זהר פרשת תולדות דף קלז, א

הפענוח הוא מתוך פירוש "מתוק מדבש". 

חלק א': לעתיד לבוא ייטהר יצר הרע מטומאתו

מפדן ארם [בא לרמז] מצמד רמאין [שהגוף הוא מחבורות של רמאים, ר"ל הוא בעולם הזה בין הרשעים], כדתנן פדנא דתורא שהוא צמד [פי' חיבור של שוורים], אחות לבן [פירושו] אחות יצר הרע הארמי [פי' הגוף הוא שכן ליצר הרע שהוא מרמה את הבריות], כדתנן בתחלה שהיה [היצר הרע] מנוול בחטאות בזה העולם נקרא לוט [שהוא לשון קללה], לעתיד לבא שלא יהא מנוול כדבקדמיתא [לעתיד לבא שלא יהיה מנוול כבראשונה, כי גם הוא יטהר], כמאן דסחי ומטביל מסאבותיה [ויהיה דומה כמי שרחץ וטבל עצמו מטומאתו, אז] קראן ליה לבן, עכ"פ אין יצר הרע בטל מן העולם [כי יצטרך אז כדי לעורר את האדם לפריה ורביה כמבואר לקמן],

ת"ש [ראיה לדבר שלא יתבטל היצר הרע מן העולם], דהכי אנן אוקימנא במתניתא [שכך ביארנו במשנה, כי] שתי בנות לוט, שהן שתי כחות הגוף [כח המתאוה וכח המחזיק] המעוררות ליצר הרע [כמ"ש לעיל דף קט, ע"ב] עכשיו שאינו מנוול כ"כ ונטבל מלכלוכו [דף קלז, עמוד ב] נקרא לבן, ואותן שתי בנות אינן בטלות ממש הדא הוא דכתיב [בראשית כט] וללבן שתי בנות [אפילו שיצר הרע כבר נקרא לבן עכ"ז יש לו עדיין שתי בנות],

אמר ר' יוסי כך הוא [כמו שאמרת, כי] תמן [בבנות לוט] כתיב בכירה וצעירה, והכא [בבנות לבן] כתיב גדולה וקטנה [הרי שהם דומות לאותן הבנות], אמר רבי יוסי, אבל אינן בכח לעשות רע ולהתעורר ליצר הרע כמתחלה, משמע דכתיב שם הגדולה לאה [שפירושו] שלאה מכחה ומרשעתה [פי' שנתעיפה ונתיגעה מכחה ונחה מלעשות רשעות.] ושם הקטנה רחל [גם כן מורה] שאין בה כח המתעורר [לתאות] כמא דאת אמר [ישעיה נג] וכרחל לפני גוזזיה נאלמה [פירוש כשה העומד לפני הגוזז צמרו שהוא נאלם ואינו צועק להתלונן, כך לעתיד לבא יוחלש כח היצר הרע ולא יהיה בו עוד כח לעורר את האדם לתאות עולם הזה, וכן], אמר רב הונא זה יצר הרע ושתי בנותיו מתחלפות מכמות שהיו בראשונה, [ומפרש] בתחלה לוט מקולל מנוול עכשיו לבן מלובן שאינו מקולל ומנוול בניוולו כבראשונה, בתחלה שתי בנותיו חזקות כל אחת ואחת בכחה ועכשיו שם הגדולה לאה, [פירוש] לאה בלא כח, לאה בלא חזוק, לאה ממעשיה הראשונים, ושם הקטנה רחל כדקאמרן [שהיא נאלמת בלי פעולה], ולא כמות שהיו בראשונה. [מפרשים]

אמר רבי אחא בר יעקב תא חזי מה כתיב ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה [שאין לה בנים] היא אמר רבי אחא מפני מה היא עקרה מפני שיצר הרע אינו נמצא בכחו בעולם [לעורר פריה ורביה], ועל כך אין נמצא פריה ורביה זולתי בתפלה [כי ע"י התפלה פועלים למעלה יחודים שעי"ז יוצאות ונולדות נשמות, וממילא יהיה להם כח למטה לעשות ולהוליד גופים שבהם יתלבשו הנשמות], מה כתיב ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו [פי' ע"י התפלה נתעברה], כיון שמתעורר יצר הרע נמצא פריה ורביה

