שינויים

מלחמת גוג ומגוג, היא מלחמה שתתרחש באחרית הימים, בה גוג, מלכה של מגוג ילחם יחד עם אומות העולם בבני ישראל על ארץ הקודש והעיר ירושלים, במלחמה זו יהרגו רבים מבני ישראל, אך לבסוף ה' יכניע את צבאו של גוג, ובכך יתגלה שמו בעולם.

מלחמת גוג ומגוג, היא מלחמה שתתרחש באחרית הימים, בה גוג, מלכה של מגוג ילחם יחד עם אומות העולם בבני ישראל על ארץ הקודש והעיר ירושלים, במלחמה זו יהרגו רבים מבני ישראל, אך לבסוף ה' יכניע את צבאו של גוג, ובכך יתגלה שמו בעולם.

גדולי ישראל כתבו, כי מלחמת גוג ומגוג לא תתקיים עוד, הן מפני התארכות הגלות וייסוריה, והן כי במאורעות ה'שואה' כבר התקיימה נבואה זו.

גדולי ישראל כתבו, כי מלחמת גוג ומגוג לא תתקיים עוד, הן מפני התארכות הגלות וייסוריה, והן כי במאורעות ה'שואה' כבר התקיימה נבואה זו. {{מקור}}

==מקור מלחמה זו==

==מקור מלחמה זו==

הנבואות בפרטות על מלחמת גוג ומגוג, נאמרו על ידי הנביאים יחזקאל<ref>פרק לח: א. ויהי דבר-ה', אליי לאמור. ב. בן-אדם, שים פניך אל-גוג ארץ המגוג--נשיא, ראש משך ותובל; והינבא, עליו. ג. ואמרת, כה אמר ה' אלוקים: הנני אליך, גוג--נשיא, ראש משך ותובל. ד. ושובבתיך, ונתתי חחים בלחייך; והוצאתי אותך ואת-כל-חילך סוסים ופרשים, לבושי מכלול כולם--קהל רב צינה ומגן, תופשי חרבות כולם. ה. פרס כוש ופוט, איתם; כולם, מגן וכובע. ו. גומר, וכל-אגפיה--בית תוגרמה, ירכתי צפון ואת-כל-אגפיו; עמים רבים, איתך. ז. היכון, והכן לך--אתה, וכל-קהלך הנקהלים עליך; והיית להם, למשמר. ח. מימים רבים, תיפקד--באחרית השנים תבוא אל-ארץ משובבת מחרב מקובצת מעמים רבים, על הרי ישראל אשר-היו לחורבה תמיד; והיא מעמים הוצאה, וישבו לבטח כולם. ט. ועלית כשואה תבוא, כענן לכסות הארץ תהיה--אתה, וכל-אגפיך, ועמים רבים, אותך. י. כה אמר, ה' אלוקים: והיה ביום ההוא, יעלו דברים על-לבבך, וחשבת, מחשבת רעה. יא. ואמרת, אעלה על-ארץ פרזות--אבוא השוקטים, יושבי לבטח; כולם, יושבים באין חומה, ובריח ודלתיים, אין להם. יב. לשלול שלל, ולבוז בז--להשיב ידך על-חורבות נושבות, ואל-עם מאוסף מגויים, עושה מקנה וקניין, יושבי על-טבור הארץ. יג שבא ודדן וסוחרי תרשיש וכל-כפיריה, יאמרו לך, הלשלול שלל אתה בא, הלבוז בז הקהלת קהלך--לשאת כסף וזהב, לקחת מקנה וקניין, לשלול, שלל גדול. יד. לכן, הינבא בן-אדם, ואמרת לגוג, כה אמר ה' אלוקים: הלוא ביום ההוא, בשבת עמי ישראל לבטח--תדע. טו. ובאת ממקומך, מירכתי צפון--אתה, ועמים רבים איתך: רוכבי סוסים כולם, קהל גדול וחיל רב. טז. ועלית על-עמי ישראל, כענן לכסות הארץ; באחרית הימים תהיה, והביאותיך על-ארצי, למען דעת הגויים אותי בהיקדשי בך לעיניהם, גוג. יז. כה-אמר ה' אלוקים, האתה-הוא אשר-דיברתי בימים קדמונים ביד עבדיי נביאי ישראל, הניבאים בימים ההם, שנים--להביא אותך, עליהם. יח. והיה ביום ההוא, ביום בוא גוג על-אדמת ישראל--נאום, ה' אלוקים: תעלה חמתי, באפי. יט. ובקנאתי באש-עברתי, דיברתי: אם-לא ביום ההוא, יהיה רעש גדול, על, אדמת ישראל. כ. ורעשו מפניי דגי הים ועוף השמיים וחית השדה, וכל-הרמש הרומש על-האדמה, וכול האדם, אשר על-פני האדמה; ונהרסו ההרים, ונפלו המדרגות, וכל-חומה, לארץ תיפול. כא. וקראתי עליו לכל-הריי חרב, נאום ה' אלוקים: חרב איש, באחיו תהיה. כב. ונשפטתי איתו, בדבר ובדם; וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגופרית, אמטיר עליו ועל-אגפיו, ועל-עמים רבים, אשר איתו. כג. והתגדלתי, והתקדשתי, ונודעתי, לעיני גויים רבים; וידעו, כי-אני ה'.<br />

הנבואות בפרטות על מלחמת גוג ומגוג, נאמרו על ידי הנביאים יחזקאל<ref>

פרק לט: א. ואתה בן-אדם, הינבא על-גוג, ואמרת, כה אמר ה' אלוקים: הנני אליך, גוג--נשיא, ראש משך ותובל. ב. ושובבתיך, ושישאתיך, והעליתיך, מירכתי צפון; והביאותיך, על-הרי ישראל. ג. והכיתי קשתך, מיד שמאלך; וחיציך, מיד ימינך אפיל. ד. על-הרי ישראל תיפול, אתה וכל-אגפיך, ועמים, אשר איתך: לעיט ציפור כל-כנף וחית השדה, נתתיך לאוכלה. ה. על-פני השדה, תיפול: כי אני דיברתי, נאום ה' אלוקים. ו. ושילחתי-אש במגוג, וביושבי האיים לבטח; וידעו, כי-אני ה'. ז. ואת-שם קודשי אודיע, בתוך עמי ישראל, ולא-אחל את-שם-קודשי, עוד; וידעו הגויים כי-אני ה', קדוש בישראל. ח. הנה באה ונהייתה, נאום ה' אלוקים: הוא היום, אשר דיברתי. ט. ויצאו יושבי ערי ישראל, וביערו והשיקו בנשק ומגן וצינה בקשת ובחיצים, ובמקל יד, וברומח; וביערו בהם אש, שבע שנים. י. ולא-ישאו עצים מן-השדה, ולא יחטבו מן-היערים--כי בנשק, יבערו-אש; ושללו את-שולליהם, ובזזו את-בוזזיהם--נאום, ה' אלוקים. יא. והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום-שם קבר בישראל, גיא העוברים קדמת הים, וחוסמת היא, את-העוברים; וקברו שם, את-גוג ואת-כל-המונו, וקראו, גיא המון גוג. יב. וקברום בית ישראל, למען טהר את-הארץ, שבעה, חודשים. יג. וקברו כל-עם הארץ, והיה להם לשם--יום, היכבדי, נאום, ה' אלוקים. יד. ואנשי תמיד יבדילו, עוברים בארץ, מקברים את-העוברים את-הנותרים על-פני הארץ, לטהרה--מקצה שבעה-חודשים, יחקורו. טו. ועברו העוברים, בארץ, וראה עצם אדם, ובנה אצלו ציון--עד קברו אותו המקברים, אל-גיא המון גוג. טז. וגם שם-עיר המונה, וטיהרו הארץ.<br />

[http://www.sefaria.org/Ezekiel.38?welcome=to-sefaria&lang=he&layout=block&sidebarLang=all פרק לח],  

יז. ואתה בן-אדם כה-אמר ה' אלוקים, אמור לציפור כל-כנף ולכול חית השדה היקבצו ובואו היאספו מסביב, על-זבחי אשר אני זובח לכם זבח גדול, על הרי ישראל; ואכלתם בשר, ושתיתם דם. יח. בשר גיבורים תאכלו, ודם-נשיאי הארץ תשתו; אילים כרים ועתודים פרים, מריאי בשן כולם. יט. ואכלתם-חלב לשובעה, ושתיתם דם לשיכרון, מזבחי, אשר-זבחתי לכם. כ. ושבעתם על-שולחני סוס ורכב, גיבור וכל-איש מלחמה--נאום, ה' אלוקים. כא. ונתתי את-כבודי, בגויים; וראו כל-הגויים, את-משפטי אשר עשיתי, ואת-ידי, אשר-שמתי בהם. כב. וידעו בית ישראל, כי אני ה' אלוהיהם, מן-היום ההוא, והלאה. כג. וידעו הגויים כי בעוונם גלו בית-ישראל, על אשר מעלו-בי, ואסתיר פניי, מהם; ואתנם ביד צריהם, וייפלו בחרב כולם. כד. כטומאתם וכפשעיהם, עשיתי אותם; ואסתיר פניי, מהם. כה. לכן, כה אמר ה' אלוקים, עתה אשיב את-שבות יעקוב, וריחמתי כל-בית ישראל; וקינאתי, לשם קודשי. כו. ונשו, את-כלימתם, ואת-כל-מעלם, אשר מעלו-בי--בשבתם על-אדמתם לבטח, ואין מחריד. כז. בשובבי אותם, מן-העמים, וקיבצתי אותם, מארצות אויביהם; ונקדשתי בם, לעיני הגויים רבים. כח. וידעו, כי אני ה' אלוהיהם, בהגלותי אותם אל-הגויים, וכינסתים על-אדמתם; ולא-אותיר עוד מהם, שם. כט. ולא-אסתיר עוד פניי, מהם, אשר שפכתי את-רוחי על-בית ישראל, נאום ה' אלוקים.

[http://www.sefaria.org/Ezekiel.39?welcome=to-sefaria&lang=he&layout=block&sidebarLang=all פרק לט].

</ref>, זכריה<ref>פרק יב:<br />

</ref>, זכריה<ref>

משא דבר-ה' על-ישראל; נאם-ה', נטה שמים ויסד ארץ, ויצר רוח-אדם בקרבו: הנה אנכי שם את-ירושלם סף-רעל לכל-העמים סביב; וגם על-יהודה יהיה במצור על-ירושלם: והיה ביום-ההוא אשים את-ירושלם אבן מעמסה לכל-העמים, כל-עמסיה שרוט ישרטו; ונאספו עליה, כל גויי הארץ: ביום ההוא נאם-ה', אכה כל-סוס בתמהון, ורכבו בשגעון; ועל-בית יהודה אפקח את-עיני, וכל סוס העמים, אכה בעורון: ואמרו אלפי יהודה בלבם; אמצה לי ישבי ירושלם, בה' צבאות אלהיהם: ביום ההוא אשים את-אלפי יהודה ככיור אש בעצים, וכלפיד אש בעמיר, ואכלו על-ימין ועל-שמאול את-כל-העמים סביב; וישבה ירושלם עוד תחתיה בירושלם: והושיע ה' את-אהלי יהודה בראשנה; למען לא-תגדל תפארת בית-דויד, ותפארת ישב ירושלם על-יהודה: ביום ההוא, יגן ה' בעד יושב ירושלם, והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד; ובית דויד כאלהים, כמלאך ה' לפניהם: והיה ביום ההוא; אבקש, להשמיד את-כל-הגוים, הבאים על-ירושלם: ושפכתי על-בית דויד ועל יושב ירושלם, רוח חן ותחנונים, והביטו אלי את אשר-דקרו; וספדו עליו, כמספד על-היחיד, והמר עליו כהמר על-הבכור: ביום ההוא, יגדל המספד בירושלם, כמספד הדד-רמון בבקעת מגדון: וספדה הארץ, משפחות משפחות לבד; משפחת בית-דויד לבד ונשיהם לבד, משפחת בית-נתן לבד, ונשיהם לבד: משפחת בית-לוי לבד, ונשיהם לבד; משפחת השמעי לבד, ונשיהם לבד: כל, המשפחות הנשארות, משפחת משפחת לבד; ונשיהם לבד.<br />

[http://www.sefaria.org/Zechariah.12?lang=he&layout=block&sidebarLang=all פרק יב],

פרק יג:<br />

[http://www.sefaria.org/Zechariah.13?lang=he&layout=block&sidebarLang=all פרק יג],

ביום ההוא, יהיה מקור נפתח, לבית דויד ולישבי ירושלם; לחטאת ולנדה: והיה ביום ההוא נאם ה' צבאות, אכרית את-שמות העצבים מן-הארץ, ולא יזכרו עוד; וגם את-הנביאים ואת-רוח הטמאה אעביר מן-הארץ: והיה, כי-ינבא איש עוד, ואמרו אליו אביו ואמו ילדיו לא תחיה, כי שקר דברת בשם ה'; ודקרהו אביהו ואמו ילדיו בהנבאו: והיה ביום ההוא, יבשו הנביאים איש מחזינו בהנבאתו; ולא ילבשו אדרת שער למען כחש: ואמר לא נביא אנכי; איש-עבד אדמה אנכי, כי אדם הקנני מנעורי: ואמר אליו, מה המכות האלה בין ידיך; ואמר אשר הכיתי בית מאהבי: חרב, עורי על-רעי ועל-גבר עמיתי, נאם ה' צבאות; הך את-הרעה ותפוצין הצאן, והשבתי ידי על-הצערים: והיה בכל-הארץ נאם-ה', פי-שנים בה, יכרתו יגועו; והשלשית יותר בה: והבאתי את-השלשית באש, וצרפתים כצרף את-הכסף, ובחנתים כבחן את-הזהב; הוא יקרא בשמי, ואני אענה אתו, אמרתי עמי הוא, והוא יאמר ה' אלהי:<br />

[http://www.sefaria.org/Zechariah.14?lang=he&layout=block&sidebarLang=all פרק יד].

פרק יד:<br />

</ref>, ירמיה<ref>

[http://www.sefaria.org/Jeremiah.30?lang=he&layout=block&sidebarLang=all פרק ל'].

</ref>, ירמיה<ref>פרק ל':<br />

</ref>, דניאל<ref>

הדבר אשר היה אל-ירמיהו, מאת ה' לאמר: כה-אמר ה' אלהי ישראל לאמר; כתב-לך, את כל-הדברים אשר-דברתי אליך אל-ספר: כי הנה ימים באים נאם-ה', ושבתי את-שבות עמי ישראל ויהודה אמר ה'; והשבתים, אל-הארץ אשר-נתתי לאבותם וירשוה:<br />

[http://www.sefaria.org/Daniel.11?lang=he&layout=block&sidebarLang=all פרק יא].  

ואלה הדברים, אשר דבר ה' אל-ישראל ואל-יהודה: כי-כה אמר ה', קול חרדה שמענו; פחד ואין שלום: שאלו-נא וראו, אם-ילד זכר; מדוע ראיתי כל-גבר ידיו על-חלציו כיולדה, ונהפכו כל-פנים לירקון: הוי, כי גדול היום ההוא מאין כמהו; ועת-צרה היא ליעקב, וממנה יושע: והיה ביום ההוא נאם ה' צבאות, אשבר עלו מעל צוארך, ומוסרותיך אנתק; ולא-יעבדו-בו עוד זרים: ועבדו, את ה' אלהיהם; ואת דוד מלכם, אשר אקים להם: ואתה אל-תירא עבדי יעקב נאם-ה' ואל-תחת ישראל, כי הנני מושיעך מרחוק, ואת-זרעך מארץ שבים; ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד: כי-אתך אני נאם-ה' להושיעך; כי אעשה כלה בכל-הגוים אשר הפצותיך שם, אך אתך לא-אעשה כלה, ויסרתיך למשפט, ונקה לא אנקך:<br />

[http://www.sefaria.org/Daniel.12?lang=he&layout=block&sidebarLang=all פרק יב].

כי כה אמר ה' אנוש לשברך; נחלה מכתך: אין-דן דינך למזור; רפאות תעלה אין לך, כל-מאהביך שכחוך, אותך לא ידרשו; כי מכת אויב הכיתיך מוסר אכזרי, על רב עונך, עצמו חטאתיך: מה-תזעק על-שברך, אנוש מכאבך; על רב עונך, עצמו חטאתיך, עשיתי אלה לך: לכן כל-אכליך יאכלו, וכל-צריך כלם בשבי ילכו; והיו שאסיך למשסה, וכל-בזזיך אתן לבז: כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך נאם-ה'; כי נדחה קראו לך, ציון היא, דרש אין לה: כה אמר ה', הנני-שב שבות אהלי יעקוב, ומשכנתיו ארחם; ונבנתה עיר על-תלה, וארמון על-משפטו ישב: ויצא מהם תודה וקול משחקים; והרבתים ולא ימעטו, והכבדתים ולא יצערו: והיו בניו כקדם, ועדתו לפני תכון; ופקדתי, על כל-לחציו: והיה אדירו ממנו, ומשלו מקרבו יצא, והקרבתיו ונגש אלי; כי מי הוא-זה ערב את-לבו לגשת אלי נאם-ה': והייתם לי לעם; ואנכי, אהיה לכם לאלהים: הנה סערת ה', חמה יצאה, סער מתגורר; על ראש רשעים יחול: לא ישוב, חרון אף-ה', עד-עשתו ועד-הקימו מזמות לבו; באחרית הימים תתבוננו בה:

</ref> ויואל<ref>

</ref>, דניאל<ref>פרק יא:<br />

[http://www.sefaria.org/Joel.4?lang=he&layout=block&sidebarLang=all פרק ד'].

א. ואני בשנת אחת לדריוש המדי עמדי למחזיק ולמעוז לו. ב. ועתה אמת אגיד לך הנה עוד שלשה מלכים עמדים לפרס והרביעי יעשיר עשר גדול מכל וכחזקתו בעשרו יעיר הכל את מלכות יון. ג. ועמד מלך גבור ומשל ממשל רב ועשה כרצונו. ד. וכעמדו תשבר מלכותו ותחץ לארבע רוחות השמים ולא לאחריתו ולא כמשלו אשר משל כי תנתש מלכותו ולאחרים מלבד אלה. ה. ויחזק מלך הנגב ומן שריו ויחזק עליו ומשל ממשל רב ממשלתו. ו. ולקץ שנים יתחברו ובת מלך הנגב תבוא אל מלך הצפון לעשות מישרים ולא תעצר כוח הזרוע ולא יעמד וזרעו ותנתן היא ומביאיה והילדה ומחזקה בעתים. ז. ועמד מנצר שרשיה כנו ויבא אל החיל ויבא במעוז מלך הצפון ועשה בהם והחזיק. ח. וגם א‍היהם עם נסכיהם עם כלי חמדתם כסף וזהב בשבי יבא מצרים והוא שנים יעמד ממלך הצפון. ט. ובא במלכות מלך הנגב ושב אל אדמתו. י. ובנו [ובניו] יתגרו ואספו המון חילים רבים ובא בוא ושטף ועבר וישב ויתגרו [ויתגרה] עד מעזה [מעזו]. יא. ויתמרמר מלך הנגב ויצא ונלחם עמו עם מלך הצפון והעמיד המון רב ונתן ההמון בידו. יב. ונשא ההמון ירום [ורם] לבבו והפיל רבאות ולא יעוז. יג. ושב מלך הצפון והעמיד המון רב מן הראשון ולקץ העתים שנים יבוא בוא בחיל גדול וברכוש רב. יד. ובעתים ההם רבים יעמדו על מלך הנגב ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו. טו. ויבא מלך הצפון וישפך סוללה ולכד עיר מבצרות וזרעות הנגב לא יעמדו ועם מבחריו ואין כח לעמד. טז. ויעש הבא אליו כרצונו ואין עומד לפניו ויעמד בארץ הצבי וכלה בידו. יז. וישם פניו לבוא בתקף כל מלכותו וישרים עמו ועשה ובת הנשים יתן לו להשחיתה ולא תעמד ולא לו תהיה. יח. וישב [וישם] פניו לאיים ולכד רבים והשבית קצין חרפתו לו בלתי חרפתו ישיב לו. יט. וישב פניו למעוזי ארצו ונכשל ונפל ולא ימצא. כ. ועמד על כנו מעביר נוגש הדר מלכות ובימים אחדים ישבר ולא באפים ולא במלחמה. כא. ועמד על כנו נבזה ולא נתנו עליו הוד מלכות ובא בשלוה והחזיק מלכות בחלקלקות. כב. וזרעות השטף ישטפו מלפניו וישברו וגם נגיד ברית. כג. ומן התחברות אליו יעשה מרמה ועלה ועצם במעט גוי. כד. בשלוה ובמשמני מדינה יבוא ועשה אשר לא עשו אבתיו ואבות אבתיו בזה ושלל ורכוש להם יבזור ועל מבצרים יחשב מחשבתיו ועד עת. כה. ויער כחו ולבבו על מלך הנגב בחיל גדול ומלך הנגב יתגרה למלחמה בחיל גדול ועצום עד מאד ולא יעמד כי יחשבו עליו מחשבות. כו. ואכלי פת בגו ישברוהו וחילו ישטוף ונפלו חללים רבים. כז. ושניהם המלכים לבבם למרע ועל שלחן אחד כזב ידברו ולא תצלח כי עוד קץ למועד. כח. וישב ארצו ברכוש גדול ולבבו על ברית קדש ועשה ושב לארצו. כט. למועד ישוב ובא בנגב ולא תהיה כראשנה וכאחרנה. ל. ובאו בו ציים כתים ונכאה ושב וזעם על ברית קודש ועשה ושב ויבן על עזבי ברית קדש. לא. וזרעים ממנו יעמדו וחללו המקדש המעוז והסירו התמיד ונתנו השקוץ משומם. לב. ומרשיעי ברית יחניף בחלקות ועם ידעי אלהיו יחזקו ועשו. לג. ומשכילי עם יבינו לרבים ונכשלו בחרב ובלהבה בשבי ובבזה ימים. לד. ובהכשלם יעזרו עזר מעט ונלוו עליהם רבים בחלקלקות. לה. ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד עת קץ כי עוד למועד. לו. ועשה כרצונו המלך ויתרומם ויתגדל על כל אל ועל אל אלים ידבר נפלאות והצליח עד כלה זעם כי נחרצה נעשתה. לז. ועל אלהי אבתיו לא יבין ועל חמדת נשים ועל כל אלוה לא יבין כי על כל יתגדל. לח. ולאלה מעזים על כנו יכבד ולאלוה אשר לא ידעהו אבתיו יכבד בזהב ובכסף ובאבן יקרה ובחמדות. לט. ועשה למבצרי מעזים עם אלוה נכר אשר הכיר [יכיר] ירבה כבוד והמשילם ברבים ואדמה יחלק במחיר. מ. ובעת קץ יתנגח עמו מלך הנגב וישתער עליו מלך הצפון ברכב ובפרשים ובאניות רבות ובא בארצות ושטף ועבר. מא. ובא בארץ הצבי ורבות יכשלו ואלה ימלטו מידו אדום ומואב וראשית בני עמון. מב. וישלח ידו בארצות וארץ מצרים לא תהיה לפליטה. מג. ומשל במכמני הזהב והכסף ובכל חמדות מצרים ולבים וכשים במצעדיו. מד. ושמעות יבהלהו ממזרח ומצפון ויצא בחמא גדלה להשמיד ולהחרים רבים מה ויטע אהלי אפדנו בין ימים להר צבי קדש ובא עד קצו ואין עוזר לו.<br />

פרק יב:<br />

א. ובעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול העמד על בני עמך והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר. ב. ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם ג. והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. ד. ואתה דניאל סתם הדברים וחתם הספר עד עת קץ ישטטו רבים ותרבה הדעת. ה. וראיתי אני דניאל והנה שנים אחרים עמדים אחד הנה לשפת היאר ואחד הנה לשפת היאר. ו. ויאמר לאיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאר עד מתי קץ הפלאות. ז. ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאר וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה ח. ואני שמעתי ולא אבין ואמרה אדני מה אחרית אלה. ט. ויאמר לך דניאל כי סתמים וחתמים הדברים עד עת קץ י. יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכלים יבינו. יא. ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מאתים ותשעים יב. אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה יג. ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין.

</ref> ויואל<ref>פרק ד':<br />

א. כי הנה בימים ההמה ובעת ההיא אשר אשוב [אשיב] את שבות יהודה וירושלם ב. וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים ואת ארצי חלקו ג. ואל עמי ידו גורל ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו ד. וגם מה אתם לי צר וצידון וכל גלילות פלשת הגמול אתם משלמים עלי ואם גמלים אתם עלי קל מהרה אשיב גמלכם בראשכם ה. אשר כספי וזהבי לקחתם ומחמדי הטבים הבאתם להיכליכם ו. ובני יהודה ובני ירושלם מכרתם לבני היונים למען הרחיקם מעל גבולם ז. הנני מעירם מן המקום אשר מכרתם אתם שמה והשבתי גמלכם בראשכם ח. ומכרתי את בניכם ואת בנותיכם ביד בני יהודה ומכרום לשבאים אל גוי רחוק כי ה' דבר. ט. קראו זאת בגוים קדשו מלחמה העירו הגבורים יגשו יעלו כל אנשי המלחמה. י. כתו אתיכם לחרבות ומזמרתיכם לרמחים החלש יאמר גבור אני. יא. עושו ובאו כל הגוים מסביב ונקבצו שמה הנחת ה' גבוריך. יב. יעורו ויעלו הגוים אל עמק יהושפט כי שם אשב לשפט את כל הגוים מסביב. יג. שלחו מגל כי בשל קציר באו רדו כי מלאה גת השיקו היקבים כי רבה רעתם. יד. המונים המונים בעמק החרוץ כי קרוב יום ה' בעמק החרוץ. טו. שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם. טז. וה' מציון ישאג ומירושלם יתן קולו ורעשו שמים וארץ וה' מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל. יז. וידעתם כי אני ה' אלהיכם שכן בציון הר קדשי והיתה ירושלם קדש וזרים לא יעברו בה עוד. יח. והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים. יט. מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקיא בארצם. כ. ויהודה לעולם תשב וירושלם לדור ודור כא ונקיתי דמם לא נקיתי וה' שכן בציון.

</ref>, וביארו המפרשים שאף דוד המלך בתהילים הזכיר מלחמה זו<ref>פרק כו, ז "לשמוע בקול תודה ולספר כל נפלאותיך", פירש רש"י "כל נפלאותיך – זה הלל שיש בו לשעבר ויש בו לגוג ויש בו לימות המשיח ויש בו לעתיד לבוא".<br />

</ref>, וביארו המפרשים שאף דוד המלך בתהילים הזכיר מלחמה זו<ref>פרק כו, ז "לשמוע בקול תודה ולספר כל נפלאותיך", פירש רש"י "כל נפלאותיך – זה הלל שיש בו לשעבר ויש בו לגוג ויש בו לימות המשיח ויש בו לעתיד לבוא".<br />

פרק מה, יא "שמעי בת ציון . . ושכחי עמך" ופירש במצודת דוד "ר"ל לא תהיה בעצת הנמשכים אחר גוג להלחם עם מלך המשיח".<br />

פרק מה, יא "שמעי בת ציון . . ושכחי עמך" ופירש במצודת דוד "ר"ל לא תהיה בעצת הנמשכים אחר גוג להלחם עם מלך המשיח".<br />

</ref>.

</ref>.

אמנם הוזכרה מלחמה זו עוד קודם לכן: בספרי<ref>ספרי, בהעלותך עו וכי תבואו מלחמה בארצכם - בין שאתה יוצאים אליהם, ובין שהם יוצאים עליכם, במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר. . תלמוד לומר ונושעתם מאויביכם, אמרת צא וראה איזו היא מלחמה שישראל נושעים בה ואין אחריה שיעבוד, אין אתה מוצא אלא מלחמת גוג ומגוג.</ref> הובא שמשה רבינו התנבא עליה במדבר. בתרגום יונתן בן עוזיאל<ref>תרגום יונתן בן עוזיאל, דברים לד, ג "וית מליך דרומא דמתחבר עם מליך ציפונא לחבלא יתבי ארעא ועמונאי ומואבאי יתבי משרא דמעיקין להון לישראל וית גלוות תלמידי אליהו דגלן מן בקעתא דיריחו וית גלוות תלמידי אלישע דגלו מן קרוות דקלייא על יד אחוהון בית ישראלמאתן אלפין גוברין וית עקת כל דר ודר ופורענות ארמגלוס רשיעא וסדרי קרבא דגוג ובעידן צערא רבא ההוא מיכאל יקום בדרעא לְפרוקא".</ref> הביא שהקב"ה הראה למשה קודם מותו את מלחמת גוג ומגוג וכן הובא בילקוט שמעוני<ref>ילקוט שמעוני דברים, ואתחנן רמז תתקכג "ומנין שהראהו גוג וכל המונו, שנאמר "בקעת ירחו", ולמדנו שעתידין גוג וכל המונו לעלות ולנפול בבקעת יריחו".</ref>.

אמנם הוזכרה מלחמה זו עוד קודם לכן: בספרי<ref>

[http://www.sefaria.org/Sifrei_Bamidbar.76?lang=he&layout=lines&sidebarLang=all ספרי, בהעלותך עו] וכי תבואו מלחמה בארצכם - בין שאתה יוצאים אליהם, ובין שהם יוצאים עליכם, במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר. . תלמוד לומר ונושעתם מאויביכם, אמרת צא וראה איזו היא מלחמה שישראל נושעים בה ואין אחריה שיעבוד, אין אתה מוצא אלא מלחמת גוג ומגוג.</ref> הובא שמשה רבינו התנבא עליה במדבר. בתרגום יונתן בן עוזיאל<ref>

[http://www.sefaria.org/Targum_Jonathan_on_Deuteronomy.34.3?lang=he&layout=block&sidebarLang=all תרגום יונתן בן עוזיאל, דברים לד, ג] "וית מליך דרומא דמתחבר עם מליך ציפונא לחבלא יתבי ארעא ועמונאי ומואבאי יתבי משרא דמעיקין להון לישראל וית גלוות תלמידי אליהו דגלן מן בקעתא דיריחו וית גלוות תלמידי אלישע דגלו מן קרוות דקלייא על יד אחוהון בית ישראלמאתן אלפין גוברין וית עקת כל דר ודר ופורענות ארמגלוס רשיעא וסדרי קרבא דגוג ובעידן צערא רבא ההוא מיכאל יקום בדרעא לְפרוקא".</ref> הביא שהקב"ה הראה למשה קודם מותו את מלחמת גוג ומגוג וכן הובא בילקוט שמעוני<ref>ילקוט שמעוני דברים, ואתחנן רמז תתקכג "ומנין שהראהו גוג וכל המונו, שנאמר "בקעת ירחו", ולמדנו שעתידין גוג וכל המונו לעלות ולנפול בבקעת יריחו".</ref>.

ובגמרא<ref>גמרא סנהדרין יז, א: "רבי שמעון אומר במחנה נשתיירו בשעה שאמר לו הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש אמרו אלדד ומידד אין אנו ראויין לאותה גדולה אמר הקב"ה הואיל ומיעטתם עצמכם הריני מוסיף גדולה על גדולתכם ומה גדולה הוסיף להם שהנביאים כולן נתנבאו ופסקו והם נתנבאו ולא פסקו ומה נבואה נתנבאו . . רב נחמן אמר על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאין שנאמר, כה אמר ה' אלהים האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אותך עליהם וגו', אל תקרי שנים אלא שנים, ואיזו הן שנים נביאים שנתנבאו בפרק אחד נבואה אחת, הוי אומר אלדד ומידד".</ref> מובא שאלדד ומידד התנבאו על גוג ומגוג כשהיו בני ישראל במדבר. ובמדרש רבה הובא<ref>מדרש רבה ויחי, צח "את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, רבי סימון אמר: מפלת גוג הראה להם, היך מה דאת אמר: באחרית הימים תהיה".</ref>, שכבר יעקב אבינו נתנבא עליה.

ובגמרא<ref>

[http://www.sefaria.org/Sanhedrin.17a.45-46?lang=he&layout=block&sidebarLang=all גמרא סנהדרין יז, א]: "רבי שמעון אומר במחנה נשתיירו בשעה שאמר לו הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש אמרו אלדד ומידד אין אנו ראויין לאותה גדולה אמר הקב"ה הואיל ומיעטתם עצמכם הריני מוסיף גדולה על גדולתכם ומה גדולה הוסיף להם שהנביאים כולן נתנבאו ופסקו והם נתנבאו ולא פסקו ומה נבואה נתנבאו . . רב נחמן אמר על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאין שנאמר, כה אמר ה' אלהים האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אותך עליהם וגו', אל תקרי שנים אלא שנים, ואיזו הן שנים נביאים שנתנבאו בפרק אחד נבואה אחת, הוי אומר אלדד ומידד".</ref> מובא שאלדד ומידד התנבאו על גוג ומגוג כשהיו בני ישראל במדבר. ובמדרש רבה הובא<ref>מדרש רבה ויחי, צח "את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, רבי סימון אמר: מפלת גוג הראה להם, היך מה דאת אמר: באחרית הימים תהיה".</ref>, שכבר יעקב אבינו נתנבא עליה.

==זמנה==

==זמנה==

</ref>. וילקו בצרעת<ref>תנחומא תזריע יא "תזריע יא "ולא תאמר במלכות הזה, אלא אפילו בגוג שהיה מתגאה בעולם ועולה, כך, אני מלקה אותו בצרעת, שכך כתיב וזאת תהיה המגפה וגו' המק בשרו והוא עומד על רגליו ועל ידי מה? על ידי שמתגרין בישראל".</ref>.

</ref>. וילקו בצרעת<ref>תנחומא תזריע יא "תזריע יא "ולא תאמר במלכות הזה, אלא אפילו בגוג שהיה מתגאה בעולם ועולה, כך, אני מלקה אותו בצרעת, שכך כתיב וזאת תהיה המגפה וגו' המק בשרו והוא עומד על רגליו ועל ידי מה? על ידי שמתגרין בישראל".</ref>.

וקבורת הרוגי המלחמה תארך שבעה חודשים "וקברום בית ישראל למען טהר את הארץ, שבעה חדשים"<ref>יחזקאל ל"ט, י"ב. ופירש המלבי"ם: "למען טהר את הארץ מן העיפוש והסרחון ומן הטומאה, וזה יתמיד שבעה חדשים", וכ"ה במצודת דוד: "ר"ל, לא יקברום בעבור כבודם כי אם למען טהר את הארץ, ושבעה חדשים יתעסקו בקבורתם כי רבים יהיו".</ref>. וגוג עצמו יקבר אחר שיהרג<ref>מדרש רבה בראשית פרשה לו, ט אמר הקב"ה ליפת אתה כסית ערות אביך, חייך שאני פורע לך, (יחזקאל ל"ט) ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר". מדרש תנחומא נח, טו "אבל יפת שכיבד אביו מה פרע לו הקב""ה? כשיבוא גוג ומגוג על ישראל ומפילן שנאמר והיה ביום ההוא אתם לגוג מקום שם קבר וגו'".</ref>.

וקבורת הרוגי המלחמה תארך שבעה חודשים "וקברום בית ישראל למען טהר את הארץ, שבעה חדשים"<ref>יחזקאל ל"ט, י"ב. ופירש המלבי"ם: "למען טהר את הארץ מן העיפוש והסרחון ומן הטומאה, וזה יתמיד שבעה חדשים", וכ"ה במצודת דוד: "ר"ל, לא יקברום בעבור כבודם כי אם למען טהר את הארץ, ושבעה חדשים יתעסקו בקבורתם כי רבים יהיו".</ref>. וגוג עצמו יקבר אחר שיהרג<ref>מדרש רבה בראשית פרשה לו, ט אמר הקב"ה ליפת אתה כסית ערות אביך, חייך שאני פורע לך, (יחזקאל ל"ט) ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר". מדרש תנחומא נח, טו "אבל יפת שכיבד אביו מה פרע לו הקב"ה? כשיבוא גוג ומגוג על ישראל ומפילן שנאמר והיה ביום ההוא אתם לגוג מקום שם קבר וגו'".</ref>.

ובזוהר הובא<ref>זוהר בשלח שט רבי יצחק אמר מקרא זה הוא בשעה שהקב"ה מתלבש בגאות על העמים שיתאספו עליו כמו שנאמר ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו. ולמדנו, עתידים ע' שרי צבאות להתאסף מכל צד בעת ההיא עם הצבאות של כל העולם ולעשות מלחמה על ירושלים עיר הקדושה ולאחוז בעצות על הקב"ה. אז עתיד הקב"ה לצחוק עליהם . . בזמן ההוא ילבש הקב"ה גאות עליהם ויכלה אותם מן העולם, כמו שכתוב זאת תהיה המגיפה וכו'.<br />

ובזוהר הובא<ref>זוהר בשלח שט רבי יצחק אמר מקרא זה הוא בשעה שהקב"ה מתלבש בגאות על העמים שיתאספו עליו כמו שנאמר ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו. ולמדנו, עתידים ע' שרי צבאות להתאסף מכל צד בעת ההיא עם הצבאות של כל העולם ולעשות מלחמה על ירושלים עיר הקדושה ולאחוז בעצות על הקב"ה. אז עתיד הקב"ה לצחוק עליהם . . בזמן ההוא ילבש הקב"ה גאות עליהם ויכלה אותם מן העולם, כמו שכתוב זאת תהיה המגיפה וכו'.<br />

</ref> כי מלחמת גוג ומגוג בעבודת האדם - ענינה הוא המלחמה עם שבעת המדות הרעות, כפי שכל אחת מעשר (שבעים אומות), כלומר בכל הפרטים שבמידה רעה זו.

</ref> כי מלחמת גוג ומגוג בעבודת האדם - ענינה הוא המלחמה עם שבעת המדות הרעות, כפי שכל אחת מעשר (שבעים אומות), כלומר בכל הפרטים שבמידה רעה זו.

הרבי אף מדגיש, כי ענין זה הוא בכחו של כאו"א מישראל, ואדרבה, על ידי זה שכל אחד ישראל פועל ענין זה בעצמו - הנה "על ידי זה, פועל גם את נצחון המלחמה בכל שבעים האומות במלחמת גוג ומגוג כפשוטה.

הרבי אף מדגיש, כי ענין זה הוא בכחו של כאו"א מישראל, ואדרבה, על ידי זה שכל אחד ישראל פועל ענין זה בעצמו - הנה "על ידי זה, פועל גם את נצחון המלחמה בכל שבעים האומות במלחמת גוג ומגוג כפשוטה".

עוד מבאר הרבי, כי זהו הטעם שהודיעו לנו אודות מלחמת גוג ומגוג שתהיב עם כל האומות יחד ושאר פרטי עניני המלחמה כו' - כדי שנדע מהי העבודה המוטלת עלינו וע"י נצחון המלחמה בעבודה הרוחנית נפעל גם נצחון המלחמה כפשוטה, בגאולה העתידה והשלימה (ככל עניני הגאולה שתלויים "במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות").

עוד מבאר הרבי, כי זהו הטעם שהודיעו לנו אודות מלחמת גוג ומגוג שתהיב עם כל האומות יחד ושאר פרטי עניני המלחמה כו' - כדי שנדע מהי העבודה המוטלת עלינו וע"י נצחון המלחמה בעבודה הרוחנית נפעל גם נצחון המלחמה כפשוטה, בגאולה העתידה והשלימה (ככל עניני הגאולה שתלויים "במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות").

[[Category:ערכים מלאים]]

[[Category:ערכים מלאים]]