שינויים

::'''ויתפשט לד' זויין''' - דהיינו שיהיה כעין הלב שהוא באמצע הגוף וממנו יתפשט לשתי זרועות ולשתי שוקים ד' זויות (אור החמה).

::'''ויתפשט לד' זויין''' - דהיינו שיהיה כעין הלב שהוא באמצע הגוף וממנו יתפשט לשתי זרועות ולשתי שוקים ד' זויות (אור החמה).

::'''במה אתרכך בטל''' - היינו טלא דבדולחא דאיתנגיד מא"א לרישא דז"א וזהו כי טל אורות מאינון נהורין עילאין כנזכר באדרת נשא<ref>וראה מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ב א עמק קג ואילך.  מאמרי אדמו"ר האמצעי ח"ז עמ' שנח, וש"נ.</ref> (אור החמה).

::'''במה אתרכך בטל''' - היינו טלא דבדולחא דאיתנגיד מא"א לרישא דז"א וזהו כי טל אורות מאינון נהורין עילאין כנזכר באדרת נשא<ref>אדרא רבא פרשת נשא דף קכח עמוד ב. וראה מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ב א עמק קג ואילך.  מאמרי אדמו"ר האמצעי ח"ז עמ' שנח, וש"נ.</ref> (אור החמה).

::'''דההוא גופא דהוה יקום משמע דכתיב יחיו מתיך ולא כתיב יברא''' - כיון שעיקר שכינה ''בתחתונים'' היתה, אשר לכן 'ובנו בחרת' דוקא בגוף הגשמי<ref>תניא פמ"ט (ע, רע"א). תורת שלום ע' 120.</ref>, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של "ואל עפר תשוב" הוא בחיצוניות בלבד, ולא בעצם מהותו. כי מעשה בני אדם אינו יכול לשנות ח"ו<ref>כדלעיל סעיף ג' (בפנים השיחה).</ref> את בחירת 'עצמותו', יתברך, אשר ''הוא'' בחר בגוף היהודי. וזהו ההסבר לכך ש'עצם הלוז', שלא נהנתה מעץ הדעת<ref>אלי' רבה לאו"ח סי' ש. עי' בפנים השיחה הע' 31 דיון בהמקור לזה.</ref>, אינה נפסדת לעולם, כי זוהי "עצמיות" הגוף<ref>ולהעיר מה דהעוף "חול" נשרף (אלא ש)משייר בו כביצה וחוזר כו' וחי, מפני שלא אכל מעה"ד (ב"ר פי"ט, ה) - היינו שנשאר העצמיות. והא דהשאר נשרף - י"ל ''בפשטות'' דהא אוכל שאר דברים ונעשים דם ובשר כבשרו. וראה מת"כ שם ועוד.</ref>, ובכך לא ייתכן חטא והפסד. וכיון ש"ובנו בחרת" הוא גם לגבי הגוף ''בכלל'', מובן מכך, ''שבפנימיות'', לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו<ref>ואין סתירה לזה מהמובא לעיל הערה 29 [בפנים השיחה] בענין "מחי' מתים ברחמים רבים" - כי מכיון ש"''בנו'' בחרת" (שבחירת העצמות היא בהגוף גופא), הרי גם ההמשכה שמצד עצמות אוא"ס (שלגבי' מות וחיים שוים), שייכת להגוף ''ובפנימיותו'', ע"ד המבואר בלקו"ש ח"ה ס"ט בענין "לשמש את קוני". עיי"ש.</ref>. ולעתיד לבוא גם הוא ''נבנה'' מ"עצם הלוז", מפני עצם מהותו, כי יש לגביו בחירת עצמותו, יתברך. ומפני ש"שינוי החזור לבריתו לא שמיה שינוי", הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית. (כ"ק אדמו"ר)<ref>לקו"ש ח"ו שיחת י' שבט (תרגום חופשי מאידיש). </ref>.

::'''דההוא גופא דהוה יקום משמע דכתיב יחיו מתיך ולא כתיב יברא''' - כיון שעיקר שכינה ''בתחתונים'' היתה, אשר לכן 'ובנו בחרת' דוקא בגוף הגשמי<ref>תניא פמ"ט (ע, רע"א). תורת שלום ע' 120.</ref>, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של "ואל עפר תשוב" הוא בחיצוניות בלבד, ולא בעצם מהותו. כי מעשה בני אדם אינו יכול לשנות ח"ו<ref>כדלעיל סעיף ג' (בפנים השיחה).</ref> את בחירת 'עצמותו', יתברך, אשר ''הוא'' בחר בגוף היהודי. וזהו ההסבר לכך ש'עצם הלוז', שלא נהנתה מעץ הדעת<ref>אלי' רבה לאו"ח סי' ש. עי' בפנים השיחה הע' 31 דיון בהמקור לזה.</ref>, אינה נפסדת לעולם, כי זוהי "עצמיות" הגוף<ref>ולהעיר מה דהעוף "חול" נשרף (אלא ש)משייר בו כביצה וחוזר כו' וחי, מפני שלא אכל מעה"ד (ב"ר פי"ט, ה) - היינו שנשאר העצמיות. והא דהשאר נשרף - י"ל ''בפשטות'' דהא אוכל שאר דברים ונעשים דם ובשר כבשרו. וראה מת"כ שם ועוד.</ref>, ובכך לא ייתכן חטא והפסד. וכיון ש"ובנו בחרת" הוא גם לגבי הגוף ''בכלל'', מובן מכך, ''שבפנימיות'', לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו<ref>ואין סתירה לזה מהמובא לעיל הערה 29 [בפנים השיחה] בענין "מחי' מתים ברחמים רבים" - כי מכיון ש"''בנו'' בחרת" (שבחירת העצמות היא בהגוף גופא), הרי גם ההמשכה שמצד עצמות אוא"ס (שלגבי' מות וחיים שוים), שייכת להגוף ''ובפנימיותו'', ע"ד המבואר בלקו"ש ח"ה ס"ט בענין "לשמש את קוני". עיי"ש.</ref>. ולעתיד לבוא גם הוא ''נבנה'' מ"עצם הלוז", מפני עצם מהותו, כי יש לגביו בחירת עצמותו, יתברך. ומפני ש"שינוי החזור לבריתו לא שמיה שינוי", הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית. (כ"ק אדמו"ר)<ref>לקו"ש ח"ו שיחת י' שבט (תרגום חופשי מאידיש). </ref>.