בתחלה נקרא לוט כו' לע"ל שלא יהא מנוול כו' קראן ליה לבן - כמו שהדיוט שנעשה מלך שאנושיותו לא זזה ממקומו אלא שנתעלה בכל חושיו וכחותיו למעלה עליונה. היינו שרצון ושכל ומדות שלו וכן המחדו"מ נעשו גבוהים למעלה מכמו שהי' הן עצמן בהדיוטותו. כמו שהננס הנגבה על גבי הענק רואה שטח עליון וגדול מאד יותר ממה שרואה הננס כשעומד לעצמו. וכן רצון המלך הוא בענינים מופלגים מערך רצונות ההדיוט וכן שכלו מתעלה ומתגדל ומתרומם בהבנה ותפיסא עד שאמרו אין יכולים לכתוב חללה של רשות וכן המדות שלו לב מלכים אין חקר וכן מחדו"מ שלו הן בהתרחבות וגודל עד כי גדלו מאד. אך אעפ"כ נקודת התמצית טבע רצון ושכל ומדות שלו המוטבעים בו בהולדו (שאין אדם דומה בהם לחבירו נשארים בו גם כשעולה למלכות (וכ"ש בתמונת גופו וצבע פניו ושערו) ככה יש להבין בענין עליית העולמות שהעולם כמו שהוא ממש יעלה למעלה עליונה מאד נעלה מערכו עתה אך העולם הזה ממש הווא העולה וכענין שכתוב במדרש הנעלם בזוהר שהיצה"ר עכשיו נק' בשם לוט ולע"ל יהי' נק' לבן ולא מנוול כדבקדמתא (היינו ממש כמו שנעשה מלך שאיננו מתנוול ברצונות קטני הערך ופחותי המעלה). (שני המאורות דף קי"ג)

חלק ב': ונתתי לכם לב בשר

אמר רבי יוסי א"כ מה הפרש בין העולם הזה לאותו הזמן [של לעתיד לבא אם גם אז יהיה התעוררות לפריה ורביה מצד היצר הרע], ועוד דהא קרא קאמר דקודשא בריך הוא עביד [ועוד שהרי הפסוק אומר שהקב"ה מעורר את האדם לפריה ורביה כמ"ש ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו], א"ר אחא כך הוא דקודשא בריך הוא אתער ליה [את היצר הרע], לההוא עניינא דצריך לזווגא [לאותו הענין שצריך התעוררות אל הזווג בלבד], ולא לכל שעתא דיהא תדיר עם ב"נ כמו כען [ולא לכל שעה שיהיה תמיד עם האדם כמו עכשיו], דאיהו אשתכח תדיר וחטאן ביה בני נשא [שהוא נמצא תמיד עם האדם וחוטאים על ידו], אלא לההוא זווגא בלחודוי [אלא אל הזווג בלבד], ואתערותא ההיא אתערותא דקודשא בריך הוא ליהוי [ואתה ההתעוררות של היצר הרע תהיה מהקב"ה שהוא יעורר אותו לזה], הדא הוא דכתיב [יחזקאל לו] והסירותי את לב האבן מבשרכם [שהוא היצר הרע] ונתתי לכם לב בשר [ומפרש], מהו לב בשר, אמר ר' יהודה לב להוציא בשר [ר"ל להוציא ולהוליד בנים] ולא לדבר אחר [הרי שהקב"ה בעצמו יתן לנו לב להתעוררות היחוד להוליד בנים]:

חלק ג': יצר הרע יישאר עבור חדוותא דשמעתא

[דף קלח עמוד א] רבי יצחק בר' יוסי הוה אתי מקפוטקיא ללוד, פגע ביה רבי יהודה, א"ל רבי יצחק, תאמר דחבירנא חכימי מתניתא אתערו להאי עניינא [תאמר לי בענין מה שחברינו חכמי המשנה נתעוררו לענין זה שלמדנו] דיצר הרע יתנשי מן עלמא בר ההיא שעתא לזיווגא [שהיצר הרע ישתכח ויתבטל מן העולם לבד מבשעת הזווג], א"ל חייך, הכי אצטריך יצר הרע לעולם כמטרא לעולם [כך נצרך היצר הרע לעולם כצורך המטר לעולם], דאלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי [שאלמלא יצר הרע לא היתה שמחת הלימוד בעולם, וכן לא היה ענין פריה ורביה בעולם], אבל לא מנוולה כקדמיתא למחטי ביה [אבל לא יהיה היצר הרע מנוול כמקודם לחטוא על ידו] הדא הוא דכתיב [ישעיה יא] לא ירעו ולא ישחיתו [פי' היצר הרע לא ירע ולא ישחית עוד את ישראל], בכל הר קדשי וגו' [פירושו] אמר רבי שמעון, הוא לבא דמדוריה דיצר הרע ביה [הר הקודש הוא הלב שבו מדורו של היצר הרע], רבי אליעזר אומר לבא טבא בניינא דגופא ונשמתא [לב טוב הוא בנין הגוף והנשמה], ובגין כך כתיב [דברים ו] ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך דהוא עקרא דכלא [שהלב הוא עיקר הכל ובו צריך לאהוב את הקב"ה].

המגיד ממעזריטש

[מתוך ספר 'וצוה הכהן'] מפי הרב החסיד מו"ה דוב בער מ"מ [דק"ק מעזריטש] (כי בילדותי הייתי מצוי לפניו ב' או ג' שבועות בכל שנה בהיותו מקום כבודו בק"ק טולטשין ובק"ק אווני סמוך למקום דירתי ק"ק סטעפאן שהייתי שם כמה שנים וישבתי שם על כסא הרבנות) שמעתי ממנו ז"ל שאפילו זה ההתחשקות שיש להאדם לתורה או לעשיית מצוה, זו ההתחשקות נמשכת מפאת היצה"ר, ואלמלא היצה"ר לא היה להאדם שום התחשקות. ולכך אמר בזוהר דאלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתתא לא הוי.

ובדרך מליצה וצחות, אמר הרב החסיד הנ"ל, דמה שאמר בזוהר חדוותא דשמעתתא לא הוי, ומה שאמר בגמרא (יומא סט, ב) ביעותא בת יומא לא אשתכח, המה דבר אחד, והא עפ"י מה שמבואר בשל"ה על פסוק (משלי כח, ט) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה, ופי' השל"ה ז"ל (שער האותיות עמק ברכה, ה) לפי שיותר יש לאדם חשק ללמוד דבר הלכה ממה שיש חשק להתפלל, והוא מטעם דהלימוד הוא לומד דבר חדש ואצלו הוא חביב, וכמו שאמרו בגמרא כמה פעמים חדת היא לי, אבל התפילה היא בכל יום נוסחא אחת.

ולכך בלימוד ג"כ מה שיודע מכבר ושגורה בפיו, שוב אין לו חשק כל כך לזה כמו שיש לו חשק ללמוד דבר חדש, אבל באמת אינו ראוי להיות כך, אלא כמו שדרשו חז"ל (ספרי ו, ו) על פסוק אשר אנכי מצוך היום יהיה בעיניך כאילו היום ניתנה, וכדיוטגמא חדשה. וזה שאמר מסיר אזנו משמוע תורה, מתורה שכבר שמע, ואין נפשו חשקה אלא בדבר חדש, ולא ישמע בישן, גם תפלתו תועבה, ממילא דהא תפילה ודאי הוא אצלו דבר ישן, ובודאי מתפלל בלי שום חשקות, ותפילתו תועבה אלו דברי השל"ה ז"ל.

ונמצא מבואר דבדבר חדש יש לו להאדם התחשקות יותר, וזהו שאמר בזוהר דאי לאו יצה"ר חדוותא דשמעתא אפילו שהוא דבר חדש גם זה לא הוי. וזה שאמרו בגמרא ג"כ ביעתא בת יומא, ר"ל תפלה שהיא חדשה בת יומא, שעדיין לא התפלל אותה מתמול שלשום רק היום אצלו חדשה, ג"כ לא אשכח, ודברי הזוהר והגמרא לאחדים המה, אלו דברי הרב החסיד זלה"ה ודפח"ח.

---

בראתי יצה"ר בראתי תבלין תורה, והנה יש להבין הלא התבלין הם הממתיקים את התבשיל והתבשיל הוא העיקר ובכאן הלא התורה היא העיקר, אך הענין הוא ע"ד משרז"ל (יומא סט, ב) אי מסר בידיהו יצר דעבירה אפילו בעיתא בת יומא לא הוה אשתכח, דהנה יש ב' מיני תפלות בהתלהבות, הא' שהאדם עושה לעצמו הכנה וב' מה מתפלל בלי שום הכנה רק הזמן הוא גורם כמו בשבתות וי"ט שאז הוא השראת הקדושה בעולם, וזהו אפילו בעיתא, ר"ל תפלה בת יומא שהזמן גורם לא אשתכח כי יצה"ר נקרא כח התאוה והוא החשק, וכמו שהאדם רוצה כך מהפך החשק. (לקוטי אמרים)

אדמו"ר הזקן

אמרו רז"ל בראת יצה"ר בראת תורה תבלין כו', דמשמע שהיצה"ר הוא כשמשל המאכל הרע ויכולים לתקנו ולהטעימו ע"י תבלין ובשמים כו', וביאור זה דהנה ענין היצה"ר הוא חמימות הנפש הבהמית שבא מקליפת נוגה שבדרום שיונקת פסולת תוקפא דשמשא כו' והוא חם ויבש כו', והנה ניצוץ האלקי הוא נמשך מי' ספירות דקדושה מבחינת קרירות שבצפון והוא קר ולח כו', והוא אהבה שנמשכת כמים כו' וכל מהות הניצוץ האלקי הוא מבחי' קר ולח ואין בו חמימות כלל מסטרא דקדושה כו', ונזדווגו היצ"ט ויצה"ר שהם הגוף והנשמה ב' הפכים בטבעם וצריכים להיות מפורדים כו' וכשיתדבקו יחד באהבה ואחוה עד שעזה כמות אהבתם כנזכר בזוהר זהו מדברים הקשים כקריעת ים סוף כנ"ל וד"ל. ולכך משלו היצה"ר למאכל רע שמתובל בתבלין כו' דהיינו שפירשו סיבת דיבוק פירודם שהוא ע"י התורה כענין שנזכר במדרש הנעלם אלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא אשתכח כו', וכן בעבודת ה' בתפלה החמימות שמצד טבעיות גורם החדוה וההתלהבות בתפלתו כו', וזהו שמתובל בתבלין פי' בחדוות דבר ההלכה או עבודת ה' בתפלה נמתקו גבורות החמימות של היצה"ר שאם לא התורה ותפלה הרי זה שרש התאוה כו'. ונמצא שבתורה ותפלה נדבקו הניצוץ עם היצה"ר להיות לאחדים וד"ל.

ה'צמח צדק'

[מבואר בזהר] פ' תולדות דף קל"ח ע"א במדרש הנעלם שם ענין לא ירעו ולא ישחיתו שהיצה"ר נצרך לעולם כמטרא לארעא ויהי' גם בימות המשיח אך לא יהי' מנוול כמו עתה להחטיא את האדם ח"ו כי אם לעורר הזיווג בקדושה עם אשתו, ועיין מה שכתוב על פסוק וייצר בשני יודין שהם יצר טוב ויצר הרע אבל נברא באופן שיהי' כפוף להיצ"ט והיינו מה שכתוב בזח"ג נשא קי"א ב' וייצר בשני יודין שיהי' כפוף להיצר טוב, הם ע"ק [עתיקא קדישא] וז"א ורצה לומר משם נמשך היצר טוב והיצר הרע כי ז"א נק' אלקים לגבי ע"ק, והנה בע"ק הוא הטוב והמטיב, משא"כ [בז"א] נמשך לפעמים מדת הדין כו' אבל גם זו לטובה, לכן מזה נשתלשל היצר הרע שלגבי היצר הטוב נקרא רע כו' וקודם אכילת עץ הדעת לא הי' כלל כמו שהוא עכשיו ועל ידי עץ הדעת נתגשם היצר הרע שיהי' רע גמור, ולעתיד לבא יזדכך וזהו לא ירעו ולא ישחיתו והיינו כמו ערך הגבורה שלמעלה לגבי סיגי הגבורה כו' .

מגן אבות

הנה כתיב (ישעי' י"א) לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה כו'. שישתנה הטבעיות גם אצל בע"ח שיהי' וגר זאב עם כבש כו' (שם). וא"כ כל שכן שגם באדם ישתנה ויתהפך הטבע דנה"ב. ואין הפי' שיתבטל היצה"ר לגמרי כ"א שיה' באופן אחר לגמרי ע"ד שהי' קודם החטא דכתיב (בראשית ב, ז) וייצר הוי' אלקים כו' ששרשם ב' שמות הוי' אלקים חו"ג. ופעולת היצה"ר לע"ל יהי' עדמ"ש בזה (ח"ב ל, א) רוחא דצפון אתער כו' חביבותא לגבי מטרוניתא כמ"ד שמאלו תחת לראשי (שה"ש ב, ו) שהגבורות מעוררים רשפי אש וחמימות האהבה על זווג עליון כו'. גם ע"ד שאמרז"ל אלמלא היצה"ר חדוותא דשמעתא לא ליהוי. והיינו משום שלעתיד הלילה יעשה יום ועי"ז יתהפך גם החשך דנה"ב. וזהו ג"כ הטעם שיהי' וגר זאב עם כבש. דהנה כתיב (תלים קד) תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער. שעיקר יניקתם מבחי' לילה. משא"כ לעתיד. ולכן ביצי"מ שהרע לא נתברר הי' צ"ל חפזון שהגאולה הוא רק בחי' נר להאיר את החשך. שהחשך נשאר כו'. ובחי' חפזון מוחין דקטנות זהו שרש ומקור לבחי' חיות הטורפים ומזיקים. שאלו הי' להזאב איזה בחי' ישוב הדעת לא הי' טורף כלל את השה. שהשה ג"כ בע"ח כמוהו כו' ולכן לעתיד לא ירעו כו' משום כי מלאה הארץ דעה כו' שיומשך מוחין דגדלות וכמו"כ לא יהי' חפזון כלל. כ"א כמ"ש בשובה ונחת תושעון.

פרי צדיק

לעתיד מביא הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו (סוכה נ"ב א) והיינו שמיצר הרע של תאוה ישאר לעתיד חשק לדברי תורה וכמו שנברא לתכלית זה - אלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי, וזה ישאר לעתיד. וזה ענין הסעודה שיעשה לצדיקים מלויתן, דהיינו שישאר המטעמים חמידו דאורייתא שעל זה התכלית נברא יצר של התאוה שיהיה חשק לדברי תורה. וכן איתא בגמרא (בבא בתרא ע"ה א) עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן וכו', ומשור הבר לא מצינו שישאר מה. והוא שמחשק התאוה ישאר בקדושה להיות חמידו דאורייתא וזה שאמרו והשאר פורסו הקדוש ברוך הוא על חומות ירושלים וזיוו מבהיק וכו'. מה שאין כן שור הבר שמרמז על קליפת הקנאה והרציחה ומזה לא ישאר כלל לעתיד וכמו שנאמר (עובדיה א', י"ח) ולא יהיה שריד וגו'.

אגלי טל

שמעתי קצת בני אדם טועין מדרך השכל בענין לימוד תוה"ק ואמרו כי הלומד ומחדש חדושים ושמח ומתענג בלימודו אין זה לימוד התורה כ"כ לשמה כמו אם היה לומד בפשיטות שאין לו מהלימוד שום תענוג והוא רק לשם מצוה, אבל הלומד ומתענג בלימודו הרי מתערב בלימודו גם הנאת עצמו. ובאמת זה טעות מפורסם ואדרבא כי זה היא עיקר מצות לימוד התורה להיות שש ושמח ומתענג בלימודו ואז דברי תורה נבלעין בדמו ומאחר שנהנה מדברי תורה הוא נעשה דבוק לתורה [ועיין פירש"י סנהדרין נ"ח ד"ה ודבק]. ובזוה"ק דבין יצה"ט ובין יצה"ר אינן מתגדלין אלא מתוך שמחה יצה"ט מתגדל מתוך שמחה של תורה יצה"ר כו'. ואם אמרת שע"י השמחה שיש לו מהלימוד נקרא שלא לשמה או עכ"פ לשמה ושלא לשמה, הרי שמחה זו עוד מגרע כח המצוה ומכהה אורה ואיך יגדל מזה יצה"ט? וכיון שיצה"ט מתגדל מזה בודאי זה הוא עיקר המצוה.

ומודינא דהלומד לא לשם מצות הלימוד רק מחמת שיש לו תענוג בלימודו הרי זה נקרא לימוד שלא לשמה כהא דאוכל מצה שלא לשם מצוה רק לשם תענוג אכילה ובהא אמרו לעולם יעסוק אדם כו' שלא לשמה שמתוך כו אבל הלומד לשם מצוה ומתענג בלימודו הרי זה לימוד לשמה וכולו קודש כי גם התענוג מצוה.

שם משמואל

הנה לעתיד שיהי' הכל מתוקן והכל יהי' נכנע להקדושה, וישארו כל האומות מתוקנים כמ"ש (ישעי' ס"א) ובני נכר אכריכם וכורמיכם, זולת עמלק דכתיב כי מחה אמחה וכו' וגם כתיב ולא יהי' שריד לבית עשו ובש"ס ע"ז (י' ב) בעושה מעשה עשו. והיינו דשני מיני יצה"ר כנ"ל אחד מהם יתלבן ויכלל בקדושה והוא יצה"ר של תאוה, כדאיתא בזוה"ק שאלמלא היצה"ר לא היתה חדוותא דשמעתתא, וא"כ יש לו שורש בקדושה, ולעתיד תדחה ממנו הזוהמא וישאר מנוקה ומלובן. אבל יצה"ר של שקר להטעות את השכל לאמור לרע טוב אין לו שום ענין ושורש בקדושה, כי בקדושה אינו נמצא כלל ענין השקר וההטעאה.

לעיון נוסף

• עיין היטב בלקוטי שיחות חלק ט"ו עמודים 13-19 בענין ביטול נפש הבהמית בעבודת ה' בזמן הזה.

• ראה נספח: לקט מקורות בעניין שורש היצה"ר.

לעיל הובאו דברי אדמו"ר הזקן, שענין היצה"ר הוא חמימות הנפש הבהמית שבא מקליפת נוגה שבדרום שיונקת פסולת תוקפא דשמשא כו' והוא חם ויבש כו', והנה ניצוץ האלקי הוא נמשך מי' ספירות דקדושה מבחינת קרירות שבצפון והוא קר ולח כו' והוא אהבה שנמשכת כמים כו' וכל מהות הניצוץ האלקי הוא מבחי' קר ולח ואין בו חמימות כלל מסטרא דקדושה כו' ע"כ. וראה במאמרי אדה"ז שה"ש עמ' יד, דדרום הוא תופקא דשמשא ולכן אנו רואים בחוש שבחלק הדרומי אין ישוב העולם כ"כ כמו בחלק הצפוני, והיינו משום שבדרום לתוקף השמש שבו לא יוכל העולם להתיישב בו כל כך... וכמו"כ ברוחניות למעלה בחי' דרום הוא תוקפא דשמשא שמאיר אור הוי' שהוא בחי' שמש כמ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקים - הוי' הוא בחי' שמש, ובדרום שהוא בחי' חסד ימין היינו בחי' ראשונה שבמקבל שקרובה להמשפיע שם אור ה' בגלוי רב ועצום ולכן בו הישוב מועט שאין העולם יכול לקבל גלוי רב הזה. ע"כ, ועיי"ש. וצ"ב דלכאורה הרי שורש היצה"ר הוא מהגבורות כמו שנתבאר בנספח: לקט מקורות בעניין שורש היצה"ר?

אבל במאמרי אדה"ז תקס"ז עמ' קמ נתבאר, דתוקף חמימות השמש הוא בחי' גבורה שבחסד, כלומר התגברות החסד, למשל חמימות השמש שמפשרת את השלגים שאם תהי' בתוקף והתגברות אז גם אף הקרח ימס ממנה ויהי' למים - מימי החסדים. עכת"ד. הרי שתוקפא דשמשא פירושו גבורה (תוקפא) שבחסד (שמשא). ובמאמרי אדה"ז הקצרים עמ' ט' נתבאר דדוקא מחמימות, גבורה, יש לקליפה יניקה ממנה מאחורים שלה (לדוגמא חמימות בעבודת ה' דהיינו רשפי אש אהבתו, יביא חמימות התאוה וכעס ודומיהן), משא"כ במדת החסד שכולו טוב ואין לקליפה אחיזה כלל. ובמאמרי אדמו"ר האמצעי (ויקרא ב, עמ' תרה) נתבאר שנפש הטבעית הוא בחי' יבש "מפני שהנפש הטבעית נמשכה מקליפת נוגה שהוא מעורב טו"ר והוא בבחי' חמימות התאוה שמלא תאות רעות וקשות ... וע"כ מצד בחי' היבשות שהוא חמימות התאוה ולא יצמח מן הנה"ט עצמה שום גילוי ע"י תומ"צ משום שהיבשות דחמימות התאוה מכלה ושורף כל גילוי אור אלקי ... ועל כן המים התחתונים שהם הנשמות הושפלו מתחת לארץ שהוא הגוף כדי להשקיט וללח את חמימות התאוה דנפש הטבעית ע"י אור הנשמה ויוכל להיות מזה צמיחה בתוספת גילוי אור אלקי". ע"כ. וראה בד"ה באתי לגני תשל"ג (ב) סעיף ג', דיש בקליפה גם חמימות וגם קרירות עיי"ש משום ששרשם הן מריבוי הצמצומים דאור פנימי, והן מבחי' מקיף דשם אם צדקת מה תתן לו וכו'.

וע"פ כל הנ"ל נראה לפרש דברי אדה"ז, שענין היצה"ר הוא חמימות הנפש הבהמית [דייקא, אף שיש בנה"ב גם בחי' קרירות, אבל היצה"ר הוא ענין החמימות שבו] שבא מקליפת נוגה שבדרום שיונקת פסולת תוקפא דשמשא [כנ"ל דדוקא מבחי' חמימות יש לקליפה יניקה ממנה] כו' והוא חם ויבש כו', והנה ניצוץ האלקי הוא נמשך מי' ספירות דקדושה מבחינת קרירות שבצפון והוא קר ולח כו' והוא אהבה שנמשכת כמים כו' וכל מהות הניצוץ האלקי הוא מבחי' קר ולח ואין בו חמימות כלל מסטרא דקדושה כו'. וראה בכל זה לקוטי לוי יצחק הערות לספר הזהר (שמות-דברים) עמ' תלח.

• ראה ביאורי סוגיות בענין ייתי ולא איחמיניה.

• תלמוד בבלי מסכת סוכה נב, א - וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד. אמרו: והלא דברים קל וחומר. ומה לעתיד לבא - שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם - אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם - על אחת כמה וכמה. הא הספידא מאי עבידתיה? פליגי בה רבי דוסא ורבנן. חד אמר: על משיח בן יוסף שנהרג, וחד אמר: על יצר הרע שנהרג. בשלמא למאן דאמר על משיח בן יוסף שנהרג - היינו דכתיב והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד. אלא למאן דאמר על יצר הרע שנהרג - האי הספידא בעי למעבד? שמחה בעי למעבד! אמאי בכו? - כדדרש רבי יהודה: לעתיד לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין, והללו בוכין. צדיקים בוכין [שנזכרים בצערם שהיה להם - רש"י] ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה! ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה! ואף הקדוש ברוך הוא תמה עמהם, שנאמר כה אמר ה' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא. אמר רבי אסי: יצר הרע, בתחילה דומה לחוט של בוכיא [עכביש - רש"י], ולבסוף [משאדם נמשך אחריו מעט - מתגבר והולך בו -רש"י] דומה כעבותות העגלה, שנאמר הוי מושכי העון בחבלי השוא [בתחלה היו מביאין אותו עליהם על ידי חבלים שאינן של כלום - רש"י] וכעבות העגלה חטאה [חבל עבה, שקושרין בו את הפרה למחרישה - רש"י].

• מסכת קידושין דף ל, ב - ת"ר: ושמתם - סם תם, נמשלה תורה כסם חיים; משל, לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו, ואמר לו: בני, כל זמן שהרטיה זו על מכתך, אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך, ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא, ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי; כך הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה - אין אתם נמסרים בידו, שנאמר: הלא אם תטיב שאת, ואם אין אתם עוסקין בתורה - אתם נמסרים בידו, שנא': לפתח חטאת רובץ, ולא עוד, אלא שכל משאו ומתנו בך, שנאמר: ואליך תשוקתו, ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר: ואתה תמשל בו. ת"ר: קשה יצר הרע, שאפילו יוצרו קראו רע, שנאמר: כי יצר לב האדם רע מנעוריו. אמר רב יצחק: יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, שנאמר: רק רע כל היום. ואמר ר"ש בן לוי: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, שנאמר: צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו, שנאמר: אלהים לא יעזבנו בידו. תנא דבי ר' ישמעאל: בני, אם פגע בך מנוול זה [יצר הרע מתגרה בך - רש"י] משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ [שהתורה כאש נמשלה המפעפע את הברזל - רש"י], שנאמר: הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע, אם אבן הוא נימוח; שנאמר: הוי כל צמא לכו למים, ואומר אבנים שחקו מים.

• מדרש תנחומא פרשת בראשית סימן ז - מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר (קהלת ז) לא בראו הקדוש ברוך הוא שנקרא צדיק וישר את האדם בצלמו אלא כדי להיות צדיק וישר כמוהו, ואם תאמר למה ברא יצר הרע שכתוב בו כי יצר לב האדם רע מנעוריו (בראשית ח) אתה אומר שהוא רע מי יוכל לעשותו טוב אמר הקדוש ברוך הוא אתה עושה אותו רע למה תינוק בן חמש בן שש ושבע ושמנה ותשעה אינם חוטאים אלא מבן עשר ואילך ואז הוא מגדל יצר הרע, ואם תאמר אין אדם יכול לשמור את עצמו, אמר הקדוש ברוך הוא אתה עשית אותו רע למה תינוק היית ולא חטאת, נתגדלת וחטאת, וכמה דברים קשים יש בעולם יותר מיצר הרע ומרים ממנו ואתם ממתיקין אותן, אין לך מר מן התורמוס ואתה שוקד לשלקו ולהמתיקו במים ז"פ ז' פעמים עד שהוא נעשה מתוק וכן חרדל וצלף ודברים הרבה, ומה מרים שבראתי אותן ממתקין לצורכך, יצר הרע המסור בידיך עאכ"ו.

• בראשית רבה, פרשת בראשית פרשה ט - רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר הנה טוב מאד זה יצר טוב והנה טוב מאד זה יצר רע, וכי יצר הרע טוב מאד, אתמהא, אלא שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה, ולא הוליד ולא נשא ונתן, וכן שלמה אומר (קהלת ד, ד) כי היא קנאת איש מרעהו.

• שמות רבה, פרשת כי תשא פרשה מו - מהו אנחנו החומר ואתה יוצרנו, אמרו ישראל רבון העולם אתה הכתבת לנו (ירמיה יח) הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל, לכך אף על פי שאנו חוטאים ומכעיסים לפניך אל תסתלק מעלינו למה שאנחנו החומר ואתה יוצרנו, בא וראה היוצר הזה אם יעשה חבית ויניח בה צרור, כיון שיוצאה מן הכבשן אם יתן אדם בה משקה מנטפת היא ממקום הצרור ומאבדת את המשקה שבתוכה, מי גרם לחבית לנטף ולאבד מה שבתוכה היוצר שהניח בו את הצרור, כך אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולם בראת בנו יצר הרע מנעורינו שנאמר (בראשית ח) כי יצר לב האדם רע מנעוריו, והוא גורם לחטוא לפניך ואין אתה מסלק ממנו את החטייא אלא בבקשה ממך העבירהו ממנו כדי שנהא עושים רצונך, אמר להם כך אני עושה לעתיד לבוא שנאמר (מיכה ד) ביום ההוא נאם ה' אוספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הרעותי מהו אשר הרעותי, זה יצר הרע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו.

• דברים רבה, פרשת כי תצא פרשה ו - אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה ע"י שהיו ביניכם בעלי לשון הרע סלקתי את שכינתי מביניכם שנא' (תהלים נז) רומה על השמים אלהים אבל לעתיד לבוא שאני עוקר יצר הרע מביניכם שנא' (יחזקאל לו) והסירותי את לב האבן מבשרכם אני מחזיר שכינתי ביניכם מנין שנאמר (יואל ג) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וגו' ומתוך שאני משרה שכינתי עליכם כולכם זוכין לתורה ויושבין בשלום בעולם שנאמר (ישעיה נד) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך.

• מאירי, אבות פרק ב - וכל מעשיך יהיו לשם שמים והוא מאמר חשוב וכולל מאד עניינו שהאדם בודאי צריך להתעסק בענייני העולם ובישוב המדינה לצורכי הגוף והזהירו שאף כשמתעסק בעניינים אלו לא יהא כונתו אלא להשלמת הנפש ונמצאת זוכה אפילו בעת מעשה ההוא אחר שכונתך בו אינה לשם המעשה ההוא אלא לשלמת הנפש והוא ענין אומרו (ברכות סג, א) בכל דרכיך דעהו - אפילו לדבר עבירה. קרא התעסק באומניות דבר עבירה והוא ג"כ אומרם שם נ"ד א' ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך ביצה"ט וביצה"ר כלומר שאפילו בעת שתעסק בפעולת היצר תהיה כונתך לתכלית טוב ועל זה הצד יקרא היצר הרע טוב כאומרם ז"ל ב"ר פ"ט וירא אלהים את כל כו' והנה טוב זה יצה"ר וכי יצה"ר טוב מלמד שאלמלא יצר הרע לא היה העולם מתקיים והוא ג"כ אצלי אומרם ז"ל ברכות ח' ב' כל האוכל בט' כאלו התענה תשיעי ועשירי כלומר שאחר שאכילתו בתשיעי היתה לכונה כדי שיוכל להתענות כראוי בעשירי נמצא שהוא זוכה באכילתו והוי כאלו התענה תשיעי ועשירי.

• ראשית חכמה שער הקדושה פט"ז אות יז-יח.

• לב שמחה - איתא בזהר הקדוש פ' אמור (צז, ב) עצרת דאית בית ביטול יצר הרע ועל דא לא כתיב ביה חטאת כו'. וענין ביטול יצה"ר אף שרז"ל דרשו בכל לבבך בשני יצריך ואיתא בזוה"ק אלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא ליהוי, א"כ מה ענין ביטול יצה"ר הלא צריכין אותו לעבודת השם, רק פי' ביטול היצר היינו שהיצר הרע יהיה בטל אל האדם. וזהו הפירוש על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע, דלכאורה וכי איזה חטא אין עושין ביצה"ר? רק הפי' על החטא שלא עשו מהיצה"ר עצמו טוב.