ימות המשיח בהלכה חלק א׳ - סימן לז׃ מלך המשיח נוטל בארצות חלק אחד מי"ג

למה אין בזה ביטול דין תורה ד"לאלה תחלק הארץ"

כתב הרמב"ם (הל' מלכים פ"ד ה"ח): "המלך המשיח נוטל מכל הארצות שכובשין ישראל חלק אחד מי"ג ודבר זה חק לו ולבניו עד עולם", ובשו"ת אגרות משה או"ח ח"ב סי' קיג הקשה בזה דכיון דכתיב: "לאלה תחלק הארץ וגו'" (פינחס כו,נג) שהחלקים הם להשבטים דוקא, למה אין בזה שמשיח נוטל לע"ל חלק אחד מי"ג ביטול דין התורה? וראה עוד ב"ספר המפתח" ברמב"ם פרנקל שם עוד ציונים בקשר עם קושיא זו.

ובסי' הקודם הובא מ"ש בלקוטי שיחות חל"ח פ' פינחס א' שהביא דעת הסמ"ג (לאוין רעו-רעז) דלעתיד לבוא שבט לוי נוטלין חלק בארץ, וממשיך לבאר דמסתבר לומר שכן הוא גם דעת הרמב"ם, כיון דהסמ"ג דרכו תמיד להלוך בעקבות הרמב"ם, ומביא קושית המפרשים דכיון שהוא לאו בתורה דשבט לוי לא יטלו חלק בארץ האיך תתעקר המצוה בימי המלך המשיח והלא אלה המצות וכו' שאין הנביא רשאי לחדש דבר, עוד קשבה כיון שהרמב"ם והסמ"ג מנאו לאו זה במנין המצות, הרי כבר כתב הרמב"ם שאין ראוי למנות מצוות שאין נוהגין לדורות - ואם מצוה זו תתבטל בחלוקת הארץ לע"ל מה מקום למנותה במנין הלאווין עיי"ש.

וצריך ביאור למה לא הקשה בהשיחה שם כלל מדין זה, ובפרט שזה שמשיח נוטל חלק אחד מי"ג הוא לכו"ע, משא"כ בנוגע לשבט לוי הרי הר"ן חולק ע"ז, כדמובא בהשיחה שם.

ולכאורה אפ"ל כמ"ש באגרות משה שם דכיון שמדין מלך הרי הוא יכול ליקח ממה שנכבש כל מה שירצה וכמ"ש הרמב"ם שם בהל' י, אלא שנתחדש במלך המשיח שיקח משל ישראל רק חלק אחד מי"ג ולא יותר, והביא ראי' לזה מהא דנקט הרמב"ם דין זה שמשיח נוטל חלק אחד מי"ג בתוך הדינים שיש למלך רשות ליקח עיי"ש, משמע שהוא דין אחד, נמצא לפי"ז שי"ל בפשטות דלכן לא הקשה ע"ז בהשיחה, כיון שיכול ליטול מדין מלך ואין כאן שום שינוי בדין תורה.

אבל לכאורה יש להקשות על זה, דהנה הקשה המנחת חינוך (מצוה תצז) דכיון שכל מלך נוטל כמה שירצה מכל ארצות שכובשים, א"כ למה יגרע המלך המשיח משאר המלכים בכל הארצות שלהם שהוא נוטל רק חלק אחד מי"ג? ולא תירץ.

וכתבו לתרץ בזה בכ"מ עפ"י דיוק לשון הרמב"ם בה"י: "כל הארץ שכובש (המלך) הרי היא שלו ונותן לעבדיו ולאנשי המלחמה כמה שירצה", דכוונתו בזה באופן שהי' כיבוש יחיד על דעת עצמו ושלא לצורך כלל ישראל (ראה רמב"ם ריש הל' תרומות ושם פ"ה ה"ו), דרק באופן זה יכול ליטול כמה שירצה, משא"כ בכיבוש רבים כשהוא לצורך כלל ישראל ליתא דין זה. וכאן בה"ח דאיירי אודות כיבוש רבים, וכלשון הרמב"ם: "המלך המשיח נוטל מכל הארצות שכובשין ישראל וכו'" שאין זה ארצות של המלך אלא של העם, ונתחדש דין מיוחד שלמלך המשיח ינתן חלק אחד מי"ג כאחד השבטים (וראה גם בהשיחה בהערה 36 דמשמע כן), נמצא לפי"ז דליכא לתרץ כנ"ל שנוטל חלק אחד מי"ג מדין מלך, כיון דבכיבוש זה ליתא להאי דינא כלל, והדרא הקושיא לדוכתא.

ואפשר לומר עפ"י מה שמבאר בהשיחה שם בקושיא הנ"ל, דבשלמא אי נימא הפירוש כהמפרשים (הגרי"פ פערלא ח"ב ל"ת רלד) ב"לאלה תחלק הארץ וגו'" וכן ב"לא יהי' לכהנים הלויים וגו' חלק ונחלה", דאין בזה מצוה ולאו כלל אלא הכוונה הוא רק להפקיע זכותם בחלק ונחלה, אבל אם ניתן להם רשאים לקבלם וליכא איסור לא להנותן ולא להמקבלים – לא קשה קושיא הנ"ל, כיון דאין בזה שום שינוי מדיני התורה; אבל לפי הרמב"ם והסמ"ג שזהו איסור לאו ונמנה במנין המצוות קשה, עיי"ש.

– ולפי"ז אפשר לומר גם לפי הרמב"ם וכו' דלפי האמת מפרשינן קרא זה דפ' פינחס ד"לאלה תחלק הארץ" כנ"ל, שרק לאלה - להשבטים יש זכות נחלה, משא"כ אחרים שאינם כתובים כאן ליכא זכות נחלה, אבל גם ליכא בהם שום איסור אם נוחלים, ובכהנים ולווים רק משום שכתוב בהם בפ' אחרת (פ' שופטים יח, א) לאו מפורש, יש להם איסור לנחול, אבל לגבי אחרים כגון מלך וגר וכיו"ב ליכא שום איסור כלל (ובמה דקאמר הספרי שם (עה"פ לאלה תחלק הארץ) יצאו כהנים וכו' יצאו גרים וכו' יצאו נשים וכו' – יש לחלק ביניהם, דבגרים וכו' ליכא איסור כלל ואפילו איסור דעשה), ונמצא דבמה שמלך המשיח נוטל חלק אחד מי"ג אין בזה שום שינוי בדין תורה.

באיזה מקום נוטל חלק אחד מי"ג

ויש להוסיף בזה עוד, דאף דבמנ"ח שם ואגרות משה שם כתבו דמ"ש הרמב"ם דמלך המשיח נוטל חלק אחד מי"ג מכל הארצות שכובשים קאי גם על ארץ ישראל ממש (וכדמשמע לשון הגמ' בב"ב שם קכב, א), אבל יש שכתבו דמלשון הרמב"ם שכתב: "מכל הארצות שכובשין" משמע דלא קאי על ארץ ישראל ממש, וטעמם הוא דקשה על הרמב"ם דכיון דבגמ' ב"ב איתא שמשיח נוטל חלק אחד מי"ג בא"י, מנלי' להרמב"ם שנוטל חלק אחד מי"ג מכל ארצות הנכבשות? ולכן ביארו שיטת הרמב"ם עפ"י פירושו של הברית משה (בהסמ"ג שם, מובא בסי' הקודם), דלא איירי הגמ' שם בנוגע לא"י ממש, אלא על ארצות הנוספות אח"כ ע"י הכיבוש שחל עליהם דין א"י, ורק בזה נוטל שבט לוי נחלה, ולכן אין זה סותר להלאו דלא יהי' ללוים נחלה, והביאו שכן משמע גם בתוס' ב"ק פא,ב, ד"ה אין לך, וכן פירש הגר"ח.

ולפי"ז מבארים דכיון שהרמב"ם פירש הסוגיא דב"ב דקאי על שאר ארצות הנכבשות, לכן פירש גם לגבי חלק הי"ג של מלך המשיח שהוא בשאר ארצות דוקא, ובמילא לא קשה כלל.

אבל ראה בהערה 33 בהשיחה הנ"ל ששלל פירוש זה בהסמ"ג (וכמבואר בסי' הקודם) דמלשונו משמע דקאי על ארץ ישראל ממש עיי"ש, ומ"מ לפי מה שביאר בהשיחה לדעת הרמב"ם דמ"ש ביחזקאל דשער לוי אחד קאי על ארץ דג' אומות קיני קניזי וקדמוני, ששם לא קאי הלאו לכהנים ולווים כלל, הרי לפי"ז אכתי י"ל כן גם בנוגע לחלק הי"ג של מלך המשיח שאינו בארץ כנען.

ובס' משנת יעבץ (מועדים סי' מח אות ה) כתב ג"כ דממה ששינה הרמב"ם מלשון הגמ' שלא כתב שא"י עצמה תתחלק לי"ג חלקים אלא מכל הארצות שכובשין ישראל, משמע שכוונתו רק משאר ארצות הנכבשים אבל בא"י עצמה הוא נוטל חלק כמו כ"א מישראל, וטעמו הוא עפ"י מה שהוכיח לשיטת הרמב"ם דחלוקה הראשונה שהוקבע באורים ותומים לא בטלה מעולם ונמשך גם על לעתיד, ולכן בא"י עצמה אין משיח נוטל חלק אחד מי"ג שהרי אי אפשר להפקיע נחלת השבט, עיי"ש. וביאר שלכן לא הביא הרמב"ם שחלוקת הארץ צ"ל עפ"י אורים ותומים משום שאין זה נוהג לדורות לאחר שנתחלק עפ"י או"ת בירושה ראשונה, (ועי' בסי' כז אות ו' שם).

והנה בנוגע לדעת הרשב"ם דסב"ל בפשטות דשבט לוי נוטל חלק בארץ ישראל עצמה, וכן פירשו הרבה בדעת הסמ"ג, ולפי"ז קשה על הרשב"ם דהלא אין נביא רשאי לחדש דבר וכו' ואיך ינחלו הלויים בארץ כנען? וכפי שהקשה שם גם בקו"ש אות שע.

והובא לעיל (בסי' הקודם) מה שביארו בזה עפ"י מה שיש לחקור דלע"ל כשתוחזר לנו נחלת אברהם אבינו במילואה ויתוספו בא"י קיני קניזי וקדמוני, האם הפירוש שתהי' חלות חדש בכל שם ארץ ישראל, דעכשיו נתחדש א"י של עשר אומות ובמילא נתבטל חלוקה הראשונה שהיתה לא"י של ז' אומות, או נימא דהג' ארצות רק יתוספו על הז' ויהי' רק בגדר הוספה בלבד, אבל לא חל שם חדש על כללות א"י. ותולה זה אם קדושת א"י הוא קדושה פרטית על כל מקום ומקום בפ"ע, או על כללות הארץ ביחד עיי"ש. ומבאר שהרשב"ם סב"ל שחל שם חדש על א"י ובמילא בטלה חלוקה הראשונה, ויהי' חלוקה חדשה ועל חלוקה זו לא קאי מעיקרא הלאו לשבט לוי, משא"כ הר"ן סב"ל דלא בטלה חלוקה הראשונה דלא יתחדש על א"י חלות שם חדש רק יתוספו עוד ג' ארצות, ולכן סב"ל דלא יטלו שבט לוי וכו', עיי"ש.

דלפי"ז י"ל גם בנוגע לחלק הי"ג של מלך המשיח לפי סברת המשנת יעבץ הנ"ל, דאם נקטינן שחלוקה הראשונה לא בטלה נמצא דאין להפקיע נחלת השבט, נמצא לפי"ז דגם חלקו של משיח יהי' בג' הארצות, ובשאר הארצות הנכבשות, משא"כ לפי הרשב"ם דסב"ל דחלוקה הראשונה בטלה כו' שפיר ינחול גם בא"י של ז' אומות עצמן, וכפשטות פירוש הרשב"ם בהסוגיא דב"ב דאיירי בנוגע לא"י דז' האומות.

וכ"ז יש לדון גם בנוגע לגרים, שלע"ל יטלו חלק בארץ, כמ"ש (יחזקאל מז,כא-כג) "וחלקתם את הארץ וגו' ולהגרים הגרים בתוככם וגו'", וכמ"ש במל"מ הל' בכורים פ"ד ה"ג (וראה יד איתן שם דשקו"ט בזה), וראה לקוטי שיחות ח"ל ע' 87 הערה 57 שזה יהי' בגדר בעלות פרטית בלבד, עיי"ש. ובאמבוהא דספרי בספרי זוטא פ' בהעלותך (קלז, ב) כתב שזה יהי' רק בג' הארצות וכן משאר הארצות, וכ"כ בחי' הגר"ח על הש"ס ב"ב פא,א, עיי"ש.