בחזקת משיח

הרמב"ם מגדיר בהלכות מלכים (פי"א) כי עוד קודם שברור מיהו המשיח בוודאי, ניתן להגדיר אדם "בחזקת משיח" אם אותו אדם עומד בהגדרות שונות:

מלך: אמנם אין הכוונה שמונה למלך על ישראל באמצעות סנהדרין ונביא, כמבואר בתחילת הלכות מלכים, אך בפועל על אותו אדם למלוך על ישראל (בדוגמת מלכי החשמונאים או בר-כוכבא (ע"ע)). אין צורך שתהיה מלכותו על כל ישראל, כמובן מכך שהרמב"ם מונה את קיבוץ הגלויות לאחר מכן.

בפנימיות העניינים מבואר, כי הטעם לכך שהתחלת פעולתו של משיח היא בעניין המלכות דווקא, כי דרגה זו מורה על מהותו העצמית של המשיח, שענינו מלכות בעצם (שלא מצד העם), בחינת רוחו של משיח (ע"ע).

מבית דוד: הרמב"ם לא הביא (כמו שהביא במקומות אחרים בספריו) כי על מלך המשיח להיות מצאצאי דוד ושלמה. נחלקו המפרשים האם כאן חולק הרמב"ם על דבריו במקומות אחרים, והלכה כספר הי"ד, או שכאן כתב בקיצור ודבריו נתפרשו במקום אחר. כתובות סב, א) מבואר שהיה רבי יהודה הנשיא מבני-בניו של שפטיה (בן אביטל) בן דוד המלך. ואם כן, מוכח שאף צאצאי דוד המלך ולא מצאצאי שלמה כשרים למלכות. זאת ועוד, שבריש הלכות מלכים לא כתב הרמב"ם שרק צאצאי שלמה זכו לכתר מלכות, אלא כל צאצאי דוד המלך הזכרים.

במשמעות "מבית דוד", האם הכוונה דווקא שיהיה בן אחר בן, או שגם מבנותיו, כמו שמצאנו (הוריות יא, א) שרבי יהודה הנשיא אמר על עצמו שהוא מצאצאי דוד המלך מבנותיו ובגמ' (סנהדרין צח, ב) מבואר שהיה רבי יהודה הנשיא ראוי להיות משיח בדורו. לאידך, הרמב"ם כתב במפורש להלכה שכתר מלכות הוריש דוד המלך לבניו הזכרים (בדומה לכתר כהונה שהוריש אהרן הכהן לבניו הזכרים בלבד).

הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו: הטעם (בפנימיות העניינים) שהמלך המשיח צריך להיות 'הוגה בתורה' אף שאין חובה (מצד גדרי המלכות) שיהיה המלך תלמיד-חכם, מוסבר על-פי עניינו של משיח: נאמר במדרש "גואל ראשון הוא גואל אחרון" (ע"ע), ומבואר בזה שאין הכוונה במשמעות הפשוטה – שמשה רבינו עתיד לגאול את ישראל, אלא שתוכנו ועניינו של מלך המשיח הוא תורה, ומכוחה הוא גואל את ישראל. מובן אם כן, שעל מלך המשיח להיות "הוגה בתורה . . כדוד אביו".

כפי תורה שבכתב ותורה שבעל-פה: הרמב"ם מאריך בדבר זה, על אף שלכאורה הדבר מובן מאליו, כי בזה בה לשלול (כמו שמאריך גם בסוף הפרק וגם בתחילתו) את אמונת הנוצרים שהמשיח יעקור את דברי התורה ויבטל את קיום המצוות.

ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה: בדברי הרמב"ם יש לפרש כי אין הכוונה "כל" לכל ישראל ממש, כמבואר לעיל שאף מלכותו אינה על כל ישראל, כיון שתקופה זו היא קודם קיבוץ גלויות. אלא יש לפרש שפעולתו היא על כלל ישראל הנמצאים.

עוד, מבואר שאין הכוונה שיכוף הוא בעצמו ובגופו את כלל ישראל, אלא כמובן שהדבר יכול להתבצע על ידי שלוחיו, ו'שלוחו של אדם כמותו'.

גם ענין זה, שיכוף כל ישראל, שייך עם תוכן ענין הגאולה, כמבואר במדרש ש"לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה", ואם כן ענין התוכחה ותיקון מעשי הזולת קשור עם ביטול סיבת החורבן.

וילחם מלחמת ה': הכוונה למלחמות כפשוטם, כנגד אויבי ישראל בגשמיות, אך אין הכרח שמלחמה זו תהיה באמצעות כלי זין וצבא, אלא כמבואר לגבי מלך המשיח "ברוח שפתיו ימית רשע" או לחלופין באופן של שלום.

בעבר מצינו שהיו לכמה אנשים גדר "בחזקת משיח": דוד המלך היה בחזקת משיח, כמובן מאליו. גם בר כוכבא (ע"ע) היה בחזקת משיח, כמבואר ברמב"ם הל' מלכים.