ישעיהו פרק ב: הבדלים בין גרסאות בדף
| (19 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | נבואה זו נאמרה על ימות המשיח גם לדעת האבן עזרא. ראה פירושו לפסוק א-ב. גם האברבנאל ב'משמיע ישועה'<ref>משמיע ישועה מבשר טוב השלישי - נבואה א'.</ref> כתב: הנבואה הא' היא בפ' והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים וגו' (ישעיה ב, ב) עד בית יעקב לכו ונלכה באור ה' | + | {{טיוטה}} |
| + | |||
| + | נבואה זו נאמרה על ימות המשיח גם לדעת האבן עזרא. ראה פירושו לפסוק א-ב. גם האברבנאל ב'משמיע ישועה'<ref>משמיע ישועה מבשר טוב השלישי - נבואה א'.</ref> כתב: הנבואה הא' היא בפ' והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים וגו' (ישעיה ב, ב) עד בית יעקב לכו ונלכה באור ה'. | ||
== פסוק א == | == פסוק א == | ||
| שורה 11: | שורה 13: | ||
'''והיה''' וגו' - והנה לא היו ימים אחרי ישעיהו שלא היו שם מלחמות והנה זה כתוב בספר בן גוריון ובספרי פרס ומדי (ורומי), כי המלחמה לא שקטה בבית שני ועוד הכתוב העיד ולא ילמדו עוד (אבן עזרא): '''באחרית הימים''' - והם ימי המשיח שהם אחרית ימי עולם (אבן עזרא): '''והיה באחרית הימים''' - כל מקום שנאמר באחרית הימים הוא ימות המשיח (רד"ק): '''באחרית הימים''' - לאחר שיכלו הפושעים (רש"י): | '''והיה''' וגו' - והנה לא היו ימים אחרי ישעיהו שלא היו שם מלחמות והנה זה כתוב בספר בן גוריון ובספרי פרס ומדי (ורומי), כי המלחמה לא שקטה בבית שני ועוד הכתוב העיד ולא ילמדו עוד (אבן עזרא): '''באחרית הימים''' - והם ימי המשיח שהם אחרית ימי עולם (אבן עזרא): '''והיה באחרית הימים''' - כל מקום שנאמר באחרית הימים הוא ימות המשיח (רד"ק): '''באחרית הימים''' - לאחר שיכלו הפושעים (רש"י): | ||
| − | '''נכון''' - מתוקן (רש"י): הר בית ה' - זהו הר המוריה שבו נבנה בית המקדש (רד"ק): | + | '''נכון''' - מתוקן (רש"י): '''הר בית ה'''' - זהו הר המוריה שבו נבנה בית המקדש (רד"ק): '''נכון''' וקיים ר"ל מתמיד עדי עד, שלא ישוב ליחרב עוד (אברבנאל)<ref>ספר משמיע ישועה מבשר טוב השלישי - נבואה א'.</ref>: והר בית ה' הוא הר המוריה שבו נבנה ביהמ"ק (שם): |
| + | |||
| + | '''בראש ההרים''' - בהר שהוא ראש לכל ההרים בחשיבות ההרים (רש"י): '''ונשא מגבעות''' - יגדל נס שנעשה בו מניסי סיני וכרמל ותבור (רש"י): ידענו כי הר הבית לא יהיה נשא, רק פירושו, '''נכון יהיה הר הבית''', שירוצו אליו מארבע הפאות כאלו הוא נשא מכל הגבעות (אבן עזרא): | ||
'''ונהרו''', מגזרת נהר בעבור מרוצתו (אבן עזרא): '''ונהרו''' - יתקבצו ימשכו אליו כנהרות (רש"י): '''ונהרו''' - ימשכו אליו כנהר המושך. וימליץ שהגם שיהיה המקום גבוה מאד ימשכו אליו מרוב חשקם כנהר הנמשך בטבעו אל מקום נמוך (מלבי"ם): | '''ונהרו''', מגזרת נהר בעבור מרוצתו (אבן עזרא): '''ונהרו''' - יתקבצו ימשכו אליו כנהרות (רש"י): '''ונהרו''' - ימשכו אליו כנהר המושך. וימליץ שהגם שיהיה המקום גבוה מאד ימשכו אליו מרוב חשקם כנהר הנמשך בטבעו אל מקום נמוך (מלבי"ם): | ||
| + | |||
| + | * מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו, ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה', ויבואו כל הגוים לשומעו שנאמר והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים (רמב"ם<ref>הלכות תשובה ט, ב.</ref>). | ||
* '''והיה באחרית הימים נכון יהיה כו' '''- כלומר הנה כעת הלא היות הר בית ה' בראש ההרים הוא קשה, כי יש לאות לעלות, אך באחרית הימים נכון וצודק יהיה הר בית ה' בראש ההרים וכו', והטעם הוא כי הנה '''ונהרו אליו כל הגוים''', ועל כן לבל יהי עיכוב במרוצתם לשאול איה כבוד המקום, טוב ונכון הוא להיות גבוה שיראה מרחוק ולא יצטרכו להתעכב, והנה אלה גם במרוצתם לא יערבו אל לבם ליכנס אל בית ה', כי אם אל הר בית ה' (אלשיך): | * '''והיה באחרית הימים נכון יהיה כו' '''- כלומר הנה כעת הלא היות הר בית ה' בראש ההרים הוא קשה, כי יש לאות לעלות, אך באחרית הימים נכון וצודק יהיה הר בית ה' בראש ההרים וכו', והטעם הוא כי הנה '''ונהרו אליו כל הגוים''', ועל כן לבל יהי עיכוב במרוצתם לשאול איה כבוד המקום, טוב ונכון הוא להיות גבוה שיראה מרחוק ולא יצטרכו להתעכב, והנה אלה גם במרוצתם לא יערבו אל לבם ליכנס אל בית ה', כי אם אל הר בית ה' (אלשיך): | ||
| שורה 21: | שורה 27: | ||
* רבי פנחס בשם רבי ראובן אמר עתיד הקדוש ברוך הוא להביא סיני ותבור וכרמל ולבנות בית המקדש על גביהן, מה טעם '''והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים''', והם אומרים שירה? אמר רב הונא דייך עד כאן, אלא בית המקדש אומר שירה וההרים עונים אחריו, ומה טעם דכתיב '''ונשא מגבעות'''? ואין לשון "נשא" אלא לשון שירה, וכן הוא אומר וכנניהו שר הלוים ישור במשא (ילקוט שמעוני ישעיהו רמז שצא)<ref>ראה נצח ישראל פנ"ב.</ref>: | * רבי פנחס בשם רבי ראובן אמר עתיד הקדוש ברוך הוא להביא סיני ותבור וכרמל ולבנות בית המקדש על גביהן, מה טעם '''והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים''', והם אומרים שירה? אמר רב הונא דייך עד כאן, אלא בית המקדש אומר שירה וההרים עונים אחריו, ומה טעם דכתיב '''ונשא מגבעות'''? ואין לשון "נשא" אלא לשון שירה, וכן הוא אומר וכנניהו שר הלוים ישור במשא (ילקוט שמעוני ישעיהו רמז שצא)<ref>ראה נצח ישראל פנ"ב.</ref>: | ||
| − | * ראה זהר ח"ב קפט, ב - קצ, א. שם רלב, א-ב. | + | * ראה זהר ח"ב קפט, ב - קצ, א. שם רלב, א-ב<ref>וראה ביאור הזהר בפרי צדיק פ' כי תשא אות ח'.</ref>. |
| − | * ראה רש"ש בבא בתרא קכב, א | + | * ראה רש"ש בבא בתרא קכב, א (דאולי יבנה המקדש בהר אחר, לא בהר המוריה). ודיון בדבריו בשו"ת ישכיל עבדי ח"ב קו"א יו"ד סי' יא. |
| + | * שו"ת דברי יציב חו"מ סי' צ - הרחבת בית המקדש יותר משטח הר הבית, ולעתיד לבא. | ||
| + | * ויש לדקדק, דאיך תלה הטעם דונהרו אליו כל הגוים והלכו עמים רבים, משום דנכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, והלא נבואה זו לימי המשיח היא וכמו שפירשו המפרשים, ולעתיד לבוא כל האומות הם גרים גרורים כדכתיב כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד וכאיתא בפ"ב דעבודה זרה, ואם כן מוכרחים הם לבוא כדי ללמוד מעשה המצות לקיימן? עי' פרשת דרך ענוים (לבעל משנה למלך) - דרוש ארבעה עשר. | ||
== פסוק ג == | == פסוק ג == | ||
(ג) וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם: | (ג) וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם: | ||
| − | (ד) וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא | + | |
| + | '''אל בית אלהי יעקב''' - לפי שהוא קראו בית אל לפיכך יקרא על שמו אבל אברהם קראו בהר ה' יראה יצחק קראו שדה לשוח בשדה (רש"י): '''והלכו - לכו ונעלה''' - כל עם יאמר לחברו (רד"ק): '''כי מציון''' - זה דברי הנביא לא דברי העמים, כלומר למה יאמרו הגוים לכו ונעלה ויורנו מדרכיו, כי מציון תצא תורה ומצוה לכל העמים, והמורה הוא מלך המשיח, ועליו אמר ושפט (רד"ק): | ||
| + | |||
| + | '''מציון''' - ששם היה מושב הסנהדרין והכהן גדול ומלכות בית דוד: '''תצא תורה''' - לכל העולם, כמ"ש<ref>דברים יז, ח.</ref> כי יפלא ממך דבר למשפט וכו' וקמת ועלית וכו', וזה היה רק בציון: '''ודבר ה'''' - הוא דבר הנבואה: '''מירושלם''' - ששם היו הנביאים מתאספים, שואבים רוח ה' בכל העיר, כי הנביאים לא ישבו בלשכת הגזית. וכל זה דברי העמים זה לזה (מלבי"ם): | ||
| + | |||
| + | == פסוק ד == | ||
| + | (ד) וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה: פ | ||
| + | |||
| + | '''ושפט''' - השופט והוא המשיח (אבן עזרא): '''ושפט''' - השופט הוא מלך המשיח, וכן ויגד ליעקב המגיד, ויאמר ליוסף האומר, והדומים להם כמו שכתבנו בספר מכלל, אמר כי אם יהיה בין גוי לגוי מלחמה או תביעות ביניהם יבאו למשפט לפני מלך המשיח שיהא אדון כל העמים והוא יוכיח לכם ויאמר למי שימצא בו העול ישר המעוות לבעל דינך ומפני זה לא תהיה מלחמה בין עם לעם כי הוא ישלים ביניהם ולא יצטרכו לכלי מלחמה וכתתו אותם לעשות מהם כלי לעבודת האדמה (רד"ק): '''לאתים''' - המר שחופרים בו נקרא את ודגש תי"ו לאתים מקום הנח אשר במלת את מחרשתו ואת אתו: '''למזמרות''' - הם הכלים שזומרים בהם הגפנים ושאר אילנות כמו וכרמך לא תזמר: | ||
| + | |||
| + | '''ושפט''' - ר"ל וכאשר יבקשו כן יהיה באמת, כי השופט בעת ההיא, והוא המשיח, ישפוט ויורה ויוכיח: '''בין הגוים''' - כי הצורך אל טכסיסי מלחמה הם שני דברים, א] בין עם לעם, אחר שאין דת ממוצע בין שני עמים שדתיהם שונות בהכרח החרב תשפוט ותכריע ביניהם, ב] שמירת הממשלה והסדר תוך המדינה בל ימרדו ויפרקו עול. לעומת זה אמר כי אז יתבטלו הסבות האלה, כי בדברי ריבות הנופלים בין הגוים בין גוי לגוי, '''ישפוט''' הוא, וכן '''יוכיח''', בתוכחה לבד יעצור עמים רבים ולא יעברו חק, ואחר שלא יצטרכו למלחמה ממילא '''וכתתו חרבותם''' וכו' ולא ילמדו עוד תכסיסי מלחמה כלל (מלבי"ם): '''אתים'''. כלי שחופרים בה את האדמה (פלוגאייזען): '''מזמרות'''. כלי שחותכין בו את הזמורות (רעבמעססער). והנה גם בזמן הזה ישמשו בהחנית לחפירה, ובהחרב לחתוך הזמורות, וכי תקראנה מלחמה ילטשום וישובו לקדמותם. ועקר הרבותא כי יעשו מהחרבות אתים ומהחניתות מזמרות שאז יצטרכו לכתשם ולכתתם לגמרי, וכן ביואל ד' י' (מלבי"ם): | ||
| + | |||
| + | לדברי האברבנאל להלן, כאן מסתיים הנבואה הראשונה על אחרית הימים. | ||
| + | |||
| + | == פסוק ה == | ||
(ה) בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה': | (ה) בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה': | ||
| + | |||
| + | == פסוק ו == | ||
(ו) כִּי נָטַשְׁתָּה עַמְּךָ בֵּית יַעֲקֹב כִּי מָלְאוּ מִקֶּדֶם וְעֹנְנִים כַּפְּלִשְׁתִּים וּבְיַלְדֵי נָכְרִים יַשְׂפִּיקוּ: | (ו) כִּי נָטַשְׁתָּה עַמְּךָ בֵּית יַעֲקֹב כִּי מָלְאוּ מִקֶּדֶם וְעֹנְנִים כַּפְּלִשְׁתִּים וּבְיַלְדֵי נָכְרִים יַשְׂפִּיקוּ: | ||
| + | == פסוק ז == | ||
(ז) וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ כֶּסֶף וְזָהָב וְאֵין קֵצֶה לְאֹצְרֹתָיו וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ סוּסִים וְאֵין קֵצֶה לְמַרְכְּבֹתָיו: | (ז) וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ כֶּסֶף וְזָהָב וְאֵין קֵצֶה לְאֹצְרֹתָיו וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ סוּסִים וְאֵין קֵצֶה לְמַרְכְּבֹתָיו: | ||
| + | == פסוק ח == | ||
(ח) וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ אֱלִילִים לְמַעֲשֵׂה יָדָיו יִשְׁתַּחֲווּ לַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו: | (ח) וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ אֱלִילִים לְמַעֲשֵׂה יָדָיו יִשְׁתַּחֲווּ לַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו: | ||
| + | == פסוק ט == | ||
(ט) וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ וְאַל תִּשָּׂא לָהֶם: | (ט) וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ וְאַל תִּשָּׂא לָהֶם: | ||
| + | == פסוק י == | ||
(י) בּוֹא בַצּוּר וְהִטָּמֵן בֶּעָפָר מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאֹנוֹ: | (י) בּוֹא בַצּוּר וְהִטָּמֵן בֶּעָפָר מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאֹנוֹ: | ||
| + | == פסוק יא == | ||
(יא) עֵינֵי גַּבְהוּת אָדָם שָׁפֵל וְשַׁח רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא: ס | (יא) עֵינֵי גַּבְהוּת אָדָם שָׁפֵל וְשַׁח רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא: ס | ||
| − | + | == פסוק יב == | |
(יב) כִּי יוֹם לַה' צְבָאוֹת עַל כָּל גֵּאֶה וָרָם וְעַל כָּל נִשָּׂא וְשָׁפֵל: | (יב) כִּי יוֹם לַה' צְבָאוֹת עַל כָּל גֵּאֶה וָרָם וְעַל כָּל נִשָּׂא וְשָׁפֵל: | ||
| + | == פסוק יג == | ||
(יג) וְעַל כָּל אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים וְעַל כָּל אַלּוֹנֵי הַבָּשָׁן: | (יג) וְעַל כָּל אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים וְעַל כָּל אַלּוֹנֵי הַבָּשָׁן: | ||
| + | == פסוק יד == | ||
(יד) וְעַל כָּל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל כָּל הַגְּבָעוֹת הַנִּשָּׂאוֹת: | (יד) וְעַל כָּל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל כָּל הַגְּבָעוֹת הַנִּשָּׂאוֹת: | ||
| + | == פסוק טו == | ||
(טו) וְעַל כָּל מִגְדָּל גָּבֹהַּ וְעַל כָּל חוֹמָה בְצוּרָה: | (טו) וְעַל כָּל מִגְדָּל גָּבֹהַּ וְעַל כָּל חוֹמָה בְצוּרָה: | ||
| + | == פסוק טז == | ||
(טז) וְעַל כָּל אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ וְעַל כָּל שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה: | (טז) וְעַל כָּל אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ וְעַל כָּל שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה: | ||
| + | == פסוק יז == | ||
(יז) וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא: | (יז) וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא: | ||
| + | == פסוק יח == | ||
(יח) וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף: | (יח) וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף: | ||
| + | == פסוק יט == | ||
(יט) וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻרִים וּבִמְחִלּוֹת עָפָר מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ: | (יט) וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻרִים וּבִמְחִלּוֹת עָפָר מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ: | ||
| + | == פסוק כ == | ||
(כ) בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים: | (כ) בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים: | ||
| + | == פסוק כא == | ||
(כא) לָבוֹא בְּנִקְרוֹת הַצֻּרִים וּבִסְעִפֵי הַסְּלָעִים מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ: | (כא) לָבוֹא בְּנִקְרוֹת הַצֻּרִים וּבִסְעִפֵי הַסְּלָעִים מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ: | ||
| + | == פסוק כב == | ||
(כב) חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא: פ | (כב) חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא: פ | ||
| + | |||
| + | ==משמיע ישועה (כעין הקדמה)== | ||
| + | '''נבואה א'''' | ||
| + | |||
| + | הנבואה הא' היא בפ' והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים וגו' (ישעיה ב, ב) עד בית יעקב לכו ונלכה באור ה': | ||
| + | |||
| + | וראוי שתדע שהנבואה הזאת באה ג"כ בדברי מיכה המורשתי (ד, א), ואין הפרש מה שנזכר כאן למה שנזכר שמה כי אם בשנוי המלות ותוספת ביאור, וחתם הנבואה ההיא מיכה באמרו (שם ד, ה) כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד. וראוי לעיין איך עלה סגנון אחד מהנבואה הזאת לנביאים האלה, כי עם היות שסגנון אחד עולה לכמה נביאים כבר קבלו חז"ל שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, ר"ל שאפשר הוא שיהיה הדבר המושג בנבואה אחד בשני נביאים אבל שאין הדברים והמלות עצמם שוים בהם כי הם מתחלפים בכל אחד כפי הכנתו וסדר דבורו בעצמו. ולכן אמרתי שהנבואה הזאת באה ראשונה לישעיהו, ולכן אמר הכתוב בה הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ, כי הוא היה באמת החוזה אותה, וכאשר חל השפע על מיכה וגלה לו הדבר הזה בכללות ספר אותו מיכה באותם הדברים שכבר ידע שדברה ישעיהו, ובלבד עשה בה תוספת ביאור. וכזה תמצא בנביאים אחרים שיאמרו דברים שאמרום נביאים זולתם, לא שהיו מגנבי דבריהם חלילה, אבל שידברו הנבואה המגעת אליהם בלשון דברי הנביאים האחרים שכבר היו שגורים בפיהם: | ||
| + | |||
| + | והנה הנבואה הזאת אי אפשר לפרשה על בית שני, לפי שהנביא אמר '''והיה באחרית הימים''', וידוע שמזמן ישעיהו שנבא הנבואה הזאת עד שעלו מבבל לבית שני לא היו כי אם ק"ע שנה, ואיך יקראם אחרית הימים, אבל הם בלי ספק לימות המשיח שהם אחרית ימי הזעם וסוף הגלות לישראל, ולפי שלא יצטערו עוד בגלות אחרת. וכן כתב הרמב"ן בפרשת ויחי יעקב, על את אשר יקרא אתכם באחרית הימים (בראשית מט, א), שכל מקום שנאמר בו אחרית הימים הוא לימות המשיח. והעד המגלה ומבאר זה באמת, הוא מה שאמר מיכה הנביא אחרי שזכר זאת הנבואה בעצמה (מיכה ד, ו - ז), ביום ההוא נאם ה' אוספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הרעותי, ושמתי את הצולעה לשארית והנהלאה לגוי עצום ומלך ה' עליהם בהר ציון מעתה ועד עולם, כי כיון שידענו ששתי הנבואות אחת, הנה הכתובים האלה שסמך מיכה לנבואה הזאת יעידון יגידון שהיא עתידה לימות המשיח: | ||
| + | |||
| + | ויעד הנביא בזה חמשה יעודים. | ||
| + | |||
| + | # הא', בנין בית המקדש העתיד ושיהי' נכון וקיים ר"ל מתמיד עדי עד, שלא ישוב ליחרב עוד, והוא אמרו '''נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות''', שמלת נכון תאמר על הדבר הקיים והמתמיד, להיותו נכון על מתכונתו, והר בית ה' הוא הר המוריה שבו נבנה ביהמ"ק: | ||
| + | # היעוד הב' שלא נחשוב שיהיה הר בית ה' נכון ונשא ברוממות מקומו ובמעלת בנין הבית בלבד, כי אם בענין הקדושה והאלהות, שהאומות כולם יסכימו לקבל האמונה האלהית, יכירו וידעו כי ה' הוא האלהים, ושבהר ה' יראה הכבוד העליון, וששקר נחלו אבותיהם, הבל ואין בם מועיל. ועל זה אמר '''ונהרו אליו כל הגוים''', ולא בלבד איש אחד איש אחד פרטי, כי אם ש'''ילכו עמים רבים בקבוץ ויאמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלהי יעקב''', כלומר לא מפאת ההר כי אם מבית אלהי יעקב אשר שם, והענין שלא ירצו לעבוד עוד את אלהיהם על ההרים הרמים כאשר היו עושים עד עתה. ואמר '''ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו''', ר"ל שלא יהיו כבני ישראל שקבלו את התורה ולא הלכו בדרכיה, אבל הם כשיורה להם דרכיו ילכו באורחותיו: | ||
| + | # היעוד הג' שבימים ההם כל עמי הארץ בארצותם לגוייהם מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו ילמדו לשונם לקרא בשם ה' ויכנו את האלוה ברוך הוא בשמו, וכמאמר צפניה הנביא (ג, ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' וגומר. וזהו אמרו כאן '''לכו ונעלה אל הר ה'''', כי אותו השם הנכבד יהיה שגור וידוע בפיהם, מסכים ליעוד הנביא (זכריה יד, ט) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. וזכר שיתנו העמים סבה על הערתם זאת, באמרם כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים: | ||
| + | # היעוד הד' הוא אמרו '''ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים''', והוא חוזר לדבר ה' מירושלים אשר זכר, כי דבר ה' ונבואתו בימים ההם ישמור ויוכיח בין הגוים. ואפשר גם כן לפרשו על הר בית ה' כי שמה ישבו כסאות למשפט, והבית ההוא בקדושתו וברוח נבואה שימצא שמה ישפוט בין הגוים ויוכיח לעמים רבים: | ||
| + | # והיעוד הה' הוא שיהיה שלום בכל הארץ בזמן ההוא, וכמ"ש '''וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה'''. ומיכה המורשתי בספרו הנבואה הזאת הוסיף בה ביאור, באמרו (ד, ד) וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד כי פי ה' צבאות דבר, ר"ל ''שרוב המלחמות בין הגוים הם בסבת חלוף הדתות כמלחמות אדום וישמעאל'', ולכן בהיות שיקראו כולם בשם ה' ויכנעו לתורתו ומצותיו ישבו בטח בדד מבלי גזל וחמס איש תחת גפנו ותחת תאנתו ולא איש תחת הגפן ותאנת אדם אחר לפי שה' צבאות דבר והם נשמעים למצותו ולדבריו, ולכן לא ישמע עוד חמס בארצם שוד ושבר בגבולם: | ||
| + | ---- | ||
