חיוורא של בית רבי

בקצרה

למלך המשיח נקראו שמות רבים, המורים על תכונות שונות בו. חלק מן השמות וחלק מן השמות הם שמות נלווים. שמות אלו נמצאים בתורה, בנביאים, במדרשים ובגמרא. בערך זה יתבאר עניין השם 'חיוורא דבי רבי'.

משיח נקרא בגמרא (מסכת סנהדרין), בשם 'חיוורא דבי רבי', כלומר, מצורע של בית רבי. דבר זה נלמד בדרשת חכמים מן הפסוק "אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלהים ומעונה".

מספר ביאורים נאמרו בפירוש הדבר: מהם כתבו שהדברים מובנים כפשוטם, שהמשיח נקרא בשם 'מצורע של בית רבי', ומהם שביארו את הדברים בצורת רמז: ששם זה מרמז על התגלות מסויימת של המשיח, או על הסיבה בשלה יבוא.

הרבי מלמד, כי שם 'מצורע' הוא שם נעלה, המרמז על אורות קדושים וגבוהים, המתגלים דווקא בצורה כזו. ומדגיש את מצבו של המשיח – שנמצא כבר בעולם ומחכה לגאול את עם ישראל.

בהרחבה

בגמרא, במסכת סנהדרין, מביאים חכמים שמות שונים למשיח, וחכמים אומרים ששמו הוא 'חיווריא דבי רבי', כלומר "מצורע של בית רבי".

המהרש"א, וכן מפרשים נוספים, ביארו את הדברים כפשוטם שהמשיח נקרא בשם 'מצורע של בית רבי', על שם רבינו הקדוש – רבי יהודה הנשיא שנקרא בשם 'רבי' סתם, והיה סובל ממחלות ויסורים קשים.

המהר"ל מפראג, ביאר כי דברים אלו אמורים על מעלות שונות שראו חכמים אצל המשיח, ושם זה 'מצורע של בית רבי', מורה על מעלת השכל של מלך המשיח.

ומבאר ששם זה מתאים למשיח בשתי סיבות: א. הצרעת היא חסרון גשמי, ולכן מי שכל עניינו ברוחניות –, יש לו חסרון בגשמיות כי כל כוחו מושקע ברוחניות ובשכל. ולכן המשיח, שתהיה לו מעלת השכל העליון, מתנגד לו העולם הגשמי. ולכן נקרא בגשמיות על שם החסרון וההפסד – הצרעת.

ב. הצרעת היא דבר שמחוץ לטבע, ולכן המשיח שכל עניינו להיות מחוץ לטבע, נקרא מצורע. כי חכמתו של המשיח היא מעל לטבע הגשמי, ולכן העולם כעת אינו מוכן לקבלת דרגתו של המשיח.

בשדי חמדמבאר כי שמות המשיח השונים שנזכרו בגמרא, תלויים באופן בו יבוא המשיח לגאול את עם ישראל, והשם 'חיוורא דבי רבי', קשור לאופן הגעת המשיח על ידי סבלו את עוונות הדור.

ה'מגלה עמוקות' כותב, על הקשר בין המשיח למצורע, ומבאר שיום ביאת המשיח הוא יום טהרת המצורע. ולכן בתורה נאמר הציווי על המצורע בלשון עתיד 'זאת תהיה', כי הכוונה היא על המשיח, העתיד לבוא.

במקום נוסף, מדבר המגלה עמוקות על עניין המשיח כמצורע, ומבאר, שרבי – הוא הרי רבי יהודה הנשיא, ונשיא ראשי תיבות של ניצוצו של יעקב אבינו, כיון שרבי היה גלגולו של יעקב. ולכן תיקן רבי בחייו, את הדברים שהיה צריך יעקב אבינו לתקן. אחד מן הדברים אותם תיקן הוא את אמירת יעקב (בראשית ל) "מתי אעשה גם אני לביתי", כלומר, יעקב עסק גם בצרכיו הגופניים. ובכדי לתקן ולהשלים את זה, אמר רבי על עצמו "שמעולם לא נהנה מן העולם אפילו באצבע קטנה".

קשר מיוחד זה בין רבי, שהמשיח נקרא כאן על שמו, ליעקב אבינו – כותב המגלה עמוקות - רמוז בפסוק זה שאמר יעקב "גם אני לביתי" ראשי תיבות גא"ל.

מלקוטי לוי יצחק נראה כי 'חיוורא דבי רבי' אין הוא כלל אחד משמותיו של המשיח, אלא רק עניין נוסף שיהיה בו. אך הרבי מבאר כי כוונתו לומר שזהו שם כללי של המשיח.

ב'אור התורה', מבאר אדמו"ר הצמח-צדק, כי עניין שם 'חיוורא דבי רבי', המדבר על נגע הצרעת, הוא כי נגע אותיות ענג. ומשיח שהוא פנימיות העונג העליון סובל הנגע כדי להמשיך העונג.

הרבי, בלקוטי שיחות, מבאר באריכות מדוע מתבטא עניין תחלואי ומכאובי המשיח דווקא בצרעת, ומדוע נקרא דווקא בשם זה:

מתבאר, כי יש תוכן חיובי בעניין הנגע, שנגע למעשה הוא עניין של קדושה נעלית, ש"הם אורות עליונים", אלא שהם דין קשה של הקדושה, שיכול להשתלשל מהם אח"כ עניין של טומאה. ושורש עניין הנגע בעבודת האדם היא עבודה נעלית ביותר, "רצוא" וכלות הנפש.

וזהו הטעם שמשיח נקרא בשם "מצורע", כי עניין הגאולה הוא - היציאה מכל מיצרים וגבולים, תגבורת הקדושה, שהיא התגלות האלוקות שלמעלה ממדידה והגבלה.

בשיחה נוספת מבאר הרבי, שאף שמשיח הוא בתכלית השלימות, מכל מקום, בזמן הגלות כיון הוא סובל את מכאובי הגלות – נקרא מצורע, ו"יום טהרת המצורע", הוא מעמדו ומצבו של המשיח אחר שגואל את עם ישראל.

ומבאר שם, שעניינה האמיתי של הגלות – הוא הגאולה, שהיא רק גילוי פנימיותה של הגלות, וכן הוא מהותם של נגעי הצרעת, שעניינם הם אורות עליונים, כפי שמתגלה בעת טהרתם, ולכן נקרא המשיח מצורע.

ומוסיף הרבי, שישנה הדגשה יתירה בקריאת שמו של המשיח 'חיוורא דבי רבי' – מצורע של בית רבי, כדי להדגיש שהמשיח כבר נמצא במקום ובזמן הגלות, עד כדי כך שהוא סובל מפגעי הגלות, ומחכה לרגע שבו יוכל לגאול את עם ישראל.

נושאים קשורים

• משיח
• מלך המשיח
• שמותיו של משיח