ילקוט שמעוני

ראה גם תורה שבכתב.

ישעיהו פרק ב

רמז שצא

והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה', אברהם קראו "הר" אשר יאמר היום בהר ה' יראה, משה קראו "הר" ההר הטוב הזה והלבנון, דוד קראו "הר" מי יעלה בהר ה', ישעיהו קראו "הר" נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים. רבי פנחס בשם רבי ראובן אמר עתיד הקדוש ברוך הוא להביא סיני ותבור וכרמל ולבנות בית המקדש על גביהן, מה טעם והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, והם אומרים שירה? אמר רב הונא דייך עד כאן, אלא בית המקדש אומר שירה וההרים עונים אחריו, ומה טעם דכתיב ונשא מגבעות? ואין לשון "נשא" אלא לשון שירה, וכן הוא אומר וכנניהו שר הלוים ישור במשא: והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב, משל למלך שהיו לו שלשה אוהבים ובקש לבנות פלטין, הביא לראשון, א"ל זכור הייתי אותו שהיה הר מתחלה, הביא לשני, אמר זכור הייתי שהיה שדה מתחלה, הביא לשלישי, א"ל זכור הייתי אותו שהיה בית מתחלה. א"ל חייך שאני בונה אותו פלטין וקורא אני אותו על שמך - כך "אברהם" אמר בהר ה' יראה, "יצחק" אמר לשוח בשדה לפנות ערב, "יעקב" אמר אין זה כי אם בית אלהים, לכך אמר אל בית אלהי יעקב, וכן הוא אומר הנני שב שבות אהלי יעקב:

רמז שצג

וכתתו חרבותם לאתים, שנו רבותינו לא יצא האיש לא בסייף ולא באלה ולא ברומח, ואם יצא חייב חטאת, רבי אליעזר אומר תכשיטין הם לו, וחכמים אומרים גנאי הם לו, דכתיב וכתתו חרבותם לאתים. אמרו לו לרבי אליעזר וכי מאחר דתכשיטין הם לו - מפני מה הם בטלין לימות המשיח? א"ל לפי שאינם צריכין להם, שנאמר לא ישא גוי אל גוי חרב, וליהוו לנוי בעלמא? אמר רבא מידי דהוה אשרגא בטיהרא, א"ל אביי לרב יוסף מ"ט דר' אליעזר דאמר תכשיטין הם לו? דכתיב חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך. א"ל רב כהנא למר בריה דרבינא ההוא בדברי תורה כתיב? א"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו: וישח אדם וישפל איש, אמר רבי יוחנן וישח אדם - אלו ישראל, שנאמר ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם. וישפל איש - זה משה, שנאמר כי זה משה האיש, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא יודע אני ששחו ישראל לעגל והושפלתי ואל תשא כי אם למענך, וזהו כי תשא את ראש בני ישראל:

ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, אמר רב קטינא שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרב, שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, ואומר מזמור שיר ליום השבת, ליום שכלו שבת, וכתיב כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול:

רמז שצד

תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי העולם, אלפים תהו, אלפים תורה, אלפים ימות המשיח, ובעונותינו שרבו יצאו מה שיצאו כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם. שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם (כי), מדת בשר ודם רואה אדם עומד יפה ועשיר הוא מעמידו ומסייעו, וכשהוא רואה לאדם שנופל שוב הוא מפילו - אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, כי אם רואה אדם שהוא מתגאה הוא מפילו, שנאמר כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם, ואומר גאות אדם תשפילנו. ואם רואה אדם שנפל עד שאול הוא מעמידו, שנאמר מקים מעפר דל. וכה"א כי שחה לעפר נפשנו, מה כתיב אחריו? קומה עזרתה לנו, ואומר אם אמרתי מטה רגלי וגו', ואף לאה שנואת הבית היתה, ונתפקדה בבנים, שנאמר וירא ה' כי שנואה לאה וגו': חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, אמר רב הנותן שלום לחברו קודם שיתפלל כאלו עשאו במה, שנאמר חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, אל תקרי "במה" אלא "במה", ושמואל אמר במה חשבתו לזה לא אלוה, מתיב רב נחמן בפרקים שואל מפני הכבוד? תרגמה ר' אבא להא דרב - במשכים לפתחו. אמר רבי אושיעא בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש. משל למלך ואיפרכוס שהיו נתונים בקרונין והיו בני המדינה מבקשים לומר למלך הימנון ולא היו יודעים אי זה המלך, מה עשה המלך? דחפו והוציאו חוץ לקרונין וידעו הכל שהוא איפרכוס - כך בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, מה עשה הקדוש ברוך הוא? הפיל עליו שינה וידעו הכל שהוא אדם, הה"ד חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא:

ישעיהו פרק ד

רמז שצט

והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, אמר רבי אלעזר עתידין צדיקים לומר לפניהם קדוש כדרך שאומרין לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר והיה הנשאר וגו' קדוש יאמר לו:

רמז ת

תנא דבי אליהו צדיקים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות שוב אינם חוזרין לעפרן, שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימים, ואם תאמר אותן אלף שנים שהקב"ה עתיד לחדש את עולמו, שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, צדיקים מה הם עושים? הקדוש ברוך הוא עושה להם כנפים כנשרים ושטין ומעופפין על פני המים, שנאמר על כן לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ימים, ושמא תאמר יש להם צער, תלמוד לומר וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו. וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה, אמר רבה בר בר חנה, א"ר יוחנן עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לכל צדיק וצדיק שבע חופות בגן עדן, שנאמר וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם וגו', כי על כבוד חופה, א"ר יוחנן מלמד שכל צדיק וצדיק הקדוש ברוך הוא עושה לו חופה לפי כבודו. ועשן בחופה למה? אמר ר' חנינא הגדול כל מי שעיניו צרות בתלמידי חכמים בעוה"ז מתמלאות עיניו עשן לעולם הבא, "ואש בחופה" למה? אמר רבי חנינא מלמד שכל אחד ואחד נכוה מחופתו של חברו, אוי לה לאותה בושה! אוי לה לאותה כלימה! וסכה תהיה לצל יומם, א"ר זירא עד עשרים אמה אדם יודע שהוא יושב בצל סוכה, למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שהוא יושב בצל סוכה, אלא בצל דפנות:

ישעיהו פרק ט

רמז תטו

למרבה המשרה ולשלום אין קץ, אמר ר' תנחום דרש בר קפרא בצפורי מפני מה מ"ם שבאמצע תיבה פתוחה וזו סתומה, בקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע ומה דוד שאמר כמה שירות ותושבחות לא עשיתו משיח, וחזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח, מיד פתחה הארץ ואמרה רבש"ע אני אומרת שירה לפניך תחת צדיק זה ועשהו משיח, זהו שאמר הכתוב מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק, אמר שר של עולם לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע עשה צביונו של צדיק זה, יצאה בת קול ואמרה רזי לי רזי לי, אמר נביא אוי לי עד מתי, יצאה ב"ק ואמרה בוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו, אמר רבא ואיתימא רבי יצחק עד דאתו בזוזי ובזוזי דבזוזי, תאנא משום רבי פייס גנאי הוא לחזקיה וסיעתו שלא אמרו שירה עד שפתחה הארץ ואמרה שירה שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו, כיוצא בדבר אתה אומר ויאמר יתרו ברוך ה' גנאי הוא למשה וששים רבוא שלא אמרו ברוך עד שאמר יתרו ברוך ה' קנאת ה' צבאות תעשה זאת, אימתי תמה זכות אבות בימי חזקיה: דבר שלח ה' ביעקב זה גיד הנשה, ונפל בישראל שפשט איסורו בכל ישראל על כן על בחוריו לא ישמח ה', בעון נבלות הפה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות בעולם ובחורי שונאי ישראל מתים ויתומים ואלמנות צועקים ואינם נענים שנאמר על כן על בחוריו וגו' וכל פה דובר נבלה וגו', מאי ועוד ידו נטויה אמר רב חנן הכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה אלא כל המנבל את פיו ומוציא דבר נבלה מפיו אפילו נחתם עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה נהפך עליו לרעה ויגזור על ימין ורעב, אמר רב חסדא מיום שחרב בית המקדש לא הוגשמה רוח דרומית שנאמר ויגזור על ימין ורעב ויאכל על שמאל ולא שבעו וכתיב צפון וימין אתה בראתם, איש בשר זרועו יאכלו כו' (כתוב במלכים ברמז רל"ב):

ישעיהו פרק יא

רמז תיז

וגר זאב עם כבש, זהו שאמר הכתוב מזמור שיר ליום השבת, למשבית מזיקין מן העולם שלא יזיקו, זהו שאמר הכתוב וגר זאב עם כבש וגו' ופרה ודוב תרעינה וגו' ושעשע יונק על חור פתן, מלמד שהתינוק של ישראל עתיד להושיט אצבעו לתוך גלגל עינו של צפעוני ומוציא מרה מתוך פיו. גמול ידו הדה, וגמולי חלב, עתיד ליתן ידו לפיו של חברבר ומוציא מרה מתוך פיו, "הדה" זו היא ההורגת את הבריות, וכה"א והשבתי חיה רעה מן הארץ, א"ר שמעון משביתן שלא יזיקו, אמר רבי יוחנן אימתי הוא שבחו של הקדוש ברוך הוא? בזמן שיש מזיקין או בזמן שאין מזיקין? הוי אומר בזמן שיש מזיקין ואין מזיקין. והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו, כיון שראו הנביאים שהתוספת מרובה על העיקר וכו' (כתוב במלכים ברמז רמ"ג):

ישעיהו פרק יב

רמז תיז (המשך)

אודך ה' כי אנפת בי, דרש רב יוסף במה הכתוב מדבר? בשני בני אדם שהלכו לסחורה, ישב לו קוץ לאחד מהם ברגלו התחיל מחרף ומגדף, לימים שמע שטבעה ספינת חבירו בים התחיל מודה ומשבח, לכך נאמר ישוב אפך ותנחמני, וכה"א לעושה נפלאות גדולות לבדו, אר"א אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו:

ישעיהו פרק כד

רמז תכו

רבי שמעון בן יוחאי אומר מנין שאף לעתיד לבא חולק כבוד לזקנים, שנאמר ונגד זקניו כבוד, נגד מלכיו, נגד נביאיו לא נאמר, אלא ונגד זקניו, וכן אתה מוצא שהקב"ה מצטער על זקן אחד כנגד כל ישראל, שנאמר קצפתי על עמי חללתי את נחלתי, יכול (מחוללין) על הכל? ת"ל על זקן הכבדת עולך, והלא דברים קל וחומר אם מי שאמר והיה העולם עתיד לחלוק כבוד לזקנים, על אחת כמה וכמה שבשר ודם צריך לחלוק כבוד לזקנים, וללמדך שאין אדם יושב בישיבה של מטה אא"כ גם יושב בישיבה של מעלה, ועוד שהבריות מרננין אחריו ואומרין איש פלוני כשר וחסיד ונאה להיות חכם:

רמז תכז

רבי ראובן בשם רבי חנינא אמר עתיד הקדוש ברוך הוא לבנות לו, ישיבה של זקנים משלו, הה"ד כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד, אמר שלמה חמיתיה מצומצם ביניהם, הדא הוא דכתיב נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ. ועתיד הקדוש ברוך הוא להיות ראש חולה לצדיקים, שנאמר שיתו לבכם לחילה. והם עולים ומראים עליו באצבע, שנאמר כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות, בזריזות כאלין עולימתא, כד"א בתוך עלמות תופפות. ד"א "על מות" תרגם עקילס - איתנסיאה, עולם שאין בו מיתה. ד"א "על מות" עולמות בשני עולמות ינהגנו בעוה"ז ולעוה"ב:

ישעיהו פרק כה

רמז תכז

בלע המות לנצח, עולא רמי, כתיב בלע המות לנצח, וכתיב והנער בן מאה שנה ימות? לא קשיא, הא בישראל הא בעובדי אלילים, ועובדי אלילים מאי בעו התם? לאכרים ולכורמים וליוגבים, דכתיב ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם. כי ה' דבר, והיכן דבר? אני אמית ואחיה כו', (בשופטים ברמז מ"ג):

רמז תכח

ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים, אמר רבי יוחנן אין מיתה לעתיד לבא אלא בעובדי אלילים לבד. רבי יהושע בן לוי אמר לא בישראל ולא בעובדי אלילים, שנאמר מעל כל פנים, ומאי עביד ליה רבי חנינא - מעל כל פנים? מעל כל פנים של ישראל, והכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות והא מסייעא לרבי חנינא, ומה עבד ליה רבי יהושע בן לוי? ראוי לכלל עונשים. והא כתיב כצאן לשאול שתו מות ירעם, והא מסייעא לרבי חנינא, ומה עבד ליה רבי יהושע בן לוי? לפי שבעולם הזה פרעה בשעתו, סיסרא בשעתו, סנחריב בשעתו, אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא עושה למלאך המות אסטרטינוס שלהם, הה"ד וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבול לו, מלמד ששאול בלה וגופן לא בלה, וכל כך למה? על (ידי) שפשטו ידיהם בזבול ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה. א"ר חלבו, א"ר אלעזר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים בגן עדן וכל אחד מראה עליו באצבעו, שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה וגו'. בעולם הזה מי שרואה פני השכינה מתמעט והולך, שנאמר כי לא יראני האדם וחי, וכן אתה מוצא בשבטו של לוי, לפי שהיו רואים את השכינה היו מועטין, ואפילו כשעלו ישראל מן הגולה בקשו מהם ולא מצאו שנאמר ואבינה בעם ומבני לוי לא מצאתי שם, אבל לעולם הבא אני נגלה בכבודי על כל ישראל, והם רואים אותי וחיים לעולם, שנאמר כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, ולא עוד אלא שהם מראים כבודי זה לזה באצבעם, שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה, וכן הוא אומר כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות:

ישעיהו פרק כו

רמז תלא

יחיו מתיך נבלתי יקומון, שאלו צדוקים את רבן גמליאל מנין שהקב"ה עתיד להחיות את המתים? אמר להם מן התורה הוא, ומן הנביאים, ומן הכתובים, ולא קבלו ממנו, "מן התורה", דכתיב הנך שוכב עם אבותיך וקם, א"ל, ודילמא וקם העם הזה וזנה. "מן הנביאים", דכתיב יחיו מתיך, א"ל, ודילמא מתים שהחיה יחזקאל. "מן הכתובים", דכתיב וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים, א"ל, ודילמא רחושי מרחשי שפתותייהו בעלמא וכרבי יוחנן דאמר כל מי שאומרים דבר הלכה משמו בבית המדרש שפתותיו דובבות בקבר, עד שאמר להם המקרא הזה למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם, "לתת לכם" לא נאמר אלא - "להם", מכאן לתחיית המתים מן התורה. נבלתי יקומון, אותם שהיו מתנבלים בשבילי, זה נצלב, למה? על שמל את בנו, זה נשרף, למה? על ששמר את השבת, זה נהרג, למה? על שקרא בתורה. יחיו מתיך, אלו המתים שבארץ ישראל, נבלתי יקומון, אלו המתים שבחוצה לארץ, ועל ידי גלגול מחילות שהקב"ה עושה להם מחילות מחילות בקרקע. הקיצו ורננו שוכני עפר, א"ר אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער, שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר, "שוכני בעפר" לא נאמר, אלא "שוכני עפר", מי שנעשה שכן לעפר בחייו: כי טל אורות טלך, אמר רבי אלעזר עמי הארץ אינם חיים, שנאמר מתים בל יחיו רפאים בל יקומו יכול לכל? תלמוד לומר רפאים בל יקומו, זה המתרפא עצמו מד"ת, א"ל ר' יוחנן לא ניחא ליה למרייהו למימר הכי, אלא היכי מוקמת לה? א"ל במרפא עצמו לאלילים, א"ל רבי, מקרא אחר אני דורש כי טל אורות טלך, כל המשתמש בטל תורה - טל תורה מחייהו, וכל שאינו משתמש בטל תורה - אין טל תורה מחייהו, הוה קא חלשא דעתיה. אמר ליה רבי, מצאתי להם רפואה מן התורה ממקום אחר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים וגו', וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה, והלא נאמר בו אש אוכלה הוא אל קנא הוא? אלא כל המשיא את בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמיד חכם, והמהנה ת"ח מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה:

ישעיהו פרק כז

ישעיהו רמז תלו

והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, הרואה שופר בחלום ישכים ויאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, קודם שיקדמנו פסוק אחר תקעו שופר בגבעה חצוצרה ברמה. הרואה שופר בחלום יצפה לישועה, שנאמר והיה ביום ההוא יתקע וגו'. ר' אליעזר אומר בניסן נגאלו ישראל ממצרים, ובתשרי עתידין להגאל. מנלן? אתיא שופר שופר כתיב (הכא) [התם]. תקעו בחדש שופר, וכתיב (התם) [הכא] והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. ר' יהושע אומר בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל, מ"ט דאמר קרא ליל שמורים הוא, לילה המשומר ובא מששת ימי בראשית, לילה המשומר לעתיד לבא. א"ר חנינא בן דוסא אותו איל שהקריב אברהם תחת יצחק בנו, לא יצא ממנו דבר לבטלה "גידיו" - עשרה נימין לכנור שהיה דוד מנגן בהם. "עורו" - אזור עור במתניו של אליהו ז"ל. "קרנו של שמאל" - שופר של סיני. ושל ימין - לעתיד לבא וכו' (כתוב בשמואל ברמז פ' וברמז רכ"ד וברמז שי"ג). לפי שנאמר והיה ביום ההוא יתקע, איני יודע מי [התוקע]? ת"ל וה' אלהים בשופר יתקע, ועדיין אינו אומר מאין הוא תוקע? ת"ל קול שאון מעיר קול מהיכל. יתקע בשופר גדול. הרי זה סימן בכתובים, כל מקום שהוא אומר "שופר", הרי זה סימן יפה לישראל, דכתיב עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר. ואומר וה' אלהים בשופר יתקע, (הרימי בכח קולך) ואומר ויהי קול השופר וגו':

ישעיהו פרק כח

רמז תלו

ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי, א"ר אלעזר א"ר חנינא עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שנאמר יהיה ה' צבאות לעטרת צבי וגו', מאי לעטרת צבי ולצפירת תפארה? לעושים צביונו ולמצפים לתפארתו, יכול לכל? תלמוד לומר לשאר עמו, למשים עצמו כשיריים, ולרוח משפט - זה הרודה על יצרו, ליושב על המשפט - זה דיין שדן דין אמת לאמתו, ולגבורה - זה שמתגבר על יצרו, משיבי מלחמה - זה שנושא ונותן במלחמתה של תורה, שערה - אלו שמשכימין ומעריבין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע, מה נשתנו אלו מאלו? שנאמר וגם אלה ביין שגו וגו', ואין פקו אלא גיהנם שנאמר ולא תהיה זאת לך לפוקה, ואין פליליה אלא דיינים, שנאמר ונתן בפלילים: כי כל שולחנות מלאו קיא צואה, ר"ש אומר שלשה שאכלו על שולחן אחד, ולא אמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו מזבחי מתים, שנאמר כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום, אבל אם אמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו משלחנו של מקום, שנאמר וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'.

ישעיהו פרק כח

רמז תלא

יחיו מתיך נבלתי יקומון, שאלו צדוקים את רבן גמליאל מנין שהקב"ה עתיד להחיות את המתים? אמר להם מן התורה הוא, ומן הנביאים, ומן הכתובים, ולא קבלו ממנו, "מן התורה", דכתיב הנך שוכב עם אבותיך וקם, א"ל, ודילמא וקם העם הזה וזנה. "מן הנביאים", דכתיב יחיו מתיך, א"ל, ודילמא מתים שהחיה יחזקאל. "מן הכתובים", דכתיב וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים, א"ל, ודילמא רחושי מרחשי שפתותייהו בעלמא וכרבי יוחנן דאמר כל מי שאומרים דבר הלכה משמו בבית המדרש שפתותיו דובבות בקבר, עד שאמר להם המקרא הזה למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם, "לתת לכם" לא נאמר אלא - "להם", מכאן לתחיית המתים מן התורה. נבלתי יקומון, אותם שהיו מתנבלים בשבילי, זה נצלב, למה? על שמל את בנו, זה נשרף, למה? על ששמר את השבת, זה נהרג, למה? על שקרא בתורה. יחיו מתיך, אלו המתים שבארץ ישראל, נבלתי יקומון, אלו המתים שבחוצה לארץ, ועל ידי גלגול מחילות שהקב"ה עושה להם מחילות מחילות בקרקע. הקיצו ורננו שוכני עפר, א"ר אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער, שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר, "שוכני בעפר" לא נאמר, אלא "שוכני עפר", מי שנעשה שכן לעפר בחייו: כי טל אורות טלך, אמר רבי אלעזר עמי הארץ אינם חיים, שנאמר מתים בל יחיו רפאים בל יקומו יכול לכל? תלמוד לומר רפאים בל יקומו, זה המתרפא עצמו מד"ת, א"ל ר' יוחנן לא ניחא ליה למרייהו למימר הכי, אלא היכי מוקמת לה? א"ל במרפא עצמו לאלילים, א"ל רבי, מקרא אחר אני דורש כי טל אורות טלך, כל המשתמש בטל תורה - טל תורה מחייהו, וכל שאינו משתמש בטל תורה - אין טל תורה מחייהו, הוה קא חלשא דעתיה. אמר ליה רבי, מצאתי להם רפואה מן התורה ממקום אחר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים וגו', וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה, והלא נאמר בו אש אוכלה הוא אל קנא הוא? אלא כל המשיא את בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמיד חכם, והמהנה ת"ח מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה:

ישעיהו פרק נד

רמז תעט

[נד, יג] וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך:

אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה ישראל למדים תורה מבשר ודם לפיכך משכחין אותה שנתנה על ידי משה שהיה בשר ודם וכשם שבשר ודם עובר כך למודו עובר שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו, אבל לעתיד לבא אין ישראל למדין אלא מפיו של הקדוש ברוך הוא שנאמר וכל בניך למודי ה', וכן הוא אומר לא ילמדו עוד איש את אחיו ואיש את רעהו, וכשם שהאלהים חי וקיים לעולם כך למודו מה שלמדים ממנו אינם שוכחים לעולם שנאמר וירשו בית יעקב את מורשיהם, ואין מורשיהם אלא תורה שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה

[נד, טו] הן גור יגור אפס מאותי מי גר אתך עליך יפול:

מי גר אתך עליך יפול, ת"ר אין מקבלים גרים לימות המשיח, כיוצא בו לא קבלו גרים בימי דוד ושלמה אלא שנעשו גרים גרורים, אמר רבי אלעזר מאי קראה מי גר אתך עליך יפול, גר אתך בעניותך יפול בעשירותך:

רמז תט

ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער אמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיהו דור שבן דוד בא קטיגוריא בא בת"ח, כי אמריתיה קמיה דשמואל א"ל צירוף אחר צירוף שנאמר ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער

ישעיהו פרק ח

רמז תי

ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה, וכבר היו ר' גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא מהלכים בדרך ושמעו קול המונה של כרך גדול מפניליאוס במאה ועשרים מיל, התחילו הם בוכין ורבי עקיבא משחק, א"ל עקיבא למה אתה משחק, אמר להם ומפני מה אתם בוכים, א"ל ולא נבכה על מקום שעו"א הללו משתחוים לאלילים ומקטרים לעצבים ויושבים בשלוה ובהשקט ואנו רואים מקום רגלי אלהינו נשרף באש ולא נבכה, א"ל ולכך אני משחק אם כן למכעיסיו לעושי רצונו עאכ"ו, כיון שהגיעו לצופים קרעו בגדיהם, הגיעו לירושלים ראו שועל יוצא מבית קדש הקדשים התחילו הם בוכים ורבי עקיבא משחק, א"ל עקיבא למה אתה משחק, א"ל ומפני מה אתם בוכים, אמרו לו אפשר מקום שכתוב בן והזר הקרב יומת נתקיים בו לעינינו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו, א"ל ולכך אני משחק שנאמר ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה וגו' וכי מה ענין אוריה אצל זכריה והלא אוריה במקדש ראשון היה וזכריה במקדש שני, אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, בנבואתו של אוריה כתיב לכן בגללכם ציון שדה תחרש, ובנבואתו של זכריה כתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים וגו', ואחרי שנתקיימה נבואתו של אוריה שמח ומובטח אני שתתקיים גם נבואתו של זכריהו, ובלשון הזה א"ל עקיבא נחמתנו יען כי מאס העם הזה את מי השלוח וגו', א"ר יוסף אלמלא תרגומו דהאי קרא לא הוה ידענא מאי קאמר כו' (כתוב במלכים ברמז רנ"ז ובירמיה רמז רפ"ה):

ישעיהו פרק כד

רמז תכו

רבי שמעון בן יוחאי אומר מנין שאף לעתיד לבא חולק כבוד לזקנים, שנאמר ונגד זקניו כבוד, נגד מלכיו, נגד נביאיו לא נאמר, אלא ונגד זקניו, וכן אתה מוצא שהקב"ה מצטער על זקן אחד כנגד כל ישראל, שנאמר קצפתי על עמי חללתי את נחלתי, יכול (מחוללין) על הכל? ת"ל על זקן הכבדת עולך, והלא דברים קל וחומר אם מי שאמר והיה העולם עתיד לחלוק כבוד לזקנים, על אחת כמה וכמה שבשר ודם צריך לחלוק כבוד לזקנים, וללמדך שאין אדם יושב בישיבה של מטה אא"כ גם יושב בישיבה של מעלה, ועוד שהבריות מרננין אחריו ואומרין איש פלוני כשר וחסיד ונאה להיות חכם:

רמז תכז

רבי ראובן בשם רבי חנינא אמר עתיד הקדוש ברוך הוא לבנות לו, ישיבה של זקנים משלו, הה"ד כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד, אמר שלמה חמיתיה מצומצם ביניהם, הדא הוא דכתיב נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ. ועתיד הקדוש ברוך הוא להיות ראש חולה לצדיקים, שנאמר שיתו לבכם לחילה. והם עולים ומראים עליו באצבע, שנאמר כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות, בזריזות כאלין עולימתא, כד"א בתוך עלמות תופפות. ד"א "על מות" תרגם עקילס - איתנסיאה, עולם שאין בו מיתה. ד"א "על מות" עולמות בשני עולמות ינהגנו בעוה"ז ולעוה"ב:

רמז תכז

בלע המות לנצח, עולא רמי, כתיב בלע המות לנצח, וכתיב והנער בן מאה שנה ימות? לא קשיא, הא בישראל הא בעובדי אלילים, ועובדי אלילים מאי בעו התם? לאכרים ולכורמים וליוגבים, דכתיב ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם. כי ה' דבר, והיכן דבר? אני אמית ואחיה כו', (בשופטים ברמז מ"ג):

ישעיהו פרק נה

רמז תפב

[נה, ח] כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם ה':

כי לא מחשבותי מחשבותיכם, יוסף מכרוהו למדינים והמדינים למצרים ועד שלא ירד יוסף ירד יהודה להתקין גואל האחרון זה מלך המשיח, שנאמר וירד יהודה וכתיב וירד מים עד ים:

ישעיהו פרק נו

רמז תפד

[נו, א] כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות:

כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה. אמר רבי נתן גדולה תשובה שהיא מקרבת את הגאולה שנאמר שמרו משפט ועשו צדקה וגו', דרש רבי יהודה בר אלעאי גדולה צדקה שהיא מקרבת את הישועה שנאמר ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וגו'

רמז תפה

[נו, ב] אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שמר שבת מחללו ושמר ידו מעשות כל רע: 

אשרי אנוש יעשה זאת. רבי הונא בשם רבי ירמיה בר אבא עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות צל וחופה לבעלי מצות אצל עמלי תורה, מה טעם כי בצל החכמה בצל הכסף [קהלת ז, יב], וכתיב אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, עץ חיים היא למחזיקים בה [משלי, ג, יח],

[נו, ד-ז] כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי: ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים כל שמר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי: והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים:

כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו וגו', א"ר יוחנן משום רשב"י אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות בהלכתן מיד היו נגאלין שנאמר כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי.

ישעיהו נח

רמז תצג

[נח, ח] אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך:

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל העושה מצוה אחת בעולם הזה מקדמתו והולכת לפניו בעולם הבא שנאמר והלך לפניך צדקך, וכל העושה עבירה אחת בעולם הזה מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין שנאמר ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו [איוב ו, יח], רבי אליעזר אמר קשורה בו ככלב שנאמר ולא שמע אליה לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעולם הבא [בראשית לט, י]:

ישעיהו פרק ס

רמז תצט

[ס, א] קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח:

קומי אורי כי בא אורך, אמר ר' יוחנן משל למהלך בדרך עם דמדומי חמה בא אחד והדליק לו את הנר וכבה ובא אחד והדליק לו את הנר וכבה, אמר מכאן ואילך איני ממתין אלא לאורו של בקר, כך אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא עשינו לך מנורה בימי משה וכבתה, בימי שלמה וכבתה, מכאן ואילך אין אנו ממתינין אלא לאורך שנאמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, וכן אמר הקדוש ברוך הוא קומי אורי כי בא אורך.

אמר ר' אחא נמשלו ישראל לזית שנאמר זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך, ונמשל הקדוש ברוך הוא בנר נר (אלהים) [ה'] נשמת אדם מה דרכו של שמן לינתן בנר והם מאירים שניהם כאחת, כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל הואיל ואורי הוא אורכם ואורכם הוא אורי אני ואתם נלך ונאיר לציון שנאמר קומי אורי כי בא אורך,

אמר ר' הושעיא עתידה ירושלים לעשות פנס לאומות העולם והם מהלכים לאורה מה טעם והלכו גוים לאורך, וכה"א נכון יהיה הר בית ה' וגו', זהו שאמר הכתוב כי עמך מקור חיים באורך נראה אור (כתוב ברמז תשכ"ז), אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע בשביל תורה שנתת לי שנקראת מקור חיים אני עתידה להתענג באורך,

מהו באורך נראה אור זה אורו של משיח שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב מלמד שצפה הקדוש ברוך הוא בדורו של משיח ובמעשיו קודם שנברא העולם וגנזו למשיח ולדורו תחת כסא הכבוד שלו, אמר שטן לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע אור שנגנז תחת כסא הכבוד שלך למי, א"ל למי שהוא עתיד להחזירך ולהכלימך בבשת פנים, א"ל רבש"ע הראהו לי, א"ל בא וראה אותו, וכיון שראה אותו נזדעזע ונפל על פניו אמר בודאי זהו משיח שעתיד להפיל לי ולכל שרי עובדי אלילים בגיהנם שנאמר בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים,

באותה שעה התרגשו העו"א, אמרו לפניו רבש"ע מי הוא זה שאנו נופלים בידו מה שמו ומה טיבו. א"ל הקדוש ברוך הוא אפרים משיח צדקי שמו, ומגביה קומתו וקומת דודו ומאיר עיני ישראל ומושיע עמו, ואין כל אומה ולשון יכולה לעמוד בו שנאמר לא ישיא אויב בו ובן עולה לא יעננו, וכל אויביו וצריו מתבהלים ובורחים מלפניו שנאמר וכתותי מפניו צריו, ואף נהרות פוסקים בים שנאמר ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו, התחיל הקדוש ברוך הוא מתנה עמו כשברחו, א"ל הללו שגנוזים אצלך עונותיהם עתידים להכניסך בעול ברזל ועושים אותך כעגל הזה שכהו עיניו ומשנקין את רוחך בעול ובעונותיהם של אלו עתיד לשונך להדבק בחכך רצונך בכך, אמר משיח לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע שמא אותו צער שנות רבות הם, א"ל הקדוש ברוך הוא חייך וחיי ראשך שבוע גזרתי עליך אם נפשך עצבה אני טורדן מעכשו, אמר לפניו רבש"ע בגילת לבי ובשמחת לבי אני מקבל עלי על מנת שלא יאבד אחד מישראל, ולא חיים בלבד יושעו בימי אלא אף אותם שגנוזים בעפר, ולא מתים בלבד יושעו בימי אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון עד עכשו, ולא אלו בלבד אלא אף נפלים יושעו בימי, ולא נפלים בלבד אלא אף למי שעלתה על דעתך להבראות ולא נבראו, בכך אני רוצה, בכך אני מקבל.

אמרו שבוע שבן דוד בא בו מביאין קורות של ברזל ונותנים לו על צוארו עד שנכפף קומתו והוא צועק ובוכה ועולה קולו למרום, אמר לפניו רבש"ע כמה יהא כחי כמה יהא רוחי וכמה יהא נשמתי וכמה יהא אברי לא בשר ודם אני, על אותה שעה היה דוד בוכה ואומר יבש כחרש כחי, באותה שעה אמר לו הקדוש ברוך הוא אפרים משיח צדקי כבר קבלת עליך מששת ימי בראשית עכשו יהא צער שלך כצער שלי, שמיום שעלה נבוכדנאצר הרשע והחריב את ביתי ושרף את היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם חייך וחיי ראשך לא נכנסתי לכסא שלי, ואם אין אתה מאמין ראה הטל שעל ראשי שנאמר שראשי נמלא טל, באותה שעה אמר לפניו רבש"ע עכשו נתישבה דעתי עלי כי דיו לעבד שיהיה כרבו,

א"ר יצחק שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה, מלך פרס מתגרה במלך ערבי והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה מהם וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה, וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומר להיכן נבוא ונלך להיכן נבוא ונלך, ואומר להם בני אל תתיראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם מפני מה אתם מתיראים אל תיראו הגיע זמן גאולתכם, ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה

שנו רבותינו בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר ענוים הגיע זמן גאולתכם. ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזרח עליכם שנאמר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח ועליכם בלבד זרח ולא על עובדי אלילים שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ,

באותה שעה מבהיק הקדוש ברוך הוא אורו של מלך המשיח ושל ישראל והולכים כלם לאורן של מלך המשיח ושל ישראל שנאמר והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך, ובאים ומלחכים עפר מתחת רגליו של מלך המשיח שנאמר ועפר רגליך ילחכו, ובאים כלם ונופלים על פניהם לפני משיח ולפני ישראל ואומרים נהיה לך ולישראל לעבדים, וכל אחד מישראל אלפים ות"ת עבדים יהיו לו, שנאמר בימים ההמה אשר יחזיקו עשר אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם [זכריה ח, כג],

שנו רבותינו עתידין אבות העולם לעמוד בניסן ואומרים לו אפרים משיח צדקנו אף על פי שאנו אבותיך אתה טוב ממנו שסבלת עונות בנינו ועברו עליך מדות קשות ורעות מה שלא עברו על הראשונים ועל האחרונים, והיית שחוק ולעג באומות בשביל ישראל וישבת בחשך ואפלה ועיניך לא ראו אור וצפד עורך על עצמך וגופך היה יבש כעץ ועיניך חשכו מצום וכחך יבש כחרס וכל אלו מפני עונות בנינו, רצונך יהנו בנינו מטובה זו שהשפיע הקדוש ברוך הוא לישראל, שמא בשביל צער שצערת עליהם ביותר וחבשוך בבית האסורים אין דעתך נוחה מהם, אומר להם אבות העולם כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם ובשביל בניכם שיהנו מטובה זו שהשפיע הקדוש ברוך הוא לישראל, אומרים לו אבות העולם אפרים משיח צדקנו תנוח דעתך שהנחת דעת קונך ודעתנו,

א"ר שמעון בן פזי באותה שעה מגביה הקדוש ברוך הוא למשיח עד שמי השמים ופורש עליו מזיו כבודו מפני אומות העולם מפני פרסים הרשעים. אומרים לו אפרים משיח צדקנו הוי דיין על אלו ועשה בהם מה שנפשך חפצה שאלמלי רחמי שגברו עליך ביותר כבר אבדוך מן העולם ברגע אחד שנאמר הבן יקיר לי אפרים וגו'. למה רחם ארחמנו שני פעמים, אלא רחם בשעה שהיה חבוש בבית האסורים שבכל יום ויום היו מחרקין שיניהם ומרמזין בעיניהם ומנענעין בראשיהם ומפטירין בשפתותיהם שנאמר כל רואי ילעיגו לי יפטירו בשפה יניעו ראש וכל המזמור. ארחמנו בשעה שהוא יוצא מבית האסורין שלא מלכות אחד ושתי מלכיות באים עליו אלא מאה וארבעים מלכיות מקיפין אותו ואומר לו הקדוש ברוך הוא אפרים משיח צדקי אל תירא מהם כי כל אלה ברוח שפתיך ימותו, שנאמר וברוח שפתיו ימית רשע, מיד הקדוש ברוך הוא עושה לו למשיח שבע חופות של אבנים טובות ומרגליות וזמרגדין, וכל חופה וחופה נמשכין מתוכה ארבע נהרות של יין וחלב ודבש ואפרסמון טהור, ומחבקו הקדוש ברוך הוא בפני הצדיקים ומכניסו לחופה ורואין אותו כל הצדיקים ואומר להם הקדוש ברוך הוא צדיקי עולם עדיין לא נטל אפרים משיח צדקי חצי צערו עדיין יש לי מדה אחת שאני נותן לו שלא ראתה עין מעולם שנאמר עין לא ראתה אלהים זולתך (כתוב ברמז תתרמ"ח),

באותה שעה קורא הקדוש ברוך הוא לרוח צפונית ולרוח דרומית ואומר להם כבדו ורבצו לפני אפרים משיח צדקי בכל מיני בשמים שבגן עדן שנאמר עורי צפון ובאי תימן הפיחי גני וגו'. קומי אורי כי בא אורך, בשעה שהקב"ה אומר לציון קומי, אומרת לפניו רבש"ע עמוד אתה בראש ואני אחריך, אמר להם יפה אמרת שנאמר עתה אקום יאמר ה':

רמז תק

[ס, ד] שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך בניך מרחוק יבאו ובנתיך על צד תאמנה:

שאי סביב עיניך וראי, באותה שעה מביא הקדוש ברוך הוא אליהו ומשיח וצלוחית של שמן בידיהן ומקליהן בידיהם ונקבצים כל ישראל לפניהם ושכינה לפניהם ונביאים מאחריהם ותורה מימינם ומלאכי השרת משמאלם ומוליכים אותם אל עמק יהושפט ונקבצין כל הגוים שם שנאמר וקבצתי את כל הגוים, באותה שעה מביא הקדוש ברוך הוא אלילי העו"א ונותן בהם רוח ונשמה ואומר יעברו על גשר גיהנם ועוברים, וכיון שמגיעים שם יהיה לפניהם כחוט ונופלים לגיהנם, ומיד ישראל מתיראין ואומרים לפניו רבש"ע תאמר כאשר עשית עם אלו תעשה עמנו, אומר להם מי אתם, אומרים לו אנחנו עמך ונחלתך ישראל, אומרים להם מי מעיד אומרים לו אברהם, קורא לאברהם אומר לו מעיד אתה שהם עמי ואני אלהיהם, אומר לפניו רבש"ע לא כך אמרת לי וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, אומר להם מי מעיד יותר, אומרים לו יצחק, קורא ליצחק אומר לו מעיד אתה לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, אומר להם מי מעיד יותר אומרים לו יעקב, קורא ליעקב אומר לו מעיד אתה שהם עמי ואני אלהיהם, אומר לפניו רבש"ע לא כך אמרת להם לא יהיה לך והם אמרו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד,

באותה שעה עובר הקדוש ברוך הוא לפניהם והם אחריו שנאמר ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם, באותה שעה מביא הקדוש ברוך הוא תורה ומניחה בחיקו ומבהיק זיון של ישראל מסוף העולם ועד סופו, אמר גבריאל לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע יבאו העו"א ויראו בטובתן של ישראל ואומר להם אל יראו, וכן אומר ישעיהו ה' רמה ידך בל יחזיון, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע יבאו ויראו שנאמר יחזו ויבושו קנאת עם. אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע יבאו ויראו ויבושו שנאמר ותרא אויבתי ותכסה בושה,

באותה שעה נפתחה גיהנם ויוצאים כל העו"א ורואים בטובתם של ישראל ונופלים על פניהם ואומרים כמה נאה אדון זה כמה נאה אומה זו שאהב אותם ביותר אשרי העם שככה לו, פרעה אומר לפניו רבש"ע במה נשתנה אומה זו שאהבת אותם ביותר, אומר להם אתם שוטים שבעולם אתם ידעתם אותי והנחתם אותי ולא בטחתם בי אבל ישראל קדשו שמי פעמים בכל יום ובטחו בי ואני אתן להם שכר טוב, מיד מתביישים ושבים לגיהנם שנאמר ישובו רשעים לשאולה, וצדיקים יושבים בתוך גן עדן ויושב הקדוש ברוך הוא בראשם ומביא את האור שגנז לצדיקים ומוסיף אותו שמ"ג פעמים, אומרים לפניו רבש"ע היינו מצפין לאור זה שנאמר צמאה נפשי לאלהים לאל חי מתי אבוא ואראה וגו', א"ל עכשיו ראיתם פני, אומרים לפניו רבש"ע חשך זה מהו אומר להם לבני עשו ולבני ישמעאל שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ וגו' (כתוב ברמז תש"ו):

[ס, א-ב] קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח: כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה:

קומי אורי כי בא אורך וגו' כי הנה החשך יכסה ארץ וגו' וכן אתה מוצא בגאולת מצרים ויהי הענן והחשך, הענן לישראל והחשך למצרים, מגיד הכתוב שהיו ישראל נתונים באורה ומצרים באפלה:

אמר רבי חייא בר אבא מתחלת ברייתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא בית המקדש בנוי וחרב ובנוי, בראשית ברא אלהים הרי בנוי כמד"א לנטוע שמים וליסוד ארץ, והארץ היתה תהו ובהו הרי חרב כמד"א ראיתי את (השמים) [הארץ] והנה תהו ובהו, ויאמר אלהים יהי אור הרי הוא בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב קומי אורי כי בא אורך: זה שאמר הכתוב יאר ה' פניו אליך יתן לך מאור פנים, ר' יונתן אומר זה מאור שכינה שנאמר קומי אורי כי בא אורך, ועליך יזרח ה', אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה, אל ה' ויאר לנו:

כי הנה החשך יכסה ארץ, א"ל ההוא מינאי לרבי אבהו לאימת אתי משיחא, א"ל לכי תחפי להו חשוכא להנהו אינשי, א"ל מילט קא לייטת לי, א"ל קרא כתיב כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים לפי שנאמר ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן וגו' לא בשביל שאני צריך אורה אלא בשביל להאיר לך, ויקחו אליך להאיר לך לעוה"ב ולהחשיך לרשעים שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה,

א"ר אבא בר כהנא חשך ואפלה שמשו בעוה"ז שנאמר ויהי חשך אפלה, אבל תהו ובהו לא שמשו, והיכן עתידין לשמש בכרך גדול של רומי הה"ד ונטה עליה קו תהו ואבני בהו, רבנן אמרין על מי שלא קיימו את התורה שנתנה מתוך החשך עליהם הוא אומר כי הנה החשך יכסה ארץ, אבל ישראל שקיימו את התורה שנתנה מתוך החשך עליהם הוא אומר ועליך יזרח ה' דרך ארץ הוא הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן מה החמה שולטת ביום ולא בלילה אף עשו שולט בעוה"ז ואינו שולט לעוה"ב, ומה הלבנה שולטת ביום ובלילה אף יעקב שולט בעוה"ז ובעוה"ב, עד שלא שקע אורו של גדול אין אורו של קטן מתפרסם, שקע אורו של גדול נתפרסם אורו של קטן, כך וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה:

רמז תקא

[ס, ג] והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך:

והלכו גוים לאורך, אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן שנאמר התמלא בסכות עורו, זכה עושים לו סוכה, לא זכה עושים לו צלצל שנאמר ובצלצל דגים ראשו, זכה עושים לו צל לא זכה עושים לו ענק שנאמר וענקים לגרגרותיך, זכה עושים לו ענק לא זכה עושים לו קמיע שנאמר התשחק בו כצפור ותקשרנו לנערותיך, והשאר פורשו הקדוש ברוך הוא בחומות ירושלים וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו שנאמר והלכו גוים לאורך, ירושלים אורו של עולם שנאמר והלכו גוים לאורך, ומי הוא אורה של ירושלים הקדוש ברוך הוא שנאמר והיה לך ה' לאור עולם, דוד רוען של ישראל שנאמר אתה תרעה את עמי ישראל, ומי הוא רועה של דוד הקדוש ברוך הוא שנאמר ה' רועי לא אחסר, אברהם היה מברך את הכל שנאמר ונברכו בך כל משפחות האדמה, ומי מברך את אברהם הקדוש ברוך הוא שנאמר וה' ברך את אברהם בכל, משה נסן של ישראל שנאמר מה תריבון עמדי מה תנסון את ה', ומי נסו של משה הקדוש ברוך הוא שנאמר ויקרא שמו ה' נסי כל צאן קדר יקבצו לך (כתוב ברמז קכ"ב):

רמז תקב

[ס, ח] מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארבתיהם:

מי אלה כעב תעופינה, אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן עתיד הקדוש ברוך הוא להגביה את ירושלים שלש פרסאות למעלה שנאמר וראמה וישבה תחתיה מה תחתיה שלש פרסאות אף למעלה שלש פרסאות, וממאי דתחתיה שלש פרסאות, אמר רבא אמר לי ההוא סבא לדידי חזי לי ירושלים קמייתא והויא תלתא פרסי, ושמא תאמר יש צער לעלות, ת"ל מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם, אמר ר' פפא שמע מינה מעיבא לארעא תלתא פרסי. דבר אחר מי אלה כעב תעופינה, זה שאמר הכתוב אל מוציאו ממצרים כתועפות ראם לו כך הוא מדתו חטאו קימעא הורידם כעוף שנאמר אפרים מתנודד, אפרים כעוף יתעופף כבודם, זכו מעלן למעלה ומרוממן כעב שנאמר מי אלה כעב תעופינה:

רמז תקג

[סו, כג] והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה':

כתיב והיה מדי חדש בחדשו והיאך אפשר שיבא כל בשר בירושלים בכל שבת ובכל חדש, אמר, רבי לוי עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל, ככל העולם כלו והיאך באים בראש חדש ובשבת מסוף העולם אלא העבים באים וטוענים אותם ומביאים אותם לירושלים והם מתפללין שם בבקר, והוא שהנביא מקלסן מי אלה כעב תעופינה, והרי שחל ר"ח להיות בשבת ואומר הכתוב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו והיאך. אמר רבי פנחס הכהן ברבי חמא בשם ר' ראובן באים שני פעמים אחד של שבת ואחד של ר"ח והעבים טוענין אותם בהשכמה ומביאים אותם לירושלים והם מתפללים שם בבקר, והם טוענים אותם לבתיהם, מי אלה כעב תעופינה הרי של בקר, וכיונים אל ארובותיהם הרי של מנחה. אינו אומר יבא כל ישראל אלא יבא כל בשר אמר רבי אלעזר כל מי שנעשה כבשר בעולם הזה זוכה לראות פני השכינה כדכתיב עוצם עיניו מראות ברע מלך ביפיו תחזינה עיניך. ד"א יבא כל בשר אפילו הגוים שלא עבדו בישראל מלך המשיח מקבלם, אמר רב נחמן מה שהיה הוא שיהיה כשם שנטל הקדוש ברוך הוא את ישראל ביציאתן ממצרים בענני כבוד שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים כך הוא עושה להם שנאמר מי אלה כעב תעופינה, להביא בניך מרחוק (כתוב למעלה רמז תנ"ד):

[ס, יב] כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו והגוים חרב יחרבו:

והגוים חרוב יחרבו, מחורב יחרבו שנטלו איפופסין שלא קבלו את התורה מהר חורב, וכן סיני למה נקרא שמו סיני שבו נשנאו עובדי אלילים. תחת הנחשת אביא זהב, אמר רבי יוחנן אוי להם לעו"א שאין להם תקנה שנאמר תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף, תחת רבי עקיבא וחבריו מאי מביאים, עליהם הוא אומר ונקיתי דמם לא נקיתי, ושמתי פקודתך שלום. (כתוב ברמז פ"ח). ונוגשיך צדקה (כתוב למעלה רמז תצ"ב):

[ס, יט] לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם ואלהיך לתפארתך:

לא יהיה לך השמש עוד לאור יומם, אמר רבי שמעון בן יוחאי כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נצרך אחד מהם לא לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה בלילה אלא העבים מאירים היו יודעים ששקעה החמה הלבינו היו יודעים שזרחה החמה, מסתכל בחבית ויודע מה בתוכה בטפיח ויודע מה שבתוכה מפני ענן שכינה שביניהם שנאמר לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם, אף לעתיד לבא כן שנאמר קומי אורי כי בא אורך, ואומר לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם, ואומר לא יבא עוד שמשך.

[ס, כא] ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעו מטעי מעשה ידי להתפאר:

ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, שנו רבותינו כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר ועמך כלם צדיקים וגו'. א"ר יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכלו זכאי או שכלו חייב, בדור שכלו זכאי ועמך כלם צדיקים, בדור שכלו חייב שנאמר וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע וכתיב למעני למעני אעשה. [...]

[ס, כב] הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה: 

אני ה' בעתה אחישנה, ההוא דאמר ליה לחבריה נכסי לך ואחריך לפלוני וראשון ראוי ליורשו הוה, בתר דשכיב ראשון אתא שני וקא תבע, סבר רב עיליש קמיה דרבא למימר שני נמי שקיל, אמר ליה רבא דייני דחצצתא דייני הכי לאו היינו דשלח רב אחא בר עויא, איכסיף קרי עליה אני ה' בעתה אחישנה. אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב בעתה וכתיב אחישנה, זכו אחישנה, לא זכו בעתה (כתוב ברמז רצ"ו):

ישעיהו פרק סא

רמז תקג

רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים. ת"ר ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי (טומאה) [קרי] בלילה, מכאן אמר ר' פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לתחיית המתים. וחסידות גדולה מכולן שנאמר אז דברת בחזון לחסידך, ופליגא דרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן לוי ענוה גדולה מכלם שנאמר יען משה ה' אותי לבשר ענוים לבשר חסידים לא נאמר אלא לבשר ענוים הא למדת שענוה גדולה מכלם (כתוב למטה רמז תפ"ט ורמז תמ"ג):

רמז תקד

לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר. שנו רבותינו סדר תעניות כיצד מוציאים את התבה לרחבה של עיר ונותנים אפר מקלה על גבי התבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו, היכן מנח ליה, אמר רבי יצחק במקום תפילין שנאמר לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר, ולמה נותנים אפר מקלה על גבי ספר תורה, אמר רבי יהודה בן פזי לומר עמו אנכי בצרה, רשב"ל אומר בכל צרתם לו צר, אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר דבר מועט, וכמה אמר ר' יוסף אמה על אמה, אמר רב חסדא וכנגד הפתח. עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר דבר מועט, ומאי ניהו כסא דהרסנא, עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט, ומאי ניהו אמר ר' ששת בת צדעא, שנאמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני וגו', מאי על ראש שמחתי, אמר רבי יצחק זה אפר מקלה שבראש חתנים, אמר ליה רב פפא לאביי היכי מנח ליה, אמר ליה במקום תפילין שנאמר לשום לאבלי ציון וגו' פאר תחת אפר ועמדו זרים ורעו צאנכם, בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם נעשית על ידי אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם, אבל בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם נעשית על ידי עצמם שנאמר ואספת דגנך, ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם שנאמר ועבדת את אויבך. כתוב אחד אומר ששת ימים תעשה מלאכה וכתוב אחד אומר ששת ימים תעבוד כיצד יתקיימו שני מקראות הללו, אלא כשישראל עושים רצונו של מקום ששת ימים תעשה מלאכה מלאכתן נעשית על ידי אחרים, וכן הוא אומר ובני נכר אכריכם וכורמיכם, וכשאין ישראל עושים רצונו של מקום ששת ימים תעבוד על ידי עצמך, ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם שנאמר ועבדת את אויבך ואתם כהני ה' תקראו, חביבין ישראל כשהוא מכנן אינו מכנן אלא בכהונה שנאמר ואתם כהני ה' תקראו, חביבין כהנים כשהוא מכנן אינו מכנן אלא במלאכי השרת שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וגו' בזמן שהתורה יוצאת מפיהו הרי הוא כמלאכי השרת ואם לאו הרי הוא כבהמה וחיה שאינה מכרת קונה: חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו, מהו תתימרו חילוף, כמד"א אם המר ימירנו, אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה נתחלפתם מן הרעב חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות. ולעתיד לבא יש לכם להתחלף מן השובע רואים אתכם היום ואומרים אלו הם ולמחר אומרים אין אלו הם. לכן בארצם משנה יירשו (כתוב ברמז רצ"ט): אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה, שנו רבותינו לולב הגזול פסול, מ"ט אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחאי משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה שנאמר שונא גזל בעולה, משל למה הדבר דומה למלך שאמר לעבדיו תנו מכס למוכסים, אמרו לו עבדיו אדוננו המלך והלא כל המכס שלך הוא, אמר להם ממני יראו עוברי דרכים ואל יבריחו את המכס, אף הקדוש ברוך הוא אמר ממני ילמדו בני ויברחו מן הגזל. א"ר לוי כל מי שהוא נוטל לולב הגזול למה הוא דומה ללסטים שהוא יושב בפרשת דרכים ומקפח את העוברים ואת השבים, חד זמן עבר חד לגיון בעי למגבי דימוסיא דחדא מדינתא וקם עליה וקדמיה וקפחיה ונסב כל מה דהוה גביה, בתר יומין איתצד ההוא ליסטאה ואתיהב בפילקי שמע ההוא לגיונא ואזל לגביה, אמר ליה הב לי מה דקפח ההוא גברא ונסב מידי ואנא מילף עליך זכו, אמר כל מה דקפחת מינך לית לי אלא טפיטא הדין, א"ל הב לי ואנא מילף עליך זכו קדם מלכא יהב ליה טפיטא דנסב מיניה א"ל למחר את נפיק לדינא קדם מלכא קרי לך ואמר לך אית לך בר נש דמילף עלך זכו ואת א"ל אית לי לגיון פלן והוא משלח קרי לי ואנא מילף עלך זכו, למחר נפק לדינא קרי ליה מלכא א"ל אית לך בר נש דמילף עלך זכו אמר ליה לגיון פלן, שלח מלכא וקרי ליה א"ל מה את חכים מילף זכו בהדין גבר, א"ל חכים אנא בההוא זמנא דשלחתני למיגבי דימוסיא דמדינתא פלן דקם עלי וקדמי וקפחי ונסב כל דהוה גבי והדין טפיטא מסהיד עלי, התחילו הכל אומרים אוי לו לזה שסניגורו נעשה קטיגורו, כך אדם לוקח לולב לזכות בו אם היה גזול הוא צווח לפני הקדוש ברוך הוא ואומר גזול אני חמוס אני ומלאכי השרת אומרים אוי לזה שסניגורו נעשה קטיגורו. ונודע בגוים זרעם, אל תהי קורא זרעם אלא זרועם שהקב"ה עתיד ליתן להם נצחון על אויביהם, ומי עומד להם בזרוע הקדוש ברוך הוא שנאמר ה' חננו לך קוינו היה זרועם לבקרים, אותם שמשכימים בכל בקר ובקר לבקש רחמים על הישועה והתאבלו על ציון:

רמז תקה

שוש אשיש בה'. כתיב זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, אין אנו יודעים במה לשמוח אם בהיום אם בהקב"ה, בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך, וכן הוא אומר שוש אשיש בה'. משל למטרונא שהלך בעלה ובנה וחתנה למדינת הים אמרו לה באו בניך אמרה להם ישמחו כלותי, הרי חתניך ישמחו בנותי, כיון שאמרו לה הרי בעליך אמרה להם הא חדו שלמה, כך הנביאים אומרים לה לירושלים, בניך מרחוק יבואו והיא אומרת ישמח הר ציון, ובנותיך על צד תאמנה היא אומרת תגלנה בנות יהודה, וכיון שאמרו לה מלכך יבא לך היא אומרת הא חדו שלמה שוש אשיש בה'. כי הלבישני בגדי ישע, משל ליתומה שגדלה בפלטין אומרים לה אית ליך כלום, היא אומרת להם אית לי מאבא אית לי מסבא, כך ישראל יש להם זכות מאברהם דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה, ויש להם זכות מאבינו יצחק. כי הלבישני בגדי ישע זה יצחק אבינו, מעיל צדקה יעטני זה אבינו יעקב, כחתן יכהן פאר וגו', אתה מוצא כיון שעמדו ישראל על הר סיני היו מצמצמין עצמן ככלה פותחין אחת וקומצין אחת:

רמז תקו

בעשרה מקומות נקראו ישראל כלה ששה ע"י שלמה שנאמר אתי מלבנון כלה, לבבתני אחותי כלה, מה יפו דודיך אחותי כלה, נופת תטופנה שפתותיך כלה, גן נעול אחותי כלה, באתי לגני אחותי כלה, ושלשה על ידי ישעיה ותקשרים ככלה, וככלה תעדה כליה, והדין ומשוש חתן על כלה, ואחת ע"י ירמיה התשכח בתולה עדיה כלה קשוריה, וכנגדם לבש הקדוש ברוך הוא עשרה לבושים, הלבוש הראשון שלבש ביום בריאתו של עולם של הוד והדר שנאמר הוד והדר לבשת, הלבוש השני שלבש הקדוש ברוך הוא ליפרע מאנשי דור המבול של גאות שנאמר ה' מלך גאות לבש הלבוש השלישי שלבש הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל של עוז שנאמר לבש ה' עוז התאזר, הלבוש הרביעי שלבש הקדוש ברוך הוא ליפרע ממלכות בבל של שלג שנאמר לבושיה כתלג חיור, הלבוש החמישי שלבש ליפרע ממלכות מדי של נקמה שנאמר וילבש בגדי נקם תלבושת ויעט כמעיל קנאה הרי תרי, והלבוש השביעי שלבש ליפרע ממלכות יון של צדקה היה שנאמר וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו הרי תרי, הלבוש התשיעי שילבש הקדוש ברוך הוא ליפרע ממלכות רביעית היא אדום שנאמר מדוע אדום ללבושך, הלבוש העשירי שילבש הקדוש ברוך הוא ליפרע מגוג ומגוג הוא הדור שנאמר זה הדור בלבושו, אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע מכל לבושים שלבשת אין לך נאה כזה שנאמר זה הדור בלבושו כחתן יכהן פאר, אמר רבי חנא בר חנינא מכאן לחתן שמסב בראש שנאמר כחתן יכהן פאר מה כהן בראש אף חתן בראש, וכהן גופיה מנא לן דתנא דבי רבי יהושע וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון כי כארץ תוציא צמחה. מנין לערוגה שהיא ששה טפחים על ששה טפחים שזורעים בתוכה חמשה זרעונים ארבע על ארבע רוחות הערוגה ואחת באמצע שנאמר כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח, מאי משמע, אמר רב יהודה תוציא חד צמחה תרי זרועיה תרי הרי ארבעה תצמיח חד הא חמשא וקים להו לרבנן דחמשא בשיתא לא ינקי מהדדי, ומנא לן דהא דקים להו לרבנן מילתא היא דכתיב לא תסיג גבול רעך וגו' גבול שגבלו ראשונים:

ישעיהו פרק סב

רמז תקו (המשך)

וקורא לך שם חדש עתידה כנסת ישראל שתאמר לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם הרי עדי קיימים שנאמר העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, א"ל הריני מעבירם שנאמר כי הנני בורא שמים חדשים וגו', אומרת לפניו רבש"ע הרי שמי קיים, א"ל הריני מעבירו שנאמר וקורא לך שם חדש, אומרת לפניו הרי שמי קרוי על שם הבעלים, א"ל הריני מעבירן שנאמר והסירותי את שמות הבעלים מפיה, אומרת אעפ"כ בני ביתי מזכירין אותן, א"ל ולא יזכרו עוד בשמם, א"ל רואה אני מקומות שקלקלתי ובושתי שנאמר ראי דרכך בגיא, א"ל הריני מעבירן שנאמר כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו: כי יבעל בחור בתולה, מאי משמע דהאי בית הבעל לישנא דמתיבותא הוא דכתיב כי יבעל בחור בתולה ומתרגמינן כמא דמיתותב עלם על בתולה יתיתיבון בגויך בניך: ומשוש חתן על כלה, תאני אבימי בריה דר' אבהו ימות המשיח לישראל שבעת אלפים שנה שנאמר ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך. על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם מאי אמרי, אמר רבא אתה תקום תרחם ציון וגו', רב נחמן אמר בונה ירושלים ה', ומעיקרא מאי הוו אמרי כי בחר ה' בציון אוה למושב לו: נשבע ה' בימינו, אמר רבין בר אדא אמר ר' יצחק מנין שהקב"ה מניח תפילין שנאמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו ואין ימינו אלא תורה שנאמר מימינו אש דת למו, עוזו זה תפילין שנאמר ה' עוז לעמו יתן, ומנין שהתפילין עוז הם לישראל דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ותניא ר"א הגדול אמר אלו תפילין שבראש, א"ל רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין תפילין דמרי עלמא מאי כתיב בהו מי כעמך ישראל, ומי משתבח קוב"ה בשבחייהו דישראל, אמר ליה אין דכתיב את ה' האמרת היום וה' האמירך היום, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכתיב שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי תינח בחד ביתא, בשאר בתי מאי, אמר ליה כי מי גוי גדול, ומי גוי גדול אשריך ישראל מי כמוך, או הנסה אלהים ולתתך עליון, אי הכי נפישי להו, אלא כי מי גוי גדול ומי גוי גדול בחד ביתא, אשריך ישראל או הנסה אלהים בחד ביתא, ולתתך עליון בחד ביתא וכולהו כתיבי באדרעיה. תניא מנין לאומר ימין שהיא שבועה שנאמר נשבע ה' בימינו, ומנין לאומר שמאל שהיא שבועה שנא' ובזרוע עוזו, וכן ה"א וירם ימינו ושמאלו על השמים וישבע בחי העולם: סולו סולו המסלה, אומרים ישראל לפני הקדוש ברוך הוא אתה יודע כחו של יצר הרע שהוא קשה, אומר להם הקדוש ברוך הוא היו מסקלין אותו בעוה"ז קימעא קימעא שנאמר סולו סולו המסלה סקלו מאבן ולעוה"ב אני עוקרו שנאמר והסירותי את לב האבן, אמרו לבת ציון הנה ישעך בא (כתוב ברמז תקע"ז):

ישעיהו פרק סג

רמז תקו (המשך)

אמר ריש לקיש בשלשה טעיות עתיד שר של אדום לטעות שנאמר מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה, טועה שאינה קולטת אלא בצר והוא גולה לבצרה. טועה שאינה קולטת אלא אדם והוא מלאך. טועה שאינה קולטת אלא שוגג והוא מזיד. מי זה בא מאדום (כתוב ברמז ת"מ). היה ר' ישמעאל אומר שלש מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות באחרית הימים שנאמר כי מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה, אחת בים ומפני קשת דרוכה ואחת ביבשה מפני חרב נטושה ואחת בכרך גדול שהוא כבד משניהם שנאמר ומפני כבד מלחמה, ומשם בן דוד יצמח ויראנו באבדן של אלו ושל אלו, ומשם יבא לארץ ישראל שנאמר מי זה בא מאדום וגו' מדוע אדום ללבושך, מי זה בא מאדום כשהקב"ה בא מאדום באים מלאכי השרת כנגדו ומוצאים את בגדיו שהם אדומים כתולעת שני, אומרים מדוע אדום ללבושך, אומר להם גת קטנה היתה לי ודרכתיה שנאמר פורה דרכתי לבדי, באותה שעה נוטל הקדוש ברוך הוא כל עונותם של ישראל ונותנם על עשו הרשע שנאמר ונשא השעיר עליו את כל עונותם, ואין שעיר אלא עשו הרשע שנאמר הן עשו אחי איש שעיר, אומר עשו לפני הקדוש ברוך הוא כמה כח יש לי שאתה נותן עלי כל עונות יעקב אחי, באותה שעה נוטל הקדוש ברוך הוא כל עונותם ונותנם על בגדיו ונעשים אדומים כתולעת שני ושוב מכבסן עד שנעשים לבנים כשלג שנאמר לבושיה כתלג חיור פורה דרכתי לבדי. כי יום נקם בלבי (כתוב ברמז צ"ב):

רמז תקז

אני מדבר בצדקה. זה שאמר הכתוב בעת ההיא יעמוד מיכאל, לעתיד לבא באים שרים ומקטרגים על ישראל ואומרים לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם וכי יש לפניך משוא פנים אם אלו עובדי עו"א אף אלו עובדי עו"א אם אלו מגלי עריות אף אלו מגלי עריות אם אלו שופכי דמים אף אלו שופכי דמים מפני מה הללו יורדין לגיהנם והללו אין יורדים, באותה שעה מיכאל סניגורן של ישראל משתתק שנאמר בעת ההיא יעמוד מיכאל העומד על בני עמך שהוא עומד ללמד סניגוריא על ישראל והוא משתתק ואין יעמוד אלא שתיקה שנאמר עמדו ולא ענו עוד, וכיון שהוא משתתק אומר הקדוש ברוך הוא מיכאל נשתתקת ואין אתה מלמד סנגוריא על בני חייך שאני מלמד ומדבר עליהם בצדקה ומושיען שנאמר אני מדבר בצדקה רב להושיע, ובאי זו צדקה רבי פנחס ור"י ור"א ח"א בצדקה שעשיתם עמי שקבלתם את התורה שאלמלא כן היכן היתה מלכותי, וחרינא אמר בצדקה שעשיתם עם עצמכם שאלמלא כן הייתי מכלה אתכם מן העולם שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו'. בעת ההיא ימלט עמך, בזכות מי, רבי אלעזר אומר בזכות יוסף הקדוש ברוך הוא מביט בכלם ואין בהם כיוסף שלא שמע לאדונתו, וכל ישראל נקראו על שם יוסף אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף, ר' שמואל בר נחמני אמר בשביל יחוסיהן שנאמר כל הנמצא כתוב בספר, ר' לוי אמר בזכות המילה כתיב הכא בעת ההיא ימלט עמך וכתיב התם בעת ההיא אמר ה' אל יהושע: מדוע אדום ללבושך. כתיב ויצא הראשון אדמוני, הוא אדום ותבשילו אדום, ארצו אדומה, גבוריו אדומים, לבושו אדום, ופורע ממנו אדום בלבושים אדומים. הוא אדום ויצא הראשון אדמוני, תבשילו אדום הלעיטני נא מן האדום, ארצו אדומה ארצה שעיר שדה אדום, גבוריו אדומים מגן גבוריהו מאדם. לבושיהם אדום אנשי חיל מתולעים, ופורע ממנו אדום דודי צח ואדום, בלבוש אדום מדוע אדום ללבושך. כי יום נקם בלבי (כתוב ברמז רצ"ו): רבי אומר ימות המשיח לישראל שס"ה שנה כמנין ימות החמה שנאמר כי יום נקם בלבי א"ר יוחנן ללבי גליתי לאברי לא גליתי, רשב"ל אומר ללבי גליתי למלאכי השרת לא גליתי. רבי שמואל מתני בשם רבי ירמיה אם יאמר לך אדם מתי קץ הגאולה בא אל תאמן שנאמר כי יום נקם בלבי לבא לפומא לא גלי פומא למאן גלי, ר' ברכיה ור' סימון בשם ריב"ל שלשה סמנין סמנתי לך בקברו של משה שנאמר ויקבור אותו בגיא וגו' וסוף לא ידע איש את קבורתו, על הקץ שנאמר סתום וחתום הדברים על אחת כמה וכמה. בכל צרתם לו צר (כתוב ברמז צ"ב וברמז קמ"ד), וכל זמן שישראל בנס כביכול הנס לפניו שנאמר ויקרא שמו ה' נסי, אמר משה הנס הזה שעשה המקום בגינו עשאו, שמחה לישראל שמחה לפניו שנאמר כי שמחתי בישועתך (כתוב ברמז תקע"ז):

רמז תקח

ויאמר אך עמי המה וגו'. דרש רבי אלעזר ברבי יוסי וכי לא חיה גלוי לפניו שהם עתידים לשקר תלמוד לומר אך, היה גלוי לפניו שהם עתידים לשקר, ומה ת"ל ויהי להם למושיע לא הושיען בבני אדם שהם עתידים לשקר אלא בבני אדם שאין עתידין לבגוד בו עולמים, וכן הוא אומר ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו, וכה"א אענך בסתר רעם אבחנך על מי מריבה סלה כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך, א"ר שמואל בר נחמני לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם בניך חטאו, אומר לפניו ימחו על קדושת שמך, אמר אומר ליעקב דהוה ליה צער גדול בנים דיבעי רחמי עלייהו, אומר לו בניך חטאו אמר לפניו ימחו על קדושת שמך. אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה, אומר ליצחק בניך חטאו, אומר לפניו רבש"ע בני ולא בניך, בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם בני בכורי עכשו בני ולא בניך, ועוד כמה שנותיו של אדם שבעים שנה שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה דל עשרים דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשין דל עשרים וחמש דלילותא פשו עשרים וחמש, דל תריסר ופלגא דצלותא ודמיכל ודבית הכסא פשו להו תריסר ופלגא אם אתה סובל את כלם מוטב ואם לאו פלגא עליך ופלגא עלי, פתחו ואמרו כי אתה אבינו, א"ל יצחק עד שאתם מקלסין לי קלסו להקב"ה ומחוי להו יצחק להקב"ה בעינייהו. מיד נושאים עיניהם למרום אומרים (כי) אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך:

ישעיהו פרק סד

רמז תקח (המשך)

כקדוח אש המסים. רבי ברכיה ורבי אבינא בשם רבי אבא בר כהנא בא מעשה בראשית ללמד על מתן תורה ונמצאת למד הימנה, כקדוח אש המסים המסיו אימתי חצה אש בין העליונים ובין התחתונים לא במתן תורה כך היא בברייתו של עולם, דבר אחר כקדוח אש המסים דור המבול שהיו חומסים נדונו באש דכתיב כי מלאה הארץ חמס, וכתיב אם לא נכחד קימנו ויתרם אכלה אש:

עין לא ראתה אלהים זולתך, א"ר חייא בר אבא אר"י כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לת"ח ולעושה פרקמטיא לת"ח ולמהנה ת"ח מנכסיו, אבל ת"ח עצמו עין לא ראתה וגו', וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כלן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעוה"ב עין לא ראתה וגו', ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כלם לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה (כתוב למעלה ברמז ת"צ):

אמר רבי אחא כל הברכות והטובות והנחמות שראו הנביאים לא לחנם הרשם הקדוש ברוך הוא לפרסמן, אלא כדי שייגעו ישראל בתורה ויקבלו שכר, שמא תאמר כולו ראו, ת"ל עין לא ראתה אלהים זולתך, ואי אפשר לומר שלא ראו אלא מקצת דכתיב כי לא יעשה ה' אלהים דבר וגו', וכיצד ראו, רבי ברכיה אמר כמין סדקא דחבית, ר' חייא אמר כסידקו של פתח, ורבי אמר סעודה ראו ומתן שכר לא ראו, ר' יוסי אמר לא סעודה ולא מתן שכר ראו:

מאי עין לא ראתה, א"ר יהושע בן לוי זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, רשבג"א זה עדן שלא שלטה בו עין בריה, אי הכי אדם היכן היה בגן, שמא תאמר גן זה עדן, ת"ל ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן גן לחוד ועדן לחוד, וכבגד עדים (כתוב ברמז תצ"ח):

רמז תקט

[סה, כ] לא יהיה משם עוד עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקלל:

כי הנער בן מאה שנה ימות, עולא רמי כתיב בלע המות לנצח, וכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות, הא בישראל הא בעו"א, ועו"א מאי בעי התם דכתיב ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם, כימי העץ ימי עמי (כתוב ברמז תר"ט):

[...]

[סה, כה] זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן ונחש עפר לחמו לא ירעו ולא ישחיתו בכל  הר קדשי אמר ה':

אמר ר' לוי לעתיד לבא הכל מתרפאין, חוץ מן הנחש וגבעוני, נחש מנין ונחש עפר לחמו, גבעוני מנין והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל.

רמז תקי

לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי. זה שאמר הכתוב בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב, אמר רב יהודה אמר רב בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו א"ל לשרו של ים פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם, אמר לפניו רבש"ע די שאבלע את מים שלי, מיד בעט בו הקדוש ברוך הוא והרגו שנאמר בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב, אמר ר' יצחק שמע מינה שרו של ים רהב שמו, ואלמלא מים מכסין אותו אין כל בריה יכולה לעמוד מפני ריחו שנאמר לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו' אל תקרי לים מכסים אלא לשרו של ים מכסים: '[צ"ע אם יש קשר למשיח]'

ישעיהו פרק סו

רמז תקי (המשך)

[סו, ז] בטרם תחיל ילדה בטרם יבוא חבל לה והמליטה זכר:

בטרם תחיל ילדה, עד שלא נולד משעבד הראשון נולד גואל האחרון, הדא הוא דכתיב וירד יהודה מאת אחיו

רמז תקיב

[סו, יט] ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים אל הגוים תרשיש פול ולוד משכי קשת תבל ויון האיים הרחקים אשר לא שמעו את שמעי ולא ראו את כבודי והגידו את כבודי בגוים:

ושמתי בהם אות וגו', מגיד הכתוב כשבא הקדוש ברוך הוא ליפרע מן העו"א שמו מתגדל בעולם ואומר שמה שבר רשפי קשת מגן וחרב, ואחריו מהו אומר נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו, ואומר ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה', ואומר כה אמר ה' יגיע מצרים וסחר כוש וגו', ואחריו מהו אומר אתה אל מסתתר, וכה"א ונשפטתי אתו בדבר ובדם ואח"כ כתיב והתגדלתי והתקדשתי והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בסוסים וברכב ובצבים, אין צבים אלא מטוכסים שלא יהו מחוסרות כלום, רבי אומר אין צבים אלא מחופים וכמו פקסאות יהו מחופין, וכן הוא אומר שש עגלות צב:

[סו, כא] וגם מהם אקח לכהנים ללוים אמר ה':

וגם מהם אקח (כתוב ברמז מ"ג):

[סו, כב] כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עשה עמדים לפני נאם ה' כן יעמד זרעכם ושמכם:

כי כאשר השמים החדשים, ר' יהודה בשם ר"א בנו של ר"י הגלילי שמים חדשים וארץ חדשה אין כתיב כאן אלא השמים החדשים והארץ החדשה אפילו שמים וארץ העתידים להבראות כבר הם ברואים מששת ימי בראשית, הדא הוא דכתיב בראשית ברא אלהים את השמים שמים שעלו במחשבה ואת הארץ שעלתה במחשבה, קל וחומר ומה שמים וארץ שלא נבראו אלא לכבודן של ישראל חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים, ק"ו צדיקים שבשבילם נברא העולם. ר' יהושע בן קרחה אומר דור הולך ודור בא אלא תקרי כן אלא ארץ הולכת וארץ באה ודור לעולם עומד לפי ששנו מעשיהם שנה עליהם סדורו של עולם, וכה"א והיה מספר בני ישראל כחול הים, כשישראל עושים רצונו של מקום כחול הים ואם לאו והיה מספר בני ישראל:

רמז תקיג

שאלה מטרונא אחת את רבי יוסי בן חלפתא כתיב בתורתכם למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו' אין אתם קיימים אלא כל זמן ששמים וארץ קיימים ועתידים שמים וארץ להתבלות ואתם כלים מן העולם שכך אמר ישעיה שאו לשמים עיניכם והביטו, אמר ליה חייך מאותו נביא שהוכחתני ממנו אני משיבך שנאמר כי כאשר השמים החדשים וגו',

רבי ינאי אומר כל צבאות השמים עוברים ומתחדשים בכל יום, ומה הם צבאות השמים הירח וכוכבים ומזלות, תדע לך שהוא כן, בא וראה כשהשמש באה ונוטה למערב הוא רוחץ במי אוקינוס ונרותיו מתכבין כאדם שהוא מכבה את האש בתוך המים, כך מימי אוקינוס מכבין שלהבת של שמש ואין נוגה לו כל הלילה עד שיבא במזרח ורוחץ בנהר של אש הנקרא נהר דינור, כאדם שהוא מדליק את נרו מתוך האש, כך השמש מדליק נרותיו ולובש שלהבותיו והולך להאיר על הארץ, וכן הירח וכוכבים, ולעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מחדש אותם ומוסיף על אורם שבעתים:

רמז תקיד

[סו, כד] והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה':

תניא ר"מ אומר במדה שאדם מודד בה מודדין לו, א"ל ר' יהודה וכי אפשר לומר כן אדם נותן מלא עומסו לעני בעוה"ז הקדוש ברוך הוא נותן לו מלא עומסו בעוה"ב, היכא מותיב להו והא כתיב ושמים בזרת תכן, א"ל ואתה אי אתה אומר כן אי זהו מרובה מדה טובה או מדת פורענות הוי אומר מדה טובה מרובה, במדה טובה הוא אומר ויצו שחקים ממעל, במדת פורענות הוא אומר ויצאו וראו וגו' עד ואשם לא תכבה, והלא אדם מושיט אצבעו באש בעולם הזה מיד הוא נכוה, אלא כשם שנותן הקדוש ברוך הוא כח לרשעים לקבל פורענותם כך נותן כח לצדיקים לקבל טובתם. זה שאמר הכתוב מתי אבוא ואראה פני אלהים, אמרו ישראל רבש"ע אימתי אתה מחזיר לנו את הכבוד שהיינו עולים בשלשת פעמי רגלים ורואים את השכינה, א"ל הקדוש ברוך הוא בני בעוה"ז הייתם עולים בשנה שלש פעמים, כשיגיע הקץ אתם עתידים להיות עולים שם בכל חדש וחדש שנאמר והיה מדי חדש בחדשו וגו':

מלאכי

רמז תקפט

וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אתם, אריב"ל כסף מטהר את הממזרים שנאמר מצרף ומטהר כסף, מאי מגישי מנחה בצדקה אמר רב יצחק צדקה עשה הקדוש ברוך הוא לישראל שמשפחה שנטמעה נטמעה. א"ר אלעזר אחת לששים שנה או לשבעים הקדוש ברוך הוא מביא דבר גדול לעולם ומכלה את הממזרים, ונוטל עמהם כשרים שלא לפרסם את החטאים. ארשב"ל במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת, שלא לפרסם את החטאים. כתיב וגם הוא חכם ויבא רע לא מסתברא אלא ויבא טוב, אלא שאפילו רעה שהקב"ה מביא לעולם בחכמה מביאה, ואת דבריו לא הסיר כל כך למה ויקם על בית מרעים וגו'. אמר ר' הונא אין ממזר חי יותר משלשים יום, אימתי בזמן שאינו מפורסם, ר' יוסי בשם ר' יוחנן אף כן אין הקדוש ברוך הוא נזקק אלא לשבטו של לוי שנאמר וישב מצרף ומטהר כסף (וזקק) [וטהר] את בני לוי וגו' כזהב וככסף. א"ר זעירא כאדם השותה בכוס נקי, אמר ר' אושעיא בגין דאנן לוים נפסיד, אמר ר' חנינא בריה דר' יונה אף לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא עושה עמהם צדקה מה טעם והיו לה' מגישי מנחה בצדקה: וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם. כימי משה שנאמר בו ותצא אש מלפני ה' ותאכל את העולה, וכשנים קדמוניות כימי שלמה שנאמר וכל בני ישראל רואים ברדת אש, רבי אומר כימי עולם כימי נח שנאמר כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי וכשנים קדמוניות כימי הבל שלא היתה ע"א בעולם, וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר. ר' יוחנן כי הוה מטי להאי קרא בכי אמר עבד שרבו קרבו לדין ומעיד בו תקנה יש לו. א"ר יוחנן אוי לנו ששקל עלינו הכתוב קלות כחמורות, אמר ר' לוי כל המטה דינו של גר כאלו מטה דינו של מעלה שנאמר ומטי גר, מטי כתיב. אמר ר' חנינא בר פפא כל העושה דבר ומתחרט בו מוחלין לו מיד שנאמר ולא יראוני הא יראוני מוחלין לו מיד (ברמז ש"ה ותתקל"ג): אני ה' לא שניתי. עתידה כנסת ישראל לומר לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע איני יודעת מי קלקל במי, ומי שנה במי, אם קלקלו ישראל במקום או המקום בישראל, כשהוא אומר ויגידו שמים צדקו הוי אומר ישראל קלקלו לפני המקום והמקום לא שנה בישראל שנאמר כי אני ה' לא שניתי (כתוב ברמז תקנ"ז):

רמז תקצ

ואשרו אתכם כל הגוים. עתידים ישראל להתקלס מן האומות, אמר ר"ש בן חלפתא כשהמטרונא מתקלס מאוהביה ומשכניה אין לה כבוד אלא כשמתקלסת מצרותיה זו היא כבודה, וכן הוא אומר ברוך תהיה מכל העמים, וכן הוא אומר ראוה בנות ויאשרוה, כגון פרעה אמר ליוסף אין נבון וחכם כמוך, וכן בלעם מברך ליעקב, לבן לרבקה, נ"נ לדניאל באדין נבוכדנאצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד, א"ר יהודה שני תלמידי חכמים הנוחים זה לזה בהלכה הקדוש ברוך הוא מקשיב להם שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ואין דבור אלא לשון נחת שנאמר ידבר עמים תחתינו, רב כהנא אמר בשם רבי לוי לשעבר אדם עושה מצוה והנביאים כתבוה וישמע ראובן ויצילהו מידם, ויצבט לה קלי עכשו שאין נביאים מי כותבה, אליהו ומלך המשיח והקב"ה חותם על ידיהם שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו (ברמז תר"ד), והיו לי (נאם) [אמר] ה' צבאות (ברמז ס"ג):

רמז תקצב

כי הנה היום בא בוער כתנור. שנו רבותינו קטני בני רשעי ישראל אינם באים לעולם הבא שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש וגו' אשר לא יעזוב להם שרש וענף שרש בעוה"ז וענף לעוה"ב דברי ר"ג, ר"ע אומר באים הם לעולם הבא שנאמר שומר פתאים ה' שכן בכרכי הים קורין לינוקא פתיא, ואומר גודו אילנא וחבלוהי ברם עקר שרשוהי בארעא שבוקו, ומה אני מקיים אשר לא יעזוב להם שרש וענף שלא יניח להם לא מצוה ולא שיורי מצוה. ד"א שרש זו נשמה, וענף זה הגוף, אבל קטני בני רשעי עובדי אלילים דברי הכל אינם באים לעולם הבא. ריש לקיש אמר אין גיהנם לע"ל אלא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתקה ורשעים נדונים בה שנאמר כי הנה היום בא בער כתנור וצדיקים מתרפאים בה שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, ולא עוד אלא שמתעדנין בה שנאמר ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק, א"ר אשי ש"מ האי חיגרא דשמשא מעלי:

רמז תקצג

ולהט אותם היום הבא. זה שאמר הכתוב אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וגו' היכן גלגל חמה ולבנה נתונים ברקיע השני שנאמר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים. ר' פנחס בש"ר אבהו אמר מקרא מלא הוא ואנשי כנסת הגדולה פרשוהו אתה הוא ה' לבדך, היכן הם כל צבאם נתונים ברקיע השני שהוא למעלה מן השמים, מן הארץ ועד הרקיע מהלך חמש מאות שנה ועביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה וכן מן הרקיע לרקיע ראה כמה גבוה. תנא בתקופת תמוז אין צל לכל בריה דכתיב ואין נסתר מחמתו, גלגל חמה יש לו נרתק מה טעם לשמש שם אהל בהם, וברכה של מים לפניו ובשעת יציאתו הקדוש ברוך הוא מתיש כחו במים שלא יצא וישרוף את העולם, אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מערטלו מנרתקו ומלהט בו את הרשעים שנאמר ולהט אותם היום הבא, רבנן אמרין יש גיהנם לעתיד לבא שנאמר נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים, ר' יהודה אומר לא יום ולא גיהנם אלא אש יוצא מגופו של רשע ומלהטתו שנאמר תהרו חשש תלדו קש, ר' יהושע אומר לעתיד לבא שמים מתנים צדקה שעשה הקדוש ברוך הוא עם עולמו שלא נתנם ברקיע הראשון שנאמר ויגידו שמים צדקו, שאם נתנם ברקיע ראשון לא היה בריה יכולה לעמוד מאשו של יום. אמר ר' יצחק שמש בשבת צדקה לעניים שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. ד"א וזרחה לכם יראי שמי, א"ר אשי אמר ר' זירא אמר ר' אלעזר אמר ר' מיאשה משמיה דר' יהודה בר אלעאי אלו הן בני אדם שיראים להוציא שם שמים לבטלה: וזרחה לכם יראי שמי. א"ל הקדוש ברוך הוא ליעקב אתה סימן לבניך מה אתה ביציאתך השקעתי לך חמה דכתיב וילן שם כי בא השמש ובחזרתך הזרחתי לך גלגל חמה דכתיב ויזרח לו השמש, כך בניך ביציאתן אומללה יולדת השבעה באה שמשה, ובחזרתן וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה. אבן טובה היתה לו לאברהם אבינו שכל הרואה אותה אם היה חולה מתרפא שנאמר וה' ברך את אברהם בכל, וכשמת נטלה הקדוש ברוך הוא וקבעה בגלגל חמה שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, כנפים לשמש כו', גדול כחן של גומלי חסדים (ברמז תר"ב). ועסותם רשעים (ברמז תקפ"ב). תנא דבי אליהו עתיד הקדוש ברוך הוא לישב בבית המדרש הגדול שלו וצדיקים לפניו ואומרים על טהור טהור ועל טמא טמא, ואחר כך מביאין את הרשעים ודנין אותם לפניהם יש נדונין שלשים יום וכו' ויש שלשה חדשים ויש ששה חדשים, כללו של דבר שנו חכמים במשנה משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש, ואחר כך באים הצדיקים ואומרים רבש"ע אותם בני אדם שהיו משכימין ומעריבין לבית הכנסת וקורין את שמע ומתפללים ועושים שאר מצות, מיד אומר הקדוש ברוך הוא אם כן הוא לכו ורפאו אותם, מיד הולכים הצדיקים ועומדין על אפרן של רשעים ומבקשים עליהם רחמים והקב"ה מעמידן על רגליהם מאפרן מתחת כפות רגליהם של צדיקים ומביאן לחיי העולם הבא, לכך נאמר ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם:

רמז תקצה

[...]

הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, אמר רבי שמעון בן פזי אריב"ל בשם בר קפרא כל המקיים שלש סעודות בשבת נצול משלש פורעניות, מחבלו של משיח, מדינה של גיהנם, וממלחמת גוג ומגוג, מחבלו של משיח כתיב הכא יום וכתיב התם הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה', מדינה של גיהנם כתיב הכא יום וכתיב יום עברה היום ההוא, וממלחמת גוג ומגוג כתיב הכא יום וכתיב התם ביום בוא גוג (ברמז ר"מ), אמר רבי יהושע משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן ורחקה בן ציון בזרוע, ועוד אחרת היתה וקרבה בן ציון בזרוע כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לקרב ולרחק. רבי יהודה אומר לקרב ולא לרחק, ר' שמעון אומר להשוות את המחלוקת, וחכ"א לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, ואומר והשיב לב אבות על בנים:

אמרו ישראל בגאולה ראשונה כתיב שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו, שלח לי אף שנים כנגדם שלח אורך ואמתך, אמר הקדוש ברוך הוא הנני משלח שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא הרי אחד, והשני הן עבדי אתמך בו בחירי רצתה נפשי. רבי יהודה אומר אם אין ישראל עושים תשובה אין נגאלים, ואין עושים תשובה אלא מתוך צער וטלטול ומתוך שאין להם מחיה, ואין עושים תשובה עד שיבא אליהו שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, מה כתיב אחריו והשיב לב אבות על בנים: