תפילה בימות המשיח

נושאים קשורים

תפילות, תפילה, הלכה בימות המשיח, ביטול המצוות, קרבנות לעתיד לבוא, נוסח התפילה לעתיד, תפילה בקול רם, שמונה עשרה בקול רם, ברוך שם כבוד מלכותו בקול רם, ביטול והודאה לעתיד.

בקצרה

לעתיד לבוא, כשיבנה בית המקדש, ישתנה נוסח התפילה של היום, וחלק מן התפילות יבטלו כליל, וכן יהיו שינויים בצורת התפילה שיתפללו שמונה-עשרה בקול רם, וכן יאמרו 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' בקול רם, כשכל השינויים הללו תלויים זה בזה.

ביטול התפילות

"'במדרש"' נאמר, כי לעתיד לבוא יבטלו כל התפילות, מלבד מתפילת הודאה.

זה לשון המדרש: "ר' פנחס ור' לוי ור' יוחנן בשם ר' מנחם דגליא לעתיד לבא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל, כל התפילות בטלות וההודאה אינה בטלה, הדא דכתיב (=זהו שכתוב) קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות וגו' זו הודאה, מביאים תודה בית ה' זה קרבן תודה".

במקומות נוספים במדרשים מובאים דברים אלו, ובדומה לכך.

(דברים אלו הובאו להלכה לעניין ההלכה שיש לומר 'מזמור לתודה' בניגון, כיון שאינו מתבטל לעתיד לבא, בשונה משאר השירות שמתבטלות. וכן נפסק בשלחן ערוך).

הרד"ק ביאר טעם ביטול התפילות לעתיד, לפי שבזמן הגאולה העתידה לא יצטרכו לבקש את צרכי העולם הזה, כי הטובה תהיה מושפעת הרבה, ולא יהיה צורך אלא לתת שבח והודאה לה'. כלומר, התפילות שיהיו לעתיד לבוא, עניינם הודאה בלבד לה'.

על פי חסידות, מבאר אדמו"ר הצמח-צדק, כי עניין התפילה בכלל הוא בירור נפש הבהמית (תיקון המלכות, להעלותה באצילות), אך לעתיד לבוא, כשתברר הנפש הבהמית (תיקון והעלאת המלכות) לא יצטרכו לתפילה. אך ההודאה מגעת עד בחינת אין-סוף, ולכן ללא תתבטל לעתיד לבוא.

שינוי נוסח התפילה

חלקים רבים בנוסח התפילה שלנו כיום, מבקשים על הגאולה העתידה, ועל בניין בית המקדש. מובן, כי לעתיד לבוא לא יאמרו קטעים אלו בלשון זה.

המבי"ט בספר בית אלוקים כתב שאכן יהיה שינוי בנוסח התפילה, והתפילות שנאמרו בלשון בקשה לעתיד, ייאמרו בלשון הודאה על העתיד. למשל, במקום התחינה "ושבור עול גויים", נאמר "נודה לך ה' על ששברת עול הגויים", וכן הלאה. הדברים מתאימים לאמור לעיל, שלעתיד לא יצטרכו לבקש כלל, אלא אך ורק להודות ולהלל לה'.

שינוי נוסף מביא בעל ה'חתם סופר', בעניין אמירת 'שיר של יום'. החתם סופר מחדש, כי נוסח כל הימים ישתנה, ולכן נאמר ש"זהו השיר שהלווים היו אומרים בבית המקדש", לשון עבר, כי לעתיד לא יאמרו כן. אך נוסח השיר של שבת לא ישתנה כי מדבר על יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.

תפילת שמונה עשרה - בקול רם

אדמו"ר הזקן כותב כי לעתיד לבוא יתפללו שמונה-עשרה בקול רם. ומבאר דברים אלו, שדווקא בזמן הגלות, שמלכות מקבל מז"א, מתפללים שמו"ע בלחש. אבל לעתיד לבוא, כשתתגלה מעלת המלכות, ותהיה 'אשת חיל עטרת בעלה', יתפללו שמו"ע בקול רם.

הרבי מביא דברים אלו, ואף מוסיף מקור לדברי אדמו"ר הזקן מדברי הזוהר בו מבואר 'שהפסוק "קול ברמה נשמע" מדבר על העולם הבא, כהמשך לביאור עניין התפילה בלחש ומובן שעניין התפילה בקול רם (קול ברמה), שייך לגאולה דווקא.

ובתוספת ביאור מסביר הרבי

שעניין התפילה בקול לעתיד, הוא גילוי הביטול בתכלית השלימות, שיתגלה בכל מציאות העולם ש"אין עוד". ואף שבדרך כלל ביטול עניינו שתיקה, בגאולה יהיה גילוי הביטול.

ברוך שם כבוד מלכותו – בקול רם

כיום אומרים את תפילת 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' בלחש, על פי דברי הגמרא תבנית:חסר מקור.

בזוהר נאמר כי 'ברוך שם כבוד מלכותו', הוא סוד "ה' אחד ושמו אחד", אך כיום נאמר זה בלחש ובסוד, ורק לעתיד יתגלה הדבר בגלוי. אבל בזמנא דאתי דיתפרש מינה ההיא סטרא אחרא כדין ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד, כיון דעאלת לחופה ואיהי בהדי מלכא עלאה כדין אנן מתערי חדוה דימינא ושמאלא כמה דאת אמר (דברים ו) ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך וגו', והיה אם שמוע וגו' בלא דחילו כלל דהא סטרא אחרא לא יתקרב תמן ולית ליה רשו, כלה כל זמנא דבעאן לאעלא לה לגבי מלכא לחדוה דשמושא אצטריך בלחישו ברזא בגין דלא ישתכח ברגלי (בר נש דגלי) צעדהא רמז דסטרא בישא ולא יתדבק בהדה ולא ישתכחון בבני רמז פסול כלל, והכי אמר יעקב לבנוי שמא חס ושלום אירע פסול (בזרעי או) בערסי כדין אינון אמרו כמה דלית בלבך אלא אחד כך וכו' לית לן דביקו בסטרא אחרא כלל דהא פרישא הוה מערסך ואנן ביחודא לגבי מלכא עלאה ולית לן דביקו כלל בסטרא אחרא דהא בפרישו מסטרא אחרא (נא הוינן ברעו) הוה רעותא ומחשבתא דילן, כיון דידע דסטרא אחרא לא אתדבק תמן כלל כדין עאלת אתתא לגבי בעלה בלחישו ברזא דיחודא דשית סטרין, פתח ואמר בשכמלו דהא איהי ברזא דאחד בעולימתהא בלא ערבובא כלל ולא שותפו דסטרא אחרא,

ותא חזי בההיא שעתא יעקב ובנוי הוו בדיוקנא עלאה לתתא בהדי שכינתא, יעקב הוה ברזא דשית סטרין דעלמא עלאה ברזא חד, בנו הוו בדיוקנא דשית סטרין דעלמא תתאה, ואיהו בעא לגלאה לון ההוא קץ כמה דאוקימנא דאית קץ ואית קץ אית (קכא א) קץ הימין ואית קץ הימים, קץ הימין דא מלכות קדישא רזא דמהימנותא רזא דמלכו דשמיא, קץ הימים דא רזא דמלכו חייבא רזא דסטרא אחרא דאקרי קץ כל בשר, והא אוקימנא, כיון דחמא דאסתלקת שכינתא מניה וכו', אינון אמרו כמה דלית בלבך אלא אחד דאנת ברזא דעלמא עלאה ואיהו אחד, אוף אנן דאנן ברזא דעלמא תתאה איהו אחד, ועל דא אדכרו תרי לבבות רזא דעלמא עלאה דאיהו לבא דיעקב ורזא דעלמא תתאה דאיהו לבא דבנוי כדין אעיל לה בלחישו, וכמה דאינון אתייחדו רזא דעלמא עלאה באחד ורזא דעלמא תתאה באחד, אוף הכי אנן צריכין ליחדא עלמא עלאה באחד וליחדא עלמא תתאה ברזא דאחד, דא בשית סטרין ודא בשית סטרין, ובגין כך שית תיבין הכא ברזא דשית סטרין ושית תיבין הכא ברזא דשית סטרין (זכריה יד) יי' אחד ושמו אחד".

ובספר עוללות אפריים ביאר, שהוא על דרך מה שאומרים 'ברוך שם' בקול רם ביום הכיפורים, שכן הלשון 'לעולם ועד' מורה על הדבקות התמידית בה', ובימי החול כשהאדם דבק בגופו ועסקיו אינו יכול לומר זאת, כי אם בלחש. אך ביום כיפור, כשהאדם זך ורוחני יותר, יכול לאמרו בקול רם. וכן בגאולה העתידה, כשיתבטל יצר הרע".

ובספר חידושי אבר"ח ביאר שהוא מפני שתפילה זו גנב משה מהמלאכים, ואנו יראים מהם ולא אומרים בקול רם. אך ביום כיפור אנו דומים למלאכים, ויכולים לאמרה בקול רם, וכן לעתיד לבוא.

ובסידור מהרי"ד ביאר, שהוא כיון שהמלכות תתעלה בכתר, בחינת "אשת חיל עטרת בעלה", ו"נקבה תסובב גבר" .

ומבאר הרבי שעניין זה מגיע מצד הביטול וקבלת עול מלכות שמים "עול מצוות", דלעתיד, שיהיה בשלמות מצד קיום היעוד "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ". ואז יהיה 'לילה כיום יאיר', ויוכלו לאמר ברוך שם בקול רם.

השינויים בתפילה לעתיד לבא – כולם קשורים זה בזה

בספר ימות המשיח בהלכה מבאר הדברים, ועולה כי הדברים תלויים זה בזה:

ברמב"ן ביאר, שהתפילה צריכה להיות ברוממות הקול כדי להודות לה' על שבראנו. והקשו המפרשים שהרי תפילה צריכה להיות דווקא בלחש. ויש שביארו שהשבח צריך להיות בפרסום, ורק תפילת שמונה עשרה נתקנה בלחש, לפי שאין עניינה שבח, ונתקנה בלחש כדי שלא לפרסם עוברי עבירה.

כאמור לעיל, לעתיד לבוא כל התפלות יהיו תפילות שבח בלבד, ואם כן, מבן מובן שגם תפילת שמונה עשרה – שעניינה יהיה אז שבח והודאה בלבד – תהיה בקול רם, וזו גם הסיבה כאמור, שנוסח התפילה ישתנה, מבקשות צרכי האדם, להודאה בלבד.

עוד מבאר שם, כי אחת מהסיבות שנאמרו מדוע מתפללים בלחש דווקא הוא מפני עוברי עבירה, שלא ישמעום בעת שמתוודים על עוונותיהם. ולעתיד לבוא, שלא יהיו עוברי עבירה לא שייך טעם זה וממילא יתפללו בקול.

ונראה להוסיף: טעם נוסף שנאמר בעניין בתפילה בלחש, הוא שהמתפלל בקול מראה בעצמו כאילו הוא קטן אמונה - שאינו מאמין שה' ישמע תפילתו בלחש. וכמובן גם טעם זה אינו שייך כלל בעתיד, שאז "עין בעין יראו", וה' יראה במוחש.

ואם כן, לעתיד יתפללו אף את חלקי התפילה שנאמרים כיום בלחש – בקול רם.