386
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן נד׃ משה רבינו במקום שבעים וחד - אם גם בימות המשיח (הצגת מקור)
גרסה מ־20:13, י"ג באדר א' ה'תשע"ט
, 20:13, י"ג באדר א' ה'תשע"טיצירת דף עם התוכן "הנה מבואר בכמה מקומות (סנהדרין יג,ב, טז,א-ב, ועוד) ד"משה במקום שבעים וחד קאי", והמקור הוא מהא..."
הנה מבואר בכמה מקומות (סנהדרין יג,ב, טז,א-ב, ועוד) ד"משה במקום שבעים וחד קאי", והמקור הוא מהא דאיתא שם דאין דנים את הכהן גדול אלא בבי"ד של שבעים ואחד מדכתיב (יתרו יח,כב) והי' כל הדבר הגדול יביאו אליך, דבריו של גדול, הרי מוכח דאף שמינה בי"ד של כ"ג, מ"מ בדבר שצריך בית דין של ע"א יביאון דוקא אל משה, הרי דמשה במקום שבעים וחד קאי. ומזה ילפינן שם עוד בכמה דברים שצריכים בי"ד של שבעים ואחד כמו שהי' בפעם ראשון ע"י משה רבינו דבמקום ע"א קאי, עיי"ש, ויש להסתפק אם דין זה יהי' גם בימות המשיח כשמשה ואהרן עמהם (יומא ה,ב, נדה ע,ב) או לא.
== בימוה"מ יצטרכו הכרעת הרוב דבי"ד הגדול ==
והנה ב"רשימות דברים" מביקור הרה"ג וכו' הראשון לציון מוה"ר מרדכי אליהו שליט"א אצל כ"ק אדמו"ר ו' חשון תשנ"ב, (נדפס בספר שיחות קודש תשנ"ב חלק ב' ע' 811) בסעי' י"ג אמר הרב אליהו: בנוגע לספיקות שיתעוררו בימות המשיח, מצינו בגמ' שישאלו אצל משה ואהרן - ולדוגמא: "מתים לע"ל צריכים הזאה שלישי ושביעי או אי"צ .. אמר להן .. לכשיבוא משה רבינו עמהם" (נדה ע,ב), ומזה משמע שלא יצטרכו לטרוח לשאול אצל הסנהדרין, כיון שילכו מיד אל משה רבינו?
וע"ז ענה הרבי: אצל משה רבינו ישאלו בנוגע ל"דברים שלמדו מפי השמועה", "דברי קבלה" - שקיבלו ע"פ המסורה איש מפי איש עד משה רבינו, "הלכה למשה מסיני" אם קיבל מסיני כך או כך- אבל ב"דברים שלמדים מן הדין", "באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן" - כיון שתלוי בדעת הרוב של בי"ד הגדול, "אחרי רבים להטות", לא יועיל הבירור אצל משה רבינו או משה ואהרן, שהם רק שנים, אלא יש צורך בהכרעת הרוב דב"ד הגדול של שבעים ואחד, עכלה"ק.
הרי מבואר מזה לכאורה דסב"ל להרבי דבימות המשיח לא אמרינן דבמקום שבעים ואחד קאי, ולכאורה יל"ע למה באמת לא נימא שמשה רבינו בעצמו יוכל להכריע כמו בי"ד הגדול? וראה בס' 'שיעורים לזכר אבא מארי' (ח"ב ע' קצז והלאה) מהגרי"ד סאלאווייצ'יק שכתב דמצד הענין דמשה רבינו במקום ע"א קאי אי אפשר לחלוק על משה בדין תורה באיזה אופן שהוא.
ולכאורה אפ"ל בזה עפ"י מ"ש הגרי"ז בפ' בהעלותך (יא,יא) עה"פ "לשום את משא כל העם הזה עלי", דהביאור בזה הוא דבאמת היו כבר סנהדראות לשבטים, אלא דבענינים הנוגעים לכל ישראל צריכים דוקא בי"ד של ע"א, ומשה רבינו במקום ע"א קאי. וזהו שאמר משה "את משא כל העם הזה עלי", דבענינים הנוגעים לכל ישראל הרי זה מוטל רק עליו בלבד, והתשובה ע"ז היתה (שם טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, דנתמנו אז בי"ד של ע"א, ולהם יהי' שייך כל הענינים האלו, וכדמסיים (שם יז) ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך, שלא יהי' הוא עצמו במקום ע"א, עכ"ד.
ועי' גם בכתבי הגרי"ז פ' בהעלותך שכתב ג"כ דלכאורה נראה דהא דמשה הי' במקום ע"א הוא רק עד שנאמרה פ' "אספה לי שבעים איש", וראי' לזה ממ"ש הרמב"ם בהל' מלכים פ"א ה"ג אין מעמידין מלך בתחילה אלא עפ"י בי"ד של שבעים זקנים ועפ"י נביא, כיהושע שמינה משה רבינו ובית דינו כו', עכ"ל, הרי דמשה הוצרך לבי"ד דוקא להיות בי"ד של שבעים, עכ"ד.
ועי' בס' תורת המלך הל' מלכים שם שהקשה קושיא זו דלמה הוצרך הרמב"ם לומר "ובית דינו" והלא משה במקום ע"א קאי, עיי"ש. ועי' גם בהל' סנהדרין פ"ד ה"א שכתב לגבי סמיכה שהזכיר שם משה ובית דינו, דגם הכא קשה דלמה לא מספיק משה לבדו כיון שהי' במקום ע"א ולהנ"ל ניחא כיון דאח"כ לא הי' עוד במקום ע"א, דרק לפני מינוי סנהדרין בפ' בהעלותך הי' במקום ע"א, אבל משם ואילך לא.{{הערה|ועי' בשו"ת חת"ס ח"ז סי' י"ב, י"ד, ט"ז כ"ב, בענין זה. ובס' יד דוד סנהדרין יג,ב.}}
== שבעים זקנים במ"ת – אם הי' להם דין סנהדרין ==
וי"ל דסב"ל להרמב"ם דשבעים זקנים שבפ' משפטים (כד,א) שנאמרו במ"ת לא הי' להם גדר של סנהדרין, וכמ"ש התויו"ט (שבועות פ"ב מ"ב), אלא מיוחדים שבעדה לכל דבר שבקדושה ולא כהסנהדרין שנצטוה בהם אח"כ בפ' אספה לי, ולכן כיון שעד אז לא הי' קיים סנהדרין של ע"א לכן הי' משה במקום ע"א. אבל בפרשת אספה לי שנתמנו שבעים זקנים לבי"ד הגדול, נפקע ענין זה ממשה.
דלפי"ז מובן מה שאמר הרבי דבימות המשיח לא יועיל הבירור אצל משה רבינו או משה ואהרן שהם רק שנים אלא יש צורך בהכרעת הרוב דבי"ד הגדול של ע"א, כיון שכשיש סנהדרין נפקע ענין זה ממשה רבינו.
אבל עי' בתוס' יו"ט (סנהדרין פ"א מ"ו) בהא דילפינן דסנהדרי גדולה הוה ע"א מהא דכתיב אספה לי שבעים זקנים ומשה על גביהם, שהקשה דכיון דמשה במקום ע"א קאי א"כ נימא דבעינן ע' וע"א? ותירץ דרק בדליכא אחרים עמו ה"ה כע"א, עיי"ש. ומקושייתו מוכח דלא סב"ל כהגרי"ז הנ"ל דמאז נפקע דין זה ממשה – כי אי נימא דסב"ל דאחר פ' אספה לי שוב לא הי' משה במקום ע"א, א"כ מהו קושייתו בכלל, הרי בודאי ע"י השבעים זקנים עם משה הי' כאן רק בי"ד של ע"א, ומוכח דסב"ל שהי' במקום ע"א גם אח"כ, ולא כהנ"ל (וראה בתוס' חכמי אנגליא סנהדרין טז,ב, שהקשו כהתויו"ט ותירץ דמאז שמינה הסנהדרין שוב לא הי' דינו במקום ע"א, עיי"ש. אבל כיון שהתויו"ט לא תירץ כן מוכח דסב"ל שלא נפקע זה ממשה גם אח"כ וכנ"ל). ולפי"ז הרי אפ"ל שכן יהי' גם בימות המשיח דמשה רבינו עצמו יהי' במקום ע"א.
אלא דלפי"ז יוקשה עליו קושיית הגרי"ז ממ"ש הרמב"ם בהל' מלכים דמשה ובית דינו מינו יהושע, וכן בהל' סנהדרין דמשה ובית דינו סמכו יהושע כנ"ל, דלפי התוס' יו"ט למה לא הי' אפשר ע"י משה בעצמו, כיון דגם אחר פ' אספה לי הי' במקום ע"א?
ובאמת גם על ביאורו של הגרי"ז לכאורה יש להקשות ממ"ש הרמב"ם בפיהמ"ש ריש סנהדרין וז"ל: ואין מוסיפין על העיר כו' אלא בבי"ד הגדול כמו שאמר הקב"ה למשה ככל אשר אני מראה אותך וגו' וכן תעשו, הציווי הי' לו ולבית דינו, וסנהדראות לשבטים עשה אותם משה ובית דינו, כמו שאמר ואתה תחזה מכל העם וגו', עכ"ל. והנה במ"ש בנוגע למוסיפין על העיר כו' דזה הי' עפ"י משה ובית דינו, לכאורה כוונתו כמ"ש רש"י בשבועות טו,א, שהיו שם גם שבעים זקנים (ולא כהתויו"ט הנ"ל שלא היו בגדר סנהדרין), וזה סותר להנ"ל דסב"ל להרמב"ם דעד פרשת אספה לי לא הי' עדיין בי"ד הגדול. עוד קשה כיון דאז הי' לפני פרשת אספה לי, למה הוצרך משה לבית דינו הלא משה עצמו במקום ע"א קאי?
וביותר יוקשה במ"ש הרמב"ם דמינוי הסנהדרין הי' ע"י משה ובית דינו, דהרי מפורש בגמ' שם בזה גופא (סנהדרין טז,ב) ד"משה במקום שבעים וחד קאי", ולכן בעינן לדורות ע"א, ואיך כתב הרמב"ם שהי' עפ"י משה ובית דינו?
== הפירוש ב"משה ובית דינו" ==
והנה איתא בר"ה פ' ראוהו בי"ד (כה,ב) ראוהו שלשה והן בית דין יעמדו שנים ויושיבו מחביריהם אצל היחיד שאין היחיד נאמן עפ"י עצמו, ומביא ראי' ממשה רבינו שאין לך מומחה לרבים בישראל יותר ממשה רבינו, וקאמר ליה הקדוש ברוך הוא: עד דאיכא אהרן בהדך, דכתיב (שמות יב,ב) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם, ופירשו התוס' (בד"ה עד דאיכא) דכיון דאין בי"ד שקול לכן הי' צריך שלישי עמו. ויש להקשות שהרי מבואר דמשה במקום ע"א קאי, וא"כ למה לא הי' משה רבינו בעצמו מספיק?
ובס' מעתיקי השמועה ח"א ע' י"ג מובא ביאור בזה בשם הגרי"ז,{{הערה|וכן בס' הזכרון 'אבן ציון' (ע' תרי"ט), וחי' רבי שמואל (סנהדרין) סי' ה' מהגרש"ר ז"ל, ובהערה ז' שם איתא שכן אמר הגר"ח לאביו הבית הלוי.}} דהנה בפשטות יסוד הדין דמשה במקום ע"א קאי, היינו שהי' למשה רבינו כח של בי"ד ע"א, וכדילפינן מקרא דכל הדבר הגדול יביאו אליך, והוקשה להרמב"ם דאיך הי' לו למשה שם בי"ד שהרי יחיד הוה וביחיד ליכא שם "בי"ד" כלל, וכמ"ש הרמב"ם הל' סנהדרין פ"ב הי"א שיחיד אפילו אם הוא מומחה אין עליו שם בי"ד, עיי"ש ובכ"מ. ולכן סב"ל להרמב"ם דבתחילה צריך שם בי"ד, ואח"כ אפ"ל דבי"ד זה של משה הוא במקום ע"א, ולכן מפרש הרמב"ם דהא דמשה במקום ע"א היינו דבי"ד שלו הי' במקום ע"א, היינו שהיו לו למשה עוד ב' עמו, ובמילא חל ע"ז שם בי"ד ושוב אמרינן דבי"ד זה הוא במקום ע"א, אף דלפועל היו רק ג'.
ולפי"ז א"ש מ"ש בפיהמ"ש לגבי מינוי סנהדראות שהי' ע"י משה ובית דינו, דכוונתו לבי"ד של ג', דע"ז אמר בגמ' דבמקום ע"א קאי, וכן יש לפרש כוונתו בנוגע להוספה על העיר, שהי' ע"י משה ובית דינו, דהיינו בי"ד של ג'.
אלא דלפי"ז שוב ליכא ראי' בשיטת הרמב"ם לומר דאחר פ' אספה לי נתבטל הא דבמקום ע"א קאי – כנ"ל ממה שכתב בהל' מלכים והל' סנהדרין "משה ובית דינו", די"ל דגם שם כוונת הרמב"ם למשה ובית דינו דהיינו לבי"ד של ג', כי לולי זה אין ע"ז שם בי"ד כלל, ולא שייך לומר דבמקום ע"א קאי. ולפי"ז גם לא קשה כנ"ל על שיטת התוס' יו"ט דמשמע דסב"ל דגם אחר פ' אספה לי' הי' במקום ע"א, וקשה עליו מהרמב"ם הל' מלכים והל' סנהדרין, דלהנ"ל א"ש. ומתורץ הך דר"ה דלמה בעינן ג' לקידוש החודש ולא מספיק משה לבדו, כיון דבעינן שם בי"ד.
ומכל זה יוצא דליכא הכרח לומר דמפ' אספה לי נפקע הדין דמשה במקום ע"א קאי, דמלבד זאת דמלשון הרמב"ם "ובית דינו" ליכא ראי' לזה כנ"ל, הנה גם אין להוכיח מזה שכשיש בי"ד הגדול שוב לא שייך לומר דמשה במקום ע"א קאי, שהרי התויו"ט סב"ל כנ"ל דגם אחר פ' אספה לי הי' במקום ע"א. ועוד דברש"י שבועות טו,א, מבואר דגם הזקנים שבמ"ת הי' להם גדר של סנהדרין (מובא גם בתוס' סנהדרין ב,ב, בד"ה ליבעי, וכ"כ הר"ח שבועות שם). ובעיקר דגם הרמב"ם עצמו בפיהמ"ש רפ"ב דשבועות כתב בהדיא כרש"י וז"ל: אמר רחמנא וכו' ר"ל שכל מקדש שיעשו כגון זה יהי' מעשהו, וכבר ידעת שמשה מלך הוא והסנהדרין הם שבעים זקנים וכו', עכ"ל. הרי מוכח דסב"ל שגם אצל המשכן לפני פ' אספה לי כבר הי' סנהדרין, ומ"מ אמרינן דמשה במקום ע"א קאי, נמצא דליכא סתירה ביניהם.
ולשיטה זו אין להקשות כיון שכבר אז בעת מתן תורה הי' להם דין סנהדרין - למה הוצרך לפ' אספה לי? שהרי כבר פירש רש"י שם (יא,טז ד"ה אספה) שזקנים הראשונים בעת התבערה מתו. ולפי"ז הרי אפ"ל שכן יהי' אצל משה גם '''בימות המשיח'''. אמנם ממה שהובא לעיל בה"רשימות דברים" משמע דדעתו של משה הוא רק כאחד ולא יותר ולכן צריך הכרעת בי"ד הגדול.
== אם שייך לחלוק על משה רבינו בענינים הנלמדים בי"ג מדות ==
ואפ"ל בזה עפ"י מה שנתבאר בשיחת ש"פ מטו"מ תשמ"ב סמ"ד (ס' התוועדויות ח"ד ע' 1931) וז"ל: "מסופר בסדר הדורות אודות מחלוקת שהיתה בנוגע לקשר של תפילין, והביאו את משה רבינו ושאלו אותו, וכאשר משה רבינו אמר באופן מסויים, התווכח עמו ר"ת וטען שהדין הוא באופן אחר, ובסופו של דבר הודה משה רבינו לדבריו, ומאחר שרוצים לקשר כל ענין עם סיפור שאירע אצל רבותינו נשיאנו - ישנו סיפור דומה שאירע אצל הצמח צדק: פעם הי' וויכוח בין החוזרים בביאור ענין מסויים במאמר של הצ"צ, ר' הלל מפאריטש אמר באופן כך, ושאר החוזרים אמרו באופן אחר, כאשר נכנסו החוזרים לחזור את המאמר בפני הצ"צ, שאלו אותו מהו הביאור בענין זה, והשיב הצ"צ שהביאור בזה הוא כפי שאמרו שאר החוזרים, ולא כפי שאמר ר' הלל, נענה ר' הלל ואמר "ווען א רבי זאגט א מאמר חסידות איז דאס כנתינתה מסיני", אבל לאחרי אמירת המאמר, כאשר מדובר אודות ביאור במאמר זה, כאשר כאו"א צריך ללמוד את המאמר בשכלו הוא, יכול וצריך הוא ללמוד את הפשט באופן המתקבל בשכלו, למרות שהצ"צ לומד את הפשט באופן אחר!
ועד"ז בנוגע לעניננו: כאשר משה רבינו מסר לבנ"י את הדברים ששמע מפי הקב"ה, הי' הדבר בגדר של תורה מסיני, ועד לענין של נבואה, אבל לאח"ז כאשר היו צריכים ללמוד באופן המובן בשכלו ואז יכול משה רבינו לבאר ענין מסויים באופן כך, ויהושע בן נון באופן אחר כפי המובן בשכלו הוא, וכמובן בהתאם לכללי לימוד התורה (שנאמרו למשה רבינו) - י"ג או ל"ב מדות שהתורה נדרשת בהם", עכ"ל, וממשיך לבאר דלכן הי' שייך ב' שיטות בנוגע לתפילין או כרש"י או כר"ת גם בזמנו של משה רבינו, עכ"ת השיחה. וראה גם לקוטי שיחות חכ"ו ע' 187 ובהערה 39 שם בענין זה.
וראה גם בשיחת אחש"פ תשל"ז סמ"ז הערת הרבי בענין זה, וזלה"ק: ואף שמשה רבינו עשה באופן אחד [וא"כ איך שייך אח"כ מחלוקת בבי"ד שיש אומרים באופן אחר] - הרי בנוגע לי"ג מדות שהתורה נדרשת אפשר לחלוק עליו, כמובן ממארז"ל ר"ה כה,ב "יפתח בדורו כשמואל בדורו", וכן "כמשה בדורו". ומ"ש בחולין קכד,א: "אילו אמרה יהושע כו' לא צייתנא לי' כו'", ועד"ז בשבת קד,א: "ואמרו מילי דאפילו בימי יהושע בן נון לא איתמר כוותייהו", שהדיוק בזה יהושע דוקא (משא"כ משה) - הרי בשניהם לא שייך למדות שהתורה נדרשת כו', ומפורש בכתוב שבימי משה היתה סנהדרין ולכל דיני', וראה בסדה"ד (שנת ד"א תתק"ל) הסיפור בנוגע לר"ת ומשה. עכלה"ק.{{הערה|סיפור זה מובא גם בקדושת לוי עה"ת (לקוטים ע' קמח מדפי הספר), וראה גם בס' לשמע אוזן (מדור אדה"ז אות ג') שהרבי ציין על הסיפור שם וז"ל: "וכהסיפור דר"ת ומרע"ה בסדר הדורות ח"א ד"א תתק"ל", עכ"ל.}}
דלפי"ז לכאורה משמע דכל מה דאמרינן דמשה במקום ע"א קאי ה"ז רק לגבי דברים אלו שצריכים "'''קיום הדבר'''" ע"י בי"ד הגדול, כמבואר במתניתין ריש סנהדרין כגון מינוי סנהדרין ומינוי מלך וכו', עיי"ש (וראה בס' 'שעורים לזכר אבא מרי ז"ל' ח"ב ע' קצ"ז והלאה מהגרי"ד ז"ל אודות '''הוראה ופסק, וקיום הדברים''' שהם ב' דברים נפרדים, וראה גם חי' הגרי"ז על הרמב"ם הל' סנהדרין פ"ה ה"א), אבל בנוגע ללמוד ולדרוש מהי"ג מדות וכו' הרי נתבאר בשיחות הנ"ל דשייך לחלוק עליו וכו'.
דלפי"ז י"ל דאין הכי נמי כשלא הי' עדיין סנהדרין, הי' במקום ע"א גם בנוגע לענינים הנלמדים בי"ג מדות וכו', אבל לאחר שיש סנהדרין יכול כל אחד מהם לומר באופן אחר וכו', ובמילא א"ש מ"ש בהר"ד דבעניני י"ג מדות לא יועיל הבירור אצל משה רבינו אלא יש צורך בהכרעת הרוב דבי"ד הגדול של ע"א (אבל עי' בחי' הגרי"ז פ' יתרו עה"פ והי' כל דבר הגדול יביאו אליך), וראה גם ברשימות חוברת נ' בסופו אודות משה רבינו ובית דינו. ועכ"פ יוצא לפי הנ"ל דלשיטת התויו"ט יש לומר דגם לע"ל יהי' משה רבינו במקום ע"א.
== בימוה"מ יצטרכו הכרעת הרוב דבי"ד הגדול ==
והנה ב"רשימות דברים" מביקור הרה"ג וכו' הראשון לציון מוה"ר מרדכי אליהו שליט"א אצל כ"ק אדמו"ר ו' חשון תשנ"ב, (נדפס בספר שיחות קודש תשנ"ב חלק ב' ע' 811) בסעי' י"ג אמר הרב אליהו: בנוגע לספיקות שיתעוררו בימות המשיח, מצינו בגמ' שישאלו אצל משה ואהרן - ולדוגמא: "מתים לע"ל צריכים הזאה שלישי ושביעי או אי"צ .. אמר להן .. לכשיבוא משה רבינו עמהם" (נדה ע,ב), ומזה משמע שלא יצטרכו לטרוח לשאול אצל הסנהדרין, כיון שילכו מיד אל משה רבינו?
וע"ז ענה הרבי: אצל משה רבינו ישאלו בנוגע ל"דברים שלמדו מפי השמועה", "דברי קבלה" - שקיבלו ע"פ המסורה איש מפי איש עד משה רבינו, "הלכה למשה מסיני" אם קיבל מסיני כך או כך- אבל ב"דברים שלמדים מן הדין", "באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן" - כיון שתלוי בדעת הרוב של בי"ד הגדול, "אחרי רבים להטות", לא יועיל הבירור אצל משה רבינו או משה ואהרן, שהם רק שנים, אלא יש צורך בהכרעת הרוב דב"ד הגדול של שבעים ואחד, עכלה"ק.
הרי מבואר מזה לכאורה דסב"ל להרבי דבימות המשיח לא אמרינן דבמקום שבעים ואחד קאי, ולכאורה יל"ע למה באמת לא נימא שמשה רבינו בעצמו יוכל להכריע כמו בי"ד הגדול? וראה בס' 'שיעורים לזכר אבא מארי' (ח"ב ע' קצז והלאה) מהגרי"ד סאלאווייצ'יק שכתב דמצד הענין דמשה רבינו במקום ע"א קאי אי אפשר לחלוק על משה בדין תורה באיזה אופן שהוא.
ולכאורה אפ"ל בזה עפ"י מ"ש הגרי"ז בפ' בהעלותך (יא,יא) עה"פ "לשום את משא כל העם הזה עלי", דהביאור בזה הוא דבאמת היו כבר סנהדראות לשבטים, אלא דבענינים הנוגעים לכל ישראל צריכים דוקא בי"ד של ע"א, ומשה רבינו במקום ע"א קאי. וזהו שאמר משה "את משא כל העם הזה עלי", דבענינים הנוגעים לכל ישראל הרי זה מוטל רק עליו בלבד, והתשובה ע"ז היתה (שם טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, דנתמנו אז בי"ד של ע"א, ולהם יהי' שייך כל הענינים האלו, וכדמסיים (שם יז) ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך, שלא יהי' הוא עצמו במקום ע"א, עכ"ד.
ועי' גם בכתבי הגרי"ז פ' בהעלותך שכתב ג"כ דלכאורה נראה דהא דמשה הי' במקום ע"א הוא רק עד שנאמרה פ' "אספה לי שבעים איש", וראי' לזה ממ"ש הרמב"ם בהל' מלכים פ"א ה"ג אין מעמידין מלך בתחילה אלא עפ"י בי"ד של שבעים זקנים ועפ"י נביא, כיהושע שמינה משה רבינו ובית דינו כו', עכ"ל, הרי דמשה הוצרך לבי"ד דוקא להיות בי"ד של שבעים, עכ"ד.
ועי' בס' תורת המלך הל' מלכים שם שהקשה קושיא זו דלמה הוצרך הרמב"ם לומר "ובית דינו" והלא משה במקום ע"א קאי, עיי"ש. ועי' גם בהל' סנהדרין פ"ד ה"א שכתב לגבי סמיכה שהזכיר שם משה ובית דינו, דגם הכא קשה דלמה לא מספיק משה לבדו כיון שהי' במקום ע"א ולהנ"ל ניחא כיון דאח"כ לא הי' עוד במקום ע"א, דרק לפני מינוי סנהדרין בפ' בהעלותך הי' במקום ע"א, אבל משם ואילך לא.{{הערה|ועי' בשו"ת חת"ס ח"ז סי' י"ב, י"ד, ט"ז כ"ב, בענין זה. ובס' יד דוד סנהדרין יג,ב.}}
== שבעים זקנים במ"ת – אם הי' להם דין סנהדרין ==
וי"ל דסב"ל להרמב"ם דשבעים זקנים שבפ' משפטים (כד,א) שנאמרו במ"ת לא הי' להם גדר של סנהדרין, וכמ"ש התויו"ט (שבועות פ"ב מ"ב), אלא מיוחדים שבעדה לכל דבר שבקדושה ולא כהסנהדרין שנצטוה בהם אח"כ בפ' אספה לי, ולכן כיון שעד אז לא הי' קיים סנהדרין של ע"א לכן הי' משה במקום ע"א. אבל בפרשת אספה לי שנתמנו שבעים זקנים לבי"ד הגדול, נפקע ענין זה ממשה.
דלפי"ז מובן מה שאמר הרבי דבימות המשיח לא יועיל הבירור אצל משה רבינו או משה ואהרן שהם רק שנים אלא יש צורך בהכרעת הרוב דבי"ד הגדול של ע"א, כיון שכשיש סנהדרין נפקע ענין זה ממשה רבינו.
אבל עי' בתוס' יו"ט (סנהדרין פ"א מ"ו) בהא דילפינן דסנהדרי גדולה הוה ע"א מהא דכתיב אספה לי שבעים זקנים ומשה על גביהם, שהקשה דכיון דמשה במקום ע"א קאי א"כ נימא דבעינן ע' וע"א? ותירץ דרק בדליכא אחרים עמו ה"ה כע"א, עיי"ש. ומקושייתו מוכח דלא סב"ל כהגרי"ז הנ"ל דמאז נפקע דין זה ממשה – כי אי נימא דסב"ל דאחר פ' אספה לי שוב לא הי' משה במקום ע"א, א"כ מהו קושייתו בכלל, הרי בודאי ע"י השבעים זקנים עם משה הי' כאן רק בי"ד של ע"א, ומוכח דסב"ל שהי' במקום ע"א גם אח"כ, ולא כהנ"ל (וראה בתוס' חכמי אנגליא סנהדרין טז,ב, שהקשו כהתויו"ט ותירץ דמאז שמינה הסנהדרין שוב לא הי' דינו במקום ע"א, עיי"ש. אבל כיון שהתויו"ט לא תירץ כן מוכח דסב"ל שלא נפקע זה ממשה גם אח"כ וכנ"ל). ולפי"ז הרי אפ"ל שכן יהי' גם בימות המשיח דמשה רבינו עצמו יהי' במקום ע"א.
אלא דלפי"ז יוקשה עליו קושיית הגרי"ז ממ"ש הרמב"ם בהל' מלכים דמשה ובית דינו מינו יהושע, וכן בהל' סנהדרין דמשה ובית דינו סמכו יהושע כנ"ל, דלפי התוס' יו"ט למה לא הי' אפשר ע"י משה בעצמו, כיון דגם אחר פ' אספה לי הי' במקום ע"א?
ובאמת גם על ביאורו של הגרי"ז לכאורה יש להקשות ממ"ש הרמב"ם בפיהמ"ש ריש סנהדרין וז"ל: ואין מוסיפין על העיר כו' אלא בבי"ד הגדול כמו שאמר הקב"ה למשה ככל אשר אני מראה אותך וגו' וכן תעשו, הציווי הי' לו ולבית דינו, וסנהדראות לשבטים עשה אותם משה ובית דינו, כמו שאמר ואתה תחזה מכל העם וגו', עכ"ל. והנה במ"ש בנוגע למוסיפין על העיר כו' דזה הי' עפ"י משה ובית דינו, לכאורה כוונתו כמ"ש רש"י בשבועות טו,א, שהיו שם גם שבעים זקנים (ולא כהתויו"ט הנ"ל שלא היו בגדר סנהדרין), וזה סותר להנ"ל דסב"ל להרמב"ם דעד פרשת אספה לי לא הי' עדיין בי"ד הגדול. עוד קשה כיון דאז הי' לפני פרשת אספה לי, למה הוצרך משה לבית דינו הלא משה עצמו במקום ע"א קאי?
וביותר יוקשה במ"ש הרמב"ם דמינוי הסנהדרין הי' ע"י משה ובית דינו, דהרי מפורש בגמ' שם בזה גופא (סנהדרין טז,ב) ד"משה במקום שבעים וחד קאי", ולכן בעינן לדורות ע"א, ואיך כתב הרמב"ם שהי' עפ"י משה ובית דינו?
== הפירוש ב"משה ובית דינו" ==
והנה איתא בר"ה פ' ראוהו בי"ד (כה,ב) ראוהו שלשה והן בית דין יעמדו שנים ויושיבו מחביריהם אצל היחיד שאין היחיד נאמן עפ"י עצמו, ומביא ראי' ממשה רבינו שאין לך מומחה לרבים בישראל יותר ממשה רבינו, וקאמר ליה הקדוש ברוך הוא: עד דאיכא אהרן בהדך, דכתיב (שמות יב,ב) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם, ופירשו התוס' (בד"ה עד דאיכא) דכיון דאין בי"ד שקול לכן הי' צריך שלישי עמו. ויש להקשות שהרי מבואר דמשה במקום ע"א קאי, וא"כ למה לא הי' משה רבינו בעצמו מספיק?
ובס' מעתיקי השמועה ח"א ע' י"ג מובא ביאור בזה בשם הגרי"ז,{{הערה|וכן בס' הזכרון 'אבן ציון' (ע' תרי"ט), וחי' רבי שמואל (סנהדרין) סי' ה' מהגרש"ר ז"ל, ובהערה ז' שם איתא שכן אמר הגר"ח לאביו הבית הלוי.}} דהנה בפשטות יסוד הדין דמשה במקום ע"א קאי, היינו שהי' למשה רבינו כח של בי"ד ע"א, וכדילפינן מקרא דכל הדבר הגדול יביאו אליך, והוקשה להרמב"ם דאיך הי' לו למשה שם בי"ד שהרי יחיד הוה וביחיד ליכא שם "בי"ד" כלל, וכמ"ש הרמב"ם הל' סנהדרין פ"ב הי"א שיחיד אפילו אם הוא מומחה אין עליו שם בי"ד, עיי"ש ובכ"מ. ולכן סב"ל להרמב"ם דבתחילה צריך שם בי"ד, ואח"כ אפ"ל דבי"ד זה של משה הוא במקום ע"א, ולכן מפרש הרמב"ם דהא דמשה במקום ע"א היינו דבי"ד שלו הי' במקום ע"א, היינו שהיו לו למשה עוד ב' עמו, ובמילא חל ע"ז שם בי"ד ושוב אמרינן דבי"ד זה הוא במקום ע"א, אף דלפועל היו רק ג'.
ולפי"ז א"ש מ"ש בפיהמ"ש לגבי מינוי סנהדראות שהי' ע"י משה ובית דינו, דכוונתו לבי"ד של ג', דע"ז אמר בגמ' דבמקום ע"א קאי, וכן יש לפרש כוונתו בנוגע להוספה על העיר, שהי' ע"י משה ובית דינו, דהיינו בי"ד של ג'.
אלא דלפי"ז שוב ליכא ראי' בשיטת הרמב"ם לומר דאחר פ' אספה לי נתבטל הא דבמקום ע"א קאי – כנ"ל ממה שכתב בהל' מלכים והל' סנהדרין "משה ובית דינו", די"ל דגם שם כוונת הרמב"ם למשה ובית דינו דהיינו לבי"ד של ג', כי לולי זה אין ע"ז שם בי"ד כלל, ולא שייך לומר דבמקום ע"א קאי. ולפי"ז גם לא קשה כנ"ל על שיטת התוס' יו"ט דמשמע דסב"ל דגם אחר פ' אספה לי' הי' במקום ע"א, וקשה עליו מהרמב"ם הל' מלכים והל' סנהדרין, דלהנ"ל א"ש. ומתורץ הך דר"ה דלמה בעינן ג' לקידוש החודש ולא מספיק משה לבדו, כיון דבעינן שם בי"ד.
ומכל זה יוצא דליכא הכרח לומר דמפ' אספה לי נפקע הדין דמשה במקום ע"א קאי, דמלבד זאת דמלשון הרמב"ם "ובית דינו" ליכא ראי' לזה כנ"ל, הנה גם אין להוכיח מזה שכשיש בי"ד הגדול שוב לא שייך לומר דמשה במקום ע"א קאי, שהרי התויו"ט סב"ל כנ"ל דגם אחר פ' אספה לי הי' במקום ע"א. ועוד דברש"י שבועות טו,א, מבואר דגם הזקנים שבמ"ת הי' להם גדר של סנהדרין (מובא גם בתוס' סנהדרין ב,ב, בד"ה ליבעי, וכ"כ הר"ח שבועות שם). ובעיקר דגם הרמב"ם עצמו בפיהמ"ש רפ"ב דשבועות כתב בהדיא כרש"י וז"ל: אמר רחמנא וכו' ר"ל שכל מקדש שיעשו כגון זה יהי' מעשהו, וכבר ידעת שמשה מלך הוא והסנהדרין הם שבעים זקנים וכו', עכ"ל. הרי מוכח דסב"ל שגם אצל המשכן לפני פ' אספה לי כבר הי' סנהדרין, ומ"מ אמרינן דמשה במקום ע"א קאי, נמצא דליכא סתירה ביניהם.
ולשיטה זו אין להקשות כיון שכבר אז בעת מתן תורה הי' להם דין סנהדרין - למה הוצרך לפ' אספה לי? שהרי כבר פירש רש"י שם (יא,טז ד"ה אספה) שזקנים הראשונים בעת התבערה מתו. ולפי"ז הרי אפ"ל שכן יהי' אצל משה גם '''בימות המשיח'''. אמנם ממה שהובא לעיל בה"רשימות דברים" משמע דדעתו של משה הוא רק כאחד ולא יותר ולכן צריך הכרעת בי"ד הגדול.
== אם שייך לחלוק על משה רבינו בענינים הנלמדים בי"ג מדות ==
ואפ"ל בזה עפ"י מה שנתבאר בשיחת ש"פ מטו"מ תשמ"ב סמ"ד (ס' התוועדויות ח"ד ע' 1931) וז"ל: "מסופר בסדר הדורות אודות מחלוקת שהיתה בנוגע לקשר של תפילין, והביאו את משה רבינו ושאלו אותו, וכאשר משה רבינו אמר באופן מסויים, התווכח עמו ר"ת וטען שהדין הוא באופן אחר, ובסופו של דבר הודה משה רבינו לדבריו, ומאחר שרוצים לקשר כל ענין עם סיפור שאירע אצל רבותינו נשיאנו - ישנו סיפור דומה שאירע אצל הצמח צדק: פעם הי' וויכוח בין החוזרים בביאור ענין מסויים במאמר של הצ"צ, ר' הלל מפאריטש אמר באופן כך, ושאר החוזרים אמרו באופן אחר, כאשר נכנסו החוזרים לחזור את המאמר בפני הצ"צ, שאלו אותו מהו הביאור בענין זה, והשיב הצ"צ שהביאור בזה הוא כפי שאמרו שאר החוזרים, ולא כפי שאמר ר' הלל, נענה ר' הלל ואמר "ווען א רבי זאגט א מאמר חסידות איז דאס כנתינתה מסיני", אבל לאחרי אמירת המאמר, כאשר מדובר אודות ביאור במאמר זה, כאשר כאו"א צריך ללמוד את המאמר בשכלו הוא, יכול וצריך הוא ללמוד את הפשט באופן המתקבל בשכלו, למרות שהצ"צ לומד את הפשט באופן אחר!
ועד"ז בנוגע לעניננו: כאשר משה רבינו מסר לבנ"י את הדברים ששמע מפי הקב"ה, הי' הדבר בגדר של תורה מסיני, ועד לענין של נבואה, אבל לאח"ז כאשר היו צריכים ללמוד באופן המובן בשכלו ואז יכול משה רבינו לבאר ענין מסויים באופן כך, ויהושע בן נון באופן אחר כפי המובן בשכלו הוא, וכמובן בהתאם לכללי לימוד התורה (שנאמרו למשה רבינו) - י"ג או ל"ב מדות שהתורה נדרשת בהם", עכ"ל, וממשיך לבאר דלכן הי' שייך ב' שיטות בנוגע לתפילין או כרש"י או כר"ת גם בזמנו של משה רבינו, עכ"ת השיחה. וראה גם לקוטי שיחות חכ"ו ע' 187 ובהערה 39 שם בענין זה.
וראה גם בשיחת אחש"פ תשל"ז סמ"ז הערת הרבי בענין זה, וזלה"ק: ואף שמשה רבינו עשה באופן אחד [וא"כ איך שייך אח"כ מחלוקת בבי"ד שיש אומרים באופן אחר] - הרי בנוגע לי"ג מדות שהתורה נדרשת אפשר לחלוק עליו, כמובן ממארז"ל ר"ה כה,ב "יפתח בדורו כשמואל בדורו", וכן "כמשה בדורו". ומ"ש בחולין קכד,א: "אילו אמרה יהושע כו' לא צייתנא לי' כו'", ועד"ז בשבת קד,א: "ואמרו מילי דאפילו בימי יהושע בן נון לא איתמר כוותייהו", שהדיוק בזה יהושע דוקא (משא"כ משה) - הרי בשניהם לא שייך למדות שהתורה נדרשת כו', ומפורש בכתוב שבימי משה היתה סנהדרין ולכל דיני', וראה בסדה"ד (שנת ד"א תתק"ל) הסיפור בנוגע לר"ת ומשה. עכלה"ק.{{הערה|סיפור זה מובא גם בקדושת לוי עה"ת (לקוטים ע' קמח מדפי הספר), וראה גם בס' לשמע אוזן (מדור אדה"ז אות ג') שהרבי ציין על הסיפור שם וז"ל: "וכהסיפור דר"ת ומרע"ה בסדר הדורות ח"א ד"א תתק"ל", עכ"ל.}}
דלפי"ז לכאורה משמע דכל מה דאמרינן דמשה במקום ע"א קאי ה"ז רק לגבי דברים אלו שצריכים "'''קיום הדבר'''" ע"י בי"ד הגדול, כמבואר במתניתין ריש סנהדרין כגון מינוי סנהדרין ומינוי מלך וכו', עיי"ש (וראה בס' 'שעורים לזכר אבא מרי ז"ל' ח"ב ע' קצ"ז והלאה מהגרי"ד ז"ל אודות '''הוראה ופסק, וקיום הדברים''' שהם ב' דברים נפרדים, וראה גם חי' הגרי"ז על הרמב"ם הל' סנהדרין פ"ה ה"א), אבל בנוגע ללמוד ולדרוש מהי"ג מדות וכו' הרי נתבאר בשיחות הנ"ל דשייך לחלוק עליו וכו'.
דלפי"ז י"ל דאין הכי נמי כשלא הי' עדיין סנהדרין, הי' במקום ע"א גם בנוגע לענינים הנלמדים בי"ג מדות וכו', אבל לאחר שיש סנהדרין יכול כל אחד מהם לומר באופן אחר וכו', ובמילא א"ש מ"ש בהר"ד דבעניני י"ג מדות לא יועיל הבירור אצל משה רבינו אלא יש צורך בהכרעת הרוב דבי"ד הגדול של ע"א (אבל עי' בחי' הגרי"ז פ' יתרו עה"פ והי' כל דבר הגדול יביאו אליך), וראה גם ברשימות חוברת נ' בסופו אודות משה רבינו ובית דינו. ועכ"פ יוצא לפי הנ"ל דלשיטת התויו"ט יש לומר דגם לע"ל יהי' משה רבינו במקום ע"א.