שינויים

פירושים רבים נוספים נאמרו בביאור מאמר זה, ומהם: המשיח מגיע על ידי התעסקות יתירה בביאת משיח – עד שנעשה 'למעלה מן הדעת', משיח מגיע על-ידי שהמקטרג מסיח ממנו את הדעת, משיח יגיע על ידי אמונה פשוטה שלמעלה מהבנה ומדעת, משיח מגיע על ידי שהקב"ה מסיח דעת מן הרשעים, וכן פירושים נוספים.

פירושים רבים נוספים נאמרו בביאור מאמר זה, ומהם: המשיח מגיע על ידי התעסקות יתירה בביאת משיח – עד שנעשה 'למעלה מן הדעת', משיח מגיע על-ידי שהמקטרג מסיח ממנו את הדעת, משיח יגיע על ידי אמונה פשוטה שלמעלה מהבנה ומדעת, משיח מגיע על ידי שהקב"ה מסיח דעת מן הרשעים, וכן פירושים נוספים.

הרבי מבאר כי יש לעסוק בהתלהבות בקירוב הגאולה ולצפות בכל עת לביאתה, וכי אין הדברים עומדים בסתירה למאמר חז"ל זה, ואדרבה – משמעותו שיש להתעסק עוד ועוד בביאת המשיח הקריבה.</p>

הרבי מבאר כי יש לעסוק בהתלהבות בקירוב הגאולה ולצפות בכל עת לביאתה, וכי אין הדברים עומדים בסתירה למאמר חז"ל זה, ואדרבה – משמעותו שיש להתעסק עוד ועוד בביאת המשיח הקריבה.</p>

<strong>בהרחבה: </strong>

 

== בהרחבה ==

 

נאמר בגמרא (<strong>סנהדרין צז, א) </strong>"אין בן דוד בא . . עד שיתייאשו מן הגאולה שנאמר "ואפס עצור ועזוב", כביכול אין סומך ועוזר לישראל. כי הא דרב זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה, אמר להו במטותא מנייכו לא תרחקוה. דתנינא ג' באין בהיסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב". <strong>רש"י שם</strong> "דמיעסקי בה - לידע מתי יבוא".

נאמר בגמרא (<strong>סנהדרין צז, א) </strong>"אין בן דוד בא . . עד שיתייאשו מן הגאולה שנאמר "ואפס עצור ועזוב", כביכול אין סומך ועוזר לישראל. כי הא דרב זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה, אמר להו במטותא מנייכו לא תרחקוה. דתנינא ג' באין בהיסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב". <strong>רש"י שם</strong> "דמיעסקי בה - לידע מתי יבוא".

(=אין בן דוד בא, עד שיתייאשו ישראל מן הגאולה, כפי שמובן מן הפסוק "ואפס עצור ועזוב", כלומר שלא יהיה עוזר וסומך לעם ישראל, ואפילו הגאולה לא תחזק את עם ישראל. כמו הסיפור שאירע עם רב זירא שכאשר מצא חכמים שעסקו בסוגיית זמן הגעת המשיח, אמר להם "בבקשה מכם, אל תרחיקו אותו", ומכאן מובן שהעיסוק בשאלה מתי יבוא משיח – מרחק הגעתו. דבר זה מקבל חיזוק ממקור נוסף, בו מובאים שלשה דברים הבאים 'בהיסח הדעת' – משיח, מציאה ועקרב). דברים אלו הובאו במקורות נוספים<ref>ילקו"ש, דברים האזינו רמז תתקמו "ואפס עצור ועזוב", כביכול אין עוזר וסמומך לישראל כי הא דרב זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה א"ל במטותא מיניכיו לא תירחקוניה דתניא שלשה באין בהיסח הדעת ואלו הן משיח מציאה ועקרב". שם סוף עמוס.</ref>

(=אין בן דוד בא, עד שיתייאשו ישראל מן הגאולה, כפי שמובן מן הפסוק "ואפס עצור ועזוב", כלומר שלא יהיה עוזר וסומך לעם ישראל, ואפילו הגאולה לא תחזק את עם ישראל. כמו הסיפור שאירע עם רב זירא שכאשר מצא חכמים שעסקו בסוגיית זמן הגעת המשיח, אמר להם "בבקשה מכם, אל תרחיקו אותו", ומכאן מובן שהעיסוק בשאלה מתי יבוא משיח – מרחק הגעתו. דבר זה מקבל חיזוק ממקור נוסף, בו מובאים שלשה דברים הבאים 'בהיסח הדעת' – משיח, מציאה ועקרב). דברים אלו הובאו במקורות נוספים<ref>ילקו"ש, דברים האזינו רמז תתקמו "ואפס עצור ועזוב", כביכול אין עוזר וסמומך לישראל כי הא דרב זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה א"ל במטותא מיניכיו לא תירחקוניה דתניא שלשה באין בהיסח הדעת ואלו הן משיח מציאה ועקרב". שם סוף עמוס.</ref>

<p dir="rtl" align="center"><strong>שני סוגי היסח הדעת – מציאה ועקרב</strong>

== שני סוגי היסח הדעת – מציאה ועקרב ==

 

<strong>המהרש"א<ref>חדא"ג, שם: "שלשה באין - כלל אלו השלשה בעניין זה: אם זכה בהיסח הדעת של משיח - יבא לו משיח כהיסח הדעת של מציאה, ששמחה וטובה יהיה לו. לא זכה - יהיה לו ביאת המשיח כהיסח הדעת דנשיכת עקרב, לרעה לו.</ref>

<strong>המהרש"א<ref>חדא"ג, שם: "שלשה באין - כלל אלו השלשה בעניין זה: אם זכה בהיסח הדעת של משיח - יבא לו משיח כהיסח הדעת של מציאה, ששמחה וטובה יהיה לו. לא זכה - יהיה לו ביאת המשיח כהיסח הדעת דנשיכת עקרב, לרעה לו.</ref>

</ref>, שעקרב ומציאה הם שני סוגים של היסח הדעת: יש היסח דעת שמאמין שהדבר יכול לקרות, אך איננו נותן ליבו לכך, כמו אדם שמאמין שיכול למצוא מציאה, אך איננו מחכה ומצפה לרגע זה. ויש היסח דעת של עקרב, שאיננו מאמין שדבר זה יכול לקרות, כמו שאינו מאמין שיבאו עקרב ויכישו, ולכן אינו מפחד לעמוד במקום זה.

</ref>, שעקרב ומציאה הם שני סוגים של היסח הדעת: יש היסח דעת שמאמין שהדבר יכול לקרות, אך איננו נותן ליבו לכך, כמו אדם שמאמין שיכול למצוא מציאה, אך איננו מחכה ומצפה לרגע זה. ויש היסח דעת של עקרב, שאיננו מאמין שדבר זה יכול לקרות, כמו שאינו מאמין שיבאו עקרב ויכישו, ולכן אינו מפחד לעמוד במקום זה.

וגם בהמתנה והציפייה למשיח ישנם שני סוגים אלו: יש המאמין במשיח אך אינו מחכה לו בכל רגע, ויש מי שאינו מאמין בו כלל ומלעיג על המצפים לו. והמאמין בו – הוא הזוכה ומקבל המשיח באופן של מציאה, ששמח בביאתו. ומי שאינו מאמין בו – מקבל באופן של עקרב שאינו נהנה מביאתו.</p>

וגם בהמתנה והציפייה למשיח ישנם שני סוגים אלו: יש המאמין במשיח אך אינו מחכה לו בכל רגע, ויש מי שאינו מאמין בו כלל ומלעיג על המצפים לו. והמאמין בו – הוא הזוכה ומקבל המשיח באופן של מציאה, ששמח בביאתו. ומי שאינו מאמין בו – מקבל באופן של עקרב שאינו נהנה מביאתו.</p>

<p dir="rtl" align="center"><strong>ביאורים נוספים</strong>

 

== ביאורים נוספים ==

 

<strong>הרמח"ל<ref>אדיר במרום ח"א, בריך ברי לעתיק יומין: "וסוד העניין הוא מה שאמרו חז"ל: משיח מציאה ועקרב באים בהיסח הדעת סנהדרין צז וצריך להבין מהו ענין האבידה כדי להבין מהו ענין המציאה.

<strong>הרמח"ל<ref>אדיר במרום ח"א, בריך ברי לעתיק יומין: "וסוד העניין הוא מה שאמרו חז"ל: משיח מציאה ועקרב באים בהיסח הדעת סנהדרין צז וצריך להבין מהו ענין האבידה כדי להבין מהו ענין המציאה.

אך הענין הוא כי כל המאורות הצריכים להנהגה כבר נסדרו בסדר זה אחר זה לפי ענין הנהגתם ולכן הפעולה המגעת אל המאורות הנה תתגלגל ממאור למאור עד המקום אשר יהיה לה כח להגיע אמנם לפעמים יהיה שמאור א' לא ימצא והענין הוא כי ההנהגה היא בזו"ן כמו ששמעת כבר אך אימא היא העומדת על ההנהגה להניעה כרצונה בסוד כי אלהים שופט ובאמת הדעת של הז"א שם הוא ענין הידיעה פירוש כי מה שנסדר בכחו הוא המנהג והנה לפעמים מתחזק כח אימא על אחד מן המאורות ותאסוף אליה שליטתו כי הכל ממנה יוצא והיא הנותנת הכח וכאשר תטול היא המאור ההוא בעצמו או חלק מכח המאור ההוא אז המאור נקרא שהוא כמו אבד ולא נמצא ולכן ההתעוררות התחתון לא יגיע אליו כלל.

אך הענין הוא כי כל המאורות הצריכים להנהגה כבר נסדרו בסדר זה אחר זה לפי ענין הנהגתם ולכן הפעולה המגעת אל המאורות הנה תתגלגל ממאור למאור עד המקום אשר יהיה לה כח להגיע אמנם לפעמים יהיה שמאור א' לא ימצא והענין הוא כי ההנהגה היא בזו"ן כמו ששמעת כבר אך אימא היא העומדת על ההנהגה להניעה כרצונה בסוד כי אלהים שופט ובאמת הדעת של הז"א שם הוא ענין הידיעה פירוש כי מה שנסדר בכחו הוא המנהג והנה לפעמים מתחזק כח אימא על אחד מן המאורות ותאסוף אליה שליטתו כי הכל ממנה יוצא והיא הנותנת הכח וכאשר תטול היא המאור ההוא בעצמו או חלק מכח המאור ההוא אז המאור נקרא שהוא כמו אבד ולא נמצא ולכן ההתעוררות התחתון לא יגיע אליו כלל.

ויומתק יותר שגם "מציאה" "ועקרב" הם מהענינים שבאים בהיסח הדעת (ג' באין בהיסח הדעת משיח מציאה ועקרב), והיינו שביאת המשיח היא ע"י העבודה באופן של היסח הדעת שהו"ע בירור הניצוצות שבדברים ההפכיים עניני לעו"ז שמנגדים לקדושה כמו עקרב שבירורם הוא כמשל המציאה.

ויומתק יותר שגם "מציאה" "ועקרב" הם מהענינים שבאים בהיסח הדעת (ג' באין בהיסח הדעת משיח מציאה ועקרב), והיינו שביאת המשיח היא ע"י העבודה באופן של היסח הדעת שהו"ע בירור הניצוצות שבדברים ההפכיים עניני לעו"ז שמנגדים לקדושה כמו עקרב שבירורם הוא כמשל המציאה.

</ref>, ש"הסחת הדעת', הוא עבודה בדבר הפכי מהדבר אותו רוצים, ואם-כן, 'הסחת דעת' מהמשיח, הוא עבודת ה' בבירור הניצוצות דווקא בדברים רחוקים, ואפילו הפכיים מקדושה, ולכן משיח נמנה יחד עם 'מציאה', ו'עקרב'. כמשל לכך שצריך לחפש את המציאה דווקא במקום שנאבדה, ב'עקרב', המסמל דברים הרחוקים והפוכים מן הקדושה.</p>

</ref>, ש"הסחת הדעת', הוא עבודה בדבר הפכי מהדבר אותו רוצים, ואם-כן, 'הסחת דעת' מהמשיח, הוא עבודת ה' בבירור הניצוצות דווקא בדברים רחוקים, ואפילו הפכיים מקדושה, ולכן משיח נמנה יחד עם 'מציאה', ו'עקרב'. כמשל לכך שצריך לחפש את המציאה דווקא במקום שנאבדה, ב'עקרב', המסמל דברים הרחוקים והפוכים מן הקדושה.</p>

<p dir="rtl" align="center"><strong>הסברים ורמזים על פי מאמר חז"ל זה</strong>

 

== הסברים ורמזים על פי מאמר חז"ל זה ==

 

<strong>ורבי יהודה החסיד<ref>ספר גימטריאות לר"י חסיד, רל:

<strong>ורבי יהודה החסיד<ref>ספר גימטריאות לר"י חסיד, רל:

"כי פתאום יקום אידם ופיד שניהם" (משלי כד) ר"ת יאוש, שיבוא משיח ביאוש ואליהו ב"פתאום יבא אל הילכו האדון אשר אתם מבקשים" (מלאכי) אז ינקום, "ופיד" על "שניהם" - על ע"ז ועובדיה.

"כי פתאום יקום אידם ופיד שניהם" (משלי כד) ר"ת יאוש, שיבוא משיח ביאוש ואליהו ב"פתאום יבא אל הילכו האדון אשר אתם מבקשים" (מלאכי) אז ינקום, "ופיד" על "שניהם" - על ע"ז ועובדיה.

<strong>וביאור נוסף<ref>רב ייבי חידושי תהלים ג ע' יג: "אני שכבתי ואישנה הקיצותי כי ה' יסמכני", נראה לפרש בעזה"י דהנה רז"ל אמרו בפרק חלק "שלשה באין בהסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב", וזה שייך אצל כל איש אפי' כשיש צרה ליחיד הוא נגאל ממנה אז הוא כאילו בא משיח אצלו וצריך להיות בהסח הדעת וזהו פי הפסוק אדלעיל קאי שאמר דוד שרוצה להיות בצרה שירדפו אותו שונאיו והש"י יעזור לו כשיתפלל אליו הגם שלפעמים יקרא והש"י אינו עונה לו תיכף לעזור לו מצרתו וקודם שיבוא לו הישועה מצריו צר לו מאוד וקל לנטות מדרך הטוב לכן אמר אני שכבתי דהיינו כשאני שוכב לפני שונאי שרודפים אותי ואינני יכול לעלות ולהתגבר עליהם אזי ואישנה דהיינו שאני מסיח דעת ממנה כמו האדם בשעת שינה מסיח דעת מן דברים הצריכים לו ואז כשאני מסיח דעת אני נגאל מן הצרה ודומה לי כאלו בא לי משיח כיון שנגאלתי מן הצרה וזהו הקיצותי והטעם שהגאולה באה בהיסח הדעת דכשהאדם בדעתו אזי מחשב פעולות להנצל מן הצרה ואין לו בטחון גמור על הש"י לכך אין לו עזר מן הש"י שהש"י אומר כיון שאתה רוצה להציל עצמך בפעולות אין אני רוצה לעזור לך ואראה איך אתה תוכל לעזור לך בעצמך אבל כשאדם מסיח דעת מן הצרה ואומר מה לי לעשות פעולות הש"י יעשה מה שרוצה אז עוזר לו הש"י וזהו כי ה יסמכני.</ref></strong> הוא, שכל גאולה שיש לאדם, מכל צרה שהיא, נקרא כאילו משיח בא אצלו. וצריך הוא להיות ב'היסח הדעת' בשביל לזכות לגאולה, כלומר, שיהיה בבטחון גמור בה' שיעזור לו, ולא יסמוך על עצמו בפעולות שונות להנצל מצרה זו.

<strong>וביאור נוסף<ref>רב ייבי חידושי תהלים ג ע' יג: "אני שכבתי ואישנה הקיצותי כי ה' יסמכני", נראה לפרש בעזה"י דהנה רז"ל אמרו בפרק חלק "שלשה באין בהסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב", וזה שייך אצל כל איש אפי' כשיש צרה ליחיד הוא נגאל ממנה אז הוא כאילו בא משיח אצלו וצריך להיות בהסח הדעת וזהו פי הפסוק אדלעיל קאי שאמר דוד שרוצה להיות בצרה שירדפו אותו שונאיו והש"י יעזור לו כשיתפלל אליו הגם שלפעמים יקרא והש"י אינו עונה לו תיכף לעזור לו מצרתו וקודם שיבוא לו הישועה מצריו צר לו מאוד וקל לנטות מדרך הטוב לכן אמר אני שכבתי דהיינו כשאני שוכב לפני שונאי שרודפים אותי ואינני יכול לעלות ולהתגבר עליהם אזי ואישנה דהיינו שאני מסיח דעת ממנה כמו האדם בשעת שינה מסיח דעת מן דברים הצריכים לו ואז כשאני מסיח דעת אני נגאל מן הצרה ודומה לי כאלו בא לי משיח כיון שנגאלתי מן הצרה וזהו הקיצותי והטעם שהגאולה באה בהיסח הדעת דכשהאדם בדעתו אזי מחשב פעולות להנצל מן הצרה ואין לו בטחון גמור על הש"י לכך אין לו עזר מן הש"י שהש"י אומר כיון שאתה רוצה להציל עצמך בפעולות אין אני רוצה לעזור לך ואראה איך אתה תוכל לעזור לך בעצמך אבל כשאדם מסיח דעת מן הצרה ואומר מה לי לעשות פעולות הש"י יעשה מה שרוצה אז עוזר לו הש"י וזהו כי ה יסמכני.</ref></strong> הוא, שכל גאולה שיש לאדם, מכל צרה שהיא, נקרא כאילו משיח בא אצלו. וצריך הוא להיות ב'היסח הדעת' בשביל לזכות לגאולה, כלומר, שיהיה בבטחון גמור בה' שיעזור לו, ולא יסמוך על עצמו בפעולות שונות להנצל מצרה זו.

<strong>ובתוספות השלם<ref>מגילות "ד"א, ופורץ גדר, זו אדום שהחריבה ירושלים ובית המקדש, ישכנו נחש זה המשיח הבא בהיסח הדעת כנחש, ופרץ גדר בגי' זה נבוכדנצר".</ref></strong>רמז מהפסוק "ופורץ גדר ישכנו נחש", שפורץ גדר זו מלכות אדום שהחריבה את ירושלים, וישכנו נחש – הוא מלך המשיח הבא בהיסח הדעת, כנחש.</p>

<strong>ובתוספות השלם<ref>מגילות "ד"א, ופורץ גדר, זו אדום שהחריבה ירושלים ובית המקדש, ישכנו נחש זה המשיח הבא בהיסח הדעת כנחש, ופרץ גדר בגי' זה נבוכדנצר".</ref></strong>רמז מהפסוק "ופורץ גדר ישכנו נחש", שפורץ גדר זו מלכות אדום שהחריבה את ירושלים, וישכנו נחש – הוא מלך המשיח הבא בהיסח הדעת, כנחש.</p>

<p dir="rtl" style="text-align: right;" align="center"><strong>בחסידות חב"ד</strong>

 

== בחסידות חב"ד ==

 

<strong>עוד ביאר אדמו"ר<ref>מאמרי אדמוה"ז, נביאים ע' ד "ובזה יובן ג"כ מ"ש שמשיח לא יבא רק בהיסח הדעת דווקא כמ"ש רבי זירא לרבנן במטותא מנייכו לא תדחקוהו כו' לפי ששורש משיח הוא למעלה מן הדעת לגמרי והוא בבחי' מלך שלמעלה מן הטעם ודעת לגמרי ע"כ בהיסח הדעת שהוא למעלה מן הדעת יבא ובבחי' הדעת הוא נבדל ונעלם וזהו לא תדחקוהו כו' וד"ל ובזה יובן ג"כ מ"ש דביקש יעקב לגלות הקץ ונסתלק ממנו שכינה כמ"ש במ"א בענין צדיק ורשע לא קאמר שהדבר הבא בדבור כן יקום אבל במחשבה יוכל הדבר להשתנות כו' ובחירה דצדיק ורשע למעלה מן הטעם ע"כ אינו בא בדבור וזהו הכלל גדול דרצון הבא בטעם הוא הבא בדבור ולא ישונה אבל הרצון שלמעלה מהתלבשו' בחכמה לגמרי לא יבא בדיבור כי הדיבור לא ישונה והרצון הזה שבמחשבה למעלה מן השכל יוכל להשתנות כו' וזהו הטעם שקץ משיח להיותו ברצון הפשוט שלמעלה מן הטעם ע"כ אינו בא בדבור ולכך נאמר בדניאל סתום וחתום כו' ויעקב ביקש לגלות בדבור ונסתלקה שכינה ממנו לפי שאם היה בא בדבור לא היה בו שינוי והוא למעלה מבחי' הדבור כידוע דאין שורש הדבור רק בחכמה דאבא יסד ברתא כו' וע"כ אנו רואים שיש שינויי' למעלה בקץ משיח שהיה הרבה קיצין ונשתנו כמ"ש כל הקיצין כלו כו' וז"ש אוי למחשבי קיצין כו' מטעם הנ"ל שהוא למעלה מן הדעת ע"כ אינו בא רק בהיסח הדעת והכל ענין א' וד"ל.</ref> הזקן<ref>מאמרי אדה"ז הקצרים ע' קץ ע' תקלט: טעם שנסתלקה השכינה מיעקב כשביקש לגלות את הקץ כי משיח בא בהיסח הדעת כמ"ש ר"ז לרבנן במטותא מנייכו לא כו' לפי שהוא התגלות ההארה שלמעלה מהדעת לכן א"א להגיע שם ע"י הדעת ויכול הקץ להתאחר מזמן לזמן כי סיבת איחור הגלות מחמת שעדיין לא נשלמו הבירורי' והנה בהמשך הזמן הם חוטאים עוד ע"כ הוא מעכב וחוזר ומתעכב כו' ולכן יש רמז להרבה זמנים על הקץ שאז בזמן יעקב הי' הקץ כך מחמת שלא חטאו כ"כ ואח"כ בימי דניאל נתאחר לפי שחטאו וכן אח"כ בימי רשב"י כו' אך אלו הי' יעקב מגלה להם הקץ בדיבור פי' כפי שהי' אז לפי אותו הזמן אזי גם אח"כ לא הי' יכול להשתנות שלכן צדיק ורשע לא קאמר הגם שבמח' יודע אבל עדיין יוכל האדם לשנות אבל משיצא בדיבור כתי' הוא אמר ויהי כו' שלא יוכל להשתנות.</ref></strong>שזהו הטעם שנסתלקה השכינה מיעקב כשביקש לגלות את הקץ. ואם היה מגלה להם יעקב את הקץ, לא היה יכול להדחות, כי אז היה מגיע לבחינה שבדעת. ועתה, שהוא התגלות ההארה שלמעלה מהדעת, יכול הקץ להידחות מזמן לזמן. ששורש המשיח הוא למעלה מן הדעת לגמרי 'בהיסח הדעת', ולכן לא גילה יעקב את הקץ, כי דבר הבא בדיבור אינו יכול להשתנות, אך הרצון כן.

<strong>עוד ביאר אדמו"ר<ref>מאמרי אדמוה"ז, נביאים ע' ד "ובזה יובן ג"כ מ"ש שמשיח לא יבא רק בהיסח הדעת דווקא כמ"ש רבי זירא לרבנן במטותא מנייכו לא תדחקוהו כו' לפי ששורש משיח הוא למעלה מן הדעת לגמרי והוא בבחי' מלך שלמעלה מן הטעם ודעת לגמרי ע"כ בהיסח הדעת שהוא למעלה מן הדעת יבא ובבחי' הדעת הוא נבדל ונעלם וזהו לא תדחקוהו כו' וד"ל ובזה יובן ג"כ מ"ש דביקש יעקב לגלות הקץ ונסתלק ממנו שכינה כמ"ש במ"א בענין צדיק ורשע לא קאמר שהדבר הבא בדבור כן יקום אבל במחשבה יוכל הדבר להשתנות כו' ובחירה דצדיק ורשע למעלה מן הטעם ע"כ אינו בא בדבור וזהו הכלל גדול דרצון הבא בטעם הוא הבא בדבור ולא ישונה אבל הרצון שלמעלה מהתלבשו' בחכמה לגמרי לא יבא בדיבור כי הדיבור לא ישונה והרצון הזה שבמחשבה למעלה מן השכל יוכל להשתנות כו' וזהו הטעם שקץ משיח להיותו ברצון הפשוט שלמעלה מן הטעם ע"כ אינו בא בדבור ולכך נאמר בדניאל סתום וחתום כו' ויעקב ביקש לגלות בדבור ונסתלקה שכינה ממנו לפי שאם היה בא בדבור לא היה בו שינוי והוא למעלה מבחי' הדבור כידוע דאין שורש הדבור רק בחכמה דאבא יסד ברתא כו' וע"כ אנו רואים שיש שינויי' למעלה בקץ משיח שהיה הרבה קיצין ונשתנו כמ"ש כל הקיצין כלו כו' וז"ש אוי למחשבי קיצין כו' מטעם הנ"ל שהוא למעלה מן הדעת ע"כ אינו בא רק בהיסח הדעת והכל ענין א' וד"ל.</ref> הזקן<ref>מאמרי אדה"ז הקצרים ע' קץ ע' תקלט: טעם שנסתלקה השכינה מיעקב כשביקש לגלות את הקץ כי משיח בא בהיסח הדעת כמ"ש ר"ז לרבנן במטותא מנייכו לא כו' לפי שהוא התגלות ההארה שלמעלה מהדעת לכן א"א להגיע שם ע"י הדעת ויכול הקץ להתאחר מזמן לזמן כי סיבת איחור הגלות מחמת שעדיין לא נשלמו הבירורי' והנה בהמשך הזמן הם חוטאים עוד ע"כ הוא מעכב וחוזר ומתעכב כו' ולכן יש רמז להרבה זמנים על הקץ שאז בזמן יעקב הי' הקץ כך מחמת שלא חטאו כ"כ ואח"כ בימי דניאל נתאחר לפי שחטאו וכן אח"כ בימי רשב"י כו' אך אלו הי' יעקב מגלה להם הקץ בדיבור פי' כפי שהי' אז לפי אותו הזמן אזי גם אח"כ לא הי' יכול להשתנות שלכן צדיק ורשע לא קאמר הגם שבמח' יודע אבל עדיין יוכל האדם לשנות אבל משיצא בדיבור כתי' הוא אמר ויהי כו' שלא יוכל להשתנות.</ref></strong>שזהו הטעם שנסתלקה השכינה מיעקב כשביקש לגלות את הקץ. ואם היה מגלה להם יעקב את הקץ, לא היה יכול להדחות, כי אז היה מגיע לבחינה שבדעת. ועתה, שהוא התגלות ההארה שלמעלה מהדעת, יכול הקץ להידחות מזמן לזמן. ששורש המשיח הוא למעלה מן הדעת לגמרי 'בהיסח הדעת', ולכן לא גילה יעקב את הקץ, כי דבר הבא בדיבור אינו יכול להשתנות, אך הרצון כן.

<strong>והרבי הרש"ב</strong><ref>בשעה שהקדימו תער"ב תיט: אמנם בחי' מקיף דאו"ח דמשפיע הוא שאינו בא בבחי' השפעה אל המקבל אדרבה עיקר ענינו הוא היפך השפע שלא יומשך למטה לא בגילוי ולא העלם היינו בבחי' המשכה נעלמת כו' אלא להעלים ולהסתיר הדבר עצמו להיות נעלם לגמרי מכל רואה ומכל משיג כו' ולא שמעלים אותו אלא שממילא מתעלם בעצמו וכמשי"ת בסמוך והיינו לפי שזהו מה שנעלם מצד עצמו שאינו בגדר גילוי לא מה שהמקבל לא יוכל לקבל בכלי מוחו כ"א שהדבר בעצם אינו בגדר גילוי וע"כ לא בא בבחי' השפעה וגילוי כלל כו' והן הדברים סתומים ונעלמים שאינם נראים ונגלים כלל אפי' אפס קצהו וכמו ואתה חתום וסתום הדבר כו' דענין הקץ הוא נסתר ונעלם לגמרי שאינו נגלה כלל ואדרבה נראה ח"ו ההיפך מזה כו' כידוע דמשיח בן דוד בא בהיסח הדעת שזהו מצד ריבוי ההעלמות וההסתרים כו' שהן מצד ההתעלמות כו' והיינו לפי שאמיתי' הגילוי דמשיח הוא שיתגלה בחי' עדן עילאה סתימאה שזהו מה שסתום בעצם כו' ולפי שמתעלם בעצמותו ביותר ע"כ עוד נראה להיפך כו' וכמו משלי שלמה שאינו נראה כלל החכ' שבזה רק מה שאנו יודעים שיש בזה חכ' אבל בהתגלות הרי לא נגלה כלל החכ' שבזה כו' וכמו כח השכל ההיולי העצמי שכלול בעצם הנפש שהוא בבחי' סתום מצ"ע שאינו בבחי' מקור כלל כו' ומה שסתום בעצם תמיד הוא חוזר אל העצמות בהעלם אחר העלם כו'.</ref> כתב שמשיח בא בהיסח הדעת מצד ריבוי ההעלמות וההסתרים, כי אמיתית עניין המשיח הוא בחינה גבוהה שאין המקבל יכול להשיג.

<strong>והרבי הרש"ב</strong><ref>בשעה שהקדימו תער"ב תיט: אמנם בחי' מקיף דאו"ח דמשפיע הוא שאינו בא בבחי' השפעה אל המקבל אדרבה עיקר ענינו הוא היפך השפע שלא יומשך למטה לא בגילוי ולא העלם היינו בבחי' המשכה נעלמת כו' אלא להעלים ולהסתיר הדבר עצמו להיות נעלם לגמרי מכל רואה ומכל משיג כו' ולא שמעלים אותו אלא שממילא מתעלם בעצמו וכמשי"ת בסמוך והיינו לפי שזהו מה שנעלם מצד עצמו שאינו בגדר גילוי לא מה שהמקבל לא יוכל לקבל בכלי מוחו כ"א שהדבר בעצם אינו בגדר גילוי וע"כ לא בא בבחי' השפעה וגילוי כלל כו' והן הדברים סתומים ונעלמים שאינם נראים ונגלים כלל אפי' אפס קצהו וכמו ואתה חתום וסתום הדבר כו' דענין הקץ הוא נסתר ונעלם לגמרי שאינו נגלה כלל ואדרבה נראה ח"ו ההיפך מזה כו' כידוע דמשיח בן דוד בא בהיסח הדעת שזהו מצד ריבוי ההעלמות וההסתרים כו' שהן מצד ההתעלמות כו' והיינו לפי שאמיתי' הגילוי דמשיח הוא שיתגלה בחי' עדן עילאה סתימאה שזהו מה שסתום בעצם כו' ולפי שמתעלם בעצמותו ביותר ע"כ עוד נראה להיפך כו' וכמו משלי שלמה שאינו נראה כלל החכ' שבזה רק מה שאנו יודעים שיש בזה חכ' אבל בהתגלות הרי לא נגלה כלל החכ' שבזה כו' וכמו כח השכל ההיולי העצמי שכלול בעצם הנפש שהוא בבחי' סתום מצ"ע שאינו בבחי' מקור כלל כו' ומה שסתום בעצם תמיד הוא חוזר אל העצמות בהעלם אחר העלם כו'.</ref> כתב שמשיח בא בהיסח הדעת מצד ריבוי ההעלמות וההסתרים, כי אמיתית עניין המשיח הוא בחינה גבוהה שאין המקבל יכול להשיג.

</ref></strong> שאין להתחשב כלל בטענות שאין לדבר אודות משיח, שאינם אלא מצד היצר, ומהשקיעה בעומק הגלות!

</ref></strong> שאין להתחשב כלל בטענות שאין לדבר אודות משיח, שאינם אלא מצד היצר, ומהשקיעה בעומק הגלות!

ובעת שיחתו עם הרבנים הראשיים דארה"ק, <strong>ביאר הרבי<ref>תורת מנחם תשמ"ו, ח"ב, ע' 832: הרב אליהו שליט"א: אולי יש לומר הפירוש בזה שע"י היגיעה משיגים דברים שהם למעלה מהדעת בבחינת היסח הדעת וזהו הקשר עם מציאה שאף היא באה בהיסח הדעת. כ"ק אדמו"ר שליט"א: מה שהזכרתם אודות מציאה שבאה בהיסח הדעת קשור גם עם משיח צדקנו כדברי הגמרא ג' באין בהיסח הדעת משיח מציאה כו" ולא עוד אלא שענינו של משיח עצמו הוא באופן של מציאה כלשון הכתובת מצאתי דוד עבדי וגם בענין זה מודגשת המעלה דמציאה לגבי שכר לאחרי ריבוי הצרות והתלאות של בנ"י במשך כל זמן הגלות ע"ד וכדוגמת ריבוי הצרות שהיו לדוד המלך מכף כל אויביו גו" תהי' מעלתה של הגאולה לא רק באופן של שכר שלפי ערך הצער והיגיעה לפום צערא אגרא אלא גם באופן של מציאה שלא לפי ערך הצער והיגיעה דכל משך זמן הגלות!</ref></strong>, שמלבד שמשיח בא בהיסח הדעת, כמציאה, עניינו שלו עצמו הוא מציאה, "מצאתי דוד עבדי", והפירוש: שמודגש השכר שיהיה לעם ישראל אחר כל צרות הגלוץ, לא רק 'לפום צערא אגרא' – שהשכר לפי הצער, אלא באופן של מציאה – הרבה יותר מהצער והיגיעה בגלות.

ובעת שיחתו עם הרבנים הראשיים דארה"ק, <strong>ביאר הרבי<ref>תורת מנחם תשמ"ו, ח"ב, ע' 832: הרב אליהו שליט"א: אולי יש לומר הפירוש בזה שע"י היגיעה משיגים דברים שהם למעלה מהדעת בבחינת היסח הדעת וזהו הקשר עם מציאה שאף היא באה בהיסח הדעת. כ"ק אדמו"ר שליט"א: מה שהזכרתם אודות מציאה שבאה בהיסח הדעת קשור גם עם משיח צדקנו כדברי הגמרא ג' באין בהיסח הדעת משיח מציאה כו" ולא עוד אלא שענינו של משיח עצמו הוא באופן של מציאה כלשון הכתובת מצאתי דוד עבדי וגם בענין זה מודגשת המעלה דמציאה לגבי שכר לאחרי ריבוי הצרות והתלאות של בנ"י במשך כל זמן הגלות ע"ד וכדוגמת ריבוי הצרות שהיו לדוד המלך מכף כל אויביו גו" תהי' מעלתה של הגאולה לא רק באופן של שכר שלפי ערך הצער והיגיעה לפום צערא אגרא אלא גם באופן של מציאה שלא לפי ערך הצער והיגיעה דכל משך זמן הגלות!</ref></strong>, שמלבד שמשיח בא בהיסח הדעת, כמציאה, עניינו שלו עצמו הוא מציאה, "מצאתי דוד עבדי", והפירוש: שמודגש השכר שיהיה לעם ישראל אחר כל צרות הגלוץ, לא רק 'לפום צערא אגרא' – שהשכר לפי הצער, אלא באופן של מציאה – הרבה יותר מהצער והיגיעה בגלות.

<strong>ובמקום נוסף ביאר הרבי</strong><ref> מאמרים תשל"ב ע' 19: דהנשמה כפי שהיא למעלה כתיב בה חי הוי' אשר עמדתי לפניו אבל לאחרי ירידתה למטה ובירור נפש הבהמית הרי היא עולה למעלה משם הוי' וזהו גם מ"ש ימצאהו בארץ מדבר שגילוי זה בא ע"י ירידה למדבר העמים לברר הבירורים דעולם התוהו ונק' בשם מציאה הבאה בהיסח הדעת כי ההמשכה שע"י ירידה זו היא למעלה מסדר ההשתלשלות כנ"ל דזהו גם מ"ש שמשיח ג"כ בא בהיסח הדעת כמ"ש מצאתי דוד עבדי דהגילוי של משיח יהי' למעלה מסדר ההשתלשלות וגילוי זה בא ע"י בירור מדבר העמים דזהו מה שמשיח יכבוש כל ע' אומות וז' עממין שהם שורש הע' אומות וגם ארץ קיני קניזי וקדמוני היינו שיהי' אז גם בירור המוחין וכו' כמבואר במ"א.</ref> שעניין משיח הבא בהיסח הדעת, הוא כי גילויו יהיה למעלה מסדר ההשתלשלות. <strong>ובמקום נוסף</strong><ref>מאמרים תשמז ע' קצט: והנה ארז"ל שהולשה דברים באים בהיסח הדעת ומהם מציאה ומשיח וזהו ענין ומצאת שע"י עבודה הנ"ל מביאים את הגאולה ע"י משיח צדקנו שהיא בבחי' מציאה הבאה בהיסח הדעת ואף שצ"ל מעשינו ועבודתינו הרי גם במציאה כפשוטה צ"ל איזה מעשה של האדם דהיינו הגבהת המציאה וכמו"כ הוא גם בנוגע לביאת משיח צדקנו שצ"ל איזה מעשה כו' דמי להוסיף בזה דשלימות מעשינו ועבודתינו היא באופן כזה שלא רק שיהי' בבחי' קב שלו אלא שיהי' לו גם התשעה קבין של חבירו שלימות דמספר עשרה ולא עוד אלא שיהי' לו לא רק תשעה קבין של חבירו אלא את חבירו גופא חבירו זה הקב"ה וכמ"ש רעך ורע אביך אל תעזוב עד שנעשה לדבר אחד עד שישראל ומלכא בלחודוהי ישראל וקוב"ה כולא חד יש האמיתי ויש הנברא כולא חד וכמבואר בכ"מ בשיחות כ"ק מו"ח אדמו"ר.</ref>, כתב שכמו שבמציאה כפשוטה, צריך שיהיה מעשה של האדם כדי לזכות בה – הגבההת המציאה, כן בביאת משיח, שאינה אלא על ידי מעשינו ועבודתינו בזמן הגלות.

'''ובמקום נוסף ביאר הרבי'''</ref> מאמרים תשל"ב ע' 19: דהנשמה כפי שהיא למעלה כתיב בה חי הוי' אשר עמדתי לפניו אבל לאחרי ירידתה למטה ובירור נפש הבהמית הרי היא עולה למעלה משם הוי' וזהו גם מ"ש ימצאהו בארץ מדבר שגילוי זה בא ע"י ירידה למדבר העמים לברר הבירורים דעולם התוהו ונק' בשם מציאה הבאה בהיסח הדעת כי ההמשכה שע"י ירידה זו היא למעלה מסדר ההשתלשלות כנ"ל דזהו גם מ"ש שמשיח ג"כ בא בהיסח הדעת כמ"ש מצאתי דוד עבדי דהגילוי של משיח יהי' למעלה מסדר ההשתלשלות וגילוי זה בא ע"י בירור מדבר העמים דזהו מה שמשיח יכבוש כל ע' אומות וז' עממין שהם שורש הע' אומות וגם ארץ קיני קניזי וקדמוני היינו שיהי' אז גם בירור המוחין וכו' כמבואר במ"א.</ref> שעניין משיח הבא בהיסח הדעת, הוא כי גילויו יהיה למעלה מסדר ההשתלשלות. <strong>ובמקום נוסף</strong><ref>מאמרים תשמז ע' קצט: והנה ארז"ל שהולשה דברים באים בהיסח הדעת ומהם מציאה ומשיח וזהו ענין ומצאת שע"י עבודה הנ"ל מביאים את הגאולה ע"י משיח צדקנו שהיא בבחי' מציאה הבאה בהיסח הדעת ואף שצ"ל מעשינו ועבודתינו הרי גם במציאה כפשוטה צ"ל איזה מעשה של האדם דהיינו הגבהת המציאה וכמו"כ הוא גם בנוגע לביאת משיח צדקנו שצ"ל איזה מעשה כו' דמי להוסיף בזה דשלימות מעשינו ועבודתינו היא באופן כזה שלא רק שיהי' בבחי' קב שלו אלא שיהי' לו גם התשעה קבין של חבירו שלימות דמספר עשרה ולא עוד אלא שיהי' לו לא רק תשעה קבין של חבירו אלא את חבירו גופא חבירו זה הקב"ה וכמ"ש רעך ורע אביך אל תעזוב עד שנעשה לדבר אחד עד שישראל ומלכא בלחודוהי ישראל וקוב"ה כולא חד יש האמיתי ויש הנברא כולא חד וכמבואר בכ"מ בשיחות כ"ק מו"ח אדמו"ר.</ref>, כתב שכמו שבמציאה כפשוטה, צריך שיהיה מעשה של האדם כדי לזכות בה – הגבההת המציאה, כן בביאת משיח, שאינה אלא על ידי מעשינו ועבודתינו בזמן הגלות.

<strong>ויש מקום שביאר<ref>מאמר ד"ה וידבר גו' אנכי, יום ב' דחג השבועות תשכ"ח: ויתירה מזו דע"י העיון והיגיעה בהפרטים דתורה שבעל פה מגיעים למעלה גם מבחינת הכלל דזהו מה שאמרו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש (לחדש דוקא) כי ע"י היגיעה בתורה ממשיכים מבחינת התורה כמו שהיא מושרשת בהעלם העצמי דא"ס שלמעלה מבחינת התורה כמו שבאה בבחינת המשכה וגילוי וזהו יגעתי ומצאתי דענין מציאה (מצאתי) הוא שמוצא דבר חדש שבתחילה לא הי' אפשר לשער כמו מציאה שבאה בהיסח הדעת וזהו יגעתי ומצאתי שע"י היגיעה בתורה מוצאים ומגלים ענינים חדשים ועד שע"י היגיעה בתורה ובפרט בפנימיות התורה שהיא מעין תורתו של משיח עכשיו נזכה לגילוי תורתו של משיח שבא בהיסח הדעת מצאתי דוד עבדי מצאתי דוקא שאז יהי' גילוי עצמות אוא"ס בלי לבוש ועד שגם הגילוי בשעת מ"ת הי' רק מעין הגילוי דלעתיד בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.</ref></strong> בו, שכמו שבמציאה הרי מוצא דבר שלא היה יכול לשער, כן הוא שעל ידי 'יגעתי ומצאתי' בתורה מגיעים לגילוי עניינים חדשים, ועל ידי היגיעה בתורה ובפרט בפנימיות התורה, זוכים לגילוי משים שבא בהיסח הדעת, "מצאתי דוד עבדי".</p>

 

'''ויש מקום שביאר'''<ref>מאמר ד"ה וידבר גו' אנכי, יום ב' דחג השבועות תשכ"ח: ויתירה מזו דע"י העיון והיגיעה בהפרטים דתורה שבעל פה מגיעים למעלה גם מבחינת הכלל דזהו מה שאמרו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש (לחדש דוקא) כי ע"י היגיעה בתורה ממשיכים מבחינת התורה כמו שהיא מושרשת בהעלם העצמי דא"ס שלמעלה מבחינת התורה כמו שבאה בבחינת המשכה וגילוי וזהו יגעתי ומצאתי דענין מציאה (מצאתי) הוא שמוצא דבר חדש שבתחילה לא הי' אפשר לשער כמו מציאה שבאה בהיסח הדעת וזהו יגעתי ומצאתי שע"י היגיעה בתורה מוצאים ומגלים ענינים חדשים ועד שע"י היגיעה בתורה ובפרט בפנימיות התורה שהיא מעין תורתו של משיח עכשיו נזכה לגילוי תורתו של משיח שבא בהיסח הדעת מצאתי דוד עבדי מצאתי דוקא שאז יהי' גילוי עצמות אוא"ס בלי לבוש ועד שגם הגילוי בשעת מ"ת הי' רק מעין הגילוי דלעתיד בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.</ref> בו, שכמו שבמציאה הרי מוצא דבר שלא היה יכול לשער, כן הוא שעל ידי 'יגעתי ומצאתי' בתורה מגיעים לגילוי עניינים חדשים, ועל ידי היגיעה בתורה ובפרט בפנימיות התורה, זוכים לגילוי משים שבא בהיסח הדעת, "מצאתי דוד עבדי".</p>