ימות המשיח בהלכה חלק ב׳ - סימן לה׃ בנוסח הברכות שבמקדש לעת"ל

עניית בשכמל"ו ואמירת מן העולם

תנן (ברכות נד,א): "כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים: עד העולם. משקלקלו הצדוקים ואמרו אין עולם אלא אחד - התקינו שיהו אומרים: (תהלים קו,מח) מן העולם ועד העולם". [ופירש"י משקלקלו הצדוקים - ואמרו אין עולם אלא זה. התקינו - עזרא וסיעתו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם, לומר ששני עולמות יש, להוציא מלב הצדוקים הכופרים בתחיית המתים].

וכדאי לעיין בנוסח הברכות שיברכו בביהמ"ק לעת"ל כמו ברכת השחיטה וכו' אכילת חטאת וכו' או ברכת הלל הנאמר ע"י הלוים בעת שחיטת קרבן פסח הנאמרים בעזרה וכיו"ב -: א) אם יברכו בנוסח שמברכים עכשיו, או יברכו [כנ"ל במתניתין] ברוך אתה ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם אשר קדשנו במצותיו וכו' וכן העונים לא יענו אמן אלא ברוך שם כבוד וכו', ב) כיון דלעת"ל לא שייך קלקול הצדוקים אם יחזרו לומר "עד העולם" גרידא כפי שהי' בבית ראשון?

והנה בגמ' שם (סג,א) איתא: "כל חותמי ברכות שבמקדש כו'. כל כך למה - לפי שאין עונין אמן במקדש. ומנין שאין עונין אמן במקדש - שנאמר (נחמיה ט,ה) קומו ברכו את ה' אלקיכם מן העולם עד העולם. ואומר (שם) ויברכו (את) שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה וכו'" וברש"י שם (נד,א) הביא מהך דתענית (טז,ב), - לגבי הברכות שאמרו בהר הבית בתפלת תעניות - דאמרינן שאין עונין אמן במקדש, המברך אומר בסוף כל ברכה ברוך אתה ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך חונן הדעת, וכן בכולם, והעונין אומרים: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וילפינן לה מקרא דתפלת עזרא וסיעתו וכו' עכ"ל.

ועי' מהרש"א (ברכות שם סג,א) שהקשה דמהו הקשר בין הא דבמקדש היו חותמים בברוך ה' מן העולם וכו' להא דאין עונין אמן במקדש? [והביא שבתוספתא (ברכות פ"ו הכ"ח) אכן הובא זה לדין בפני עצמו שאין עונין אמן במקדש עיי"ש], וכן הקשה הצל"ח שם, ובשטמ"ק שם ביאר כוונת הגמ' וז"ל: כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים מן העולם. פירוש בסוף כל ברכה היו אומרים ברוך אתה מן העולם וכו' ומשקלקלו המינין תקנו מן העולם ועד העולם, וכל כך למה לפי שאין עונין אמן במקדש, פירוש במקדש לא היו עונין אמן אלא כל העונין אומרים ברוך שם כבודו לעולם ועד, וכיון שהעונין מאריכין ואומרים ברוך שם כבוד כדאיתא במסכת תענית בדין הוא שיאריכו המברכין ויאמרו מן העולם ועד העולם עכ"ל, דמוכח מזה דאמירת בשכמל"ו ואמירת ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם וכו' קשורים זה בזה, ועי' גם בהגהות רא"מ הורביץ ברכות סג,א, (בד"ה כ"כ) שביאר הקשר ביניהם באופן אחר, אבל אכתי אינו מבואר הא גופא, למה אין עונים אמן במקדש אלא אומרים בשכמל"ו.

אמירת בשכמל"ו משום הזכרת שם המפורש בכל ברכות

והנה בתענית טו,ב, (לגבי תפלת תענית) תנן: "מעשה בימי רבי חלפתא בצפורי ובימי רבי חנינא בן תרדיון שעבר אחד לפני התיבה ואמר כל הברכות כולם וענו אחריו אמן, תקעו הכהנים תקעו מי שענה את אברהם אבינו כו' הריעו בני אהרן הריעו מי שענה את אבותינו, וכן בכל ברכה וברכה, וכשבא דבר לפני חכמים אמרו לא היו נוהגים כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית", וכתב הריטב"א שם (בד"ה גירסת רב אלפסי) שבפירוש טעותם של ר' חלפתא ור' חנינא בן תרדיון נתחבטו הראשונים ז"ל, ובתו"ד כתב וז"ל: ורש"י ז"ל דחק עצמו לומר כי טעותם היה שלא היו עונים אמן אחר כל ברכה, אלא שהיו אומרים בשכמל"ו כדרך שעושין במקדש, וגרסינן במשנתינו ולא ענו אחריו אמן עכ"ל, והקשה על פירוש זה כמה קושיות ובתו"ד כתב וז"ל: ועוד היאך אפשר לומר כי חכמים גדולים כר' חלפתא ור' חנינא בן תרדיון יטעו טעות גדולה כזו, כי אע"פ שהיו במקדש בימי התענית וראו שעשו כך לא היה להם לעשות כן בגבולים, שדבר ידוע הוא כי במקדש כל השנה היו נוהגים לעשות כן, כי לפי שאומרים את השם ככתבו יש להם לענות בשכמל"ו, אבל בגבולין שאינו נאמר אלא בכינוייו עונין אמן ואין הפרש בזה בין תעניות לשאר ימים עכ"ל, וכ"כ ברע"ב שם (תענית פ"ב מ"ה) דמקדש שאני "לפי שהיו מזכירין שם המפורש בחתימת הברכה ולא סגי בעניית אמן".

ועי' גם מאירי (תענית שם) שביאר וז"ל: ולדעת המפרשים על מה שאמר לא היו נוהגים שלא לענות אמן אלא במקדש, הביאוה בגמרא ממה שאמר ומרומם על כל ברכה כלומר על כל ברכה וברכה תן לו תהלה ולא יספיק בתהלה אחת על כלן ר"ל עניית אמן, ובערוך פי' הטעם מפני שמלת אמן סוף ברכה ואין סוף לברכותיו של הקב"ה, וחומר הדבר מתוך שהיו מזכירים שם המפורש ומ"מ בגבולים עונים אמן על כלן עכ"ל. וכן המהרש"א בחדא"ג סוטה מ,ב, (ד"ה מנין) ביאר שאין עונים אמן במקדש כיון שהזכירו השם ככתבו עיי"ש, ובתוס' אנשי שם ברכות (סוף פ"ט) ביאר ג"כ דהא דאין עונים אמן במקדש הוא משום שהיו אומרים שם השם ככתבו וילפינן מקרא (דברים לב,ג) כי שם ה' אקרא הבו גודל וכו' שהוא בשכמל"ו אבל אמן אין זה גודל, משא"כ בגבולין שא"א השם אלא בכינוי די באמן.

הרי מבואר בדבריהם דהא דאין עונין אמן במקדש הוא משום שהיו מזכירים במקדש שם המפורש, דבזה לא מספיק אמירת אמן אלא בעינן לומר ברוך שם כבוד וכו' כנ"ל, ולפי השטמ"ק הנ"ל מובן דכיון שהעונים הוצרכו להאריך, לכן האריך גם המברך ואמר מן העולם וכו'.

ולכאורה מהא דאמרינן "שאין עונין אמן במקדש" משמע שכן הוא בכל הברכות, היינו דסבירא להו שכל הברכות שברכו במקדש הי' צריך לברך עם השם המפורש, ובכל הברכות הי' המברך אומר ברוך אתה ה' [המפורש] אלקי ישראל מן העולם וכו' אשר קדשנו במצותיו וצונו וכו' והשומע הי' עונה ברוך שם כבוד מלכותו וכו'. וכן נקט הרש"ש בברכות שם עיי"ש. וראה בשו"ת אפרקסתא דעניא ח"א סי' ט' (ד"ה ונגד) שכן נקט בדעת המהרש"א עיי"ש.

וראה בס' 'אפיקי ים' ח"ב (סימן ג) שכתב כן, וביאר עפ"ז הטעם דבפרשת סוטה אף שנאמרת בכל לשון, מ"מ בעינן דוקא בשם המיוחד (כמבואר בשבועות לה,ב, ובתשובת הרשב"א סי' תתמ"ב) משום דבסוטה הי' בעזרה, ובמקדש הי' אסור להזכיר את השם בכנוי, כדדרשינן בסוטה לח,א מקרא, דבכל המקום אשר אזכיר וגו' (שמות כ,כא), ובמכילתא פרשת יתרו (בחודש פרשה יא ד"ה בכל המקום) מסיק ע"ז, מכאן שאסור להזכיר שם המפורש בגבולים, ותרתי שמעינן מהאי קרא, דבמקדש החיוב דוקא בשם המפורש ולא בכנוי, ובגבולין אסור להזכיר שם המפורש.

אבל בקו"א שם (בסוף ספר אפיקי ים) הקשה על דבריו, דהלא האשה היתה עומדת בשער נקנור כמבואר בסוטה (פ"א מ"ה) ולא נתקדש כלל בקדושת עזרה, ומנלן דגם שם אסור להזכיר בכנוי? - ומבאר - דאיתא ברע"ב במשנה (תענית פ"ב מ"ה) דבבית הכנסת שבהר הבית [שאינו בעזרה] היו מזכירים שם המפורש דוקא, ולכך היו עונים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ולא אמן, והרי שם המפורש אסור להזכיר בגבולין כמבואר במכילתא פרשת יתרו (שם) ובספרי פרשת נשא (ו,כג), דבמקדש אסור להזכיר בכנוי, ובגבולין אסור בשם המפורש, ונראה מזה לכאורה דהר הבית כמקדש לענין זה, ומזה גופא דבסוטה בעינן שם המיוחד, ואם הדין דהר הבית כגבולין, הרי אסור להזכיר שם המיוחד בגבולין, וראי' דהר הבית כמקדש לענין זה, אבל מקשה ע"ז דביומא דס"ט ע"ב מבואר בהדיא דהר הבית כגבולין בזה יעוי"ש, ויקשה טובא מ"ש הרע"ב ז"ל בתענית, עיי"ש עוד, וראה מצפה איתן יומא סט,ב בזה.

הרי שכל השקו"ט הוא רק בנוגע להר הבית, אבל בעזרה פשיטא ליה דחייב להזכיר השם ככתבו בכל ברכה וברכה, ונמצא לפי"ז כנ"ל שכן הי' נוסח כל ברכה שהיו מברכים בשם המפורש והיו עונין בשכמל"ו וגם המברך הי' אומר אלקי ישראל מן העולם וכו'.

אמירת בשכמל"ו גם בלי הזכרת שם המפורש

אמנם מצינו שיטה דסב"ל דהדין דאין עונין אמן במקדש אינו קשור בהא שמברך בשם המפורש, (ראה בהגהות רא"מ הורביץ ברכות שם (סג,א) ועוד) וראייתם הוא כנ"ל דהרי הך דינא דאין עונים אמן במקדש קאי גם על "הר הבית" כמבואר בהדיא בתענית שם, ובהר הבית אסור להזכיר שם המפורש דדינו בזה כגבולין כדאיתא ביומא סט,ב, ועוד דגם הזכרת שם המפורש במקדש לא היו מזכירים בכל הברכות אלא רק בברכת כהנים בכל יום וכדיליף לה בסוטה לח,א, ושמו את שמי (במדבר ו,כז) שמי המיוחד לי עיי"ש, וכן ביוהכ"פ עשר פעמים מפי כהן גדול וכו' וכמ"ש בס' 'ראשון לציון' ברכות סג,א, וכ"כ התפארת ישראל עצמו (בהקדמתו לסדר קדשים) חומר בקודש פ"ו אות י"ג עיי"ש, ומ"מ גם בשאר ברכות אין עונין אמן במקדש הרי שהוא דין בפ"ע, וראה גם בס' 'דברי תורה' (להגה"ק ממונקאטש זצ"ל חלק ה' אות נח) דנקט שלא היו עונין אמן במקדש כלל, אפילו אם לא היו מזכירים שם המפורש עיי"ש.

אבל מהריטב"א והמאירי ומהרש"א הנ"ל, משמע שהיו מזכירים שם המפורש גם בשאר ברכות, וכהך דתפלת תעניות.

ואולי אפ"ל בזה ע"פ המבואר בסוטה לח,א: "תניא אידך: (שם,כג) כה תברכו את בני ישראל - בשם המפורש, אתה אומר: בשם המפורש, או אינו אלא בכינוי? ת"ל: ושמו את שמי, שמי המיוחד לי; יכול אף בגבולין כן? נאמר כאן ושמו את שמי ונאמר להלן (דברים יב,ה) לשום את שמו שם, מה להלן בית הבחירה, אף כאן בבית הבחירה. רבי יאשיה אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר: (שמות כ,כא) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך, בכל מקום ס"ד? אלא מקרא זה מסורס הוא: בכל מקום אשר אבוא אליך וברכתיך שם אזכיר את שמי, והיכן אבוא אליך וברכתיך? בבית הבחירה, שם אזכיר את שמי בבית הבחירה", דלפי"ז לכאורה אפ"ל דלפי הת"ק שיש לימוד מיוחד להזכיר שם המפורש בברכת כהנים, הנה לשיטתו אין מזכירין שם המפורש בשאר הברכות כ"א בברכת כהנים וכהן גדול ביוהכ"פ שיש שם טעם מיוחד, (וכ"כ בחומר בקודש שם) משא"כ לפי ר' יאשיה אין זה דין מיוחד בברכת כהנים, אלא על בית הבחירה בכלל שכן צריך לומר בכל הברכות.

ועי' גם ברא"ש תמיד לג,ב, בהא דאיתא שם דברכת כהנים במקדש הי' ברכה אחת כיון שלא היו עונין אמן אחר כל פסוק, שהקשה וז"ל: וא"ת והרי היו עונין בשכמל"ו? [וזהו הפסק גדול מעניית אמן] י"ל כיון דברכת כהנים אינו כי אם לברך את ישראל לא היו עונין בשכמל"ו, ואע"פ שביוהכ"פ היו עונים, זה משום חשיבות היום שהוא יום סליחה ומחילה וכפרה עכ"ל, וכ"כ בפסקי התוס' שם אות ל"ה (ועי' בזה תוס' סוטה מ,ב, בד"ה וכל כך) הרי לכאורה מבואר גם בהרא"ש דעניית בשכמל"ו אינו משום הזכרת שם המפורש, אלא משום שהוא ברכה שמברכים את ה' במקדש.

שיטת ראשונים דאין עונין אמן רק בתפלות ולא בברכות

ובנחמי' (ח,ו) כתוב: "ויברך עזרא את ה' האלקים הגדול ויענו כל העם אמן אמן במועל ידיהם [בנשיאות ידיהם, שנשאו כפיהם למעלה להודות להקב"ה רש"י] ויקדו וישתחוו וגו'" וביומא סט,א, איתא: "מאי גדול? אמר רב יוסף אמר רב: שגדלו בשם המפורש, רב גידל אמר: (דברי הימים-א' טז,לו) ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם, אמר ליה אביי לרב דימי: ודילמא שגידלו בשם המפורש? - אמר ליה: אין אומרים שם המפורש בגבולים. [פירש"י "כל חוץ לעזרה קרי גבולין"] - ולא? והכתיב (נחמיה ח,ד) ויעמוד עזרא הספר על מגדל עץ אשר עשו לדבר ואמר רב גידל: שגדלו בשם המפורש, - הוראת שעה היתה", ולכאורה קשה דהרי זה הי' בהר הבית וא"כ איך ענו שם אמן? עוד קשה לפי רב יוסף שפירש הך קרא דגדול היינו שגדלו בשם המפורש א"כ איך ענו ע"ז אמן ולא בשכמל"ו? וכפי שהקשה הרש"ש בתענית שם (בד"ה לא היינו).

וכתב בחי' הרשב"א (ברכות סג,א) וז"ל: וכתב הראב"ד ז"ל הני מילי [דכל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים מן העולם וכו'] דוקא לתפלה, אבל לשאר ברכות לא היו המברכים מאריכין ולא העונין, שהרי מצינו בעזרא עצמו כשברך על התורה ענו אחריו כדכתיב ויברך עזרא את ה' הגדול ויענו כל העם אמן במועל ידיהם, ברוך ה' לעולם אמן ואמן (תהלים פט,נג), וכ"כ הריטב"א שם, וכ"כ הרמ"ע בספר עשרה מאמרות (מאמר חקור דין ח"ה פ"ה): "לעולם לא היו עונין אמן במקדש והני מילי בברכות התפילה אבל בברכות השבח ושאר המצות לא היו מאריכין במטבע ברכות והיו כל העם עונין אמן כמו שפירש הראב"ד ומייתי קרא דכתיב ויברך עזרא את ה' הגדול ויענו כל העם אמן", וכ"כ המאירי שם ובשטמ"ק שם.

הרי מבואר בזה חידוש, דרק בתפלה היו חותמים בברוך ה' לעולם וכו' והיו עונים בשכמל"ו, אבל לא בשאר ברכות כגון בברכות המצות וכיו"ב, ומבואר גם דאף שלדעת רב גידל בירכם עזרא בשם המפורש מ"מ ענו אמן ולא ברוך שם וכו' כיון שזה לא הי' תפלה אלא ברכה, אלא דמכאן אין להוכיח אם סבירא להו שהיו מזכירים שם המפורש בכל ברכה או לא, כיון שהראב"ד קאמר רק שהאריכות בהברכה ובהעני', לא הי' כ"א בתפלה.

האם יחזרו לעת"ל לומר "מן העולם" בלבד

ובנוגע אם לעת"ל יחזרו לומר "מן העולם" גרידא כיון שלא שייך קלקול הצדוקים, [וראה גם בס' תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ה כרך ד' עמ' 2290 (שיחת חג השבועות אות לא) שביאר דסיום ספר ראשון שבתהלים (מא,יד) שמסיים בפסוק ברוך ה' וגו' מן העולם ועד העולם קשור עם ירידת הגלות שבא עי"ז קלקול המינים, שלכן הוצרכו להוסיף מן העולם עד העולם עיי"ש, וראה גם בהדרן על מסכתות בני"ך אות י' – ספר השיחות תנש"א ח"ב עמ' 846], וא"כ מסתבר לומר דלעת"ל יוחזר הדבר כמקדם.

אמנם ראה בהס' תורת מנחם – התוועדויות שם עמ' 2474, (שיחת י"ב תמוז אות מז) שהביא ענין זה דמשקלקלו הצדוקים התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם וזלה"ק: ולכאורה יש בזה תמי' גדולה - איך אפשר לומר דרק משקלקלו הצדוקים.. התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם" - בה בשעה שלשון זה ("ברוך ה' גו' מן העולם ועד העולם") מפורש הוא בתהלים (כנ"ל), היינו שכבר נאמר ע"י דוד (כפשוטו של מקרא שמזמור זה נאמר על ידי דוד) שהי' לפני הזמן דבית שני ועאכו"כ קודם ש"קלקלו הצדוקים" (בבית שני)? וחפשתי ומצאתי תירוץ על שאלה זו - בס' עשרה מאמרות (שהי' מקובל וגם פוסק בנגלה דתורה), שכתב (שם, מובא גם בתהלים יהל אור פרק ק"ו עה"פ) וז"ל: שהרי בבית ראשון היו חותמין מן העולם ועד העולם והוא מטבע שטבעוהו דוד המלך ע"ה ובית דינו, דהיינו מן העולם מזמן אדם הראשון ועד העולם ימות המשיח, אבל בבית שני בשביל חמשה דברים שחסרו בו לא היו חותמין תחלה אלא מן העולם, ואחר כך החזירו הדבר ליושנו שלא לחקות את הכופרים" עכלה"ק עיי"ש עוד, היינו דבבית ראשון אמרו מן העולם ועד העולם אלא דאח"כ בבית שני שחסרו שם ה' דברים אמרו מן העולם לבד, ואח"כ החזירו הדבר ליושנו בשביל הצדוקים, דלפי"ז מובן שלא כהנ"ל, אלא דלעת"ל יאמרו "מן העולם ועד העולם" ובמכ"ש מבית ראשון.

אבל ראה רש"י ברכות נד,א, (בד"ה כל חותמי) שכתב: "ואשמעינן הכא דבמקדש ראשון לא היו אומרים אלא ברוך ה' אלהי ישראל עד מן העולם", וכ"כ הרע"ב שם (פ"ט מ"ה) ולא כהרמ"ע, ולפי שיטה זו כתב לתרץ קושיא הנ"ל בתוס' אנשי שם (ברכות שם) וז"ל: וי"ל שאף שבאמת קודם עזרא הי' הנוסח מן העולם ועד העולם, לא הי' זה אלא בשירות ותשבחות שאמרו בגבולין, אבל הכהנים במקדש לא היו אומרים רק מן העולם, וע"ז קאמר בש"ס וכל כך למה לפי שאין עונין אמן במקדש אלא בשכמל"ו, פי' דלהכי לא אמרו במקדש בברכתם מן העולם ועד העולם, לפי שהם ענו בשכמל"ו, ועולם ועד פירושו מן העולם ועד העולם, וכיון דעונים כן, לא הוצרכו הכהנים לומר מן העולם ועד העולם דהעונים פירשו הדבר, אבל משקלקלו המינים התקינו שלא לסמוך על העונים אלא המברכים יאמרו מן העולם ועד העולם וכו' עכ"ל, ולפי שיטה זו מובן דלעת"ל יחזרו כמקדם ויאמרו מן העולם לבד.

והרמב"ם הביא ענין זה - שהיו אומרים ברוך ה' אלקים אלקי ישראל וכו' - רק בהל' תפלה (פי"ד ה"ט) לענין נשיאת כפים במקדש, ולענין תפלת תענית בהל' תעניות (פ"ד הל' ט"ו - ט"ז) ויל"ע.

ובסיכום מכל הנ"ל בנוגע להברכות שיברכו לעת"ל במקדש: לפי שיטת הראשונים בשם הראב"ד יאמרו מן העולם וכו' רק בתפלות ולא בברכות המצוות והשבח, ובנוגע אם יברכו בשם המפורש נת' די"ל בב' אופנים, ולפי שיטה אחת מברכים במקדש כל ברכה בשם המפורש, והעונים אומרים בשכמל"ו וגם המברך יאמר אלקי ישראל מן העולם וכו', ולפי שיטה אחרת אין מזכירים כלל שם המפורש כי אם בברכת כהנים וכהן גדול ביוהכ"פ, אבל מ"מ אין עונין אמן במקדש, ואפ"ל שיאמרו בכל ברכה מן העולם וכו' ובשכמל"ו, או רק בתפלות וכו', ולפי מה שהביא הרבי מהרמ"ע מפאנו משמע דלעת"ל יאמרו מן העולם ועד העולם, משא"כ לדעת רש"י והרע"ב, ואכתי צריך בירור בכ"ז.