זהר

רשימת חלקית בלבד. למפתח קטעי זהר על הגאולה לפי נושאים ראה אוצר הזהר. למפתח נוסף ראה זהר (אספקלריה).

ראה גם קונטרס תחיית המתים עם ביאור 'מתוק מדבש'.

הקדמה

הקדמה דף ד עמוד א

פתח ר"ש ואמר ייעול רבי חייא וליחמי בכמה דזמין קודשא בריך הוא לחדתא אנפי צדיקייא לזמנא דאתי, זכאה איהו מאן דעאל הכא בלא כסופא וזכאה מאן דקאים בההוא עלמא כעמודא תקיף בכלא, וחמא דהוה עאל והוה קם רבי אלעזר ושאר עמודין דיתבין תמן והוא הוה כסיף ואשמיט גרמיה ועאל ויתיב לרגלוי דרבי שמעון, קלא נפק ואמר מאיך עינך לא תזקוף רישך, ולא תסתכל, מאיך עינוי וחמא נהורא דהוה נהיר למרחוק קלא אהדר כמלקדמין ואמר עלאין טמירין סתימין פקיחי עינא אינון דמשטטין בכל עלמא אסתכלו וחמו, תתאין (נ"א תנאין) דמיכין סתימין בחוריכון אתערו, מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא וטעמין מרירא למתקא עד לא ייתון הכא, מאן מנכון דמחכאן בכל יומא לנהורא דנהיר בשעתא דמלכא פקיד (ויקהל קצ"ו ע"א) לאילתא ואתייקר ואתקרי מלכא מכל מלכין דעלמא, מאן דלא מצפא דא בכל יומא בההוא עלמא לית ליה חולקא הכא, אדהכי חמא כמה מן חברייא סחרניה כל אינון עמודין דקיימין, וחמא דסליקו לון למתיבתא דרקיעא, אלין סלקין ואלין נחתין ועילא דכולהו חמא מארי דגדפי דהוה אתי והוא אומי אומאה דשמע מאחורי פרגודא דמלכא מפקד בכל יומא ודכיר לאילתא די שכיבת לעפרא ובעט בעיטין בההוא שעתא בתלת (שמות מ"ב) מאה ותשעין רקיעין וכלהו מרתתין וזעין

הקדמה דף ד עמוד ב

קמיה ואוריד דמעין על דא ונפלי אינון דמעין רתיחין כאשא לגו ימא רבא ומאינון דמעין קאים ההוא ממנא דימא ואתקיים וקדיש שמיה דמלכא קדישא וקביל עליה למבלע כל מימוי דבראשית ויכנוש להו לגויה בשעתא דיתכנשון כל עממיא על עמא קדישא וינגבון מיא, ויעברון בנגיבו, אדהכי שמע קלא דאמר פנון אתר פנון אתר דהא מלכא משיחא אתי למתיבתא דר' שמעון בגין דכל צדיקייא דתמן רישי מתיבתא ואינון מתיבתי דתמן רשימין אינון, וכל אינון חברין די בכל מתיבתא סלקי ממתיבתא דהכא למתיבתא דרקיעא, ומשיח אתי בכל אינון מתיבתי וחתים אורייתא מפומייהו דרבנן, ובההיא שעתא אתי משיח מתעטר מן (נ"א רישי) ריחי מתיבתי בעטרין עלאין, בההוא שעתא קמו כל אינון חברייא וקם רבי שמעון והוה סליק נהוריה עד רום רקיע אמר ליה רבי זכאה אנת דאורייתך סלקא בתלת מאה ושבעין נהורין וכל נהורא ונהורא אתפרשת לשית מאה ותליסר טעמין סלקין ואסתחיין בנהרי אפרסמונא דכיא וקודשא בריך הוא איהו חתים אורייתא ממתיבתך וממתיבתא דחזקיה מלך יהודה ומגו מתיבתא דאחיה השלוני ואנא לא אתינא למחתם ממתיבתך אלא מארי דגדפין אתי הכא דהא ידענא דלא ייעול גו מתיבתי אחריתי אלא במתיבתך, בההיא שעתא סח ליה ר' שמעון ההוא אומאה דאומי מארי דגדפין כדין אזדעזע משיח וארים קליה ואזדעזעו רקיעין ואזדעזע ימא רבא ואזדעזע לויתן וחשיב עלמא לאתהפכא, אדהכי חמא לר' חייא לרגלוי דר' שמעון אמר מאן יהיב הכא בר נש לביש מדא דההוא עלמא, אמר רבי שמעון דא איהו רבי חייא נהירו דבוצינא דאורייתא, אמר ליה יתכנש הוא ובנוי וליהוון ממתיבתא דילך, א"ר שמעון זמנא יתייהב ליה יהבו ליה זמנא ונפק מתמן מזדעזע וזלגין עינוי דמעין, אזדעזע ר' חייא ובכה ואמר זכאה חולקהון דצדיקייא בההוא עלמא וזכאה חולקיה דבר יוחאי דזכה לכך עליה כתיב (משלי ח') להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא:

כרך א (בראשית)

פרשת בראשית דף כה עמוד ב

ד"א וכל שיח השדה משיח ראשון טרם יהיה בארעא, וכל עשב השדה טרם יצמח דא משיח שני, ולמה בגין דלית תמן משה למפלח לשכינתא דעליה אתמר ואדם אין לעבוד את האדמה, ורזא דמלה (בראשית מ"ט) לא יסור שבט מיהודה דא משיח בן דוד, ומחוקק מבין רגליו דא משיח בן יוסף, עד כי יבא שיל"ה דא משה חשבן דא כדא, ול"ו יקה"ת עמים אתוון ולו"י קה"ת

פרשת נח דף סט עמוד א

ת"ח בההוא זמנא דזמין קודשא בריך הוא לאחייאה מתייא כל אינון מתין דישתכחון, לבר בשאר ארעין נוכראין קודשא בריך הוא יברא לון גופייהו (נ"א יוקים לון בגופייהו) כדקא חזי דהא גרמא חד דאשתאר ביה בבר נש תחות ארעא ההוא גרמא יתעביד כחמירא בעיסה ועליה יבני קודשא בריך הוא כל גופא ולא יהיב לון קודשא בריך הוא נשמתין אלא בארעא דישראל דכתיב (יחזקאל ל"ז) הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל דיתגלגלון תחות ארעא ולבתר מה כתיב ונתתי רוחי בכם וחייתם וגו', דהא בארעא דישראל יקבלון נשמתין כל אינון בני עלמא בר אלין דאסתאבו וסאיבו ארעא, באלין כתיב וימחו מן הארץ, מן הארץ דייקא ואף על גב דאקשו ואפליגו קדמאי על דא, וימחו כמה דאת אמר (תהלים ס"ט) ימחו מספר חיים, א"ל רבי שמעון ודאי לית לון חולקא בעלמא דאתי דכתיב וימחו מן הארץ, וכתיב (ישעיה ס') לעולם יירשו ארץ, אבל יקומון בדין ועלייהו כתיב (דניאל י"ב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם ופלוגתא בהא אבל כלא כמה דאוקמוה חברייא:

פרשת וירא דף קג עמוד ב

ת"ח אית פתחא לפתחא ודרגא לדרגא ומנייהו ידיע יקרא דקודשא בריך הוא, פתח האהל דא הוא פתחא דצדק כמה דאת אמר (שם קי"ח) פתח"ו ל"י שער"י צד"ק וגו' דא פתחא קדמאה לאעלא ביה ובהאי פתחא אתחזון כל שאר פתחין עלאין, מאן דזכי להאי זכי למנדע ביה ובכלהו שאר פתחין בגין דכלהו שראן עליה, והשתא דפתחא דא לא אתידע, בגין דישראל בגלותא וכלהו פתחין אסתלקו מניה ולא יכלין למנדע ולאתדבקא, אבל בזמנא דיפקון ישראל מן גלותא זמינין כלהו דרגין עלאין למשרי עליה כדקא יאות, וכדין ינדעון בני עלמא חכמתא עלאה יקירא מה דלא הוו ידעין מקדמת דנא דכתיב (ישעיה י"א) ונחה עליו רוח יי' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי', כלהו זמינין לאשראה על האי פתחא תתאה דאיהו פתח האהל וכלהו זמינין לאשראה על מלכא משיחא בגין למידן עלמא דכתיב ושפט בצדק דלים וגו', בגיני כך כד אתבשר אברהם האי דרגא הוה אמר כמה דאתמר דכתיב ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה, ויאמר לא כתיב מאן הוה, ודא הוא פתח האהל ועל דא ושרה שומעת האי דרגא דהוה מליל עמיה מאן דלא הוה שמעת מקדמת דנא, דכתיב ושרה שומעת פתח האהל דהוה מבשר ואמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך

מדרש הנעלם פרשת תולדות דף קלו עמוד ב

א"ר יוסי בההיא שעתא דזמין קודשא בריך הוא לאחיא מתיא והא סופא כל (ס"א עקתין) עמיקין (עתיקין) בארבעים להוי, וגזר קיים (דברים כה) ארבעים יכנו לא יוסיף סוף הליכתם של ישראל במדבר בשנת הארבעי' ארבעים שנה קודם תחיית הגוף ממתנת לו הנשמה בארץ ישראל בשנת הארבעים יקומון הגופות מעפרא, בארבעים נכלא הגשם הדא הוא דכתיב (בראשית ז) ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וכתיב ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח, זמן גאולתם של ישראל בשנת הארבעים הוא ובחמשי אתי ישוב עלמא דהיא היובל החזרת

מדרש הנעלם פרשת וירא דף קיג עמוד א

מלך אסור ברהטים זהו הגוף שהוא אסור בקבר וכלה בעפר ולא נשאר ממנו אלא כמלא תרוד רקב, וממנו יבנה כל הגוף וכשפוקד הקדוש ברוך הוא את הגוף הוא אומר לארץ שתפליט אותו לחוץ דכתיב (ישעיה כו) וארץ רפאים תפיל, אמר רבי יוחנן המתים שבארץ הם חיים תחלה הדא הוא דכתיב (שם) יחיו מתיך נבלתי יקומון אלו שבחוצה לארץ הקיצו ורננו

מדרש הנעלם פרשת וירא דף קיג עמוד ב

שוכני עפר אלו המתים שבמדבר, דאמר רבי יוחנן למה מת משה בחוצה לארץ להראות לכל באי עולם כשם שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות למשה כך עתיד להחיות לדורו (למה) שהם קבלו התורה (דאמר ר' יוחנן) ועליהם נאמר (ירמיה ב) זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, ד"א הקיצו ורננו שוכני עפר אלו הם האבות, והמתים בחוצה לארץ יבנה גופם ומתגלגלים תחת הארץ עד ארץ ישראל ושם יקבלו נשמתם ולא בחוצה לארץ הדא הוא דכתיב (יחזקאל לז) לכן הנבא ואמרת אליהם הנה אנכי פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל מה כתיב אחריו ונתתי רוחי בכם וחייתם, רבי פנחס אמר הנשמה נטלה מכסא הכבוד שהוא הראש כדקאמר (שיר ז) ראשך עליך ככרמל, ודלת ראשך כארגמן זו היא הנשמה שהיא דלת הראש, מלך אסור ברהטים הוא הגוף שהוא אסור בקברים, זהו הגוף וזהו שרה וזהו מלך, וקב"ה פוקדה למועד אשר דבר אליו הדא הוא דכתיב ויי' פקד את שרה כאשר אמר פוקד את הגוף לזמן הידוע שבו יפקוד הצדיקים, אמר ר' פנחס עתיד הקדוש ברוך הוא ליפות לגוף הצדיקים לעתיד לבא כיופי של אדם הראשון כשנכנס לגן עדן שנאמר (ישעיה נח) ונחך יי' תמיד וגו' והיית כגן רוה, אמר ר' לוי הנשמה בעודה במעלתה ניזונת באור של מעלה ומתלבשת בו וכשתכנס (ונשתרש) לגוף לעתיד לבא באותו האור ממש תכנס ואזי הגוף יאיר כזוהר הרקיע הדא הוא דכתיב (דניאל יב) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וישיגו בני אדם דעה שלימה שנאמר (ישעיה יא) כי מלאה הארץ דעה את יי', מ"ל הא ממה דכתיב ונחך יי' תמיד והשביע בצחצחות נפשך זה אור של

מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קיד עמוד א

מעלה, ועצמותיך יחליץ זה פקידת הגוף והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו זהו דעת הבורא יתברך ואזי ידעו הבריות שהנשמה הנכנסת בהם שהיא נשמת החיים נשמת התענוגים שהיא קבלה תענוגים מלמעלה ומעדנת לגוף והכל תמהים בה ואומרים (שיר ז) מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים זו היא הנשמה לעתיד לבא, אמר רבי יהודה תא חזי שכך הוא דכתיב (שם) מלך אסור ברהטים וכתיב בתריה מה יפית ומה נעמת, וא"ר יהודה באותו זמן עתיד הקדוש ברוך הוא לשמח עולמו ולשמוח בבריותיו שנאמר (תהלים קד) ישמח יי' במעשיו ואזי יהיה שחוק בעולם מה שאין עכשיו דכתיב (שם קכו) אז ימלא שחוק פינו וגו' הדא הוא דכתיב ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים שאזי עתידים בני אדם לומר שירה שהוא עת שחוק, רבי אבא אמר היום שישמח הקדוש ברוך הוא עם בריותיו לא היתה שמחה כמותה מיום שנברא העולם והצדיקים הנשארים בירושלם לא ישובו עוד לעפרם דכתיב (ישעיה ד) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו, הנותר בציון ובירושלם דייקא, אמר רבי אחא א"כ זעירין אינון אלא כל אינון דאשתארו בארעא קדישא דישראל דינא דלהון כירושלם וכציון לכל דבר, מלמד דכל ארץ ישראל בכלל ירושלם היא ממשמע דכתיב (ויקרא יט) וכי תבאו אל הארץ הכל בכלל, רבי יהודה ברבי אלעזר שאל לר' חזקיה אמר לו מתים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיותם למה לא יהיב נשמתהון באתר דאתקברו תמן וייתון לאחייא בארעא דישראל, אמר לו נשבע הקדוש ברוך הוא לבנות ירושלם ושלא תהרס לעולמים דאמר רבי ירמיה עתיד הקדוש ברוך הוא לחדש עולמו ולבנות ירושלם ולהורידה בנויה מלמעלה (ס"א בנין) בגין שלא יהרס ונשבע שלא תגלה עוד כנסת ישראל ונשבע שלא יהרס בנין ירושלם שנאמר

מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קיד עמוד ב

(ישעיה סב) לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה ובכל מקום שאתה מוצא לא לא היא שבועה הדא הוא דכתיב (בראשית ט) ולא יכרת כל בשר עוד מי המבול ולא יהיה עוד מבול וגו' וכתיב (ישעיה נד) אשר נשבעתי מעבור מי נח מכאן שלא לא שבועה ומן לאו אתה שומע הן ועתיד הקדוש ברוך הוא לקיים עולמו קיום שלא תגלה כנסת ישראל ולא תהרס בנין בית המקדש לפיכך אין מקבלין נשמתן אלא במקום קיים לעולמים כדי שתהיה הנשמה קיימת בגוף לעולמים ודא הוא דכתיב הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו וגו', א"ר חזקיה מהכא (מקרא הוא) הוא קדוש ירושלם קדוש הנותר בה קדוש, הוא קדוש דכתיב (ישעיה ו) קדוש יי' צבאות, וכתיב (הושע יא) בקרבך קדוש, ירושלם קדוש דכתיב (קהלת ח) וממקום קדוש יהלכו, הנותר בה קדוש דכתיב (ישעיה ד) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו מה קדוש הראשון קיים אף השאר קדוש קדוש קיים, א"ר יצחק מאי דכתיב (זכריה ח) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם ואיש משענתו בידו מרוב ימים, מאי טיבותא דא (כדי) למיזל כדין דכתיב ואיש משענתו בידו אלא אמר רבי יצחק (קלה א) עתידים הצדיקים לעתיד לבא להחיות מתים כאלישע הנביא דכתיב (מלכים ב ד) וקח משענתי בידך ולך וכתיב ושמת משענתי על פני הנער א"ל קודשא בריך הוא דבר שעתידים לעשות הצדיקים לעתיד לבא אתה רוצה עכשיו לעשות מה כתיב וישם את המשענת על פני הנער ואין קול ואין עונה ואין קשב אבל הצדיקי' לעתיד לבא עלה ביד' הבטח' זו דכתיב ואיש משענתו בידו כדי להחיות בו את המתים (מה מתים אותם) מהגרים שנתגיירו מחומות העולם דכתיב בהו (ישעיה סה) כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בו

מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קטו עמוד א

מאה שנה יקולל, אמר רבי יצחק סופיה דקרא מוכיח דכתיב מרוב ימים, דבר אחר ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים כתיב (ישעיה סו) שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, אמר רבי יהודה לא היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא מיום שנברא העולם כאותה שמחה שעתיד לשמוח עם הצדיקים לעתיד לבא וכל אחד ואחד מראה באצבע ואומר (שם כה) הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה יי' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו וכתיב (שם יב) זמרו יי' כי גאות עשה מודעת זאת בכל הארץ, רבי יוחנן אמר לא חזינן מאן דפריש האי מלה כדוד מלכא דאמר (תהלים קד) תסתיר פניך יבהלון וגו', מכאן שאין הקדוש ברוך הוא עושה רעה לשום אדם אלא כשאינו משגיח בו הוא כלה מאליו דכתיב תסתיר פניך יבהלון תוסף רוחם יגועון וגו' ואח"כ (שם) תשלח רוחך יבראון וגו' ואחר כך (שם) יהי כבוד יי' לעולם ישמח יי' במעשיו ואזי השחוק בעולם דכתיב (שם קכו) אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה הדא הוא דכתיב ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים לשמוח בישועתו, רבי חייא אמר ת"ח עד שהגוף עומד בעולם הזה הוא חסר מן התשלום לאחר שהוא צדיק והולך בדרכי יושר ומת ביושרו נקרא שרה בתשלומו הגיע לתחיית המתים הוא שרה כדי שלא יאמרו שאחר הוא שהחיה קודשא בריך הוא, לאחר שהוא חי ושמח עם השכינה ומעביר הקדוש ברוך הוא היגון מן העולם דכתיב (ישעיה כה) בלע המות לנצח ומחה יי' אלהים דמעה מכל כל פנים וגו' אזי נקרא יצחק בשביל הצחוק והשמחה שיהיה לצדיקים לעתיד לבא, רבי יהודה אתא לההוא אתר דכפר חנן שדרו ליה תקרובתא כל בני מאתא עאל לגביה רבי אבא א"ל אימתי ליזיל מר אמר ליה אפרע מה דיהבו לי

מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קטו עמוד ב

בני מאתא ואיזיל אמר ליה לא ליחוש מר להאי תקרובתא לאורייתא הוא דעבדו ולא יקבלו מנך כלום אמר ליה ולא מקבלי מלי דאורייתא אמר אין, אתו כל בני מאתא, א"ל רבי יהודה כלהון מארי מתיבתא א"ל ואי אית מאן דלא יאות למיתב הכא ליקום וליזיל, קם רבי אבא ואבדיל מנייהו עשרה די יקבלון מניה א"ל יתיבו בהדי גברי רבא דנא ואנא ואינון נקבל למחר ונתיב עמיה אזלו, ואינון עשרה דאשתארו עמיה יתיבו (אינון עשרה) ולא אמר כלום אמרו ליה אי רעותיה דמר נקבל אפי שכינתא אמר להו והא רבי אבא לית הכא שדרו בהדיה ואתא פתח ואמר ויי' פקד את שרה כאשר אמר מאי שנויא הוה הכא הוה ליה למימר ויי' זכר את שרה כמה דאמר (בראשית ל) ויזכור אלהים את רחל דאין פקידה אלא על מה דהוה בקדמיתא, אלא בקדמיתא הוה דכתיב שוב אשוב אליך כעת חיה ועל אותו ענין נאמר שפקד עכשיו משמע דכתיב כאשר אמר דאלמלא לא נאמר כאשר אמר לימא זכירה אבל פקד ההיא מלה דאמר למועד אשוב אליך, לבתר אמר הכי האי צדיק דזכי למיסק לההוא יקר עלאה דיוקניה מתפתח בכרסי יקריה וכן לכל צדיק וצדיק דיוקניה לעילא כד הוה לתתא לאבטחא לההיא נשמתא קדישא והיינו דא"ר יוחנן מאי דכתיב (חבקוק ג) שמש ירח עמד זבולה דזהרן גופא ונשמתא דקיימין באדרא קדישא עלאה דלעילא כדיוקנא דהוה קאים בארעא וההיא דיוקנא (ס"א מזונה) ממזונה הנאת נשמתא וההיא עתידה לאתלבש בהאי גרמא דאשתאר בארעא וארע' מתעבר מניה וטפל טיניה לברא ודא הוא דאתקרי קדושה וכד קיימא דיוקנא ההיא דלעילא אתא בכל ירחא

מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קטז עמוד א

לסגדא קמי מלכא קדישא ב"ה דכתיב (ישעיה סו) והיה מדי חדש בחדשו והוא מבשר לי' ואמר למועד אשוב אליך לההוא זמן דעתיד לאחיא מיתיא עד דאתפקדת לההוא זמנא כמה דאתבשר הדא הוא דכתיב ויי' פקד את שרה כאשר אמר וההוא יומא דחדי קב"ה בעובדוי הדא הוא דכתיב (תהלים קד) ישמח יי' במעשיו, א"ל ר' אבא נימא לן מר על פרשתא לבתר אמר יאות לכון למפתח פרשתא דא, פתח ואמר ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם וגו' ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת וגו' הכא אית לאסתכלא האי אומנא דאפיק כספא ממקורא דארעא מאי עבד, בקדמיתא מעייל ליה בנור דליק עד דנפיק מניה כל זוהמא דארעא והא אשתארת כספא אבל לא כספא שלימתא לבתר מאי עביד מעייל לי' בנור' כדבקדמיתא ומפיק מניה סטייפי כמא דאת אמר (משלי כה) הגו סיגים מכסף וגו' וכדין הוא כספא שלימתא בלא ערבוביא כך הקדוש ברוך הוא מעייל האי גופא תחות ארעא עד דמתרקב כוליה ונפקי מניה כל זוהמא בישא ואשתאר ההוא תרווד רקב ואתבני גופא מני' ועד כען הוא גופא לא שלים לבתר ההוא יומא רבא דכתיב (זכריה יד) והיה יום אחד הוא יודע ליי' לא יום ולא לילה מתטמרן כלהו בעפרא כדבקדמיתא מן קדם דחילו ותקיפו דקודשא בריך הוא הדא הוא דכתיב (ישעיה ב) ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד יי' ומהדר גאונו וגו' ונפיק נשמתייהו ומתעכל ההוא תרווד רקב ואשתאר גופא דאתבני תמן (נ"א נהורא) דיליה כנהורא דשמשא וכזהרא דרקיעא דכתיב (דניאל יב) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגו' וכדין כספא שלים גופא שלימא בלא ערבוביא אחרניתא, דאמר ר' יעקב

מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קטז עמוד ב

גופא דנהיר ירמי קודשא בריך הוא מלעילא דכתיב (ישעיה כו) כי טל אורות טלך וכתיב (שם כב) הנה יי' מטלטלך וגו', וכדין יתקרון קדישין עלאין דכתיב (שם ד) קדוש יאמר לו ודא הוא דאתקרי תחיית המתים דבתרייתא ודא הוא (כספא שלים גופא שלימא) (נ"א נסיונא) בתרייתא ולא יטעמון עוד טעמא דמותא דכתיב בי נשבעתי נאם יי' כי יען אשר עשית וגו' כי ברך אברכך וגו', ובההוא זמנא מצלו צדיקייא דלא יתנסון בדא יתיר, מה כתיב וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל וגו' אילין שאר חייבי עלמא דאתקרון אילים כמא דאת אמר (ישעיה ס) אילי נביות ישרתונך ומתרגמי' רברבי נביות, אחר נאחז בסבך וגו' כמא דאת אמר (תהלים עה) וכל קרני רשעים אגדע, (וישלח אברהם וגו') וילך אברהם ויקח את האיל וגו' דאינון מזומנין לאתנסאה בכל נסיונא בישא וישתארון הצדיקים לעלמא דאתי כמלאכין עלאין קדישין ליחדא שמיה ובגין כך כתיב (זכריה יד) ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד וגו'

מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קיח עמוד א

תנו רבנן ג' דברים הללו אינן באין לעולם אלא בקולות קול חיה דכתיב (בראשית ג) בעצב תלדי בנים וכתיב (שם ל) וישמע אליה אלהים, קול גשמים דכתיב (תהלים כט) קול יי' על המים וכתיב (מלכים א יח) כי קול המון הגשם, קול תחיית המתים דכתיב (ישעיה מ) קול קורא במדבר, מאי בעי הכא קלא במדברא אלא אמר רבי זריקא חלין אינון קלייא לאתערא מתי מדבר ומכאן דהוא הדין לכל העולם, א"ר יוחנן הא תנן כשנכנס אדם לקבר נכנס בקולות, כשיקומו בתחיית המתים אינו דין שיקומו בקולי קולות, א"ר יעקב עתידה בת קול להיות מתפוצצת בבתי קברות ואומרת הקיצו ורננו שוכני עפר ועתידים לחיות בטל של אור גדול של מעלה דכתיב (ישעיה כו) כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל, אכי"ר:

מדרש הנעלם פרשת תולדות דף קלז עמוד א

הנשמה לגוף בשעת הארבעים שהמתינה לו בארץ ישראל הדא הוא דכתיב ויהי יצחק בן ארבעים שנה שהמתין לגוף, בקחתו את רבקה בהכנסתה בגוף המזומן לו באותה שעה בהכנסתה בו אין תאותם וכסופם אלא ליהנות מזיו השכינה וליזון מזיוה הדא הוא דכתיב (שיר א) ישקני מנשיקות פיהו אמר רבי אבא ישקני יפרנסני שאין פרנסתן אלא ליהנות וליזון מזיוה של מעלה אמר רבי יוסי סופיה דקרא מוכח דכתיב כי טובים דודיך מיין, בת בתואל בת בתו של אל,

רב הונא אמר לא כך הוא ואנא הוית בכרכי הים ושמענא דהוו קראן לההוא גרמא דשדרה ההוא דאשתאר בקברא מכל גופא, בתואל רמאה, שאלית עליה אמרו דהוא כרישא (דמיא) דחויא דאיהו רמאה וההוא גרמא הוא רמאה מכל שאר גרמי, דתאנא אר"ש ההוא גרמא למה אשתאר בקיומא יתיר מכל שאר גרמי משום דאיהו רמאה ולית סביל טעמא דמזונא דבני נשא כשאר גרמי ובגיני כך הוא תקיף מכל גרמי והוא ליהוי עקרא דגופא אתבני מניה הדא הוא דכתיב בת בתואל הארמי, ותאנא אר"ש הוא ארמאי ומעולם רמאי ושכן יצר הרע דאיהו רמאי הדא הוא דכתיב בת בתואל הארמי גרמא רמאה,

מפדן ארם מצמד רמאין כדתנן פדנא דתורא שהוא צמד, אחות לבן אחות יצר הרע הארמי, כדתנן בתחלה שהיה מנוול בחטאות בזה העולם נקרא לוט, לעתיד לבא שלא יהא מנוול כדבקדמיתא כמאן דסחי ומטביל מסאבותיה קראן ליה לבן, עכ"פ אין יצר הרע בטל מן העולם, ת"ש דהכי אנן אוקימנא במתניתא שתי בנות לוט שהן שתי כחות הגוף המעוררות ליצר הרע עכשיו שאינו מנוול כ"כ ונטבל מלכלוכו

ביאור

מדרש הנעלם פרשת תולדות דף קלז עמוד ב (המשך)

נקרא לבן ואותן שתי בנות אינן בטלות ממש הדא הוא דכתיב (בראשית כט) וללבן שתי בנות, אמר ר' יוסי כך הוא תמן כתיב בכירה וצעירה והכא כתיב גדולה וקטנה, אמר רבי יוסי אבל אינן בכח לעשות רע ולהתעורר ליצר הרע כמתחלה משמע דכתי' שם הגדולה לאה שלאה מכחה ומרשעתה ושם הקטנה רחל שאין בה כח המתעורר כמא דאת אמר (ישעיה נג) וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, אמר רב הונא זה יצר הרע ושתי בנותיו מתחלפות מכמות שהיו בראשונה, בתחלה לוט מקולל מנוול עכשיו לבן מלובן שאינו מקולל ומנוול בניוולו כבראשונה, בתחלה שתי בנותיו חזקות כל אחת ואחת בכחה ועכשיו שם הגדולה לאה, לאה בלא כח לאה בלא חזוק, לאה ממעשיה הראשונים, ושם הקטנה רחל כדקאמרן ולא כמות שהיו בראשונה,

אמר רבי אחא בר יעקב תא חזי מה כתיב ויעתר יצחק ליי' לנכח אשתו כי עקרה היא אמר רבי אחא מפני מה היא עקרה מפני שיצר הרע אינו נמצא בכחו בעולם ועל כך אין נמצא פריה ורביה זולתי בתפלה מה כתיב ויעתר לו יי' ותהר רבקה אשתו כיון שמתעורר יצר הרע נמצא פריה ורביה אמר רבי יוסי א"כ מה הפרש בין העולם הזה לאותו הזמן ועוד דהא קרא קאמר דקודשא בריך הוא עביד, א"ר אחא כך הוא דקודשא בריך הוא אתער ליה לההוא עניינא דצריך לזווגא ולא לכל שעתא דיהא תדיר עם ב"נ כמו כען דאיהו אשתכח תדיר וחטאן ביה בני נשא אלא לההוא זווגא בלחודוי ואתערותא ההיא אתערותא דקודשא בריך הוא ליהוי הדא הוא דכתיב (יחזקאל לו) והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, מהו לב בשר, אמר ר' יהודה לב להוציא בשר ולא לדבר אחר:

ביאור

מדרש הנעלם פרשת תולדות דף קלח עמוד א (המשך)

רבי יצחק בר' יוסי הוה אתי מקפוטקיא ללוד פגע ביה רבי יהודה א"ל רבי יצחק תאמר דחבירנא חכימי מתניתא אתערו להאי עניינא דיצר הרע יתנשי מן עלמא בר ההיא שעתא לזיווגא א"ל חייך הכי אצטריך יצר הרע לעולם כמטרא לעולם דאלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי אבל לא מנוולה כקדמיתא למחטי בי' הדא הוא דכתיב (ישעיה יא) לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו', אמר רבי שמעון הוא לבא דמדוריה דיצר הרע ביה רבי אליעזר אומר לבא טבא בניינא דגופא ונשמתא ובגין כך כתיב (דברים ו) ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך דהוא עקרא דכלא,

כד אתא רב כהנא אמר הכי אמרי' משמיהון דמארי מתניתא תרי בנייני' דגופא אינון כבדא ולבא דאמר רבי שמעון אמר ר' יהודה כבדא ולבא אינון מנהגי גופא בכל סטרי אברוי מנהגא דרישא מוחא אבל דגופא אינון תרין וקדמאה הוא כבדא תניינא לבא והיינו דכתיב בפרשתא ויתרוצצו הבנים בקרבה אלין תרין בנייני דגופא, מ"ט ויתרוצצו משום דלבא (אתערי) אתנשי מניה יצר הרע, ויתרוצצו (שאלו) וישליו מבעי ליה אלא אמר רב הונא ויתרוצצו וישברו כלומר נשבר כחם וחילם אמר רבי יהודה הגוף מהו אומר אם כן למה זה אנכי ולמה נבראתי מיד ותלך לדרוש את יי':

[כאן חסר, אנא להשלים]

ביאור

מדרש הנעלם פרשת תולדות דף קלט עמוד א

מתניתין תנן ארבע רוחות העולם מנשבן ועתיד קב"ה להתעורר רוח אחד לקיים הגוף שיהא כלול מד' רוחות הדא הוא דכתיב (יחזקאל לז) מארבע רוחות באי הרוח בארבע לא כתיב לא מארבע רוחות העולם שיהא כלול מארבעתם ותאנא אותו הרוח הוא רוח המוליד הוא הרוח האוכל ושותה ואין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד ואין בין עולם הזה לתחיית המתים אלא נקיות והשגת ידיעה, רב נחמן אמר ואריכות ימים אמר רב יוסף וכי ימות המשיח ותחיית המתים לאו חד הוא א"ל לא דתנן בית המקדש קודם לקבוץ גליות קבוץ גליות קודם לתחיית המתים ותחיית המתים הוא אחרון שבכלם, מנ"ל דכתיב (תהלים קמז) בונה (קלד א) ירושלם יי' נדחי ישראל יכנס הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם זו היא תחיית המתים שהיא הרפואה לשבורי לב על מתיהם, בונה ירושלם תחלה ואחריו נדחי ישראל יכנס והרופא לשבורי לב אחרון על הכל, תנן מ' שנה קודם הקבוץ גליות לתחיית המתים כדאמרינן ויהי יצחק בן ארבעים שנה האי ארבעים שנה מאי עבידתייהו אמר רב כהנא אמר רבי ברוקא מקבוץ גליות עד תחיית המתים כמה צרות כמה מלחמות יתעוררו על ישראל ואשרי הנמלט מהם דכתיב

מדרש הנעלם פרשת תולדות דף קלט עמוד ב (המשך)

(דניאל יב) בעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר ר' יהודה אמר מהכא (שם) יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים ר' יצחק אמר מהכא (זכריה יג) וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב ובאותם הימים יהיו ימים אשר יאמרו אין לי בהם חפץ ומשעה שיעברו הצרות עד תחיית המתים ארבעים שנה רב הונא אמר ת"ח כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר וגו' אשר לא שמעו בקול יי' כהאי גוונא (גופא) הכא אמר רב יוסף כל אלין חד מלה אמרו ולסוף ארבעים שנה שהצרות יעברו והרשעים יכלו יחיו המתים שוכני עפר מ"ט משום דכתיב (נחום א) לא תקום פעמים צרה ודי להם במה שעברו, ומזמן תחיית המתים יתיישב עלמא בישובו הדא הוא דכתיב ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד, ר"א בן ערך הוה יתיב והוה קא מצטער בנפשוי טפי, עאל לקמיה ר' יהושע א"ל חיזו נהירו דבוצינא דעלמא למה חשוכן א"ל חיזו ודחילו סגי עאל בי דהא אנא חמי מה דאתערו חברנא מארי מתניתא דשראת עלייהו רוח קדישין וההוא דאתערו דבשתיתאי יהא פורקנא שפיר אבל אנא חמי אורכ' יתרא על אינון דיירי עפרא דבאלף שתיתאי לזמן (שמות י א) ארבע מאות ותמניא שנין מניה יהיו קיימין כל דיירי עפרא בקיומיהון ובגיני כך אתערו חבירנא על פסוקא דקרא לון בני ח"ת ח"ת דיתערון לח"ת שנה והיינו דכתיב (ויקרא כה) בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו כשישתלם הזא"ת שהוא חמשת אלפים וארבע מאות ותמניא תשובו איש אל אחוזתו אל נשמתו שהיא אחוזתו ונחלתו (עוד) א"ר יהושע לא תקשי לך האי דהא תנינן שלש כתות הן של צדיקים גמורים ושל רשעים גמורים ושל בינונים,

מדרש הנעלם פרשת תולדות דף קמ עמוד א (המשך)

צדיקים גמורים יקומון בקימה של מתי א"י מהיום כמה שנים שהם קודמים בתחלה בשנת הארבעים של קבוץ גליות והאחרונים כלם לזמן ארבע מאות ושמנה שנה לאלף הששי כדקאמרן, מאן יזכה להאי ארכא מאן יתקיים בקיום דתיה בין האי זמנא ועל דא אצטעירנא בנפשאי אמר ליה רבי הא תנינן (בראשית א) יהי או"ר יהי ר"ז חזר ואמר בתשובה יתקדם כלא, אמר רבי יהושע אי לאו דאמרת הכי אחסימנא פומין למצפי פורקנא כל יומא דכתיב (ישעיה לג) חסן ישועות מהו ישועות אלו המצפים ישועות בכל יום, מה הוא דעתוי דרבי אלעזר היינו דכתיב (דניאל יב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו משמע דכתיב מישני אלו הם הצדיקים הנקדמים בחייהם קודם זה, וכמה שנים הם נקדמים רבי יהודה אומר מאתים ועשר שנים רבי יצחק אומר רד"י שנה דכתיב (במדבר כד) ויר"ד מיעקב וגו' יר"ד שנה נקדמים הצדיקים לשאר כל אדם רב נחמן אמר לפי השיעור שנבלה בעפר א"ל רבי יוסי אם כן הרבה תחיות הוו אלא כל התחיות יהיו באותו הזמן והאי דאתמר בחזו"ן (דניאל י) ואמת הדבר וצבא גדול:

ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם, רבי אבהו פתח ואמר (שיר א) עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו דתנינן ארבע תקופו' וארבע זמנים משונים זו מזו יעברו הצדיקי' לעתיד לבא, האחד אותו זמן ישגא החכמה בעולם וישיגו השגה מה שלא השיגו בזה העולם דתנינן אמר רבי פנחס השגת הצדיקים לעתיד לבא יותר ממלאכי השרת דכתיב (ישעיה יא) כמים לים מכסים, השני תתעסקון (חסר):

פרשת וישלח דף קעה עמוד ב

ר' יהודה פתח ואמר (הושע י"ד) כי ישרים דרכי יי' וגו' כל ארחוי דקודשא בריך הוא כלהו ישרים וארחוי קשוט ובני עלמא לא ידעין ולא משגיחין על מה אינון קיימין, ועל דא וצדיקים ילכו בם בגין דאינון ידעין ארחוי דקודשא בריך הוא ומשתדלי באורייתא דכל מאן דאשתדל באורייתא איהו ידע ואזיל בהו דלא סטי לימינא ולשמאלא, ופושעים יכשלו בם, אלין אינון חייבין דלא משתדלי באורייתא ולא מסתכלן בארחוי דקודשא בריך הוא ולא ידעין לאן אורחי אזלין ובגין דלא ידעי לאסתכלא ולא משתדלי באורייתא אינון כשלי בהו באינון ארחוי בהאי עלמא ובעלמא דאתי, ת"ח כל בר נש דאשתדל באורייתא כד נפיק מהאי עלמא נשמתיה סלקא באינון ארחין ושבילין (דאינון באורייתא) דאורייתא ואינון ארחין ושבילין דאורייתא ידיען אינון ואינון דידעי ארחוי דאורייתא בהאי עלמא יהכון בהו בההוא עלמא כד יפקון מהאי עלמא ואי לא אשתדלו באורייתא בהאי עלמא ולא ידעין ארחין ושבילין כד יפקון מהאי עלמא לא ינדעון למיהך באינון ארחין ושבילין וכשלין בהון כדין יהך בארחין אחרנין דלאו אינון אחרין דאורייתא ויתערון ליה בכמה דינין ואתענש בהו, ומאן דאשתדל באורייתא מה כתיב (משלי ו') בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך, בשכבך בקברא אורייתא תצור עליך מדינא דההוא עלמא, והקיצות כד קודשא בריך הוא יתער רוחין ונשמתין לאחייא מתייא כדין היא תשיחך היא תהא סניגוריא על גופא בגין דיקומון אינון גופין דאשתדלו באורייתא כדקא יאות ואלין אינון דיקומון בקדמיתא לחיי עלמא כמה דאת אמר (דניאל י"ב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם וגו' ואלין אינון לחיי עולם בגין דאתעסקו בחיי עולם דאיהי אורייתא, ותא חזי כל אינון דאשתדלו באורייתא ההוא גופא יתקיים ואורייתא תגין עליה מאי טעמא בגין דבההיא שעתא יתער קודשא בריך הוא רוחא דכליל מארבע רוחין וההוא רוחא דכליל מארבע רוחין אזדמן לכל אינון דאשתדלו באורייתא לאחייא לון בהאי רוחא בגין דיתקיים לעלמין, ואי תימא הא כתיב (יחזקאל ל"ז) מארבע רוחות באי הרוח אמאי לא אתקיימו דהא כלהו מיתו כמלקדמין, תא חזי ההוא זמנא דאוקים קודשא בריך הוא על ידא דיחזקאל אינון מתייא ההוא (זמני דאתא) רוחא אף על גב דהוה מארבע רוחייא לא נחית לקיימא לון בקיומא אלא לאחזאה דזמין קודשא בריך הוא לאחייא מתייא בההוא גוונא ולקיימא לון ברוחא

פרשת וישלח דף קעו עמוד א (המשך)

דאתכליל בהאי גוונא, ואף על גב דאהדרו גרמין בההיא שעתא כמה דהוה, קודשא בריך הוא בעא לאחזאה לכל עלמא דאיהו זמין לאחייא מתייא (מה כתיב (ישעיה כ"ו) יחיו מתיך נבלתי יקומון על דא ההוא רוחא דזמין לנחתא בהו בצדיקיא) (נ"א ועל דא ההוא רוחא דזמין לנחתא בהו בצדיקיא מה כתיב מארבע רוחות בואי הרוח רוחא דאתכלילת בארבע) בגין דקודשא בריך הוא זמי לקיימא להו קיומא שלים בעלמא כדקא יאות ואינון דאשתדלו באורייתא בהאי עלמא היא קיימא עליה דבר נש ואתעבידת סניגוריא קמי דקודשא בריך הוא, ר"ש אמר כל אינון מלין דאורייתא וכל ההיא אורייתא דאשתדל בה בר נש בהאי עלמא אינון מלין וההיא אורייתא קיימא קמי קודשא בריך הוא ואמרת קמיה והיא ארימת קלין ולא אשתככת ולההוא זמנא איהי תשיח ותימא כפום דאתדבק בר נש ואשתדל בהאי עלמא ועל דא אינון יקומון בקיומא שלים לחיי עלמא כדקאמרן ובגין כך (הושע י"ד) כי ישרים דרכי יי' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם

כרך ב (שמות)

פרשת שמות דף ז עמוד ב

ומה מצראי דעבדי כל הני טבאן לישראל אתדנו בכל אינון דינין, אשור ואדום ושאר עמין דמעיקין לון וקטלין לון ונטלין לון ממוניהון עאכ"ו דקודשא בריך הוא בעי ליקרא שמיה עלייהו דכתיב (יחזקאל ל"ח) והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי, התם במצרים במלכא חד, והכא בכל מלכין דעלמא: רבי שמעון זקף ידוי ובכה ואמר ווי מאן דיזדמן בההוא זמנא וזכאה חולקיה מאן דיזדמן וישתכח בההוא זמנא, ווי מאן דיזדמן בההוא זמנא בגין דכד ייתי קודשא בריך הוא לפקדא לאיילתא יסתכל מאן אינון דקיימין בהדה בכל אינון דמשתכחי עמה בכל עובדוי דכל חד וחד ולא ישתכח זכאי, דכתיב (ישעיה ס"ג) ואביט ואין עוזר, וכמה עקתין על עקתין לישראל, זכאה מאן דיזדמן וישתכח בההוא זמנא בגין דההוא דיתקיים בההוא זמנא במהימנותא יזכה לההוא נהירו דחדוה דמלכא, ועל ההוא זמנא כתיב (זכריה י"ג) וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב וגו', לבתר דאינון עקתין מתערי על ישראל וכל עמין ומלכיהון יתייעטון כחדא עלייהו ומתערי כמה גזירין בישין כלהו סלקי בעיטא חדא עלייהו וייתון עקתא על עקתא בתרייתא משכחן קמייתא, כדין יתחזי חד עמודא דאשא קאים מעילא לתתא ארבעין יומין וכל עמין דעלמא חמאן ליה, בההוא זמנא יתער מלכא משיחא לנפקא מגו גנתא דעדן מההוא אתר (בלק ק"צ ע"ב) דאתקרי ק"ן צפו"ר ויתער בארעא (ויקרא רי"ב ב') דגליל וההוא יומא דיפוק לתמן יתרגז כל עלמא וכל בני עלמא מתחבאין גו מערתי וטנרי דלא יחשבון לאשתזבא, ועל ההוא זמנא כתיב (ישעיה ב') ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ, מפני פחד ה' דא ההוא רגיזו דכל עלמא, ומהדר גאונו דא משיח, בקומו לערוץ הארץ כד יקום ויתגלי בארעא (וירא קי"ט ע"א רכ"א) דגליל בגין דאיהו הוא אתר קדמאה דאתחרבא בארעא קדישא ובגין כך יתגלי תמן קדמאה לכל אתר ומתמן יתער קרבין לכל עלמא, לבתר ארבעין יומין דעמודא יקום מארעא לשמיא לעיניהון דכל עלמא ומשיח יתגלי יקום מסטר מזרח חד (ויקרא רי"ב ב' בראשית קי"ט א') כוכבא מלהטא בכל גוונין ושבעה כוכבין אחרנין דסחרן לההוא כוכבא ויגיחון ביה קרבא בכל סטרין תלת זמנין ביומא עד שבעין יומין וכל בני עלמא חמאן, וההוא כוכבא יגיח בהו קרבא בטיסין דנורא מלהטין מנצצין לכל עבר ובטש בהו עד דבלע לון בכל רמשא ורמשא, וביומא אפיק לון ויגיחון קרבא לעיניהון דכל עלמא וכן בכל יומא עד שבעין יומין, לבתר שבעין יומין יתגניז ההוא כוכבא ויתגניז משיח עד תריסר ירחין ויתהדר ההוא עמודא דאשא כמלקדמין וביה יתגניז משיח וההוא עמודא לא יתחזי, לבתר תריסר ירחין יסלקון ליה למשיח בההוא עמודא לגו רקיעא ותמן יקבל תוקפא ועטרא דמלכותא, וכד נחית יתחזי ההוא עמודא דאשא כמלקדמין לעיניהון דכל עלמא ויתגלי לבתר משיח ויתכנשון לגביה עמין סגיאין ויתער קרבין בכל עלמא, ובההוא זמנא יתער קודשא בריך הוא גבורתיה לכל עמין דעלמא ומלכא משיחא יתידע בכל עלמא וכל מלכין דעלמא יתערון לאתחברא לאגחא קרבא ביה וכמה (עמין) מפריצי יהודאין יתהפכו לאהדרא לגבייהו וייתון עמהון לאגחא קרבא על מלכא משיחא, כדין יתחשך כל עלמא חמש עשרה יומין וסגיאין מעמא דישראל יהון מתין בההוא חשוכא ועל דא כתיב כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים, פתח ואמר (דברים כ"ב) כי

פרשת שמות דף ח עמוד א

יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרוחים או ביצים והאם רובצת וגו' שלח תשלח את האם וגו' האי קרא אוקימנא ליה ואיהו חד מפקודי אורייתא גניזין ואנן אית לן ביה רזי דאורייתא גניזין שבילין וארחין ידיען לחברייא באינון תלתין ותרין שבילין דאורייתא, אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בריה אלעזר בזמנא דיתער מלכא משיחא כמה אתין ונסין אחרנין יתערון בעלמא, תא חזי בגנתא דעדן דלתתא אית אתר חד גניז וטמיר דלא אתידע, ואיהו מרקמא בכמה גוונין וביה גניזין אלף היכלין דכסופין, ולית מאן דעייל בהו בר משיח דאיהו קאים תדיר בגנתא דעדן וכל גנתא מסחרא ברתיכין סגיאין דצדיקיא, ומשיח קאים עלייהו ועל כמה חילין ומשיריין דנשמתין דצדיקיא תמן ובראשי ירחי ובזמני ובשבתי משיח עאל בההוא אתר לאשתעשעא בכל אינון היכלין לגו, לגו מכל אינון היכלין אית אתר אחרא טמיר וגניז דלא אתידע כלל ואקרי עדן ולית מאן דיכיל למנדע ביה, ומשיח אגניז (ס"א אתגלי) לבר סחרניה דההוא אתר עד דאתגלי ליה חד אתר דאקרי קן צפור ואיהו אתר דכריז עליה ההוא צפור דאתער בגנתא דעדן בכל יומא, ובההוא אתר מרקמן דיוקנין דכל שאר עמין דאתכנשו עלייהו דישראל לאבאשא לון, עאל בההוא אתר זקיף עינוי וחזי אבהן דעאלין בחרבן בית אלהא עד דחמי לרחל (שמות י"ב ע"א) דדמעהא באנפהא וקודשא בריך הוא מנחם לה ולא צביאת לקבלא תנחומין כמה דאת אמר (ירמיה ל"א) מאנה להנחם על בניה, כדין משיח ארים קליה ובכי ואזדעזע כל גנתא דעדן וכל אינון צדיקיא דתמן געו ובכו עמיה, געי ובכי זמנא תניינא ואזדעזע ההוא רקיע דעל גבי גנתא אלף וחמש מאה רבוא משריין עלאין עד דמטי לגו כרסייא עלאה, כדין קודשא בריך הוא רמיז לההוא צפרא ועאל לההוא קן דילה ויתבא לגבי משיח וקרי מה דקרי ואתער מה דאתער, עד דמגו כרסייא קדישא אתקרי תלת זמנין ההוא קן צפור ומשיח וכלא סלקין לעילא ואומי לון קודשא בריך הוא לאעברא מלכו חייבא מן עלמא על ידא דמשיח ולנקמא נקמין דישראל, וכל אינון טבוון דזמין קודשא בריך הוא למעבד לעמיה, ותב ההוא קן צפור ומשיח לדוכתיה, ותב משיח ואתגניז גו ההוא אתר כמלקדמין, ובזמנא דיתער קודשא בריך הוא לאתקנא עלמין ואתנהירו אתוון דשמיה בשלימו יו"ד בה"א (לאתקנא) וא"ו בה"א למהוי כלא בשלימו חד כדין יתער חד ככבא דחילא באמצע רקיעא כגון ארגוונא להיט ונציץ ביממא לעיניהן דכל עלמא ויקום חד שלהובא דאשא מסטרא דצפון גו רקיעא ויקום דא לקבל דא ארבעין (קע"ב ב') יומין ויתבהלון כל בני עלמא, לסוף ארבעין יומין יגחון קרבא ככבא ושלהובא לעיניהון דכלא ויתפשט ההוא שלהובא ביקידו דאשא מסטרא דצפון גו רקיעא ויחשוב למבלע ההוא ככבא, וכמה שליטין ומלכין ואומיא ועממיא יתבהלון מהאי, כדין יסתלק ההוא ככבא לסטר דרום וישלוט על ההוא שלהובא וההוא שלהובא יתבלע זעיר זעיר ברקיעא מקמי ההוא ככבא עד דלא יתחזי כלל כדין ההוא ככבא יעביד אורחין ברקיע בתריסר תחומין וקיימין אינון נהורין ברקיעא תריסר יומין אחרנין לבתר תריסר יומין אחרנין יזדעזעון כל בני עלמא ויתחשך שמשא בפגלות יומא כמה דאתחשך יומא דאתחרב בי מקדשא עד דלא יתחזון שמיא וארעא, ויתער חד קלא ברעם וזיקין ואתחלחלא ארעא מההוא קלא וכמה חילין ומשיריין ימותון מניה וההוא יומא (ממש) יתער בקרתא דרומי רבתא חד שלהובא דאשא בההוא קלא דיתער בכל

