץ הגר"י וועלץ בשו"ת דברי ישראל ח"ג סי' י"ט ובקובץ 'האהל' שנה א' עמ' קעז.