שיחה:דברים פרק יט
על פרשת ראה:
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת ראה דף כ עמוד א (על הפסוק (דברים פרק יב פסוק כ) כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר:)
כי ירחיב ה' אלהיך. עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה ירחיב ה' אלהיך את גבולך. כאשר דבר לך. מה דבר לך (בראשית טו) את הקני ואת הקנזי.
ספרי דברים פרשת ראה פיסקא עה
(כ) כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך, עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה ירחיב ה' אלהיך את גבולך. כאשר דבר לך מה דבר לך את ארץ קיני וקנזי וקדמוני, רבי אומר כבר אלו אמורים מה דבר לך +יחזקאל מח א - ז+ מפאת קדים עד פאת ים דן אחד יהודה אחד אשר אחד.
רש"י דברים פרשת שופטים פרק יט פסוק ח
(ח) ואם ירחיב - כאשר נשבע לתת לך ארץ קיני וקנזי וקדמוני:
רשב"ם דברים פרשת שופטים פרק יט פסוק ח
(ח) ואם ירחיב - לתת לך כל העשרת עממים שניתנו לאברהם בין הבתרים:
אבן עזרא דברים פרשת שופטים פרק יט פסוק ח
(ח) ואם ירחיב ה' אלהיך - אם ישמרו כל התורה. על כן כתב, כי תשמור את כל המצוה הזאת (ט), והיא שלש ערים:
רמב"ן דברים פרשת שופטים פרק יט פסוק ח
(ח) ואם ירחיב ה' אלהיך את גבלך - הפרשה הזו עתידה, וכבר הזכרתי מזה בפרשת ראה אנכי (לעיל יב כ). כי מתחילה אמר כי יכרית ה' אלהיך את הגוים אשר ה' אלהיך נותן לך את ארצם, "והגויים אשר ה' אלהיך נותן לך את ארצם" ירמוז לכל השבעה אשר יזכיר בכל מקום. וכן יאמר עליהם, ונשל את הגוים האל מפניך (לעיל ז כב), וברשעת הגוים האלה (שם ט ד), והוריש ה' את כל הגוים האלה מלפניכם (שם יא כג), רק מערי העמים האלה (להלן כ טז), וכן במקומות רבים: וצוה כי לאחר ירושה וישיבה בארצם יבדיל שלש ערים, ובהם תשלום המצוה כמו שאמר (במדבר לה יג) שש ערי מקלט תהיינה לכם, ואמר (שם פסוק יד) את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען, ולא צוה בתורה ביותר משש הערים האלה. וכן בכל מצות שבתורה הנוהגות לאחר ירושה וישיבה מתחייבין בהן לאחר ירושת שבעה גוים אלו. אבל במצוה הזאת לבדה הוסיף בכאן ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך. ולא אמר "כאשר דבר לך" כמו שאמר בכי ירחיב ה' אלהיך את גבולך של בשר תאוה (לעיל יב כ), כי ה' לא הבטיח אותם בשום מקום לתת להם רק שבעת הגוים האלה, אבל הזכיר כאן האבות ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבותיך - וזה ירמוז לכל עשרה עממין שנאמרו לאברהם: והתנה בזה כי תשמור את כל המצוה וגו' - והנה דבר ברור הוא כי השבעה גוים עצמם לא יירשו אותם בעברם על התורה, כאשר אמר פעמים רבים, למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ (לעיל ד א), למען אשר תבא אל הארץ (להלן כז ג), כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת והוריש ה' את כל הגוים האלה מלפניכם (לעיל יא כב כג). וכאשר עבר עכן על החרם, והוא איש אחד, נאמר (יהושע ז יב) ולא יוכלו בני ישראל לקום לפני אויביהם ערף יפנו לפני אויביהם. א"כ מה התנאי הזה אשר יתנה בשלשת העממין האלה לבדם, ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כי תשמר את כל המצוה וגו'. והטעם בזה, כי היה הרצון לפניו יתברך שינחיל אותם בימי משה ויהושע השבעה אשר הבטיחם במצרים ובמדבר, כי היה גלוי לפניו שתגיע זכותם לכך, ומפני זה חייב אותם בכל המצות בירושה של אלו, וחייב אותם בשש ערי מקלט והבדילם יהושע, אבל על השלשה הנשארים התנה כי תשמור את כל המצוה לאהבה את השם וללכת בדרכיו וגו', והוא לומר שיקיימו כולם כל התורה כולה. ואין שום מצוה תלויה בכך זולתי שלש הערים האלה. ומה טעם לאמר, כי תשמור ללכת בדרכיו כל הימים תוסיף לך שלש הערים, כי מי יודע מה יהיה אחרי כן כל הימים: ואמר ר"א, כל הימים, בלי הפסק ביניהם. ואיננו נכון. אבל כי - תשמר, כאשר תגיע זכותך שתשמור כל המצוה, לאהבה את השם - אהבה שלימה קיימת לעולם, שיהיה גלוי לפניו שלא תחטא עוד לעולם, אז ירחיב את גבולך ויתן לך כל העמים. והוא לימים אשר אמר (להלן ל ו) ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך, "ולבב זרעך" יורה על כל הימים העתידים לבוא, וכענין שנאמר בקבלה (ירמיה לב לט מ) ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל הימים לטוב להם ולבניהם אחריהם, וכרתי להם ברית עולם אשר לא אשוב מאחריהם להיטיבי אותם ואת יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי. ואז כאשר יכרות להם ברית עולם יבדילו שלש הערים האלה:
רבינו בחיי דברים פרשת שופטים פרק יט פסוק ח
(ח) ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך. פרשה זו הבטחה לעתיד, והוא מה שנאמר לאברהם בין הבתרים: (בראשית טו, יח) "לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת", ושם מונה והולך עשר עממין, כבשו השבעה בימי יהושע, ונשארו שלשה, קיני, קנזי, וקדמוני, שלא כבשום מעולם אבל הם לעתיד. ולשון "ואם" לשון ודאי, ויורה על זה מה שאמר "כאשר נשבע", כלומר שבועה יש בדבר זה. וכמוהו: (שמות כ, כב) "ואם מזבח אבנים תעשה לי", שהוא לשון ודאי, וכן: (שמות כב, כד) "אם כסף תלוה", וכן: (ויקרא ב, יד) "ואם תקריב מנחת בכורים", שהרי מצאנום בתורה במקום אחר מצות בפני עצמם, וזה יורה שלשון "אם" לשון ודאי הוא.
אלשיך על דברים פרשת שופטים פרק יט פסוק ח
ואם ירחיב יי אלהיך את גבלך כאשר נשבע לאבתיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבתיך. כי תשמר את כל המצוה הזאת לעשתה אשר אנכי מצוך היום לאהבה את יי אלהיך וללכת בדרכיו כל הימים ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה (ח - ט):
(ח) הנה ידענו מאמרם ז"ל (סנהדרין צח א) על פסוק בעתה אחישנה, זכו אחישנה לא זכו בעתה. גם ידענו מה בין זה לזה כי אילו זכינו לעשות תשובה ראויה, כל ישראל כאחד נזכה ונחיה ונהיה רבים אין מספר, אך אם לא נזכה ויהיה בעתה לא ירבו מאד. כי על זה נאמר (ישעיה ד ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים כו', כי יהיה אחד מעיר ושנים ממשפחה (ירמיה ג יד). על כן אמר דרך ספק ואם ירחיב לומר אם יהיה שנזכה לאחישנה באופן שנהיה רבים ויצטרך הוא יתברך להרחיב גבולכם, אז גם יהיה כאשר נשבע לאבותיך שהם ארצות עשרה עממים שיתוספו הקני והקניזי והקדמוני כו', וזה יהיה (ט) כי תשמור וכו' שהוא זכו אחשינה, אז ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה. והוא כי אחר שירחיב ה' את גבולך ויהיו הקני והקניזי והקדמוני בכלל ארצך, אז תוסיף שלש ערים:
והטעם להיות שאינן על שלש אלה ושלש שבעבר הירדן רק על שלש אלה של ארץ ישראל בלבד, כי השלש שבארץ סיחון ועוג יתבטלו כי יכנסו במקום ארץ סיחון ועוג קני וקניזי וקדמוני, ולא ישבו ישראל מהירדן וחוצה בערי סיחון ועוג, באופן שיהיו השלש שתוסיף על השלש האלה ולא השלש שבעבר הירדן מזרחה, כי לא ישבו שם ישראל אחר הרחיבו יתברך את גבול ארצנו, נמצאו בין הכל ששה בלבד כי אשר היו בעבר הירדן יהיו בנוספות הקני והקניזי כו'. ולהיות שמדבר על זמן אם זכו אחישנה צריך ערי מקלט, שאם היו על זמן בעתה שלא ישארו רק אשר קדוש יאמר לו, אז לא היה צריך ערי מקלט כלל כי כל הראוי למות בעונו ימות בחבלי משיח. אך בהיות בזמן אחישנה בהיות רובא דרובא צדיקים, יחישנה ה' וישארו בני אדם רב בלתי ממורקים מאשמותיהם, מהם במשפט מות ומהם בחטאות קלים, לכן יפיל הוא יתברך אשר הם עם כבד עון ביד הקלים ויצטרכו ערי מקלט למרק בעלי אשמות קלות:
אור החיים דברים פרשת שופטים פרק יט פסוק ח
(ח) ואם ירחיב וגו' לאבותיך. פירוש עצמן כי הם ינחלו הארץ לעתיד לבא, ואמר זה יושג להם אם ישמרו את כל התורה ויעשוה ותהיה השמירה והעשיה מאהבת ה' ולא מיראה הדור ההוא אשר יעמוד בזה, בימיו יקים ה' דברו הטוב לתת כל העשרה עממין ויעמיד ביד ישראל כל הטוב שהבטיח לעשות לאבות ביום עומדם בתחיה, ורבותינו ז"ל (סנהדרין צ"ט ב) העירו שגאולה העתידה תלויה בעבודת ה' מאהבה דוקא: