הערה: ניסוי

תחיית המתים בבני נח

תחיית המתים בבני נח

הרב אפרים פישל אסטער
ר"מ בבימ"ד אהלי תורה
בס' ימות המשיח בהלכה סי' סט דן הראי"ב גערליצקי שליט"א בארוכה בסתירת דברי רז"ל אם תהי' תחיית המתים גם אצל בני נח, דבמדרש (ב"ר פי"ג ו) מבואר דתחיית המתים לישראל בלבד, ובגמ' סנהדרין קה לדעת רבי יהושע דתחיית המתים גם לבני נח. ומסיק דלדעת הרמב"ם דעוה"ב קאי על ג"ע לא תהי' תחיית המתים לב"נ כדאיתא במדרש, ובגמ' (וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מהל' תשובה ה"ה, ופ"ח מהל' מלכים הי"א) איירי בעוה"ב שהוא ג"ע. אבל דלדעת הרמב"ן (וכהכרעת תורת החסידות) דעוה"ב הוא תחיית המתים נמצא דתהי' תחיית המתים גם לב"נ כדאיתא בגמ' סנהדרין הנ"ל.
אמנם לדיעה זו לא ביאר מהו התי' להמבואר במדרש דתח"ה לישראל בלבד. ובפשטות לא קשה כלל, כיון דבגמ' סנהדרין פליג רבי אליעזר וס"ל דאין תח"ה לב"נ, וא"כ י"ל דאליבי' אזיל מ"ש במדרש. וי"ל באו"א, דגם לר"י דס"ל דיש תח"ה לב"נ לא קשה ממ"ש במדרש, דהנה מביא בארוכה שם, דישנם ב' ענינים בתח"ה, תשלום שכר שצ"ל להנשמה וגוף ביחד, וכהמשל דאיתא ע"ז בסנהדרין צא,א. ומצד מעלת הגוף דישראל דבחירת העצמות הוא בה (וכמבואר בארוכה בד"ה להבין ענין תח"ה תשמ"ו). ומובן דמצד ענין השכר שייך זה גם בב"נ, משא"כ מצד מעלת הגוף שייך זה רק בישראל. ועפ"ז י"ל דמצד ב' טעמים אלו ישנם ב' ענינים בתח"ה, דיש ענין בתח"ה שאין תחיית הגוף ענין לעצמו, אלא שהוא אמצעי שעי"ז אפשר להיות תשלום שכר להנשמה וגוף ביחד. ויש ענין בתח"ה שענינו הוא תחיית הגוף עצמו, ולא למטרה אחרת, אלא מצד מעלת הגוף עצמו. ועוד חילוק י"ל בין ב' הענינים בתח"ה, דמצד הענין דתשלום שכר הרי אחרי גמר תשלום השכר אין שום טעם שיתקיים הנשמה בגוף בקיום נצחי. אבל מצד ענין מעלת הגוף מצ"ע יהי' קיום הנשמה בגוף באופן נצחי (ועד שהנשמה תהי' ניזונת מהגוף).
ובעומק יותר, מצד ענין השכר, ענין תח"ה הוא רק חיבור של הנשמה והגוף, רק כדי לתת שכרם ביחד, אבל יהי' באופן שגם אחר התחי' הנשמה והגוף הוא חיבור של ב' דברים, שהנשמה רוכבת על הגוף, וכבהמשל בגמ' סנהדרין. אבל מצד הענין דמעלת הגוף, יהי' תח"ה באופן דנעשים הנשמה והגוף מציאות א', דלא רק הנשמה מחי' הגוף אלא הנשמה ניזונת מהגוף. והיינו די"ל דאין החילוק דב' הענינים דתח"ה רק בנוגע להנצחיות והמטרה שבזה, אלא גם עצם התחי' לא דמי זל"ז, דהנשמה הרוכבת על הגוף, אין חיות הגוף מתייחס לה עצמה אלא הוא מתייחס להנשמה, משא"כ מצד מעלת הגוף יהי' תחיית הגוף מצד עצמו. ועפ"ז י"ל דבמדרש איירי בתח"ה מצד מעלת הגוף שזה שייך רק בישראל, וע"ז נאמר במדרש דאין תח"ה לב"נ, דהתח"ה אצלם יהי' רק מצד תשלום שכר, וכשנ"ת דהחילוק בין זה להתח"ה בישראל אינו רק במטרת התחי' אלא עצם התחי' אינו מתייחס להגוף מצד עצמו, אלא שהנמשה "רוכבת" על הגוף, ונמצא דאופן התחי' בישראל אינו שייך כלל אצל ב"נ, והמבואר בגמ' סנהדרין הוא מצד ענין תח"ה בתור שכר דשייך גם בב"נ. אלא שמ"מ מובן, שגם מצד הענין דתח"ה בתור שכר, מובן דחילוק באין ערוך בין השכר דתח"ה דישראל להשכר דתח"ה דב"נ. ועי' ג"כ בד"ה להבין ענין תח"ה הנ"ל בסיומו, ב' מדריגות בתח"ה ולכ' הנת"ל הוא בהתאם להם.