1,956
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 1:
שורה 1: + + שורה 92:
שורה 94: + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + +
אין תקציר עריכה
מתוך [[סנהדרין צח, א]].
''הוא אלקינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו - היום אם בקולו תשמעו [תהלים צו, ה]''
''הוא אלקינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו - היום אם בקולו תשמעו [תהלים צו, ה]''
הכפר הערבי קיים עד היום בשם "רומאנה" (رمانة, רימון בערבית) והוא נמצא בגליל התחתון, לא רחוק מקיבוץ בית רימון, צפונית לכביש 77. (עוד בנושא זה / מפה)
הכפר הערבי קיים עד היום בשם "רומאנה" (رمانة, רימון בערבית) והוא נמצא בגליל התחתון, לא רחוק מקיבוץ בית רימון, צפונית לכביש 77. (עוד בנושא זה / מפה)
== תורת חיים ==
'''איהו שרי חד ואסר חד, אמר דלמא מבעינא דלא איעכב''' - תימה כי נמי מיעכב פורתא כדי קשירת נגע אחד שהוא כהרף עין, מאי הוי? ויש לומר, דאיתא במדרש הביאו רש"י ז"ל בפרשת בא, ויהי בעצם היום הזה מגיד שכיון שהגיע הקץ לא עיכבן המקום כהרף עין. והטעם לפי שישראל לא היו ראויין להגאל מצד מעשיהן, ולא נגאלו אלא מפני שהזמן גרמה, שנאמר ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים. שהגיע השעה שקבע לגאלם ואלו עבר הזמן אפילו כהרף עין מיד היה מקום למקטריגים שלמעלה לקטרג עליהם אלו עבדו עבודה זרה ואלו עבדו עבודה זרה.
והיינו דאיתא במדרש ואכלתם אותו בחפזון זה חפזון שכינה. פירוש השכינה היתה ממהרת מפני המקטריגים להוציא באותו הרף עין שקבע להן. והיינו נמי טעמו של בן דוד שהוא חושש לעכב אפי' כדי קשירת נגע א' כשיגיע הזמן כדי שלא יעבור זמן הקץ מפני המקטריגים שלמעלה . .
== בן יהוידע ==
'''אמר דילמא מבעינא דלא איעכב''' - הקשה הרב תורת חיים ז"ל תימה אם מתעכב פורתא כדי קשירת נגע אחד שהוא כהרף עין מאי הוי עיין שם. ונראה לי בס"ד דעושה כן להראות הבטחון שיש לו בהקב"ה בענין הגאולה שלא יאמרו שבאורך הזמן של הגלות נתייאש חס ושלום בלבבו וחלשה תקותו, לכך הוא עושה כן להראות כח וחוזק בטחונו ותקותו שהדבר ברור אצלו, ועושה הכנות בעבור רגע קטן שלא יתעכב.
'''אפתחא דרומי''' - הכוונה על פתח גן עדן, קרי לגן עדן רומי בלשון מליצה כי הוא מרומם על הארץ הלזו. ומה שכתוב יתיב ביני עניי סובלי חלאים הם צדיקים שהם מבחינת המלכות דלית ליה מגמרא כלום, לכן קראם עניי, והם סובלים יסורין בהתלבשות נפשם בגוף דאין הנפש מרגשת ביסורין אא"כ תתלבש בגוף . . דהמשיח ודאי הוא יושב בגן עדן בזיוו והדרו ויקרו, ורק נותן נצוץ מנפשו שתלבש בגוף ויסבול יסורים בפתח גן עדן עם אותם צדיקים . . ועל זה החלק שנותן ממנו לסבול יסורין קאמר כאן היכא יתיב אפתחא דרומי.
'''וכולן שרו ואסירי בחד זימנא''' - כלומר יש להם עת קבוע וזמן ידוע שבו סובלים היסורין רכל אחד כראוי לו לפי בחינתו, ואח"כ מתפשטים מאותו הגוף שסובלים בו היסורין ובאין למקום תענוג שלהם בגן עדן.
'''איהו שרי חד ואסר חד''' - אך המשיח בלבד אינו מוצא אותו החלק . . וכל דברים אלו לשון מליצה הן, והכונה לומר שסובל חולאים רבים ואיו מוצא מרגוע לנפשו מהם.
'''אמר דילמא מבעינא''' - דילמא יגיע קץ האמתית ומבעינא לגאל את ישראל ויהיה אותו זמן קטרוג עליהם מצד המעשים שלהם לעכב אותי מלגאלם, על כן אני סובל כל כך כדי שיהיו רבוי היסורין האלה כדאין לדחות הקטרוג ואבוא במהרה לגאל אותם.
'''אזל לגביה''' - על ידי כונות ויחודים ושם מפורש, וכשחזר אצל אליהו זכור לטוב לא חזר בו ביום אלא ביום שאחריו, דהא אמר לו שאמר לי היום ולא אתא.
'''שקורי קא שקר בי''' - רצונו לומר משחק בי דודאי אמר לו דברים שהם אמת, אך אני לא הבנתי אותם וחושב שהוא משחק בי. ואמר לו לא שחק בך, אלא קושטא קאמר לך היום אם בקולו תשמעו.
== אוצר בלום ==
(הרב ישעיהו פיק בערלין)
שקורי קא שקר בי - שהרי הנביא הבטיח הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, והיות ולא באת אתמול הרי זה שקר שהמשיח יבוא היום! ועל כך השיבו אליהו, "היום אם בקולו תשמעו" והיינו לפי מה שהסיקה הגמ' לעיל בסמוך לא זכו בעתה זכו אחישנה ואחישנה היינו מיד - ולאלתר. שכאשר ישראל זכו ועושים תשובה יבוא המשיח מיד. ומה שקיימא לן שאליהו הנביא יבוא לפניו הוא רק אם יהיה "בעתה". (וכן כתב בפלתי יורה דעה סימן ק"י בסוף קונטרס בית הספק שבאופן דאחישנה יכול משיח לבוא בלי בשורת אליהו).
== הרבי מליובאוויטש ==
'''הכי אמר לך, היום אם בקולו תשמעו''' - לכאורה היה משיח עצמו צריך לומר "היום עם בקולו תשמעו"? ויתירה מזה, שהיה צריך לומר בסדר הפוך, ש"אם בקולו תשמעו" יבוא "היום" (על דרך לשון הכתוב "אם בחוקותי תלכו וגו' ואולך אתכם קוממיות"), ואף על פי כן, לא הקדים התנאי ולא הזכירו כלל אלא אמר בפשטות שיבוא היום ותו לא?! ויש לומר הביאור בזה, דהשלימות דימות המשיח ישנה כבר מצד הבריאה עצמה ומצד ישראל עצמם, ולכן כששואלים אצל משיח 'לאימת אתי מר', המענה הוא היום, מבלי שיצטרכו להוסיף דבר <ref>השווה לדברי המהר"ל</ref>; ורק כשראוים שבפועל עדיין לא בא, בהכרח לתרץ הקושיא היתכן שלא נתקיימו דברי המשיח, שכנראה רצונו של הקב"ה שיוסיפו עוד יותר בהענין ד"בקולו תשמעו".(ספר השיחות תש"נ ח"א עמ' 56)
[[Category:ביאורי סוגיות]]