תורה שבכתב

אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראייה שכל הספרים מלאים בדבר זה (רמב"ם הל' מלכים יא, ב)

בראשית

פרק טו (פרשת לך לך)

(יח) ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת: (יט) את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני: (כ) ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים: (כא) ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי: ס

פרק מט (פרשת ויחי)

(א) ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים:

[...]

(ח) יהודה אתה יודוך אחיך ידך בערף איביך ישתחוו לך בני אביך: (ט) גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו: (י) לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה שילו ולו יקהת עמים: (יא) אסרי לגפן עירה עירו ולשרקה בני אתנו כבס ביין לבשו ובדם ענבים סותה סותו:

ויקרא

פרק כו (פרשת בחקותי)

ראה של"ה בית דוד ס' רנ"ד.

(ג) אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם: (ד) ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו: (ה) והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם: (ו) ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבר בארצכם: (ז) ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב: (ח) ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו ונפלו איביכם לפניכם לחרב: (ט) ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם והקימתי את בריתי אתכם: (י) ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו: (יא) ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם: (יב) והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם: (יג) אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהית להם עבדים ואשבר מטת עלכם ואולך אתכם קוממיות:

במדבר

פרק כד (פרשת בלק)

(יד) ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים: (טו) וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין: (טז) נאם שמע אמרי אל וידע דעת עליון מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים:

(יז) אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת: (יח) והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר איביו וישראל עשה חיל: (יט) וירד מיעקב והאביד שריד מעיר: (כ) וירא את עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד:

דברים

פרק ד (פרשת ואתחנן)

(כו) העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה לא תאריכן ימים עליה כי השמד תשמדון: (כז) והפיץ ה' אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגוים אשר ינהג ה' אתכם שמה: (כח) ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחן: (כט) ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך: (ל) בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקלו: (לא) כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבתיך אשר נשבע להם:

פרק יט (פרשת שופטים)

(ח) ואם ירחיב ה' אלקיך את גבלך כאשר נשבע לאבתיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבתיך: (ט) כי תשמר את כל המצוה הזאת לעשתה אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' אלהיך וללכת בדרכיו כל הימים ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה:

פרק ל (פרשת נצבים)

(א) והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלהיך שמה: (ב) ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך: (ג) ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה: (ד) אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך: (ה) והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה והיטבך והרבך מאבתיך: (ו) ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך: (ז) ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על איביך ועל שנאיך אשר רדפוך: (ח) ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום: (ט) והותירך ה' אלהיך בכל מעשה ידך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטבה כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבתיך: (י) כי תשמע בקול ה' אלהיך לשמר מצותיו וחקתיו הכתובה בספר התורה הזה כי תשוב אל ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך:

פרק לא (פרשת וילך)

ראה ספר הגאולה לרמב"ן, שפסוקים אלו ושל פרשת האזינו על הגאולה נאמרו.

(כט) כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם וקראת אתכם הרעה באחרית הימים כי תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיכם:

פרק לב (פרשת האזינו)

(לו) כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב: (לז) ואמר אי אלהימו צור חסיו בו: (לח) אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרכם יהי עליכם סתרה: (לט) ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל: (מ) כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם: (מא) אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם: (מב) אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב: (מג) הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו: פ

ישעיהו

פרק א

(כד) לכן נאם האדון ה' צבאות אביר ישראל הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי: (כה) ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך: (כו) ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה: (כז) ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה:

פרק ב

(א) הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלם: (ב) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים: (ג) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם: (ד) ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה: פ (ה) בית יעקב לכו ונלכה באור ה': (ו) כי נטשתה עמך בית יעקב כי מלאו מקדם ועננים כפלשתים ובילדי נכרים ישפיקו: (ז) ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאצרתיו ותמלא ארצו סוסים ואין קצה למרכבתיו: (ח) ותמלא ארצו אלילים למעשה ידיו ישתחוו לאשר עשו אצבעתיו: (ט) וישח אדם וישפל איש ואל תשא להם: (י) בוא בצור והטמן בעפר מפני פחד ה' ומהדר גאנו: (יא) עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא: ס (יב) כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל: (יג) ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים ועל כל אלוני הבשן: (יד) ועל כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות: (טו) ועל כל מגדל גבה ועל כל חומה בצורה: (טז) ועל כל אניות תרשיש ועל כל שכיות החמדה: (יז) ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא: (יח) והאלילים כליל יחלף: (יט) ובאו במערות צרים ובמחלות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו לערץ הארץ: (כ) ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו להשתחות לחפר פרות ולעטלפים: (כא) לבוא בנקרות הצרים ובסעפי הסלעים מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו לערץ הארץ: (כב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא: פ

פרק יא

(א) ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה: (ב) ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה': (ג) והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח: (ד) ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע: (ה) והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו: (ו) וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם: (ז) ופרה ודב תרעינה יחדו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן: (ח) ושעשע יונק על חר פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה: (ט) לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים: פ

(י) והיה ביום ההוא שרש ישי אשר עמד לנס עמים אליו גוים ידרשו והיתה מנחתו כבוד: פ

(יא) והיה ביום ההוא יוסיף אדני שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים: (יב) ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל ונפצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ: (יג) וסרה קנאת אפרים וצררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצר את אפרים: (יד) ועפו בכתף פלשתים ימה יחדו יבזו את בני קדם אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם: (טו) והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים: (טז) והיתה מסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור כאשר היתה לישראל ביום עלתו מארץ מצרים:

פרק יב

(א) ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישב אפך ותנחמני: (ב) הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה ה' ויהי לי לישועה: (ג) ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה: (ד) ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילתיו הזכירו כי נשגב שמו: (ה) זמרו ה' כי גאות עשה מידעת מודעת זאת בכל הארץ: (ו) צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל: פ

פרק כה

(א) ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אמן: (ב) כי שמת מעיר לגל קריה בצורה למפלה ארמון זרים מעיר לעולם לא יבנה: (ג) על כן יכבדוך עם עז קרית גוים עריצים ייראוך: (ד) כי היית מעוז לדל מעוז לאביון בצר לו מחסה מזרם צל מחרב כי רוח עריצים כזרם קיר: (ה) כחרב בציון שאון זרים תכניע חרב בצל עב זמיר עריצים יענה: פ

(ו) ועשה ה' צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים שמנים ממחים שמרים מזקקים: (ז) ובלע בהר הזה פני הלוט הלוט על כל העמים והמסכה הנסוכה על כל הגוים: (ח) בלע המות לנצח ומחה אדני ה' דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דבר: פ

(ט) ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו: (י) כי תנוח יד ה' בהר הזה ונדוש מואב תחתיו כהדוש מתבן במי במו מדמנה: (יא) ופרש ידיו בקרבו כאשר יפרש השחה לשחות והשפיל גאותו עם ארבות ידיו: (יב) ומבצר משגב חומתיך השח השפיל הגיע לארץ עד עפר: ס

פרק נב

מן המקום הזה והלאה לא תמצא בדברי ישעיהו זכר לבבל, וזאת ראיה גמורה לכל מודה באמת שכוונתו על הגאולה העתידה (ספר הגאולה לרמב"ן, השער הראשון).

(א) עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלם עיר הקדש כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא: (ב) התנערי מעפר קומי שבי ירושלם התפתחו התפתחי מוסרי צוארך שביה בת ציון: ס (ג) כי כה אמר ה' חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו: (ד) כי כה אמר אדני ה' מצרים ירד עמי בראשנה לגור שם ואשור באפס עשקו: (ה) ועתה מי מה לי פה נאם ה' כי לקח עמי חנם משלו משליו יהילילו נאם ה' ותמיד כל היום שמי מנאץ: (ו) לכן ידע עמי שמי לכן ביום ההוא כי אני הוא המדבר הנני: (ז) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אמר לציון מלך אלהיך: (ח) קול צפיך נשאו קול יחדו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון: (ט) פצחו רננו יחדו חרבות ירושלם כי נחם ה' עמו גאל ירושלם: (י) חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגוים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו: ס (יא) סורו סורו צאו משם טמא אל תגעו צאו מתוכה הברו נשאי כלי ה': (יב) כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הלך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל: ס (יג) הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד: (יד) כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם: (טו) כן יזה גוים רבים עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא ספר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו:

פרק נג

(א) מי האמין לשמעתנו וזרוע ה' על מי נגלתה: (ב) ויעל כיונק לפניו וכשרש מארץ ציה לא תאר לו ולא הדר ונראהו ולא מראה ונחמדהו: (ג) נבזה וחדל אישים איש מכאבות וידוע חלי וכמסתר פנים ממנו נבזה ולא חשבנהו: (ד) אכן חלינו הוא נשא ומכאבינו סבלם ואנחנו חשבנהו נגוע מכה אלהים ומענה: (ה) והוא מחלל מפשענו מדכא מעונתינו מוסר שלומנו עליו ובחברתו נרפא לנו: (ו) כלנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו וה' הפגיע בו את עון כלנו: (ז) נגש והוא נענה ולא יפתח פיו כשה לטבח יובל וכרחל לפני גזזיה נאלמה ולא יפתח פיו: (ח) מעצר וממשפט לקח ואת דורו מי ישוחח כי נגזר מארץ חיים מפשע עמי נגע למו: (ט) ויתן את רשעים קברו ואת עשיר במתיו על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו: (י) וה' חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח: (יא) מעמל נפשו יראה ישבע בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים ועונתם הוא יסבל: (יב) לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה למות נפשו ואת פשעים נמנה והוא חטא רבים נשא ולפשעים יפגיע: ס

פרק נד

(א) רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא חלה כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה': (ב) הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשכי האריכי מיתריך ויתדתיך חזקי: (ג) כי ימין ושמאול תפרצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו: (ד) אל תיראי כי לא תבושי ואל תכלמי כי לא תחפירי כי בשת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד: (ה) כי בעליך עשיך ה' צבאות שמו וגאלך קדוש ישראל אלהי כל הארץ יקרא: (ו) כי כאשה עזובה ועצובת רוח קראך ה' ואשת נעורים כי תמאס אמר אלהיך: (ז) ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדלים אקבצך: (ח) בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך אמר גאלך ה': ס

(ט) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך: (י) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך ה': ס

(יא) עניה סערה לא נחמה הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים: (יב) ושמתי כדכד שמשתיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ: (יג) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך: (יד) בצדקה תכונני רחקי מעשק כי לא תיראי וממחתה כי לא תקרב אליך: (טו) הן גור יגור אפס מאותי מי גר אתך עליך יפול: (טז) הן הנה אנכי בראתי חרש נפח באש פחם ומוציא כלי למעשהו ואנכי בראתי משחית לחבל: (יז) כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאם ה': ס

פרק נה

(א) הוי כל צמא לכו למים ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב: (ב) למה תשקלו כסף בלוא לחם ויגיעכם בלוא לשבעה שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם: (ג) הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים: (ד) הן עד לאומים נתתיו נגיד ומצוה לאמים: (ה) הן גוי לא תדע תקרא וגוי לא ידעוך אליך ירוצו למען ה' אלהיך ולקדוש ישראל כי פארך: ס

(ו) דרשו ה' בהמצאו קראהו בהיותו קרוב: (ז) יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבתיו וישב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח: (ח) כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם ה': (ט) כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבתי ממחשבתיכם: (י) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזרע ולחם לאכל: (יא) כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו: (יב) כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי השדה ימחאו כף: (יג) תחת הנעצוץ יעלה ברוש תחת ותחת הסרפד יעלה הדס והיה לה' לשם לאות עולם לא יכרת: ס

פרק נו

(א) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות: (ב) אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שמר שבת מחללו ושמר ידו מעשות כל רע: ס

(ג) ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש: ס

(ד) כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי: (ה) ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת: ס

(ו) ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים כל שמר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי: (ז) והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים: (ח) נאם אדני ה' מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו: (ט) כל חיתו שדי אתיו לאכל כל חיתו ביער: ס

(י) צפו צפיו עורים כלם לא ידעו כלם כלבים אלמים לא יוכלו לנבח הזים שכבים אהבי לנום: (יא) והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה והמה רעים לא ידעו הבין כלם לדרכם פנו איש לבצעו מקצהו: (יב) אתיו אקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר גדול יתר מאד:

פרק נט

[...]

(טו) ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל וירא ה' וירע בעיניו כי אין משפט: (טז) וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע ותושע לו זרעו וצדקתו היא סמכתהו: (יז) וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו וילבש בגדי נקם תלבשת ויעט כמעיל קנאה: (יח) כעל גמלות כעל ישלם חמה לצריו גמול לאיביו לאיים גמול ישלם: (יט) וייראו ממערב את שם ה' וממזרח שמש את כבודו כי יבוא כנהר צר רוח ה' נססה בו: (כ) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה': (כא) ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם: ס

פרק ס

(א) קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח: (ב) כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה: (ג) והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך: (ד) שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך בניך מרחוק יבאו ובנתיך על צד תאמנה: (ה) אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך כי יהפך עליך המון ים חיל גוים יבאו לך: (ו) שפעת גמלים תכסך בכרי מדין ועיפה כלם משבא יבאו זהב ולבונה ישאו ותהלת ה' יבשרו: (ז) כל צאן קדר יקבצו לך אילי נביות ישרתונך יעלו על רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר: (ח) מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארבתיהם: (ט) כי לי איים יקוו ואניות תרשיש בראשנה להביא בניך מרחוק כספם וזהבם אתם לשם ה' אלהיך ולקדוש ישראל כי פארך: (י) ובנו בני נכר חמתיך ומלכיהם ישרתונך כי בקצפי הכיתיך וברצוני רחמתיך: (יא) ופתחו שעריך תמיד יומם ולילה לא יסגרו להביא אליך חיל גוים ומלכיהם נהוגים: (יב) כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו והגוים חרב יחרבו: (יג) כבוד הלבנון אליך יבוא ברוש תדהר ותאשור יחדו לפאר מקום מקדשי ומקום רגלי אכבד: (יד) והלכו אליך שחוח בני מעניך והשתחוו על כפות רגליך כל מנאציך וקראו לך עיר ה' ציון קדוש ישראל: (טו) תחת היותך עזובה ושנואה ואין עובר ושמתיך לגאון עולם משוש דור ודור: (טז) וינקת חלב גוים ושד מלכים תינקי וידעת כי אני ה' מושיעך וגאלך אביר יעקב: (יז) תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נחשת ותחת האבנים ברזל ושמתי פקדתך שלום ונגשיך צדקה: (יח) לא ישמע עוד חמס בארצך שד ושבר בגבוליך וקראת ישועה חומתיך ושעריך תהלה: (יט) לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם ואלהיך לתפארתך: (כ) לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי ה' יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך: (כא) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעו מטעי מעשה ידי להתפאר: (כב) הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה: ס

פרק סא

(א) רוח אדני ה' עלי יען משח ה' אתי לבשר ענוים שלחני לחבש לנשברי לב לקרא לשבוים דרור ולאסורים פקח קוח: (ב) לקרא שנת רצון לה' ויום נקם לאלהינו לנחם כל אבלים: (ג) לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר שמן ששון תחת אבל מעטה תהלה תחת רוח כהה וקרא להם אילי הצדק מטע ה' להתפאר: (ד) ובנו חרבות עולם שממות ראשנים יקוממו וחדשו ערי חרב שממות דור ודור: (ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם: (ו) ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהינו יאמר לכם חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו: (ז) תחת בשתכם משנה וכלמה ירנו חלקם לכן בארצם משנה יירשו שמחת עולם תהיה להם: (ח) כי אני ה' אהב משפט שנא גזל בעולה ונתתי פעלתם באמת וברית עולם אכרות להם: (ט) ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים כל ראיהם יכירום כי הם זרע ברך ה': ס

(י) שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה: (יא) כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן אדני ה' יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים:

פרק סב

(א) למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט עד יצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער: (ב) וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך וקרא לך שם חדש אשר פי ה' יקבנו: (ג) והיית עטרת תפארת ביד ה' וצנוף וצניף מלוכה בכף אלהיך: (ד) לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה כי לך יקרא חפצי בה ולארצך בעולה כי חפץ ה' בך וארצך תבעל: (ה) כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך: (ו) על חומתיך ירושלם הפקדתי שמרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכרים את ה' אל דמי לכם: (ז) ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלם תהלה בארץ: (ח) נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאיביך ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו: (ט) כי מאספיו יאכלהו והללו את ה' ומקבציו ישתהו בחצרות קדשי: ס

(י) עברו עברו בשערים פנו דרך העם סלו סלו המסלה סקלו מאבן הרימו נס על העמים: (יא) הנה ה' השמיע אל קצה הארץ אמרו לבת ציון הנה ישעך בא הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו: (יב) וקראו להם עם הקדש גאולי ה' ולך יקרא דרושה עיר לא נעזבה: ס

פרק סג

(א) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו צעה ברב כחו אני מדבר בצדקה רב להושיע: (ב) מדוע אדם ללבושך ובגדיך כדרך בגת: (ג) פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי ואדרכם באפי וארמסם בחמתי ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי: (ד) כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה: (ה) ואביט ואין עזר ואשתומם ואין סומך ותושע לי זרעי וחמתי היא סמכתני: (ו) ואבוס עמים באפי ואשכרם בחמתי ואוריד לארץ נצחם: ס

(ז) חסדי ה' אזכיר תהלת ה' כעל כל אשר גמלנו ה' ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם כרחמיו וכרב חסדיו: (ח) ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע: (ט) בכל צרתם לא לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם: (י) והמה מרו ועצבו את רוח קדשו ויהפך להם לאויב הוא נלחם בם: (יא) ויזכר ימי עולם משה עמו איה המעלם מים את רעי צאנו איה השם בקרבו את רוח קדשו: (יב) מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם: (יג) מוליכם בתהמות כסוס במדבר לא יכשלו: (יד) כבהמה בבקעה תרד רוח ה' תניחנו כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת: (טו) הבט משמים וראה מזבל קדשך ותפארתך איה קנאתך וגבורתך המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו: (טז) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גאלנו מעולם שמך: (יז) למה תתענו ה' מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך שוב למען עבדיך שבטי נחלתך: (יח) למצער ירשו עם קדשך צרינו בוססו מקדשך: (יט) היינו מעולם לא משלת בם לא נקרא שמך עליהם לוא קרעת שמים ירדת מפניך הרים נזלו:

פרק סד

(א) כקדח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך מפניך גוים ירגזו: (ב) בעשותך נוראות לא נקוה ירדת מפניך הרים נזלו: (ג) ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו: (ד) פגעת את שש ועשה צדק בדרכיך יזכרוך הן אתה קצפת ונחטא בהם עולם ונושע: (ה) ונהי כטמא כלנו וכבגד עדים כל צדקתינו ונבל כעלה כלנו ועוננו כרוח ישאנו: (ו) ואין קורא בשמך מתעורר להחזיק בך כי הסתרת פניך ממנו ותמוגנו ביד עוננו: (ז) ועתה ה' אבינו אתה אנחנו החמר ואתה יצרנו ומעשה ידך כלנו: (ח) אל תקצף ה' עד מאד ואל לעד תזכר עון הן הבט נא עמך כלנו: (ט) ערי קדשך היו מדבר ציון מדבר היתה ירושלם שממה: (י) בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבתינו היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה: (יא) העל אלה תתאפק ה' תחשה ותעננו עד מאד: ס

פרק סה

(א) נדרשתי ללוא שאלו נמצאתי ללא בקשני אמרתי הנני הנני אל גוי לא קרא בשמי: (ב) פרשתי ידי כל היום אל עם סורר ההלכים הדרך לא טוב אחר מחשבתיהם: (ג) העם המכעיסים אותי על פני תמיד זבחים בגנות ומקטרים על הלבנים: (ד) הישבים בקברים ובנצורים ילינו האכלים בשר החזיר ופרק ומרק פגלים כליהם: (ה) האמרים קרב אליך אל תגש בי כי קדשתיך אלה עשן באפי אש יקדת כל היום: (ו) הנה כתובה לפני לא אחשה כי אם שלמתי ושלמתי על חיקם: (ז) עונתיכם ועונת אבותיכם יחדו אמר ה' אשר קטרו על ההרים ועל הגבעות חרפוני ומדתי פעלתם ראשנה על אל חיקם: ס

(ח) כה אמר ה' כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו כן אעשה למען עבדי לבלתי השחית הכל: (ט) והוצאתי מיעקב זרע ומיהודה יורש הרי וירשוה בחירי ועבדי ישכנו שמה: (י) והיה השרון לנוה צאן ועמק עכור לרבץ בקר לעמי אשר דרשוני: (יא) ואתם עזבי ה' השכחים את הר קדשי הערכים לגד שלחן והממלאים למני ממסך: (יב) ומניתי אתכם לחרב וכלכם לטבח תכרעו יען קראתי ולא עניתם דברתי ולא שמעתם ותעשו הרע בעיני ובאשר לא חפצתי בחרתם: פ

(יג) לכן כה אמר אדני ה' הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ישמחו ואתם תבשו: (יד) הנה עבדי ירנו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ומשבר רוח תילילו: (טו) והנחתם שמכם לשבועה לבחירי והמיתך אדני ה' ולעבדיו יקרא שם אחר: (טז) אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן והנשבע בארץ ישבע באלהי אמן כי נשכחו הצרות הראשנות וכי נסתרו מעיני: (יז) כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשנות ולא תעלינה על לב: (יח) כי אם שישו וגילו עדי עד אשר אני בורא כי הנני בורא את ירושלם גילה ועמה משוש: (יט) וגלתי בירושלם וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה: (כ) לא יהיה משם עוד עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקלל: (כא) ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים ואכלו פרים: (כב) לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל כי כימי העץ ימי עמי ומעשה ידיהם יבלו בחירי: (כג) לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה כי זרע ברוכי ה' המה וצאצאיהם אתם: (כד) והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע: (כה) זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן ונחש עפר לחמו לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי אמר ה': ס

פרק סו

(א) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי: (ב) ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאם ה' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי: (ג) שוחט השור מכה איש זובח השה ערף כלב מעלה מנחה דם חזיר מזכיר לבנה מברך און גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה: (ד) גם אני אבחר בתעלליהם ומגורתם אביא להם יען קראתי ואין עונה דברתי ולא שמעו ויעשו הרע בעיני ובאשר לא חפצתי בחרו: ס

(ה) שמעו דבר ה' החרדים אל דברו אמרו אחיכם שנאיכם מנדיכם למען שמי יכבד ה' ונראה בשמחתכם והם יבשו: (ו) קול שאון מעיר קול מהיכל קול ה' משלם גמול לאיביו: (ז) בטרם תחיל ילדה בטרם יבוא חבל לה והמליטה זכר: (ח) מי שמע כזאת מי ראה כאלה היוחל ארץ ביום אחד אם יולד גוי פעם אחת כי חלה גם ילדה ציון את בניה: (ט) האני אשביר ולא אוליד יאמר ה' אם אני המוליד ועצרתי אמר אלהיך: ס

(י) שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה: (יא) למען תינקו ושבעתם משד תנחמיה למען תמצו והתענגתם מזיז כבודה: ס

(יב) כי כה אמר ה' הנני נטה אליה כנהר שלום וכנחל שוטף כבוד גוים וינקתם על צד תנשאו ועל ברכים תשעשעו: (יג) כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלם תנחמו: (יד) וראיתם ושש לבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה ונודעה יד ה' את עבדיו וזעם את איביו: (טו) כי הנה ה' באש יבוא וכסופה מרכבתיו להשיב בחמה אפו וגערתו בלהבי אש: (טז) כי באש ה' נשפט ובחרבו את כל בשר ורבו חללי ה': (יז) המתקדשים והמטהרים אל הגנות אחר אחד אחת בתוך אכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר יחדו יספו נאם ה': (יח) ואנכי מעשיהם ומחשבתיהם באה לקבץ את כל הגוים והלשנות ובאו וראו את כבודי: (יט) ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים אל הגוים תרשיש פול ולוד משכי קשת תבל ויון האיים הרחקים אשר לא שמעו את שמעי ולא ראו את כבודי והגידו את כבודי בגוים: (כ) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות על הר קדשי ירושלם אמר ה' כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה': (כא) וגם מהם אקח לכהנים ללוים אמר ה': (כב) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עשה עמדים לפני נאם ה' כן יעמד זרעכם ושמכם: (כג) והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה': (כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר:

ירמיהו

פרק ג

(יד) שובו בנים שובבים נאם יקוק כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון: (טו) ונתתי לכם רעים כלבי ורעו אתכם דעה והשכיל: (טז) והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה נאם ה' לא יאמרו עוד ארון ברית יקוק ולא יעלה על לב ולא יזכרו בו ולא יפקדו ולא יעשה עוד: (יז) בעת ההיא יקראו לירושלם כסא ה' ונקוו אליה כל הגוים לשם ה' לירושלם ולא ילכו עוד אחרי שררות לבם הרע: ס

(יח) בימים ההמה ילכו בית יהודה על בית ישראל ויבאו יחדו מארץ צפון על הארץ אשר הנחלתי את אבותיכם: (יט) ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים ואמר אבי תקראו תקראי לי ומאחרי לא תשובו תשובי: (כ) אכן בגדה אשה מרעה כן בגדתם בי בית ישראל נאם ה': (כא) קול על שפיים נשמע בכי תחנוני בני ישראל כי העוו את דרכם שכחו את ה' אלהיהם: (כב) שובו בנים שובבים ארפה משובתיכם הננו אתנו לך כי אתה ה' אלהינו: (כג) אכן לשקר מגבעות המון הרים אכן ביקוק אלהינו תשועת ישראל: (כד) והבשת אכלה את יגיע אבותינו מנעורינו את צאנם ואת בקרם את בניהם ואת בנותיהם: (כה) נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו כי לה' אלהינו חטאנו אנחנו ואבותינו מנעורינו ועד היום הזה ולא שמענו בקול יקוק אלהינו: ס

פרק ל

(א) הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' לאמר: (ב) כה אמר ה' אלהי ישראל לאמר כתב לך את כל הדברים אשר דברתי אליך אל ספר: (ג) כי הנה ימים באים נאם ה' ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה אמר ה' והשבתים אל הארץ אשר נתתי לאבותם וירשוה: פ

(ד) ואלה הדברים אשר דבר ה' אל ישראל ואל יהודה: (ה) כי כה אמר ה' קול חרדה שמענו פחד ואין שלום: (ו) שאלו נא וראו אם ילד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון: (ז) הוי כי גדול היום ההוא מאין כמהו ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע: (ח) והיה ביום ההוא נאם ה' צבאות אשבר עלו מעל צוארך ומוסרותיך אנתק ולא יעבדו בו עוד זרים: (ט) ועבדו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם: ס

(י) ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד: (יא) כי אתך אני נאם ה' להושיעך כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפצותיך שם אך אתך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך: פ

(יב) כי כה אמר ה' אנוש לשברך נחלה מכתך: (יג) אין דן דינך למזור רפאות תעלה אין לך: (יד) כל מאהביך שכחוך אותך לא ידרשו כי מכת אויב הכיתיך מוסר אכזרי על רב עונך עצמו חטאתיך: (טו) מה תזעק על שברך אנוש מכאבך על רב עונך עצמו חטאתיך עשיתי אלה לך: (טז) לכן כל אכליך יאכלו וכל צריך כלם בשבי ילכו והיו שאסיך למשסה וכל בזזיך אתן לבז: (יז) כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה' כי נדחה קראו לך ציון היא דרש אין לה: ס

(יח) כה אמר ה' הנני שב שבות אהלי יעקוב ומשכנתיו ארחם ונבנתה עיר על תלה וארמון על משפטו ישב: (יט) ויצא מהם תודה וקול משחקים והרבתים ולא ימעטו והכבדתים ולא יצערו: (כ) והיו בניו כקדם ועדתו לפני תכון ופקדתי על כל לחציו: (כא) והיה אדירו ממנו ומשלו מקרבו יצא והקרבתיו ונגש אלי כי מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם ה': (כב) והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים: ס

(כג) הנה סערת ה' חמה יצאה סער מתגורר על ראש רשעים יחול: (כד) לא ישוב חרון אף ה' עד עשתו ועד הקימו מזמות לבו באחרית הימים תתבוננו בה: (כה) בעת ההיא נאם ה' אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל והמה יהיו לי לעם: ס

פרק לא

(א) כה אמר ה' מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל: (ב) מרחוק ה' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד: (ג) עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל עוד תעדי תפיך ויצאת במחול משחקים: (ד) עוד תטעי כרמים בהרי שמרון נטעו נטעים וחללו: (ה) כי יש יום קראו נצרים בהר אפרים קומו ונעלה ציון אל ה' אלהינו: פ

(ו) כי כה אמר ה' רנו ליעקב שמחה וצהלו בראש הגוים השמיעו הללו ואמרו הושע ה' את עמך את שארית ישראל: (ז) הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ בם עור ופסח הרה וילדת יחדו קהל גדול ישובו הנה: (ח) בבכי יבאו ובתחנונים אובילם אוליכם אל נחלי מים בדרך ישר לא יכשלו בה כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכרי הוא: ס

(ט) שמעו דבר ה' גוים והגידו באיים ממרחק ואמרו מזרה ישראל יקבצנו ושמרו כרעה עדרו: (י) כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו: (יא) ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב ה' על דגן ועל תירש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר והיתה נפשם כגן רוה ולא יוסיפו לדאבה עוד: (יב) אז תשמח בתולה במחול ובחרים וזקנים יחדו והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם: (יג) ורויתי נפש הכהנים דשן ועמי את טובי ישבעו נאם ה': ס

(יד) כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו: ס

(טו) כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם ה' ושבו מארץ אויב: (טז) ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם: ס

(יז) שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר כעגל לא למד השיבני ואשובה כי אתה ה' אלהי: (יח) כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך בשתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי: (יט) הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשעים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה': ס

(כ) הציבי לך צינים שמי לך תמרורים שתי לבך למסלה דרך הלכתי הלכת שובי בתולת ישראל שבי אל עריך אלה: (כא) עד מתי תתחמקין הבת השובבה כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר: ס

(כב) כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל עוד יאמרו את הדבר הזה בארץ יהודה ובעריו בשובי את שבותם יברכך ה' נוה צדק הר הקדש: (כג) וישבו בה יהודה וכל עריו יחדו אכרים ונסעו בעדר: (כד) כי הרויתי נפש עיפה וכל נפש דאבה מלאתי: (כה) על זאת הקיצתי ואראה ושנתי ערבה לי: ס

(כו) הנה ימים באים נאם ה' וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה: (כז) והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ ולהרס ולהאביד ולהרע כן אשקד עליהם לבנות ולנטוע נאם ה': (כח) בימים ההם לא יאמרו עוד אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה: (כט) כי אם איש בעונו ימות כל האדם האכל הבסר תקהינה שניו: ס

(ל) הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה: (לא) לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם נאם ה': (לב) כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם ה' נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם: (לג) ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאם ה' כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר עוד: ס

(לד) כה אמר ה' נתן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לאור לילה רגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו: (לה) אם ימשו החקים האלה מלפני נאם ה' גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים: ס

(לו) כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה': ס

(לז) הנה ימים באים נאם ה' ונבנתה העיר לה' ממגדל חננאל שער הפנה: (לח) ויצא עוד קוה קו המדה נגדו על גבעת גרב ונסב געתה: (לט) וכל העמק הפגרים והדשן וכל השרמות השדמות עד נחל קדרון עד פנת שער הסוסים מזרחה קדש לה' לא ינתש ולא יהרס עוד לעולם: ס

פרק לב

[...] (לו) ועתה לכן כה אמר ה' אלהי ישראל אל העיר הזאת אשר אתם אמרים נתנה ביד מלך בבל בחרב וברעב ובדבר: (לז) הנני מקבצם מכל הארצות אשר הדחתים שם באפי ובחמתי ובקצף גדול והשבתים אל המקום הזה והשבתים לבטח: (לח) והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים: (לט) ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל הימים לטוב להם ולבניהם אחריהם: (מ) וכרתי להם ברית עולם אשר לא אשוב מאחריהם להיטיבי אותם ואת יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי: (מא) וששתי עליהם להטיב אותם ונטעתים בארץ הזאת באמת בכל לבי ובכל נפשי: ס

(מב) כי כה אמר ה' כאשר הבאתי אל העם הזה את כל הרעה הגדולה הזאת כן אנכי מביא עליהם את כל הטובה אשר אנכי דבר עליהם: (מג) ונקנה השדה בארץ הזאת אשר אתם אמרים שממה היא מאין אדם ובהמה נתנה ביד הכשדים: (מד) שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים בארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה ובערי ההר ובערי השפלה ובערי הנגב כי אשיב את שבותם נאם ה': פ

פרק לג

(א) ויהי דבר ה' אל ירמיהו שנית והוא עודנו עצור בחצר המטרה לאמר: (ב) כה אמר ה' עשה ה' יוצר אותה להכינה ה' שמו: (ג) קרא אלי ואענך ואגידה לך גדלות ובצרות לא ידעתם: ס

(ד) כי כה אמר ה' אלהי ישראל על בתי העיר הזאת ועל בתי מלכי יהודה הנתצים אל הסללות ואל החרב: (ה) באים להלחם את הכשדים ולמלאם את פגרי האדם אשר הכיתי באפי ובחמתי ואשר הסתרתי פני מהעיר הזאת על כל רעתם: (ו) הנני מעלה לה ארכה ומרפא ורפאתים וגליתי להם עתרת שלום ואמת: (ז) והשבתי את שבות יהודה ואת שבות ישראל ובנתים כבראשנה: (ח) וטהרתים מכל עונם אשר חטאו לי וסלחתי לכול לכל עונותיהם אשר חטאו לי ואשר פשעו בי: (ט) והיתה לי לשם ששון לתהלה ולתפארת לכל גויי הארץ אשר ישמעו את כל הטובה אשר אנכי עשה אתם ופחדו ורגזו על כל הטובה ועל כל השלום אשר אנכי עשה לה: ס

(י) כה אמר יקוק עוד ישמע במקום הזה אשר אתם אמרים חרב הוא מאין אדם ומאין בהמה בערי יהודה ובחצות ירושלם הנשמות מאין אדם ומאין יושב ומאין בהמה: (יא) קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אמרים הודו את ה' צבאות כי טוב יקוק כי לעולם חסדו מבאים תודה בית יקוק כי אשיב את שבות הארץ כבראשנה אמר יקוק: ס

(יב) כה אמר יקוק צבאות עוד יהיה במקום הזה החרב מאין אדם ועד בהמה ובכל עריו נוה רעים מרבצים צאן: (יג) בערי ההר בערי השפלה ובערי הנגב ובארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה עד תעברנה הצאן על ידי מונה אמר ה': ס

(יד) הנה ימים באים נאם יקוק והקמתי את הדבר הטוב אשר דברתי אל בית ישראל ועל בית יהודה: (טו) בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה ועשה משפט וצדקה בארץ: (טז) בימים ההם תושע יהודה וירושלם תשכון לבטח וזה אשר יקרא לה ה' צדקנו: ס

(יז) כי כה אמר יקוק לא יכרת לדוד איש ישב על כסא בית ישראל: (יח) ולכהנים הלוים לא יכרת איש מלפני מעלה עולה ומקטיר מנחה ועשה זבח כל הימים: ס

(יט) ויהי דבר ה' אל ירמיהו לאמור: (כ) כה אמר ה' אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה ולבלתי היות יומם ולילה בעתם: (כא) גם בריתי תפר את דוד עבדי מהיות לו בן מלך על כסאו ואת הלוים הכהנים משרתי: (כב) אשר לא יספר צבא השמים ולא ימד חול הים כן ארבה את זרע דוד עבדי ואת הלוים משרתי אתי: ס

(כג) ויהי דבר יקוק אל ירמיהו לאמר: (כד) הלוא ראית מה העם הזה דברו לאמר שתי המשפחות אשר בחר יקוק בהם וימאסם ואת עמי ינאצון מהיות עוד גוי לפניהם: ס

(כה) כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי: (כו) גם זרע יעקוב ודוד עבדי אמאס מקחת מזרעו משלים אל זרע אברהם ישחק ויעקב כי אשוב אשיב את שבותם ורחמתים: ס

יחזקאל

פרק טז

(א) ויהי דבר ה' אלי לאמר: (ב) בן אדם הודע את ירושלם את תועבתיה: [...] (נג) ושבתי את שביתהן את שבית שבות סדם ובנותיה ואת שבית שבות שמרון ובנותיה ושבית ושבות שביתיך בתוכהנה: (נד) למען תשאי כלמתך ונכלמת מכל אשר עשית בנחמך אתן: (נה) ואחותיך סדם ובנותיה תשבן לקדמתן ושמרון ובנותיה תשבן לקדמתן ואת ובנותיך תשבינה לקדמתכן: (נו) ולוא היתה סדם אחותך לשמועה בפיך ביום גאוניך: (נז) בטרם תגלה רעתך כמו עת חרפת בנות ארם וכל סביבותיה בנות פלשתים השאטות אותך מסביב: (נח) את זמתך ואת תועבותיך את נשאתים נאם ה': ס

(נט) כי כה אמר אדני ה' ועשית ועשיתי אותך כאשר עשית אשר בזית אלה להפר ברית: (ס) וזכרתי אני את בריתי אותך בימי נעוריך והקמותי לך ברית עולם: (סא) וזכרת את דרכיך ונכלמת בקחתך את אחותיך הגדלות ממך אל הקטנות ממך ונתתי אתהן לך לבנות ולא מבריתך: (סב) והקימותי אני את בריתי אתך וידעת כי אני ה': (סג) למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי לך לכל אשר עשית נאם אדני ה': ס

פרק טז

(נג) ושבתי את שביתהן את שבית שבות סדם ובנותיה ואת שבית שבות שמרון ובנותיה ושבית ושבות שביתיך בתוכהנה: (נד) למען תשאי כלמתך ונכלמת מכל אשר עשית בנחמך אתן: (נה) ואחותיך סדם ובנותיה תשבן לקדמתן ושמרון ובנותיה תשבן לקדמתן ואת ובנותיך תשבינה לקדמתכן: (נו) ולוא היתה סדם אחותך לשמועה בפיך ביום גאוניך: (נז) בטרם תגלה רעתך כמו עת חרפת בנות ארם וכל סביבותיה בנות פלשתים השאטות אותך מסביב: (נח) את זמתך ואת תועבותיך את נשאתים נאם ה': ס

(נט) כי כה אמר אדני ה' ועשית ועשיתי אותך כאשר עשית אשר בזית אלה להפר ברית: (ס) וזכרתי אני את בריתי אותך בימי נעוריך והקמותי לך ברית עולם: (סא) וזכרת את דרכיך ונכלמת בקחתך את אחותיך הגדלות ממך אל הקטנות ממך ונתתי אתהן לך לבנות ולא מבריתך: (סב) והקימותי אני את בריתי אתך וידעת כי אני ה': (סג) למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי לך לכל אשר עשית נאם אדני ה': ס

פרק כ

(לג) חי אני נאם אדני ה' אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם: (לד) והוצאתי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצתם בם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה (לה) והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים: (לו) כאשר נשפטתי את אבותיכם במדבר ארץ מצרים כן אשפט אתכם נאם אדני ה': (לז) והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסרת הברית: (לח) וברותי מכם המרדים והפושעים בי מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל אדמת ישראל לא יבוא וידעתם כי אני ה': (לט) ואתם בית ישראל כה אמר אדני ה' איש גלוליו לכו עבדו ואחר אם אינכם שמעים אלי ואת שם קדשי לא תחללו עוד במתנותיכם ובגלוליכם: (מ) כי בהר קדשי בהר מרום ישראל נאם אדני ה' שם יעבדני כל בית ישראל כלה בארץ שם ארצם ושם אדרוש את תרומתיכם ואת ראשית משאותיכם בכל קדשיכם: (מא) בריח ניחח ארצה אתכם בהוציאי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפצתם בם ונקדשתי בכם לעיני הגוים (מב) וידעתם כי אני ה' בהביאי אתכם אל אדמת ישראל אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאבותיכם: (מג) וזכרתם שם את דרכיכם ואת כל עלילותיכם אשר נטמאתם בם ונקטתם בפניכם בכל רעותיכם אשר עשיתם מד וידעתם כי אני ה' בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל נאם אדני ה':

פרק לו

(א) ואתה בן אדם הנבא אל הרי ישראל ואמרת הרי ישראל שמעו דבר ה': (ב) כה אמר אדני ה' יען אמר האויב עליכם האח ובמות עולם למורשה היתה לנו: (ג) לכן הנבא ואמרת כה אמר אדני ה' יען ביען שמות ושאף אתכם מסביב להיותכם מורשה לשארית הגוים ותעלו על שפת לשון ודבת עם: (ד) לכן הרי ישראל שמעו דבר אדני ה' כה אמר אדני ה' להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות ולחרבות השממות ולערים הנעזבות אשר היו לבז וללעג לשארית הגוים אשר מסביב: ס

(ה) לכן כה אמר אדני ה' אם לא באש קנאתי דברתי על שארית הגוים ועל אדום כלא אשר נתנו את ארצי להם למורשה בשמחת כל לבב בשאט נפש למען מגרשה לבז: (ו) לכן הנבא על אדמת ישראל ואמרת להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות כה אמר אדני ה' הנני בקנאתי ובחמתי דברתי יען כלמת גוים נשאתם: (ז) לכן כה אמר אדני ה' אני נשאתי את ידי אם לא הגוים אשר לכם מסביב המה כלמתם ישאו: (ח) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא: (ט) כי הנני אליכם ופניתי אליכם ונעבדתם ונזרעתם: (י) והרביתי עליכם אדם כל בית ישראל כלה ונשבו הערים והחרבות תבנינה: (יא) והרביתי עליכם אדם ובהמה ורבו ופרו והושבתי אתכם כקדמותיכם והטבתי מראשתיכם וידעתם כי אני ה': (יב) והולכתי עליכם אדם את עמי ישראל וירשוך והיית להם לנחלה ולא תוסף עוד לשכלם: ס

(יג) כה אמר אדני ה' יען אמרים לכם אכלת אדם אתי את ומשכלת גויך גוייך היית: (יד) לכן אדם לא תאכלי עוד וגויך וגוייך לא תכשלי תשכלי עוד נאם אדני ה': (טו) ולא אשמיע אליך עוד כלמת הגוים וחרפת עמים לא תשאי עוד וגויך וגוייך לא תכשלי עוד נאם אדני ה': ס

(טז) ויהי דבר ה' אלי לאמר: (יז) בן אדם בית ישראל ישבים על אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם כטמאת הנדה היתה דרכם לפני: (יח) ואשפך חמתי עליהם על הדם אשר שפכו על הארץ ובגלוליהם טמאוה: (יט) ואפיץ אתם בגוים ויזרו בארצות כדרכם וכעלילותם שפטתים: (כ) ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו: (כא) ואחמל על שם קדשי אשר חללוהו בית ישראל בגוים אשר באו שמה: ס

(כב) לכן אמר לבית ישראל כה אמר אדני ה' לא למענכם אני עשה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים אשר באתם שם: (כג) וקדשתי את שמי הגדול המחלל בגוים אשר חללתם בתוכם וידעו הגוים כי אני ה' נאם אדני ה' בהקדשי בכם לעיניהם: (כד) ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם: (כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם: (כו) ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר: (כז) ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם: (כח) וישבתם בארץ אשר נתתי לאבתיכם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים: (כט) והושעתי אתכם מכל טמאותיכם וקראתי אל הדגן והרביתי אתו ולא אתן עליכם רעב: (ל) והרביתי את פרי העץ ותנובת השדה למען אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים: (לא) וזכרתם את דרכיכם הרעים ומעלליכם אשר לא טובים ונקטתם בפניכם על עונתיכם ועל תועבותיכם: (לב) לא למענכם אני עשה נאם אדני ה' יודע לכם בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל: ס

(לג) כה אמר אדני ה' ביום טהרי אתכם מכל עונותיכם והושבתי את הערים ונבנו החרבות: (לד) והארץ הנשמה תעבד תחת אשר היתה שממה לעיני כל עובר: (לה) ואמרו הארץ הלזו הנשמה היתה כגן עדן והערים החרבות והנשמות והנהרסות בצורות ישבו: (לו) וידעו הגוים אשר ישארו סביבותיכם כי אני ה' בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה אני ה' דברתי ועשיתי: ס

(לז) כה אמר אדני ה' עוד זאת אדרש לבית ישראל לעשות להם ארבה אתם כצאן אדם: (לח) כצאן קדשים כצאן ירושלם במועדיה כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם וידעו כי אני ה': ס

פרק לח

(א) ויהי דבר ה' אלי לאמר: (ב) בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג נשיא ראש משך ותבל והנבא עליו: (ג) ואמרת כה אמר אדני ה' הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותבל: (ד) ושובבתיך ונתתי חחים בלחייך והוצאתי אותך ואת כל חילך סוסים ופרשים לבשי מכלול כלם קהל רב צנה ומגן תפשי חרבות כלם: (ה) פרס כוש ופוט אתם כלם מגן וכובע: (ו) גמר וכל אגפיה בית תוגרמה ירכתי צפון ואת כל אגפיו עמים רבים אתך: (ז) הכן והכן לך אתה וכל קהלך הנקהלים עליך והיית להם למשמר: (ח) מימים רבים תפקד באחרית השנים תבוא אל ארץ משובבת מחרב מקבצת מעמים רבים על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח כלם: (ט) ועלית כשאה תבוא כענן לכסות הארץ תהיה אתה וכל אגפיך ועמים רבים אותך: ס

(י) כה אמר אדני ה' והיה ביום ההוא יעלו דברים על לבבך וחשבת מחשבת רעה: (יא) ואמרת אעלה על ארץ פרזות אבוא השקטים ישבי לבטח כלם ישבים באין חומה ובריח ודלתים אין להם: (יב) לשלל שלל ולבז בז להשיב ידך על חרבות נושבת ואל עם מאסף מגוים עשה מקנה וקנין ישבי על טבור הארץ: (יג) שבא ודדן וסחרי תרשיש וכל כפריה יאמרו לך הלשלל שלל אתה בא הלבז בז הקהלת קהלך לשאת כסף וזהב לקחת מקנה וקנין לשלל שלל גדול: ס

(יד) לכן הנבא בן אדם ואמרת לגוג כה אמר אדני ה' הלוא ביום ההוא בשבת עמי ישראל לבטח תדע: (טו) ובאת ממקומך מירכתי צפון אתה ועמים רבים אתך רכבי סוסים כלם קהל גדול וחיל רב: (טז) ועלית על עמי ישראל כענן לכסות הארץ באחרית הימים תהיה והבאותיך על ארצי למען דעת הגוים אתי בהקדשי בך לעיניהם גוג: ס

(יז) כה אמר אדני ה' האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אתך עליהם: ס

(יח) והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל נאם אדני ה' תעלה חמתי באפי: (יט) ובקנאתי באש עברתי דברתי אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל: (כ) ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וחית השדה וכל הרמש הרמש על האדמה וכל האדם אשר על פני האדמה ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכל חומה לארץ תפול: (כא) וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם אדני ה' חרב איש באחיו תהיה: (כב) ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו: (כג) והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה': ס

פרק לט

(א) ואתה בן אדם הנבא על גוג ואמרת כה אמר אדני ה' הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותבל: (ב) ושבבתיך וששאתיך והעליתיך מירכתי צפון והבאותך על הרי ישראל: (ג) והכיתי קשתך מיד שמאולך וחציך מיד ימינך אפיל: (ד) על הרי ישראל תפול אתה וכל אגפיך ועמים אשר אתך לעיט צפור כל כנף וחית השדה נתתיך לאכלה: (ה) על פני השדה תפול כי אני דברתי נאם אדני ה': (ו) ושלחתי אש במגוג ובישבי האיים לבטח וידעו כי אני ה': (ז) ואת שם קדשי אודיע בתוך עמי ישראל ולא אחל את שם קדשי עוד וידעו הגוים כי אני ה' קדוש בישראל: (ח) הנה באה ונהיתה נאם אדני ה' הוא היום אשר דברתי: (ט) ויצאו ישבי ערי ישראל ובערו והשיקו בנשק ומגן וצנה בקשת ובחצים ובמקל יד וברמח ובערו בהם אש שבע שנים: (י) ולא ישאו עצים מן השדה ולא יחטבו מן היערים כי בנשק יבערו אש ושללו את שלליהם ובזזו את בזזיהם נאם אדני ה': ס

(יא) והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר בישראל גי העברים קדמת הים וחסמת היא את העברים וקברו שם את גוג ואת כל המונה המונו וקראו גיא המון גוג: (יב) וקברום בית ישראל למען טהר את הארץ שבעה חדשים: (יג) וקברו כל עם הארץ והיה להם לשם יום הכבדי נאם אדני ה': (יד) ואנשי תמיד יבדילו עברים בארץ מקברים את העברים את הנותרים על פני הארץ לטהרה מקצה שבעה חדשים יחקרו: (טו) ועברו העברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון עד קברו אתו המקברים אל גיא המון גוג: (טז) וגם שם עיר המונה וטהרו הארץ: ס

(יז) ואתה בן אדם כה אמר אדני ה' אמר לצפור כל כנף ולכל חית השדה הקבצו ובאו האספו מסביב על זבחי אשר אני זבח לכם זבח גדול על הרי ישראל ואכלתם בשר ושתיתם דם: (יח) בשר גבורים תאכלו ודם נשיאי הארץ תשתו אילים כרים ועתודים פרים מריאי בשן כלם: (יט) ואכלתם חלב לשבעה ושתיתם דם לשכרון מזבחי אשר זבחתי לכם: (כ) ושבעתם על שלחני סוס ורכב גבור וכל איש מלחמה נאם אדני ה': (כא) ונתתי את כבודי בגוים וראו כל הגוים את משפטי אשר עשיתי ואת ידי אשר שמתי בהם: (כב) וידעו בית ישראל כי אני ה' אלהיהם מן היום ההוא והלאה: (כג) וידעו הגוים כי בעונם גלו בית ישראל על אשר מעלו בי ואסתר פני מהם ואתנם ביד צריהם ויפלו בחרב כלם: (כד) כטמאתם וכפשעיהם עשיתי אתם ואסתר פני מהם: ס

(כה) לכן כה אמר אדני ה' עתה אשיב את שבית שבות יעקב ורחמתי כל בית ישראל וקנאתי לשם קדשי: (כו) ונשו את כלמתם ואת כל מעלם אשר מעלו בי בשבתם על אדמתם לבטח ואין מחריד: (כז) בשובבי אותם מן העמים וקבצתי אתם מארצות איביהם ונקדשתי בם לעיני הגוים רבים: (כח) וידעו כי אני ה' אלהיהם בהגלותי אתם אל הגוים וכנסתים על אדמתם ולא אותיר עוד מהם שם: (כט) ולא אסתיר עוד פני מהם אשר שפכתי את רוחי על בית ישראל נאם אדני ה': פ

פרק מ

(א) בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש בארבע עשרה שנה אחר אשר הכתה העיר בעצם היום הזה היתה עלי יד ה' ויבא אתי שמה: (ב) במראות אלהים הביאני אל ארץ ישראל ויניחני אל הר גבה מאד ועליו כמבנה עיר מנגב: (ג) ויביא אותי שמה והנה איש מראהו כמראה נחשת ופתיל פשתים בידו וקנה המדה והוא עמד בשער: (ד) וידבר אלי האיש בן אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך לכל אשר אני מראה אותך כי למען הראותכה הבאתה הנה הגד את כל אשר אתה ראה לבית ישראל: (ה) והנה חומה מחוץ לבית סביב סביב וביד האיש קנה המדה שש אמות באמה וטפח וימד את רחב הבנין קנה אחד וקומה קנה אחד: (ו) ויבוא אל שער אשר פניו דרך הקדימה ויעל במעלותו במעלותיו וימד את סף השער קנה אחד רחב ואת סף אחד קנה אחד רחב: (ז) והתא קנה אחד ארך וקנה אחד רחב ובין התאים חמש אמות וסף השער מאצל אולם השער מהבית קנה אחד: (ח) וימד את אלם השער מהבית קנה אחד: (ט) וימד את אלם השער שמנה אמות ואילו ואיליו שתים אמות ואלם השער מהבית: (י) ותאי השער דרך הקדים שלשה מפה ושלשה מפה מדה אחת לשלשתם ומדה אחת לאילם מפה ומפו: (יא) וימד את רחב פתח השער עשר אמות ארך השער שלוש עשרה אמות: (יב) וגבול לפני התאות אמה אחת ואמה אחת גבול מפה והתא שש אמות מפו ושש אמות מפו: (יג) וימד את השער מגג התא לגגו רחב עשרים וחמש אמות פתח נגד פתח: (יד) ויעש את אילים ששים אמה ואל איל החצר השער סביב סביב: (טו) ועל פני השער היאתון האיתון על לפני אלם השער הפנימי חמשים אמה: (טז) וחלנות אטמות אל התאים ואל אליהמה לפנימה לשער סביב סביב וכן לאלמות וחלונות סביב סביב לפנימה ואל איל תמרים: (יז) ויביאני אל החצר החיצונה והנה לשכות ורצפה עשוי לחצר סביב סביב שלשים לשכות אל הרצפה: (יח) והרצפה אל כתף השערים לעמת ארך השערים הרצפה התחתונה: (יט) וימד רחב מלפני השער התחתונה לפני החצר הפנימי מחוץ מאה אמה הקדים והצפון: (כ) והשער אשר פניו דרך הצפון לחצר החיצונה מדד ארכו ורחבו: (כא) ותאו ותאיו שלושה מפו ושלשה מפו ואילו ואיליו ואלמו ואלמיו היה כמדת השער הראשון חמשים אמה ארכו ורחב חמש ועשרים באמה: (כב) וחלונו וחלוניו ואלמו ואלמיו ותמרו ותמריו כמדת השער אשר פניו דרך הקדים ובמעלות שבע יעלו בו ואילמו ואילמיו לפניהם: (כג) ושער לחצר הפנימי נגד השער לצפון ולקדים וימד משער אל שער מאה אמה: (כד) ויולכני דרך הדרום והנה שער דרך הדרום ומדד אילו איליו ואילמו ואילמיו כמדות האלה: (כה) וחלונים לו ולאילמו ולאילמיו סביב סביב כהחלנות האלה חמשים אמה ארך ורחב חמש ועשרים אמה: (כו) ומעלות שבעה עלותו עלותיו ואלמו ואלמיו לפניהם ותמרים לו אחד מפו ואחד מפו אל אילו איליו: (כז) ושער לחצר הפנימי דרך הדרום וימד משער אל השער דרך הדרום מאה אמות: (כח) ויביאני אל חצר הפנימי בשער הדרום וימד את השער הדרום כמדות האלה: (כט) ותאו ותאיו ואילו ואיליו ואלמו ואלמיו כמדות האלה וחלונות לו ולאלמו ולאלמיו סביב סביב חמשים אמה ארך ורחב עשרים וחמש אמות: (ל) ואלמות סביב סביב ארך חמש ועשרים אמה ורחב חמש אמות: (לא) ואלמו אל חצר החצונה ותמרים אל אילו איליו ומעלות שמונה מעלו מעליו: (לב) ויביאני אל החצר הפנימי דרך הקדים וימד את השער כמדות האלה: (לג) ותאו ותאיו ואלו ואליו ואלמו ואלמיו כמדות האלה וחלונות לו ולאלמו ולאלמיו סביב סביב ארך חמשים אמה ורחב חמש ועשרים אמה: (לד) ואלמו ואלמיו לחצר החיצונה ותמרים אל אלו אליו מפו ומפו ושמנה מעלות מעלו מעליו: (לה) ויביאני אל שער הצפון ומדד כמדות האלה: (לו) תאו תאיו אלו אליו ואלמו ואלמיו וחלונות לו סביב סביב ארך חמשים אמה ורחב חמש ועשרים אמה: (לז) ואילו ואיליו לחצר החיצונה ותמרים אל אילו איליו מפו ומפו ושמנה מעלות מעלו מעליו: (לח) ולשכה ופתחה באילים השערים שם ידיחו את העלה: (לט) ובאלם השער שנים שלחנות מפו ושנים שלחנות מפה לשחוט אליהם העולה והחטאת והאשם: (מ) ואל הכתף מחוצה לעולה לפתח השער הצפונה שנים שלחנות ואל הכתף האחרת אשר לאלם השער שנים שלחנות: (מא) ארבעה שלחנות מפה וארבעה שלחנות מפה לכתף השער שמונה שלחנות אליהם ישחטו: (מב) וארבעה שלחנות לעולה אבני גזית ארך אמה אחת וחצי ורחב אמה אחת וחצי וגבה אמה אחת אליהם ויניחו את הכלים אשר ישחטו את העולה בם והזבח: (מג) והשפתים טפח אחד מוכנים בבית סביב סביב ואל השלחנות בשר הקרבן: (מד) ומחוצה לשער הפנימי לשכות שרים בחצר הפנימי אשר אל כתף שער הצפון ופניהם דרך הדרום אחד אל כתף שער הקדים פני דרך הצפן: (מה) וידבר אלי זה הלשכה אשר פניה דרך הדרום לכהנים שמרי משמרת הבית: (מו) והלשכה אשר פניה דרך הצפון לכהנים שמרי משמרת המזבח המה בני צדוק הקרבים מבני לוי אל ה' לשרתו: (מז) וימד את החצר ארך מאה אמה ורחב מאה אמה מרבעת והמזבח לפני הבית: (מח) ויבאני אל אלם הבית וימד אל אלם חמש אמות מפה וחמש אמות מפה ורחב השער שלש אמות מפו ושלש אמות מפו: (מט) ארך האלם עשרים אמה ורחב עשתי עשרה אמה ובמעלות אשר יעלו אליו ועמדים אל האילים אחד מפה ואחד מפה:

פרק מא

(א) ויביאני אל ההיכל וימד את האילים שש אמות רחב מפו ושש אמות רחב מפו רחב האהל: (ב) ורחב הפתח עשר אמות וכתפות הפתח חמש אמות מפו וחמש אמות מפו וימד ארכו ארבעים אמה ורחב עשרים אמה: (ג) ובא לפנימה וימד איל הפתח שתים אמות והפתח שש אמות ורחב הפתח שבע אמות: (ד) וימד את ארכו עשרים אמה ורחב עשרים אמה אל פני ההיכל ויאמר אלי זה קדש הקדשים: (ה) וימד קיר הבית שש אמות ורחב הצלע ארבע אמות סביב סביב לבית סביב: (ו) והצלעות צלע אל צלע שלוש ושלשים פעמים ובאות בקיר אשר לבית לצלעות סביב סביב להיות אחוזים ולא יהיו אחוזים בקיר הבית: (ז) ורחבה ונסבה למעלה למעלה לצלעות כי מוסב הבית למעלה למעלה סביב סביב לבית על כן רחב לבית למעלה וכן התחתונה יעלה על העליונה לתיכונה: (ח) וראיתי לבית גבה סביב סביב מיסדות מוסדות הצלעות מלו הקנה שש אמות אצילה: (ט) רחב הקיר אשר לצלע אל החוץ חמש אמות ואשר מנח בית צלעות אשר לבית: (י) ובין הלשכות רחב עשרים אמה סביב לבית סביב סביב: (יא) ופתח הצלע למנח פתח אחד דרך הצפון ופתח אחד לדרום ורחב מקום המנח חמש אמות סביב סביב: (יב) והבנין אשר אל פני הגזרה פאת דרך הים רחב שבעים אמה וקיר הבנין חמש אמות רחב סביב סביב וארכו תשעים אמה: (יג) ומדד את הבית ארך מאה אמה והגזרה והבניה וקירותיה ארך מאה אמה: (יד) ורחב פני הבית והגזרה לקדים מאה אמה: (טו) ומדד ארך הבנין אל פני הגזרה אשר על אחריה ואתוקיהא ואתיקיהא מפו ומפו מאה אמה וההיכל הפנימי ואלמי החצר: (טז) הספים והחלונים האטמות והאתיקים סביב לשלשתם נגד הסף שחיף עץ סביב סביב והארץ עד החלונות והחלנות מכסות: (יז) על מעל הפתח ועד הבית הפנימי ולחוץ ואל כל הקיר סביב סביב בפנימי ובחיצון מדות: (יח) ועשוי כרובים ותמרים ותמרה בין כרוב לכרוב ושנים פנים לכרוב: (יט) ופני אדם אל התמרה מפו ופני כפיר אל התמרה מפו עשוי אל כל הבית סביב סביב: (כ) מהארץ עד מעל הפתח הכרובים והתמרים עשוים וקיר ההיכל: (כא) ההיכל מזוזת רבעה ופני הקדש המראה כמראה: (כב) המזבח עץ שלוש אמות גבה וארכו שתים אמות ומקצעותיו לו וארכו וקירתיו עץ וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה': (כג) ושתים דלתות להיכל ולקדש: (כד) ושתים דלתות לדלתות שתים מוסבות דלתות שתים לדלת אחת ושתי דלתות לאחרת: (כה) ועשויה אליהן אל דלתות ההיכל כרובים ותמרים כאשר עשוים לקירות ועב עץ אל פני האולם מהחוץ: (כו) וחלונים אטמות ותמרים מפו ומפו אל כתפות האולם וצלעות הבית והעבים:

פרק מב

(א) ויוצאני אל החצר החיצונה הדרך דרך הצפון ויבאני אל הלשכה אשר נגד הגזרה ואשר נגד הבנין אל הצפון: (ב) אל פני ארך אמות המאה פתח הצפון והרחב חמשים אמות: (ג) נגד העשרים אשר לחצר הפנימי ונגד רצפה אשר לחצר החיצונה אתיק אל פני אתיק בשלשים: (ד) ולפני הלשכות מהלך עשר אמות רחב אל הפנימית דרך אמה אחת ופתחיהם לצפון: (ה) והלשכות העליונת קצרות כי יוכלו אתיקים מהנה מהתחתנות ומהתכנות בנין: (ו) כי משלשות הנה ואין להן עמודים כעמודי החצרות על כן נאצל מהתחתונות ומהתיכנות מהארץ: (ז) וגדר אשר לחוץ לעמת הלשכות דרך החצר החצונה אל פני הלשכות ארכו חמשים אמה: (ח) כי ארך הלשכות אשר לחצר החצונה חמשים אמה והנה על פני ההיכל מאה אמה: (ט) ומתחתה ומתחת לשכות הלשכות האלה המבוא המביא מהקדים בבאו להנה מהחצר החצנה: (י) ברחב גדר החצר דרך הקדים אל פני הגזרה ואל פני הבנין לשכות: (יא) ודרך לפניהם כמראה הלשכות אשר דרך הצפון כארכן כן רחבן וכל מוצאיהן וכמשפטיהן וכפתחיהן: (יב) וכפתחי הלשכות אשר דרך הדרום פתח בראש דרך דרך בפני הגדרת הגינה דרך הקדים בבואן: (יג) ויאמר אלי לשכות הצפון לשכות הדרום אשר אל פני הגזרה הנה לשכות הקדש אשר יאכלו שם הכהנים אשר קרובים לה' קדשי הקדשים שם יניחו קדשי הקדשים והמנחה והחטאת והאשם כי המקום קדש: (יד) בבאם הכהנים ולא יצאו מהקדש אל החצר החיצונה ושם יניחו בגדיהם אשר ישרתו בהן כי קדש הנה ילבשו לבשו בגדים אחרים וקרבו אל אשר לעם: (טו) וכלה את מדות הבית הפנימי והוציאני דרך השער אשר פניו דרך הקדים ומדדו סביב סביב: (טז) מדד רוח הקדים בקנה המדה חמש אמות מאות קנים בקנה המדה סביב: (יז) מדד רוח הצפון חמש מאות קנים בקנה המדה סביב: (יח) את רוח הדרום מדד חמש מאות קנים בקנה המדה: (יט) סבב אל רוח הים מדד חמש מאות קנים בקנה המדה: (כ) לארבע רוחות מדדו חומה לו סביב סביב ארך חמש מאות ורחב חמש מאות להבדיל בין הקדש לחל:

פרק מג

(א) ויולכני אל השער שער אשר פנה דרך הקדים: (ב) והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבדו: (ג) וכמראה המראה אשר ראיתי כמראה אשר ראיתי בבאי לשחת את העיר ומראות כמראה אשר ראיתי אל נהר כבר ואפל אל פני: (ד) וכבוד ה' בא אל הבית דרך שער אשר פניו דרך הקדים: (ה) ותשאני רוח ותביאני אל החצר הפנימי והנה מלא כבוד ה' הבית: (ו) ואשמע מדבר אלי מהבית ואיש היה עמד אצלי: (ז) ויאמר אלי בן אדם את מקום כסאי ואת מקום כפות רגלי אשר אשכן שם בתוך בני ישראל לעולם ולא יטמאו עוד בית ישראל שם קדשי המה ומלכיהם בזנותם ובפגרי מלכיהם במותם: (ח) בתתם ספם את ספי ומזוזתם אצל מזוזתי והקיר ביני וביניהם וטמאו את שם קדשי בתועבותם אשר עשו ואכל אתם באפי: (ט) עתה ירחקו את זנותם ופגרי מלכיהם ממני ושכנתי בתוכם לעולם: ס (י) אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תכנית: (יא) ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל צורתו ואת כל חקתיו וכל צורתי צורתיו וכל תורתו תורתיו הודע אותם וכתב לעיניהם וישמרו את כל צורתו ואת כל חקתיו ועשו אותם: (יב) זאת תורת הבית על ראש ההר כל גבלו סביב סביב קדש קדשים הנה זאת תורת הבית: (יג) ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטפח וחיק האמה ואמה רחב וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד וזה גב המזבח: (יד) ומחיק הארץ עד העזרה התחתונה שתים אמות ורחב אמה אחת ומהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה ארבע אמות ורחב האמה: (טו) וההראל ארבע אמות ומהאראיל ומהאריאל ולמעלה הקרנות ארבע: (טז) והאראיל והאריאל שתים עשרה ארך בשתים עשרה רחב רבוע אל ארבעת רבעיו: (יז) והעזרה ארבע עשרה ארך בארבע עשרה רחב אל ארבעת רבעיה והגבול סביב אותה חצי האמה והחיק לה אמה סביב ומעלתהו פנות קדים: (יח) ויאמר אלי בן אדם כה אמר אדני ה' אלה חקות המזבח ביום העשותו להעלות עליו עולה ולזרק עליו דם: (יט) ונתתה אל הכהנים הלוים אשר הם מזרע צדוק הקרבים אלי נאם אדני ה' לשרתני פר בן בקר לחטאת: (כ) ולקחת מדמו ונתתה על ארבע קרנתיו ואל ארבע פנות העזרה ואל הגבול סביב וחטאת אותו וכפרתהו: (כא) ולקחת את הפר החטאת ושרפו במפקד הבית מחוץ למקדש: (כב) וביום השני תקריב שעיר עזים תמים לחטאת וחטאו את המזבח כאשר חטאו בפר: (כג) בכלותך מחטא תקריב פר בן בקר תמים ואיל מן הצאן תמים: (כד) והקרבתם לפני ה' והשליכו הכהנים עליהם מלח והעלו אותם עלה לה': (כה) שבעת ימים תעשה שעיר חטאת ליום ופר בן בקר ואיל מן הצאן תמימים יעשו: (כו) שבעת ימים יכפרו את המזבח וטהרו אתו ומלאו ידו ידיו: (כז) ויכלו את הימים ס והיה ביום השמיני והלאה יעשו הכהנים על המזבח את עולותיכם ואת שלמיכם ורצאתי אתכם נאם אדני ה': ס

פרק מד

(א) וישב אתי דרך שער המקדש החיצון הפנה קדים והוא סגור: (ב) ויאמר אלי ה' השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי ה' אלהי ישראל בא בו והיה סגור: (ג) את הנשיא נשיא הוא ישב בו לאכול לאכל לחם לפני ה' מדרך אלם השער יבוא ומדרכו יצא: (ד) ויביאני דרך שער הצפון אל פני הבית וארא והנה מלא כבוד ה' את בית ה' ואפל אל פני: (ה) ויאמר אלי ה' בן אדם שים לבך וראה בעיניך ובאזניך שמע את כל אשר אני מדבר אתך לכל חקות בית ה' ולכל תורתו תורתיו ושמת לבך למבוא הבית בכל מוצאי המקדש: (ו) ואמרת אל מרי אל בית ישראל כה אמר אדני ה' רב לכם מכל תועבותיכם בית ישראל: (ז) בהביאכם בני נכר ערלי לב וערלי בשר להיות במקדשי לחללו את ביתי בהקריבכם את לחמי חלב ודם ויפרו את בריתי אל כל תועבותיכם: (ח) ולא שמרתם משמרת קדשי ותשימון לשמרי משמרתי במקדשי לכם: (ט) כה אמר אדני ה' כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל מקדשי לכל בן נכר אשר בתוך בני ישראל: (י) כי אם הלוים אשר רחקו מעלי בתעות ישראל אשר תעו מעלי אחרי גלוליהם ונשאו עונם: (יא) והיו במקדשי משרתים פקדות אל שערי הבית ומשרתים את הבית המה ישחטו את העלה ואת הזבח לעם והמה יעמדו לפניהם לשרתם: (יב) יען אשר ישרתו אותם לפני גלוליהם והיו לבית ישראל למכשול עון על כן נשאתי ידי עליהם נאם אדני ה' ונשאו עונם: (יג) ולא יגשו אלי לכהן לי ולגשת על כל קדשי אל קדשי הקדשים ונשאו כלמתם ותועבותם אשר עשו: (יד) ונתתי אותם שמרי משמרת הבית לכל עבדתו ולכל אשר יעשה בו: פ (טו) והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם נאם אדני ה': (טז) המה יבאו אל מקדשי והמה יקרבו אל שלחני לשרתני ושמרו את משמרתי: (יז) והיה בבואם אל שערי החצר הפנימית בגדי פשתים ילבשו ולא יעלה עליהם צמר בשרתם בשערי החצר הפנימית וביתה: (יח) פארי פשתים יהיו על ראשם ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם לא יחגרו ביזע: (יט) ובצאתם אל החצר החיצונה אל החצר החיצונה אל העם יפשטו את בגדיהם אשר המה משרתם בם והניחו אותם בלשכת הקדש ולבשו בגדים אחרים ולא יקדשו את העם בבגדיהם: (כ) וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו כסום יכסמו את ראשיהם: (כא) ויין לא ישתו כל כהן בבואם אל החצר הפנימית: (כב) ואלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולת מזרע בית ישראל והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו: (כג) ואת עמי יורו בין קדש לחל ובין טמא לטהור יודעם: (כד) ועל ריב המה יעמדו לשפט למשפט במשפטי ושפטהו ישפטוהו ואת תורתי ואת חקתי בכל מועדי ישמרו ואת שבתותי יקדשו: (כה) ואל מת אדם לא יבוא לטמאה כי אם לאב ולאם ולבן ולבת לאח ולאחות אשר לא היתה לאיש יטמאו: (כו) ואחרי טהרתו שבעת ימים יספרו לו: (כז) וביום באו אל הקדש אל החצר הפנימית לשרת בקדש יקריב חטאתו נאם אדני ה': (כח) והיתה להם לנחלה אני נחלתם ואחזה לא תתנו להם בישראל אני אחזתם: (כט) המנחה והחטאת והאשם המה יאכלום וכל חרם בישראל להם יהיה: (ל) וראשית כל בכורי כל וכל תרומת כל מכל תרומותיכם לכהנים יהיה וראשית ערסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך: (לא) כל נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים: פ

פרק מה

(א) ובהפילכם את הארץ בנחלה תרימו תרומה לה' קדש מן הארץ ארך חמשה ועשרים אלף ארך ורחב עשרה אלף קדש הוא בכל גבולה סביב: (ב) יהיה מזה אל הקדש חמש מאות בחמש מאות מרבע סביב וחמשים אמה מגרש לו סביב: (ג) ומן המדה הזאת תמוד ארך חמש חמשה ועשרים אלף ורחב עשרת אלפים ובו יהיה המקדש קדש קדשים: (ד) קדש מן הארץ הוא לכהנים משרתי המקדש יהיה הקרבים לשרת את ה' והיה להם מקום לבתים ומקדש למקדש: (ה) וחמשה ועשרים אלף ארך ועשרת אלפים רחב יהיה והיה ללוים משרתי הבית להם לאחזה עשרים לשכת: (ו) ואחזת העיר תתנו חמשת אלפים רחב וארך חמשה ועשרים אלף לעמת תרומת הקדש לכל בית ישראל יהיה: (ז) ולנשיא מזה ומזה לתרומת הקדש ולאחזת העיר אל פני תרומת הקדש ואל פני אחזת העיר מפאת ים ימה ומפאת קדמה קדימה וארך לעמות אחד החלקים מגבול ים אל גבול קדימה: (ח) לארץ יהיה לו לאחזה בישראל ולא יונו עוד נשיאי את עמי והארץ יתנו לבית ישראל לשבטיהם: ס (ט) כה אמר אדני ה' רב לכם נשיאי ישראל חמס ושד הסירו ומשפט וצדקה עשו הרימו גרשתיכם מעל עמי נאם אדני ה': (י) מאזני צדק ואיפת צדק ובת צדק יהי לכם: (יא) האיפה והבת תכן אחד יהיה לשאת מעשר החמר הבת ועשירת החמר האיפה אל החמר יהיה מתכנתו: (יב) והשקל עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם: (יג) זאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחמר החטים וששיתם האיפה מחמר השערים: (יד) וחק השמן הבת השמן מעשר הבת מן הכר עשרת הבתים חמר כי עשרת הבתים חמר: (טו) ושה אחת מן הצאן מן המאתים ממשקה ישראל למנחה ולעולה ולשלמים לכפר עליהם נאם אדני ה': (טז) כל העם הארץ יהיו אל התרומה הזאת לנשיא בישראל: (יז) ועל הנשיא יהיה העולות והמנחה והנסך בחגים ובחדשים ובשבתות בכל מועדי בית ישראל הוא יעשה את החטאת ואת המנחה ואת העולה ואת השלמים לכפר בעד בית ישראל: ס (יח) כה אמר אדני ה' בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש: (יט) ולקח הכהן מדם החטאת ונתן אל מזוזת הבית ואל ארבע פנות העזרה למזבח ועל מזוזת שער החצר הפנימית: (כ) וכן תעשה בשבעה בחדש מאיש שגה ומפתי וכפרתם את הבית: (כא) בראשון בארבעה עשר יום לחדש יהיה לכם הפסח חג שבעות ימים מצות יאכל: (כב) ועשה הנשיא ביום ההוא בעדו ובעד כל עם הארץ פר חטאת: (כג) ושבעת ימי החג יעשה עולה לה' שבעת פרים ושבעת אילים תמימם ליום שבעת הימים וחטאת שעיר עזים ליום: (כד) ומנחה איפה לפר ואיפה לאיל יעשה ושמן הין לאיפה: (כה) בשביעי בחמשה עשר יום לחדש בחג יעשה כאלה שבעת הימים כחטאת כעלה וכמנחה וכשמן: ס

פרק מו

(א) כה אמר אדני ה' שער החצר הפנימית הפנה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח: (ב) ובא הנשיא דרך אולם השער מחוץ ועמד על מזוזת השער ועשו הכהנים את עולתו ואת שלמיו והשתחוה על מפתן השער ויצא והשער לא יסגר עד הערב: (ג) והשתחוו עם הארץ פתח השער ההוא בשבתות ובחדשים לפני ה': (ד) והעלה אשר יקרב הנשיא לה' ביום השבת ששה כבשים תמימם ואיל תמים: (ה) ומנחה איפה לאיל ולכבשים מנחה מתת ידו ושמן הין לאיפה: (ו) וביום החדש פר בן בקר תמימם וששת כבשם ואיל תמימם יהיו: (ז) ואיפה לפר ואיפה לאיל יעשה מנחה ולכבשים כאשר תשיג ידו ושמן הין לאיפה: (ח) ובבוא הנשיא דרך אולם השער יבוא ובדרכו יצא: (ט) ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים הבא דרך שער צפון להשתחות יצא דרך שער נגב והבא דרך שער נגב יצא דרך שער צפונה לא ישוב דרך השער אשר בא בו כי נכחו יצאו יצא: (י) והנשיא בתוכם בבואם יבוא ובצאתם יצאו: (יא) ובחגים ובמועדים תהיה המנחה איפה לפר ואיפה לאיל ולכבשים מתת ידו ושמן הין לאיפה: ס (יב) וכי יעשה הנשיא נדבה עולה או שלמים נדבה לה' ופתח לו את השער הפנה קדים ועשה את עלתו ואת שלמיו כאשר יעשה ביום השבת ויצא וסגר את השער אחרי צאתו: (יג) וכבש בן שנתו תמים תעשה עולה ליום לה' בבקר בבקר תעשה אתו: (יד) ומנחה תעשה עליו בבקר בבקר ששית האיפה ושמן שלישית ההין לרס את הסלת מנחה לה' חקות עולם תמיד: (טו) ועשו יעשו את הכבש ואת המנחה ואת השמן בבקר בבקר עולת תמיד: פ (טז) כה אמר אדני ה' כי יתן הנשיא מתנה לאיש מבניו נחלתו היא לבניו תהיה אחזתם היא בנחלה: (יז) וכי יתן מתנה מנחלתו לאחד מעבדיו והיתה לו עד שנת הדרור ושבת לנשיא אך נחלתו בניו להם תהיה: (יח) ולא יקח הנשיא מנחלת העם להונתם מאחזתם מאחזתו ינחל את בניו למען אשר לא יפצו עמי איש מאחזתו: (יט) ויביאני במבוא אשר על כתף השער אל הלשכות הקדש אל הכהנים הפנות צפונה והנה שם מקום בירכתם בירכתים ימה: ס (כ) ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת אשר יאפו את המנחה לבלתי הוציא אל החצר החיצונה לקדש את העם: (כא) ויוציאני אל החצר החיצנה ויעבירני אל ארבעת מקצועי החצר והנה חצר במקצע החצר חצר במקצע החצר: (כב) בארבעת מקצעות החצר חצרות קטרות ארבעים ארך ושלשים רחב מדה אחת לארבעתם מהקצעות: (כג) וטור סביב בהם סביב לארבעתם ומבשלות עשוי מתחת הטירות סביב: (כד) ויאמר אלי אלה בית המבשלים אשר יבשלו שם משרתי הבית את זבח העם:

פרק מז

(א) וישבני אל פתח הבית והנה מים יצאים מתחת מפתן הבית קדימה כי פני הבית קדים והמים ירדים מתחת מכתף הבית הימנית מנגב למזבח: (ב) ויוצאני דרך שער צפונה ויסבני דרך חוץ אל שער החוץ דרך הפונה קדים והנה מים מפכים מן הכתף הימנית: (ג) בצאת האיש קדים וקו בידו וימד אלף באמה ויעברני במים מי אפסים: (ד) וימד אלף ויעברני במים מים ברכים וימד אלף ויעברני מי מתנים: (ה) וימד אלף נחל אשר לא אוכל לעבר כי גאו המים מי שחו נחל אשר לא יעבר: (ו) ויאמר אלי הראית בן אדם ויולכני וישבני שפת הנחל: (ז) בשובני והנה אל שפת הנחל עץ רב מאד מזה ומזה: (ח) ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה וירדו על הערבה ובאו הימה אל הימה המוצאים ונרפאו ונרפו המים: (ט) והיה כל נפש חיה אשר ישרץ אל כל אשר יבוא שם נחלים יחיה והיה הדגה רבה מאד כי באו שמה המים האלה וירפאו וחי כל אשר יבוא שמה הנחל: (י) והיה ועמדו עמדו עליו דוגים מעין גדי ועד עין עגלים משטוח לחרמים יהיו למינה תהיה דגתם כדגת הים הגדול רבה מאד: (יא) בצאתו בצאתיו וגבאיו ולא ירפאו למלח נתנו: (יב) ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר כי מימיו מן המקדש המה יוצאים והיו והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה: ס (יג) כה אמר אדני ה' גה גבול אשר תתנחלו את הארץ לשני עשר שבטי ישראל יוסף חבלים: (יד) ונחלתם אותה איש כאחיו אשר נשאתי את ידי לתתה לאבתיכם ונפלה הארץ הזאת לכם בנחלה: (טו) וזה גבול הארץ לפאת צפונה מן הים הגדול הדרך חתלן לבוא צדדה: (טז) חמת ברותה סברים אשר בין גבול דמשק ובין גבול חמת חצר התיכון אשר אל גבול חורן: (יז) והיה גבול מן הים חצר עינון גבול דמשק וצפון צפונה וגבול חמת ואת פאת צפון: (יח) ופאת קדים מבין חורן ומבין דמשק ומבין הגלעד ומבין ארץ ישראל הירדן מגבול על הים הקדמוני תמדו ואת פאת קדימה: (יט) ופאת נגב תימנה מתמר עד מי מריבות קדש נחלה אל הים הגדול ואת פאת תימנה נגבה: (כ) ופאת ים הים הגדול מגבול עד נכח לבוא חמת זאת פאת ים: (כא) וחלקתם את הארץ הזאת לכם לשבטי ישראל: (כב) והיה תפלו אותה בנחלה לכם ולהגרים הגרים בתוככם אשר הולדו בנים בתוככם והיו לכם כאזרח בבני ישראל אתכם יפלו בנחלה בתוך שבטי ישראל: (כג) והיה בשבט אשר גר הגר אתו שם תתנו נחלתו נאם אדני ה': ס

פרק מח

(א) ואלה שמות השבטים מקצה צפונה אל יד דרך חתלן לבוא חמת חצר עינן גבול דמשק צפונה אל יד חמת והיו לו פאת קדים הים דן אחד: (ב) ועל גבול דן מפאת קדים עד פאת ימה אשר אחד: (ג) ועל גבול אשר מפאת קדימה ועד פאת ימה נפתלי אחד: (ד) ועל גבול נפתלי מפאת קדמה עד פאת ימה מנשה אחד: (ה) ועל גבול מנשה מפאת קדמה עד פאת ימה אפרים אחד: (ו) ועל גבול אפרים מפאת קדים ועד פאת ימה ראובן אחד: (ז) ועל גבול ראובן מפאת קדים עד פאת ימה יהודה אחד: (ח) ועל גבול יהודה מפאת קדים עד פאת ימה תהיה התרומה אשר תרימו חמשה ועשרים אלף רחב וארך כאחד החלקים מפאת קדימה עד פאת ימה והיה המקדש בתוכו: (ט) התרומה אשר תרימו לה' ארך חמשה ועשרים אלף ורחב עשרת אלפים: (י) ולאלה תהיה תרומת הקדש לכהנים צפונה חמשה ועשרים אלף וימה רחב עשרת אלפים וקדימה רחב עשרת אלפים ונגבה ארך חמשה ועשרים אלף והיה מקדש ה' בתוכו: (יא) לכהנים המקדש מבני צדוק אשר שמרו משמרתי אשר לא תעו בתעות בני ישראל כאשר תעו הלוים: ס (יב) והיתה להם תרומיה מתרומת הארץ קדש קדשים אל גבול הלוים: (יג) והלוים לעמת גבול הכהנים חמשה ועשרים אלף ארך ורחב עשרת אלפים כל ארך חמשה ועשרים אלף ורחב עשרת אלפים: (יד) ולא ימכרו ממנו ולא ימר ולא יעבור יעביר ראשית הארץ כי קדש לה': (טו) וחמשת אלפים הנותר ברחב על פני חמשה ועשרים אלף חל הוא לעיר למושב ולמגרש והיתה העיר בתוכה בתוכו: (טז) ואלה מדותיה פאת צפון חמש מאות וארבעת אלפים ופאת נגב חמש חמש מאות וארבעת אלפים ומפאת קדים חמש מאות וארבעת אלפים ופאת ימה חמש מאות וארבעת אלפים: (יז) והיה מגרש לעיר צפונה חמשים ומאתים ונגבה חמשים ומאתים וקדימה חמשים ומאתים וימה חמשים ומאתים: (יח) והנותר בארך לעמת תרומת הקדש עשרת אלפים קדימה ועשרת אלפים ימה והיה לעמת תרומת הקדש והיתה תבואתה תבואתו ללחם לעבדי העיר: (יט) והעבד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל: (כ) כל התרומה חמשה ועשרים אלף בחמשה ועשרים אלף רביעית תרימו את תרומת הקדש אל אחזת העיר: (כא) והנותר לנשיא מזה ומזה לתרומת הקדש ולאחזת העיר אל פני חמשה ועשרים אלף תרומה עד גבול קדימה וימה על פני חמשה ועשרים אלף על גבול ימה לעמת חלקים לנשיא והיתה תרומת הקדש ומקדש הבית בתוכה בתוכו: (כב) ומאחזת הלוים ומאחזת העיר בתוך אשר לנשיא יהיה בין גבול יהודה ובין גבול בנימן לנשיא יהיה: (כג) ויתר השבטים מפאת קדימה עד פאת ימה בנימן אחד: (כד) ועל גבול בנימן מפאת קדימה עד פאת ימה שמעון אחד: (כה) ועל גבול שמעון מפאת קדימה עד פאת ימה יששכר אחד: (כו) ועל גבול יששכר מפאת קדימה עד פאת ימה זבולן אחד: (כז) ועל גבול זבולן מפאת קדמה עד פאת ימה גד אחד: (כח) ועל גבול גד אל פאת נגב תימנה והיה גבול מתמר מי מריבת קדש נחלה על הים הגדול: (כט) זאת הארץ אשר תפילו מנחלה לשבטי ישראל ואלה מחלקותם נאם אדני ה': פ (ל) ואלה תוצאת העיר מפאת צפון חמש מאות וארבעת אלפים מדה: (לא) ושערי העיר על שמות שבטי ישראל שערים שלושה צפונה שער ראובן אחד שער יהודה אחד שער לוי אחד: (לב) ואל פאת קדימה חמש מאות וארבעת אלפים ושערים שלשה ושער יוסף אחד שער בנימן אחד שער דן אחד: (לג) ופאת נגבה חמש מאות וארבעת אלפים מדה ושערים שלשה שער שמעון אחד שער יששכר אחד שער זבולן אחד: (לד) פאת ימה חמש מאות וארבעת אלפים שעריהם שלשה שער גד אחד שער אשר אחד שער נפתלי אחד: (לה) סביב שמנה עשר אלף ושם העיר מיום ה' שמה:

הושע

פרק ב

(א) והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי: (ב) ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל: (ג) אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רחמה: (ד) ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה: (ה) פן אפשיטנה ערמה והצגתיה כיום הולדה ושמתיה כמדבר ושתה כארץ ציה והמתיה בצמא: (ו) ואת בניה לא ארחם כי בני זנונים המה: (ז) כי זנתה אמם הבישה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי: (ח) לכן הנני שך את דרכך בסירים וגדרתי את גדרה ונתיבותיה לא תמצא: (ט) ורדפה את מאהביה ולא תשיג אתם ובקשתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה: (י) והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל: (יא) לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכסות את ערותה: (יב) ועתה אגלה את נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי: (יג) והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה: (יד) והשמתי גפנה ותאנתה אשר אמרה אתנה המה לי אשר נתנו לי מאהבי ושמתים ליער ואכלתם חית השדה: (טו) ופקדתי עליה את ימי הבעלים אשר תקטיר להם ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה ואתי שכחה נאם ה': פ

(טז) לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על לבה: (יז) ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלתה מארץ מצרים: ס

(יח) והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי: (יט) והסרתי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשמם: (כ) וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתים לבטח: (כא) וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים: (כב) וארשתיך לי באמונה וידעת את ה': ס

(כג) והיה ביום ההוא אענה נאם ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ: (כד) והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל: (כה) וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה והוא יאמר אלהי: פ

פרק ג

(א) ויאמר ה' אלי עוד לך אהב אשה אהבת רע ומנאפת כאהבת ה' את בני ישראל והם פנים אל אלהים אחרים ואהבי אשישי ענבים: (ב) ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחמר שערים ולתך שערים: (ג) ואמר אליה ימים רבים תשבי לי לא תזני ולא תהיי לאיש וגם אני אליך: (ד) כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים: (ה) אחר ישבו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים: פ

יואל

פרק ב

(א) תקעו שופר בציון והריעו בהר קדשי ירגזו כל ישבי הארץ כי בא יום ה' כי קרוב: (ב) יום חשך ואפלה יום ענן וערפל כשחר פרש על ההרים עם רב ועצום כמהו לא נהיה מן העולם ואחריו לא יוסף עד שני דור ודור: (ג) לפניו אכלה אש ואחריו תלהט להבה כגן עדן הארץ לפניו ואחריו מדבר שממה וגם פליטה לא היתה לו: (ד) כמראה סוסים מראהו וכפרשים כן ירוצון: (ה) כקול מרכבות על ראשי ההרים ירקדון כקול להב אש אכלה קש כעם עצום ערוך מלחמה: (ו) מפניו יחילו עמים כל פנים קבצו פארור: (ז) כגבורים ירצון כאנשי מלחמה יעלו חומה ואיש בדרכיו ילכון ולא יעבטון ארחותם: (ח) ואיש אחיו לא ידחקון גבר במסלתו ילכון ובעד השלח יפלו לא יבצעו: (ט) בעיר ישקו בחומה ירצון בבתים יעלו בעד החלונים יבאו כגנב: (י) לפניו רגזה ארץ רעשו שמים שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם: (יא) וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו כי עצום עשה דברו כי גדול יום ה' ונורא מאד ומי יכילנו: (יב) וגם עתה נאם ה' שבו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד: (יג) וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה: (יד) מי יודע ישוב ונחם והשאיר אחריו ברכה מנחה ונסך לה' אלהיכם: פ

(טו) תקעו שופר בציון קדשו צום קראו עצרה: (טז) אספו עם קדשו קהל קבצו זקנים אספו עוללים וינקי שדים יצא חתן מחדרו וכלה מחפתה: (יז) בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי ה' ויאמרו חוסה ה' על עמך ואל תתן נחלתך לחרפה למשל בם גוים למה יאמרו בעמים איה אלהיהם: (יח) ויקנא ה' לארצו ויחמל על עמו: (יט) ויען ה' ויאמר לעמו הנני שלח לכם את הדגן והתירוש והיצהר ושבעתם אתו ולא אתן אתכם עוד חרפה בגוים: (כ) ואת הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה את פניו אל הים הקדמני וספו אל הים האחרון ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות: (כא) אל תיראי אדמה גילי ושמחי כי הגדיל ה' לעשות: (כב) אל תיראו בהמות שדי כי דשאו נאות מדבר כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם: (כג) ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון: (כד) ומלאו הגרנות בר והשיקו היקבים תירוש ויצהר: (כה) ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה הילק והחסיל והגזם חילי הגדול אשר שלחתי בכם: (כו) ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבשו עמי לעולם: (כז) וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני ה' אלהיכם ואין עוד ולא יבשו עמי לעולם: ס

פרק ג

(א) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלמות יחלמון בחוריכם חזינות יראו: (ב) וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי: (ג) ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותימרות עשן: (ד) השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום ה' הגדול והנורא: (ה) והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט כי בהר ציון ובירושלם תהיה פליטה כאשר אמר ה' ובשרידים אשר ה' קרא:

פרק ד

(א) כי הנה בימים ההמה ובעת ההיא אשר אשוב אשיב את שבות יהודה וירושלם: (ב) וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים ואת ארצי חלקו: (ג) ואל עמי ידו גורל ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו: (ד) וגם מה אתם לי צר וצידון וכל גלילות פלשת הגמול אתם משלמים עלי ואם גמלים אתם עלי קל מהרה אשיב גמלכם בראשכם: (ה) אשר כספי וזהבי לקחתם ומחמדי הטבים הבאתם להיכליכם: (ו) ובני יהודה ובני ירושלם מכרתם לבני היונים למען הרחיקם מעל גבולם: (ז) הנני מעירם מן המקום אשר מכרתם אתם שמה והשבתי גמלכם בראשכם: (ח) ומכרתי את בניכם ואת בנותיכם ביד בני יהודה ומכרום לשבאים אל גוי רחוק כי ה' דבר: ס (ט) קראו זאת בגוים קדשו מלחמה העירו הגבורים יגשו יעלו כל אנשי המלחמה: (י) כתו אתיכם לחרבות ומזמרתיכם לרמחים החלש יאמר גבור אני: (יא) עושו ובאו כל הגוים מסביב ונקבצו שמה הנחת ה' גבוריך: (יב) יעורו ויעלו הגוים אל עמק יהושפט כי שם אשב לשפט את כל הגוים מסביב: (יג) שלחו מגל כי בשל קציר באו רדו כי מלאה גת השיקו היקבים כי רבה רעתם: (יד) המונים המונים בעמק החרוץ כי קרוב יום ה' בעמק החרוץ: (טו) שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם: (טז) וה' מציון ישאג ומירושלם יתן קולו ורעשו שמים וארץ וה' מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל: (יז) וידעתם כי אני ה' אלהיכם שכן בציון הר קדשי והיתה ירושלם קדש וזרים לא יעברו בה עוד: ס (יח) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים: (יט) מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקיא בארצם: (כ) ויהודה לעולם תשב וירושלם לדור ודור: (כא) ונקיתי דמם לא נקיתי וה' שכן בציון:

עמוס

פרק ה

(יח) הוי המתאוים את יום ה' למה זה לכם יום ה' הוא חשך ולא אור:

מלבי"ם שם: ר"ל וא"כ אחר שבעת שאעבר בקרבך יהיה לכם הוי ומספד רעות רבות וצרות א"כ אני קורא אל המתאוים את יום ה', שהוא היום שיתגלה ה' בכבודו להעניש את הרשעים, למה לכם יום ה', שהגם שיום ה' יהיה יום תשועה לישראל באחרית הימים, זה יהיה בעת שיהיו ישראל צדיקים, אבל לא לכם אתם הרשעים, שהגם שיום ה' הבא באחרית הימים יהיה חשך שאחריו אור כי מתוך חשך הצרות יהיה אור לצדיקים ותשועה לישראל, זה בעת התקון, אבל לכם הוא רק חשך ולא אור, שביום הזה יהיה לכם צרה וחשכה:

(יט) כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש: (כ) הלא חשך יום ה' ולא אור ואפל ולא נגה לו:

פרק ט

(ז) הלוא כבני כשיים אתם לי בני ישראל נאם ה' הלוא את ישראל העליתי מארץ מצרים ופלשתיים מכפתור וארם מקיר: (ח) הנה עיני אדני ה' בממלכה החטאה והשמדתי אתה מעל פני האדמה אפס כי לא השמיד אשמיד את בית יעקב נאם ה': (ט) כי הנה אנכי מצוה והנעותי בכל הגוים את בית ישראל כאשר ינוע בכברה ולא יפול צרור ארץ: (י) בחרב ימותו כל חטאי עמי האמרים לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה: (יא) ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת וגדרתי את פרציהן והרסתיו אקים ובניתיה כימי עולם: (יב) למען יירשו את שארית אדום וכל הגוים אשר נקרא שמי עליהם נאם ה' עשה זאת: פ

(יג) הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקצר ודרך ענבים במשך הזרע והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה: (יד) ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם ועשו גנות ואכלו את פריהם: (טו) ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר ה' אלהיך:

מיכה

פרק ד

(א) והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה' נכון בראש ההרים ונשא הוא מגבעות ונהרו עליו עמים: (ב) והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם: (ג) ושפט בין עמים רבים והוכיח לגוים עצמים עד רחוק וכתתו חרבתיהם לאתים וחניתתיהם למזמרות לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה: (ד) וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד כי פי ה' צבאות דבר: (ה) כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד: פ

(ו) ביום ההוא נאם ה' אספה הצלעה והנדחה אקבצה ואשר הרעתי: (ז) ושמתי את הצלעה לשארית והנהלאה לגוי עצום ומלך ה' עליהם בהר ציון מעתה ועד עולם: פ

(ח) ואתה מגדל עדר עפל בת ציון עדיך תאתה ובאה הממשלה הראשנה ממלכת לבת ירושלם:

(ט) עתה למה תריעי רע המלך אין בך אם יועצך אבד כי החזיקך חיל כיולדה: (י) חולי וגחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ובאת עד בבל שם תנצלי שם יגאלך ה' מכף איביך:

(יא) ועתה נאספו עליך גוים רבים האמרים תחנף ותחז בציון עינינו: (יב) והמה לא ידעו מחשבות ה' ולא הבינו עצתו כי קבצם כעמיר גרנה: (יג) קומי ודושי בת ציון כי קרנך אשים ברזל ופרסתיך אשים נחושה והדקות עמים רבים והחרמתי לה' בצעם וחילם לאדון כל הארץ: (יד) עתה תתגדדי בת גדוד מצור שם עלינו בשבט יכו על הלחי את שפט ישראל: ס

פרק ה

(א) ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה ממך לי יצא להיות מושל בישראל ומוצאתיו מקדם מימי עולם: (ב) לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל: (ג) ועמד ורעה בעז ה' בגאון שם ה' אלהיו וישבו כי עתה יגדל עד אפסי ארץ: (ד) והיה זה שלום אשור כי יבוא בארצנו וכי ידרך בארמנתינו והקמנו עליו שבעה רעים ושמנה נסיכי אדם: (ה) ורעו את ארץ אשור בחרב ואת ארץ נמרד בפתחיה והציל מאשור כי יבוא בארצנו וכי ידרך בגבולנו: ס

(ו) והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה' כרביבים עלי עשב אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם: (ז) והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי צאן אשר אם עבר ורמס וטרף ואין מציל: (ח) תרם ידך על צריך וכל איביך יכרתו: פ

(ט) והיה ביום ההוא נאם ה' והכרתי סוסיך מקרבך והאבדתי מרכבתיך: (י) והכרתי ערי ארצך והרסתי כל מבצריך: (יא) והכרתי כשפים מידך ומעוננים לא יהיו לך: (יב) והכרתי פסיליך ומצבותיך מקרבך ולא תשתחוה עוד למעשה ידיך: (יג) ונתשתי אשיריך מקרבך והשמדתי עריך: (יד) ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים אשר לא שמעו: ס

צפניה

פרק א

(א) דבר יקוק אשר היה אל צפניה בן כושי בן גדליה בן אמריה בן חזקיה בימי יאשיהו בן אמון מלך יהודה: (ב) אסף אסף כל מעל פני האדמה נאם ה': (ג) אסף אדם ובהמה אסף עוף השמים ודגי הים והמכשלות את הרשעים והכרתי את האדם מעל פני האדמה נאם ה' : (ד) ונטיתי ידי על יהודה ועל כל יושבי ירושלם והכרתי מן המקום הזה את שאר הבעל את שם הכמרים עם הכהנים: (ה) ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים ואת המשתחוים הנשבעים ה' והנשבעים במלכם: (ו) ואת הנסוגים מאחרי ה' ואשר לא בקשו את ה' ולא דרשהו: (ז) הס מפני אדני ה' כי קרוב יום יקוק כי הכין יקוק זבח הקדיש קראיו: (ח) והיה ביום זבח ה' ופקדתי על השרים ועל בני המלך ועל כל הלבשים מלבוש נכרי: (ט) ופקדתי על כל הדולג על המפתן ביום ההוא הממלאים בית אדניהם חמס ומרמה: ס

(י) והיה ביום ההוא נאם ה' קול צעקה משער הדגים ויללה מן המשנה ושבר גדול מהגבעות: (יא) הילילו ישבי המכתש כי נדמה כל עם כנען נכרתו כל נטילי כסף: (יב) והיה בעת ההיא אחפש את ירושלם בנרות ופקדתי על האנשים הקפאים על שמריהם האמרים בלבבם לא ייטיב ה' ולא ירע: (יג) והיה חילם למשסה ובתיהם לשממה ובנו בתים ולא ישבו ונטעו כרמים ולא ישתו את יינם: (יד) קרוב יום ה' הגדול קרוב ומהר מאד קול יום יקוק מר צרח שם גבור: (טו) יום עברה היום ההוא יום צרה ומצוקה יום שאה ומשואה יום חשך ואפלה יום ענן וערפל: (טז) יום שופר ותרועה על הערים הבצרות ועל הפנות הגבהות: (יז) והצרתי לאדם והלכו כעורים כי ליקוק חטאו ושפך דמם כעפר ולחמם כגללים: (יח) גם כספם גם זהבם לא יוכל להצילם ביום עברת יקוק ובאש קנאתו תאכל כל הארץ כי כלה אך נבהלה יעשה את כל ישבי הארץ: ס

פרק ג

(א) הוי מראה ונגאלה העיר היונה: (ב) לא שמעה בקול לא לקחה מוסר בה' לא בטחה אל אלהיה לא קרבה: (ג) שריה בקרבה אריות שאגים שפטיה זאבי ערב לא גרמו לבקר: (ד) נביאיה פחזים אנשי בגדות כהניה חללו קדש חמסו תורה: (ה) ה' צדיק בקרבה לא יעשה עולה בבקר בבקר משפטו יתן לאור לא נעדר ולא יודע עול בשת: (ו) הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם מבלי עובר נצדו עריהם מבלי איש מאין יושב: (ז) אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר ולא יכרת מעונה כל אשר פקדתי עליה אכן השכימו השחיתו כל עלילותם: (ח) לכן חכו לי נאם ה' ליום קומי לעד כי משפטי לאסף גוים לקבצי ממלכות לשפך עליהם זעמי כל חרון אפי כי באש קנאתי תאכל כל הארץ: (ט) כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד: (י) מעבר לנהרי כוש עתרי בת פוצי יובלון מנחתי: (יא) ביום ההוא לא תבושי מכל עלילתיך אשר פשעת בי כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך ולא תוספי לגבהה עוד בהר קדשי: (יב) והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה': (יג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית כי המה ירעו ורבצו ואין מחריד: ס

(יד) רני בת ציון הריעו ישראל שמחי ועלזי בכל לב בת ירושלם: (טו) הסיר ה' משפטיך פנה איבך מלך ישראל ה' בקרבך לא תיראי רע עוד: (טז) ביום ההוא יאמר לירושלם אל תיראי ציון אל ירפו ידיך: (יז) ה' אלהיך בקרבך גבור יושיע ישיש עליך בשמחה יחריש באהבתו יגיל עליך ברנה: (יח) נוגי ממועד אספתי ממך היו משאת עליה חרפה: (יט) הנני עשה את כל מעניך בעת ההיא והושעתי את הצלעה והנדחה אקבץ ושמתים לתהלה ולשם בכל הארץ בשתם: (כ) בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר ה':

זכריה

פרק יב

(א) משא דבר ה' על ישראל נאם ה' נטה שמים ויסד ארץ ויצר רוח אדם בקרבו: פ

(ב) הנה אנכי שם את ירושלם סף רעל לכל העמים סביב וגם על יהודה יהיה במצור על ירושלם: (ג) והיה ביום ההוא אשים את ירושלם אבן מעמסה לכל העמים כל עמסיה שרוט ישרטו ונאספו עליה כל גויי הארץ: (ד) ביום ההוא נאם ה' אכה כל סוס בתמהון ורכבו בשגעון ועל בית יהודה אפקח את עיני וכל סוס העמים אכה בעורון: (ה) ואמרו אלפי יהודה בלבם אמצה לי ישבי ירושלם בה' צבאות אלהיהם: (ו) ביום ההוא אשים את אלפי יהודה ככיור אש בעצים וכלפיד אש בעמיר ואכלו על ימין ועל שמאול את כל העמים סביב וישבה ירושלם עוד תחתיה בירושלם: פ

(ז) והושיע ה' את אהלי יהודה בראשנה למען לא תגדל תפארת בית דויד ותפארת ישב ירושלם על יהודה: (ח) ביום ההוא יגן ה' בעד יושב ירושלם והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד ובית דויד כאלהים כמלאך ה' לפניהם: (ט) והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את כל הגוים הבאים על ירושלם: (י) ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלם רוח חן ותחנונים והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד והמר עליו כהמר על הבכור: (יא) ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדד רמון בבקעת מגדון: (יב) וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דויד לבד ונשיהם לבד משפחת בית נתן לבד ונשיהם לבד: (יג) משפחת בית לוי לבד ונשיהם לבד משפחת השמעי לבד ונשיהם לבד: (יד) כל המשפחות הנשארות משפחת משפחת לבד ונשיהם לבד: ס

פרק יג

(א) ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דויד ולישבי ירושלם לחטאת ולנדה: (ב) והיה ביום ההוא נאם ה' צבאות אכרית את שמות העצבים מן הארץ ולא יזכרו עוד וגם את הנביאים ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ: (ג) והיה כי ינבא איש עוד ואמרו אליו אביו ואמו ילדיו לא תחיה כי שקר דברת בשם ה' ודקרהו אביהו ואמו ילדיו בהנבאו: (ד) והיה ביום ההוא יבשו הנביאים איש מחזינו בהנבאתו ולא ילבשו אדרת שער למען כחש: (ה) ואמר לא נביא אנכי איש עבד אדמה אנכי כי אדם הקנני מנעורי: (ו) ואמר אליו מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הכיתי בית מאהבי: ס (ז) חרב עורי על רעי ועל גבר עמיתי נאם ה' צבאות הך את הרעה ותפוצין הצאן והשבתי ידי על הצערים: (ח) והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים בה יכרתו יגועו והשלשית יותר בה: (ט) והבאתי את השלשית באש וצרפתים כצרף את הכסף ובחנתים כבחן את הזהב הוא יקרא בשמי ואני אענה אתו אמרתי עמי הוא והוא יאמר ה' אלהי: ס

פרק יד

(א) הנה יום בא לה' וחלק שללך בקרבך: (ב) ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה ונלכדה העיר ונשסו הבתים והנשים תשגלנה תשכבנה ויצא חצי העיר בגולה ויתר העם לא יכרת מן העיר: (ג) ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב: (ד) ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים אשר על פני ירושלם מקדם ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה מאד ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה: (ה) ונסתם גיא הרי כי יגיע גי הרים אל אצל ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיה מלך יהודה ובא ה' אלהי כל קדשים עמך: (ו) והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות יקפאון וקפאון: (ז) והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור: (ח) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון בקיץ ובחרף יהיה: (ט) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד: (י) יסוב כל הארץ כערבה מגבע לרמון נגב ירושלם וראמה וישבה תחתיה למשער בנימן עד מקום שער הראשון עד שער הפנים ומגדל חננאל עד יקבי המלך: (יא) וישבו בה וחרם לא יהיה עוד וישבה ירושלם לבטח: (יב) וזאת תהיה המגפה אשר יגף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלם המק בשרו והוא עמד על רגליו ועיניו תמקנה בחריהן ולשונו תמק בפיהם: (יג) והיה ביום ההוא תהיה מהומת ה' רבה בהם והחזיקו איש יד רעהו ועלתה ידו על יד רעהו: (יד) וגם יהודה תלחם בירושלם ואסף חיל כל הגוים סביב זהב וכסף ובגדים לרב מאד: (טו) וכן תהיה מגפת הסוס הפרד הגמל והחמור וכל הבהמה אשר יהיה במחנות ההמה כמגפה הזאת: (טז) והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלם ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה' צבאות ולחג את חג הסכות: (יז) והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ אל ירושלם להשתחות למלך ה' צבאות ולא עליהם יהיה הגשם: (יח) ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם תהיה המגפה אשר יגף ה' את הגוים אשר לא יעלו לחג את חג הסכות: (יט) זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל הגוים אשר לא יעלו לחג את חג הסכות: (כ) ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לה' והיה הסירות בבית ה' כמזרקים לפני המזבח: (כא) והיה כל סיר בירושלם וביהודה קדש לה' צבאות ובאו כל הזבחים ולקחו מהם ובשלו בהם ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות ביום ההוא:

מלאכי

פרק ג

(א) הנני שלח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה' צבאות: (ב) ומי מכלכל את יום בואו ומי העמד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכברית מכבסים: (ג) וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אתם כזהב וככסף והיו לה' מגישי מנחה בצדקה: (ד) וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמניות: (ה) וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעשקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר ולא יראוני אמר ה' צבאות: (ו) כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם: (ז) למימי אבתיכם סרתם מחקי ולא שמרתם שובו אלי ואשובה אליכם אמר ה' צבאות ואמרתם במה נשוב: (ח) היקבע אדם אלהים כי אתם קבעים אתי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה: (ט) במארה אתם נארים ואתי אתם קבעים הגוי כלו: (י) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארבות השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די: (יא) וגערתי לכם באכל ולא ישחת לכם את פרי האדמה ולא תשכל לכם הגפן בשדה אמר ה' צבאות: (יב) ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר ה' צבאות: ס

(יג) חזקו עלי דבריכם אמר ה' ואמרתם מה נדברנו עליך: (יד) אמרתם שוא עבד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדרנית מפני ה' צבאות: (טו) ועתה אנחנו מאשרים זדים גם נבנו עשי רשעה גם בחנו אלהים וימלטו: (טז) אז נדברו יראי ה' איש את רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחשבי שמו: (יז) והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עשה סגלה וחמלתי עליהם כאשר יחמל איש על בנו העבד אתו: (יח) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עבד אלהים לאשר לא עבדו: ס

(יט) כי הנה היום בא בער כתנור והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש ולהט אתם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזב להם שרש וענף: (כ) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק: (כא) ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם ביום אשר אני עשה אמר ה' צבאות: פ

(כב) זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחרב על כל ישראל חקים ומשפטים: (כג) הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא: (כד) והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם:

איכה

פרק ד, כב

(כא) שישי ושמחי בת אדום יושבתי יושבת בארץ עוץ גם עליך תעבר כוס תשכרי ותתערי: ס

(כב) תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת אדום גלה על חטאתיך: פ

דניאל

פרק י

(א) בשנת שלוש לכורש מלך פרס דבר נגלה לדניאל אשר נקרא שמו בלטשאצר ואמת הדבר וצבא גדול ובין את הדבר ובינה לו במראה: (ב) בימים ההם אני דניאל הייתי מתאבל שלשה שבעים ימים: (ג) לחם חמדות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי עד מלאת שלשת שבעים ימים: פ

(ד) וביום עשרים וארבעה לחדש הראשון ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל: (ה) ואשא את עיני וארא והנה איש אחד לבוש בדים ומתניו חגרים בכתם אופז: (ו) וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וזרעתיו ומרגלתיו כעין נחשת קלל וקול דבריו כקול המון: (ז) וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדלה נפלה עליהם ויברחו בהחבא: (ח) ואני נשארתי לבדי ואראה את המראה הגדלה הזאת ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח: (ט) ואשמע את קול דבריו וכשמעי את קול דבריו ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה: (י) והנה יד נגעה בי ותניעני על ברכי וכפות ידי: (יא) ויאמר אלי דניאל איש חמדות הבן בדברים אשר אנכי דבר אליך ועמד על עמדך כי עתה שלחתי אליך ובדברו עמי את הדבר הזה עמדתי מרעיד: (יב) ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך ואני באתי בדבריך: (יג) ושר מלכות פרס עמד לנגדי עשרים ואחד יום והנה מיכאל אחד השרים הראשנים בא לעזרני ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס: (יד) ובאתי להבינך את אשר יקרה לעמך באחרית הימים כי עוד חזון לימים: (טו) ובדברו עמי כדברים האלה נתתי פני ארצה ונאלמתי:

פרק יב

(א) ובעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול העמד על בני עמך והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר: (ב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם: ס

(ג) והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד: פ

(ד) ואתה דניאל סתם הדברים וחתם הספר עד עת קץ ישטטו רבים ותרבה הדעת: (ה) וראיתי אני דניאל והנה שנים אחרים עמדים אחד הנה לשפת היאר ואחד הנה לשפת היאר: (ו) ויאמר לאיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאר עד מתי קץ הפלאות: (ז) ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאר וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה: (ח) ואני שמעתי ולא אבין ואמרה אדני מה אחרית אלה: פ

(ט) ויאמר לך דניאל כי סתמים וחתמים הדברים עד עת קץ: (י) יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכלים יבינו: (יא) ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מאתים ותשעים: (יב) אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה: (יג) ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין: