סוגיא: ייתי ולא איחמיניה

מתוך סנהדרין צט, ב

חלק א'

אמר עולא: ייתי ולא איחמיניה [יבוא משיח ואל אראה אותו]. וכן אמר [רבה]: ייתי ולא איחמיניה. רב יוסף אמר: ייתי [שיבוא], ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה [ואזכה לשבת בצל הרעי של חמורו!]

רש"י

בטולא דכופיתא דחמריה - כלומר אפילו בכך אני רוצה ובלבד שאראנו.

חידושי אגדות מהר"ל

ייתי ולא אחמניה וכו'. פי' דעת רב יוסף שאמר ייתי ואחמניה ואשב בצל יציאת החמור שלו, כי העולם הזה גשמי ביותר ועולם המשיח הוא יהיה נבדל ביותר.ואמר שאם לא אפשר לי להיות עם המשיח ולהיות עמו במעלה הגדולה שאז בודאי יקנה האדם מעלה אלקית, אלא אף אם לא אזכה לזה, רק שאהיה בתכלית הרחוק עד שלא אשתתף עם המעלה האלקית שלו, רק אשתתף ואשב במדריגה הפחותה ונקרא זה יציאת חמור שלו כלומר הנדחה מן החמור והוא המדריגה השפילה ביותר אם אשתתף בזה די לי שגם בזה יקנה האדם מעלה גדולה במה שהוא בדור עם המשיח ויקנה מעלה האלקית. כי העולם הזה המעלה הגדולה שלו אינו שוה למעלה הפחותה שהוא בתכלית הפחיתות של עולם המשיח. ולפיכך אמר אזכה ואשב בכופיתא דחמרא:

כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש

בטולא דכופיתא דחמריה - קיימת הדרגה הכי תחתונה של החמור שאפילו ביחס לדרגת החמור הרי היא עניין של פסולת "כופיתא דחמרי" לאחר מכן קיימת דרגה נחותה מכך "טולא דכופיתא דחמרי" הצל של הפסולת שהצל הוא הרי רק תוצאה ומסובב מהפסולת ועל כך אומרים שכאשר יבוא המשיח יהיה הבירור של העולם בתכלית השלמות שאפילו 'כופיתא דחמרי" יהיה לצל המגין על רב יוסף. (שיחת ערב חג השבועות תשל"ו)

קהלת יצחק

(הרב יצחק רייטבורד, ווילנא תר"ס)

רב יוסף אמר: ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה - וקשה, מה ראו אנשי כנסת הגדולה לתקן לנו לומר "ותחחזינה עינינו בשובך לציון" כרב יוסף שהוא יחיד דלא כרבה ורבי יוחנן?

ושמעתי בשם הגאון המנוח מורינו הרב זאב וואלף ז"ל דק"ק ווילנא שתירץ זאת על פי משל: שני גבירים חיתנו את בניהם, ואחר החופה כאשר התחילו הבתולות והבחורים לחול במחולות, אמר מחותן אחד הזקן למחותנו הזקן השני מה אנחנו יושבים, הלא ראשינו כבדו עלינו? נלכה ונשכבה עד עת האוכל ואז נקומה וכן עשו. שם ישבו גם עניים שנקראו אל הסעודה ויאמר עני אחד לחברו נעשה כן גם אנחנו, כי הלא גם אנחנו לא נלך לחול במחולות. ויען לו העני רעהו הוי סכל ופתי! אתה רוצה לעשות כהמחותנים? המחותנים כי שכבו בטוחים הם כי יקיצום אל הסעודה אולם אנחנו אם נישן, מי יקיץ אותנו?

ובכן עולא, רבה ור' יוחנן אמרו ייתי ולא איחמיניה כי המה היו בטוחים כי יקיצום בבוא הגואל והסעודה לא תהיה בלעדם. אבל אנחנו קטני ערך, אם נזכה להיות בעת בואו אולי נשיג איזה חלק אך אם נישן מי יודע אם יקיצו אותנו, השם יודע! לכן בצדק תיקנו אנשי כנסת הגדולה לבקש בכל יום ותחזינה עינינו בשובך לציץ ברחמים, כי עבורנו טוב יותר שנהיה בשעת מעשה, ואז יבולע המות לנצח. (קהלת יצחק עמ' 196)

חלק ב'

(המשך)

אמר ליה אביי (לרבא) [לרבה]: מאי טעמא [מאיזה טעם אינך רוצה לראותו]? אילימא [אם תאמר] משום חבלו [גורלו, או פחדים וחבלים שיהיו בימיו] של משיח והתניא [הרי למדנו], שאלו תלמידיו את רבי אלעזר: מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח? - יעסוק בתורה ובגמילות חסדים. ומר - הא תורה והא גמילות חסדים!

אמר [ליה]: שמא יגרום החטא.

כדרבי יעקב בר אידי. דרבי יעקב בר אידי רמי: כתיב [בראשית כ"ח] והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, וכתיב [בראשית ל"ב] ויירא יעקב מאד ויצר לו - שהיה מתיירא שמא יגרום החטא.

. . וכן אמר רבי יוחנן: ייתי ולא איחמיניה.

אמר ליה ריש לקיש: מאי טעמא [איזו צרה באה בארץ בימיו שאתה אומר לא אחמיניה]? אילימא [אם תאמר] משום דכתיב [עמוס ה, יט] כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש — בא ואראך דוגמתו בעולם הזה: בזמן שאדם יוצא לשדה ופגע בו סנטר - דומה כמי שפגע בו ארי, נכנס לעיר פגע בו גבאי - דומה כמי שפגעו דב, נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו מוטלין ברעב - דומה כמי שנשכו נחש.

רש"י

סנטר - מפרש בבבא בתרא (סח, א) בר מחוזנייתא, שיודע מיצרי השדות וגבוליהן, עד כאן של פלוני מכאן ואילך של פלוני, ובידו לרבות לאחד ולמעט לאחר, וכשפוגעו אותו סנטר רוצה למדוד שדותיו לקצר מיצרי השדות, ודומה כמי שפגע בו ארי.

גבאי - גובה מס המלך.

חידושי אגדות מהר"ל

אילימא משום דכתיב כאשר ינוס איש מפני הארי - פירוש, בודאי מה שכתוב כאשר ינוס האיש מפני הארי וגומר, הכתוב בא לומר שלא יהיה באותו זמן השקט ומנוחה וזהו חבלי המשיח כי כל שנוי אין שם מנוחה כלל, ולפיכך אמר כאשר ינוס האיש מפני הארי וכו' והדוב הוא יותר רע וטורף מן הארי . . והנחש עוד יותר רע ומזיק. וקאמר שאין ללמוד מזה כמה גדול יהיה השנוי, רק הכתוב מדבר מן רבוי הצרות שלא יהיה השקט ושלוה שכן הוא ענין השנוי שאין שם הנחה.

ולפיכך המשל על זה הוא כך, כמו הממונה על מצרי השדות וגובה מס מבני אדם וכאשר יבא אל השדה דומה לו כאלו בא עליו ארי, ובורח אל העיר ושם רגיל יותר להיות מנוח לו שאין הסנטר רודף אחר אדם רק כאשר ימצא אותו על השדה שממנו גובה המס. וכאשר בא לשם אז יבא עליו גבאי גובה מס המלך שחוזר בעיר, ודומה לו שבא עליו דוב, והוא בא לביתו ושם סובר שימצא מנוח שאין גבאי חוזר רק בעיר ומצא שם בניו ובני ביתו מוטלים ברעב, וזהו כאלו נשכו נחש. ואין הענין רק שיש רבוי צרות בכל מקום שאין מקום בלא צער, ואין מדבר בצער גדול שיהיה:

חלק ג'

(המשך)

אלא משום דכתיב [ירמיהו ל, ו] שאלו נא וראו אם ילד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון. מאי ראיתי כל גבר? אמר רבא בר יצחק אמר רב: מי שכל גבורה שלו [הקב"ה].

ומאי ונהפכו כל פנים לירקון? אמר רבי יוחנן: פמליא של מעלה ופמליא של מטה - בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא: הללו מעשה ידי והללו מעשה ידי, היאך אאבד אלו מפני אלו?

אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי: רהיט ונפל תורא ואזיל ושדי ליה סוסיא באורייה.

רש"י

מי שכל הגבורה שלו - הקדוש ברוך הוא מצטער בעצמו כיולדה ואומר בשעה שמעביר העובדי כוכבים מפני ישראל: היאך אאביד אלו מפני אלו.

פמליא של מעלה ושל מטה - מלאכים וישראל . .

רהיט ונפיל תורא ואזיל ושדי סוסיא באורייה - כשרץ השור ונפל מעמידין סוס במקומו באבוסו מה שלא היה רוצה לעשות קודם מפלתו של שור, שהיה חביב עליו שורו ביותר, וכשמתרפא השור היום או למחר ממפלתו קשה לו להוציא סוסו מפני השור לאחר שהעמידו שם. כך הקדוש ברוך הוא כיון שראה מפלתן של ישראל נותן גדולתו לעובדי כוכבים, וכשחוזרים ישראל בתשובה ונגאלין קשה לו לאבד עובדי כוכבים מפני ישראל.

אורייה - כמו (מלכים א ה) ארוות סוסים.

עין אליהו (שיק)

רהיט ונפל תורא - הכוונה דהנה מקרא מלא הוא, ידע שור קונהו, היינו ישראל שמכירים את אביהם שבשמים. שדי סוסיא באורייה - ואמרו בפסחים (סוף פרק בתרא) ששה דברים נאמרו בסוס . . ויש אומרים שהורג את בעליו במלחמה. והיינו אומות עובדי גלולים שאינם מכירים לאביהם שבשמים.

חידושי אגדות מהרש"א

פמליא של מעלה ופמליא של מטה - דהיינו כשנופלת אומה מלמטה נופל שר שלה מלמעלה.

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא: הללו מעשה ידי והללו מעשה ידי - יהיו ישראל ועבדי כוכבים שניהם בספק ויצטערו על כך עד ביאת משיח במהרה בימינו אמן. ועל זה מייתי משל רהיט ונפל תורא כו' דהתורא והסוסיא שניהם בספק להצטער אם יחזור השור למקומו או לא. ורש"י פירש בענין אחר.

בן יהוידע

היאך אאבד אלו מפני אלו - קשה כיון דאמר הכי מעיקרא איך סוף דבר יאבד העכו"ם מפני ישראל ונראה לי בס"ד דהן אמת האדם הוא מעשה ידיו יתברך, אך אם יחטא ויקלקל מעשיו פוגם בכל אבריו ומשתנה צורתו בעיני החיות, וכמו שאמרו רז"ל אין החיה שולטת באדם אלא אחר שיחטא שנדמה לה כבהמה, כי קודם שיחטא כתיב באדם ומוראכם יהיה על כל חית הארץ . . ואם כן, אחר שחטאו והרשיעו גרמו לשנות מעשה ידיו יתברך, ואין נקראים עתה מעשה ידיו, ורק ישראל שמועלת להם התשובה אף על פי שחוטאים ומשתנים, הנה כשיעשו תשובה עובר השינוי מהם וחזור הצלם הקדוש להם, ואז חוזרים להיות מעשי ידיו יתברך, ואם כן בדין הוא שיאבד העכו"ם מפני ישראל.

עוד בענין חבלי משיח

חבלי משיח כבר מאחרינו

בשנת תשי"א אמר הרבי מליובאוויטש שלכל הדעות כבר יצאנו ידי חובת חבלי משיח (שיחת ל"ג בעומר תשי"א). ובשנת תשמ"ג אמר: כבר עברו כל "חבלי משיח" - כל הגזירות ושמדות רחמנא ליצלן שאירעו בדורנו . . גזרות ושמדות שלא היו מעולם במשך כל הדורות. (שיחת א' דר"ח חשון תשמ"ג אות ה), וכן אמר בתשמ"ח שחבלי משיח עברו והם "הדברים המבהילים בלתי משוערים כלל וכלל" שארעו בדורנו זה, לא תקום פעמיים צרה (ש"פ דברים אות ט).