מפרשי הרמב"ם

הלכות נזירות פרק ד

כסף משנה

[יא] האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא בו וכו'. בר"פ מי שהוציאוהו דף מ"ג אבעיא דאי יש תחומין למעלה מעשרה ת"ש הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות יין בשבתות ובמימים טובים ואסור לשתות יין כל ימות החול אי אמרת בשלמא יש תחומין היינו דבשבתות וימים טובים מותר אלא אי אמרת אין תחומין בשבתות וימים טובים אמאי מותר שאני התם דא"ק הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' והא לא אתא אליהו מאתמול א"ה בחול כל יומא ויומא נמי לישתרי דהא לא אתא אליהו מאתמול אלא מרינן לב"ד הגדול אתא ה"נ לימא לב"ד הגדול אתא כבר מובטח להם לישראל שאין אליהו בא לא בע"ש ולא בעי"ט מפני הטורח ופריך בחד בשבא לישתרי לפשוט מינה דאין תחומין דאי יש תחומין בחד בשבא לישתרי דלא אתי אליהו בשבת. ופירש"י בחד בשבא לישתרי דודאי לא אתי משיח היום דהא אתמול בשבת לא אתא אליהו ומדקאסר ליה לפשוט דחייש לדילמא אתי אליהו ואין תחומין למעלה מעשרה ומשני האי תנא ספוקי מספקא ליה אם יש תחומין או אין תחומין ולחומרא ופירש"י מהא לא תיפשוט דאין תחומין דדילמא ספוקי מספקא ליה להאי תנא (דדילמא אין תחומין) ומש"ה אסור בחד בשבא ולחומרא. ואמרינן תו בגמ' דקאי אימת דקא נדר אילימא דקאי בחול כיון דחל עליה נזירות היכי אתיא שבת ומפקעא ליה אלא דקאי בשבת וקא נדר וביו"ט וקא נדר וההוא יומא דשרי ליה מכאן ואילך אסיר ליה. ופירש רש"י והא דקתני מותר לשתות בשבתות וי"ט אותו שבת או אותו יום טוב שנדר אבל מכאן ואילך אסור ואפי' בשבת. ויש לתמוה על רבינו שכתב שהטעם שמותר באותו שבת מפני שהוא ספק אם יבא בשבת וספק נזירות להקל ובגמ' לא אמרו כן אלא טעם ההיתר בשבת הוא מפני שקודם יום שבן דוד בא יבא אליהו וברי לנו שאין אליהו בא בע"ש. ועוד שהוא ז"ל כתב שהוא ספק אם יבא בן דוד בשבת ובגמרא אמרינן דודאי לא אתי בן דוד בשבת משום דמובטח להם לישראל שאין אליהו בא בע"ש ומה אמרו שהוא ספק אם יבא בשבת אינו אלא על אליהו. ועוד דבגמ' אמרינן דמספקא ליה לתנא ולחומרא ורבינו כתב שספק נזירות להקל. והתימה מהראב"ד שלא השיגו. ויש לומר דההיא קושיא בתראה הוא דקשיא ליה לרבינו בהאי שהוא ספק בפירוש דספק נזירות להקל ובהאי סוגיא אמרינן דהוי להחמיר ומש"ה פירש דהאי סוגיא אליבא דר"ש דאמר ספק נזירות להחמיר ולית הלכתא כוותיה והילכך אית לן למימר דתו לא צריכינן למיהב טעמא משום דלא אתא אליהו מאתמול וכן לא צריכינן לההוא דמובטח להם שאין אליהו בא בערבי שבתות וערבי ימים טובים אלא אפילו את"ל שאפשר שיבא בע"ש ובעי"ט אפי' הכי שרי בשבתות וימים טובים משום דמספקא לן אי אתי בן דוד בשבתות וימים טובים משום דאין תחומין או אי לא אתי משום דיש תחומין וספק נזירות להקל. זה נ"ל בדעת רבינו והוא כפתור ופרח:

הלכות מלכים פרק יא, הלכה א

רדב"ז

[א] המלך המשיח וכו'. כל זה מבואר מן הכתובים ובדברי רז"ל במדרשים ואגדות:

כסף משנה

[א] המלך וכו'. הפרק הזה ושאחריו אמונות טובות בביאת משיחנו ואין לי לפרש בהם דבר רק במה שכתב רבינו אל יעלה בדעתך וכו' עד שנהרג בעונות וכו'. וכתב הראב"ד א"א והלא בן כוזיבא היה אומר וכו'. ודברי הראב"ד אמת והכי איתא בפרק חלק (דף צ"ג:) אבל באיכה רבתי בפסוק בלע ה' ולא חמל אומר שנהרג על ידי א"ה וסובר רבינו דהא דאמרו פרק חלק אתיא דלא כשמואל דאמר אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות ורבינו סובר כשמואל וכמבואר בפרק שאחר זה ולכן כתב סברת המדרש. ומ"מ מה שכתב שר"ע היה נושא כליו צ"ע היכא מייתי לה:

לחם משנה

[א] ושם נבא בשני המשיחים וכו'. רש"י ז"ל בפירוש החומש בפרשת בלק פירש דפסוק דרך כוכב מיעקב כלו וכן פסוק והיה אדום ירשה מדבר על דוד ופסוק וירד מיעקב וכו' איירי במלך משיחנו ורבינו לא כתב כן ואולי הם מדרשים חלוקים:

לחם יהודה

[א - ג] עיין בהשגות הראב"ד ובמ"ש מרן כ"מ להליץ על רבינו דהך דפ' חלק אתיא דלא כשמואל ותמיה לי עליו דמשמע לדבריו דהא דמורח ודאין הוא חידוש במעשה בראשית ואינו ממנהגו של עולם דאין זה מסוג החכמה והבינה אף על גב דמתרבין הימים ההם ואם תימצי לומר דסברא זו נכונה ועם שהיא נראית רחוקה ח"ו דאינו נקרא חידוש אלא דבר שהוא חידוש כולל לכל העולם כגון בגוף הבריאה וזה אינו אלא פרטי למשיח לבדו מ"מ יש ביישוב זה מהדוחק שנעשה מחלוקת חדשה במה שלא נכתב בדבריהם דהיינו דלשמואל אין לשאול אות ומופת ולאידך מ"ד שהוא רבא דפ' חלק דס"ל דמורח ודאין צריך לשאול אות ומופת ובזה לא אשכחן דפליגי דאין לנו להוליד מחלוקת ביניהם מה שלא נזכר בפירוש. ועוד דאם תימצי לומר דפליגי נמי בהא מ"מ כיון דחזינן דרבא הוא דאמר הך סברא דמורח ודאין ולדידיה לא ס"ל כהך דשמואל הו"ל לרבינו לפסוק כרבא דהוא בתראה ודלא כשמואל: ועוד אם פירוש הכתוב דוהריחו באמת כרבא אין זה שאלת אות ומופת אלא שצריכין אנו לראות כל אותן הייעודין שייעד עליו הנביא אם הם בו כגון חכמה ובינה ושאר מדות היתכן אם לא נמצא בו אחת מו' מדות הכתובים שם בפסוק דונחה נאמין בו שהוא משיח אתמהה. ואין לומר דכוונת מרן כ"מ היא על שאלת אות ומופת דאם יעשה אותן כששואלין אותו הוי חדוש והילכך לא אתי הך דפ' חלק כשמואל דודאי אין לנו לייחס אליו סברא רעועה כזו מכמה אנפי חדא דהא בפ' חלק לא זכרו משאלת אות ומופת ולא אמרו אלא נחזי אנן אי מורח ודאין ועוד וכי בזמנים של בעלי התלמוד לא היה שום אות ומופת והוא דבר פשוט בודאי דעשיית האות אינו שינוי במנהגו של עולם כיון דאינו אלא לשעה: אמנם הנראה לענ"ד דאע"ג דהמדרש והגמ' פליגי בגוף המעשה דבן כוזיבא מ"מ נקח ראיה ממה שמצינו לר' עקיבא והרבה מחכמי דורו דחשבו דהוא משיח ולא שאלו אות אלמא דהדין הוא דאין צריך לשאול דודאי חכמים גדולים כמותם לא היו טועים בגוף הדין והנך רבנן דאמרו נחזי אנן לא על צד החיוב עשו כן אלא רצו לנסות ועוד דלפי מה שכתבנו דלא חשיב הך שאלת אות ניחא טפי ועיין בהרב לח"מ ז"ל:

קרית מלך

[א] ובונה המקדש, זבחים מ"ה א' הלכתא למשיחא. ומקבץ נדחי ישראל, מדרש אגדת משיח באורך ע"ש. וחוזרין כל המשפטים כו', סנהדרין נ"א ב' הלכתא למשיחא (יד איתן). ועושין שמטין ויובלות, תו"כ ויקרא פרשה י"ג ה"א עתיד היובל לפסוק ולחזור. אראנו ולא עתה כו', דרשא זו כמעט כולה במדרש אגדה פ' בלק [ויש שם ט"ס ע"ש]. אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח, עי' שמות רבה פ"ל סי' כ"ד אימתי תהי' ישועה א"ל אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב כו'. דרך כוכב מיעקב זה דוד, בירו' תענית פ"ד ה"ה גבי בר כוזיבא משמע דכולי קרא במשיח וכן משמע בדברים רבה פ"א סי' כ' וכן בתרגום יונתן. שנא' ותהי אדום לדוד לעבדים, ל' הפסוק ויהי כל אדום עבדים לדוד.

הלכות מלכים פרק יא, הלכה ב

קרית מלך

[ב] אף בערי מקלט הוא אומר כו', ירו' מכות פ"ב ה"ו ולעתיד לבא מפרישין עוד שלש כו'

הלכות מלכים פרק יא, הלכה ב

רדב"ז

[ג] ואל יעלה על דעתך וכו'. ולענין בן כוזיבא אין ספק שהיה מחלוקת בין החכמים מקצתם לא האמינו שהוא משיח וקצתם האמינו ור"ע מכללם ואפילו אחר ששלחו חכמים אי מורח ודאין או לא לא חזר בו ר"ע שמא לא בא לפניו דין שיהיה צריך לדון ע"י הריחו עד שנהרג אז נתברר לכל שלא היה משיח. ומה שנראה מדברי הראב"ד שישראל הרגוהו לא משמע הכי אלא הגוים הרגוהו ויש לפרש הא דאמרינן בפרק חלק כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוה כלומר רפו ידיהם ממנו ובאו הגוים והרגוהו א"נ אגדות חלוקות הן: ועיקר הדברים ככה וכו' עד סוף. הכל מקובץ מהמדרשות ומהכתובים ודברים מקובלים מפי סופרים ומפי ספרים:

לחם משנה=== ===[ג] ואל יעלה על דעתך וכו'. להשגת הר"א ז"ל תירץ הרב כ"מ דמדראינו באיכה רבתי בפסוק בלע ה' ולא חמל דאמרינן התם דנהרג בן כוזיבא על ידי א"ה משמע דאית לן למימר דהא דרבא דאמר בפרק חלק (דף צ"ג ב) דבדקוה לבן כוזיבא אי מורח ודאין אתי דלא כהלכתא והיינו כשמואל דאמר אין בין העוה"ז לימות משיחנו אלא שעבוד מלכיות בלבד וכו'. ואני אומר תירוץ אחר דשם בפרק חלק א"ר אלכסנדרי דוהריחו אינו מלשון ריח אלא מלשון רחיים ואמרו שם שטוענין יסורין ומצות כרחיים ורבא הוא דקאמר דהוא מלשון ריח ומש"ה קאמר דבדקוה לבן כוזיבא בהכי וכיון דחזינן במדרש דנהרג בן כוזיבא ע"י א"ה למדנו דלית הילכתא כרבא אלא כרבי אלכסנדרי ופירוש והריחו הוי מלשון רחיים:

המאיר לארץ=== [ג] שהרי ר' עקיבא חכם גדול והוא וכו' היה נושא כליו וכו'. כצ"ל.

חיים ומלך

[ג] ולא גורעין מהן. נ"ב וכל המוסיף או גורע או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוה מפשוטן הרי זה ודאי בדאי ורשע ואפיקורוס. כך מצאתי בדפוס ישן.

מקורי הרמב"ם לרש"ש

[ג] שהרי ר' עקיבא וכו' והוא היה אומר עליו שהוא מלך המשיח. במדרש איכה בפסוק בלע ד' ולא חמל. ונקוה שיקויים בנו מקרא שכתוב ובחמלתו הוא גאלם (ישעיהו ס"ג) ופסוק וחמלתי עליהם (מלאכי ג') במהרה בימינו אמן.

מרכבת המשנה

[ג] ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח וכו'. עיין השגות וכ"מ ולח"מ. ובמדרש רבה איכה ובירושלמי פ"ד דתענית עיין שם. והנכון לדרך רבנו דמפרש דאין פלוגתא בין רבא דבבלי ובין הירושלמי דודאי מודה רבא דהאומות הרגוהו בביתר והיינו הרוגי ביתר אלא דבירושלמי ובמדרש רבה שם מבואר שר' אלעזר המודעי היה מתפלל ג' שנים ומחצה כל יום והיתה זכותו מגן על העיר שלא ילכוד אדריינוס קיסר את העיר ונלאה אדריינוס ורצה לילך מלהביא ביתר במצור. ואמר לו כותי אחד המתן ואני אלך אל העיר שתכבוש אותה. ונכנס הכותי ובא אל ר"א המודעי ומצאו עומד ומתפלל ועשה עצמו כלוחש באזניו ותפסוהו בני העיר והביאוהו אל בן כוזיבא ושאלו בן כוזיבא מה המתקת סוד עם ר"א המודעי והשיב הכותי אם אגיד לך או לא אגיד תהרגני מוטב שאגיד לך ותהרגני ואתה המלך תנצל והגיד בעלילה שר"א המודעי נתייעץ עמו למסור העיר ביד אדריאנוס והרג המלך את ר"א המודעי ולא קבל ממנו התנצלות מיד יצא בת קול הוי רועי אליל וכו' ונלכדה בו ביום ביתר ונהרג בן כוזיבא ע"כ. ולפ"ז הענין כפשוטו דאמר רבא דמורח ודאין דכתיב לא למראה עיניו ישפוט ושפט בצדק דלים פי' דלא יאונה לצדיק כל און לשפוך דם נקי באומד גרוע שהרג בחנם את ר"א המודעי והוברר דאין רוח הקודש שורה עליו לשפוט בצדק דלים והשלימו חכמים עם אדריינוס למסור העיר בידו וקטלוהו וזה נכון. ומ"מ שפיר קאמר רבנו דהם לא רצו לקבל ממנו אות אלא שאמרו נחזי אנן אי מורח ודאין פי' אם לא יבוא מכשול על ידו וכיון שנכשל במשפט ר"א המודעי שוב הסגירו העיר כמ"ש.

קרית מלך

[ג] והוא הי' אומר עליו שהוא המלך המשיח, ירו' תענית פ"ד ה"ה ר"ע כד הוה חמי בר כוזבא הוה אמר דין הוא מלכא משיחא כו' ע"ש. בדברים אלו שהטפשים אומרים אין הדבר כו' ולא גורעין מהן וכל המוסיף או גורע או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצות מפשוטן ה"ז ודאי בדאי ורשע ואפיקורוס כצ"ל (רד"ש). [ג - ד] הם הלכה א'.