שינויים

  מלך אסור ברהטים זהו הגוף שהוא אסור בקבר וכלה בעפר ולא נשאר ממנו אלא כמלא תרוד רקב, וממנו יבנה כל הגוף וכשפוקד הקדוש ברוך הוא את הגוף הוא אומר לארץ שתפליט אותו לחוץ דכתיב (ישעיה כו) וארץ רפאים תפיל, אמר רבי יוחנן המתים שבארץ הם חיים תחלה הדא הוא דכתיב (שם) יחיו מתיך נבלתי יקומון אלו שבחוצה לארץ הקיצו ורננו  

  מלך אסור ברהטים זהו הגוף שהוא אסור בקבר וכלה בעפר ולא נשאר ממנו אלא כמלא תרוד רקב, וממנו יבנה כל הגוף וכשפוקד הקדוש ברוך הוא את הגוף הוא אומר לארץ שתפליט אותו לחוץ דכתיב (ישעיה כו) וארץ רפאים תפיל, אמר רבי יוחנן המתים שבארץ הם חיים תחלה הדא הוא דכתיב (שם) יחיו מתיך נבלתי יקומון אלו שבחוצה לארץ הקיצו ורננו  

זוהר - מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קיג עמוד ב  

=== מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קיג עמוד ב ===

שוכני עפר אלו המתים שבמדבר, דאמר רבי יוחנן למה מת משה בחוצה לארץ להראות לכל באי עולם כשם שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות למשה כך עתיד להחיות לדורו (למה) שהם קבלו התורה (דאמר ר' יוחנן) ועליהם נאמר (ירמיה ב) זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, ד"א הקיצו ורננו שוכני עפר אלו הם האבות, והמתים בחוצה לארץ יבנה גופם ומתגלגלים תחת הארץ עד ארץ ישראל ושם יקבלו נשמתם ולא בחוצה לארץ הדא הוא דכתיב (יחזקאל לז) לכן הנבא ואמרת אליהם הנה אנכי פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל מה כתיב אחריו ונתתי רוחי בכם וחייתם, רבי פנחס אמר הנשמה נטלה מכסא הכבוד שהוא הראש כדקאמר (שיר ז) ראשך עליך ככרמל, ודלת ראשך כארגמן זו היא הנשמה שהיא דלת הראש, מלך אסור ברהטים הוא הגוף שהוא אסור בקברים, זהו הגוף וזהו שרה וזהו מלך, וקב"ה פוקדה למועד אשר דבר אליו הדא הוא דכתיב ויי' פקד את שרה כאשר אמר פוקד את הגוף לזמן הידוע שבו יפקוד הצדיקים, אמר ר' פנחס עתיד הקדוש ברוך הוא ליפות לגוף הצדיקים לעתיד לבא כיופי של אדם הראשון כשנכנס לגן עדן שנאמר (ישעיה נח) ונחך יי' תמיד וגו' והיית כגן רוה, אמר ר' לוי הנשמה בעודה במעלתה ניזונת באור של מעלה ומתלבשת בו וכשתכנס (ונשתרש) לגוף לעתיד לבא באותו האור ממש תכנס ואזי הגוף יאיר כזוהר הרקיע הדא הוא דכתיב (דניאל יב) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וישיגו בני אדם דעה שלימה שנאמר (ישעיה יא) כי מלאה הארץ דעה את יי', מ"ל הא ממה דכתיב ונחך יי' תמיד והשביע בצחצחות נפשך זה אור של  

שוכני עפר אלו המתים שבמדבר, דאמר רבי יוחנן למה מת משה בחוצה לארץ להראות לכל באי עולם כשם שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות למשה כך עתיד להחיות לדורו (למה) שהם קבלו התורה (דאמר ר' יוחנן) ועליהם נאמר (ירמיה ב) זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, ד"א הקיצו ורננו שוכני עפר אלו הם האבות, והמתים בחוצה לארץ יבנה גופם ומתגלגלים תחת הארץ עד ארץ ישראל ושם יקבלו נשמתם ולא בחוצה לארץ הדא הוא דכתיב (יחזקאל לז) לכן הנבא ואמרת אליהם הנה אנכי פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל מה כתיב אחריו ונתתי רוחי בכם וחייתם, רבי פנחס אמר הנשמה נטלה מכסא הכבוד שהוא הראש כדקאמר (שיר ז) ראשך עליך ככרמל, ודלת ראשך כארגמן זו היא הנשמה שהיא דלת הראש, מלך אסור ברהטים הוא הגוף שהוא אסור בקברים, זהו הגוף וזהו שרה וזהו מלך, וקב"ה פוקדה למועד אשר דבר אליו הדא הוא דכתיב ויי' פקד את שרה כאשר אמר פוקד את הגוף לזמן הידוע שבו יפקוד הצדיקים, אמר ר' פנחס עתיד הקדוש ברוך הוא ליפות לגוף הצדיקים לעתיד לבא כיופי של אדם הראשון כשנכנס לגן עדן שנאמר (ישעיה נח) ונחך יי' תמיד וגו' והיית כגן רוה, אמר ר' לוי הנשמה בעודה במעלתה ניזונת באור של מעלה ומתלבשת בו וכשתכנס (ונשתרש) לגוף לעתיד לבא באותו האור ממש תכנס ואזי הגוף יאיר כזוהר הרקיע הדא הוא דכתיב (דניאל יב) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וישיגו בני אדם דעה שלימה שנאמר (ישעיה יא) כי מלאה הארץ דעה את יי', מ"ל הא ממה דכתיב ונחך יי' תמיד והשביע בצחצחות נפשך זה אור של  

זוהר - מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קיד עמוד א  

=== מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קיד עמוד א ===

מעלה, ועצמותיך יחליץ זה פקידת הגוף והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו זהו דעת הבורא יתברך ואזי ידעו הבריות שהנשמה הנכנסת בהם שהיא נשמת החיים נשמת התענוגים שהיא קבלה תענוגים מלמעלה ומעדנת לגוף והכל תמהים בה ואומרים (שיר ז) מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים זו היא הנשמה לעתיד לבא, אמר רבי יהודה תא חזי שכך הוא דכתיב (שם) מלך אסור ברהטים וכתיב בתריה מה יפית ומה נעמת, וא"ר יהודה באותו זמן עתיד הקדוש ברוך הוא לשמח עולמו ולשמוח בבריותיו שנאמר (תהלים קד) ישמח יי' במעשיו ואזי יהיה שחוק בעולם מה שאין עכשיו דכתיב (שם קכו) אז ימלא שחוק פינו וגו' הדא הוא דכתיב ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים שאזי עתידים בני אדם לומר שירה שהוא עת שחוק, רבי אבא אמר היום שישמח הקדוש ברוך הוא עם בריותיו לא היתה שמחה כמותה מיום שנברא העולם והצדיקים הנשארים בירושלם לא ישובו עוד לעפרם דכתיב (ישעיה ד) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו, הנותר בציון ובירושלם דייקא, אמר רבי אחא א"כ זעירין אינון אלא כל אינון דאשתארו בארעא קדישא דישראל דינא דלהון כירושלם וכציון לכל דבר, מלמד דכל ארץ ישראל בכלל ירושלם היא ממשמע דכתיב (ויקרא יט) וכי תבאו אל הארץ הכל בכלל, רבי יהודה ברבי אלעזר שאל לר' חזקיה אמר לו מתים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיותם למה לא יהיב נשמתהון באתר דאתקברו תמן וייתון לאחייא בארעא דישראל, אמר לו נשבע הקדוש ברוך הוא לבנות ירושלם ושלא תהרס לעולמים דאמר רבי ירמיה עתיד הקדוש ברוך הוא לחדש עולמו ולבנות ירושלם ולהורידה בנויה מלמעלה (ס"א בנין) בגין שלא יהרס ונשבע שלא תגלה עוד כנסת ישראל ונשבע שלא יהרס בנין ירושלם שנאמר  

מעלה, ועצמותיך יחליץ זה פקידת הגוף והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו זהו דעת הבורא יתברך ואזי ידעו הבריות שהנשמה הנכנסת בהם שהיא נשמת החיים נשמת התענוגים שהיא קבלה תענוגים מלמעלה ומעדנת לגוף והכל תמהים בה ואומרים (שיר ז) מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים זו היא הנשמה לעתיד לבא, אמר רבי יהודה תא חזי שכך הוא דכתיב (שם) מלך אסור ברהטים וכתיב בתריה מה יפית ומה נעמת, וא"ר יהודה באותו זמן עתיד הקדוש ברוך הוא לשמח עולמו ולשמוח בבריותיו שנאמר (תהלים קד) ישמח יי' במעשיו ואזי יהיה שחוק בעולם מה שאין עכשיו דכתיב (שם קכו) אז ימלא שחוק פינו וגו' הדא הוא דכתיב ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים שאזי עתידים בני אדם לומר שירה שהוא עת שחוק, רבי אבא אמר היום שישמח הקדוש ברוך הוא עם בריותיו לא היתה שמחה כמותה מיום שנברא העולם והצדיקים הנשארים בירושלם לא ישובו עוד לעפרם דכתיב (ישעיה ד) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו, הנותר בציון ובירושלם דייקא, אמר רבי אחא א"כ זעירין אינון אלא כל אינון דאשתארו בארעא קדישא דישראל דינא דלהון כירושלם וכציון לכל דבר, מלמד דכל ארץ ישראל בכלל ירושלם היא ממשמע דכתיב (ויקרא יט) וכי תבאו אל הארץ הכל בכלל, רבי יהודה ברבי אלעזר שאל לר' חזקיה אמר לו מתים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיותם למה לא יהיב נשמתהון באתר דאתקברו תמן וייתון לאחייא בארעא דישראל, אמר לו נשבע הקדוש ברוך הוא לבנות ירושלם ושלא תהרס לעולמים דאמר רבי ירמיה עתיד הקדוש ברוך הוא לחדש עולמו ולבנות ירושלם ולהורידה בנויה מלמעלה (ס"א בנין) בגין שלא יהרס ונשבע שלא תגלה עוד כנסת ישראל ונשבע שלא יהרס בנין ירושלם שנאמר  

זוהר - מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קיד עמוד ב  

===מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קיד עמוד ב ===

(ישעיה סב) לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה ובכל מקום שאתה מוצא לא לא היא שבועה הדא הוא דכתיב (בראשית ט) ולא יכרת כל בשר עוד מי המבול ולא יהיה עוד מבול וגו' וכתיב (ישעיה נד) אשר נשבעתי מעבור מי נח מכאן שלא לא שבועה ומן לאו אתה שומע הן ועתיד הקדוש ברוך הוא לקיים עולמו קיום שלא תגלה כנסת ישראל ולא תהרס בנין בית המקדש לפיכך אין מקבלין נשמתן אלא במקום קיים לעולמים כדי שתהיה הנשמה קיימת בגוף לעולמים ודא הוא דכתיב הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו וגו', א"ר חזקיה מהכא (מקרא הוא) הוא קדוש ירושלם קדוש הנותר בה קדוש, הוא קדוש דכתיב (ישעיה ו) קדוש יי' צבאות, וכתיב (הושע יא) בקרבך קדוש, ירושלם קדוש דכתיב (קהלת ח) וממקום קדוש יהלכו, הנותר בה קדוש דכתיב (ישעיה ד) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו מה קדוש הראשון קיים אף השאר קדוש קדוש קיים, א"ר יצחק מאי דכתיב (זכריה ח) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם ואיש משענתו בידו מרוב ימים, מאי טיבותא דא (כדי) למיזל כדין דכתיב ואיש משענתו בידו אלא אמר רבי יצחק (קלה א) עתידים הצדיקים לעתיד לבא להחיות מתים כאלישע הנביא דכתיב (מלכים ב ד) וקח משענתי בידך ולך וכתיב ושמת משענתי על פני הנער א"ל קודשא בריך הוא דבר שעתידים לעשות הצדיקים לעתיד לבא אתה רוצה עכשיו לעשות מה כתיב וישם את המשענת על פני הנער ואין קול ואין עונה ואין קשב אבל הצדיקי' לעתיד לבא עלה ביד' הבטח' זו דכתיב ואיש משענתו בידו כדי להחיות בו את המתים (מה מתים אותם) מהגרים שנתגיירו מחומות העולם דכתיב בהו (ישעיה סה) כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בו  

(ישעיה סב) לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה ובכל מקום שאתה מוצא לא לא היא שבועה הדא הוא דכתיב (בראשית ט) ולא יכרת כל בשר עוד מי המבול ולא יהיה עוד מבול וגו' וכתיב (ישעיה נד) אשר נשבעתי מעבור מי נח מכאן שלא לא שבועה ומן לאו אתה שומע הן ועתיד הקדוש ברוך הוא לקיים עולמו קיום שלא תגלה כנסת ישראל ולא תהרס בנין בית המקדש לפיכך אין מקבלין נשמתן אלא במקום קיים לעולמים כדי שתהיה הנשמה קיימת בגוף לעולמים ודא הוא דכתיב הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו וגו', א"ר חזקיה מהכא (מקרא הוא) הוא קדוש ירושלם קדוש הנותר בה קדוש, הוא קדוש דכתיב (ישעיה ו) קדוש יי' צבאות, וכתיב (הושע יא) בקרבך קדוש, ירושלם קדוש דכתיב (קהלת ח) וממקום קדוש יהלכו, הנותר בה קדוש דכתיב (ישעיה ד) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו מה קדוש הראשון קיים אף השאר קדוש קדוש קיים, א"ר יצחק מאי דכתיב (זכריה ח) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם ואיש משענתו בידו מרוב ימים, מאי טיבותא דא (כדי) למיזל כדין דכתיב ואיש משענתו בידו אלא אמר רבי יצחק (קלה א) עתידים הצדיקים לעתיד לבא להחיות מתים כאלישע הנביא דכתיב (מלכים ב ד) וקח משענתי בידך ולך וכתיב ושמת משענתי על פני הנער א"ל קודשא בריך הוא דבר שעתידים לעשות הצדיקים לעתיד לבא אתה רוצה עכשיו לעשות מה כתיב וישם את המשענת על פני הנער ואין קול ואין עונה ואין קשב אבל הצדיקי' לעתיד לבא עלה ביד' הבטח' זו דכתיב ואיש משענתו בידו כדי להחיות בו את המתים (מה מתים אותם) מהגרים שנתגיירו מחומות העולם דכתיב בהו (ישעיה סה) כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בו  

זוהר - מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קטו עמוד א  

=== מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קטו עמוד א ===

מאה שנה יקולל, אמר רבי יצחק סופיה דקרא מוכיח דכתיב מרוב ימים, דבר אחר ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים כתיב (ישעיה סו) שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, אמר רבי יהודה לא היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא מיום שנברא העולם כאותה שמחה שעתיד לשמוח עם הצדיקים לעתיד לבא וכל אחד ואחד מראה באצבע ואומר (שם כה) הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה יי' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו וכתיב (שם יב) זמרו יי' כי גאות עשה מודעת זאת בכל הארץ, רבי יוחנן אמר לא חזינן מאן דפריש האי מלה כדוד מלכא דאמר (תהלים קד) תסתיר פניך יבהלון וגו', מכאן שאין הקדוש ברוך הוא עושה רעה לשום אדם אלא כשאינו משגיח בו הוא כלה מאליו דכתיב תסתיר פניך יבהלון תוסף רוחם יגועון וגו' ואח"כ (שם) תשלח רוחך יבראון וגו' ואחר כך (שם) יהי כבוד יי' לעולם ישמח יי' במעשיו ואזי השחוק בעולם דכתיב (שם קכו) אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה הדא הוא דכתיב ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים לשמוח בישועתו, רבי חייא אמר ת"ח עד שהגוף עומד בעולם הזה הוא חסר מן התשלום לאחר שהוא צדיק והולך בדרכי יושר ומת ביושרו נקרא שרה בתשלומו הגיע לתחיית המתים הוא שרה כדי שלא יאמרו שאחר הוא שהחיה קודשא בריך הוא, לאחר שהוא חי ושמח עם השכינה ומעביר הקדוש ברוך הוא היגון מן העולם דכתיב (ישעיה כה) בלע המות לנצח ומחה יי' אלהים דמעה מכל כל פנים וגו' אזי נקרא יצחק בשביל הצחוק והשמחה שיהיה לצדיקים לעתיד לבא, רבי יהודה אתא לההוא אתר דכפר חנן שדרו ליה תקרובתא כל בני מאתא עאל לגביה רבי אבא א"ל אימתי ליזיל מר אמר ליה אפרע מה דיהבו לי  

מאה שנה יקולל, אמר רבי יצחק סופיה דקרא מוכיח דכתיב מרוב ימים, דבר אחר ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים כתיב (ישעיה סו) שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, אמר רבי יהודה לא היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא מיום שנברא העולם כאותה שמחה שעתיד לשמוח עם הצדיקים לעתיד לבא וכל אחד ואחד מראה באצבע ואומר (שם כה) הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה יי' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו וכתיב (שם יב) זמרו יי' כי גאות עשה מודעת זאת בכל הארץ, רבי יוחנן אמר לא חזינן מאן דפריש האי מלה כדוד מלכא דאמר (תהלים קד) תסתיר פניך יבהלון וגו', מכאן שאין הקדוש ברוך הוא עושה רעה לשום אדם אלא כשאינו משגיח בו הוא כלה מאליו דכתיב תסתיר פניך יבהלון תוסף רוחם יגועון וגו' ואח"כ (שם) תשלח רוחך יבראון וגו' ואחר כך (שם) יהי כבוד יי' לעולם ישמח יי' במעשיו ואזי השחוק בעולם דכתיב (שם קכו) אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה הדא הוא דכתיב ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים לשמוח בישועתו, רבי חייא אמר ת"ח עד שהגוף עומד בעולם הזה הוא חסר מן התשלום לאחר שהוא צדיק והולך בדרכי יושר ומת ביושרו נקרא שרה בתשלומו הגיע לתחיית המתים הוא שרה כדי שלא יאמרו שאחר הוא שהחיה קודשא בריך הוא, לאחר שהוא חי ושמח עם השכינה ומעביר הקדוש ברוך הוא היגון מן העולם דכתיב (ישעיה כה) בלע המות לנצח ומחה יי' אלהים דמעה מכל כל פנים וגו' אזי נקרא יצחק בשביל הצחוק והשמחה שיהיה לצדיקים לעתיד לבא, רבי יהודה אתא לההוא אתר דכפר חנן שדרו ליה תקרובתא כל בני מאתא עאל לגביה רבי אבא א"ל אימתי ליזיל מר אמר ליה אפרע מה דיהבו לי  

זוהר - מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קטו עמוד ב  

=== מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קטו עמוד ב ===

בני מאתא ואיזיל אמר ליה לא ליחוש מר להאי תקרובתא לאורייתא הוא דעבדו ולא יקבלו מנך כלום אמר ליה ולא מקבלי מלי דאורייתא אמר אין, אתו כל בני מאתא, א"ל רבי יהודה כלהון מארי מתיבתא א"ל ואי אית מאן דלא יאות למיתב הכא ליקום וליזיל, קם רבי אבא ואבדיל מנייהו עשרה די יקבלון מניה א"ל יתיבו בהדי גברי רבא דנא ואנא ואינון נקבל למחר ונתיב עמיה אזלו, ואינון עשרה דאשתארו עמיה יתיבו (אינון עשרה) ולא אמר כלום אמרו ליה אי רעותיה דמר נקבל אפי שכינתא אמר להו והא רבי אבא לית הכא שדרו בהדיה ואתא פתח ואמר ויי' פקד את שרה כאשר אמר מאי שנויא הוה הכא הוה ליה למימר ויי' זכר את שרה כמה דאמר (בראשית ל) ויזכור אלהים את רחל דאין פקידה אלא על מה דהוה בקדמיתא, אלא בקדמיתא הוה דכתיב שוב אשוב אליך כעת חיה ועל אותו ענין נאמר שפקד עכשיו משמע דכתיב כאשר אמר דאלמלא לא נאמר כאשר אמר לימא זכירה אבל פקד ההיא מלה דאמר למועד אשוב אליך, לבתר אמר הכי האי צדיק דזכי למיסק לההוא יקר עלאה דיוקניה מתפתח בכרסי יקריה וכן לכל צדיק וצדיק דיוקניה לעילא כד הוה לתתא לאבטחא לההיא נשמתא קדישא והיינו דא"ר יוחנן מאי דכתיב (חבקוק ג) שמש ירח עמד זבולה דזהרן גופא ונשמתא דקיימין באדרא קדישא עלאה דלעילא כדיוקנא דהוה קאים בארעא וההיא דיוקנא (ס"א מזונה) ממזונה הנאת נשמתא וההיא עתידה לאתלבש בהאי גרמא דאשתאר בארעא וארע' מתעבר מניה וטפל טיניה לברא ודא הוא דאתקרי קדושה וכד קיימא דיוקנא ההיא דלעילא אתא בכל ירחא  

בני מאתא ואיזיל אמר ליה לא ליחוש מר להאי תקרובתא לאורייתא הוא דעבדו ולא יקבלו מנך כלום אמר ליה ולא מקבלי מלי דאורייתא אמר אין, אתו כל בני מאתא, א"ל רבי יהודה כלהון מארי מתיבתא א"ל ואי אית מאן דלא יאות למיתב הכא ליקום וליזיל, קם רבי אבא ואבדיל מנייהו עשרה די יקבלון מניה א"ל יתיבו בהדי גברי רבא דנא ואנא ואינון נקבל למחר ונתיב עמיה אזלו, ואינון עשרה דאשתארו עמיה יתיבו (אינון עשרה) ולא אמר כלום אמרו ליה אי רעותיה דמר נקבל אפי שכינתא אמר להו והא רבי אבא לית הכא שדרו בהדיה ואתא פתח ואמר ויי' פקד את שרה כאשר אמר מאי שנויא הוה הכא הוה ליה למימר ויי' זכר את שרה כמה דאמר (בראשית ל) ויזכור אלהים את רחל דאין פקידה אלא על מה דהוה בקדמיתא, אלא בקדמיתא הוה דכתיב שוב אשוב אליך כעת חיה ועל אותו ענין נאמר שפקד עכשיו משמע דכתיב כאשר אמר דאלמלא לא נאמר כאשר אמר לימא זכירה אבל פקד ההיא מלה דאמר למועד אשוב אליך, לבתר אמר הכי האי צדיק דזכי למיסק לההוא יקר עלאה דיוקניה מתפתח בכרסי יקריה וכן לכל צדיק וצדיק דיוקניה לעילא כד הוה לתתא לאבטחא לההיא נשמתא קדישא והיינו דא"ר יוחנן מאי דכתיב (חבקוק ג) שמש ירח עמד זבולה דזהרן גופא ונשמתא דקיימין באדרא קדישא עלאה דלעילא כדיוקנא דהוה קאים בארעא וההיא דיוקנא (ס"א מזונה) ממזונה הנאת נשמתא וההיא עתידה לאתלבש בהאי גרמא דאשתאר בארעא וארע' מתעבר מניה וטפל טיניה לברא ודא הוא דאתקרי קדושה וכד קיימא דיוקנא ההיא דלעילא אתא בכל ירחא  

זוהר - מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קטז עמוד א  

===מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קטז עמוד א ===

לסגדא קמי מלכא קדישא ב"ה דכתיב (ישעיה סו) והיה מדי חדש בחדשו והוא מבשר לי' ואמר למועד אשוב אליך לההוא זמן דעתיד לאחיא מיתיא עד דאתפקדת לההוא זמנא כמה דאתבשר הדא הוא דכתיב ויי' פקד את שרה כאשר אמר וההוא יומא דחדי קב"ה בעובדוי הדא הוא דכתיב (תהלים קד) ישמח יי' במעשיו, א"ל ר' אבא נימא לן מר על פרשתא לבתר אמר יאות לכון למפתח פרשתא דא, פתח ואמר ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם וגו' ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת וגו' הכא אית לאסתכלא האי אומנא דאפיק כספא ממקורא דארעא מאי עבד, בקדמיתא מעייל ליה בנור דליק עד דנפיק מניה כל זוהמא דארעא והא אשתארת כספא אבל לא כספא שלימתא לבתר מאי עביד מעייל לי' בנור' כדבקדמיתא ומפיק מניה סטייפי כמא דאת אמר (משלי כה) הגו סיגים מכסף וגו' וכדין הוא כספא שלימתא בלא ערבוביא כך הקדוש ברוך הוא מעייל האי גופא תחות ארעא עד דמתרקב כוליה ונפקי מניה כל זוהמא בישא ואשתאר ההוא תרווד רקב ואתבני גופא מני' ועד כען הוא גופא לא שלים לבתר ההוא יומא רבא דכתיב (זכריה יד) והיה יום אחד הוא יודע ליי' לא יום ולא לילה מתטמרן כלהו בעפרא כדבקדמיתא מן קדם דחילו ותקיפו דקודשא בריך הוא הדא הוא דכתיב (ישעיה ב) ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד יי' ומהדר גאונו וגו' ונפיק נשמתייהו ומתעכל ההוא תרווד רקב ואשתאר גופא דאתבני תמן (נ"א נהורא) דיליה כנהורא דשמשא וכזהרא דרקיעא דכתיב (דניאל יב) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגו' וכדין כספא שלים גופא שלימא בלא ערבוביא אחרניתא, דאמר ר' יעקב  

לסגדא קמי מלכא קדישא ב"ה דכתיב (ישעיה סו) והיה מדי חדש בחדשו והוא מבשר לי' ואמר למועד אשוב אליך לההוא זמן דעתיד לאחיא מיתיא עד דאתפקדת לההוא זמנא כמה דאתבשר הדא הוא דכתיב ויי' פקד את שרה כאשר אמר וההוא יומא דחדי קב"ה בעובדוי הדא הוא דכתיב (תהלים קד) ישמח יי' במעשיו, א"ל ר' אבא נימא לן מר על פרשתא לבתר אמר יאות לכון למפתח פרשתא דא, פתח ואמר ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם וגו' ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת וגו' הכא אית לאסתכלא האי אומנא דאפיק כספא ממקורא דארעא מאי עבד, בקדמיתא מעייל ליה בנור דליק עד דנפיק מניה כל זוהמא דארעא והא אשתארת כספא אבל לא כספא שלימתא לבתר מאי עביד מעייל לי' בנור' כדבקדמיתא ומפיק מניה סטייפי כמא דאת אמר (משלי כה) הגו סיגים מכסף וגו' וכדין הוא כספא שלימתא בלא ערבוביא כך הקדוש ברוך הוא מעייל האי גופא תחות ארעא עד דמתרקב כוליה ונפקי מניה כל זוהמא בישא ואשתאר ההוא תרווד רקב ואתבני גופא מני' ועד כען הוא גופא לא שלים לבתר ההוא יומא רבא דכתיב (זכריה יד) והיה יום אחד הוא יודע ליי' לא יום ולא לילה מתטמרן כלהו בעפרא כדבקדמיתא מן קדם דחילו ותקיפו דקודשא בריך הוא הדא הוא דכתיב (ישעיה ב) ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד יי' ומהדר גאונו וגו' ונפיק נשמתייהו ומתעכל ההוא תרווד רקב ואשתאר גופא דאתבני תמן (נ"א נהורא) דיליה כנהורא דשמשא וכזהרא דרקיעא דכתיב (דניאל יב) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגו' וכדין כספא שלים גופא שלימא בלא ערבוביא אחרניתא, דאמר ר' יעקב  

זוהר - מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קטז עמוד ב  

=== מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קטז עמוד ב ===

גופא דנהיר ירמי קודשא בריך הוא מלעילא דכתיב (ישעיה כו) כי טל אורות טלך וכתיב (שם כב) הנה יי' מטלטלך וגו', וכדין יתקרון קדישין עלאין דכתיב (שם ד) קדוש יאמר לו ודא הוא דאתקרי תחיית המתים דבתרייתא ודא הוא (כספא שלים גופא שלימא) (נ"א נסיונא) בתרייתא ולא יטעמון עוד טעמא דמותא דכתיב בי נשבעתי נאם יי' כי יען אשר עשית וגו' כי ברך אברכך וגו', ובההוא זמנא מצלו צדיקייא דלא יתנסון בדא יתיר, מה כתיב וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל וגו' אילין שאר חייבי עלמא דאתקרון אילים כמא דאת אמר (ישעיה ס) אילי נביות ישרתונך ומתרגמי' רברבי נביות, אחר נאחז בסבך וגו' כמא דאת אמר (תהלים עה) וכל קרני רשעים אגדע, (וישלח אברהם וגו') וילך אברהם ויקח את האיל וגו' דאינון מזומנין לאתנסאה בכל נסיונא בישא וישתארון הצדיקים לעלמא דאתי כמלאכין עלאין קדישין ליחדא שמיה ובגין כך כתיב (זכריה יד) ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד וגו'

גופא דנהיר ירמי קודשא בריך הוא מלעילא דכתיב (ישעיה כו) כי טל אורות טלך וכתיב (שם כב) הנה יי' מטלטלך וגו', וכדין יתקרון קדישין עלאין דכתיב (שם ד) קדוש יאמר לו ודא הוא דאתקרי תחיית המתים דבתרייתא ודא הוא (כספא שלים גופא שלימא) (נ"א נסיונא) בתרייתא ולא יטעמון עוד טעמא דמותא דכתיב בי נשבעתי נאם יי' כי יען אשר עשית וגו' כי ברך אברכך וגו', ובההוא זמנא מצלו צדיקייא דלא יתנסון בדא יתיר, מה כתיב וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל וגו' אילין שאר חייבי עלמא דאתקרון אילים כמא דאת אמר (ישעיה ס) אילי נביות ישרתונך ומתרגמי' רברבי נביות, אחר נאחז בסבך וגו' כמא דאת אמר (תהלים עה) וכל קרני רשעים אגדע, (וישלח אברהם וגו') וילך אברהם ויקח את האיל וגו' דאינון מזומנין לאתנסאה בכל נסיונא בישא וישתארון הצדיקים לעלמא דאתי כמלאכין עלאין קדישין ליחדא שמיה ובגין כך כתיב (זכריה יד) ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד וגו'

זוהר - מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קיח עמוד א  

=== מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קיח עמוד א ===

תנו רבנן ג' דברים הללו אינן באין לעולם אלא בקולות קול חיה דכתיב (בראשית ג) בעצב תלדי בנים וכתיב (שם ל) וישמע אליה אלהים, קול גשמים דכתיב (תהלים כט) קול יי' על המים וכתיב (מלכים א יח) כי קול המון הגשם, קול תחיית המתים דכתיב (ישעיה מ) קול קורא במדבר, מאי בעי הכא קלא במדברא אלא אמר רבי זריקא חלין אינון קלייא לאתערא מתי מדבר ומכאן דהוא הדין לכל העולם, א"ר יוחנן הא תנן כשנכנס אדם לקבר נכנס בקולות, כשיקומו בתחיית המתים אינו דין שיקומו בקולי קולות, א"ר יעקב עתידה בת קול להיות מתפוצצת בבתי קברות ואומרת הקיצו ורננו שוכני עפר ועתידים לחיות בטל של אור גדול של מעלה דכתיב (ישעיה כו) כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל, אכי"ר:

תנו רבנן ג' דברים הללו אינן באין לעולם אלא בקולות קול חיה דכתיב (בראשית ג) בעצב תלדי בנים וכתיב (שם ל) וישמע אליה אלהים, קול גשמים דכתיב (תהלים כט) קול יי' על המים וכתיב (מלכים א יח) כי קול המון הגשם, קול תחיית המתים דכתיב (ישעיה מ) קול קורא במדבר, מאי בעי הכא קלא במדברא אלא אמר רבי זריקא חלין אינון קלייא לאתערא מתי מדבר ומכאן דהוא הדין לכל העולם, א"ר יוחנן הא תנן כשנכנס אדם לקבר נכנס בקולות, כשיקומו בתחיית המתים אינו דין שיקומו בקולי קולות, א"ר יעקב עתידה בת קול להיות מתפוצצת בבתי קברות ואומרת הקיצו ורננו שוכני עפר ועתידים לחיות בטל של אור גדול של מעלה דכתיב (ישעיה כו) כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל, אכי"ר:

===מדרש הנעלם פרשת תולדות דף קלז עמוד א ===

===מדרש הנעלם פרשת תולדות דף קלז עמוד א ===