שינויים

פתח ואמר [לפרש מה שכתוב] כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה<ref>חבקוק ב, יא. לפי פשוטו מדבר שם על גזלות שהגוים גוזלים, ואמר כי כל אבן תזעק מהקיר לומר גזולה אני ביד הבונה, וגם חתיכת עץ מן הקורה הנקראה כפיס יענה אל האבן ויאמר גם אני מגזילה (מצודות).</ref> [והקדים ואמר] כמה אית ליה לבר נש לאזדהרא מחובוי דלא יחטא קמי קודשא בריך הוא [כמה צריך האדם להזהר מעונותיו שלא יחטא לפני הקב"ה], ואי יימא מאן יסהיד ביה [ואם יאמר מי יעיד בו מה שעשה בחדרי משכבו], הא אבני ביתיה ואעי ביתיה יסהידו ביה [הרי אבני ביתו ועצי ביתו יעידו בו, רצה לומר עתיד הקב"ה להביא את הרשעים למשפט, וכדי שיתביישו ממעשיהם יתן הקב"ה רוח באבני ביתו שיעידו בפניו ויכלם ממה שעשה], ולזמנין דקודשא בריך הוא עביד בהו שליחותא [ולפעמים הקב"ה עושה בהם שליחותו, ורצה לומר הגם שהקב"ה יודע כל תעלומות והוא העד והוא הדיין, אבל הקב"ה רוצה שעדים גשמיים יעידו בו].

פתח ואמר [לפרש מה שכתוב] כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה<ref>חבקוק ב, יא. לפי פשוטו מדבר שם על גזלות שהגוים גוזלים, ואמר כי כל אבן תזעק מהקיר לומר גזולה אני ביד הבונה, וגם חתיכת עץ מן הקורה הנקראה כפיס יענה אל האבן ויאמר גם אני מגזילה (מצודות).</ref> [והקדים ואמר] כמה אית ליה לבר נש לאזדהרא מחובוי דלא יחטא קמי קודשא בריך הוא [כמה צריך האדם להזהר מעונותיו שלא יחטא לפני הקב"ה], ואי יימא מאן יסהיד ביה [ואם יאמר מי יעיד בו מה שעשה בחדרי משכבו], הא אבני ביתיה ואעי ביתיה יסהידו ביה [הרי אבני ביתו ועצי ביתו יעידו בו, רצה לומר עתיד הקב"ה להביא את הרשעים למשפט, וכדי שיתביישו ממעשיהם יתן הקב"ה רוח באבני ביתו שיעידו בפניו ויכלם ממה שעשה], ולזמנין דקודשא בריך הוא עביד בהו שליחותא [ולפעמים הקב"ה עושה בהם שליחותו, ורצה לומר הגם שהקב"ה יודע כל תעלומות והוא העד והוא הדיין, אבל הקב"ה רוצה שעדים גשמיים יעידו בו].

::'''יסהידו ביה''' - אבן מקיר וקורה מעידה הוא מצד כח המעמיד מאין ליש<ref>ראה כעין זה בספר השיחות ה'ש"ת אות יח, "אבן מקיר תזעק וכמאמר (ראה שער היחוד והאמונה פ"ג) אילו ניתנה רשות לעין ליראות לא היה רואים את גשמיותו של החומר, רק את האין האלקי המחי' את החומר עיי"ש. (העורך)</ref> בפרטות ומצד גלגולים שבדצח"מ<ref>ראה ספר הגלגולים פרק נה, "והמדבר לשון הרע וכיו"ב מתגלגל באבן דומם כמבואר בענין נבל שנאמר בו ויהי לאבן (וַיְהִי בַבֹּקֶר בְּצֵאת הַיַּיִן מִנָּבָל וַתַּגֶּד לוֹ אִשְׁתּוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּמָת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ וְהוּא הָיָה לְאָבֶן - שמואל א פרק כה, לז) הוא היה גלגול בלעם ולפי שלא היה כחו אלא בפיו נתגלגל באבן, ולכן נתיירא נבל מלדבר יותר דברים רעים כי אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזיא ומתירא" עיי"ש. ובחסד לאברהם נהר י"ז, שהוא היותר קשה שבגלגולים, וזהו שאמר אבן מקיר תזעק - דהיינו שזועק מחמת צער, וכן היה אצל נבל. עכת"ד. וראה בזה ד"ה כי תהיינה לאיש אעת"ר, "שנפש האדם מתגלגל בגוף הבהמה או בדומם כמו אבן מקיר תזעק". ושם נתבאר אופן הגלגול, שהארת הנפש נשארת בהתעלמות ולכן אין שינוי בהאבן עיי"ש. וראה אוה"ת דברים ח"ב עמ' תתצז כעין זה. (העורך)</ref>. (הרא"ד מבוטשאטש)<ref>נדפס מכ"י ביגדיל תורה (חב"ד) שנה ז' חוברת עמ' מו.</ref>  '''יסהידו ביה''' - דהאדם נדמה לו דכאשר אין בני אדם רואים אותו אין יודע להעיד בו, ובאמת הרי כל הדוממים והצומחים בעלי נפש הם ... כמ"ש בע"ח בסופו<ref>שער נ (שער קיצור אבי"ע) פ"י.</ref> דיש נפש הצומחת ונפש הדוממת דהכוונה היא הנפש הפרטי דכל צומח ודומם. (כ"ק אדמו"ר הריי"ץ)<ref>יו"ט של ר"ה תרצ"ב.</ref>

::'''יסהידו ביה''' - אבן מקיר וקורה מעידה הוא מצד כח המעמיד מאין ליש<ref>ראה כעין זה בספר השיחות ה'ש"ת אות יח, "אבן מקיר תזעק וכמאמר (ראה שער היחוד והאמונה פ"ג) אילו ניתנה רשות לעין ליראות לא היה רואים את גשמיותו של החומר, רק את האין האלקי המחי' את החומר עיי"ש. (העורך)</ref> בפרטות ומצד גלגולים שבדצח"מ<ref>ראה ספר הגלגולים פרק נה, "והמדבר לשון הרע וכיו"ב מתגלגל באבן דומם כמבואר בענין נבל שנאמר בו ויהי לאבן (וַיְהִי בַבֹּקֶר בְּצֵאת הַיַּיִן מִנָּבָל וַתַּגֶּד לוֹ אִשְׁתּוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּמָת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ וְהוּא הָיָה לְאָבֶן - שמואל א פרק כה, לז) הוא היה גלגול בלעם ולפי שלא היה כחו אלא בפיו נתגלגל באבן, ולכן נתיירא נבל מלדבר יותר דברים רעים כי אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזיא ומתירא" עיי"ש. ובחסד לאברהם נהר י"ז, שהוא היותר קשה שבגלגולים, וזהו שאמר אבן מקיר תזעק - דהיינו שזועק מחמת צער, וכן היה אצל נבל. עכת"ד. וראה בזה ד"ה כי תהיינה לאיש אעת"ר, "שנפש האדם מתגלגל בגוף הבהמה או בדומם כמו אבן מקיר תזעק". ושם נתבאר אופן הגלגול, שהארת הנפש נשארת בהתעלמות ולכן אין שינוי בהאבן עיי"ש. וראה אוה"ת דברים ח"ב עמ' תתצז כעין זה. ועכ"פ מבואר בדבריו שישנם ב' פירושים באבן מקיר תזעק, והמבואר בזהר כאן הוא לגבי הפירוש הראשון, דלפי הפירוש השני האבן הפירוש של "תזעק" הוא שזועק מחמת צער הגלגול, ולא שמעיד על עוונותיו של אדם, ולפירוש הראשון שהוא כח ה' הפועל בנפעל, אתי שפיר. (העורך)</ref>. (הרא"ד מבוטשאטש)<ref>נדפס מכ"י ביגדיל תורה (חב"ד) שנה ז' חוברת עמ' מו.</ref>  '''יסהידו ביה''' - דהאדם נדמה לו דכאשר אין בני אדם רואים אותו אין יודע להעיד בו, ובאמת הרי כל הדוממים והצומחים בעלי נפש הם ... כמ"ש בע"ח בסופו<ref>שער נ (שער קיצור אבי"ע) פ"י.</ref> דיש נפש הצומחת ונפש הדוממת דהכוונה היא הנפש הפרטי דכל צומח ודומם. (כ"ק אדמו"ר הריי"ץ)<ref>יו"ט של ר"ה תרצ"ב.</ref>

::'''אבני ביתיה ואעי ביתיה יסהידו ביה''' - כשאדם לומד תורה - חודר קול התורה לא רק אותו<ref>וכמארז"ל (ברכות כב, א) מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע וכפי שמבאר רבנו הזקן (תו"א יתרו סו, ב וראה גם ויצא כב, ב) שלכאורה אינו מובן דמיון זה מה להלן אף כאן כו' שהרי במעמד הר סיני וכל העם רואים את הקולות ופב"פ דבר ה' משא"כ התורה של כל אדם כשלומד בפני עצמו ויש בזה שהאימה והיראה כו' לא היתה מצד התורה אלא מצד הגילוי דוירד הוי' על הר סיני שהי' קודם לנתינת התורה ומבאר כי גם עסק התורה שבכ"א ובכל זמן הוא דבר ה' ממש שנאמר למשה מסיני וכמארז"ל ראה תדבא"ר רפי"ח. יל"ש איכה רמז תתרלד) "כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו", שזהו ע"ד הענין ד"וירד הוי' על הר סיני" אלא ''שהוא'' לא רואה זאת בעיני בשר אבל תושבע"פ מגלה שכן היא המציאות (מהנחה בלתי מוגה).

::'''אבני ביתיה ואעי ביתיה יסהידו ביה''' - כשאדם לומד תורה - חודר קול התורה לא רק אותו<ref>וכמארז"ל (ברכות כב, א) מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע וכפי שמבאר רבנו הזקן (תו"א יתרו סו, ב וראה גם ויצא כב, ב) שלכאורה אינו מובן דמיון זה מה להלן אף כאן כו' שהרי במעמד הר סיני וכל העם רואים את הקולות ופב"פ דבר ה' משא"כ התורה של כל אדם כשלומד בפני עצמו ויש בזה שהאימה והיראה כו' לא היתה מצד התורה אלא מצד הגילוי דוירד הוי' על הר סיני שהי' קודם לנתינת התורה ומבאר כי גם עסק התורה שבכ"א ובכל זמן הוא דבר ה' ממש שנאמר למשה מסיני וכמארז"ל ראה תדבא"ר רפי"ח. יל"ש איכה רמז תתרלד) "כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו", שזהו ע"ד הענין ד"וירד הוי' על הר סיני" אלא ''שהוא'' לא רואה זאת בעיני בשר אבל תושבע"פ מגלה שכן היא המציאות (מהנחה בלתי מוגה).

::'''ויתפשט לד' זויין''' - דהיינו שיהיה כעין הלב שהוא באמצע הגוף וממנו יתפשט לשתי זרועות ולשתי שוקים ד' זויות (אור החמה).

::'''ויתפשט לד' זויין''' - דהיינו שיהיה כעין הלב שהוא באמצע הגוף וממנו יתפשט לשתי זרועות ולשתי שוקים ד' זויות (אור החמה).

::'''במה אתרכך בטל''' - היינו טלא דבדולחא דאיתנגיד מא"א לרישא דז"א וזהו כי טל אורות מאינון נהורין עילאין כנזכר באדרת נשא (אור החמה).

::'''במה אתרכך בטל''' - היינו טלא דבדולחא דאיתנגיד מא"א לרישא דז"א וזהו כי טל אורות מאינון נהורין עילאין כנזכר באדרת נשא<ref>אדרא רבא פרשת נשא דף קכח עמוד ב. וראה מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ב א עמק קג ואילך.  מאמרי אדמו"ר האמצעי ח"ז עמ' שנח, וש"נ.</ref> (אור החמה).

::'''דההוא גופא דהוה יקום משמע דכתיב יחיו מתיך ולא כתיב יברא''' - כיון שעיקר שכינה ''בתחתונים'' היתה, אשר לכן 'ובנו בחרת' דוקא בגוף הגשמי<ref>תניא פמ"ט (ע, רע"א). תורת שלום ע' 120.</ref>, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של "ואל עפר תשוב" הוא בחיצוניות בלבד, ולא בעצם מהותו. כי מעשה בני אדם אינו יכול לשנות ח"ו<ref>כדלעיל סעיף ג' (בפנים השיחה).</ref> את בחירת 'עצמותו', יתברך, אשר ''הוא'' בחר בגוף היהודי. וזהו ההסבר לכך ש'עצם הלוז', שלא נהנתה מעץ הדעת<ref>אלי' רבה לאו"ח סי' ש. עי' בפנים השיחה הע' 31 דיון בהמקור לזה.</ref>, אינה נפסדת לעולם, כי זוהי "עצמיות" הגוף<ref>ולהעיר מה דהעוף "חול" נשרף (אלא ש)משייר בו כביצה וחוזר כו' וחי, מפני שלא אכל מעה"ד (ב"ר פי"ט, ה) - היינו שנשאר העצמיות. והא דהשאר נשרף - י"ל ''בפשטות'' דהא אוכל שאר דברים ונעשים דם ובשר כבשרו. וראה מת"כ שם ועוד.</ref>, ובכך לא ייתכן חטא והפסד. וכיון ש"ובנו בחרת" הוא גם לגבי הגוף ''בכלל'', מובן מכך, ''שבפנימיות'', לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו<ref>ואין סתירה לזה מהמובא לעיל הערה 29 [בפנים השיחה] בענין "מחי' מתים ברחמים רבים" - כי מכיון ש"''בנו'' בחרת" (שבחירת העצמות היא בהגוף גופא), הרי גם ההמשכה שמצד עצמות אוא"ס (שלגבי' מות וחיים שוים), שייכת להגוף ''ובפנימיותו'', ע"ד המבואר בלקו"ש ח"ה ס"ט בענין "לשמש את קוני". עיי"ש.</ref>. ולעתיד לבוא גם הוא ''נבנה'' מ"עצם הלוז", מפני עצם מהותו, כי יש לגביו בחירת עצמותו, יתברך. ומפני ש"שינוי החזור לבריתו לא שמיה שינוי", הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית. (כ"ק אדמו"ר)<ref>לקו"ש ח"ו שיחת י' שבט (תרגום חופשי מאידיש). </ref>.

::'''דההוא גופא דהוה יקום משמע דכתיב יחיו מתיך ולא כתיב יברא''' - כיון שעיקר שכינה ''בתחתונים'' היתה, אשר לכן 'ובנו בחרת' דוקא בגוף הגשמי<ref>תניא פמ"ט (ע, רע"א). תורת שלום ע' 120.</ref>, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של "ואל עפר תשוב" הוא בחיצוניות בלבד, ולא בעצם מהותו. כי מעשה בני אדם אינו יכול לשנות ח"ו<ref>כדלעיל סעיף ג' (בפנים השיחה).</ref> את בחירת 'עצמותו', יתברך, אשר ''הוא'' בחר בגוף היהודי. וזהו ההסבר לכך ש'עצם הלוז', שלא נהנתה מעץ הדעת<ref>אלי' רבה לאו"ח סי' ש. עי' בפנים השיחה הע' 31 דיון בהמקור לזה.</ref>, אינה נפסדת לעולם, כי זוהי "עצמיות" הגוף<ref>ולהעיר מה דהעוף "חול" נשרף (אלא ש)משייר בו כביצה וחוזר כו' וחי, מפני שלא אכל מעה"ד (ב"ר פי"ט, ה) - היינו שנשאר העצמיות. והא דהשאר נשרף - י"ל ''בפשטות'' דהא אוכל שאר דברים ונעשים דם ובשר כבשרו. וראה מת"כ שם ועוד.</ref>, ובכך לא ייתכן חטא והפסד. וכיון ש"ובנו בחרת" הוא גם לגבי הגוף ''בכלל'', מובן מכך, ''שבפנימיות'', לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו<ref>ואין סתירה לזה מהמובא לעיל הערה 29 [בפנים השיחה] בענין "מחי' מתים ברחמים רבים" - כי מכיון ש"''בנו'' בחרת" (שבחירת העצמות היא בהגוף גופא), הרי גם ההמשכה שמצד עצמות אוא"ס (שלגבי' מות וחיים שוים), שייכת להגוף ''ובפנימיותו'', ע"ד המבואר בלקו"ש ח"ה ס"ט בענין "לשמש את קוני". עיי"ש.</ref>. ולעתיד לבוא גם הוא ''נבנה'' מ"עצם הלוז", מפני עצם מהותו, כי יש לגביו בחירת עצמותו, יתברך. ומפני ש"שינוי החזור לבריתו לא שמיה שינוי", הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית. (כ"ק אדמו"ר)<ref>לקו"ש ח"ו שיחת י' שבט (תרגום חופשי מאידיש). </ref>.

* לקוטי שיחות חי"ח חוקת ב אות יב (מראי מקומות).

* לקוטי שיחות חי"ח חוקת ב אות יב (מראי מקומות).

* שיחת כ"ק אדמו"ר מוצאי ש"פ בשלח תשכ"א (הקשר למלוה מלכה). לקו"ש חל"ו ע' 75 ואילך (בענין הנ"ל).

* שיחת כ"ק אדמו"ר מוצאי ש"פ בשלח תשכ"א (הקשר למלוה מלכה). לקו"ש חל"ו ע' 75 ואילך (בענין הנ"ל).

* שיחת כ"ק אדמו"ר ש"פ ויצא תשנ"ב אות יג וש"נ (זיכוך גשמיות העולם). וע"ע [[בעל שם טוב]].

* שיחת כ"ק אדמו"ר ש"פ ויצא תשנ"ב אות יג וש"נ (זיכוך גשמיות העולם). וע"ע [[בעל שם טוב]] (שלעתיד יראו אותיות התורה והתפלה שלומדים ומתפללים לנגד עיניהם).

* "ביאור ענין עצם התחיה ששמו לוז", הרב אברהם מייזעלס, קובץ אור ישראל גליון כו עמ' רי"ב.

* "ביאור ענין עצם התחיה ששמו לוז", הרב אברהם מייזעלס, קובץ אור ישראל גליון כו עמ' רי"ב.

* בענין "ולא אתבלי בעפרא לעלמין" כתב ב'זכות משה'<ref>ביאור לס' חכמת הנפש של הרוקח מאת הר"ש קורח, בני ברק תשס"ג.</ref> שאפילו בזמנינו שפיתחו חום עצום וישרפוהו מ"מ אין החומר עצמו מתאפס, והחוקרים קוראים לכל דבר "חוק שימור החומר" היינו שאין שום דבר בטבע שמתאפס וכך האדם גם יטחן ויאכלוהו דגי הים. הם עצמם מפרישים פסולתם שחומרו מאכילה זו וכן כל כיו"ב.  

* בענין "ולא אתבלי בעפרא לעלמין" כתב ב'זכות משה'<ref>ביאור לס' חכמת הנפש של הרוקח מאת הר"ש קורח, בני ברק תשס"ג.</ref> שאפילו בזמנינו שפיתחו חום עצום וישרפוהו מ"מ אין החומר עצמו מתאפס, והחוקרים קוראים לכל דבר "חוק שימור החומר" היינו שאין שום דבר בטבע שמתאפס וכך האדם גם יטחן ויאכלוהו דגי הים. הם עצמם מפרישים פסולתם שחומרו מאכילה זו וכן כל כיו"ב.