פרשת שמות דף ח עמוד ב

עלמא ויוקיד כמה מגדלין וכמה היכלין וכמה מגדלין יפלון וכמה פרדשכי ורברבי יפלון בההוא יומא וכלהו יתכנשון עלה לביש, וכל בני עלמא לא יכלין (ס"א יחשבון) לאשתזבא, מההוא יומא עד תריסר ירחין יתיעטון כל מלכיא ויגזרון כמה גזרות וכמה שמדות על ישראל ויצלחון ביה (נ"א בהון) כמה דאתמר זכאה איהו מאן, דיערע תמן וזכאה איהו מאן דלא יערע תמן וכל עלמא יהא בערבוביא סגיא לסוף תריסר ירחי יקום שבט מישראל דא מלכא משיחא דיתער גו גנתא דעדן, וכל אינון צדיקיא יעטרון ליה תמן ויחגרון ליה מאני זיינא באתוון רשימן דמאני דשמא קדישא, וקלא יתפוצץ בענפי אילנין דגנתא, קרי בחיל ואמר אתערו קדישין עליונין קומו מקמי משיחא הא עדנא לאתחברא איתתא בבעלה ובעלה בעי לנקמא לה נוקמין דעלמא ולאקמא לה ולאנערה לה מעפרא כדין יקומון כלהו ויחגרון ליה כמלקדמין מאני זייניה, אברהם מימיניה, יצחק משמאליה, יעקב קמיה, משה רעיא מהימנא על כל אלין צדיקיא אזיל ורקיד גו גנתא דעדן כיון דאתקן משיח על ידא דצדיקיא בגנתא דעדן יעול בההוא דוכתא דאקרי ק"ן צפו"ר כמלקדמין וחמי תמן ההוא דיוקנא דחרבן בית מקדשא וכלהו צדיקיא דאתקטלו ביה, כדין נטיל מתמן (ס"א עשר) לבושין ואינון (נ"א ואקרון) עשר לבושי קנאה, ויתגניז תמן ארבעין יומין דלא אתגליא כלל לסוף ארבעין יומין קלא חד יתער ויתקרי מגו כורסייא עלאה ההוא ק"ן צפו"ר במלכא משיחא דאתגניז ביה, וכדין סלקין ליה לעילא וקודשא בריך הוא חמי ליה למלכא משיחא מתלבש בלבושא נוקמא וחגיר מאני זייני נטיל ליה ונשיק ליה על רישיה, כדין מזדעזען ג' מאה ותשעין רקיעין וארמיז קודשא בריך הוא לחד רקיעא מאינון דהוה גניז מששת ימי בראשית ואפיק מחד היכלא דבההוא רקיעא (תרומה קל"ב ע"א) חד כתרא גליפא מחקקא בשמהן קדישין, בההוא עטרא אתעטר קודשא בריך הוא כד עברו ישראל ית ימא למיטל נוקמין מכל רתיכי פרעה ופרשוי ואעטר ליה למלכא משיחא, כיון דאתעטר ואתתקן בכל הני תקונין נטיל ליה קודשא בריך הוא ונשיק ליה כמלקדמין, מאן חמי רתיכין קדישין ומשריין עלאין דסחרין ליה ויהבין ליה מתנן ונבזבזן סגיאין ויתעטר מכלהו עאל תמן בחד היכלא וחמי כל אינון מלאכי עלאי דאקרון אבלי ציון אינון דבכו על חרבן בי מקדשא ובכאן תדיר ואינון יהבין ליה חד פורפירא סומקא למעבד נוקמין כדין קודשא בריך הוא גניז ליה בההוא קן צפור ואתכסי תמן תלתין יומין לבתר תלתין יומין בההוא קן צפור יחות מעטר בכל אינון תקונין מעילא ומתתא כמה משריין קדישין סחרניה ויחמון כל עלמא חד נהירו תלי מרקיעא לארעא ויקום שבעה יומין וכל בני עלמא יתמהון ויתבהלון ולא ינדעון כלל בר אינון חכימין דידעין ברזין אלין זכאה חולקהון וכל אינון שבעה יומין יתעתד (ס"א יתעטר) בארעא בההוא ק"ן צפו"ר באן אתר בדרך דא קבורת רחל דאיהי קיימא בפרשת אורחין ויבשר לה וינחם לה וכדין תקבל תנחומין ותקום ותנשיק ליה לבתר יקום ההוא נהירו מההוא אתר ושרי ביריחו קרתא דאילני, בכל עץ דא יריחו או על הארץ דא ירושלים ויהא גניז בההוא נהירו דק"ן צפו"ר תריסר ירחי, בתר תריסר ירחי יזדקף ההוא נהירו בין שמיא, וארעא וישרי (שמות ז' ע"ב) בארעא דגליל דתמן הוה שרותא דגלותא דישראל, ותמן יתגלי מההוא נהירו דקן צפור ותב לאתריה וההוא יומא יזדעזע כל ארעא כמלקדמין מסייפי שמיא עד

פרשת שמות דף ט עמוד א

סייפי שמיא וכדין יחזון (ינדעון) כל עלמא דהא אתגלי מלכא משיחא בארעא דגליל ויתכנשון ליה כל אינון דלעאן באורייתא ואינון זעירין בעלמא ובזכות ינוקי דבי רב יתתקף חיליה לאתגברא ורזא דא אפרוחים ואי לא ישתכחון אלין הא ינוקי דיתבין בתוקפא דאמהון וינקי כמה דאת אמר (ישעיה כ"ח) גמולי מחלב עתיקי משדים, והיינו או ביצים דבגין אלין שריא שכינתא עמהון דישראל בגלותא דהא חכימין זעירין אינון דישתכחון בההוא זמנא והיינו (דברים כ"ב) והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים, (דהא ביה לא קיימא מלה לאפקא לה מן גלותא אלא במלכא עלאה דכיון דאינון רביין וינוקין יהבין תוקפא למלכא משיחא כדין אימא עלאה דהיא רביעא עלייהו יתערת לגבי בעלה) ויתעכב (הכי) עד תריסר ירחין אחרנין, לבתר ייתי בעלה ויוקים לה מעפרא כמה דאת אמר (עמוס ט') אקים את סוכת דוד הנופלת, בההוא יומא מלכא משיחא שארי ויכנוש גלותא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא כמה דאת אמר (דברים ל') אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו', מההוא יומא כל אתין ונסיו וגבוראן דעבד קודשא בריך הוא במצרים יעביד לון לישראל כמה דאת אמר (מיכה ז') כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, אר"ש אלעזר ברי כל אלין מלין תשכח ברזא דתלתין ותרין שבילין דבשמא קדישא ועד דנסין אלין לא יתערון בעלמא לא ישתלם רזא דשמא קדישא ולא תתער לאהבה כמה דאת אמר (שיר ב') השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות, בצבאות דא מלכא (נ"א משיחא) דאקרי צבאות, או באילות השדה שאר חילין ומשריין דלתתא, אם תעירו ואם תעוררו את האהבה דא ימינא דקודשא בריך הוא דאקרי אהב"ה, עד שתחפץ ההיא דשכיבת לעפרא ויהא רעותא דמלכא בה, זכאה איהו מאן דיזכי לההוא דרא זכאה איהו בעלמא דין וזכאה איהו בעלמא דאתי, ר' שמעון ארים ידוי בצלו לקודשא בריך הוא וצלי צלותיה לבתר דצלי צלותיה אתו ר' אלעזר בריה ור' אבא ויתבו קמיה, עד דהוו יתבי קמיה חמו חד נהירו דיממא דאתחשך ואשתקע חד צנורא (ס"א צרורא) דשלהובא דאשא גו ימא דטבריה ואזדעזע כל ההוא אתר, אר"ש ודאי השתא הוא עדנא דקודשא בריך הוא אדכר לבנוי ואחית תרין דמעין לגו ימא רבא, וכד נחתין פוגעין בהאי צנורא דשלהובא דאשא וישתקעו דא בדא בימא, בכה ר"ש ובכו חברייא, אר"ש הא אתערנא ברזי דאתוון דשמא קדישא בסתרא דאתערותא דיליה לגבי בנוי אבל השתא אית לי לגלאה מה דלא אתיהיב רשו לב"נ אחרא לגלאה, אלא זכו דדרא דא יקיים עלמא עד דייתי מלכא משיחא, אר"ש לר' אלעזר בריה ולרבי אבא קומו בקיומייכו, קמו ר' אלעזר ור' אבא, בכה ר"ש זמנא אחרא אמר ווי מאן יקום במה דאמינא (נ"א דחמינא) גלותא יתמשך מאן יכיל למסבל, אוף איהו קם ואמר (ישעיה כ"ו) ה' אלהינו בעלונו אדונים זולתך לבד בך נזכיר שמך האי קרא אוקמוה, אבל בהאי קרא אית רזא עלאה גו מהימנותא, ה' אלהינו דא הוא שירותא דרזין עלאין אתר דמתמן נפקין כל נהירו דשרגין כלהו לאדלקא ותמן תליא כל רזא דמהימנותא שמא דא שליט על כלא, בעלונו אדונים זולתך דהא עמא דישראל לית מאן דשליט עליה בר שמא עלאה דא, והשתא בגלותא שליט עליה סטרא אחרא, לבד בך נזכיר שמך, רזא דשמא קדישא כללא דעשרין ותרין אתוון וכנ"י לא מתברכא אלא מגו שמא דא דאקרי בך כמה דאת אמר (שמות ל"ב) אשר נשבעת להם בך (בראשית מ"ח) בך יברך ישראל (תהלים י"ח) כי בך ארוץ גדוד, ובזמנא דשלימו אשתכח לא הוה מתפרש דא מן דא, ואסיר

פרשת שמות דף ט עמוד ב

לאפרשא דא מן דא אתתא מבעלה לאו ברעיוני ולאו בדכירו בגין דלא לאחזאה פרודא והשתא בגלותא פרודא אשתכח דמגו עאקו דכל זמנא וזמנא אנן עבדין פרודא לאדכרא ההוא שם בר מבעלה בגין דאיהי שכיבת לעפרא והיינו לבד בך נזכיר שמך, בר מבעלה אנן דכרין להאי שם בפרודא בגין דאנן רחיקין מינך ושלטין אחרנין עלן ושמך איהו בפרודא מן שמא דאקרי בך, והאי ביומי דגלותא בגין דגלותא קדמאה הוה מבית ראשון ובית ראשון הוא רזא דה' קדמאה ולקבל ע' שנין דילה גלותא דבית ראשון הוה ע' שנין ואינון ע' שנין לא אשתכחת אימא רביעא עלייהו והוה פרודא מן שמא עלאה רזא דה' עלאה, וכדין יו"ד רזא עלאה אסתלק לעילא לעילא לאין סוף ובית ראשון עלאה קדישא לא נביע נביעו דמיין חיין דהא מקורא דילה אסתלק ואיהי ע' (בראשית רמ"ח א') שנין בגלותא בגין דאיהי ז' שנין אקרי כמה דאת אמר (מ"א ו') ויבנהו שבע שנים, ואי תימא דשלטא מלכות בבל לעילא ברזא דע' שנין ח"ו, אלא בזמנא דהוה בי מקדשא קיים נהורא ונביעו דאמא עלאה הוה נהיר ונחית לתתא, כיון דחטו ישראל ואתחרב מקדשא ושלטא מלכות בבל הוה חפי ואחשיך ההוא נהירו ותתאי קדישין לא הוו נהירין כיון דתתאי לא הוו נהירין בגין (מגו) שלטנו דמלכותא דבבל אסתלק ההוא נהורא וההוא מבועא עלאה דהוה נביע רזא די' אסתלק לעילא לעילא באין סוף כדין אינון ע' שנין לא הוו נהירין בגין ההוא נהירו דאתמנע ודא הוה ודאי גלותא דע' שנין כיון דאעדיאו שלטנו דבבל ושריאת ה"א תתאה לאנהרא, ישראל כלהו לא אהדרו לאדכאה (נ"א לשלטאה) למהוי סגולה שלימתא כמלקדמין אלא זעיר זעיר (בערבוביא) וכיון דשלימו לא אשתכח (ושריאת ה"א תתאה לשלטאה) כדין י' נביעו עלאה לא נחית כ"כ לאנהרא כמה דהוה כמלקדמין אלא זעיר זעיר בערבוביא דלא הוו דכיין כמלקדמין כמה דאתחזי, ועל כך נביעו עלאה לא נביע ולא נהיר אלא דאהדר לאנהרא זעיר זעיר מגו דחקא (דשמאלא) דשמא (נ"א דגלותא ודינא), ועל דא אתגרו בהו בישראל קרבין סגיאין עד דהחשך יכסה ארץ, וה' תתאה אתחשך ונפלת לארעא ונביעו עלאה אסתלק כמלקדמין בגין דמלכות אדום אתתקף וישראל אהדרו לסרחנייהו, ועל דא ה' בית שני אתחרב וכל אינון תריסר שבטין דילה כחושבן משריין דלהון אינון בגלותא דמלכות אדום, ונביעו עלאה אסתלק מההוא נביעו דקיימא עלה כמה דאת אמר (ישעיה נ"ז) הצדיק אבד אבד ההוא נביעו דמקורא עלאה דהוה נגיד ומשיך מלעילא, (נ"א קרבין סגיאין ומלכות יון שלטא עלייהו לבתר דאהדרו בתיובתא אתתקפו עלייהו ואתכפיאו לון ובגין דישראל אהדרו לסרחנייהו מלכות אדום אתתקף ובית שני אתחרב וה"א תתאה אתחשכת ונפלת לארעא ונביעו עלאה אסתלק מההוא מבועא דקיימא עלה כמה דאת אמר הצדיק אבד אבד ההוא נביעו דמקורא עלאה דהוה נגיד ומשיך עליה מלעילא מ"ט בגין דהחשך יכסה ארץ) וכדין הוה פרודא בה"א בית שני ואיהי בגלותא דאדום בכל אינון תריסר שבטין (נ"א דילה) ומשריין דילהון תריסר שבטין סלקין (בראשית רמ"ז א') לחושבן סגי ועל דרזא (נ"א ועל דא רזא) דה' הוה בהו בכל ההוא (נ"א ועל דא רזא דה' בכל ההוא) חושבנא (נ"א חשוכא) גלותא אתמשך, רזא דרזין לחכימי לבא אתמסר, י' שבטין אלף שנין, תרין שבטין מאתן שנין, שארו דמעין למנפל פתח ואמר (איכה א') בכה תבכה בלילה ודמעתה על לחיה, לסוף תריסר שבטין דגלותא ליליא יתחשך לישראל עד דיתער וא"ו לזמן שתין ושית שנין לבתר תריסר שבטין דאינון אלף ומאתן שנין דגלותא ולבתר (עד) שתין ושית שנין דחשוכא דליליא כדין (ויקרא כ"ו) וזכרתי את בריתי יעקב, דא אתערותא דאת ו' דאיהו נפש דבית יעקב, ורזא דא (בראשית מ"ו) כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה וגו' ששים ושש ואיהו ו' נפש דבית שני רזא דה' תתאה ודא ו' רזא דששים ושש ששים לאתערותא דיעקב ושש לאתערותא דיוסף ועל דא איהו ו"ו דאינון תרין בחבורא חדא ורזא חדא, מתמן ולהלאה יתער קודשא בריך הוא לאינון נסין ואתין

פרשת שמות דף י עמוד א

דקאמרן ויתערון על ישראל אינון עקתין דקאמרן וכדין (ס"א ורזא דא) ואף את בריתי יצחק ולבתר כד יגיח מלכא משיחא קרבין בכל עלמא בימינא דקודשא בריך הוא כמה דאת אמר (שמות טו) ימינך ה' נאדרי בכח, כדין ואף את בריתי אברהם אזכור ולבתר והארץ אזכור דא ה' בתראה בההוא זמנא כתיב (זכריה יד) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, לסוף שתין ושית שנין אחרנין דאינון מאה ותלתין ותרין שנין יתחזון אתוון בשמא קדישא גליפן בשלימו עילא ותתא כדקא יאות, ורזא דא ה"ה עלאה ותתאה וכל אינון שבילין דאינון תלתין ותרין שנין דכלילן ברזא דאת ו' הו"ה (נ"א יו"ד וה"ה) רזא דשלימו דמאה ותלתין ותרין, לסוף מאה ותלתין ותרין שנין אחרנין יתקיים לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה, ויתדכי ארעא קדישא, וקודשא בריך הוא יתער מתייא דארעא קדישא ויקומון חיילין חיילין בארעא דגליל, וכדין יתער סתימו דנביעו עלאה את י' ויתקיימון תלתין ותרין שבילין בשלימו לנגדא לתתא ויתקיימון אתוון דשמא קדישא כלהו בקיומייהו ידו"ד, דעד כען לא יהון בשלימו, עד זמן דינגיד ויתמשך ההוא נביעו עלאה בחבורא דאתוון גו ה' (נ"א וה') בתראה ודא איהו לסוף תשלום מאה וארבעין וארבעה שנין אחרנין דישתלמון ויתערון שאר מתי ישראל דבשאר ארעאן דישתכח כל דא (תולדות קל"ט ע"ב במדרש הנעלם) בחשבן חי"ת דאתיישיב עלמא ויתבסם ויתעבר סטרא אחרא (נ"א חויא בישא) מעלמא וה"א תתאה תתמלי מגו נביעו עלאה ותתעטר ותתנהיר בשלימו וכדין כתיב (ישעיה ל) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים, עד דיהא שבת לה' לאלקטא נפשין בתענוגי קדושה (דא ה' בתרא) כל ההוא אלף שביעאה ודא איהו אתערותא דרוחין קדישין דעמא דישראל לאתלבשא לבתר שבת בגופין אחרנין קדישין לאתקרי קדישין דכתיב (שם ד) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו, עד כאן מלין דרזין סתימין:

פרשת וארא דף כח עמוד א

רבי חייא הוה יתיב יומא חדא אבבא דתרעא דאושא, חמא ליה לרבי אלעזר חד קטפירא טאסא גביה אמר ליה לרבי אלעזר משמע דאפילו באורחך כלא תאיבין למהך אבתרך, אהדר רישא וחמא ליה, אמר ודאי שליחותא אית גביה, דהא קודשא בריך הוא בכלא עביד שליחותיה וכמה שליחין אית ליה לקודשא בריך הוא דלא תימא מלין דאית בהו רוחא בלחודייהו אלא אפילו אינון מלין דלית בהו רוחא, פתח ואמר (חבקוק ב') כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה, כמה אית ליה לבר נש לאזדהרא מחובוי דלא יחטא קמי קודשא בריך הוא, ואי יימא מאן יסהיד ביה, הא אבני ביתיה ואעי ביתיה יסהידו ביה, ולזמנין דקודשא בריך הוא עביד בהו שליחותא, תא חזי חוטרא דאהרן דאיהו אעא יבישא קודשא בריך הוא שירותא דנסין עבד ביה ותרי שליחותי ביה אתעבידו, חד דאיהו אעא יבישא ובלע לאינון תנינייא דילהון, וחד דהא לשעתא אתהדר ברוחא ואתעביד בריה, אמר רבי אלעזר תפח

ביאור

פרשת וארא דף כח עמוד ב (המשך)

רוחיהון דאינון דאמרין דלא זמין קודשא בריך הוא לאחייא מתייא והיך יתעביד מנייהו בריה חדתא, ייתון ויחמון אינון טפשאין חייביא רחיקין מאורייתא רחיקין מניה בידיה דאהרן הוה חוטרא אעא יבישא וקודשא בריך הוא לפום שעתא אהדר ליה בריה משניא ברוחא וגופא, אינון גופין דהוו בהו רוחין ונשמתין קדישין ונטרו פקודי אורייתא ואשתדלו באורייתא יממא ולילי וקודשא בריך הוא טמיר לון בעפרא, לבתר בזמנא דיחדי עלמא על אחת כמה וכמה דיעבד להו בריה חדתא, אמר רבי חייא ולא עוד אלא דההוא גופא דהוה יקום משמע דכתיב (ישעיה כ"ו) יחיו מתיך ולא כתיב יברא, משמע דבריין אינון אבל יחיו, דהא (בראשית קל"ז ב') גרמא חד ישתאר מן גופא תחות ארעא וההוא לא אתרקב ולא אתבלי בעפרא לעלמין, ובההוא זמנא קודשא בריך הוא ירכך ליה ויעביד ליה כחמירא בעיסה ויסתלק ויתפשט לארבע זויין ומניה ישתכלל גופא וכל שייפוי, וקודשא בריך הוא יהיב ביה רוחא לבתר, אמר ליה רבי אלעזר הכי הוא, ותא חזי ההוא גרמא במה אתרכך, בטל דכתיב (שם) כי טל אורות טלך וגו':

ביאור

פרשת בשלח דף נז עמוד ב

תא חזי שירתא דא אתמר על ההוא זמנא ועל זמנא דאתי ביומי דיתער מלכא משיחא דכתיב ימינך יי' תרעץ אויב רעצת לא כתיב אלא תרעץ מה כתיב בקדמיתא (איכא א) השיב אחור ימינו מפני אויב בההוא זמנא היא תרעץ אויב לזמנא דאתי וכלא הכי הוא, תהרוס קמיך, הרסת לא כתיב אלא תהרוס, תשלח חרונך יאכלמו כקש כלא לזמנא דאתי, ימינך יי' נאדרי בכח בזמנא דא בעלמא דין, ימינך יי' תרעץ אויב בזמנא דמלכא משיחא, וברוב גאונך תהרוס קמיך, לביאת גוג ומגוג, תשלח חרונך יאכלמו כקש לתחיית המתים דכתיב (דניאל יב) ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם, בההוא זמנא אמר רבי שמעון זכאין אינון דישתארון בעלמא ומאן אינון, תא חזי לא ישתאר מבני עלמא בר אינון גזירין דקבילו את קיימא קדישא ועאלו בקיימא קדישא באינון תרין חולקין כמה דאוקימנא והוא נטיר ליה לההוא קיים ולא עייליה באתר דלא אצטריך אלין אינון דישתארון ויכתבון לחיי עלמא מנלן דכתיב (ישעיהו ד) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלם, משמע הנשאר בציון והנותר בירושלם דכל מאן דאתגזר באלין תרין דרגין עאל ואי נטיר לההוא קיים כדקא חזי ויזדהר ביה עליה כתיב הנשאר בציון והנותר בירושלם, אלין ישתארון בההוא זמנא ובהו זמין קודשא בריך הוא לחדתא עלמא ולמחדי בהו, על ההוא זמנא כתיב (תהלים קד) יהי כבוד יי' לעולם ישמח יי' במעשיו, ר' חייא הוה אזיל לגבי רבי אלעזר אשכחיה דהוה יתיב לגביה דרבי יוסי בר"ש בן לקונייא חמוי, עד דזקיף רישיה חמא ליה לרבי חייא אמר (ישעיה יט) ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור ברכה בקרב הארץ אשר ברכו יי' צבאות לאמר ברוך עמי מצרים ומעשה ידי אשור ונחלתי ישראל (ס"א וכי אשור ומצרים קריבין אינון לקודשא בריך הוא, אלא על גלותא דיסקון ממצרים ומאשור אתמר ואי אתמר על מצרים ועל אשור על אינון חסידין דלהון דאהדרו בתיובתא ואשתארון למפלח לישראל ולמלכא משיחא דכתיב (תהלים ע"ב) וישתחוו לו כל מלכים וכתיב (ישעיה מ"ט) והיו מלכים אומניך וגו' א"ל מאי דכתיב (משלי ג) דרכיה דרכי נעם א"ל כמה טפשין כו') כמה טפשין בני עלמא דלא ידעין ולא משגיחין במלוי דאורייתא דהא מלין דאורייתא (נ"א כמה רזין עלאין אית בהו) אינון ארחא למזכי בההוא נעם יי' דכתיב דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום, דרכי נעם ודאי, מאי נעם כמה דכתיב (תהלים כז) לחזות בנעם יי' והא (ויחי רי"ט א') אוקמוה בגין (נ"א כך) דאורייתא וארחוי מההוא נעם אתיין ואינון ארחין פרישן ביה, ועל דא דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום

רעיא מהימנא פרשת משפטים דף קיט עמוד ב

[ראה גם מש"כ שם לעיל מיניה]

בההוא זמנא יתקיים בישראל (ישעיה כו) כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה כן היינו מפניך יי', ועל כן נקוה לך יי' אלהינו, ובהון אילת אעילת רישהא בין ברכהא, רישא איהו צדיק יסוד עולם בין ברכהא דאינון נצח והוד ואומי לה ביה למפרק לבנהא בבקר דאיהו אריה בקר ימינא דאברהם משיח בן דוד דנפיק מיהודה דאתמר ביה (בראשית מט) גור אריה יהודה ובג"ד (רות ג) חי יי' שכבי עד הבקר, ובה (ישעיה סג) מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים וגו' בגין דתפארת דרגא דמשה גופא וחסד דרועא דיליה ומשה אתקשר בע"ב דאיהו חסד דרגא דאברהם דהכי סליק בחושבן ח"י וו"ו מן ויסע ויבא ויט תלת ענפי אבהן ש דאתקשר בש' של משה דאתמר בהון (יחזקאל א) ופני אריה אל הימין לארבעתן ופני שור מהשמאל וגו' ופני נשר לארבעתן, מ"ה מן משה ודמות פניהם פני אדם (ס"א דאיהו) דרועא שמאלא אתמר ביה שמאל דוחה וימין מקרבת דאף על גב

רעיא מהימנא פרשת משפטים דף קכ עמוד א (המשך)

דאקדים בתשרי דאוקמוה ביה מארי מתניתין בתשרי עתידין להגאל, תהא דוחה בגין דלא ימות משיח בן אפרים, דוחה מרומי דאיהי שמאל, עד דיקרב ימין:

פסח דרועא ימינא לקיים בה (מיכה ז) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות והאי איהו בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל לקיים בהון (ישעיה נד) ובחסד עולם רחמתיך אמר גאלך יי', ולבתר נטלי כלהו מגבורה דמניה משיח בן אפרים לנטלא נוקמא משנאוי דהכי בעי לנקאה עבורא דאינון ישראל בימינא ולבתר לאוקדא קש בשמאלא הדא הוא דכתיב (עובדיה א) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום, וכנישו דעבורא דא עמודא דאמצעיתא ביה (בראשית כה) ויאסף (אל עמיו) לאן אתר לביתא דא שכינתא אבל בדרגא דמשיח בן יוסף איהו דקא רמיז (במדבר כב) עתה ילחכו הקהל את כל סביבתינו כלחוך השור את ירק השדה דעלייהו אתמר (תהלים צב) בפרח רשעים כמו עשב וגו', מפסח ועד תשרי יהא פורקנא דאיהו עד, ומתמן ואילך יהא השמדה דלהון (שם) להשמדם (פרקנא) עדי עד, (נ"א ולא עד בכלל אלא עד דמטי לעד מתמן ואילך להשמדם עדי עד) כד מטו לתשרי דאיהו שור ביה כלחוך השור וסמיכה (ס"א דישראל ומטו דלהון בימינא וכו') דלהון דישראל בימינא דאיהו אריה, אבל קימה דלהון בגופא דאילנא והאי איהו כל הכורע כורע בברוך צדיק דאתמר ביה ביוסף הצדיק (בראשית לז) והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי והאי איהו (רות ג) חי יי' שכבי עד הבקר וכל הזוקף זוקף בשם דרגא דמשה רבינו לעילא, (ס"א ובמשה) ומשה לתתא ביה יקומון כל ישראל כאברין דגופא דביה כלהו זקיפין בעמידה ובהאי איהו כל הזוקף זוקף בשם בגין דעליה אתמר (שמות לג) ואדעך בשם, יהון משיח בן דוד דאיהו אריה מימיניה ומשיח בן יוסף דאיהו שור משמאליה, מימינא אברהם משמאלא יצחק ואיהו נשר באמצעיתא, שלשלת דלהון מסטרא דיעקב ש דמשה קדושה לך ישלשו מסטרא דאריה ג' אנפין דאבהן אתקריאו אריות בקר, מסטרא דשמאלא אתקריאו פרים מנגחים, ומסטרא דאמצעיתא אתקריאו נשרים ועלייהו אתמר (שם יט) ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי, הא אינון ט', עשיראה ורביעאה (אדם מה שמו) דמשה דרכיב על תלת חיוון ואתמר בישראל (בראשית א) וירדו בדגת הים ממנן דימא בסטרא דנחש דהוה שרה דמצרים דאתפשט בגלותא בתראה מים עד ים ובעוף השמים ערבוביא בישא, עמלקים (בראשית רה א) נפילים תערובת דכל אומין בכל סטרא בגלותא בתראה בין בישראל בין בישמעאל בין בעשו (באומות העולם), ובבהמה אלין בני עשו דשולטנתהון בכל הארץ ויתקיים במשיח (תהלים עב) וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ והכי בב' משיחין והכי בישראל וכלא בזכות מ"ה (שמו) דמשה, וייתון נס דמשיח בן דוד מיהודה אריה רשים עליה ונס דמשיח בן יוסף שור רשים עליה ונס דשילה אריה לימינא שור לשמאלא נשר באמצעיתא ואדם על כלהו וד' אנפין לכל חד ד' שבטין דג' חיון י"ב ולגבי אדם דאיהו מה שמו בני משה דבההוא זמנא יתקיים במשה (במדבר יד) ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו בההוא זמנא (קהלת א) מ"ה ש"היה ה"וא שיהיה (שם ג) ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף, ישראל דאתמר בהון (יחזקאל לד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם הוו נרדפים קדם ערב רב זאבים בישין הא (בראשית מט) בנימין זאב יטרף לגבייהו דטריף לון ויתקיים בההוא זמנא בבקר יאכל עד דהיינו עד כי יבא שילה ודא בקר דאברהם ולערב יחלק שלל דא ערב דיצחק דתמן תרין משיחין, בחד ייכול (ס"א ממונא) ממנא דאומין דעלמא ובחד יחלק לון לישראל, ישראל דאינון אילת נרדפין קדם רשיעיא אריות, ויתער נפתלי דאיהו אילה שלוחה הנותן אמרי שפר, יתער בימינא

רעיא מהימנא פרשת משפטים דף קכ עמוד ב (המשך)

דאיהו אריה משיח בן דוד דאתמר ביה (בראשית מט) גור אריה יהודה מטרף בני עלית ויחזקון (ד"א ויחזור) על אומין דעלמא כרע שכב עלייהו למטרף לון, מי יקימנו בההוא זמנא נחזי מאן הוא אלה אחרא דיקים ליה מלטרוף עלייהו או אומה ולישן, וישראל דהוו כיונה נרדפין קדם נשר מסטרא דעופין דאומין דעלמא, בההוא זמנא יתער נשר ויתפרש גדפהא על ערבובי דאומין ועשו וישמעאל דאינון עמלקים וערבוביא בישא דישראל וטריף לון דלא ישתאר חד מנייהו לקיים מה שנאמר בישראל (דברים לב) יי' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, מתמן ואילך, אין מקבלים גרים כמה דאוקמוה מארי מתניתין אין מקבלים גרים לימות המשיח, ואומין עכו"ם דעלמא דישתארון יתער קודשא בריך הוא חיה דאדם לשלטאה עלייהו לקיימא בהון (ישעיה ס) כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו לקיים בישראל (בראשית א) וירדו בדגת הים וגו' (שם ט) ומוראכם וחתכם וגו', ומסטרא דתבואות ה' מיני נהמא תבירין מכלהו ואינון חטה ושעורה וכסמת ושבלת שועל ושיפון אמתיל לון לישראל הדא הוא דכתיב (ירמיה ב) קדש ישראל ליי' ראשית תבואתה בה', כד יפקון מגלותא הכי יהון תבירין עד דיתבריר אוכל מתוך פסולת דהיינו קש ערב רב עד דיתבררו וישתמודעו ישראל בינייהו כבר דאתבריר מגו מוץ ותבן, ועד דיתברירו מנייהו, י' דאיהו מעשר לא שריא על ה' דאיהו נהמא דה' מינין לקיימא אומאה (שמות יז) כי יד על כס י"ה, ובגין דא מוץ ותבן אינו מחוייב במעשר עד דיתבריר, לבתר דיתבריר מתכנשין לההוא אתר דאקרי ירושלם כמה דחטה דבתר דאתבריר קש ותבן מכניסין לה לאוצר הכי יתכנשון ישראל דאינון בר לירושלם דאיהי בנויה על הר יי' דאתמר בה (תהלים כד) מי יעלה בהר יי' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב, נקי כבר דאיהי עבורא כד בריר מגו פסולת, בההוא זמנא נשקו בר כדבקדמיתא דאתמר ביה (שיר א) ישקני מנשיקות פיהו, בר תרגום בן, בההוא זמנא דיהון נקיים כבר מגו קש ותבן, שריא שמיה עלייהו וקרא לון (שמות ד) בני בכורי ישראל, והכי מכל אילנין לית תביר כגפן, בנטיעו דיליה תביר, בענבים דיליה תביר דאינון כתישין בין רגלין, והכי זית זיתים דילה כתישין, בגלותא אמתילו ישראל בהון הדא הוא דכתיב (תהלים פ) גפן ממצרים תסיע, וכן בגלות רביעאה (ישעיה ה) כי כרם יי' צבאות בית ישראל, וכגוונא דא לזית משולים ישראל (ירמיה יא) זית רענן יפה פרי תאר, ובגין דא (תהלים קכח) אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתלי זיתים סמיך דא לדא בגין דאינון תבירין בגלותא, ולבתר דיהון נקיים מגו פסולת יתקדשון לבי מקדשא ביין לנסכא על גבי מדבחא וזיתים לאדלקא בוצינא שרגין למנרתא, ומאן זכה להאי, יין דלא יתנסך לכו"ם, דערב רב אינון יין דנתנסך לכו"ם ומנהון משומדים מינים אפיקורסים משומדים לעבירות שבכל התורה כלה, וישראל דאתמר בהון (שם קו) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם עד דיהון דרוכין בין רגלייהו בגלותא לא אתברירו מנייהו ובגינייהו אמר דוד ע"ה (שם מט) למה אירא בימי רע עון עקבי יסבני, ועלייהו אמר שלמה (שיר א) צאי לך בעקב"י הצאן ביעק"ב דעליה אתמר לגבי נחש הקדמוני דפתי לחוה (בראשית ג) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, בתר דיפקון מן גלותא נמשלים לתפוחים ולכל ריחין טבין כגוונא דמפקנו דמצרים דכתיב ביה (שיר ח) תחת התפוח עוררתיך:

פרשת ויקהל דף ריא עמוד ב

זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי ואינון נשמתין דבגנתא דעדן לתתא שטאן בכל רישי ירחי ושבתי וסלקין עד ההוא אתר דאקרי חומות ירושלם, דתמן כמה ממנן ורתיכין דנטרי אינון חומות דכתיב (ישעיה סב) על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים, וסלקין עד ההוא אתר ולא עאלין לגו עד דאתלבנן, ותמן סגדין וחדאן מההוא נהירו ותייבין לגו גנתא נפקין מתמן ושטאן בעלמא וחמאן באינון גופין דחייביא בההוא עונשא דלהון (קנא א) דכתיב (שם סו) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר, מאי לכל בשר לאינון שאר גופין דבסחרנייהו והא אוקמוה, ולבתר משטטי ומסתכלן באינון מאריהון דכאבין ובני מרעין ואינון דסבלין על יחודא דמאריהון ותאבין ואמרין ליה למשיחא, בשעתא דאמרין ליה למשיחא צערא דישראל בגלותהון ואינון חייביא די בהון דלא מסתכלי למנדע למאריהון ארים קלא ובכי על אינון חייבין דבהו הדא הוא דכתיב (שם נג) והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו, תייבין אינון נשמתין וקיימין באתרייהו, בגנתא דעדן אית היכלא חדא דאקרי היכלא דבני מרעין, כדין משיח עאל בההוא היכלא וקארי לכל מרעין וכל כאבין כל יסוריהון דישראל דייתון עליה וכלהו אתיין עליה, ואלמלא דאיהו אקיל מעלייהו דישראל ונטיל עליה לא הוי בר נש דיכיל למסבל יסוריהון דישראל על עונשי דאורייתא הדא הוא דכתיב (שם) אכן חליינו הוא נשא וגו' כגוונא דא רבי אלעזר בארעא, בגין דלית חושבנא לאינון יסורין דקיימין עליה דבר נש בכל יומא על עונשי דאורייתא וכלהו נחתו לעלמא בשעתא דאתייהיבת אורייתא וכד הוו ישראל בארעא קדישא באינון פולחנין וקרבנין דהוו עבדי הוו מסלקין כל אינון מרעין ויסורין מעלמא, השתא משיח מסלק לון מבני עלמא עד דנפיק בר נש מהאי עלמא ומקבל עונשיה כמה דאתמר, כד אינון חובין יתיר דעיילין לון לגו בגו גיהנם באינון מדורין תתאין אחרנין ומקבלין עונשא סגי מסגיאות זוהמא די בנשמתא כדין אדליקו נורא יתיר למיכל ההוא זוהמא, (ווי לההיא נשמתא דסבלת ההוא עונשא, ועל דא אינון מלאכי חבלה דבגיהנם מטרדין לון בחוטרין דאשא לנערא ההוא זוהמא, ווי לנשמתא דסבלת ההוא עונשא)

פרשת ויקהל דף רכ עמוד א

[יש להשמיט או להוסיף בהתחלה]

עמיה אולידת נשמתין בגין (שלח קע א) דדא איהו על גופא ודא על נשמתא ותרווייהו דא בדא, דא נקיט נשמתא ודא נקיט גופא, וזמינא דא חויא לאולדא כל אינון גופין עד דלא ייתי זמנא דיליה הדא הוא דכתיב (ישעיה סו) בטרם תחיל ילדה, זמנא דחויא לאולדא בשבע שנין והכא בשית מה דלאו איהו זמניה ובההוא זמנא דאוליד לון מההוא לידה ימות דכתיב (שם כה) בלע המות לנצח, וכתיב (שם כו) יחיו מתיך נבלתי יקומון, אמר ר"ש בההוא זמנא דיתערון מתי עלמא ויתעתדון בארעא קדישא יקומון חיילין חיילין כלהו על ארעא (ז ב) דגליל בגין דתמן זמין מלכא משיחא לאתגלאה בגין דאיהו חולקיה דיוסף ותמן אתברו (נ"א אתחרב) בקדמיתא ומתמן שארו לאגלאה מכל אתרייהו ולאתבדרא ביני עממיא כמה דאת אמר (עמוס ו) ולא נחלו על שבר יוסף, ואמאי יקומון תמן בגין דאיהו חולקיה דההוא דאשתוי בארונא דכתיב (בראשית נ) ויישם בארון במצרים ולבתר אתקבר בארעא קדישא דכתיב (יהושע כד) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם, ודא איהו דקאים בקיומא דברית יתיר מכלא, ובההוא זמנא דיתערון כלהו חיילין חיילין כלהו יהכון דא לחולק אבהתהון ודא לחולק אבהתהון דכתיב (ויקרא כה) ושבתם איש אל אחוזתו וישתמודעון דא לדא וזמין קודשא בריך הוא לאלבשא לון לכל חד וחד לבושי מרקמן וייתו כלהו וישבחון למאריהון בירושלם ויתחברון תמן אוכלוסין אוכלוסין וירושלם יתמשך לכל סטרין יתיר ממה דאתמשך כד אתחברו תמן מגלותא, כיון דיתחברון וישבחון למאריהון קודשא בריך הוא יחדי עמהון הדא הוא דכתיב (ירמיה לא) ובאו ורננו במרום ציון ולבתר ונהרו אל טוב יי' וגו' כל חד וחד לחולקיה וחולק אבהתוי, ואחסנתהון דישראל תהא עד (נ"א רמתא דרומא) דמטא דרומאי ותמן ילפון אורייתא והא אוקמוה וכתיב (ישעיה כו) הקיצו ורננו שוכני עפר וגו':

כרך ג

אדרא רבא פרשת נשא דף קכח עמוד ב

בגולגלתא יתבין (בכל יומא) תליסר (ס"א תריסר) אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי רגלין וסמכין עלוי ומהאי גולגלתא נטיף טלא לההוא דלבר ומלייא לרישיה בכל יומא דכתיב (שיר ה) שראשי נמלא טל ומההוא טלא דאנער מרישיה ההוא דאיהו לבר (בראשית קל) יתערון מתייא לעלמא דאתי (דכתיב שראשי נמלא טל, מלאתי טל לא כתיב אלא נמלא) דכתיב (ישעיה כו) כי טל אורות טלך אורות נהורא דחוורתא דעתיקא, ומההוא טלא מתקיימין קדישי עליונין, והוא (רצב) מנא דטחני לצדיקייא לעלמא דאתי, ונטיף ההוא טלא לחקלא דתפוחין קדישין הדא הוא דכתיב (שמות טז) ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחוספס, וחיזו דההוא טלא חוור, כהאי גוונא דאבנין (מט) דבדולחא דאתחזייא כל גוונין בגוה, הדא הוא דכתיב (במדבר יא) ועינו כעין הבדולח

פרשת פנחס דף רכא עמוד ב

רבי שמעון הוה אזיל מקפוטקיא ללוד ור' יהודה אזיל עמיה עד דהוו אזלי פגע בהו ר' פנחס בן יאיר ותרין גוברין טוענין אבתריה, שכיך חמריה דר' פנחס טעינו ליה ולא אזיל, אמר ר' פנחס שביקו ליה דהא ריחא דאנפין חדתין קא ארח או נסא אתעביד לן השתא, עד דאינון תמן נפק ר' שמעון מבתר חד טנרא, נטל חמרא ואזיל, אמר ר' פנחס ולא אמרית לכו דהא ריחא דאנפין חדתין קא ארח, נחת וגפיף ליה ר' פנחס ובכה אמר ליה חמינא בחלמי דאתיא שכינתא לגבי ויהבת לי נבזבזן רברבן וחדינא בה השתא כמה דחמינא, אמר ר' שמעון מקל פרסי דחמרך ידענא דאנת הוא השתא חדוה שלים, אמר ר' פנחס נתיב בדוך חד דמלי דאורייתא אצטריך צחותא אשכחו עינא דמייא ואילנא, יתבו, אמר ר' פנחס מסתכל הוינא דהא לתחיית המתים כארחא דארעא אחרא יעביד לון קודשא בריך הוא ומה דהוה השתא קדמאה ליהוי כדין בתראה מנלן מאינון עצמות הנהו גרמין דאחיא לון קודשא בריך הוא על ידי יחזקאל דכתיב (יחזקאל לז) ותקרבו עצמות עצם אל עצמו בקדמיתא ולבתר כתיב

פרשת פנחס דף רכב עמוד א

וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה וגו', ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם דהא מה דאפשיט בקדמיתא ליהוי בתראה, בקדמיתא עור ולבתר בשר, בקדמיתא אפשיט מרוחא ולבתר עור ולבתר בשר ולבתר עצמות אר"ש בדא אקשן קדמאי אבל גרמין אלין דאחיא קודשא בריך הוא נסין ואתין משניין עבד בהו קודשא בריך הוא, ת"ח מה כתיב (איוב י) זכר נא כי כחומר עשיתני ואל עפר תשיבני, מה כתיב בתריה הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני, עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני, זמין קודשא בריך הוא לבתר דיתבלי ב"נ בעפרא ומטי זמנא דתחיית המתים דההוא גרמא דישתאר למעבד ליה כעסה דא וכגבינה דחלב ונביע כחלב דהוא נביעו נקי מצוחצח בצחותא ההוא גרמא כד יתערב ההוא גרמא ויתמחי כחלבא ולבתר יקפיא ליה ויתצייר בצייורא כגבינה בקפיאותא ולבתר יתמשך עליה עור ובשר ועצמות וגידים הדא הוא דכתיב הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני, התכתני לא כתיב אלא תתיכני הקפיתני לא כתיב אלא תקפיאני הלבשתני לא כתיב אלא תלבישני סוככתני לא כתיב אלא תסוככני כלהו לבתר זמנא משמע ולבתר מה כתיב חיים וחסד עשית עמדי דא רוחא דחיי, (ס"א ואי תימא) עשית עמדי כתיב ולא כתיב תעשה אלא הכי אמר חיים וחסד עשית עמדי בההוא עלמא שדית בי רוחא דחיים אבל ופקודתך דמטרוניתא דמלכא שמרה רוחי איהי נטרת לרוחי בההוא עלמא, מאי ופקודתך דאת זמין לפקדא לה בקדמיתא (שמרה רוחי), ורזא דמלה דא כל נפשין דצדיקייא גניזין וטמירין תחות כרסייא דמלכא ואיהי נטרא לון לאתבא לון לדוכתייהו הדא הוא דכתיב ופקודתך שמרה רוחי מאי ופקודתך כמה דאת אמר (תהלים קט) פקודתו יקח אחר פקודתך דא מטרוניתא דמלכא דכל רוחין אינון פקדונין בידהא הדא הוא דכתיב (שם לא) בידך אפקיד רוחי וגו' ואיהי נטרא לון בגין דא שמרה רוחי ואיהי נטרת לה, כגוונא דא אמר דוד (שם פו) שמרה נפשי כי חסיד אני, שמרה דא מטרוניתא דמלכא דאיהי נטרא נפשי בגין כי חסיד אני ובכל אתר דכתיב סתם דא מטרוניתא כמה דאת אמר ויקרא אל משה (שמות טו) ויאמר אם שמע תשמע בקול יי' אלהיך, בכה ר' פנחס ואמר ולאו אמרית לך דשכינתא יהבת לי נבזבזן ומתנן זכאה חולקי דזכינא למחמי לך ושמענא דא א"ל בההוא זמנא תינח ההוא גרמא שאר גרמין דישתכחון מה יתעביד מנהון, א"ל כלהו יתכלילו בההוא נביעו דהאי גרמא ויתכלילו בהדיה ויתעביד כלא עסה חדא ותמן יתצייר ציורא כמה דאתמר הדא הוא דכתיב (ישעיה נח) ועצמותיך יחליץ מאי יחליץ כמה דאת אמר (הושע ה) חלץ מהם כלהו יתעברון מקיומייהו ויתכלילו בהאי גרמא למהוי עסה חדא וכדין (ישעיה נח) והיית כגן רוה וכמוצא מים וגו'.

תיקוני זוהר

תקונא תמני סרי דף לו עמוד ב

אתמר וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אתמר הכא בדד ואתמר התם באתר אחרא י"י בדד ינחנו ואין עמו אל נכר דא יהא ביומוי דמלכא משיחא דלא יהא פסולת בישראל אלא י"י בדד ינחנו ומאן פסולת אינון גרים ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין דאין מקבלים גרים לימות המשיח ובההוא זמנא מתפשטא סיהרא מאלין קליפין חשוכין ומתחדשא בלבושין שפירין והאי איהו חדושא דסיהרא הדא הוא דכתיב ותסר בגדי אלמנותה מעליה דאתמר בה תתחדש כנשר נעורייכי ומיד דאיהי מתחדשא מיד אתקיים קרא דנבואה בישראל (יחזקאל י"א) ואת רוחי אתן בקרבכם וגומר ונתתי בכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם וגומר ונבאו בניכם ובנותיכם

תקונא שבע ותלתין דף עח עמוד א

ואימתי יעבור קודשא בריך הוא הני קליפין מעלמא ויזכור ברית עולם בזמנא דפורקנא הדא הוא דכתיב (ישעיה ל') ולא יכנף עוד מוריך אימתי לבתר דמתעברין תלת קליפין בישין מינה ובזמנא דאיהי מתלבשא באלין קליפין איהי אמרת אל תראוני שאני שחרחרת דבאלין קליפין איהי מתחללת ובגין דא מחלליה מות יומת תהו"ם איהו המו"ת לגביה צריך פריעה באטיפו דדמא ועד דאתפרע האי פריעה איהי לא אתגלייא בעלמא ולא יהא אות בעלמא ורזא דמלה כד אתעבר מינה ערלה ופריעה מיד אתגלייא אות בעלמא לההוא דאתמר ביה וזה לך האות כי אנכי שלחתיך לקיימא ביה קרא (מיכה ד') כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ובגין דא אלעזר ברי לא תצפי לרגלא דמשיחא עד דתחזי קשת בגוונוי נהירין או עד דאתגלייא אות בעלמא מאי אות אלא דרך כוכב מיעקב דא אות י' אות ברית ומיד וקם שבט מישראל לגבה ההוא דאתמר ביה ויהי בישרון מלך