| + | וחז"ל אמרו בפסיקתא, אל בית אלהי יעקב, משל למלך שהיו לו שלשה אוהבים ובקש לבנות פלטין, הביא את הראשון אמר זכור אני אותו הר מתחלה, הביא לשני אמר זכורני אותו שדה מתחלה, הביא לשלישי אמר זכורני אותו בית, א"ל חייך שאני בונה אותו פלטין וקורא אותו על שמך, כך אברהם אמר בהר ה' יראה, יצחק אמר לשוח בשדה יעקב אמר אין זה כי אם בית אלהים, לכן נאמר אל בית אלהי יעקב, וכן הוא אומר (ירמיה ל, יח) הנני שב את שבות אהלי יעקב, ע"כ. והמאמר הזה קשה בהבנתו כי אם היה בית המקדש בזמן אברהם הר שהוא הר המוריה ובימי יצחק היה שדה וגם בימי דוד והיה שם גורן ארונה היבוסי איך יכנו אותו בשם בית, ואם יעקב ראה אותו בבנינו והם לא ראוהו הנה מה' היתה זאת ואין על האבות הראשונים אשם ולמה אם כן לא יקרא על שמם. אבל הם ז"ל כיונו במאמר הזה לבאר ענין אלהי, וכמו שפירשתי בעיון השלישי מהחלק השני ממאמר ישועות משיחו, ואוסיף להגידו לך פה כי זה הוא המקום הראוי אליו. והוא ששלשת הבתים, בית ראשון ובית שני והבית העתיד היו כנגד אברהם יצחק ויעקב, כי כמו שבאברהם נמצאת הגדולה והגבורה העושר והכבוד והקדושה האלהית כך נמצא כל זה בבית ראשון, וכמו שנמרוד מלך בבל הצר לאברהם ככה נבוכדנצר מלך בבל הצר לישראל בחורבן בית ראשון, ולפי שמזרע אברהם מבני קטורה יצאו האשורים שהחריבו בית המקדש בימי נבוכדנצר, לכן אמרו שאברהם ראה אותו הר, כלומר שמזרעו יצא מי שעשה אותו הר חרב, ושעליו התפלל ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה, כלומר ה' ישגיח וישמור הייעודים אשר הוא מיעד אותו היום לכאשר יהיה בית המקדש הר חרב וישראל בגלות כי אז יצטרכו ליעודים ההם, וזהו בהר ה' יראה. והיה יצחק כנגד בית שני, כי כמו שכהו עיניו מראות כן בבית שני לא היתה ליהודים אורה ושמחה מהנבואה ורוח הקדש הארון והכרובים ושאר הקדושות שחסרו להם, ולפי שמזרע יצחק מבני עשו באו [כמו שיתבאר] הרומיים שהחריבו בית שני לכן אמרו שיצחק ראה את הבית שדה, כי כן אמר הנביא על חורבנו (ירמיה כו, יח) ציון שדה תחרש, ושעליו אמר ויצא יצחק לשוח בשדה, ר"ל שיצא להתפלל על בית המקדש כשיהיה שדה נחרב. והיה יעקב מורה על הבית הג' העתיד, ולכן היה מטתו שלמה ולא נמצא פסול בזרעו, כי כן יהיו בני הדור ההוא זרע ברך ה' מבלי פסול ויצר הרע, ויעקב נלחם עם שרו של עשו וישר אל מלאך ויוכל לרמוז שבזמן הגאולה יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו ויהיה נקמה לה' באדום, ולפי שהיו ליעקב י"ב בנים שבטי יה, לכן בבנין הבית העתיד יתקבצו שמה כל הי"ב שבטים, ולהיות הדבר קונה השם מהתכלית והחלק היותר נבחר שבו, לכן לא נקראה האומה בשם אברהם ולא בשם יצחק כי אם בשם יעקב ובשם ישראל יכנה, ולפי שהבית העתיד לא יחרב עוד כל ימי הארץ לכן אמרו שראה אותו יעקב בית מיושב ובעל הבית בתוכה, וזהו אמרו אין זה כי אם בית אלהים, וכאלו גלה הקדוש ברוך הוא לאברהם ענין בית ראשון העתיד להיות נחרב על ידי זרעו, והראה ליצחק ענין בית שני העתיד ליחרב על ידי זרעו, והראה ליעקב הבית השלישי שעתיד להתקיים בבניו ולכן נקרא בית אלהי יעקב, וחתם המאמר באמרו וכן הוא אומר הנני שב את שבות אהלי יעקב, לפי שנאמר זה על קבוץ גליות שיהיה באותו הבית העתיד: | ||
| + | |||
| + | הנה התבארה הנבואה הזאת. וידוע שחמשת היעודים אשר באו בה לא נתקיימו בבית שני, לא כולם ולא אחד מהם ושהם עתידים להתקיים בזמן הגאולה העתידה בהכרח: | ||
גרסה אחרונה מ־03:08, ב' באייר ה'תשע"ו
הבהרה: ערך זה הוא טיוטה ועדיין חסרים בו מראה מקומות.
נבואה זו נאמרה על ימות המשיח גם לדעת האבן עזרא. ראה פירושו לפסוק א-ב. גם האברבנאל ב'משמיע ישועה'[1] כתב: הנבואה הא' היא בפ' והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים וגו' (ישעיה ב, ב) עד בית יעקב לכו ונלכה באור ה'.
פסוק א
הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם:
הדבר - זאת נבואה אחרת, גם היא דבקה, כי ציון עתה תפדה מיד סנחריב, ועוד יבוא עת שתהיה לה מעלה גדולה (אבן עזרא):
פסוק ב
וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם:
והיה וגו' - והנה לא היו ימים אחרי ישעיהו שלא היו שם מלחמות והנה זה כתוב בספר בן גוריון ובספרי פרס ומדי (ורומי), כי המלחמה לא שקטה בבית שני ועוד הכתוב העיד ולא ילמדו עוד (אבן עזרא): באחרית הימים - והם ימי המשיח שהם אחרית ימי עולם (אבן עזרא): והיה באחרית הימים - כל מקום שנאמר באחרית הימים הוא ימות המשיח (רד"ק): באחרית הימים - לאחר שיכלו הפושעים (רש"י):
נכון - מתוקן (רש"י): הר בית ה' - זהו הר המוריה שבו נבנה בית המקדש (רד"ק): נכון וקיים ר"ל מתמיד עדי עד, שלא ישוב ליחרב עוד (אברבנאל)[2]: והר בית ה' הוא הר המוריה שבו נבנה ביהמ"ק (שם):
בראש ההרים - בהר שהוא ראש לכל ההרים בחשיבות ההרים (רש"י): ונשא מגבעות - יגדל נס שנעשה בו מניסי סיני וכרמל ותבור (רש"י): ידענו כי הר הבית לא יהיה נשא, רק פירושו, נכון יהיה הר הבית, שירוצו אליו מארבע הפאות כאלו הוא נשא מכל הגבעות (אבן עזרא):
ונהרו, מגזרת נהר בעבור מרוצתו (אבן עזרא): ונהרו - יתקבצו ימשכו אליו כנהרות (רש"י): ונהרו - ימשכו אליו כנהר המושך. וימליץ שהגם שיהיה המקום גבוה מאד ימשכו אליו מרוב חשקם כנהר הנמשך בטבעו אל מקום נמוך (מלבי"ם):
- מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו, ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה', ויבואו כל הגוים לשומעו שנאמר והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים (רמב"ם[3]).
- והיה באחרית הימים נכון יהיה כו' - כלומר הנה כעת הלא היות הר בית ה' בראש ההרים הוא קשה, כי יש לאות לעלות, אך באחרית הימים נכון וצודק יהיה הר בית ה' בראש ההרים וכו', והטעם הוא כי הנה ונהרו אליו כל הגוים, ועל כן לבל יהי עיכוב במרוצתם לשאול איה כבוד המקום, טוב ונכון הוא להיות גבוה שיראה מרחוק ולא יצטרכו להתעכב, והנה אלה גם במרוצתם לא יערבו אל לבם ליכנס אל בית ה', כי אם אל הר בית ה' (אלשיך):
- והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה', אברהם קראו "הר" אשר יאמר היום בהר ה' יראה, משה קראו "הר" ההר הטוב הזה והלבנון, דוד קראו "הר" מי יעלה בהר ה', ישעיהו קראו "הר" נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים (ילקוט שמעוני ישעיהו רמז שצא)[4]:
- רבי פנחס בשם רבי ראובן אמר עתיד הקדוש ברוך הוא להביא סיני ותבור וכרמל ולבנות בית המקדש על גביהן, מה טעם והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, והם אומרים שירה? אמר רב הונא דייך עד כאן, אלא בית המקדש אומר שירה וההרים עונים אחריו, ומה טעם דכתיב ונשא מגבעות? ואין לשון "נשא" אלא לשון שירה, וכן הוא אומר וכנניהו שר הלוים ישור במשא (ילקוט שמעוני ישעיהו רמז שצא)[5]:
- ראה זהר ח"ב קפט, ב - קצ, א. שם רלב, א-ב[6].
- ראה רש"ש בבא בתרא קכב, א (דאולי יבנה המקדש בהר אחר, לא בהר המוריה). ודיון בדבריו בשו"ת ישכיל עבדי ח"ב קו"א יו"ד סי' יא.
- שו"ת דברי יציב חו"מ סי' צ - הרחבת בית המקדש יותר משטח הר הבית, ולעתיד לבא.
- ויש לדקדק, דאיך תלה הטעם דונהרו אליו כל הגוים והלכו עמים רבים, משום דנכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, והלא נבואה זו לימי המשיח היא וכמו שפירשו המפרשים, ולעתיד לבוא כל האומות הם גרים גרורים כדכתיב כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד וכאיתא בפ"ב דעבודה זרה, ואם כן מוכרחים הם לבוא כדי ללמוד מעשה המצות לקיימן? עי' פרשת דרך ענוים (לבעל משנה למלך) - דרוש ארבעה עשר.
פסוק ג
(ג) וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם:
אל בית אלהי יעקב - לפי שהוא קראו בית אל לפיכך יקרא על שמו אבל אברהם קראו בהר ה' יראה יצחק קראו שדה לשוח בשדה (רש"י): והלכו - לכו ונעלה - כל עם יאמר לחברו (רד"ק): כי מציון - זה דברי הנביא לא דברי העמים, כלומר למה יאמרו הגוים לכו ונעלה ויורנו מדרכיו, כי מציון תצא תורה ומצוה לכל העמים, והמורה הוא מלך המשיח, ועליו אמר ושפט (רד"ק):
מציון - ששם היה מושב הסנהדרין והכהן גדול ומלכות בית דוד: תצא תורה - לכל העולם, כמ"ש[7] כי יפלא ממך דבר למשפט וכו' וקמת ועלית וכו', וזה היה רק בציון: ודבר ה' - הוא דבר הנבואה: מירושלם - ששם היו הנביאים מתאספים, שואבים רוח ה' בכל העיר, כי הנביאים לא ישבו בלשכת הגזית. וכל זה דברי העמים זה לזה (מלבי"ם):
פסוק ד
(ד) וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה: פ
ושפט - השופט והוא המשיח (אבן עזרא): ושפט - השופט הוא מלך המשיח, וכן ויגד ליעקב המגיד, ויאמר ליוסף האומר, והדומים להם כמו שכתבנו בספר מכלל, אמר כי אם יהיה בין גוי לגוי מלחמה או תביעות ביניהם יבאו למשפט לפני מלך המשיח שיהא אדון כל העמים והוא יוכיח לכם ויאמר למי שימצא בו העול ישר המעוות לבעל דינך ומפני זה לא תהיה מלחמה בין עם לעם כי הוא ישלים ביניהם ולא יצטרכו לכלי מלחמה וכתתו אותם לעשות מהם כלי לעבודת האדמה (רד"ק): לאתים - המר שחופרים בו נקרא את ודגש תי"ו לאתים מקום הנח אשר במלת את מחרשתו ואת אתו: למזמרות - הם הכלים שזומרים בהם הגפנים ושאר אילנות כמו וכרמך לא תזמר:
ושפט - ר"ל וכאשר יבקשו כן יהיה באמת, כי השופט בעת ההיא, והוא המשיח, ישפוט ויורה ויוכיח: בין הגוים - כי הצורך אל טכסיסי מלחמה הם שני דברים, א] בין עם לעם, אחר שאין דת ממוצע בין שני עמים שדתיהם שונות בהכרח החרב תשפוט ותכריע ביניהם, ב] שמירת הממשלה והסדר תוך המדינה בל ימרדו ויפרקו עול. לעומת זה אמר כי אז יתבטלו הסבות האלה, כי בדברי ריבות הנופלים בין הגוים בין גוי לגוי, ישפוט הוא, וכן יוכיח, בתוכחה לבד יעצור עמים רבים ולא יעברו חק, ואחר שלא יצטרכו למלחמה ממילא וכתתו חרבותם וכו' ולא ילמדו עוד תכסיסי מלחמה כלל (מלבי"ם): אתים. כלי שחופרים בה את האדמה (פלוגאייזען): מזמרות. כלי שחותכין בו את הזמורות (רעבמעססער). והנה גם בזמן הזה ישמשו בהחנית לחפירה, ובהחרב לחתוך הזמורות, וכי תקראנה מלחמה ילטשום וישובו לקדמותם. ועקר הרבותא כי יעשו מהחרבות אתים ומהחניתות מזמרות שאז יצטרכו לכתשם ולכתתם לגמרי, וכן ביואל ד' י' (מלבי"ם):
לדברי האברבנאל להלן, כאן מסתיים הנבואה הראשונה על אחרית הימים.
פסוק ה
(ה) בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה':
פסוק ו
(ו) כִּי נָטַשְׁתָּה עַמְּךָ בֵּית יַעֲקֹב כִּי מָלְאוּ מִקֶּדֶם וְעֹנְנִים כַּפְּלִשְׁתִּים וּבְיַלְדֵי נָכְרִים יַשְׂפִּיקוּ:
פסוק ז
(ז) וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ כֶּסֶף וְזָהָב וְאֵין קֵצֶה לְאֹצְרֹתָיו וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ סוּסִים וְאֵין קֵצֶה לְמַרְכְּבֹתָיו:
פסוק ח
(ח) וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ אֱלִילִים לְמַעֲשֵׂה יָדָיו יִשְׁתַּחֲווּ לַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו:
פסוק ט
(ט) וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ וְאַל תִּשָּׂא לָהֶם:
פסוק י
(י) בּוֹא בַצּוּר וְהִטָּמֵן בֶּעָפָר מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאֹנוֹ:
פסוק יא
(יא) עֵינֵי גַּבְהוּת אָדָם שָׁפֵל וְשַׁח רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא: ס
פסוק יב
(יב) כִּי יוֹם לַה' צְבָאוֹת עַל כָּל גֵּאֶה וָרָם וְעַל כָּל נִשָּׂא וְשָׁפֵל:
פסוק יג
(יג) וְעַל כָּל אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים וְעַל כָּל אַלּוֹנֵי הַבָּשָׁן:
פסוק יד
(יד) וְעַל כָּל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל כָּל הַגְּבָעוֹת הַנִּשָּׂאוֹת:
פסוק טו
(טו) וְעַל כָּל מִגְדָּל גָּבֹהַּ וְעַל כָּל חוֹמָה בְצוּרָה:
פסוק טז
(טז) וְעַל כָּל אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ וְעַל כָּל שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה:
פסוק יז
(יז) וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא:
פסוק יח
(יח) וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף:
פסוק יט
(יט) וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻרִים וּבִמְחִלּוֹת עָפָר מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ:
פסוק כ
(כ) בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים:
פסוק כא
(כא) לָבוֹא בְּנִקְרוֹת הַצֻּרִים וּבִסְעִפֵי הַסְּלָעִים מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ:
פסוק כב
(כב) חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא: פ
משמיע ישועה (כעין הקדמה)
נבואה א'
הנבואה הא' היא בפ' והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים וגו' (ישעיה ב, ב) עד בית יעקב לכו ונלכה באור ה':
וראוי שתדע שהנבואה הזאת באה ג"כ בדברי מיכה המורשתי (ד, א), ואין הפרש מה שנזכר כאן למה שנזכר שמה כי אם בשנוי המלות ותוספת ביאור, וחתם הנבואה ההיא מיכה באמרו (שם ד, ה) כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד. וראוי לעיין איך עלה סגנון אחד מהנבואה הזאת לנביאים האלה, כי עם היות שסגנון אחד עולה לכמה נביאים כבר קבלו חז"ל שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, ר"ל שאפשר הוא שיהיה הדבר המושג בנבואה אחד בשני נביאים אבל שאין הדברים והמלות עצמם שוים בהם כי הם מתחלפים בכל אחד כפי הכנתו וסדר דבורו בעצמו. ולכן אמרתי שהנבואה הזאת באה ראשונה לישעיהו, ולכן אמר הכתוב בה הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ, כי הוא היה באמת החוזה אותה, וכאשר חל השפע על מיכה וגלה לו הדבר הזה בכללות ספר אותו מיכה באותם הדברים שכבר ידע שדברה ישעיהו, ובלבד עשה בה תוספת ביאור. וכזה תמצא בנביאים אחרים שיאמרו דברים שאמרום נביאים זולתם, לא שהיו מגנבי דבריהם חלילה, אבל שידברו הנבואה המגעת אליהם בלשון דברי הנביאים האחרים שכבר היו שגורים בפיהם:
והנה הנבואה הזאת אי אפשר לפרשה על בית שני, לפי שהנביא אמר והיה באחרית הימים, וידוע שמזמן ישעיהו שנבא הנבואה הזאת עד שעלו מבבל לבית שני לא היו כי אם ק"ע שנה, ואיך יקראם אחרית הימים, אבל הם בלי ספק לימות המשיח שהם אחרית ימי הזעם וסוף הגלות לישראל, ולפי שלא יצטערו עוד בגלות אחרת. וכן כתב הרמב"ן בפרשת ויחי יעקב, על את אשר יקרא אתכם באחרית הימים (בראשית מט, א), שכל מקום שנאמר בו אחרית הימים הוא לימות המשיח. והעד המגלה ומבאר זה באמת, הוא מה שאמר מיכה הנביא אחרי שזכר זאת הנבואה בעצמה (מיכה ד, ו - ז), ביום ההוא נאם ה' אוספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הרעותי, ושמתי את הצולעה לשארית והנהלאה לגוי עצום ומלך ה' עליהם בהר ציון מעתה ועד עולם, כי כיון שידענו ששתי הנבואות אחת, הנה הכתובים האלה שסמך מיכה לנבואה הזאת יעידון יגידון שהיא עתידה לימות המשיח:
ויעד הנביא בזה חמשה יעודים.
- הא', בנין בית המקדש העתיד ושיהי' נכון וקיים ר"ל מתמיד עדי עד, שלא ישוב ליחרב עוד, והוא אמרו נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות, שמלת נכון תאמר על הדבר הקיים והמתמיד, להיותו נכון על מתכונתו, והר בית ה' הוא הר המוריה שבו נבנה ביהמ"ק:
- היעוד הב' שלא נחשוב שיהיה הר בית ה' נכון ונשא ברוממות מקומו ובמעלת בנין הבית בלבד, כי אם בענין הקדושה והאלהות, שהאומות כולם יסכימו לקבל האמונה האלהית, יכירו וידעו כי ה' הוא האלהים, ושבהר ה' יראה הכבוד העליון, וששקר נחלו אבותיהם, הבל ואין בם מועיל. ועל זה אמר ונהרו אליו כל הגוים, ולא בלבד איש אחד איש אחד פרטי, כי אם שילכו עמים רבים בקבוץ ויאמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלהי יעקב, כלומר לא מפאת ההר כי אם מבית אלהי יעקב אשר שם, והענין שלא ירצו לעבוד עוד את אלהיהם על ההרים הרמים כאשר היו עושים עד עתה. ואמר ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, ר"ל שלא יהיו כבני ישראל שקבלו את התורה ולא הלכו בדרכיה, אבל הם כשיורה להם דרכיו ילכו באורחותיו:
- היעוד הג' שבימים ההם כל עמי הארץ בארצותם לגוייהם מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו ילמדו לשונם לקרא בשם ה' ויכנו את האלוה ברוך הוא בשמו, וכמאמר צפניה הנביא (ג, ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' וגומר. וזהו אמרו כאן לכו ונעלה אל הר ה', כי אותו השם הנכבד יהיה שגור וידוע בפיהם, מסכים ליעוד הנביא (זכריה יד, ט) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. וזכר שיתנו העמים סבה על הערתם זאת, באמרם כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים:
- היעוד הד' הוא אמרו ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים, והוא חוזר לדבר ה' מירושלים אשר זכר, כי דבר ה' ונבואתו בימים ההם ישמור ויוכיח בין הגוים. ואפשר גם כן לפרשו על הר בית ה' כי שמה ישבו כסאות למשפט, והבית ההוא בקדושתו וברוח נבואה שימצא שמה ישפוט בין הגוים ויוכיח לעמים רבים:
- והיעוד הה' הוא שיהיה שלום בכל הארץ בזמן ההוא, וכמ"ש וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. ומיכה המורשתי בספרו הנבואה הזאת הוסיף בה ביאור, באמרו (ד, ד) וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד כי פי ה' צבאות דבר, ר"ל שרוב המלחמות בין הגוים הם בסבת חלוף הדתות כמלחמות אדום וישמעאל, ולכן בהיות שיקראו כולם בשם ה' ויכנעו לתורתו ומצותיו ישבו בטח בדד מבלי גזל וחמס איש תחת גפנו ותחת תאנתו ולא איש תחת הגפן ותאנת אדם אחר לפי שה' צבאות דבר והם נשמעים למצותו ולדבריו, ולכן לא ישמע עוד חמס בארצם שוד ושבר בגבולם:
וחז"ל אמרו בפסיקתא, אל בית אלהי יעקב, משל למלך שהיו לו שלשה אוהבים ובקש לבנות פלטין, הביא את הראשון אמר זכור אני אותו הר מתחלה, הביא לשני אמר זכורני אותו שדה מתחלה, הביא לשלישי אמר זכורני אותו בית, א"ל חייך שאני בונה אותו פלטין וקורא אותו על שמך, כך אברהם אמר בהר ה' יראה, יצחק אמר לשוח בשדה יעקב אמר אין זה כי אם בית אלהים, לכן נאמר אל בית אלהי יעקב, וכן הוא אומר (ירמיה ל, יח) הנני שב את שבות אהלי יעקב, ע"כ. והמאמר הזה קשה בהבנתו כי אם היה בית המקדש בזמן אברהם הר שהוא הר המוריה ובימי יצחק היה שדה וגם בימי דוד והיה שם גורן ארונה היבוסי איך יכנו אותו בשם בית, ואם יעקב ראה אותו בבנינו והם לא ראוהו הנה מה' היתה זאת ואין על האבות הראשונים אשם ולמה אם כן לא יקרא על שמם. אבל הם ז"ל כיונו במאמר הזה לבאר ענין אלהי, וכמו שפירשתי בעיון השלישי מהחלק השני ממאמר ישועות משיחו, ואוסיף להגידו לך פה כי זה הוא המקום הראוי אליו. והוא ששלשת הבתים, בית ראשון ובית שני והבית העתיד היו כנגד אברהם יצחק ויעקב, כי כמו שבאברהם נמצאת הגדולה והגבורה העושר והכבוד והקדושה האלהית כך נמצא כל זה בבית ראשון, וכמו שנמרוד מלך בבל הצר לאברהם ככה נבוכדנצר מלך בבל הצר לישראל בחורבן בית ראשון, ולפי שמזרע אברהם מבני קטורה יצאו האשורים שהחריבו בית המקדש בימי נבוכדנצר, לכן אמרו שאברהם ראה אותו הר, כלומר שמזרעו יצא מי שעשה אותו הר חרב, ושעליו התפלל ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה, כלומר ה' ישגיח וישמור הייעודים אשר הוא מיעד אותו היום לכאשר יהיה בית המקדש הר חרב וישראל בגלות כי אז יצטרכו ליעודים ההם, וזהו בהר ה' יראה. והיה יצחק כנגד בית שני, כי כמו שכהו עיניו מראות כן בבית שני לא היתה ליהודים אורה ושמחה מהנבואה ורוח הקדש הארון והכרובים ושאר הקדושות שחסרו להם, ולפי שמזרע יצחק מבני עשו באו [כמו שיתבאר] הרומיים שהחריבו בית שני לכן אמרו שיצחק ראה את הבית שדה, כי כן אמר הנביא על חורבנו (ירמיה כו, יח) ציון שדה תחרש, ושעליו אמר ויצא יצחק לשוח בשדה, ר"ל שיצא להתפלל על בית המקדש כשיהיה שדה נחרב. והיה יעקב מורה על הבית הג' העתיד, ולכן היה מטתו שלמה ולא נמצא פסול בזרעו, כי כן יהיו בני הדור ההוא זרע ברך ה' מבלי פסול ויצר הרע, ויעקב נלחם עם שרו של עשו וישר אל מלאך ויוכל לרמוז שבזמן הגאולה יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו ויהיה נקמה לה' באדום, ולפי שהיו ליעקב י"ב בנים שבטי יה, לכן בבנין הבית העתיד יתקבצו שמה כל הי"ב שבטים, ולהיות הדבר קונה השם מהתכלית והחלק היותר נבחר שבו, לכן לא נקראה האומה בשם אברהם ולא בשם יצחק כי אם בשם יעקב ובשם ישראל יכנה, ולפי שהבית העתיד לא יחרב עוד כל ימי הארץ לכן אמרו שראה אותו יעקב בית מיושב ובעל הבית בתוכה, וזהו אמרו אין זה כי אם בית אלהים, וכאלו גלה הקדוש ברוך הוא לאברהם ענין בית ראשון העתיד להיות נחרב על ידי זרעו, והראה ליצחק ענין בית שני העתיד ליחרב על ידי זרעו, והראה ליעקב הבית השלישי שעתיד להתקיים בבניו ולכן נקרא בית אלהי יעקב, וחתם המאמר באמרו וכן הוא אומר הנני שב את שבות אהלי יעקב, לפי שנאמר זה על קבוץ גליות שיהיה באותו הבית העתיד:
הנה התבארה הנבואה הזאת. וידוע שחמשת היעודים אשר באו בה לא נתקיימו בבית שני, לא כולם ולא אחד מהם ושהם עתידים להתקיים בזמן הגאולה העתידה בהכרח: