ימות המשיח בהלכה חלק ב׳ - סימן טו׃ אם קונים לעת"ל שאר בשר הלויתן במעות מעשר שני

הסבר המהרש"א ב"עושין בו סחורה בשוקי ירושלים"

איתא בב"ב עה,א: "אמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, שנאמר: (איוב מ,ל') יכרו עליו חברים, ואין כרה אלא סעודה, שנאמר: (מלכים-ב' ו,כג) ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו, ואין חברים אלא תלמידי חכמים וכו' והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים, שנאמר: (איוב שם) יחצוהו בין כנענים, ואין כנענים אלא תגרים, שנאמר: (הושע יב,ח) כנען בידו מאזני מרמה לעשק אהב וכו'", והמהרש"א שם בחדא"ג כתב וז"ל: ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים וכו' דקדק לומר בשוקי ירושלים כו' כי לא יהיו אוכלין בשרו רק במקום קדוש תוך חומת ירושלים כשאר קדשים קלים, ורוב הקונים שם בשוקי ירושלים דבר מאכל הוא מעות מעשר שני שהוא קודש שא"א להוציא רק בדבר מאכל תוך חומת ירושלים וכו' עכ"ל, היינו דהטעם שימכרוהו רק בשוקי ירושלים כיון ששם רוב הקונים הם במעות מעשר שני, ובמעות אלו יקנו גם שאר בשר הלויתן כיון שהוא נאכל רק בירושלים כקדשים קלים.

סוגיא ערוכה בעירובין דאין קונים דגים בכסף מע"ש

וכבר תמהו עליו מהסוגיא דעירובין כז,ב, דאיתא שם "דתניא: (דברים יד,כו) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך - כלל, בבקר ובצאן וביין ובשכר - פרט, ובכל אשר תשאלך נפשך - חזר וכלל. כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט; מה הפרט מפורש - פרי מפרי [פירש"י: עגל נולד מאמו, וכן שה, וענבים מחרצנים, שזורעין החרצנים] וגידולי קרקע, [שכולן ניזונין וגדילין מן הקרקע], אף כל - פרי מפרי וגידולי קרקע. ותניא אידך: מה הפרט מפורש - ולד ולדות הארץ, [שנבראו מן הארץ במעשה בראשית] אף כל ולד ולדות הארץ. מאי בינייהו? - אמר אביי דגים איכא בינייהו, למאן דאמר: פרי מפרי וגידולי קרקע הני דגים גידולי קרקע נינהו. [קסבר שהדגים ניזונין מן הקרקע] למאן דאמר ולד ולדות הארץ - דגים ממיא איברו. ומי אמר אביי דגים גידולי קרקע נינהו? והאמר אביי: אכל פוטיתא [שרץ המים שאין בו כזית] - לוקה ארבע, וכו' ואם איתא, [דדגים גידולי קרקע נינהו], פוטיתא נמי לילקי משום שרץ השורץ על הארץ? [דשבע בעי למילקי, חמש דשרץ הארץ ושתים דשרץ המים] אלא אמר רבינא: עופות איכא בינייהו. למאן דאמר פרי מפרי וגידולי קרקע - הני נמי גידולי קרקע נינהו. למאן דאמר ולד ולדות הארץ - הני עופות מן הרקק נבראו".

הרי מפורש כאן דדגים לא מיקרי גידולי קרקע ואין קונים אותם במעות מעשר שני, וא"כ איך כתב המהרש"א שיקנו השאר הלויתן ממעות מעשר שני?

ועי' גם מאירי שם וז"ל: אין לוקחין דגים בכסף מעשר שני וכל שכן שאין לוקחין ממנו ציר כללו של דבר אין לוקחין אלא דבר שהוא פרי מפרי וגדולי קרקע ופי' פרי מפרי הוא דבר היוצא מדבר אחר הן דרך הריון והולדה הן דרך זריעה ונטיעה כגון בהמה חיה ועוף מאמותיהם וענבים מגפניהם וכן הדומים לאלו אבל לא כמהין ופטריות שאין להם זרע ואין יוצאות זו מזו וכן הדומים להם ולשון פרי לאו דוקא אלא כל דבר שהוא פורה ופי' גדולי קרקע הוא כל דבר שיהא מזונם או יניקתם מן הארץ לבד ומתוך כך אין לוקחי' מהם דגים מפני שאע"פ שהם פרי מפרי אינן גדולי קרקע ר"ל שאין נזונין מן הארץ לבד עכ"ל, וכ"כ רש"י ב"ק (סג, א), ד"ה למעוטי ד"גידולי קרקע - למעוטי דגים".

ובס' 'ילקוט המאירי' (ב"ב שם) כתב לתרץ ע"פ המבואר בחולין סז,ב, דלויתן דג טהור הוא, והק' המהרש"א דמאי ס"ד דדג טמא הוא א"כ איך יאכלוהו הצדיקים לעת"ל? ותירץ המהר"צ חיות שם ע"פ המבואר במד"ר ויקרא פי"ג,ג, דלעת"ל יתיר הקב"ה גם שאר איסורים כמו שחיטת הלויתן בסנפיריו וכו' דתורה חדשה מאתי תצא, וא"כ י"ל דה"ה גבי לויתן שאף דדג טמא הוא יתירו הקב"ה ושפיר ס"ד דדג טמא הוא עיי"ש, ולפי"ז י"ל דלעת"ל יתיר להם הקב"ה גם דבר זה שיהא מותר לקנות דג לויתן ממעות מעשר שני.

אבל דוחק לתרץ כן: א) כיון שהמהרש"א עצמו בחולין הקשה לגבי הלויתן דאיך ס"ד שהוא דג טמא, ולא ניחא ליה לתרץ כמהרצ"ח משום דתורה חדשה מאתי תצא, א"כ לא מסתבר לומר דבב"ב אכן נתכוון לזה שישתנה הדין ויהיו מותר לקנותו במעות מעשר שני. ב) כיון שהמהרש"א דייק בדבריו שאסור להוציא מעות מעשר שני רק בדבר מאכל תוך חומת ירושלים, משמע דנקט בפשיטות בזה דדין זה לא ישתנה לעת"ל, א"כ מהיכי תיתי לומר שיהיו מותרים לקנות לויתן ממעות מע"ש כי בזה הדין אכן ישתנה?

שיטת הרמב"ם שלהלכה דגים כגידולי קרקע

והנה כתב הרמב"ם (הל' מעשר שני פ"ז הל' ג-ד) וז"ל: אין נלקח בכסף מעשר אלא מאכל אדם שגידוליו מן הארץ, או גידולי גידוליו מן הארץ, כגון הפרט המפורש בתורה בבקר ובצאן וביין ובשכר. לפיכך אין לוקחין בכסף מעשר מים ומלח כמהין ופטריות לפי שאין גידוליהם מן הארץ, ולא פירות מחוברין לקרקע, ולא פירות שאינן יכולים להגיע לירושלים, לפי שאינן דומין לבקר וצאן עכ"ל, ובאור שמח ובישועות מלכו (קרית ארבע) שם, וב'משנה ראשונה' מע"ש פ"א מ"ה ובתורה תמימה פ' ראה (פי"ד אות ס"ט) ובערוך השלחן העתיד הל' מע"ש סי' ק"ל אות ח' ועוד הקשו על הרמב"ם דלמה לא חשיב גם שאין לוקחים דגים ממעות מע"ש כדמסיק בסוגיא הנ"ל דעירובין? ובהל' י' שם כתב: "עירב מים ומלח אם נתן לתוכו שמן הרי הן כמורייס ולוקח מהן בכסף מעשר" ומורייס הוא שומן דגים, דמוכח דסב"ל דמותר לקנות דגים במעות מעשר שני?

ועי' גם ברכות לה,א דלאו בר נטיעה כגון בשר ודגים וביצים וכו' וכתב השטמ"ק שם וז"ל: ודבר שאין גידולו מן הקרקע: פירוש ודאי בשר ודגים גידולי קרקע מיקרו כדאמר בבבא קמא (נ"ד,ב) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן ביין ובשכר מה הפרט מפורש פרי מפרי וגדולי קרקע, אבל ודאי לענין גידולי קרקע המיוחדין לאו גידולי קרקע מיקרו עכ"ל, הרי דגם השטמ"ק סב"ל שקונים דגים במעות מע"ש.

וצריך לומר כמ"ש ב'מראה הפנים' ירושלמי מעשר שני (פ"א ה"ג ד"ה מתניתא) דהא שלא זכר הרמב"ם דגים בהדי הנך דאין נקחים בכסף מעשר הוא משום דסב"ל דהא דהדר ביה הגמ' בעירובין ממ"ש אביי דדגים איכא בינייהו ה"ז רק לפי אביי, דע"כ צ"ל דלדידיה ליכא חילוק זה, כיון דאיהו הוא דאמר דאכל פוטיתא - לוקה ארבע, אלמא דלא סב"ל לאביי דדגים הם גידולי קרקע, אבל להלכה סב"ל להרמב"ם דדגים הוי ג"כ גידולי קרקע עיי"ש, וכן משמע מלשון הר"ח שם שכתב "דדגים ודאי אליבא דאביי לאו גידולי קרקע נינהו" ומשמע שזהו רק לפי אביי, וכ"כ בחי' הריטב"א שם.

ויש לבאר זה בהקדם מה שהקשה הפר"ח (סי' תצז ס"ב) ממ"ש רש"י בביצה (כג, ב ד"ה ואין נותנין) וז"ל: "ואין נותנין - לפני הדגים מזונות, ואפילו למאן דאמר נפש בהמה במשמע - הני מילי דמזונותן עליך, אבל דגים - אפשר להם בלא מזונות, שהם אוכלים שרשי עשבים וקרקע, וגדול אוכל את הקטן", עכ"ל, הרי דגם דגים ניזונין מן הקרקע? ונשאר בצ"ע, ובס' 'נחמד למראה' (על ירושלמי עירובין סח, ד) כתב לתרץ קושייתו, דלרש"י בביצה אע"ג דהדגים אוכלים שרשי עשבים שבים וקרקע, עם כל זה לאו גידולי קרקע נינהו כי אין מזונותם משם בהחלט, דבהיותם קטנים לפעמים זנין ע"י בני אדם ולפעמים אוכלים שרשי עשבים וקרקע, ובהיותם גדולים אוכלים את הקטנים כמ"ש רש"י שם, משא"כ חי' ובהמה שמיום היותם על האדמה אינם ניזונים אלא מן הקרקע עיי"ש. וכן משמע מלשון המאירי הנ"ל שכתב 'שאין נזונין מן הארץ לבד'.

דלפי זה יש לבאר סברת ההו"א לפי אביי בעירובין, דדגים גידולי קרקע וסברת המסקנא שם דאינם גידולי קרקע: דלפי ההו"א למד דכיון דניזונין גם מן הקרקע מקרי גידולי קרקע, ולפי המסקנא בעינן שיהא ניזונין רק מן הקרקע, מיהו י"ל דכל זה אינו אלא לפי אביי, אבל להלכה סב"ל להרמב"ם דבזה דניזונין גם מן הקרקע מקרי גידולי קרקע ולכן נקט דגם דגים בכלל, וראה גם בס' אור זרוע הל' שבת סי' נ"ח שכתב דבעירובין יש מ"ד דדגים הם גידולי קרקע עיי"ש, ולכאורה הרי לפי המסקנא לכו"ע אינם גידולי קרקע? וי"ל דגם הוא פירש דזה קאי רק לפי אביי בלבד.

ולפי"ז מתורצים דברי המהרש"א דא"ש אליבא דהילכתא, ויוצא מזה גם לדעת הרמב"ם דלעת"ל קונים במעות מעשר שני לויתן וכו'. דעת הרבי לענין עורו של לויתן אבל עי' ברשימות חוברת נה וזלה"ק: "עור לויתן פסול לסוכה כי בעינן גידולו מן הארץ (סוכה יא,א) ולכן פסול לסוכה אף שאין מקבל טומאה, כי כל שבים טהור (כלים פי"ז מי"ג)", עכלה"ק, וכ"כ ברשימות חוברת סב דאם סיכך בעור דג פסולה דהא לא הוי גידולי קרקע, וראה גם בשיחת קודש ליל א' דחגה"ס תש"נ סעי' ג (תורת מנחם – התוועדויות תש"נ ח"א עמ' 145) ועוד, וראה לקמן סי' סו לענין סוכת עורו של לויתן. אבל אפ"ל דדין סכך שאני שהרי רוב הראשונים סב"ל דאין מסככין אפילו בעור בהמה כי בעינן שיהא גידולו מן הארץ ולא רק שניזון מן הקרקע וכמ"ש בשו"ע אדה"ז ר"ס תרכט וז"ל: אין מסככין אלא בדבר שהוא צומח מן הארץ והוא תלוש מן הקרקע ואינו מקבל טומאה אבל אם אינו צומח מן הארץ אע"פ שאינו מקבל טומאה כגון עורות בהמה שלא נעבדו שאינן מקבלין טומאה.. שנאמר (דברים טז,יג) חג הסכת תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר דהיינו קשין או שבולת וקנין שאוספים אותן מן הגורן והיקב ומהן וכיוצא בהן שצומחין מן הארץ ואינו מקבל טומאה תעשה לך סוכות ולא מדברים אחרים עכ"ל, אבל לענין דמי מעשר שני שפיר י"ל דאקרי גידולי קרקע כמו בבהמה.