זהר פרשת תולדות דף קלז, א

מפדן ארם [בא לרמז] מצמד רמאין [שהגוף הוא מחבורות של רמאים, ר"ל הוא בעולם הזה בין הרשעים], כדתנן פדנא דתורא שהוא צמד [פי' חיבור של שוורים], אחות לבן [פירושו] אחות יצר הרע הארמי [פי' הגוף הוא שכן ליצר הרע שהוא מרמה את הבריות], כדתנן בתחלה שהיה [היצר הרע] מנוול בחטאות בזה העולם נקרא לוט [שהוא לשון קללה], לעתיד לבא שלא יהא מנוול כדבקדמיתא [לעתיד לבא שלא יהיה מנוול כבראשונה, כי גם הוא יטהר], כמאן דסחי ומטביל מסאבותיה [ויהיה דומה כמי שרחץ וטבל עצמו מטומאתו, אז] קראן ליה לבן, עכ"פ אין יצר הרע בטל מן העולם [כי יצטרך אז כדי לעורר את האדם לפריה ורביה כמבואר לקמן],

ת"ש [ראיה לדבר שלא יתבטל היצר הרע מן העולם], דהכי אנן אוקימנא במתניתא [שכך ביארנו במשנה, כי] שתי בנות לוט, שהן שתי כחות הגוף [כח המתאוה וכח המחזיק] המעוררות ליצר הרע [כמ"ש לעיל דף קט, ע"ב] עכשיו שאינו מנוול כ"כ ונטבל מלכלוכו [דף קלז, עמוד ב] נקרא לבן, ואותן שתי בנות אינן בטלות ממש הדא הוא דכתיב [בראשית כט] וללבן שתי בנות [אפילו שיצר הרע כבר נקרא לבן עכ"ז יש לו עדיין שתי בנות],

אמר ר' יוסי כך הוא [כמו שאמרת, כי] תמן [בבנות לוט] כתיב בכירה וצעירה, והכא [בבנות לבן] כתיב גדולה וקטנה [הרי שהם דומות לאותן הבנות], אמר רבי יוסי, אבל אינן בכח לעשות רע ולהתעורר ליצר הרע כמתחלה, משמע דכתיב שם הגדולה לאה [שפירושו] שלאה מכחה ומרשעתה [פי' שנתעיפה ונתיגעה מכחה ונחה מלעשות רשעות.] ושם הקטנה רחל [גם כן מורה] שאין בה כח המתעורר [לתאות] כמא דאת אמר [ישעיה נג] וכרחל לפני גוזזיה נאלמה [פירוש כשה העומד לפני הגוזז צמרו שהוא נאלם ואינו צועק להתלונן, כך לעתיד לבא יוחלש כח היצר הרע ולא יהיה בו עוד כח לעורר את האדם לתאות עולם הזה, וכן], אמר רב הונא זה יצר הרע ושתי בנותיו מתחלפות מכמות שהיו בראשונה, [ומפרש] בתחלה לוט מקולל מנוול עכשיו לבן מלובן שאינו מקולל ומנוול בניוולו כבראשונה, בתחלה שתי בנותיו חזקות כל אחת ואחת בכחה ועכשיו שם הגדולה לאה, [פירוש] לאה בלא כח, לאה בלא חזוק, לאה ממעשיה הראשונים, ושם הקטנה רחל כדקאמרן [שהיא נאלמת בלי פעולה], ולא כמות שהיו בראשונה. [מפרשים]

אמר רבי אחא בר יעקב תא חזי מה כתיב ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה [שאין לה בנים] היא אמר רבי אחא מפני מה היא עקרה מפני שיצר הרע אינו נמצא בכחו בעולם [לעורר פריה ורביה], ועל כך אין נמצא פריה ורביה זולתי בתפלה [כי ע"י התפלה פועלים למעלה יחודים שעי"ז יוצאות ונולדות נשמות, וממילא יהיה להם כח למטה לעשות ולהוליד גופים שבהם יתלבשו הנשמות], מה כתיב ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו [פי' ע"י התפלה נתעברה], כיון שמתעורר יצר הרע נמצא פריה ורביה

אמר רבי יוסי א"כ מה הפרש בין העולם הזה לאותו הזמן [של לעתיד לבא אם גם אז יהיה התעוררות לפריה ורביה מצד היצר הרע], ועוד דהא קרא קאמר דקודשא בריך הוא עביד [ועוד שהרי הפסוק אומר שהקב"ה מעורר את האדם לפריה ורביה כמ"ש ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו], א"ר אחא כך הוא דקודשא בריך הוא אתער ליה [את היצר הרע], לההוא עניינא דצריך לזווגא [לאותו הענין שצריך התעוררות אל הזווג בלבד], ולא לכל שעתא דיהא תדיר עם ב"נ כמו כען [ולא לכל שעה שיהיה תמיד עם האדם כמו עכשיו], דאיהו אשתכח תדיר וחטאן ביה בני נשא [שהוא נמצא תמיד עם האדם וחוטאים על ידו], אלא לההוא זווגא בלחודוי [אלא אל הזווג בלבד], ואתערותא ההיא אתערותא דקודשא בריך הוא ליהוי [ואתה ההתעוררות של היצר הרע תהיה מהקב"ה שהוא יעורר אותו לזה], הדא הוא דכתיב [יחזקאל לו] והסירותי את לב האבן מבשרכם [שהוא היצר הרע] ונתתי לכם לב בשר [ומפרש], מהו לב בשר, אמר ר' יהודה לב להוציא בשר [ר"ל להוציא ולהוליד בנים] ולא לדבר אחר [הרי שהקב"ה בעצמו יתן לנו לב להתעוררות היחוד להוליד בנים]:

יצר הרע יישאר עבור חדוותא דשמעתא

[דף קלח עמוד א] רבי יצחק בר' יוסי הוה אתי מקפוטקיא ללוד, פגע ביה רבי יהודה, א"ל רבי יצחק, תאמר דחבירנא חכימי מתניתא אתערו להאי עניינא [תאמר לי בענין מה שחברינו חכמי המשנה נתעוררו לענין זה שלמדנו] דיצר הרע יתנשי מן עלמא בר ההיא שעתא לזיווגא [שהיצר הרע ישתכח ויתבטל מן העולם לבד מבשעת הזווג], א"ל חייך, הכי אצטריך יצר הרע לעולם כמטרא לעולם [כך נצרך היצר הרע לעולם כצורך המטר לעולם], דאלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי [שאלמלא יצר הרע לא היתה שמחת הלימוד בעולם, וכן לא היה ענין פריה ורביה בעולם], אבל לא מנוולה כקדמיתא למחטי ביה [אבל לא יהיה היצר הרע מנוול כמקודם לחטוא על ידו] הדא הוא דכתיב [ישעיה יא] לא ירעו ולא ישחיתו [פי' היצר הרע לא ירע ולא ישחית עוד את ישראל], בכל הר קדשי וגו' [פירושו] אמר רבי שמעון, הוא לבא דמדוריה דיצר הרע ביה [הר הקודש הוא הלב שבו מדורו של היצר הרע], רבי אליעזר אומר לבא טבא בניינא דגופא ונשמתא [לב טוב הוא בנין הגוף והנשמה], ובגין כך כתיב [דברים ו] ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך דהוא עקרא דכלא [שהלב הוא עיקר הכל ובו צריך לאהוב את הקב"ה].

אצטריך יצר הרע לעולם כמטרא לעולם - ויהיה גם בימות המשיח אך לא יהי' מנוול כמו עתה להחטיא את האדם ח"ו כי אם לעורר הזיווג בקדושה עם אשתו, ועיין מה שכתוב על פסוק וייצר בשני יודין שהם יצר טוב ויצר הרע אבל נברא באופן שיהי' כפוף להיצ"ט והיינו מה שכתוב בזח"ג נשא קי"א ב' וייצר בשני יודין שיהי' כפוף להיצר טוב, הם ע"ק [עתיקא קדישא] וז"א ורצה לומר משם נמשך היצר טוב והיצר הרע כי ז"א נק' אלקים לגבי ע"ק, והנה בע"ק הוא הטוב והמטיב, משא"כ ___ נמשך לפעמים מדת הדין כו' אבל גם זו לטובה, לכן מזה נשתלשל היצר הרע שלגבי היצר הטוב נקרא רע כו' וקודם אכילת עץ הדעת לא הי' כלל כמו שהוא עכשיו ועל ידי עץ הדעת נתגשם היצר הרע שיהי' רע גמור, ולעתיד לבא יזדכך וזהו לא ירעו ולא ישחיתו והיינו כמו ערך הגבורה שלמעלה לגבי סיגי הגבורה כו' (צמח צדק).

אלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי - אמרו רז"ל בראת יצה"ר בראת תורה תבלין כו', דמשמע שהיצה"ר הוא כשמשל המאכל הרע ויכולים לתקנו ולהטעימו ע"י תבלין ובשמים כו', וביאור זה דהנה ענין היצה"ר הוא חמימות הנפש הבהמית שבא מקליפת נוגה שבדברום שיונקת פסולת תוקפא דשמשא כו', והוא חם ויבש כו', והנה ניצוץ האלקי הוא נמשך מי' ספירות דקדושה מבחינת קרירות שבצפון והוא קר ולב כו', והוא אהבה שנמשכת כמים כו' וכל מהות הניצוץ האלקי הוא מבחי' קר ולח ואין בו חמימות כלל מסטרא דקדושה כו', ונזדווגו היצ"ט ויצה"ר שהם הגוף והנשמה ב' הפכים בטבעם וצריכים להיות מפורדים כו' וכשיתדבקו יחד באהבה ואחוה עד שעזה כמות אהבתם כנזכר בזוהר זהו מדברים הקשים כקריעת ים סוף כנ"ל וד"ל. ולכך משלו היצה"ר למאכל רע שמתובל בתבלין כו' דהיינו שפירשו סיבת דיבוק פירודם שהוא ע"י התורה כענין שנזכר במדרש הנעלם אלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא אשתכח כו', וכן בעבודת ה' בתפלה החמימות שמצד טבעיות גורם החדוה וההתלהבות בתפלתו כו', וזהו שמתובל בתבלין פי' בחדוות דבר ההלכה או עבודת ה' בתפלה נמתקו גבורות החמימות של היצה"ר שאם לא התורה ותפלה הרי זה שרש התאוה כו'. ונמצא שבתורה ותפלה נדבקו הניצוץ עם היצה"ר להיות לאחדים וד"ל. (אדמו"ר הזקן)

אלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי - הנה אמרו חז"ל (קידושין ל, ב) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, וקשה דמשכהו משמע שמוליכו עמו לבהמ"ד, ומה יעשה בו שם, והול"ל ברח לבית המדרש. וע"פ מה שנתבאר במדרש הנעלם כאן יובן המאמר כמין חומר, אם פגע בך מנוול זה להחטיאך בחמדה וקנאה ותאוה גשמית, אל תדחהו ותשליכהו לגמרי, אלא משוך אותו לבית המדרש להשתמש בו בדבר טוב, ששם יהיה לך קנאה מלומדי תורה, וחמה ותאוה להביר סברה ולעשות חדושי תורה, ויהיה לו מכחו חדוותא דשמעתתא, כי כאשר דבר סתום ומוקשה שלא יכלו לפתרו ולפרשו כל חכמי המדרש, ואתה זכית לפרשו ולפתרו במה שעתה יגיע לך מזה, הוא הדבר אשר אמר אדונינו דוד מלך ישראל, שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב. (ע"פ בן יהוידע, קידושין דף ל')

אחרי שיחלש היצר - למה זה אנכי?

כד אתא רב כהנא אמר הכי אמרי' משמיהון דמארי מתניתא [כך אמרו משמם של בעלי המשנה], תרי בנייני דגופא אינון כבדא ולבא [שני בונים של הגוף הם הכבד והלב], דאמר רבי שמעון אמר ר' יהודה כבדא ולבא אינון מנהגי גופא בכל סטרי אברוי [כי הכבד והלב הם מנהיגים את הגוף בכל צדדי אבריו, ומפרש] מנהגא דרישא מוחא [מנהיג הראש הוא המוח], אבל דגופא אינון תרין [אבל לגוף יש שני מנהיגים], וקדמאה הוא כבדא תניינא לבא [הראשון הוא הכבד והשני הוא הלב כמבואר להלן], והיינו דכתיב בפרשתא [וזה מש"כ בפרשה] ויתרוצצו הבנים בקרבה [פי' אל תקרי בנים אלא בונים], אלין תרין בנייני דגופא [אלו הם שני בוני ומנהיגי הגוף שהם הכבד והלב], מ"ט ויתרוצצו [למה הכבד ולהב מתקוטטים] משום דלבא אתנשי מניה יצר הרע [משום שנתבטל היצר הרע מן הלב, ומקשה א"כ למה כתוב], ויתרוצצו [שפי' שנתקוטטו], וישליו מבעי ליה [שעשו שלום ביניהם היה צריך לומר], אלא אמר רב הונא, ויתרוצצו [פירושו] וישברו, כלומר נשבר כחם וחילם [של הלב והכבד מלהתאות לתאות עולם הזה], אמר רבי יהודה הגוף מהו אומר [אחר שנתבטל היצר הרע], אם כן למה זה אנכי [רצונו לומר] ולמה נבראתי [שאם אין התגברות היצר הרע מה חשובה העבודה], מיד ותלך לדרוש את ה':

יש להביא את ההמשך ויאמר ה' לה כו'

מילואים: אלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי

המגיד ממעזריטש

מפי הרב החסיד מו"ה דוב בער מ"מ [דק"ק מעזריטש] (כי בילדותי הייתי מצוי לפניו ב' או ג' שבועות בכל שנה בהיותו מקום כבודו בק"ק טולטשין ובק"ק אווני סמוך למקום דירתי ק"ק סטעפאן שהייתי שם כמה שנים וישבתי שם על כסא הרבנות) שמעתי ממנו ז"ל שאפילו זה ההתחשקות שיש להאדם לתורה או לעשיית מצוה, זו ההתחשקות נמשכת מפאת היצה"ר, ואלמלא היצה"ר לא היה להאדם שום התחשקות. ולכך אמר בזוהר דאלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתתא לא הוי.

ובדרך מליצה וצחות, אמר הרב החסיד הנ"ל, דמה שאמר בזוהר חדוותא דשמעתתא לא הוי, ומה שאמר בגמרא (יומא סט, ב) ביעותא בת יומא לא אשתכח, המה דבר אחד, והא עפ"י מה שמבואר בשל"ה על פסוק (משלי כח, ט) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה, ופי' השל"ה ז"ל (שער האותיות עמק ברכה, ה) לפי שיותר יש לאדם חשק ללמוד דבר הלכה ממה שיש חשק להתפלל, והוא מטעם דהלימוד הוא לומד דבר חדש ואצלו הוא חביב, וכמו שאמרו בגמרא כמה פעמים חדת היא לי, אבל התפילה היא בכל יום נוסחא אחת.

ולכך בלימוד ג"כ מה שיודע מכבר ושגורה בפיו, שוב אין לו חשק כל כך לזה כמו שיש לו חשק ללמוד דבר חדש, אבל באמת אינו ראוי להיות כך, אלא כמו שדרשו חז"ל (ספרי ו, ו) על פסוק אשר אנכי מצוך היום יהיה בעיניך כאילו היום ניתנה, וכדיוטגמא חדשה. וזה שאמר מסיר אזנו משמוע תורה, מתורה שכבר שמע, ואין נפשו חשקה אלא בדבר חדש, ולא ישמע בישן, גם תפלתו תועבה, ממילא דהא תפילה ודאי הוא אצלו דבר ישן, ובודאי מתפלל בלי שום חשקות, ותפילתו תועבה אלו דברי השל"ה ז"ל.

ונמצא מבואר דבדבר חדש יש לו להאדם התחשקות יותר, וזהו שאמר בזוהר דאי לאו יצה"ר חדוותא דשמעתא אפילו שהוא דבר חדש גם זה לא הוי. וזה שאמרו בגמרא ג"כ ביעתא בת יומא, ר"ל תפלה שהיא חדשה בת יומא, שעדיין לא התפלל אותה מתמול שלשום רק היום אצלו חדשה, ג"כ לא אשכח, ודברי הזוהר והגמרא לאחדים המה, אלו דברי הרב החסיד זלה"ה ודפח"ח. (וצוה הכהן, פרק י')

בראתי יצה"ר בראתי תבלין תורה, והנה יש להבין הלא התבלין הם הממתיקים את התבשיל והתבשיל הוא העיקר ובכאן הלא התורה היא העיקר, אך הענין הוא ע"ד משרז"ל (יומא סט, ב) אי מסר בידיהו יצר דעבירה אפילו בעיתא בת יומא לא הוה אשתכח, דהנה יש ב' מיני תפלות בהתלהבות, הא' שהאדם עושה לעצמו הכנה וב' מה מתפלל בלי שום הכנה רק הזמן הוא גורם כמו בשבתות וי"ט שאז הוא השראת הקדושה בעולם, וזהו אפילו בעיתא, ר"ל תפלה בת יומא שהזמן גורם לא אשתכח כי יצה"ר נקרא כח התאוה והוא החשק, וכמו שהאדם רוצה כך מהפך החשק. (לקוטי אמרים להמגיד ממעזריטש סי' עט)

אדמו"ר הזקן

אמרו רז"ל בראת יצה"ר בראת תורה תבלין כו', דמשמע שהיצה"ר הוא כשמשל המאכל הרע ויכולים לתקנו ולהטעימו ע"י תבלין ובשמים כו', וביאור זה דהנה ענין היצה"ר הוא חמימות הנפש הבהמית שבא מקליפת נוגה שבדברום שיונקת פסולת תוקפא דשמשא כו', והוא חם ויבש כו', והנה ניצוץ האלקי הוא נמשך מי' ספירות דקדושה מבחינת קרירות שבצפון והוא קר ולב כו', והוא אהבה שנמשכת כמים כו' וכל מהות הניצוץ האלקי הוא מבחי' קר ולח ואין בו חמימות כלל מסטרא דקדושה כו', ונזדווגו היצ"ט ויצה"ר שהם הגוף והנשמה ב' הפכים בטבעם וצריכים להיות מפורדים כו' וכשיתדבקו יחד באהבה ואחוה עד שעזה כמות אהבתם כנזכר בזוהר זהו מדברים הקשים כקריעת ים סוף כנ"ל וד"ל. ולכך משלו היצה"ר למאכל רע שמתובל בתבלין כו' דהיינו שפירשו סיבת דיבוק פירודם שהוא ע"י התורה כענין שנזכר במדרש הנעלם אלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא אשתכח כו', וכן בעבודת ה' בתפלה החמימות שמצד טבעיות גורם החדוה וההתלהבות בתפלתו כו', וזהו שמתובל בתבלין פי' בחדוות דבר ההלכה או עבודת ה' בתפלה נמתקו גבורות החמימות של היצה"ר שאם לא התורה ותפלה הרי זה שרש התאוה כו'. ונמצא שבתורה ותפלה נדבקו הניצוץ עם היצה"ר להיות לאחדים וד"ל.)

ה'צמח צדק'

פ' תולדות דף קל"ח ע"א במדרש הנעלם שם ענין לא ירעו ולא ישחיתו שהיצה"ר נצרך לעולם כמטרא לארעא ויהי' גם בימות המשיח אך לא יהי' מנוול כמו עתה להחטיא את האדם ח"ו כי אם לעורר הזיווג בקדושה עם אשתו, ועיין מה שכתוב על פסוק וייצר בשני יודין שהם יצר טוב ויצר הרע אבל נברא באופן שיהי' כפוף להיצ"ט והיינו מה שכתוב בזח"ג נשא קי"א ב' וייצר בשני יודין שיהי' כפוף להיצר טוב, הם ע"ק [עתיקא קדישא] וז"א ורצה לומר משם נמשך היצר טוב והיצר הרע כי ז"א נק' אלקים לגבי ע"ק, והנה בע"ק הוא הטוב והמטיב, משא"כ ___ נמשך לפעמים מדת הדין כו' אבל גם זו לטובה, לכן מזה נשתלשל היצר הרע שלגבי היצר הטוב נקרא רע כו' וקודם אכילת עץ הדעת לא הי' כלל כמו שהוא עכשיו ועל ידי עץ הדעת נתגשם היצר הרע שיהי' רע גמור, ולעתיד לבא יזדכך וזהו לא ירעו ולא ישחיתו והיינו כמו ערך הגבורה שלמעלה לגבי סיגי הגבורה כו' (צמח צדק).

בן יהוידע

הנה אמרו חז"ל (קידושין ל, ב) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, וקשה דמשכהו משמע שמוליכו עמו לבהמ"ד, ומה יעשה בו שם, והול"ל ברח לבית המדרש. וע"פ מה שנתבאר במדרש הנעלם כאן יובן המאמר כמין חומר, אם פגע בך מנוול זה להחטיאך בחמדה וקנאה ותאוה גשמית, אל תדחהו ותשליכהו לגמרי, אלא משוך אותו לבית המדרש להשתמש בו בדבר טוב, ששם יהיה לך קנאה מלומדי תורה, וחמה ותאוה להביר סברה ולעשות חדושי תורה, ויהיה לו מכחו חדוותא דשמעתתא, כי כאשר דבר סתום ומוקשה שלא יכלו לפתרו ולפרשו כל חכמי המדרש, ואתה זכית לפרשו ולפתרו במה שעתה יגיע לך מזה, הוא הדבר אשר אמר אדונינו דוד מלך ישראל, שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב. (ע"פ בן יהוידע, קידושין דף ל')

לעיון נוסף

• מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר (קהלת ז) לא בראו הקדוש ברוך הוא שנקרא צדיק וישר את האדם בצלמו אלא כדי להיות צדיק וישר כמוהו, ואם תאמר למה ברא יצר הרע שכתוב בו כי יצר לב האדם רע מנעוריו (בראשית ח) אתה אומר שהוא רע מי יוכל לעשותו טוב אמר הקדוש ברוך הוא אתה עושה אותו רע למה תינוק בן חמש בן שש ושבע ושמנה ותשעה אינם חוטאים אלא מבן עשר ואילך ואז הוא מגדל יצר הרע, ואם תאמר אין אדם יכול לשמור את עצמו, אמר הקדוש ברוך הוא אתה עשית אותו רע למה תינוק היית ולא חטאת, נתגדלת וחטאת, וכמה דברים קשים יש בעולם יותר מיצר הרע ומרים ממנו ואתם ממתיקין אותן, אין לך מר מן התורמוס ואתה שוקד לשלקו ולהמתיקו במים ז"פ ז' פעמים עד שהוא נעשה מתוק וכן חרדל וצלף ודברים הרבה, ומה מרים שבראתי אותן ממתקין לצורכך, יצר הרע המסור בידיך עאכ"ו (מדרש תנחומא פרשת בראשית סימן ז)

• דברי שלום (לרבי שלום פרלוב מבראהין, פ' וישלח) - שמעתא לא דוקא, דהוא הדין תרי"ג מצוות, וז"פ עם לבן גרתי בגימטריא תרי"ג (דלבן הוא כי כינוי היצר לעתיד - כדברי הזהר לעיל), וע"י שמחת החומר תתפעל גם הנפש, וכמשל הבעש"ט בזה על בן מלך שנתן יי"ש לבני הכפר כו'. עיי"ש.