1,956
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 1:
שורה 1: + + + + שורה 14:
שורה 18: − + שורה 99:
שורה 103: + + + + + שורה 168:
שורה 177: + + שורה 180:
שורה 191: + + + + + שורה 232:
שורה 248: + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + − + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + שורה 295:
שורה 485: + + − + − − ==הלכות מלכים פרק יא, הלכה ב== − + − [ג] ואל יעלה על דעתך וכו'. ולענין בן כוזיבא אין ספק שהיה מחלוקת בין החכמים מקצתם לא האמינו שהוא משיח וקצתם האמינו ור"ע מכללם ואפילו אחר ששלחו חכמים אי מורח ודאין או לא לא חזר בו ר"ע שמא לא בא לפניו דין שיהיה צריך לדון ע"י הריחו עד שנהרג אז נתברר לכל שלא היה משיח. ומה שנראה מדברי הראב"ד שישראל הרגוהו לא משמע הכי אלא הגוים הרגוהו ויש לפרש הא דאמרינן בפרק חלק כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוה כלומר רפו ידיהם ממנו ובאו הגוים והרגוהו א"נ אגדות חלוקות הן: − ועיקר הדברים ככה וכו' עד סוף. הכל מקובץ מהמדרשות ומהכתובים ודברים מקובלים מפי סופרים ומפי ספרים: − ===לחם משנה===+ − [ג] ואל יעלה על דעתך וכו'. להשגת הר"א ז"ל תירץ הרב כ"מ דמדראינו באיכה רבתי בפסוק בלע ה' ולא חמל דאמרינן התם דנהרג בן כוזיבא על ידי א"ה משמע דאית לן למימר דהא דרבא דאמר בפרק חלק (דף צ"ג ב) דבדקוה לבן כוזיבא אי מורח ודאין אתי דלא כהלכתא והיינו כשמואל דאמר אין בין העוה"ז לימות משיחנו אלא שעבוד מלכיות בלבד וכו'. ואני אומר תירוץ אחר דשם בפרק חלק א"ר אלכסנדרי דוהריחו אינו מלשון ריח אלא מלשון רחיים ואמרו שם שטוענין יסורין ומצות כרחיים ורבא הוא דקאמר דהוא מלשון ריח ומש"ה קאמר דבדקוה לבן כוזיבא בהכי וכיון דחזינן במדרש דנהרג בן כוזיבא ע"י א"ה למדנו דלית הילכתא כרבא אלא כרבי אלכסנדרי ופירוש והריחו הוי מלשון רחיים: − + − [ג] שהרי ר' עקיבא חכם גדול והוא וכו' היה נושא כליו וכו'. כצ"ל.+ − ===חיים ומלך=== − [ג] ולא גורעין מהן. נ"ב וכל המוסיף או גורע או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוה מפשוטן הרי זה ודאי בדאי ורשע ואפיקורוס. כך מצאתי בדפוס ישן. − − ===מקורי הרמב"ם לרש"ש=== − [ג] שהרי ר' עקיבא וכו' והוא היה אומר עליו שהוא מלך המשיח. במדרש איכה בפסוק בלע ד' ולא חמל. ונקוה שיקויים בנו מקרא שכתוב ובחמלתו הוא גאלם (ישעיהו ס"ג) ופסוק וחמלתי עליהם (מלאכי ג') במהרה בימינו אמן. − − ===מרכבת המשנה (חעלמא)=== − [ג] ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח וכו'. עיין השגות וכ"מ ולח"מ. ובמדרש רבה איכה ובירושלמי פ"ד דתענית עיין שם. והנכון לדרך רבנו דמפרש דאין פלוגתא בין רבא דבבלי ובין הירושלמי דודאי מודה רבא דהאומות הרגוהו בביתר והיינו הרוגי ביתר אלא דבירושלמי ובמדרש רבה שם מבואר שר' אלעזר המודעי היה מתפלל ג' שנים ומחצה כל יום והיתה זכותו מגן על העיר שלא ילכוד אדריינוס קיסר את העיר ונלאה אדריינוס ורצה לילך מלהביא ביתר במצור. ואמר לו כותי אחד המתן ואני אלך אל העיר שתכבוש אותה. ונכנס הכותי ובא אל ר"א המודעי ומצאו עומד ומתפלל ועשה עצמו כלוחש באזניו ותפסוהו בני העיר והביאוהו אל בן כוזיבא ושאלו בן כוזיבא מה המתקת סוד עם ר"א המודעי והשיב הכותי אם אגיד לך או לא אגיד תהרגני מוטב שאגיד לך ותהרגני ואתה המלך תנצל והגיד בעלילה שר"א המודעי נתייעץ עמו למסור העיר ביד אדריאנוס והרג המלך את ר"א המודעי ולא קבל ממנו התנצלות מיד יצא בת קול הוי רועי אליל וכו' ונלכדה בו ביום ביתר ונהרג בן כוזיבא ע"כ. ולפ"ז הענין כפשוטו דאמר רבא דמורח ודאין דכתיב לא למראה עיניו ישפוט ושפט בצדק דלים פי' דלא יאונה לצדיק כל און לשפוך דם נקי באומד גרוע שהרג בחנם את ר"א המודעי והוברר דאין רוח הקודש שורה עליו לשפוט בצדק דלים והשלימו חכמים עם אדריינוס למסור העיר בידו וקטלוהו וזה נכון. ומ"מ שפיר קאמר רבנו דהם לא רצו לקבל ממנו אות אלא שאמרו נחזי אנן אי מורח ודאין פי' אם לא יבוא מכשול על ידו וכיון שנכשל במשפט ר"א המודעי שוב הסגירו העיר כמ"ש. − − ===קרית מלך=== − [ג] והוא הי' אומר עליו שהוא המלך המשיח, ירו' תענית פ"ד ה"ה ר"ע כד הוה חמי בר כוזבא הוה אמר דין הוא מלכא משיחא כו' ע"ש. − בדברים אלו שהטפשים אומרים אין הדבר כו' ולא גורעין מהן וכל המוסיף או גורע או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצות מפשוטן ה"ז ודאי בדאי ורשע ואפיקורוס כצ"ל (רד"ש). − [ג - ד] הם הלכה א'. − − ==הלכות מלכים פרק יא הלכה ג== − שורה 349:
שורה 520: − − + שורה 363:
שורה 533: + + + + + שורה 412:
שורה 587: + + + − ==הלכות מלכים פרק יב הלכה ב== שורה 467:
שורה 644: + + + שורה 490:
שורה 670: + + + − ==הלכות מלכים פרק יב הלכה ד== שורה 499:
שורה 681: + + +
אין תקציר עריכה
אוצר מפרשים על הרמב"ם הלכות תשובה, נזירות ומלכים.
==הלכות תשובה פרק ח הלכה א==
==הלכות תשובה פרק ח הלכה א==
'''הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא והיא החיים שאין מות עמהן והטובה שאין עמה רעה, הוא שכתוב בתורה למען ייטב לך והארכת ימים, מפי השמועה למדו למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך, וזהו הוא העולם הבא, שכר הצדיקים הוא שיזכו א לנועם זה ויהיו בטובה זו, ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו אלא יכרתו וימותו, וכל מי שאינו זוכה לחיים אלו הוא המת ב שאינו חי לעולם אלא נכרת ברשעו ואבד כבהמה, וזהו כרת הכתובה בתורה שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא, מפי השמועה למדו הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא, כלומר שאותה הנפש שפירשה מן הגוף בעולם הזה אינה זוכה לחיי העולם הבא אלא גם מן העולם הבא נכרתת.'''
===הגהות מיימוניות===
===הגהות מיימוניות===
[א] הטובה הצפונה לצדיקים וכו'. רבינו סובר דעוה"ב ותחיית המתים תרי מילי נינהו ועוה"ב הוא אחר המות ותחיית המתים אח"כ שיחיו המתים. והרמב"ן ז"ל ואחרים חלקו עליו ואמרו דתחיית המתים הוא עוה"ב והביאו ראיה לדבריהם ממה שאמרו בפ' חלק (דף צ' א) על מתני' דהאומר אין תחיית המתים מן התורה תנא הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק לעוה"ב. וכמ"ש הרב בעל עקרים במאמר רביעי פ' ל"א והוא ז"ל תירץ שם דיש שני מיני עוה"ב אחד אחר המות קודם תחיית המתים ואחד אחר תחיית המתים ולשני אלו קראו עוה"ב. ובזה תירץ קושיא זאת כמו שמבואר שם. ועדיין קשה לי קושיא אחרת על רבינו דא"כ דמוקי האי קרא לעולם שכלו טוב ולעולם שכולו ארוך בעוה"ב. ובגמ' סוף חולין (דף קמ"ב א) אמרינן תניא דבי ר' יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלוי בה בכיבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך וכו' בשילוח הקן וכו' הרי שאמר לו אביו וכו' היכן אריכת ימיו וכו' אלא למען יאריכון ימיך בעולם שכלו ארוך ולמען ייטב לך לעולם שכלו טוב, ע"כ. ובשלמא לשאר המפרשים שפירשו דהאי קרא בתחיית המתים ועוה"ב חדא מילתא נינהו י"ל דה"ק ודאי דמהאי קרא תוכל ללמוד שיש תחיית המתים דאל"כ איך אמר והארכת ימים והלא לא שייך אלא באדם החי ולא שייך לו אריכות ימים אחר המות לכך ודאי הוי הן בעודו חי והיכן הוא אריכות ימיו אלא ודאי שעתיד לחיות, אבל רבינו שפירש האי קרא בעוה"ב א"כ איך קאמר ר' יעקב שמכאן נוכל ללמוד דיש תחיית המתים דלמא תחיית המתים ליכא והאי קרא לא הוי אלא לעוה"ב שהוא הבא לאדם אחר המות. וכבר אפשר לומר דרבינו מוקי קרא דלעולם שכלו טוב לעוה"ב וקרא דכולו ארוך לעולם התחייה דשם שייך אריכות ימים ומשם נלמוד התחייה. אבל הלשון שכתב כאן למען יאריכון ימיך לעולם שכלו ארוך ולמען ייטב לך לעולם שכלו טוב וזהו העוה"ב וכן לקמן בפ"ט משמע דס"ל דוהארכת ימים נמי איירי בעוה"ב ולכך צ"ע:
[א] הטובה הצפונה לצדיקים וכו'. רבינו סובר דעוה"ב ותחיית המתים תרי מילי נינהו ועוה"ב הוא אחר המות ותחיית המתים אח"כ שיחיו המתים. והרמב"ן ז"ל ואחרים חלקו עליו ואמרו דתחיית המתים הוא עוה"ב והביאו ראיה לדבריהם ממה שאמרו בפ' חלק (דף צ' א) על מתני' דהאומר אין תחיית המתים מן התורה תנא הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק לעוה"ב. וכמ"ש הרב בעל עקרים במאמר רביעי פ' ל"א והוא ז"ל תירץ שם דיש שני מיני עוה"ב אחד אחר המות קודם תחיית המתים ואחד אחר תחיית המתים ולשני אלו קראו עוה"ב. ובזה תירץ קושיא זאת כמו שמבואר שם. ועדיין קשה לי קושיא אחרת על רבינו דא"כ דמוקי האי קרא לעולם שכלו טוב ולעולם שכולו ארוך בעוה"ב. ובגמ' סוף חולין (דף קמ"ב א) אמרינן תניא דבי ר' יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלוי בה בכיבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך וכו' בשילוח הקן וכו' הרי שאמר לו אביו וכו' היכן אריכת ימיו וכו' אלא למען יאריכון ימיך בעולם שכלו ארוך ולמען ייטב לך לעולם שכלו טוב, ע"כ. ובשלמא לשאר המפרשים שפירשו דהאי קרא בתחיית המתים ועוה"ב חדא מילתא נינהו י"ל דה"ק ודאי דמהאי קרא תוכל ללמוד שיש תחיית המתים דאל"כ איך אמר והארכת ימים והלא לא שייך אלא באדם החי ולא שייך לו אריכות ימים אחר המות לכך ודאי הוי הן בעודו חי והיכן הוא אריכות ימיו אלא ודאי שעתיד לחיות, אבל רבינו שפירש האי קרא בעוה"ב א"כ איך קאמר ר' יעקב שמכאן נוכל ללמוד דיש תחיית המתים דלמא תחיית המתים ליכא והאי קרא לא הוי אלא לעוה"ב שהוא הבא לאדם אחר המות. וכבר אפשר לומר דרבינו מוקי קרא דלעולם שכלו טוב לעוה"ב וקרא דכולו ארוך לעולם התחייה דשם שייך אריכות ימים ומשם נלמוד התחייה. אבל הלשון שכתב כאן למען יאריכון ימיך לעולם שכלו ארוך ולמען ייטב לך לעולם שכלו טוב וזהו העוה"ב וכן לקמן בפ"ט משמע דס"ל דוהארכת ימים נמי איירי בעוה"ב ולכך צ"ע:
===אור הישר
===אור הישר===
[א] מפי השמועה למדו הכרת בעוה"ז תכרת בעוה"ב כלומר שאותה הנפש שפירשה מן הגוף בעוה"ז אינה זוכה לחיי העוה"ב אלא גם מן העוה"ב נכרתת. עי' כ"מ פ"א ה"ב מהל' מילה.
[א] מפי השמועה למדו הכרת בעוה"ז תכרת בעוה"ב כלומר שאותה הנפש שפירשה מן הגוף בעוה"ז אינה זוכה לחיי העוה"ב אלא גם מן העוה"ב נכרתת. עי' כ"מ פ"א ה"ב מהל' מילה.
==הלכות תשובה פרק ח הלכה ב==
==הלכות תשובה פרק ח הלכה ב==
'''העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת, הואיל ואין בו גויות אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא דבר מכל הדברים שגופות בני אדם צריכין להן בעולם הזה, ולא יארע דבר בו מן הדברים שמארעין לגופות בעולם הזה, כגון ישיבה ועמידה ושינה ומיתה ועצב ושחוק וכיוצא בהן, כך אמרו חכמים הראשונים העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה, הרי נתברר לך שאין שם גוף לפי שאין שם אכילה ושתיה, וזה שאמרו צדיקים יושבין דרך חידה אמרו, כלומר הצדיקים מצויין שם בלא עמל ובלא יגיעה, וכן זה שאמרו עטרותיהן בראשיהן כלומר דעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא מצויה עמהן והיא העטרה שלהן כענין שאמר שלמה בעטרה שעטרה לו אמו, והרי הוא אומר ושמחת עולם על ראשם ואין השמחה גוף כדי שתנוח על הראש כך עטרה שאמרו חכמים כאן היא הידיעה, ומהו זהו שאמרו נהנין מזיו שכינה שיודעים ומשיגין מאמתת הקדוש ברוך הוא מה שאינם יודעים והם בגוף האפל השפל.'''
===השגת הראב"ד===
העוה"ב אין בו גוף. א"א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד, וחיי ראשי לא היה דעת חז"ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי"א) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק"ו מחטה וכו' וכן היו מצוין לבניהם (שבת קי"ד) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה, וכן אמרו (סנהדרין צ"ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם, וכן אמרו (שם /סנהדרין/ צ"א) במומם עומדין ומתרפאין, וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים, אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל.
===כסף משנה===
===כסף משנה===
==הלכות תשובה פרק ח הלכה ג==
==הלכות תשובה פרק ח הלכה ג==
'''כל נפש האמורה בענין זה אינה הנשמה הצריכה לגוף אלא צורת הנפש שהיא הדעה שהשיגה מהבורא כפי כחה והשיגה הדעות הנפרדות ושאר המעשים והיא הצורה שביארנו ענינה בפרק רביעי מהלכות יסודי התורה היא הנקראת נפש בענין זה, חיים אלו לפי שאין עמהם מות שאין המות אלא ממאורעות הגוף ואין שם גוף נקראו צרור החיים שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, וזהו השכר שאין שכר למעלה ממנו והטובה שאין אחריה טובה והיא שהתאוו לה כל הנביאים.'''
===ביאור חדש מספיק===
===ביאור חדש מספיק===
==הלכות תשובה פרק ח הלכה ד==
==הלכות תשובה פרק ח הלכה ד==
וכמה שמות נקראו לה דרך משל, הר ה', ומקום קדשו, ודרך הקדש, וחצרות ה', ונועם ה', ואהל ה', והיכל ה', ובית ה', ושער ה', וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה, וקורין לה בכל מקום העולם הבא.
===השגת הראב"ד===
וחכמים קראו לה בדרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה. א"א ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה, וטובה היתה לו השתיקה.
===כסף משנה===
===כסף משנה===
==הלכות תשובה פרק ח הלכה ה==
==הלכות תשובה פרק ח הלכה ה==
'''הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה שתכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, וזה האבדון הוא שקורין אותו הנביאים דרך משל באר שחת ואבדון ותפתה ועלוקה וכל לשון כלייה והשחתה קוראין לו לפי שהיא הכלייה שאין אחריה תקומה וההפסד שאינו חוזר לעולם.'''
===הגהות מיימוניות===
[ג] פירוש דבריו אלו כתבתי למעלה בראש פרק זה להרמב"ן ז"ל:
===לחם משנה===
[ה] הנקמה שאין נקמה גדולה הימנה וכו'. כבר תירץ הרמב"ן ז"ל מה שהקשה על רבינו ז"ל כאן בשער הגמול ונסתלקה לפי דבריו התפיסה שתפסו עליו הכל:
===ביאור חדש מספיק===
[ה] הנקמ' שאין נקמה גדולה ממנה וכו'. וז"ל הרמב"ן ז"ל בשער הגמול, צריכין אנו לחוש ולפרש דברי הר' הגדול רבי' משה בן הר' הדיין רבי' מיימון זצ"ל אשר כת' בספר המדות שכר הצדיקים היא שיזכו לנועם זה כו' עד אינה זוכה לחיי העה"ב עו"כ רבינו ז"ל הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה שתכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים כו' עד וההפסד שאינו חוזר לעולם, אלו דברי הרב ז"ל, מי שרואה דברים הללו לבו נוקפו שלא נטה דעת הרב ז"ל לומר שאין עונש ויסורין לנפש החוטאת ולא תשיג אותו צער בדרך חיצוני חו"ש אלא דברי הר' ז"ל על סוף האבדן ועל הכליון החרוץ שאין אחרי' עונש ונקמה והוא הכרת שהוא ביטול הנפש וכלל בה שהביטול הזה מלבד שנתיסרה תחלה בעונשי גיהנם ויסורים שבו יש עונש גדול ואבדון חמור לפי שאבדה הנועם הגדול שהי' ראוי לה מצד שהיא ברי' זכה שלוקחה ממקום הכבוד כמלאכים או למעלה מהן, והוא זכות הצדיקים ומעלתן שהן זוכין לה כמו שפי' הרב ז"ל וכמו שאנו עתידין לבאר, אף על פי שלא פי' הרב ז"ל כל צרכו בביטול זה שיהי' מתוך דין ויסורים יש ראי' ללמד עליו זכות שהרי כת' בפ' אחר מפרקי ספר הנזכר (פ"ג היל' ה' ו') כל הרשעי' שעוונותיהן מרובין דנין כו' עד שנאמ' ועמך כולם צדיקים כו' ואלו שאין להם חלק לעה"ב אלא נכרתין כו' עד והכופרים בתורה כו'. הרי שהפריש בין חייבי כרת, ובין הנדון ברשעו ולבסוף יש לו חלק לעה"ב הא אין הכוונה אלא כמו שפרשנו, ע"כ. וכתבו בזה בהגהות וז"ל ועוד נ"ל להביא ראי' לדבריו שכן דעת רבינו המחבר ז"ל מאשר כת' למעלה ברפ"ו יש חטא שהדין נותן כו' ויש חטא שהדין נותן שנפרעין ממנו לעה"ב כו' ויש חטא שנפרעין בעה"ז ובעה"ב, הרי כתוב שיש שם פרעון לעה"ב, ועוד דאטו הי' דעתו שאין חילוק בין מי שעבד עכו"ם כל ימיו למי שעבר על עבירה אחת כגון שאכל כזית חלב או עבר שאר עבירות מחייבי כריתות לרוב תאותו וגבורת יצרו חלילה וחס בזה א"צ להאריך אך גלוי ומפורסם הוא בכל דבריו שאינו כן ותאלמנה שפתי שקר הדוברים על צדיק עתק, וצורנו יאיר עינינו בתורתו, עכ"ל. הנה נודע לכל מי שיש לו חיך לטעום ועינים לראות ואזנים לשמוע יראה בעין שכלו שכל ד"ר ז"ל בזה ברורים ונקיים מכל סיג ואין עליו שום תפיס':
===מרכבת המשנה (אלפנדרי)===
[ה] הנקמה שאין נקמה גדולה וכו'. נ"ב הרדב"ז ז"ל בתשובות החדשות ח"ב בלשונות הרמב"ם סי' קכ"ב.
===עבודת המלך===
[ה] הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה וכו' שנא' הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה. עי' רדב"ז בלשונותיו סי' קכ"ב (דף נ"ה) ועי' היטב בירושלמי פ"א דפאה ה"א מה ת"ל עונה בה וכו' עיין שם.
===קרית מלך===
[ה] באר שחת ואבדון ותפתה ועלוקה כו', עירובין י"ט א' ז' שמות כו'.
===שו"ת הרדב"ז (ללשונות הרמב"ם)===
[ה] שאלת ממני אודיעך פירוש לשון הרב בהלכות תשובה שכתב והנקמה שאין גדולה ממנה שתכרת הנפש וכו' וראית כל מה שכתבו הראשונים לתרץ כוונת הרב ז"ל בלשון ובפרט מה שכתב הרב הגדול הרמב"ן ז"ל אבל קשה עליך להלום סוף לשונו על דרך זה וז"ל האבדון הוא שקורין אותו הנביאים דרך משל באר שחת ואבדון ותפתה ועלוקה וכו' וכל זה הלשון מורה שאין שם גיהנם ולא עונש זולת הכרת.
תשובה ח"ו לומר על הרמב"ם דבר כיוצא בזה וכבר למד עליו הרמב"ן ז"ל זכות כאשר כתבת וכן מורה לשונו ז"ל שכתב הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה וכו' משמע שיש לנפשות נקמה אחרת אלא שזו גדולה מכולם ואין אחריה נקמה ואם היתה כוונתו למה שחשדוהו אחרים היה כותב נקמת הנפש שלא תזכה לאותם החיים וכו' וכן כתב הוא לעיל בפ"ג שכל הרשעים דנין אותם כפי חטאם וכו'. וכן כתב הרב הגדול לראיה ודברים ברורים הם ומבוארים מתוך לשונו. ומה שאמר הרב וזה האבדון הוא שקורין אותו הנביאים דרך משל וכו' לא היתה כוונת הרב להכחיש מציאות גיהנם ומקומותיו ופתחיו וחדריו והפרש העונשים אשר לנפשות הנכנסות שם כפי משפטו הצדק כאשר מבואר בדברי רז"ל אשר מנו שעריו והיכן הם ומדדו ארכו ורחבו ואם אין שם מקום מוכן לענוש את הרשעים ולדון אותם כפי רשעם מהו זה שכתב שכל הרשעים דנין אותם כפי חטאם אלא הענין מה שאגיד לך שלא אמר על מקום המשפט והעונש שהוא משל ח"ו אלא על קריאת השמות אמר שהם משל על הכרת הנפש וזהו שאמר וזה האבדון הוא שקורין אותו הנביאים דרך משל באר שחת שמורה על סוף השחתת הנפש וכן אבדון מורה על אבדן הנפש וכן תפתה שנאמר בו אש ועצים הרבה יש עד שתכלה הנפש ותאבד. וכן עלוקה שנאמר בה הב הב עד אבדן הנפשות אשר שם וזהו שסיים לשונו וכל לשון כלייה והשחתה קורין לו לפי שהיא הכלייה שאין אחריה תקומה והפסד שאינו חוזר לעולם ע"כ. נראה מפורש שאין דעתו וכוונתו אלא על סוף כליית הנפש ואחרית העונש ולזה התכלית והסוף מביא המשל לא על תחלת העונש ומקומו. סוף דבר אין לנטות ממה שכתב הרב הגדול בפי' דברי הרב ופוק חזי מלכותא דארעא מכין ועונשין ואחר כך הורגין והכל לפי חומר העון ודעהו:
==הלכות תשובה פרק ח הלכה ו==
==הלכות תשובה פרק ח הלכה ו==
'''שמא תקל בעיניך טובה זו ותדמה שאין שכר המצות והיות האדם שלם בדרכי האמת אלא להיותו אוכל ושותה מאכלות טובות ובועל צורות נאות ולובש בגדי שש ורקמה ושוכן באהלי שן ומשתמש בכלי כסף וזהב ודברים הדומים לאלו כמו שמדמין אלו הערביים הטפשים האוילים השטופים בזמה, אבל החכמים ובעלי דעה ידעו שכל הדברים האלו דברי הבאי והבל הם ואין בהם תועלת ואינה טובה גדולה אצלנו בעולם הזה אלא מפני שאנו בעלי גוף וגויה וכל הדברים האלו צרכי הגוף הם ואין הנפש מתאוה להם ומחמדתן אלא מפני צורך הגוף, כדי שימצא חפצו ויעמוד על בוריו, ובזמן שאין שם גוף נמצאו כל הדברים האלו בטלים, הטובה הגדולה שתהיה בה הנפש בעולם הבא אין שום דרך בעולם הזה להשיגה ולידע אותה, שאין אנו יודעים בעולם הזה אלא טובת הגוף ולה אנו מתאוין אבל אותה הטובה גדולה עד מאד ואין לה ערך בטובות העולם הזה אלא דרך משל אבל בדרך האמת שנערוך טובת הנפש בעולם הבא בטובות הגוף בעולם הזה במאכל ובמשתה אינו כן, אלא אותה הטובה גדולה עד אין חקר ואין לה ערך ודמיון, הוא שאמר דוד מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'.'''
===אור הישר===
[ו] אין אנו יודעים בעוה"ז אלא טובת הגוף וכו' אבל אותה הטובה גדולה עד מאד ואין לה ערך בטובות העוה"ז וכו'. הנה בע"ז ס"ה ע"א אמרינן דהוו קיימן קמיה דבר שישך זונות ערומות ושאל לרבא אית לכו כהאי גוונא לעלמא דאתי ורבא השיבו דידן עדיפא טפי מהאי ושאל טפי מהאי מי הוה וא"ל אתון איכא עלייכו אימתא דמלכותא וכו', וקאמר התם דרב פפי אמר דאיבעי ליה לרבא למימר מהאי קרא בנות מלכים ביקרותיך וגו' ורב נחמן בר יצחק אמר איבעי ליה למימרא מקרא דעין לא ראתה אלקים זולתך וגו' עיין שם, והנה לפי מש"כ הרמב"ם הכא, היתה שאלת בר שישך כיאות לבעלי הגוף, ותשובת ר"נ בר יצחק כמש"כ הכא דתקות ישראל לעלמא דאתי היא לקרא דעין לא ראתה, אבל להקשות על רבא מדוע לא השיב ככה, בלתי מובן לא מגמרא ולא מסברא, דהא האי קרא לישראל נאמר המאמין בנבואת הנביאים, אכן מה תשובה היא זו לבן נכר הבלתי מאמין, ועוד הלא אין מוסרין דברי תורה לגוי שנאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום כדאמרינן בחגיגה י"ג ע"א, ולהכי שפיר השיב לו מהא דאימתא דמלכותא, דבמציאות כזו יש לו השגה ונתקיימה לעיניו, וצ"ע.
===ביאור חדש מספיק===
[ו] ואין לה ערך ודמיון. וז"ל רבי' בסו' פי' המשנה במלות קצרות, אמנם האמת כי כמו שאין שווי בין הנחקר לאשר אינו נחקר, כן אין שווי בין אלו המעדנים אשר אצלינו, ואותם התענוגים, ע"כ:
===בני בנימין===
[ו] אלו הערביים הטיפשים. בקדושין מ"ט ב':
===מוסר השכל לשון הזהב===
[ו] אין שום דרך בעה"ז להשיגה וכו'. דזה לשון רבינו בפירושו (סנהדרין פ' חלק) הוי יודע כי כמו שלא ישיג הסומא עין הצבעים ואין החרש משיג שמע הקולות כן לא ישיגו הגופות התענוגים הנפשות וכמו שהדגים אינ' יודעים יסוד האש לפי שהיותם בסוד המים שהם הפכי כן אינו נודע בזה העולם הגופני תענוג העולם הרוחני באל אין אצלנו בשום פנים תענוג זו זולתי תענוג הגוף בלבד והשגת החושי מן המאכל והמשתה וכל מה שזולתו אלה הוא אצלנו בלי מצוי ואין אנו מכירין אותו ולא נשיג אותו בתחלת המחשבה אלא אחר הבנת השכל וראוי להיות כן לפי שאנחנו בעול הגופני ולפיכך אין אנו משיגים אלא תענוגים הגרועי' הנפסקים אבל התענוגים הנפשיי' הם תמידי' עומדים לעד אינם נפסקי' ואין ביניהם ובין אלו התענוגים יחס ולא קורבה בשום פנים ואין ראו אצלנו בעלי התורה ולא אצל האלהיים מן הפילוסופים שנאמר שהמלאכים והכוכבים והגלגלים אין להם תענוג אבל באמת שיש להם תענוג גדול במה שהם יודעים ומשיגים באמיתת ה"ית ובזה הם בתענוג תמידי שאינו נפסק ואין תענוג גופני אצלם ואינם משיגים אותו לפי שאין להם חושים כמונו שישיגו בהם מה שאנו משיגים אותו וכמו כן אנחנו כשיזדכך ממנו מי שיזדכך ויעלה לאותו מעלה אחר מותו אינו משיג התענוגים הגופנים ואינו רוצה בהם כמו שאנחנו היום משבחין ומנשאין תענוגי הגוף ולא תענוגי הנפש. וכשתתבונן בענין שני אלה התענוגים תמצא פחיתות האחת ומעלה השני' ואפי' בעולם הזה וזה כי אתה מוצא רוב בני האדם כולם מיגעים נפשותיהם וגופותיהם בעמל ויגיעה שאין למעלה מהם כדי שיגיע לו מעלה וכבוד ושינשאוהו בני אדם והנאה זו אינה הנאת מאכל ומשתה והרבה בני אדם מתרחקים מן הגדול שבתענוגי הגוף מיראתו שישיגהו מזה חרפ' בשת מבני אדם או לפי שהוא מבקש שיהא לו שם טוב אם ענינו כן בעולם הזה הגופני כ"ש לעולם הרוחני הוא העולם הבא שנפשותינו משכילות שם מידיעת הבורא יתברך כמו שמשכילות הגופניות העליונים או יותר ואותו תענוג לא יחלק לחלקים ולא יסופר ולא ימצא משל למשול בו אותו התענוג אלא כמו שאמר הנביא ע"ה כשנפלאו בעיניו גדולת הטוב ההוא ומעלתו אמר (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך:
===קרית מלך===
[ו] הערביים כו' השטופים בזמה, קדושין מ"ט ב' י' קבין זנות כו' (בני בנימין).
הוא שאמר דוד מה רב טובך כו', עי' ברכות ל"ד ב' עין לא ראתה כו'.
ואין בהם תוחלת ואינה טובה כצ"ל (רד"ש).
===שארית נתן===
[ו] הערביים הטפשים. בקוראן שלהם.
ואין הנפש מתאוה להם. זה האמת על שורש התאוות.
==הלכות תשובה פרק ח הלכה ז==
==הלכות תשובה פרק ח הלכה ז==
'''וכמה כמה (כ' קמוצה) דוד והתאוה לחיי העולם הבא שנאמר לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים, כבר הודיעונו החכמים הראשונים שטובת העולם הבא אין כח באדם להשיגה על בוריה ואין יודע גדלה ויפיה ועצמה אלא הקדוש ברוך הוא לבדו, ושכל הטובות שמתנבאים בהם הנביאים לישראל אינן אלא לדברים שבגוף שנהנין בהן ישראל לימות המשיח בזמן שתשוב הממשלה לישראל אבל טובת חיי העולם הבא אין לה ערך ודמיון ולא דמוה הנביאים כדי שלא יפחתו אותה בדמיון, הוא שישעיהו אמר עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו, כלומר הטובה שלא ראתה אותה עין נביא ולא ראה אותה אלא אלהים, עשה אותה האלהים לאדם שמחכה לו, אמרו חכמים כל הנביאים כולן לא ניבאו אלא לימות המשיח אבל העולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתך.'''
===הגהות מיימוניות===
[ד] במה אשה פרק חלק ופ' אין עומדין א"ר חייא בר אבא אר"י כו', עכ"ל:
===כסף משנה===
[ז] אמרו חכמים כל הנביאים וכו'. מימרא דרבי חייא בר אבא פרק במה אשה יוצאה (שבת ס"ג.) ודע דמשמע התם דהא דרבי חייא בר אבא פליגא אדשמואל דאמר אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד, ורבינו כתב כאן הא דרבי חייא בר אבא ובפרק שאחר זה וגם בפרק י"ב מהלכות מלכים כתב לדשמואל וצ"ע:
===לחם משנה===
[ז] אמרו חכמים כל הנביאים כולן וכו'. יש כאן תימה דפרק חלק (דף צ"ט א) אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים כלן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל עוה"ב עין לא ראתה אלהים זולתך. ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד וכן הובא זה בברכות פרק אין עומדין (דף ל"ד ב) ועוד בפרק חלק (דף צ"א ב) אמרו רב חסדא רמי כתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה וכו' וכתיב והיה אור וכו' לא קשיא כאן לעולם הזה כאן לימות המשיח +גרסתינו כאן לימות המשיח כאן לעולם הבא ונראה שגירסא אחרת נזדמנה למחבר בתרוייהו+ ולשמואל דאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח וכו' מאי איכא למימר אידי ואידי וכו' וכן הובא זה בפסחים פרק אלו דברים (דף ס"ח א) אם כן משמע ודאי מכל האי דפליגי מאן דאמר כל הנביאים לא נבאו וכו' למ"ד אין בין העולם הזה וכו' דלמ"ד אין בין העולם הזה וכו' משמע שסובר דהנביאים נתנבאו לעולם הבא וא"כ איך פסק רבינו כתרתי כאן פסק כמ"ד כל הנביאים וכו' ובסוף פרק תשיעי כתב וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד כו' וכן בהלכות מלכים בסופו בפרק י"ב אל יעלה על לב שבימות המשיח וכו' ואמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד. ועוד קשה דבשבת פרק במה אשה אמרו (בדף ס"ג א) במשנה לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת וכו' ואם יצא חייב חטאת ר' אליעזר אומר תכשיטין הן לו וחכ"א אינו אלא לגנאי שנאמר וכתתו חרבותם וכו'. ובגמרא אמרו שם לר' אליעזר דאמר דתכשיטין הן למה הן בטילין לימות המשיח ואמרו בגמרא דהיינו דלא כשמואל דאמר אין בין העוה"ז לימות המשיח וכו' והוא כמאן דאמר כל הנביאים לא נתנבאו וכו' ואיכא דאמר שם דר' אליעזר אתי כשמואל אבל רבנן דאמרי בטלין על כרחין אתו דלא כשמואל וא"כ רבינו שפסק בהלכות שבת פרק י"ט כחכמים איך פסק כשמואל דאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח וכו'. ונראה דרבינו ודאי פסק דלא כשמואל מטעמא דפרישית דאתי דלא כרבנן אלא שהוא מפרש שמי שאמר כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח וכו' סובר שכל הדברים המחודשים שיהיו בעולם כלומר שאין בהם הפך מנהג העולם כמו ביטול החרבות והרמחים שאין זה הפך הטבע אבל שאר הנבואות הדומות לזה הם לימות המשיח, אבל שמואל סובר שאין שום חדוש כלל הפך מנהג העולם ולא במנהג העולם ואפילו עניות ועשירות דהוי מנהג העולם דהא שמואל מקרא דלא יחדל אביון מייתי ראיה משמע דאית ליה דבימות המשיח איכא עניות ואף על גב דאם לא היה עניות אין זה הפך הטבע אלא מפני שהוא שלא כמנהג ובימות המשיח אין שום חידוש כלל כי אם שעבוד מלכיות בלבד. ואמר רבינו ז"ל שהפרשה שנאמרה בישעיה וגר זאב עם כבש וגו' הכל הוא דרך משל והביא ראיה לדבר זה בהלכות מלכים תדע לך שמוכרח אתה לומר כן שאם לא תאמר אלא שיהיה כפשטה אם כן תקשה לך למ"ד אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד לא מצי מכחיש דהאי פרשה לא איירי במשיח דהא בהדיא קאמר קרא ויצא חוטר מגזע ישי וכו' ואפילו שאומר שכל שאר הנבואות לעוה"ב זו ודאי אינו יכול להכחיש שיהיה במשיח ואם מפרש כפשטה איך קאמר אין בין העוה"ז אלא שעבוד מלכיות בלבד הא איכא כל הני האמורות שם בפרשה אלא ודאי שהיה משל ושמואל דריש לענין שעבוד מלכיות כמו שפירשה רבינו ז"ל שר"ל זאב אלו עכו"ם וכבש הוא ישראל וכו'. ולהכי קאמר אין בין העוה"ז וכו' וא"כ כיון שמוכרח אתה לומר לדעת שמואל דאין פרשה זו כפשטה גם למ"ד כל הנביאים לא נתנבאו וכו' אין פרשה זו כפשטה דע"כ לא פליגי אלא שיחודשו דברים שהוא כמנהג העולם אבל הפך מנהג העולם לא וזו היתה כוונתו ג"כ בפ"ט אלא ששם בהלכות מלכים ביאר יותר, זה נ"ל ליישב דברי רבינו ז"ל שלא הביא דברי שמואל אלא כדמות ראיה אבל לא דס"ל כוותיה. אבל מ"מ קשה לזה סוגיא דפ' חלק דפריך על הא דאור הלבנה כאור החמה וגו' ולשמואל דאמר וכו' משמע דלר' חייא בר אבא ניחא ואי כדברי רבינו אפילו לדברי ר' חייא בר אבא נמי קשה דלא ישתנה דבר מטבעו ולהיות אור הלבנה כאור החמה ואור החמה שבעתים אין לך שינוי טבע גדול מזה. ובספר כסף משנה בסוף הלכות מלכים כתב הרב"י לתרץ השגת הראב"ד ז"ל על ההיא דבן כוזיבא הרגוהו וכו' דרבינו אזיל לטעמיה דפסק כשמואל דאמר אין בין העוה"ז וכו' גם זה קשה למה שכתבתי דפסק כר' חייא בר אבא דאין מקום לתירוץ ההשגה ההיא וצ"ע:
===אור שמח===
[ז] אין כח באדם להשיגה כו'.
מ"ר פרשה ל' (כ"ד) במשפטים (ש"ר) כו' שאלא שאין העולם יכול לשמוע מהו מתן שכרן של מצוות כו' יעו"ש.
===בארות המים===
[ז] אמרו חכמים כל הנביאים כולם לא ניבאו אלא לימות המשיח אבל העוה"ב עין לא ראתה אלהים וכו'. מימרא דר' (חמא) [חייא] בר אבא בפ' במה אשה יוצאה וכתב מרן כ"מ ז"ל ודע דמשמע התם דהא דר' חייא בר אבא פליג אדשמואל דאמר אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות ורבינו כתב כאן הא דרבי חייא בר אבא ובפרק שאחר זה ובפרק י"ב מהל' מלכים פסק לדשמואל וצ"ע עכ"ל.
ותמהני מהא דהניחה בצ"ע מאחר דכתב רבינו בפרק חלק בפירוש המשנה דדור המבול אין להם חלק לעוה"ב וז"ל כבר זכרתי לך פעמים רבות שכל מחלוקת שיהיה בין החכמים שאינו בא לידי מעשה אלא שהוא אמונת דבר בלבד אין צד לפסוק הלכה כאחד מהם וכו' יעו"ש א"כ אוף הכא נמי כתב כאן סברת ר' חייא בר אבא ובלשון אמרו חכמים לפי שכאן מיירי לענין עוה"ב איך שיהיו הנפשות דרך הנאתן ואין לנו ערך בטובת העוה"ב ואין שום דרך להשיגה בעוה"ז ולידע אותה לכך (הא) [כתב] דאמרו חכמים דאפילו נאמר דכל הנביאים נתנבאו לימות המשיח מ"מ טובת עוה"ב עין לא ראתה שאפי' עין נביא לא ראתה ובפרק שאחר זה דמיירי לענין טובת עוה"ז דהיינו לימות המשיח שיבא במהרה בימינו דעולם כמנהגו הולך ומייתי הא דשמואל וכתב אמרו חכמים אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד כלומר שאל ידמה אדם שטובת עוה"ב יבא בימות המשיח אינו כן שימות המשיח לחוד וטובת עוה"ב לחוד שטובות ימות המשיח שיתנבאו הנביאים יהיה מה שיהיה אבל טובות העוה"ב עין לא ראתה שאפילו עין נביא לא ראתה ונפרדים הם אלו מאלו כרחוק מזרח ממערב ובהא כו"ע מודו שנפרדים אך דבימות [המשיח] הם חלוקים ואפילו לשמואל דאמר דלא הוי השינוי לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות לא הוי דוקא שעבוד מלכיות כמ"ש התוס' בפ' במה אשה וז"ל אלא שעבוד מלכיות לאו דוקא דהא הוייה נמי לימות המשיח בית המקדדש וירושלים וכו' וכיון דלא הוי דוקא שעבוד מלכיות לשמואל א"כ שאר הנבואות נמי שנתנבאו הנביאים או קצתם או כלם יתקיימו נמי לימות המשיח.
וכן ביאר רבינו בסוף הל' מלכים וכתב אל יעלה על הלב שבימות המשיח בטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שום חידוש במעשה בראשית וכו' וכתב בסוף הפרק וז"ל ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ולא תחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויים כעפר ולא כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד ולפיכך יהיו חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנא' כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים עכ"ל הרי אפילו באותו פרק ובאותו מקום שכתב סברת שמואל וכתב אמרו חכמים אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד אפ"ה כתב שם כמה דברים מדברי הנבואות שלא יהיה שם באותו הזמן לא רעב וכו' והטובה תהיה מושפעת וכל המעדנים יהיו מצויים כעפר וכו' וכן ג"כ ומלאה הארץ דעה את ה' והן הם דברי הנביאים הרי משמע דס"ל דמ"ש שמואל אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד לא הוי דוקא כמ"ש התוס' אלא כל עיקר דברי רבינו כאן הוא להבדיל בין טובות עוה"ב לטובות עוה"ז דהיינו לימות המשיח שיבא במהרה בימינו ובהא כו"ע מודו כמ"ש ולכך כתב סברות הללו בלשון אמרו חכמים וכבר כתבתי שבמקומות רבים הרחיב רבינו בביאור זה ועיין בפי' המשנה דפ' חלק הכל ביאר היטב שם.
והר"ב כ"מ ז"ל כתב שם בהל' מלכים פי"א וז"ל הפרק הזה ושאחריו אמונות טובות בביאת משיחנו ואין לי לפרש בהם דבר וכו' אך מאי דנפקא לן לענין דינא במאי דאמרו בפרק במה אשה יוצאה לענין שבת דלא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת דר' אליעזר סבר דתכשיטין הם לו ויצא וחכמים אומרים אינן אלא לגנאי ובגמרא אמרו דשמואל לא אתיא כחכמים כמו שמוכח שם בגמרא ובהא דנפקא לן לענין דינא דבהא הוי ליה סברת ר' חייא בר אבא כחכמים פסק כוותיה ולא כשמואל בהל' שבת יעו"ש ועיין במ"ש הר"ב לחם משנה ז"ל.
===ביאור חדש מספיק===
[ז] אמרו חכמים כל הנביאים וכו'. מימרא דר"ח בר אבא א"ר יוחנן בברכות ד' ל"ד ב':
===בן אריה===
[ז] כסף משנה: אמרו חכמים כו' וצ"ע. [ע' ביאור הגר"א ז"ל על ספרא דצניעותא פ"א דף יו"ד ד"ה מלך השמיני הדר כו' שכתב שם ששניהם יהיו אמת ע"ש ועפ"ז יש לתרץ גם דברי הרמב"ם]:
===בן ידיד===
[ז] אמרו חכמים כל הנביאים כולן לא ניבאו אלא לימות המשיח וכו'. עיין קושית מרן והר"ב לח"מ ז"ל. ואני אקשה לשמואל כל הנביאים לאיזה זמן נתנבאו אי לעוה"ב וכי בעוה"ב גוים מי איכא וצאן ובקר דכתיב ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' וכתיב וכתתו חרבותם וגו' ומי איכא אז מעשה ידי אדם הא עוה"ב אין בו לא אכילה וכו'. ועוד הא איכא כמה נבואות שמורה בהדיא דאיירי לימות המשיח ועיין בישעיה סי' י"א ורבים ככה. ועיין בחידושי אגדות בפ' במה אשה ודבריו תמוהים. והנראה לענ"ד הוא דודאי שמואל מודה דהוו כל הנבואות לימות המשיח אך ס"ל דהוו משל ופליג אדר' חייא דס"ל דברים כפשטן. וה"ק שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות דיהיו ישראל יושבים לבטח עם האומות העולם ואין [בין] לאו דוקא וכמ"ש התוס' ודבר שהוא בטבע העולם יהיה ודאי וכל השאר חוץ מן הטבע אינו אלא משל ולא כפשוטו כמ"ש רבינו כאן ובפי"ב מהל' מלכים ובפירוש המשניות בפ' חלק והשתא שפיר הביא רבינו מימרת ר' חייא בר אבא דגם שמואל מודה בה והביא גם לדשמואל שהיא כהלכתא ולבאר מה הוא שיהיה לימות המשיח ולק"מ וסהדי במרומים דמסברא קיימתיהו ושוב מצאתי כן בס' מעשה רוקח ויעלוז לבי ועיין מה שהאריך הרב גופי הלכות דף י' סי' ל"ה ועיין מ"ש בדרוש פרשת תצוה.
===בני בנימין===
וכמה הי' דוד מתאוה וכו'. ברכות ד' א':
[ז] וכמה כמה דוד והתאוה לחיי עוה"ב. ברכות ד' א':
===זיו משנה===
[ז] אמרו חכמים כל הנביאים כולן לא נבאו אלא לימות המשיח אבל עוה"ב הוא עין לא ראתה. עיין כ"מ שהקשה דבפ' במה אשה דף ס"ג משמע דשמואל ור' חייא בר אבא פליגי אהדדי ואיך כתב רבינו דברי שניהם, כאן דברי רחב"א ובסוף פ' שאחר זה דברי שמואל דאין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד.
ונראה לענ"ד דלא קשה מידי דשם בפ' במה אשה משמע להדיא דלא פליג ר' חייא בר אבא אדשמואל אלא בזה שאמר שמואל שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, דמשמע להדיא דלשמואל לא יתקיימו עוד נחמות הנביאים בימות המשיח וע"ז הוא דפליג עליו ואמר כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל במה שבא שמואל לשלול רוחניות עוה"ב בימות המשיח ע"ז לא פליג כלל, אלא אדרבא הרי גם הוא אמר דרק נחמות הנביאים יתקיימו בימות המשיח שהוא טובות גשמיות אבל לא רוחניות שהם הם עין לא ראתה ואמר שלא יתקיים עין לא ראתה אלא בעוה"ב, וא"כ רבינו בסוף פ' שאחר זה הרי אמר מפורש לשון זה של שמואל אלא רק לענין רוחניות עוה"ב שלא יהיה בימות המשיח, וזה הוא גם לרחב"א ולכן פסק כרחב"א בכל דבריו, אלא דס"ל לרבינו דכיון דריש דברי שמואל לענין שלילת הרוחניות בימות המשיח ס"ל לרחב"א כוותיה א"כ הוא הדין לענין שלילת כל שינוי במעשה בראשית בעניני הטבע ס"ל כוותיה ולא פליג עליו אלא לענין ריבוי הטובה שיהיה אז בדרך הטבע שכן הוא גם כל נחמות הנביאים רק ריבוי הטובה בדרך הטבע לבד, ולא כשמואל שבא לשלול גם ריבוי בדרך הטבע, וזה כתב רבינו בהל' מלכים פ' י"ב עיין שם, ולזה פסק רבינו ג"כ כרב דאמר העוה"ב אין בה לא אכילה ולא שתיה וכו', שהוא עין לא ראתה שכל עניני רוחניות תהיה רק בעוה"ב וכי אז לא יהיה שום גשמיות מנחמות הנביאים דלא כשמואל בזה דלדידיה על כרחך לא יתקיימו נחמות הנביאים כי אם בעוה"ב, ואתי שפיר כל פסקי רבינו להדדי, ועיין בלח"מ שדחק הרבה בזה ולענ"ד נראה כמ"ש והוא נכון ברויחא בפשיטות בסייעתא דשמיא ודו"ק.
===מעשה רקח===
[ז] ושכל הטובות שמתנבאים בהם הנביאים לישראל וכו' אמרו חכמים כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל העוה"ב וכו'. מרן ז"ל הקשה על רבינו דכאן פסק כרבי חייא בר אבא דקאמר הכי בש"ס פ' במה אשה ופ' חלק ופליג אשמואל דקאמר אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד ופסקו רבינו לקמן סוף פ' ט' ובפ' י"ב מהלכות מלכים פסק גם כן כשמואל להדיא והניחו בצ"ע וראיתי להרב לח"מ שהקשה עוד על רבינו ממ"ש בהלכות שבת פי"ט כחכמים דס"ל דאלה ורומח וכיוצא מכלי זיין היוצא בהם בשבת חייב ורבנן הוו דלא כשמואל כדאיתא התם דף ס"ג ואיך פסק רבינו כשמואל דאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד וכתב הוא ז"ל דרבינו כוונתו לפסוק כר' חייא בר אבא וההיא דפ"ט הביאו אגב כדמות ראיה ולא דס"ל כוותיה וע"ז הקשה ממ"ש פרק חלק וממ"ש מרן ז"ל בהלכות מלכים וכאן בפ"ט דרבינו פסק כההיא דשמואל והניחו בצ"ע.
ואפשר דרבינו אין הכי נמי דפסק כשמואל כדמשמע להדיא ממ"ש פי"ב מהלכות מלכים וכמ"ש מרן ז"ל שם וס"ל דפלוגתייהו היינו אם אותם הנבואות הם ממש או דרך חידה ומשל ולשמואל אה"נ דהם לימות המשיח אמנם אינם כפשוטם אלא דרך משל וחידה ולפיכך קאמר שמואל אין בין וכו' אלא שעבוד מלכיות כלומר והדומה לזה שאין בו שינוי טבע ממעשה בראשית וכן פסק רבינו פי"א ופי"ב מהלכות מלכים ולפ"ז מ"ש כאן שכל הטובות והנבואות וכו' כוונתו בדרך משל וחידה וסמך אמ"ש בהלכות מלכים ששם ביאר שהעולם כמנהגו הולך ולא ישתנה מעשה בראשית וכו' יעו"ש אלא דקשה ממ"ש פרק חלק רב חסדא רמי כתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות וכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים לא קשיא כאן לימות המשיח כאן לעולם הבא ולשמואל דאמר אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד לא קשיא כאן במחנה צדיקים כאן במחנה שכינה ולפ"ז הו"ל לשנויי כאן לימות המשיח כאן לעולם הבא אלא ודאי משמע דס"ל דהנבואות הם לעולם הבא דוקא ולזה י"ל דכיון דהוו קראי דסתרי אהדדי על כרחך צריך לאוקומינהו הכי דלימות המשיח אין שום חילוק דכי מלאה הארץ דעה את ה' כתיב כמ"ש רבינו שם ולא שייך מחנה שכינה ולא מצי למימר נמי כאן לימות המשיח כאן לעולם הבא דאיהו ס"ל דלימות המשיח הם דרך חידה ומשל דוקא ובעי לתרוצי השני פסוקים שיהיו שוים במציאותם ולא ליקשו אהדדי.
ואכתי איכא למידק דשמואל פ' במה אשה יליף לה מדכתיב כי לא יחדל אביון מקרב הארץ ולפי מ"ש רבינו סוף פי"ב מהלכות מלכים דבאותו זמן לא יהיה רעב וכו' וכל המעדנים מצוים כעפר וכו' משמע דס"ל דלא יהיה עניות באותו זמן כלל ויש ליישב בדוחק. ומה שפסק כרבנן פי"ט מהלכות שבת אם נאמר דפסק כלישנא קמא לא קשיא דליכא למשמע מידי דהא אף לר' אליעזר דמודה דהם בטלים לעתיד לבא ס"ל דהם תכשיט לענין שבת א"כ לשמואל דאינם בטלים ליכא למילף אם הם תכשיט לענין שבת או לא ואף אי פסק כאיכא דאמרי י"ל דלענין דינא פסק להחמיר כיון דאיכא ת"ק דקאי כרבנן משא"כ לענין מציאות ימות המשיח דלא נפקא לן לענין דינא מידי בהא ס"ל כשמואל ועיין להרב לח"מ והרב כנה"ג פ"ח דע"ז:
===מרכבת המשנה (אלפנדרי)===
[ז] בכ"מ. וצ"ע. נ"ב עיין בלח"מ, ובס' ישרש יעקב דף כ"ג ע"א ובס' גופי הלכות דף י' ע"א, הרדב"ז ז"ל בחדשות ח"ב בתשובותיו סי' תתל"ב.
===מרכבת המשנה (חעלמא)===
[ז] עין לא ראתה. עיין כ"מ ולח"מ שהניחו בצ"ע והנכון דודאי הש"ס מפרש מלתא דשמואל כפשוטו דכל הנבואות רק לעוה"ב ואין כל חדש לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות ורבנו פסק כרבי חייא בר אבא דכל הטובות מה שניבאו הנביאים הן לימות המשיח נוסף על שעבוד מלכיות. והא דנקיט רבנו פ"ט ה"ב לישנא דשמואל כוונתו לאפוקי שכר רוחני לימות המשיח אבל בודאי שיהיו שארי טובות לימות המשיח נוסף על שעבוד מלכיות וכמו שביאר רבנו כאן בהדיא ואף רחב"א מודה שכל טובות ימות המשיח ענייני עוה"ז שימצאו מרגוע לעסוק בתורה ותכלית המקווה שכר רוחני לעוה"ב דעין לא ראתה. ומ"מ סובר רבנו דמודה רחב"א דהפסוקים וגר זאב עם כבש הן משל כמ"ש רבנו סוף הל' מלכים דלא ישתנה דבר מטבעו כמ"ש הלח"מ. ולק"מ מסוגיא דפ' חלק לפי גי' דידן כאן לימות המשיח כאן לעוה"ב כמ"ש המגיה לח"מ ואף על גב דרחב"א אמר דלא ניבאו לעוה"ב אין למדין מן הכללות דהא והיה אור החמה מוקמינן רחב"א לעוה"ב אלא דה"ק רוב הנבואות לימות המשיח ועיקר הכוונה דטובת עולם הבא הרוחני עין לא ראתה אפי' נביא. [וכן וחפרה הלבנה מודה רחב"א דהוא דרך משל] כמ"ש.
===משנה כסף===
[ז] וכמה כמה דוד והתאוה לחיי העו"הב כו' עד אבל העוה"ב עין לא ראתה אלהים זולתך. וכתב מרן שרבינו פליג דידיה אדידיה מהכא לפרק תשיעי ולפרק אחרון מה' מלכים וצ"ע ע"כ. וגם הרב בעל לח"מ הגדיל להקשות תראנו משם קושייתו וישיבו.
ואני הדל באלפי אמינא הנה בגמ' פ' אין עומדין א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתך ופליגי דשמואל דאמר שמואל אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ כו' ואומר דהנה לכאור' נר' דשמואל דס"ל דאין בין העה"ז לימות המשיח נר' דנבואת הנביאים היתה לעוה"ב וכמ"ש מרן בעל לח"מ ז"ל אך אומר דאי הכי הוא שמואל מי מצי מכחיש קרא דעין לא ראתה שנדרש לעולם הבא ולא מצינו לשמואל שיסבור ששלטה עין נביא בטובות עולם [הבא] והגמרא לא אמר' דהוי פליגא דשמואל אלא ששמואל סובר שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד ורבי יוחנן סובר שיש שינויים אחרים אלא נר' דכ"ע ס"ל דכל הנביאים לא נבאו אלא לימות המשיח וגם שמואל הכי נמי ס"ל אלא שפליגי שר' חייא בשם ר' יוחנן ס"ל דנבואת הנביאים לימות המשיח הוי כפשטא ושמואל ס"ל דכל נבואת הנביאים בימו' המשיח אינו כפשט' אלא כולה משל וחידה להצלחת יש' לימו' המשיח וכמו שפי' רבינו שם בה' מלכים וזה משום דס"ל דאין בין הע"הז לימו' המשיח אלא שעבוד מלכיו' בלבד.
לפי זה יפה כתב רבינו כאן אבל טובת עה"ב אין לו ערך ודמיון כו' וזהו שישעיהו אומר עין לא ראתה אלהים זולתך. כלומר דלעולם לכ"ע פי' פסוק זה הוא שטובת העולם הבא אין לו ערך ודמיון ומשל ואי שמואל ס"ל שהנביאים נתנבאו לעה"ב היל"ל ופליג' דשמואל דאמ' דהנביאים ניבאו לעה"ב ושמואל היל"ל כל הנביאים לא נתנבאו לעה"ב אבל בעה"ז אין שם שינוי אלא שעבו' מלכיות בלבד וא"כ לפי זה כולם סוברים דהנביאים ניבאו לימו' המשיח בלבד ומ"מ הוי פליגא דשמואל דאיהו ס"ל כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. ולמה שהקשה הרב לח"מ דרבינו פסק כחכמים דסייף וקשת וכיוצא דאין יוצאין בשבת והיינו דאינן נוי והואיל וכן היאך פסק כשמואל דאין בין הע"הז לימו' המשיח כו'.
ואומר וקודם אקדים סוגיית הגמ' דשבת לא יצא האיש כו' ואם יצא חייב חטאת ר"א תכשיטים הם לו וחכמים אינן אלא לגנאי שנאמר וכתתו חרבותם לאיתים כו' ובגמ' תניא א"ל לר"א וכי מאחר דתכשיטין הם לו מפני מה הן בטלין לע"ל א"ל מפני שאינן צריכין שנאמר לא ישא גוי אל גוי חרב והדר פריך ותהוי לנוי בעלמא אמר אביי מידי דהוה אשרגא בטיהרא ופליגא דשמואל דאמ' שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ מסייע ליה לר' חייא בר אבא דאמר כו' וא"ד אמרו לו לר"א וכי מאחר דתכשיטין הן לו מפני מה הן בטלין לימות המשיח א"ל אף לימות המשיח אינן בטלין היינו דשמואל ופליגא דר"ח בר אבא כו'. ופרש"י ז"ל ופליגא דשמואל הא דתני בטלין הן לימות המשיח פליגא דשמואל ע"כ ואיכא למידק דנר' לכאורה דשמואל ס"ל דאין בטלין לימות המשיח וק' וכי שמואל קרא קא מכחיש דכתיב וכתתו חרבותם לאיתים וגו' לא ישא גוי אל גוי חרב ועוד אמאי לא קאמר דמתני' נמי פליגא אדשמואל דקאמרי רבנן לא ישא גוי אל גוי חרב ור"א ס"ל הכי דבטלין לע"ל כדפי' בברייתא ומאי דקאמר ר"א דיוצאין בשבת מפני שהן נוי היינו עכשיו אבל לע"ל בטלין וא"כ אפי' לא"ד דקאמר דהברייתא מסייע ליה מ"מ מתני' פליגא וכן מ"ש ופליגא דר' חייא בר אבא מה בכך הא מתניתין הוי סייעתיה דר' חייא ופליגא דשמואל דרבנן סברי דבטלין לע"ל וכמו שאמרו שגנאי הן ואעפ"י שלפי זה דסובר הברייתא לר"א דאין בטלין לע"ל גם במתני' מ"ש דהן נוי היינו דס"ל דאף לע"ל אינן בטלין מ"מ רבנן פליגי אדשמואל וקיימי בשיטת ר' חייא ומה בכך שהברייתא פליגא אדר' חייא ומסייע לשמואל כיון דמתני' מסייע לר' חייא ופליג אדשמואל ועוד שמואל שביק רבנו ופוסק כר"א.
ועוד איכא למידק לא"ד דס"ל דאף לימות המשיח אינן בטלין סברת שרגא בטיהרא אן אזלא דהיכי מצינן למימר דלע"ל לא יבטלו וכי שרגא בטיהרא מאי מהניא. ונראה דלעולם שמואל ס"ל דאם לע"ל אינן צריכין דלא ישא גוי אל גוי חרב כתיב אך תהוי לנוי בעלמא. ולזה הברייתא דס"ל דבטלין לגמריה הוי פליגא דשמואל דקאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ כו' וה"ה דמתני' פליגא ליה כיון שמצינו לר"א עצמו דס"ל דבטלין לע"ל לגמרי ומכ"ש רבנן דפליגי וא"כ עדיף לה לגמרא למיפרך דשמואל הוי דלא כמאן דכיון דברייתא לא הוי כשמואל ה"ה מתניתין דלא כשמואל אך מסייע ליה לר' חייא בר אבא מתני' וברייתא.
ולמה שהקשינו בא"ד דס"ל לר"א דאינן בטלין לע"ל דשרגא בטיהר' מאי מהניא י"ל דהאי טעמא דקאמר אביי היינו למאי דפריך ותהוי לנוי בעלמא שרגא בטיהרא דהיינו למאי דס"ל דבטלין לע"ל לגמרי ומשום דכל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח ונבואתם היא שיבטלו הן לגמרי משום דאז באותו זמן יש כמה שינויים מסדר העולם ואם כן שרגא בטיהרא מאי מהניא אך לאיכא דאמרי דס"ל דאף הן אינם בטלים לע"ל וס"ל דלע"ל לא יש שינוי מסדר העולם ומטבעו כלל אלא שעבוד מלכיו' בלבד א"כ אף הן לא יבטלו והיינו דיהיו לנוי בעלמא דוקא דלמלחמה אינן צריכין כיון שלא יש שם שיעבוד מלכיות אמנם לנוי יהיו וא"כ אינן בטלין וא"כ רבנן הכי ס"ל נמי דאין שם לע"ל שינוי מטבע העולם אלא השינוי שיהיה מן העולם הזה היינו שיעבוד מלכיות בלבד ומאי דס"ל דבטלין הסייף וקשת היינו משום דאין שם מלחמה ולנוי נמי לא יהיו דאינהו ס"ל דהשתא נמי אינן נוי וכלומר כיון דלע"ל לא יהיו צריכין מאי נוי איהו דהא אינהו לכלי מלחמה הוקצו וכיון שאין שם מלחמה מאי נוי איכא וא"כ כיון שאינהו בעצמן לית בהו משום נוי גם עתה אפי' שהוא זמן מלחמה בלא עת מלחמה ליכא נוי והיוצא בהן בשבת חייב חטאת אבל ר"א דס"ל דלע"ל אפי' שאינו זמן מלחמה מ"מ אינן בטלים ותהוו לנוי בעלמא גם עתה אפי' בלא עת מלחמה נוי בעלמא ותכשיט הן ופטור היוצא בהן בשבת.
ולפי זה חכמים נמי ס"ל דאין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות וא"כ ברייתא אתייא כשמואל ופליגא אדר' חייא וא"כ שמואל ס"ל אפי' כרבנן דאין בין העולם כו' אלא שיעבוד מלכיות בלבד ואין כאן שינוי אחר אמנם החרב והקשת אינן תכשיט לע"ל אף שאין בטלי' לע"ל לר"א דכיון דלא צריכי תו אז בימות המשיח לאו תכשיט נינהו. וא"ת היאך יבא שמואל דהא הגמ' קאמר לא"ד דאין בטלי' מסייע לשמואל משמע דרבנן דס"ל דבטלי' לא אתייא כשמואל י"ל דה"ק ברישא דהיינו אומרים דכ"ע ס"ל דבטילי' לע"ל ומשום דאז יהיה שינויים גדולים כגון וגר זאב עם כבש א"כ הסייף וכיוצא אינן צריכי' אפי' לנוי בעלמא וכיון שכן לא אתו כ"ע כשמואל דאין בין כו' אבל לא"ד דס"ל דאין בטלי' לע"ל לר"א והיינו מנוי בעלמא דתכשיט לית לן למימר דהוו כיון דאין צריכי' אז באותו זמן א"כ מסייע ליה לשמואל הא דאין בין כו' כיון דאין בטלי' מנוי בעלמא אך מ"מ כיון דאינם תכשיט ממש אין זה מותר לצאת בשבת דאי הוה תכשיט אמאי קאמר קרא וכתתו חרבותם ור"א ס"ל דאה"נ דאז אינם תכשיט אלא נוי בעלמא אך עתה נוי ותכשיט נינהו ויוצאין בהן בשבת ולדעת רבנן יאמר חגור חרבך על ירך בור הודך והדרך היינו כמ"ש בילק' ישן על פ' ואשר חרב גאותך דהיינו אותו זיין שניתן ליש' בסיני וניטל בסיני שיחזור לישראל היינו חרבך בכינוי והיינו נמי הודך והדרך כלומר אותו חרב שלך הוא הוד והדר כמו שהיה הודך והדרך מקדם זה החרב תחגור.
===קרית מלך===
[ז] וכמה כמה דוד כו' לולי האמנתי כו', ברכות ד' א' איני יודע אם יש לי כו' (בני בנימין).
אין כח באדם להשיגה על בורי' כו', שמות רבה ספ"ל אין העולם יכול לשמוע מהו מתן שכרן של מצות (או"ש).
==הלכות תשובה פרק ח הלכה ח==
==הלכות תשובה פרק ח הלכה ח==
==הלכות נזירות פרק ד==
'''זה שקראו אותו חכמים העולם הבא לא מפני שאינו מצוי עתה וזה העולם אובד ואחר כך יבא אותו העולם, אין הדבר כן, אלא הרי הוא מצוי ועומד שנאמר אשר צפנת ליראיך פעלת וגו' ולא קראוהו עולם הבא אלא מפני שאותן החיים באין לו לאדם אחר חיי העולם הזה שאנו קיימים בו בגוף ונפש וזהו הנמצא לכל אדם בראשונה.'''
===השגת הראב"ד===
זה שקראו וכו'. א"א נראה כמכחיש שאין העולם חוזר לתהו ובהו והקב"ה מחדש עולמו ואמרו שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב ונמצא שהוא עולם חדש.+
===כסף משנה===
===כסף משנה===
[ח] זה שקראו אותם חכמים העוה"ב וכו':
כתב הראב"ד נראה כמכחיש וכו' וחד חרוב נמצא שהוא עולם חדש, עכ"ל. וכבר כתבתי שדעת רבינו שעוה"ב הוא עולם הבא אחר המות והקבלה שהקב"ה יחריב את עולמו בסוף שיתא אלפי שנים כמוזכר בפרק חלק גם רבינו לא יכחיש זה ואינו ענין למ"ש רבינו:
===באר אליעזר===
[ח] בכסף משנה. גם רבינו לא יכחיש זה וכו'. נ"ב עיין במורה ח"ב פרק כ"ח וכ"ט ונ"ל שנעלם מהכ"מ מה שכתב הרמב"ם שם:
===ביאור חדש מספיק===
[ח] זה שקראו אותו חכמים וכו'. בהשגו' כת' הר"א ז"ל א"א נרא' כמכחיש כו' וחד קרוב עכ"ל. וכת' ע"ז הכ"מ ואינו ענין למ"ש רבינו, זהו האמת ואינם שייכים בזה המקום שאינו בכאן שום דבר מזה בד"ר ז"ל. ובלבד זה אין דעת הראב"ד שוה, וגם מ"ש הכ"מ והקבלה שהקב"ה יחריב את עולמו כו' גם רבי' לא יכחיש זה, ע"כ. אני בעניי לא ידעתי מה זה, דעו וראו מ"ש רבי' בספרו ח"ב פר' כ"ט וז"ל סו' דבר העיון יחייב שלא יתחייב הפסד העולם בהכרח כו' ועוד כי אומרים שיתא אלפי הוי עלמא וחד חרוב, אינו העדר המציאות לגמרי ואמרו חד חרוב תורה על השאר הזמן וזה עוד מאמר יחיד והוא על צורה אחת כו'. ר"ל על צור' אח' שיהי' חרוב לא הפסד כללי ושובו לאין, ע"ש וירא' גדולות ונפלאות ועצת ה' היא תקום:
===בן ידיד===
[ח] זה שקראו אותו חכמים וכו' אין הדבר כן וכו'. עיין בס' מרכבת המשנה ומי שיעיין בס' מורה נבוכים ח"ב פ' כ"ט יראה בעיניו דרבינו ז"ל לא ס"ל הא דחד חרוב עי"ש באורך וק"ל.
===מעשה ניסים===
[ח] זה שקראו חכמים העוה"ב וכו'. עיין בהראב"ד ומרן ז"ל ומבואר מדברי רבינו שכתב ולא קראהו העוה"ב אלא מפני שאותן החיים באין לו לאדם אחר חיי עוה"ז שאנו קיימים בו בגוף ונפש ע"כ מבואר מדבריו שחיי העוה"ב הוא לנפשות ואינו לגופות ועל כרחך לומר שהוא גן עדן ואינו עולם התחיה שעולם התחיה הוא לגופות ואין בין העוה"ז לעולם התחיה רק שעבוד מלכיות כמ"ש רבינו בפי"ב מהל' מלכים יעו"ש וברור הוא שאין מדברי רבינו הללו הכחשה למאמרם שהעולם חוזר לתוהו ובהו ושית אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב כי אינו ענין לכאן וכמ"ש מרן.
אמנם רבינו ז"ל בספר מורה נבוכים ח"ב פרק כ"ז וכ"ח כתב שהעולם נצחי ואף על פי שחוייב חידושו העיון לא יחייב הפסדו וכתובים רבים באו בנצחיותו ומה שבא בהגדת הנביאים והחכמים על הפסדו הענין מבואר בו מאד כי הוא משל יעוין עליו הנה הוא ז"ל מכחיש מאמרם שית אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב וכן הכתובים המורים על מאמר זה לפי פשוטו ואמנם הוא מודה בזה שנאמר זה על דרך משל וגוזמא ובאמת אין כן דעת רז"ל רק שהאמת הוא שהעולם יפסד וכדברי הראב"ד וכמאמרם ז"ל הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר ואפילו גלגל חמה וכבר העמיק הרחיב הדרוש בזה הענין מחצב הדעת הלא הוא הרשב"א זלה"ה בתשובתו הרמת'ה ומחכימת פתי סי' ט' ומשם תצא השגה על דברי המורה עיין שם באורך.
===מרכבת המשנה (אלפנדרי)===
[ח] זה שקראו אותו חכמים העולם הבא וכו'. נ"ב והשיג עליו הראב"ד א"א נראה כמכחיש וכו' כוונת הראב"ד ז"ל להשיג על רבינו ז"ל דאיך כתב לא מפני שאינו מצוי עתה וזה העולם אובד ואח"כ יבוא אותו העולם דמשמע דעולם הזה אינו אובד והא ליתא דהא אמרו שיתא אלפי שנה הוי עלמא וחד חרוב אלמא דעוה"ז אובד ואם כך הוא כוונתו אין קושיא על רבינו ז"ל דכוונת רבינו ז"ל לומר דמדקראוהו עוה"ב משמע שאינו מצוי עתה וזה העולם אובד ואחר כך יבוא אותו העולם כלומר שאותו עולם אינו מצוי עתה ולפיכך קראוהו עוה"ב לומר שכשיאבד העוה"ז יבוא אותו העולם לכן כתב שאינו כן שלעולם (ש)עוה"ב מצוי עתה וכשיאבד עולם זה יבוא אותו עולם וקראוהו עוה"ב מפני שאותם חיים באין לו לאדם וכו' כן נ"ל.
===מרכבת המשנה (חעלמא)===
[ח] זה שקראו. עיין השגות ותמהני דאטו הצדיקים אין להם חלק לעוה"ב טרם כלות שית אלפי ועיין כ"מ.
===עבודת המלך===
[ח] זה שקראו אותו חכמים העוה"ב וכו'. ורבנו במורה ח"ב פכ"ז הביא המאמר ופירשו עי"ש היטב שאין הכוונה לשלול אפשרות ההפסד אלא חיובו ותלוי ברצון ה' עי"ש היטב.
===קרית מלך===
[ח] הרי הוא מצוי ועומד, ספר הבהיר אות ק"ס עולם הבא שכבר בא מששת ימי בראשית (הר"ר מרגלית נ"י).
בראב"ד והקב"ה מחדש עולמו, סנהדרין צ"ז ב' אותן שנים כו'.
שם ואמרו שיתא אלפי' כו', ר"ה ל"ד א'.
==הלכות נזירות פרק ד הלכה יא==
'''האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא בו, אם בחול נדר הרי זה אסור לעולם, ואם בשבת או ביום טוב נדר אותה שבת או אותו יום טוב מותר, מכאן ואילך אסור לעולם, שהדבר ספק אם יבא בשבת או ביום טוב או לא יבוא, והואיל והוא ספק ביום שנדר לא חלה עליו נזירות שספק נזירות להקל, מכאן ואילך חלה עליו נזירות, ושבת הבאה שהיא ספק אינה מפקעת נזירות שחלה עליו.'''
===רדב"ז===
[יא] הריני נזיר ביום שבן דוד בא וכו'. כבר כתבנו לעיל דספק נזירות פלוגתא דתנאי ופסק כר' יהודה דאמר ספק נזירות להקל וקא מספקא לן אם בא בן דוד בשבתות וימים טובים ואם נדר בימי החול חל עליו שמא יבא היום אף על פי שהדבר ספק אם יבא היום או לא מ"מ חומרי נזירות עליו שאם יבא נמצא עובר למפרע והכי אמרינן האומר לאשה הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד דאמרינן כל שעתא ושעתא דילמא מיית הכא נמי אמרינן כל שעתא ושעתא השתא אתי וכיון דחל עליו האיסור תו לא אתי ספיקו של שבת ויו"ט ומפקע ליה וזה ברור אלא דקא מבעיא לי אם נדר בשני ימים טובים של גליות מהו כיון דידעינן בקיבועא דירחא וניחא לי כי היכי דמספקא לן ביום טוב הראשון מספקא לן ביום טוב שני דלא עבר אדרבנן דקבעו אותו יום טוב ממש לכל הדברים:
===כסף משנה===
[יא] האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא בו וכו'. בר"פ מי שהוציאוהו דף מ"ג אבעיא דאי יש תחומין למעלה מעשרה ת"ש הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות יין בשבתות ובמימים טובים ואסור לשתות יין כל ימות החול אי אמרת בשלמא יש תחומין היינו דבשבתות וימים טובים מותר אלא אי אמרת אין תחומין בשבתות וימים טובים אמאי מותר שאני התם דא"ק הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' והא לא אתא אליהו מאתמול א"ה בחול כל יומא ויומא נמי לישתרי דהא לא אתא אליהו מאתמול אלא מרינן לב"ד הגדול אתא ה"נ לימא לב"ד הגדול אתא כבר מובטח להם לישראל שאין אליהו בא לא בע"ש ולא בעי"ט מפני הטורח ופריך בחד בשבא לישתרי לפשוט מינה דאין תחומין דאי יש תחומין בחד בשבא לישתרי דלא אתי אליהו בשבת. ופירש"י בחד בשבא לישתרי דודאי לא אתי משיח היום דהא אתמול בשבת לא אתא אליהו ומדקאסר ליה לפשוט דחייש לדילמא אתי אליהו ואין תחומין למעלה מעשרה ומשני האי תנא ספוקי מספקא ליה אם יש תחומין או אין תחומין ולחומרא ופירש"י מהא לא תיפשוט דאין תחומין דדילמא ספוקי מספקא ליה להאי תנא (דדילמא אין תחומין) ומש"ה אסור בחד בשבא ולחומרא. ואמרינן תו בגמ' דקאי אימת דקא נדר אילימא דקאי בחול כיון דחל עליה נזירות היכי אתיא שבת ומפקעא ליה אלא דקאי בשבת וקא נדר וביו"ט וקא נדר וההוא יומא דשרי ליה מכאן ואילך אסיר ליה. ופירש רש"י והא דקתני מותר לשתות בשבתות וי"ט אותו שבת או אותו יום טוב שנדר אבל מכאן ואילך אסור ואפי' בשבת. ויש לתמוה על רבינו שכתב שהטעם שמותר באותו שבת מפני שהוא ספק אם יבא בשבת וספק נזירות להקל ובגמ' לא אמרו כן אלא טעם ההיתר בשבת הוא מפני שקודם יום שבן דוד בא יבא אליהו וברי לנו שאין אליהו בא בע"ש. ועוד שהוא ז"ל כתב שהוא ספק אם יבא בן דוד בשבת ובגמרא אמרינן דודאי לא אתי בן דוד בשבת משום דמובטח להם לישראל שאין אליהו בא בע"ש ומה אמרו שהוא ספק אם יבא בשבת אינו אלא על אליהו. ועוד דבגמ' אמרינן דמספקא ליה לתנא ולחומרא ורבינו כתב שספק נזירות להקל. והתימה מהראב"ד שלא השיגו. ויש לומר דההיא קושיא בתראה הוא דקשיא ליה לרבינו בהאי שהוא ספק בפירוש דספק נזירות להקל ובהאי סוגיא אמרינן דהוי להחמיר ומש"ה פירש דהאי סוגיא אליבא דר"ש דאמר ספק נזירות להחמיר ולית הלכתא כוותיה והילכך אית לן למימר דתו לא צריכינן למיהב טעמא משום דלא אתא אליהו מאתמול וכן לא צריכינן לההוא דמובטח להם שאין אליהו בא בערבי שבתות וערבי ימים טובים אלא אפילו את"ל שאפשר שיבא בע"ש ובעי"ט אפי' הכי שרי בשבתות וימים טובים משום דמספקא לן אי אתי בן דוד בשבתות וימים טובים משום דאין תחומין או אי לא אתי משום דיש תחומין וספק נזירות להקל. זה נ"ל בדעת רבינו והוא כפתור ופרח:
[יא] האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא בו וכו'. בר"פ מי שהוציאוהו דף מ"ג אבעיא דאי יש תחומין למעלה מעשרה ת"ש הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות יין בשבתות ובמימים טובים ואסור לשתות יין כל ימות החול אי אמרת בשלמא יש תחומין היינו דבשבתות וימים טובים מותר אלא אי אמרת אין תחומין בשבתות וימים טובים אמאי מותר שאני התם דא"ק הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' והא לא אתא אליהו מאתמול א"ה בחול כל יומא ויומא נמי לישתרי דהא לא אתא אליהו מאתמול אלא מרינן לב"ד הגדול אתא ה"נ לימא לב"ד הגדול אתא כבר מובטח להם לישראל שאין אליהו בא לא בע"ש ולא בעי"ט מפני הטורח ופריך בחד בשבא לישתרי לפשוט מינה דאין תחומין דאי יש תחומין בחד בשבא לישתרי דלא אתי אליהו בשבת. ופירש"י בחד בשבא לישתרי דודאי לא אתי משיח היום דהא אתמול בשבת לא אתא אליהו ומדקאסר ליה לפשוט דחייש לדילמא אתי אליהו ואין תחומין למעלה מעשרה ומשני האי תנא ספוקי מספקא ליה אם יש תחומין או אין תחומין ולחומרא ופירש"י מהא לא תיפשוט דאין תחומין דדילמא ספוקי מספקא ליה להאי תנא (דדילמא אין תחומין) ומש"ה אסור בחד בשבא ולחומרא. ואמרינן תו בגמ' דקאי אימת דקא נדר אילימא דקאי בחול כיון דחל עליה נזירות היכי אתיא שבת ומפקעא ליה אלא דקאי בשבת וקא נדר וביו"ט וקא נדר וההוא יומא דשרי ליה מכאן ואילך אסיר ליה. ופירש רש"י והא דקתני מותר לשתות בשבתות וי"ט אותו שבת או אותו יום טוב שנדר אבל מכאן ואילך אסור ואפי' בשבת. ויש לתמוה על רבינו שכתב שהטעם שמותר באותו שבת מפני שהוא ספק אם יבא בשבת וספק נזירות להקל ובגמ' לא אמרו כן אלא טעם ההיתר בשבת הוא מפני שקודם יום שבן דוד בא יבא אליהו וברי לנו שאין אליהו בא בע"ש. ועוד שהוא ז"ל כתב שהוא ספק אם יבא בן דוד בשבת ובגמרא אמרינן דודאי לא אתי בן דוד בשבת משום דמובטח להם לישראל שאין אליהו בא בע"ש ומה אמרו שהוא ספק אם יבא בשבת אינו אלא על אליהו. ועוד דבגמ' אמרינן דמספקא ליה לתנא ולחומרא ורבינו כתב שספק נזירות להקל. והתימה מהראב"ד שלא השיגו. ויש לומר דההיא קושיא בתראה הוא דקשיא ליה לרבינו בהאי שהוא ספק בפירוש דספק נזירות להקל ובהאי סוגיא אמרינן דהוי להחמיר ומש"ה פירש דהאי סוגיא אליבא דר"ש דאמר ספק נזירות להחמיר ולית הלכתא כוותיה והילכך אית לן למימר דתו לא צריכינן למיהב טעמא משום דלא אתא אליהו מאתמול וכן לא צריכינן לההוא דמובטח להם שאין אליהו בא בערבי שבתות וערבי ימים טובים אלא אפילו את"ל שאפשר שיבא בע"ש ובעי"ט אפי' הכי שרי בשבתות וימים טובים משום דמספקא לן אי אתי בן דוד בשבתות וימים טובים משום דאין תחומין או אי לא אתי משום דיש תחומין וספק נזירות להקל. זה נ"ל בדעת רבינו והוא כפתור ופרח:
===לחם משנה===
[יא] האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא וכו'. הרב בעל כ"מ ז"ל הקשה ג' קושיות עם הסוגיא שבפרק מי שהוציאוהו (דף מ"ג) ותירץ דההיא סוגיא לא איתמרא אלא לב"ש דאמר ספק נזירות להחמיר אבל אנן דקי"ל ספק נזירות להקל אית לן למימר דאפי' את"ל דאפשר שיבא אליהו בע"ש וי"ט אפילו הכי שרי בשבתות וימים טובים משום דמספקא לן אי אתי בן דוד בשבתות וימים טובים משום דאין תחומין או לא. ועדיין קשה לפירושו לדעת רבינו ז"ל בחד בשבא לישתרי דכיון דספק נזירות להקל ומספקא לן אם יש תחומין או לא נימא דיש תחומין ואליהו לא אתא אתמול דלקולא נקטינן ליה כיון דספק נזירות להקל. ונ"ל לתרץ עם קושיא אחרת דאיכא בגמ' דלטעמיה דהמקשה דהיה סובר דיש תחומין ומשום הכי בשבתות וימים טובים מותר א"כ תקשי ליה סיפא דאסר כל ימות החול דבחד בשבא לישתרי דודאי אליהו לא אתא אתמול אם יש תחומין וא"כ משיח לא יבא בחד בשבא והכתוב אמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום וגו' אלא ודאי דהמקשה היה סובר דלפני לאו ביום שלפניו ממש קאמר אלא שנים או שלשה ימים קודם לפני קרינן ביה ולכך היה סובר דאם יש תחומין למעלה מעשרה משיח ודאי לא יבא בשבת ובחד בשבת אסור דילמא אתי דאפשר דאליהו אתא ביום ה' או ביום ו' אבל השתא דתירץ לו דביום שלפניו ממש יבא אליהו הקשה לו בחד בשבא לישתרי. וכל האי שקלא וטריא לא הוי אלא משום דהמקשה והמתרץ סבורים דספק נזירות להחמיר כב"ש אבל לדידן דאית לן דספק נזירות להקל נקטינן כסברת המקשה וליכא קושיא כלל דתנא ספוקי מספקא ליה ומ"מ בשבת מותר משום דספק נזירות להקל ובחד בשבת אסור דדילמא בא אליהו ביום ו' או ביום ה' דלא בעינן לפניו ממש וכמו שהיה סבור המקשה דלא צריכינן להך תירוצא ולא ניידינן מסברת המקשה אלא משום דאית ליה לההיא סוגיא דספק נזירות להחמיר ולדידן דקי"ל ספק נזירות להקל הדרינן לסברתיה דמקשה כדכתיבנא כך נ"ל:
== הלכות מלכים פרק יא, הלכה א ==
== הלכות מלכים פרק יא, הלכה א ==
'''המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה, וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה', ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים, אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשו, ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד, אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח, דרך כוכב מיעקב זה דוד, וקם שבט מישראל זה מלך המשיח, ומחץ פאתי מואב זה דוד, וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל, וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים, והיה אדום ירשה זה דוד, שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו', והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.'''
===מגדל עוז===
===מגדל עוז===
==הלכות מלכים פרק יא, הלכה ב==
==הלכות מלכים פרק יא, הלכה ב==
'''אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא היה דבר זה, ולא צוה הקדוש ברוך הוא לתוהו, אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראייה שכל הספרים מלאים בדבר זה.'''
===קרית מלך===
===קרית מלך===
[ב] אף בערי מקלט הוא אומר כו', ירו' מכות פ"ב ה"ו ולעתיד לבא מפרישין עוד שלש כו'
[ב] אף בערי מקלט הוא אומר כו', ירו' מכות פ"ב ה"ו ולעתיד לבא מפרישין עוד שלש כו'
===רדב"ז===
==הלכות מלכים פרק יא, הלכה ג==
'''ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת, ועיקר הדברים ככה הן, שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן, וכל המוסיף או גורע או שגלה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן הרי זה בודאי רשע ואפיקורוס. '''
===המאיר לארץ===
===השגת הראב"ד===
אל יעלה על דעתך וכו', א"א והלא בן כוזיבא היה אומר אנא הוא מלכא משיחא ושלחו חכמים לבדקו אי מורח ודאין או לא וכיון דלא עביד הכי קטלוהו.+
===רדב"ז===
===רדב"ז===
[ג] ואל יעלה על דעתך וכו'. ולענין בן כוזיבא אין ספק שהיה מחלוקת בין החכמים מקצתם לא האמינו שהוא משיח וקצתם האמינו ור"ע מכללם ואפילו אחר ששלחו חכמים אי מורח ודאין או לא לא חזר בו ר"ע שמא לא בא לפניו דין שיהיה צריך לדון ע"י הריחו עד שנהרג אז נתברר לכל שלא היה משיח. ומה שנראה מדברי הראב"ד שישראל הרגוהו לא משמע הכי אלא הגוים הרגוהו ויש לפרש הא דאמרינן בפרק חלק כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוה כלומר רפו ידיהם ממנו ובאו הגוים והרגוהו א"נ אגדות חלוקות הן:
[ג] ואל יעלה על דעתך וכו'. ולענין בן כוזיבא אין ספק שהיה מחלוקת בין החכמים מקצתם לא האמינו שהוא משיח וקצתם האמינו ור"ע מכללם ואפילו אחר ששלחו חכמים אי מורח ודאין או לא לא חזר בו ר"ע שמא לא בא לפניו דין שיהיה צריך לדון ע"י הריחו עד שנהרג אז נתברר לכל שלא היה משיח. ומה שנראה מדברי הראב"ד שישראל הרגוהו לא משמע הכי אלא הגוים הרגוהו ויש לפרש הא דאמרינן בפרק חלק כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוה כלומר רפו ידיהם ממנו ובאו הגוים והרגוהו א"נ אגדות חלוקות הן:
ועיקר הדברים ככה וכו' עד סוף. הכל מקובץ מהמדרשות ומהכתובים ודברים מקובלים מפי סופרים ומפי ספרים:
ועיקר הדברים ככה וכו' עד סוף. הכל מקובץ מהמדרשות ומהכתובים ודברים מקובלים מפי סופרים ומפי ספרים:
===קרית מלך===
===קרית מלך===
[ג] והוא הי' אומר עליו שהוא המלך המשיח, ירו' תענית פ"ד ה"ה ר"ע כד הוה חמי בר כוזבא הוה אמר דין הוא מלכא משיחא כו' ע"ש.
[ג] והוא הי' אומר עליו שהוא המלך המשיח, ירו' תענית פ"ד ה"ה ר"ע כד הוה חמי בר כוזבא הוה אמר דין הוא מלכא משיחא כו' ע"ש.
בדברים אלו שהטפשים אומרים אין הדבר כו' ולא גורעין מהן וכל המוסיף או גורע או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצות מפשוטן ה"ז ודאי בדאי ורשע ואפיקורוס כצ"ל (רד"ש).
בדברים אלו שהטפשים אומרים אין הדבר כו' ולא גורעין מהן וכל המוסיף או גורע או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצות מפשוטן ה"ז ודאי בדאי ורשע ואפיקורוס כצ"ל (רד"ש).
[ג - ד] הם הלכה א'.
[ג - ד] הם הלכה א'.
==הלכות מלכים פרק יא הלכה ד==
==הלכות מלכים פרק יא הלכה ד==
'''ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי. ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים שנאמר ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהן ולברר וללבן עד עת קץ כי עוד למועד. אף ישוע הנצרי שדמה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל שנאמר ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו. וכי יש מכשול גדול מזה. שכל הנביאים דברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצותן. וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'. אבל מחשבות בורא עולם אין כח באדם להשיגם כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד. שנ' כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. כיצד. כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה אלו אומרים מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם ואינן כפשוטן וכבר בא משיח וגלה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת ויצליח וירום וינשא מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום. '''
===חיים ומלך===
===חיים ומלך===
[ד] ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ושבע"פ ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח אם עשה והצליח (ונצח כל האומות שסביביו) ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי. ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים והכשרים שמתו ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים שנא' ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהן ולברר וללבן עד עת קץ כי עת למועד אף אותו שדמה שיהיה משיח ונהרג בבית דין כבר נתנבא בו דניאל שנא' ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו וכי יש מכשול גדול מזה שכל הנביאים דברו שהמשיח גואל לישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצותם וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם ולעבוד מבלעדי ה' אבל מחשבות בורא עולם אין כח באדם להשיגה כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו וכל הדברים האלו ושל זה שעמד אחריו אינו אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן העולם כולו לעבוד את ה' ביחד שנא' כי אז אהפך כל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד כיצד כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצות ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב וערלי בשר והם נושאים ונותנים בדברים אלו הסותרות התורה אלו אומרים מצות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם ואינן פשוטין וכבר בא המלך וגלה נסתריהם וכשיעמוד מלך המשיח באמת ויצליח וירום וינשא מיד הן כולן חוזרים ויודעים ששקר היה. ע"כ מצאתי בדפוס ישן.
[ד] ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ושבע"פ ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח אם עשה והצליח (ונצח כל האומות שסביביו) ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי. ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים והכשרים שמתו ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים שנא' ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהן ולברר וללבן עד עת קץ כי עת למועד אף אותו שדמה שיהיה משיח ונהרג בבית דין כבר נתנבא בו דניאל שנא' ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו וכי יש מכשול גדול מזה שכל הנביאים דברו שהמשיח גואל לישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצותם וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם ולעבוד מבלעדי ה' אבל מחשבות בורא עולם אין כח באדם להשיגה כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו וכל הדברים האלו ושל זה שעמד אחריו אינו אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן העולם כולו לעבוד את ה' ביחד שנא' כי אז אהפך כל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד כיצד כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצות ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב וערלי בשר והם נושאים ונותנים בדברים אלו הסותרות התורה אלו אומרים מצות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם ואינן פשוטין וכבר בא המלך וגלה נסתריהם וכשיעמוד מלך המשיח באמת ויצליח וירום וינשא מיד הן כולן חוזרים ויודעים ששקר היה. ע"כ מצאתי בדפוס ישן.
==הלכות מלכים פרק יב הלכה א==
==הלכות מלכים פרק יב הלכה א==
'''אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג, וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ משל וחידה, ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר, שנאמר זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם, ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו, אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל, שנאמר ואריה כבקר יאכל תבן, וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים, ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל, ומה ענין רמזו בהן. '''
===השגת הראב"ד===
אל יעלה על הלב שבימות המשיח כו' עד משלים. א"א והלא בתורה והשבתי חיה רעה מן הארץ.
===רדב"ז===
===רדב"ז===
ובספרי פרשת עקב [פ"נ] על הפסוק [דברים יא כג] 'והוריש ה' את כל הגוים' מקשה על הפסוק 'פן תרבה עליך חית השדה' אמר ראב"ע למה הם יראים מן החיה והכתיב [איוב ה כג] 'וחית השדה השלמה לך'. ולמה מקשה מהפסוק באיוב ולא מקשה מהכתוב 'והשבתי חיה רעה מן הארץ', ולפירוש הרמב"ם אתי שפיר.
ובספרי פרשת עקב [פ"נ] על הפסוק [דברים יא כג] 'והוריש ה' את כל הגוים' מקשה על הפסוק 'פן תרבה עליך חית השדה' אמר ראב"ע למה הם יראים מן החיה והכתיב [איוב ה כג] 'וחית השדה השלמה לך'. ולמה מקשה מהפסוק באיוב ולא מקשה מהכתוב 'והשבתי חיה רעה מן הארץ', ולפירוש הרמב"ם אתי שפיר.
==הלכות מלכים פרק יב הלכה ב==
'''אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד, יראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו', ואינו בא לא לטמא הטהור, ולא לטהר הטמא, ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות, ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין, אלא לשום שלום בעולם, שנאמר והשיב לב אבות על בנים, ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו, וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו, ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת, ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה, וכן לא יחשב הקצין, אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים, אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו. '''
===רדב"ז===
===רדב"ז===
אמרו חכמים וכו'. שמואל אמרה בס"פ אין עומדין:
אמרו חכמים וכו'. שמואל אמרה בס"פ אין עומדין:
==הלכות מלכים פרק יב הלכה ג==
==הלכות מלכים פרק יב הלכה ג==
'''בימי המלך המשיח, כשתתיישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל, יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו, שנאמר וישב מצרף ומטהר וגו', ובני לוי מטהר תחילה ואומר זה מיוחס כהן וזה מיוחס לוי, ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל, הרי הוא אומר ויאמר התרשתא להם וגו' עד עמוד כהן לאורים ולתומים, הנה למדת שברוח הקודש מייחסין המוחזקין ומודיעין המיוחס, ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהם, שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני, אבל אינו אומר על שהן בחזקת כשרות זה ממזר וזה עבד שהדין הוא שמשפחה שנטמעה נטמעה. '''
===רדב"ז===
===רדב"ז===
בימי מלך המשיח וכו'. פרק עשרה יוחסין אמרינן משפחה שנטמעה נטמעה וא"כ קרא דכתיב ויצא מצרף בלויים וכהנים מיירי לפי שאין לויים עולים לדוכן ולא כהנים לעבודה אלא מיוחסים:
בימי מלך המשיח וכו'. פרק עשרה יוחסין אמרינן משפחה שנטמעה נטמעה וא"כ קרא דכתיב ויצא מצרף בלויים וכהנים מיירי לפי שאין לויים עולים לדוכן ולא כהנים לעבודה אלא מיוחסים:
הרי הוא אומר ויאמר התרשתא כו', סוטה מ"ח ב' ויאמר התרשתא כו' כאדם שאומר לחבירו עד שיחיו מתים ויבא משיח בן דוד.
הרי הוא אומר ויאמר התרשתא כו', סוטה מ"ח ב' ויאמר התרשתא כו' כאדם שאומר לחבירו עד שיחיו מתים ויבא משיח בן דוד.
==הלכות מלכים פרק יב הלכה ד==
לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בעכו"ם, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, כמו שביארנו בהלכות תשובה.
===רדב"ז===
===רדב"ז===
לא נתאוו החכמים והנביאים וכו'. כבר האריך רבינו בכיוצא בזה בהלכות תשובה פרק תשיעי:
לא נתאוו החכמים והנביאים וכו'. כבר האריך רבינו בכיוצא בזה בהלכות תשובה פרק תשיעי:
==הלכות מלכים פרק יב הלכה ה==
==הלכות מלכים פרק יב הלכה ה==
'''ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. נשלמו הלכות מלכים והחבור כולו, ברוך שאמר והיה העולם בפרטו ובכללו. נגמר ספר ארבעה עשר והוא ספר שופטים, הלכותיו חמש, ופרקיו אחד ושמונים: הלכות סנהדרין ששה ועשרים פרקים, הלכות עדות שנים ועשרים פרקים, הלכות ממרים שבעה פרקים, הלכות אבל ארבעה עשר פרקים, הלכות מלכים שנים עשר פרקים. כל הלכות הספר בכללו שלשה ושמונים, והפרקים תתקפ"ב. תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.'''
===אור שמח===
===אור שמח===
ובאותו הזמן לא יהיה שם כו', וכל המעדנים מצויין כעפר:
ובאותו הזמן לא יהיה שם כו', וכל המעדנים מצויין כעפר: