|
|
| שורה 30: |
שורה 30: |
| | | | |
| | ---- | | ---- |
| − |
| |
| − |
| |
| − | חיות נפש הבהמית היא יסודה ''מיסוד האש'' כי ד' בחינות דומם צומח חי מדבר הם כנגד ד' בחי' אש רוח מים עפר. ובחינת אש הוא בחינת נפש החי', ובחינת רוח הוא בחינת מדבר כדכתיב והיה האדם לנפש חיה ותרגם אונקלוס לרוח ממללא ... ומשחרב בית המקדש תקנו אנשי כנסת הגדולה התפלה שיקריב כל אחד נפשו הבהמית להעלותה ולקשרה בשרשה שהיא גם כן מיסוד האש ומקור חוצבה ויסודתה בהררי קדש מרכבה העליונה פני אריה פני שור כו', אלא שלאחר ירידת והשתלשלות והתלבשות בע' שרים שמרי האופנים נמשך תענוגי העולם הזה והכח המתאוה שהוא גם כן בחינת חמימות האש וגם היצר הרע הוא אש זר דולק, וצריך להעלות נפש הבהמית לשרש בחינת אש שלמעלה ולהתכלל בבחינת מרכבה העליונה בחינת אש אוכלה לכלות ולשרוף כח המתאוה והאש שלמטה בתענוגות בני אדם בעוה"ז שלא ילך בהם אלא בקרירות ולהפך מהיפך להיפך להיות כח המתאוה ברשפי אש שלהבת לדבקה באלקים חיים. (לקוטי תורה{{הערה|ר"פ כי תצא.}})
| |
| − |
| |
| − | ולכאורה מדבר (היינו שכל) רוח. חיות (פי' החיות של הנה"ב - מדות) אש. צומח שבגוף - מים. דומם שבגוף - אפר. וצ"ע אם זוהי באמת הכוונה. וראה ע"ח שער נ' פרק א' שחיה הוא בחינת מים...
| |
| − |
| |
| − | ----
| |
| − | בהמש להנ"ל:
| |
| − | בזוהר חדש כרך ב (מגילות) מגילת רות דף מא עמוד א:
| |
| − |
| |
| − | ואני אפתח לך דרך ישר כמו שהוא דוגמת אדם שהוא מד' (יסודות) [אותיות] והוא אור גדול כך אית בגוף ד' יסודות אש ועפר רוח ומים והם ד' כוחות [נ"א רוחות] ודא אינון רוח הבהמית ונפש הבהמית ונשמתא. ונשמתא לנשמתא [ואינון מסטרא דשמאלא ואינון [ מא עמוד ב ] פועלין בהאי עלמא כגונא דא. הרנ"ש] השכל מנשמתא לנשמתא ותאות השכל נמשך מן נשמתא. ומן [רוח הבהמות] יבא המשא ומתן עם הגוים [ונפש הבהמות] להנהיג האברים שילכו לאכיל' ושתייה ותאות המשגל (מן הרוח ד' רוחות קור וחום קיץ וחורף)
| |
| − |
| |
| − | א"כ קאמר ש['''ונפש''' הבהמות] להנהיג האברים שילכו לאכיל' ושתייה ותאות המשגל, וא"כ הרי זה יסוד האש.
| |
| − |
| |
| − | ----
| |
| − |
| |
| − |
| |
| − | * במאמרי אדה"א (במדבר ג') עמ' א'רמז - דשרש היצה"ר הוא משמרי האופנים{{הערה|ושם ביאר דמשום שזהו שורשם, לכן כאשר מתבררים הם בבחי' התפעלות ברעש גדול כמו האופנים עצמם, אולם אצל הנשמות הוי כמי שעומד מקרוב אל המלך שאין בו בחי' התפעלות, משא"כ העומד מרחוק. ואע"פ שסיבת ההתפעלות הוא מצד עוצם הריחוק יש בה יתרון מעלה כי מגודל ההתפעלות יצא מכלי גופו עד שנעתק וניזוז ממקומו לגמרי. עכת"ד. אולם לכאורה החמימות של היצר לע"ל הוא ענין בפ"ע וכאן מיירי בזמן הזה.}}.
| |
| − |
| |
| | ---- | | ---- |
| | | | |
| | ברמ"ז פ' וישב ד"ה והנה כ' משהו מעניין לגבי צדיקים: שידוע ששיש נשמות רבות הבאות בסוד עיבור לסייע את אחרות ועליהן כתוב במתים חפשי, להורות שאין עליהן שעבוד ועל יצה"ר והנן קרובות לשכר [ורחוקות לעונש]... | | ברמ"ז פ' וישב ד"ה והנה כ' משהו מעניין לגבי צדיקים: שידוע ששיש נשמות רבות הבאות בסוד עיבור לסייע את אחרות ועליהן כתוב במתים חפשי, להורות שאין עליהן שעבוד ועל יצה"ר והנן קרובות לשכר [ורחוקות לעונש]... |
| | | | |
| − | ----
| |
| − | נה"ב שרשה מבחי' תהו תקיפי דרא בהמה רבה שלפני אצי' ... אבל לע"ל כתיב אשת חיל עטרת בעלה שיתעלה שם ב"ן דתהו בשרשו בבחי' תהו שלפני תיקון רק שהוא בחינת ריבוי האורות ואעפ"כ יתקיימו יחד ויתכללו ממש מחמת ריבוי גילוי האור א"ס ... כי בעצמותו ית' שלמעלה מבחי' הצמצום אין שרש להתחלקות כל כו' כנודע (מאמרי אדה"ז מאמרי רז"ל עמ' שכה).
| |
| − |
| |
| − |
| |
| − | ----
| |
| − |
| |
| − | * במאמרי אדה"א (במדבר ג') עמ' א'רמז, דשרש היצה"ר הוא משמרי האופנים. ובד"ה איתא בספרי מר' הלל מפאריטש{{הערה|יו"ל בקונטרס בפני עצמו, קה"ת תשס"ז.}}, איתא: "בנפש יש בחי' נפש הטבעית בבחי' עשר כחות שכל ומדות המשתלשלים זה מן זה, כן הוא למעלה השתלשלות העולמות הנבראים מאין ליש אשר מקבלים זה מן זה, חיות דיצירה משרפים דבריאה ואופנים דעשיה מחיות דיצירה עד שנמשך בחי' שמרי האופנים בע' שרים ומזלות שמזה הוא שורש נפש הטבעית בבחינת עשר כחות שבה המשתלשלים זה מן זה."
| |
| | | | |
| | ---- | | ---- |
גרסה מ־03:16, י"ז באייר ה'תשע"ו
שונות
בלקוטי שיחות פ' תצא (ב) אות ט מובא הסיפור א ציעבעלע זאלסטו ווערן כו' ובהערה 69: להעיר שטעמו בפני עצמו מר, אבל מתבל המאכל. ויש להבין האם פירושו ע"ד בראתי לו תורה תבלין, וגם שם מיירי בחזרת חסידות, או דלמא הכוונה ע"ד עבירה לשמה? (שני הנושאים קשורים בדף זה)
בזהר כאן, האם מדובר כאן על דרגא של בינוני או של צדיק? (דלכאורה אם לא יהיה מנוול כמקודם, הרי הוי צדיק).
ראה ס' המאמרים תש"מ - ע' קמא, שבימות המשיח יהיו גופים שיוולדו מאב וגם בתאוה גשמית טבעית עיי"ש.
---
לקו"ש חכ"א ע' 379 בענין עוד ישבו - שלאחר תחה"מ כל אויביו ישלים איתו.
---
הערות וביאורים וישב תשנ"ב (בענין ב' תקופות)
---
מהרש"א סוכה שם.
היום יום ג' אב.
אג"ק ח"ב הע' 16 מהרמ"ז - אולי יעשו מצות באותה שעה כו'. ומיירי אחרי תחה"מ
ברמ"ז פ' וישב ד"ה והנה כ' משהו מעניין לגבי צדיקים: שידוע ששיש נשמות רבות הבאות בסוד עיבור לסייע את אחרות ועליהן כתוב במתים חפשי, להורות שאין עליהן שעבוד ועל יצה"ר והנן קרובות לשכר [ורחוקות לעונש]...
לגבי מה שמובא מאדמו"ר הזקן, צ"ב:
א) מהו מקור הדברים?
ב) בלקו"ש ח"א ע' 121 מבואר דקר ולח הוא היפך הקדושה! בדיוק ההיפך מכאן... עיי"ש.
- בלקו"ש ח"א ע' מסביר כ"ק אדמו"ר שליט"א העבודה דהמכות בעניני קדושה ומסביר מהו הענין של דם הוא להפוך כל המים במצרים מפני שהטבע של מים הוא קר ולח וקרירות הוא היפך הקדושה ומפני שקדושה הוא חיות וחיות הוא ענין של חמימות אבל קרירות הוא היפך החמימות וקדושה וזלה"ק די טבע פון וואסער איז קאלט און נאם בכלל איז קאלטקייט א היפך פון קדושה ווייל קדושה איז חיות לעבעדיקייט וממשיך שחיות ברענגט מיט זיך ווארימקייט אבער קאלטקייט איז דער היפך פון ווארימקייט און קדושה דיקער לעבדיקייט עכ"ל