אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת

נושאים קשורים

אין בן דוד בא אלא. משיח. גלות. זמן הגלות. עקבתא דמשיחא. קץ. חישוב קיצין. ההכנה לביאת משיח. זכו ולא זכו. מציאה. מעלת המשיח. מצב ישראל בזמן הגלות. שלשה באים בהיסח הדעת, ייחוסו של מלך המשיח.

בקצרה

נאמר במקורות, כי "אין משיח בא אלא בהיסח הדעת", משמעותם הפשוטה של הדברים: המשיח יגיע בזמן כה ירוד, עד כי עם ישראל יתייאש מלבקשו.

פירושים רבים נוספים נאמרו בביאור מאמר זה, ומהם: המשיח מגיע על ידי התעסקות יתירה בביאת משיח – עד שנעשה 'למעלה מן הדעת', משיח מגיע על-ידי שהמקטרג מסיח ממנו את הדעת, משיח יגיע על ידי אמונה פשוטה שלמעלה מהבנה ומדעת, משיח מגיע על ידי שהקב"ה מסיח דעת מן הרשעים, וכן פירושים נוספים.

הרבי מבאר כי יש לעסוק בהתלהבות בקירוב הגאולה ולצפות בכל עת לביאתה, וכי אין הדברים עומדים בסתירה למאמר חז"ל זה, ואדרבה – משמעותו שיש להתעסק עוד ועוד בביאת המשיח הקריבה.

בהרחבה

נאמר בגמרא "אין בן דוד בא . . עד שיתייאשו מן הגאולה שנאמר "ואפס עצור ועזוב", כביכול אין סומך ועוזר לישראל. כי הא דרב זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה, אמר להו במטותא מנייכו לא תרחקוה. דתנינא ג' באין בהיסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב". וברש"י שם: "דמיעסקי בה - לידע מתי יבוא".

(=אין בן דוד בא, עד שיתייאשו ישראל מן הגאולה, כפי שמובן מן הפסוק "ואפס עצור ועזוב", כלומר שלא יהיה עוזר וסומך לעם ישראל, ואפילו הגאולה לא תחזק את עם ישראל. כמו הסיפור שאירע עם רב זירא שכאשר מצא חכמים שעסקו בסוגיית זמן הגעת המשיח, אמר להם "בבקשה מכם, אל תרחיקו אותו", ומכאן מובן שהעיסוק בשאלה מתי יבוא משיח – מרחק הגעתו. דבר זה מקבל חיזוק ממקור נוסף, בו מובאים שלשה דברים הבאים 'בהיסח הדעת' – משיח, מציאה ועקרב). דברים אלו הובאו במקורות נוספים.

שני סוגי היסח הדעת – מציאה ועקרב

המהרש"א ביאר, כי פירוש הדברים הוא שהמשיח יכול לבוא באחד משני האופנים: אם יזכו ישראל יבוא המשיח באופן של 'זכו', ואז יהיה זה כהיסח דעת של מציאה, ששמחה וטובה היא לאדם. ואם לא יזכו ישראל, יבוא המשיח באופן של 'לא זכו', ואז יהיה זה כהיסח הדעת של נשיכת עקרב, שרעה היא לאדם.

ובדגל מחנה אפרים ביאר, דברי המהרש"א, שאם יזכו ישראל ויתעוררו בתשובה מלמטה, תהיה ביאת משיח בבחינת 'חודש ניסן', וזהו שיהיה בהיסח הדעת בבחינת 'מציאה'. ואם לא יזכו, יהיה בבחינת 'חודש תשרי', וזהו שיהיה בהיסח הדעת באופן של 'עקרב'.

ויש שביאר דברי המהרש"א, שעקרב ומציאה הם שני סוגים של היסח הדעת: יש היסח דעת שמאמין שהדבר יכול לקרות, אך איננו נותן ליבו לכך, כמו אדם שמאמין שיכול למצוא מציאה, אך איננו מחכה ומצפה לרגע זה. ויש היסח דעת של עקרב, שאיננו מאמין שדבר זה יכול לקרות, כמו שאינו מאמין שיבאו עקרב ויכישו, ולכן אינו מפחד לעמוד במקום זה.

וגם בהמתנה והציפייה למשיח ישנם שני סוגים אלו: יש המאמין במשיח אך אינו מחכה לו בכל רגע, ויש מי שאינו מאמין בו כלל ומלעיג על המצפים לו. והמאמין בו – הוא הזוכה ומקבל המשיח באופן של מציאה, ששמח בביאתו. ומי שאינו מאמין בו – מקבל באופן של עקרב שאינו נהנה מביאתו.

ביאורים נוספים

הרמח"לביאר כי יש צורת הנהגה וסדר מסויים לכל אור ושפע רוחני שיורד מלמעלה, ועניין 'אבידה' הוא שכח מסויים נעלם ואינו שייך להנהגת העולם, ומתגלה כח זה בזמן אחר. וגילוי זה נקרא 'מציאה', הבאה 'בהיסח הדעת', כיוון שאינו בדרך הגילוי הרגיל. וכן הוא בביאת המשיח, שרוחו נעלמה, ולעתיד לבוא יתגלה ב'היסח הדעת'.

והמהר"ל מפראג הסביר שמשיח הוא מהדברים שאינם בסדר הנהגת העולם ורחוקים ממנו, ולכן נקראים באים ב'היסח הדעת'. שחוץ מהנהגת העולם הרגילה, יש מקרים חריגים לטוב – 'מציאה', ויש מקרים חריגים לרע – 'עקרב'. ומשיח הוא דבר מיוחד – שאינו בסדר הנהגת העולם הרגילה כלל.

ורמ"ע פאנו, ביאר באריכות, שמה שחטאו בנות לוט כדי להוליד מהן המשיח, הוא כדי שיהיה משורש החיצונים, ולא יקטרגו עליו להזכיר עוונות ראשונים, ויכול לבוא.

בשם הבעל שם טוב מובא שמשיח 'בא בהיסח הדעת', הוא כי יבוא כשכל אחד ואחד יהיה עסוק בעבודתו, ופתאום יבוא משיח.

ויש שביארו, שהפירוש שמשיח מגיע בהיסח הדעת, הוא שמגיע במהירות ויכול להתגלות גם ללא סימנים מקדימים, וכמו עקרב ומציאה, שקודם לכן לא היה סימן כלל על העתיד לקרות. והטעם לזה: כי ביאת המשיח איננו עניין טבעי ההולך בסדר והנהגת הטבע.

וביאור נוסף מהו 'היסח הדעת', כי יש אנשים המסיחים דעת ואינם מקווים לביאתו שחוששים שיבוא משיח, שמא יסבלו מחבלי משיח. וכמו שאינו מקווה למצוא מציאה, שמא בגלל זה יקחו את רכושו, וכן עקרב שאינו מצפה לו.

ביאור נוסףהוא, שלא יועיל החשבונות לביאת המשיח, כשם שלא מועיל הזהירות מרע הבא בלי הכנה כעקרב, או המחשבה על עניין טוב בלתי צפוי, כמציאה.

ביאור נוסףהוא, שאין הפירוש 'היסח הדעת' על עם ישראל, שהרי שאנו מצפים ומתכוננים לביאת המשיח. אלא הוא היסח הדעת של המשיח עצמו, שיראה שאין הדור ראוי ויסיח דעתו מלגאול את עם ישראל, אלא שאז ישלחהו ה'.

עוד ביאור הוא שהכוונה הוא להיסח הדעת של ה', שיסיח דעתו מהרשעים, ואז יהיה הדור כולו זכאי, ויבוא המשיח.

ויש מי שהסביר הדברים, ש'אין משיח בא אלא בהיסח הדעת', הוא בהיסח הדעת של השטן המקטרג שלא יבוא משיח, והקב"ה מסיח את דעתו שלא יפריע להתגלות הגאולה. וזוהי הסיבה שייחוסו של מלך המשיח היא באופן שהמתבונן חושב שיש בו איזה פגם וכו'. כי כך מגיע המשיח מצד שאין המקטרג ממתין לו.

ובשפת אמת כתב, ש'היסח הדעת' הוא שהגאלה האחרונה תהיה בישועת ה' בלבד, וכמו שלידת המשיח הייתה בשעת החורבן, שהיו כולם טרודים בצערם.

ואדמו"ר הזקן ב'תניא', ביאר שמשיח הוא גילוי נקודה פנימית וכללית, ויציאת השכינה הכללית מהגלות. וכיון שנקודה זו היא בעומק הלב, נקראת למעלה מדעת האדם. וזהו 'אין משיח בא אלא בהיסח הדעת'. והרבי, ביאר בכמה מקומות, על פי ביאור רבינו הזקן, ש'היסח הדעת', הוא תקיעה בחוזק בדעתו, עד שנעשה 'למעלה מן הדעת'. כלומר, על ידי המחשבה וההתבוננות התמידית בענייני משיח וגאולה, כולל המחשבה וההתבוננות בכך שעומדים כבר בכניסה לימות המשיח, ו'הנה זה בא'. נעשה אצל האדם באופן שבהיסח ולמעלה מן הדעת.

ועוד ביאר הרבי, ש"הסחת הדעת', הוא עבודה בדבר הפכי מהדבר אותו רוצים, ואם-כן, 'הסחת דעת' מהמשיח, הוא עבודת ה' בבירור הניצוצות דווקא בדברים רחוקים, ואפילו הפכיים מקדושה, ולכן משיח נמנה יחד עם 'מציאה', ו'עקרב'. כמשל לכך שצריך לחפש את המציאה דווקא במקום שנאבדה, ב'עקרב', המסמל דברים הרחוקים והפוכים מן הקדושה.

הסברים ורמזים על פי מאמר חז"ל זה

ורבי יהודה החסיד, רמז מהפסוק "כי פתאום יקום אידם ופיד שניהם", שהוא ראשי תיבות 'יאוש', שאין המשיח בא אלא ביאוש הדעת.

ובבן יהוידע, רמז שבפסוק "הרימותי בחר מעם", 'מעם' ראשי תיבות, מציאה, עקרב, משיח. שבאים בהיסח הדעתף, ולכן סיים שם "מצאת דוד עבדתי", בלשון מציאה.

ביאור נוסףעל פי מאמר זה, מבאר שזוהי הסיבה שהובאה בגמרא דעת ר' הלל 'שאין משיח לישראל' – כדי לייאש ישראל ואז תבוא הגאולה – 'בהיסח הדעת'.

ובבני יששכר הביא את ביאורו של רבי פנחס מקוריץ על פי מאמר זה, הסיבה בשלה ישן חזקיה המלך בשעה שצר סנחריב על העיר, כי בעת השינה יש 'היסח הדעת'. ושזוהי הסיבה שבליל הסדר ניעורים ומספרים ביציאת מצריים, ומסיחים הדעת מהגאולה האחרונה, כי על ידי זה מזרזים ביאתה.

בנועם אלימלך ביארשדוד המלך נולד דווקא ע"י מעשה לוט ושתי בנותיו כדי שיהיה כח לס"א לשלוט בעם ישראל ולהורידם בגלות כרצון ה'. ואם היה נולד רק מצדיקים לא הייתה עוד גלות, ולא בזה רצה ה'.

וביאור נוסף הוא, שכל גאולה שיש לאדם, מכל צרה שהיא, נקרא כאילו משיח בא אצלו. וצריך הוא להיות ב'היסח הדעת' בשביל לזכות לגאולה, כלומר, שיהיה בבטחון גמור בה' שיעזור לו, ולא יסמוך על עצמו בפעולות שונות להנצל מצרה זו.

ובתוספות השלםרמז מהפסוק "ופורץ גדר ישכנו נחש", שפורץ גדר זו מלכות אדום שהחריבה את ירושלים, וישכנו נחש – הוא מלך המשיח הבא בהיסח הדעת, כנחש.

בחסידות חב"ד

עוד ביאר אדמו"ר הזקןשזהו הטעם שנסתלקה השכינה מיעקב כשביקש לגלות את הקץ. ואם היה מגלה להם יעקב את הקץ, לא היה יכול להדחות, כי אז היה מגיע לבחינה שבדעת. ועתה, שהוא התגלות ההארה שלמעלה מהדעת, יכול הקץ להידחות מזמן לזמן. ששורש המשיח הוא למעלה מן הדעת לגמרי 'בהיסח הדעת', ולכן לא גילה יעקב את הקץ, כי דבר הבא בדיבור אינו יכול להשתנות, אך הרצון כן. והרבי הרש"ב כתב שמשיח בא בהיסח הדעת מצד ריבוי ההעלמות וההסתרים, כי אמיתית עניין המשיח הוא בחינה גבוהה שאין המקבל יכול להשיג. וביאר הרבי, כי הגאולה היא למעלה מטעם ודעת, וזהו 'אין משיח בא אלא בהיסח הדעת'. וזוהי הסיבה שתמורת שנאת בלעם לעם ישראל שהייתה שנאה למעלה מטעם ודעת, התגלה דווקא על ידו הנבואה על הגאולה, שהיא למעלה מטעם ודעת.

ובמקום אחר ביאר, כי מאמר זה, הוא התשובה לאלו השואלים למה דווקא בדורנו, הנמוך והשפל יבוא משיח. שדווקא בדור בו אין נראית סיבה שכלית שיבוא משיח, אלא רק מצד האמונה הוא 'היסח הדעת', וזה עצמו סיבה להגעת הגאולה.

והרבי הוסיף לבאר, שמשיח בא בהיסח הדעת לכללות ישראל, כי כאשר יהודי עובד ה' בפנימיות נפשו, שהיא בחינת ה'יחידה' שבנפשו שהיא 'היסח הדעת' - רצון הלב שלמעלה מטעם-ודעת, פועל גילוי 'היחידה הכללית' – ביאת מלך המשיח.

ובמקומות נוספים כתב, שאין סתירה בין 'היסח הדעת' לבין הצפיה, התשוקה והגעגועים למשיח, ובהכרח לומר כן, שהרי אנו מתפללים בכל יום על הגאולה. והעצה לזה, שעל ידי שיהודי נמצא בתנועה של 'למעלה מטעם ודעת, אז יש העניין של 'היסח הדעת', למעליותא. ועוד עורר הרבי שאין להתחשב כלל בטענות שאין לדבר אודות משיח, שאינם אלא מצד היצר, ומהשקיעה בעומק הגלות!

ובעת שיחתו עם הרבנים הראשיים דארה"ק, ביאר הרבי, שמלבד שמשיח בא בהיסח הדעת, כמציאה, עניינו שלו עצמו הוא מציאה, "מצאתי דוד עבדי", והפירוש: שמודגש השכר שיהיה לעם ישראל אחר כל צרות הגלוץ, לא רק 'לפום צערא אגרא' – שהשכר לפי הצער, אלא באופן של מציאה – הרבה יותר מהצער והיגיעה בגלות.

ובמקום נוסף ביאר הרבי שעניין משיח הבא בהיסח הדעת, הוא כי גילויו יהיה למעלה מסדר ההשתלשלות. ובמקום נוסף, כתב שכמו שבמציאה כפשוטה, צריך שיהיה מעשה של האדם כדי לזכות בה – הגבההת המציאה, כן בביאת משיח, שאינה אלא על ידי מעשינו ועבודתינו בזמן הגלות.

ויש מקום שביאר בו, שכמו שבמציאה הרי מוצא דבר שלא היה יכול לשער, כן הוא שעל ידי 'יגעתי ומצאתי' בתורה מגיעים לגילוי עניינים חדשים, ועל ידי היגיעה בתורה ובפרט בפנימיות התורה, זוכים לגילוי משים שבא בהיסח הדעת, "מצאתי דוד עבדי".